Otzar Minhagei Chabad·Upon the Arrival of the Festival of Pesach·Shefoch Chamtchaאוצר מנהגי חב״ד·בהתקדש חג הפסח·"שפוך חמתך"

גופותחין הדלת ¹ ואומר: "שפוך חמתך" וגו' (סידור אדמו"ר)

המנהג בית הרב: (כשחל בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו) הולכים לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורשות-הרבים (או החצר), ואומרים "שפוך" - השלוחים אומרים אותו אצל הדלת. קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת, ואז גם הוא אמר "שפוך חמתך" גו' אצל הדלת. בחזירת השלוחים מתחילין "לא לנו" (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע).

ווכך בס' השיחות תש"ג (עמ' 58): אחר מזיגת הכוס [של אליהו, כשהיא אחר ברכת-המזון] לוקחים נרות והולכים לפתוח כל הפתחים עד הפתח הראשון היוצא לחוץ, ואומרים "שפוך". מחכים לחזירתם של השלוחים שהלכו לפתוח הפתחים.

זכשחוזרים - אומרים את ה"הלל".

חבדבר מיהו פותח הדלת ואמירת "שפוך חמתך" בעוד הדלת פתוחה, ראה בס' ויגד-משה (עמ' רנג-רנד).

יקרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת, ואז גם הוא אמר "שפוך חמתך" אצל הדלת (ראה בקטע הקודם) - כדבר הזה ראה כ"ק אדמו"ר זי"ע אצל חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, בהיותו בשנת תרצ"א בריגא (כמ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע ב'רשימות' (ה, עמ' 19): הולך אל הדלת לאמירת "שפוך חמתך". וגם סיפר אודות כך בהזדמנויות שונות, ראה: המלך-במסיבו, א, עמ' רד; רפו. וראה שם, שגם בהיותו בשיקאגא [בשנת תר"צ]

יאהלך מוהריי"צ עצמו לפתיחת הדלת ל"שפוך חמתך").

יבפתיחת הדלת על-ידי האדמו"ר עצמו, רשומה גם בהגדת לעלוב (עמ' נב).

ידבדירתו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היו חמש דלתות מהחדר שבו נערך הסדר ועד הדלת החיצונית, והיה מוהר"ש שולח חמישה שלוחים לפתיחת הדלתות קודם אמירת "שפוך חמתך"; בלילה הראשון היה שולח את רז"א, ומשנת תרל"א - אחר חתונת בתו מרת דבורה לאה עם חתנו הרמ"ל אורינשטיין - היה שולח בלילה הראשון גם את חתנו הרמ"ל. בלילה השני היה שולח את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] ואת [אחיו] דודי ר' מענדל (ס' השיחות תש"ד, עמ' 81. ס' התולדות מוהר"ש [ברוקלין תש"ז], עמ' 72) [ה]

טוכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] ציוה שילכו לפתיחת הדלת נכדו רש"ב שי', עם עוד שנים (ס' השיחות תש"ד, שם)

יזבשנת תרנ"א הלכו אדמו"ר מוהרש"ב ובנו מוהריי"צ לפתיחת הדלת ל"שפוך חמתך" (רשימת מוהריי"צ, ס' המאמרים תשי"א [מלוקט], עמ' 296)

יטפעם אמר לי אאמו"ר [מוהרש"ב]: יוסף יצחק, מ'דארף טראכטען - (במשך הסדר) - אף זיין א מענטש, וועט דער אויבערשטער העלפן. בפרט בעת פתיחת הדלת. ניט בעט קיין גשמיות, בעט רוחניות [=יש לחשוב, לרצות - במשך הסדר - להיות "אדם", והקב"ה יעזור. בפרט בעת פתיחת הדלת, אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות] **(הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, פיסקא 'סדר הגדה', משיחות חגה"פ תש"ב. והוא ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע מאותה שנה, דברים שאמר לו אדמו"ר מוהריי"צ בלילה השני קודם ה"סדר", ושסיימם במלים: אבל איני רוצה שידעו שסיפרתי לך זה).

כ[ח]**

כאכ"ק הרבי אדמו"ר מוהרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכי"א, אמר לכ"ק הרבי הבן [מוהריי"צ] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכי"א, שאמרו לו [למוהריי"צ] לפתוח הדלת בחגה"פ בשעת הסדר בשביל אליהו הנביא, ואמר לו [מוהרש"ב]: האב שכל און טראכט ניט וועגן גשמיות (לקוטי-ספורים, עמ' קפה)

כגבשנת תש"י פתחו את הדלת הת' שלום חסקינד שי' ויוסף זלמנוב שי' (ימי-בראשית, עמ' 130). במקצת מהשנים שהיה כ"ק אדמו"ר זי"ע עורך את הסדר בביתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, היה גיסו הרש"ג ע"ה הולך לפתיחת הדלת (כך מצינו ברשימה משנת תשי"ד: הדלת פותח הרש"ג כמו בכל פעם). ² אך בשנים מאוחרות יותר היתה זו מלאכתם של המשמשים לפתוח את הדלת.

כדמשנת תשל"א היה הרבי עורך את הסדר בביתו, ואז היה המשמש בקודש פותח את הדלת.

כהמשנת תשמ"ח ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע את הסדר לבדו, והיה פותח את הדלת בעצמו.

כחאמירת "שפוך חמתך" בישיבה, ואין צריכים לעמוד (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. וכן הוא בס' השיחות תש"ג, עמ' 58: מנהגי ליובאוויטש: לא היו עומדים באמירת "שפוך" וכו')

ללא מכבר שמעתי לראשונה שיש מנהג לעמוד לאמירת "שפוך חמתך". בליובאוויטש לא היה כדבר הזה, ואדרבה: פעם נעמד אחד המסובים ב"סדר" אצל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש ב"שפוך חמתך", ויאמר לו הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק: התפעלות הלב צריכה גם היא להיות בהתיישבות וכו' (ס' השיחות תש"ד, עמ' 81. ס' התולדות מוהר"ש [ברוקלין תש"ז], עמ' 72)

לבגם בבית אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע - אצל הרה"ח ר' לוי יצחק - לא היו עומדים ב"שפוך חמתך" (המלך-במסיבו, א, עמ' רפו).

לדוראה בס' ויגד-משה (עמ' רנד, ובהוספות עמ' שו), שכן נהגו בבעלז לומר בישיבה. אך היו שאמרו בעמידה, וכך נהגו גם במונקאטש, ספינקא, ויז'ניץ וגור.

להע"כ. אולם בהגדת בעלז (עמ' קלא) ובלוח 'דבר יום ביומו', מפורש שאומרים "שפוך חמתך" בעמידה. וכך הוא גם במנהגי-מהריי"ו (אות שפא), מנהג באבוב, ערכי-יהושע (אות קכג), הגדת לעלוב (עמ' נב), הגדת ראפשיץ (אות לד) והגדת סקווירא. וכך נהג הרה"ק ר' נחמן מברסלב (ראה בסעיף הבא). בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סו) ובתפארת-איש (עמ' שפח) שאמרו בעמידה, אבל המשיכו לעמוד גם באמירת ה"הלל". אמירת "שפוך חמתך" במיושב מצאתי רק בהגדת זידיטשוב (עמ' פב) ובהגדת לב-יחזקיה (אות פג). וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שעז).

לזיש שנהגו לאחוז הכוס בשעת אמירת "שפוך חמתך" (ראה יוסף-אומץ, אות תשפח), אך אין מנהגנו בכך.

לחמפורש בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרי), מנהגי-ספינקא (עמ' לא) ובערכי-יהושע (אות קכג), שלא אחזו את הכוס בשעה שאמרו "שפוך חמתך". אך את הרה"ק ר"נ מברסלב ראו שאמר "שפוך חמתך" בעמידה והכוס בידו (שיח-שרפי-קודש דברסלב, ב, עמ' קסט). וכן הוא גם בהגדת סקווירא (עמ' כה). וראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שעז).

מנוהגין לנעול או לסגור את הדלת בסיום אמירת "שפוך חמתך". וכך נהגו גם בסדרים שערך כ"ק אדמו"ר זי"ע (וראה עוד להלן אות קעז)