Chabad Library · Otzar HaChassidim
Otzar Minhagei Chabad·
אסז
כרפס . נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ, ויברך.. בורא פרי האדמה. יכוין להוציא גם המרור בברכה זו (סידור אדמו"ר).
כרפס . נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ, ויברך.. בורא פרי האדמה. יכוין להוציא גם המרור בברכה זו (סידור אדמו"ר).
בובהגש"פ לאדמו"ר זי"ע: תוס' ד"ה מטבל (פסחים קיד, א) כתב בחומץ או במים ומלח. אבל בסידור של"ה ויעב"ץ: במי מלח או בחומץ . אבל לא בחרוסת, דכיון דבטיבול שני חרוסת מצוה - לאחר שמילא כריסו ממנו יביאנה למצוה אתמהה (רא"ש שם). עכ"ל.
גבשו"ע (תעג, יד) כתב אדמו"ר: שיטבלנו בחומץ או במי מלח או בשאר מיני טיבולים, ואם אין לו יטבלנו בחרוסת. וראה דיעות שונות מה מהם עדיף וחילוקי מנהגים, בס' ויגד-משה (עמ' לד-לו), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רפא).
דאכילה פחות מכזית היא המנהג הפשוט, אך במנהגי-קומרנא (אות שלא) איתא, שאכלו כזית כרפס וברכו "בורא נפשות".
הסח
כ"ק אדמו"ר זי"ע השתמש במי מלח, והיה נותן (מוסיף?) מלח בקערה קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים.
כ"ק אדמו"ר זי"ע השתמש במי מלח, והיה נותן (מוסיף?) מלח בקערה קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים.
וסט
נטילת הכרפס היא מן הכרפס שבקערה, כדלהלן, ולא כהנוהגים שלא ליטול מכרפס זה, אלא מן המוכן בצד (מנהג המובא בס' ויגד-משה עמ' רצה בהוספה לעמ' קיג. וכן הוא בהגדת זידיטשוב, עמ' מז ועמ' פ)
נטילת הכרפס היא מן הכרפס שבקערה, כדלהלן, ולא כהנוהגים שלא ליטול מכרפס זה, אלא מן המוכן בצד (מנהג המובא בס' ויגד-משה עמ' רצה בהוספה לעמ' קיג. וכן הוא בהגדת זידיטשוב, עמ' מז ועמ' פ)
זע
מהר"ש נ"ע היה מחלק כרפס ומרור משלו להנשים, גם להקרובות שהיו סועדות עמם. אבל לא לאכילת מצה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)
מהר"ש נ"ע היה מחלק כרפס ומרור משלו להנשים, גם להקרובות שהיו סועדות עמם. אבל לא לאכילת מצה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)
חעא
"ויטבול" ואחר-כך "ויברך", כדי לתכוף הברכה להאכילה בכל מה דאפשר (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, מחק-יעקב תעה, ה. וכן הוא בשו"ע אדמו"ר שם, יב. וראה הדיעות שבדבר זה בס' נטעי-גבריאל, ב, עמ' רפ)
"ויטבול" ואחר-כך "ויברך", כדי לתכוף הברכה להאכילה בכל מה דאפשר (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, מחק-יעקב תעה, ה. וכן הוא בשו"ע אדמו"ר שם, יב. וראה הדיעות שבדבר זה בס' נטעי-גבריאל, ב, עמ' רפ)
טעב
"יכוין להוציא גם המרור בברכה זו", כי אין אמירת ההגדה וכו' חשובים הפסק והיסח הדעת (שו"ע רבינו סי' תעד). ומכוון להוציא גם המרור של "כורך" (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע. וראה עוד בשו"ע רבינו תעג, יז-יח).
"יכוין להוציא גם המרור בברכה זו", כי אין אמירת ההגדה וכו' חשובים הפסק והיסח הדעת (שו"ע רבינו סי' תעד). ומכוון להוציא גם המרור של "כורך" (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע. וראה עוד בשו"ע רבינו תעג, יז-יח).
יאלא שב'רשימות' (מימי הפסח תרצ"ב בריגא), כותב אדמו"ר זי"ע בשם אדמו"ר מוהריי"צ: בברכת "בורא פרי האדמה" אין לפטור אלא את הכזית מרור, ולא זה של "כורך". כן אמרו לי (כנראה כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע. הכותב). עכ"ל.
יאוצ"ע.
יבבהגדת קוידנוב (עמ' מו) נאמר, שנזהרים מלהשיח ולדבר מכאן ועד לאחר הכריכה.
יגעג
אי בעי הסיבה
אי בעי הסיבה
ידבכרפס לא ציין [אדמו"ר בסידורו] אם יאכלנו בהסיבה או בלא הסיבה (כמ"ש במרור), ויש לומר דדינו כמו שאר הסעודה דלילה זה, דהרשות בידו שלא להסב, והמיסב הרי זה משובח (שו"ע רבינו סי' תעב, יד), ולא ציין אלא במקום שהחיוב או הפטור הוא מוחלט.
טוונוהגין לאכלו שלא בהסיבה (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ובהגדה שם: לדעת רוב הפוסקים כרפס אינו צריך הסיבה, שבלי-הלקט, מטה-משה, ברכי-יוסף ועוד. ודלא כדעת הבית-דוד).
טזויש לומר טעם לדבר, שהרי הכרפס עניינו היפך החירות, ולכן אין אוכלים אותו בהסיבה שהיא דרך חירות (המלך-במסיבו, ב, עמ' צח)
יזכך הוא המנהג גם בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקפט - וראה בהע' שם), בסידור קרלין, בהגדת רוז'ין (עמ' מג) ובהגדת לעלוב (עמ' נ). דיעות שונות הובאו בס' ויגד-משה (עמ' קיא-קיב ובהוספות עמ' רצה), וכתב שכן נתפשט המנהג לאכלו בלא הסיבה. ושם בשם הרה"ק רא"מ מגור, שבזמננו אין להסב במקום שאין מחוייבים. ועוד דייק שם מלשון אדמו"ר בשו"ע (שם), שהעתיק את דברי הרמב"ם בדין ההסיבה, ובמקום שכתב הרמב"ם "ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח", כתב רבינו "שאר כל הסעודה". משמע שדוקא בשעת הסעודה אם היסב הרי זה משובח. וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רסט), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רפג-רפד).
יחעד
סילוק הכרפס
סילוק הכרפס
יט[א]
כלאחר "כרפס" לא ראיתי מחזירין הנשאר מהכרפס על הקערה, ובמילא מכאן ולהלן אין על הקערה אלא חמישה דברים (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע)
כא[ב]
כבאחרי "כרפס" נשאר במקרה הבצל הנשאר על המצות, והסירו והניחו על השולחן ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, מהנהגות אדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא) [ג]
כגאת הכרפס היה מסלק לאחר הטיבול **(רשימת אחד הת' דאוטבוצק "מה ששמעתי מרמ"ש [= הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע] ששמע מכ"ק אד"ש [מוהריי"צ נ"ע]". מהרשימה עצמה לא ברור למי מתייחסת הנהגה זו, האם למוהר"ש שהנהגתו [הנעתקת לעיל]
כדבבצלים רשומה שם לפני הנהגה זו, או שמא למוהריי"צ שגם הנהגותיו רשומות כאן.
כהאך מהלשון שבהגש"פ ובס' המנהגים, משמע לכאורה שהכוונה להנהגתו של מוהריי"צ, וכפי שהוא בסעיף הקודם).
כו[ד]**
כזשאלתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], מדוע אין מחזירין את ה"כרפס" לקערה, שהרי שני ה"סגול" שבקערה בצירוף לשלוש המצות והקערה עצמה הם כנגד עשר הספירות, ומדוע שלא ישארו העשר עוד זמן מה. כ"ק מו"ח אדמו"ר לא אמר טעם לדבר, אלא השיב בפשטות שכך נוהגים (המלך-במסיבו, א, עמ' קלא)
כח[ה]
כטוראה בס' ויגד-משה (עמ' קיג ובהוספות עמ' רצה), שיש נוהגים להשאיר מעט מהכרפס על הקערה עד אכילת המצה, או עד סיום הסדר. וכן ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רפד).
לבשו"ע (תעג, כה) כתב אדמו"ר: ולאחר שאכלו מהירקות יכול לסלק מעל השולחן את מה שנשתייר מהירקות והחומץ או מי המלח. עכ"ל. אך לכאורה אין מכאן ראיה לענייננו, היות ורק להלן (בסעיף כו) מדבר רבינו אודות סידור הקערה על-פי הסוד.