Otzar Minhagei Chabad·Upon the Arrival of the Festival of Pesach·Cup of Eliyahuאוצר מנהגי חב״ד·בהתקדש חג הפסח·כוסו של אליהו

גמנהג בית הרב: אחר אמירת לשנה הבאה בירושלים, האדמו"ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו להבקבוק, וכל המסובין מנגנים בשעה זו הניגון שעל הפסוק "א-לי אתה ואודך" - מעשרת הניגונים של רבינו הזקן (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

ההחזרתו לבקבוק - ההמשכה ב"כלים" - שייכת בעיקר לאחרי הגאולה, שלכן זמנה ב"סדר" הוא אחר אמירת "לשנה הבאה בירושלים" (ס' השיחות תשמ"ט, א, עמ' 391, הע' 78)

וההמשכה ב"כלים" גופא היא באופן של "רינתי", ניגון ושיר, היינו מתוך שמחה שפורצת גדר. והניגון הוא על הפסוק "א-לי אתה", שבחינת "אתה" נעשה "א-לי" - א-ל שלי (שם, עמ' 396, הע' 126)

חאחרי גמר הסדר, כשהיה [מוהרש"ב] מרוקן את היין מכוסו של אליהו חזרה לבקבוק, היה מוסיף בו תחילה מעט יין כדין "פגום", ואמר מפורש: עס איז זיכער "פגום" [=ודאי שהוא "פגום"] (מרשימות הגר"י לנדא ע"ה)

יאחר אמירת ההגדה אמר כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] "לשנה הבאה בירושלים", החזיר את היין מכוסו של אליהו אל הבקבוק, עם הניגון הידוע של אדמו"ר הזקן "א-לי אתה ואודך, אלקי ארוממך" (ס' השיחות תש"ה, עמ' 84)

יבכמדומה שאין אתנו יודע עד מה בסדר השפיכות שנהג כ"ק אדמו"ר זי"ע, וכן במנין השפיכות; אפשר שבלילה השני של חגה"פ תשכ"ז שפך בסדר זה: מבקבוק היין לכוסו של אליהו, מהכוס אל הגביע שלו, ומהגביע לבקבוק (כך גם ברשימה מליל א' דפסח תשי"א). מפעם לפעם שפך מצלחת הגביע אל הגביע, ומצלחת הכוס אל הכוס. וכך חוזר חלילה פעמים רבות מאוד. אפשר ובלילה הראשון היה הסדר: מהבקבוק לגביע, מן הגביע לכוס, ומן הכוס אל הבקבוק. (וברשימה אחרת, כנראה משנה אחרת, השפיכות כנ"ל, אלא שבסדר לילות הפוך).

יגברשימה מהנהגות ליל הסדר בשנת תשי"ח (המלך במסיבו, א, עמ' נ) נאמר: סדר השפיכה חזרה הוא באופן נפלא.. שפך מהבקבוק לכוסו, ומכוסו של אליהו לכוסו, ומכוסו לבקבוק, וחוזר כך כמה פעמים. גם שופך מהקערה לכוס - וקשה לדעת את מספר השפיכות. יש-אומרים כי בלילה הראשון היו שבע שפיכות ובלילה השני תשע שפיכות. (וראה עוד שם, ב, עמ' שה).

ידופעם אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שאין לו חשבון כלשהו בשפיכות אלו (המלך-במסיבו, א, עמ' רפה)

יזשאל השואל מכ"ק אדמו"ר זי"ע, בדבר הנוהגין לשתות את כוסו של אליהו. והשיבו הרבי: יודע אני שאין שותים (ראה המלך-במסיבו, א, עמ' קלה)

יטכוסו של אליהו, שמורה על בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה דכל סדר ההשתלשלות.. עד למהותו ועצמותו ית' ממש - שלכן אין שותים ממנו, רק מסתכלים עליו (ס' השיחות תשמ"ט, א, עמ' 391)

כאין שותים את כוסו של אליהו, שהוא מרמז לעבודה ומדריגה שלמעלה מעבודת האדם בפועל (שתיה), ענין הגאולה שהוא נעלה מעבודת האדם (על-פי לקוטי-שיחות, כז, עמ' 54-53).

כא[ג] וראה בס' ויגד-משה (עמ' רנא-רנב ובהוספות עמ' שה), שיש נוהגים להניח כוסו של אליהו עד למחרת, יש ששותים ממנה במהלך הסדר או בסיומו (קרלין ובויאן [והשווה להגדת רוז'ין עמ' קכב]) ויש שמוזגים חזרה לבקבוק (מנהג סקווירא).

כבוכך מצינו ברזא-דעובדא (עמ' קלג) ובקדושת-ישראל (אות נג), שאת כוסו של אליהו שתו לקידוש היום; במנהגי-קומרנא (אות שמא), מנהגי-ספינקא (עמ' לא), מנהגי-מהריי"ו (אות שפג) בהגדת זידיטשוב (עמ' פב), בהגדת קוידנוב (עמ' קיט), בהנהגות רחה"ד מקוידנוב ומנהג באבוב - שמזגו מכוס זו לכוס הרביעי של המסובים; ובמנהגי-אליק (אות קכז) כמנהגנו, שבסיום הסדר שפכוהו חזרה לקנקן ולא טעמו ממנו. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שעח).