Otzar Minhagei Chabad·Upon the Arrival of the Festival of Pesach·Conduct of the Nightאוצר מנהגי חב״ד·בהתקדש חג הפסח·הנהגת הלילה

גבקצת מקומות נוהגין שלא לנעול החדרים שישנים שם בליל-פסח, כי הוא ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם להוציאם מגלות הזה, ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה. ואנו מאמינם בזה, ויש באמונה זו שכר גדול. ובמקומות שמצויין גנבים אין לסמוך על הנס (שו"ע אדמו"ר תפ, ה)

האצל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היו מעמידים על שולחן ה"סדר" את כל כלי הכסף והזהב. אחר פתיחת הדלתות ל"שפוך חמתך" לא סגרון, לפעמים היו סוגרים אך לא נועלים (ס' השיחות תש"ה, עמ' 83. ס' התולדות מוהר"ש [ברוקלין תש"ז], עמ' 79. וראה בס' ויגד-משה, עמ' רסט)

זואצל כ"ק אדמו"ר זי"ע, נעלו את הדלת בסיום אמירת "שפוך חמתך". [ד]

חסגירת הדלת במנעול אחר הסדר, רשומה בילקוט אוהב-ישראל (אות מט), עיי"ש טעמו.

יאכשהיינו אברכים צעירים, היינו ניעורים במשך כל הלילה הראשון של פסח **(ס' השיחות תש"ד, עמ' 81. ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם: ראה פרי-עץ-חיים שער חג-המצות סוף פרק ו [בדפוס קארעץ הוא בפרק ז: ראיתי אנשי מעשה, כי בליל ראשון של פסח היו נעורין כל הלילה והיו מתעסקים בתורה ומספרין בענין יציאת-מצרים עד הבוקר]).

יב** ובשו"ע אדמו"ר (תפא, א):..שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה.

ידבליובאוויטש היו לילות שבהם לא היו קורין קריאת-שמע שעל-המיטה [כלומר, שהיו ניעורים כל אותו הלילה]: שביעי-של-פסח, הושענא-רבה, ליל-שבועות וליל א' דפסח (ס' השיחות תש"ב, עמ')

טזאך אדמו"ר מוהריי"צ הורה להדפיס בלוח 'היום יום' - בשביעי-של-פסח - רק בדבר שלושה לילות שאין ניעורים בהם [שש"פ, הושע"ר וליל-שבועות] (המלך-במסיבו, א, עמ' רצה. ועוד שם בעמ' רפד, שאין ידוע כיצד נהג מוהריי"צ וגם לא האם דייקו בכך בבית אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע. וראה אודות מנהג זה בס' ויגד-משה עמ' רסה-רסט).

יטאת כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], לא ראיתיו שיאמר שיר-השירים אחר הסדר. אך אאמו"ר [הרה"ח ר' לוי יצחק] נהג לומר (המלך-במסיבו, א, עמ' פו. קלד. רצ)

כאיש נוהגין לומר ולקרות שיר-השירים.. בזמנים מסויימים במשך השנה.

כבולפי מנהג חב"ד - שאין אומרים זה.. מלבד יוצא מן הכלל שיש נוהגין לומר שיר-השירים בליל הסדר, ובפרט בליל שני - כפי שנהג אאמו"ר ז"ל (ס' השיחות תש"נ, ב, עמ' 664)

כדאודות המקורות למנהג זה והתפשטותו, ראה בס' ויגד-משה (עמ' רסח-רסט).

כהבחצרות הצדיקים נפוץ המנהג לאומרו: אוצר-החיים צאנז (אות שנא - ובהגדת צאנז עמ' ריא, שהוא בלילה השני, וכך בבאבוב), דרכי-חיים-ושלום (אות תריב), מנהגי-ספינקא (עמ' לא), רזא-דעובדא (עמ' קלב), קדוש-ישראל (עמ' קנח - בלילה השני, וכך בהגדת ויז'ניץ. וראה מאיר-החיים עמ' קצו), קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סז - בלילה השני, פסוק פסוק עם כל המסובין), הגדת לעלוב (עמ' נב). ובס' זכרון-טוב (עמ' 23): קילס [הרה"ק ר"י מנשכיז] מאוד את ספר שיר-השירים שהוא קודש-קדשים, ואמר שהיה אומר בכל פסח בלילות הראשונות אחרי הסדר את ספר שיר-השירים.. אך עתה חלשו כוחותיו, וכבד עליו לומר כל כך. עכ"ל. ושלא נהגו לאמרו מצאתי רק במנהגי-בעלז (עמ' מד). והמובא בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שצג) בשם הרה"ק מבעלזא, לא מיירי באמירת שיר-השירים של ליל הפסח.

כזנוהגין שלא לקרות על מיטתו רק ברכת "המפיל" ופרשת "שמע", שפרשה זו מוזכרת בגמרא. אבל לא שאר דברים שנוהגין לקרות בשאר לילות כדי להגן, כי לילה זה לילה המשומרת היא מן המזיקין (שו"ע אדמו"ר תפא, א) ובלילה השני [בחו"ל] קורין קריאת-שמע שעל-המיטה כמו בכל יום-טוב (לוח 'היום יום' עמ' מה. ס' המנהגים עמ' 42)

כחוראה בס' ויגד משה (עמ' ער ועמ' ערב), וכמנהגנו שיש חילוק בין שני הלילות, מביא שם מס' המנהגים (לר"א טירנא) ומתשובת הרה"ק מדז'יקוב בעל עטרת-ישועה. שלא לחלק בין הלילות נמצא גם בס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תפא), וכן בנוסח ההלכות שבהגדות רבות. וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכ-שכא), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שצח).