Otzar Minhagei Chabad·Upon the Arrival of the Festival of Pesach·Hallel to Nirtzahאוצר מנהגי חב״ד·בהתקדש חג הפסח·הלל-נרצה

בבשו"ע שלו (תעז, ו) כתב רבינו, שלכתחילה טוב לגמור את ה"הלל" גם-כן קודם חצות. אבל אין מדקדקין בזה בבית הרב (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, וס' המנהגים. וראה בס' נטעי-גבריאל, ב, עמ' שפ. ושם בעמ' שפו, שיש מזדרזין שגם שתיית הכוס הרביעית תהיה קודם חצות).

דאמירת ה"הלל" במיושב, ואין נוהגין לאחוז את הכוס בשעת האמירה. אדמו"ר בשו"ע (תעג, מח) כתב: הלל שבלילה זה קורין אפילו מיושב.. אין מטריחין אותו לעמוד. עכ"ל. וראה חילוקי המנהגים, לענין הישיבה ולענין אחיזת הכוס, בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שפ-שפא).

ז"הודו לה'.. לעולם חסדו". גדול הבית מקריא: "הודו.. לעולם חסדו", וכל המסובין עונין אחריו: "הודו.. לעולם חסדו", "יאמר נא ישראל.."; הוא חוזר ואומר עמהם "הודו.. לעולם חסדו", ואחר-כך מקריא: "יאמר נא ישראל..", והם עונין אחריו: "הודו.. לעולם חסדו", "יאמרו נא בית אהרן..". וכן הלאה בפס' "יאמרו נא יראי ה'.." - ובכל פעם אחר "יאמרו נא.." אומרים "הודו.. לעולם חסדו". וכן ב"אנא ה' הושיעה נא" (פעמיים) וב"אנא ה' הצליחה נא" (פעמיים), מקריא הגדול והמסובין עונין אחריו (על-פי ס' המנהגים והגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

טבכמה וכמה שנים, בשעת אמירת ה"הלל", היה כ"ק אדמו"ר זי"ע מורה לנוכחים - שלא היו מסובים לסדר - שיענו גם הם אחר הקורא: "הודו גו' כי לעולם חסדו".. "אנא גו' הושיעה נא גו' הצליחה נא".

יוראה בשו"ע אדמו"ר (תעט, ו-ז) אודות אמירת "הודו" ו"אנא" באופן של עונה אחר הקורא, ושם (תפח, ג) אודות ענייה זו עם הציבור.

יאברשימה מליל הסדר דשנת תשי"ד נאמר, כשהגיעו ל"הלל הגדול" רמז הרבי לנוכחים שיאמרו גם-כן. ובלילה השני רמז שיאמרו גם במזמור "ה' זכרנו" (אך אין שום וודאות שהדברים נרשמו בדיוק).

יבקסט
בחלק ה"הלל" של ההגדה היה משתנה אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע אופן האמירה גלוי לעין כל רואה. לא עוד אמירה בחשאי כשקולו של "אומר ההגדה" גובר עליו, אלא אמירה בקול, במתיקות נשמעת לאוזן ובדביקות ניכרת לעין, ומפעם לפעם היו הדמעות זולגות מעיניו. והיה גובר והולך באמירת "הלל הגדול" ו"נשמת". אשרי עין ראתה כל אלה. ¹

ידב"הלל הגדול" - מ"הודו" ועד "ויוצא ישראל" יכוון ביו"ד של שם הוי"ה, ומפסוק "ויוצא ישראל" עד "למוליך" בה"א כו' (פרי-עץ-חיים שער השבת פ' יט). וכנראה כוונה זו שייכת לרבים, מדהכניס רבינו בסידורו האותיות יו"ד ה"א כו' מול פסוקים הנ"ל (בתפילת שבת), אף שבכלל לא כתב הכוונות בסידורו, כיון שהוא שוה לכל נפש (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, ובס' המנהגים בקיצור לשון. ויש אומרים, כי באחת משיחותיו אמר פעם כ"ק אדמו"ר זי"ע שזה לאו דוקא, כי אפשר שרבינו הזקן רשם את הגהותיו לנוסח התפילה על סידור שבדפוס שבו היו הכוונות הללו, ולא מחקן, אך אין זה שהיה בדעתו לרושמם באופן השוה לכל נפש).

טוקעא
אומרים "הלל הגדול" ו"נשמת" - ואין אומרים "האדרת והאמונה".

טזמסיימים ב"ישתבח" וחותמים ב"מלך יחיד חי העולמים". ולא כנוסח הרווח שמסיימים ב"יהללוך.. מלך מהולל בתשבחות".

יזראה שער-הכולל (מח, מד; כ, ג). וכן הוא גם לנוסח הגר"א. וראה שו"ע אדמו"ר (תפ, א) שהביא דיעות ומנהגים שונים, ולא הכריע ביניהם (ולא הביא מנהג כדעתו בסידורו). ובס' משמרת-שלום (בסוף הביאור לסי' לה) כתב: באמת היא פלוגתא בגמרא ופוסקים, ואין בידינו להכריע. אך כאשר מנהגנו לומר "הלל" בבית-הכנסת אחר ערבית וחותמין ב"יהללוך", היה נראה לכאורה דיותר טוב לחתום בהסדר ב"ישתבח". ואפשר מטעם זה הכריע רבינו הרב בסידור שלו לחתום ב"ישתבח".

יחאך כאשר מנהג אבותינו הק' לחתום ב"יהללוך", יראתי לשנות מנהגם. בשגם שבכל סידורי האר"י כתוב החתימה ב"יהללוך". עכ"ל. ברם בסידור האריז"ל זאלקווא תקמ"א איתא, שאומרים "זמירות עד אחר ישתבח", ובסידור האריז"ל של הבעש"ט בסיום "נשמת.. קדושים תתקדש" נרשם "וכו' ישתבח" - ויתכן שדעתם שמסיימים בברכת "ישתבח" הרגילה ולא ב"יהללוך".

יטבהגדה עם "ספר הזמנים" דאיז'ביצא (לובלין תרס"ג), נוסח ההגדה הוא כנוסח רבינו הזקן, לבד מחתימת "ישתבח" שהיא "יהללוך.. מלך מהולל בתשבחות", ואחר-כך פזמונים. וזאת מאחר ולמנהגם שותים גם כוס חמישית, והא בהא תליא (ראה "הגדה שלמה", עמ' קעד-קעז).

כבהנוהגים לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין ברכה זו ["ישתבח.. חי העולמים"] ובין ברכת הכוס, אלא מיד אחר-כך יברך על כוס רביעי "ברוך.. פרי הגפן". ושותה בהסיבה (סידור אדמו"ר).

כגובשו"ע אדמו"ר (תפ, ג): יש אומרים שצריך לשתות הכוס מיד לאחר חתימת "ישתבח"... קודם אמירת הפיוטים שנוהגין לומר, שהרי תקנת חכמים היתה לגמור "הלל" ו"ברכת השיר" על כוס רביעי, ואם-כן אין להפסיק ביניהם בפיוטים שאינן מתקנה כלל. אבל אין נוהגין כן במדינות אלו.

כה"הנוהגים לומר פזמונים" - בבית הרב אין נוהגין לאמרם (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע).

כזאין אומרים "חסל סידור פסח" אחר שתיית הכוס הרביעית, וגם לא בסיום הסדר לפני "לשנה הבאה בירושלים" או אחריו.

כחרבינו הזקן בסידורו לא שילב את "חסל סידור פסח" אחר ההגדה, היות ובחב"ד הפסח אינו נגמר, והוא נמשך תמיד. הן אמת כי כל המועדים נמשכת הארה מהם בכל יום, אלא שבפסח החג עצמו נמשך תמיד ¹ (על-פי ס' השיחות תש"ג, עמ' 75. ונעתק בסיום ההגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

כטלכאורה צ"ע מדוע נזקק ענין זה לביאור, והרי הוא ככל שאר הפזמונים שאינם נאמרים. ברם, מצינו שחרוזים אלו שונים מהשאר, כגון בסידור האריז"ל של הבעש"ט שרק הם רשומים שם, ולא האחרים. וראה גם בסעיף הבא, שהיו שנהגו לומר רק "חסל סידור פסח" ולא את שאר הפזמונים.

לאבהגדת רוז'ין (עמ' קמא): בסדיגורא ובבויאן היה המנהג שלא לומר שום פיוטים אחר הכוס הרביעית, ואת הפיוט "חסל סידור פסח" ו"לשנה הבאה" אמרו באחרון-של-פסח. ובמנהגי-קומרנא (אות שמב), שלא אמרו את הפזמונים, אלא רק שרו "חסל סידור פסח", ויצאו בריקוד. ועוד שם (באות שמג), שהאדמו"ר ר"ב היה אומר אחר הריקוד את כל הפזמונים, חוץ מ"חד גדיא". ובהוספות-מנהגים זידיטשוב (אות סט), שלא היו אומרים את הפזמונים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא".

לבבדבר השיטות אם שתיית הכוס הרביעית היא אחר הפזמונים או לפניהם, וחילופי המנהגים בזה, ראה: הגדת צאנז (עמ' רי ס"ק לה), הגדת ראפשיץ (עמ' רפ), ויגד-משה (עמ' רסא-רסב), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שפט-שצ).

לגובמנהגי החסידים, הנוהגים לשתות מיד ללא הפסק פזמונים, כן הוא בהגדות: באר-מים, בעלז, לעלוב, קוידנוב, זידיטשוב, 'במסלה', ספינקא, קרלין, בית-צאנז, ביאלא, טשכנוב, מנהגי-קומרנא (אות שמא), ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיח), דרכי-חיים-ושלום (אות תריב), סידור אור-הישר. וכן הוא בסידורי האריז"ל של הר"ר שבתי הר"י קאפיל והמשנת-חסידים. וכך גם בסידור האריז"ל של הבעש"ט.

לדושתייה אחר הפסק פזמונים, כן הוא בהגדת חלקת-בנימין ובהגדת ויז'ניץ, ובסידורים: ראדיוויל, לב-שמח, אור-לישרים, אור-זרוע וסידור האריז"ל להר"ר אשר.

להובס' ערכי-יהושע (אותיות קלו, קלט), שבלילה הראשון שתה את הכוס הרביעית מיד בגמר ה"הלל", ואילו בלילה השני הפסיק באמירת פזמונים בין ה"הלל" ושתיית הכוס.

לזואחר-כך יאמר "לשנה הבאה בירושלים" (סידור אדמו"ר).

לחויאמר רק פעם אחת (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ושם, שכן הוא בסידור האריז"ל ובסידור יעבץ. ולא כמ"ש בסידור של"ה לומר שלוש פעמים).

לטשני המנהגים רשומים במנהגי-ורמייזא (עמ' פז), וראה שם בהע' 34. האמירה שלוש פעמים מצויה בסידור האריז"ל של הבעש"ט, והיא רשומה גם בדרכי-חיים-ושלום (אות תריב), ובהגדות: קרלין (בית-אהרן-וישראל), קוידנוב, לעלוב, רוז'ין, סקווירא, זידיטשוב, 'במסלה', ספינקא, ויז'ניץ, בעלז, טשכנוב, עבודת-ישראל, ראפשיץ, צאנז. ובסידורים: לב-שמח, אור-הישר ודעת-קדושים. וכן הוא מנהג באבוב ועוד.

מבשאר סידורי האריז"ל, בהגדות החסידים הראשונות (חלקת-בנימין ובאר-מים), בהגדת קרלין (בית-אהרן), בהגדת ביאלא, בסידור ראדיוויל ועוד סידורים, רשומה האמירה רק פעם אחת. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שפט).

מאאמירת "לשנה הבאה בירושלים" - במיושב. מנהג העמידה נמצא בהגדת ראפשיץ (אות לד).

מבקעד
בליל הסדר הראשון בשנת תשכ"ט, אחר אמירת "לשנה הבאה בירושלים", פתח הרבי בשירת "פרזות תשב ירושלים" ורמז לכל הנוכחים שינגנו עמו (על-פי ס' המלך-במסיבו, א, עמ' רפב)