Pelach HaRimon·Emor·And you shall count for yourselvesפלח הרמון·אמור·וספרתם לכם

ארפד
וספרתם לכם¹ ממחרת השבת² מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיין עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. להבין מש"א תספרו חמשים יום והלא אינם סופרים אלא מ"ט יום וכמ"ש שבעה שבועות תספר לך כו' ואח"כ ועשית חג שבועות³ כו' שמחוייבים לעשות אותו לקדש אותו באיסור עשיית מלאכה ולהקריב בו קרבנות אבל א"צ לסופרו כו'. גם להבין מש"א היום יום אחד⁴ היום שני ימים והל"ל יום ראשון⁵ יום שני כו', וכן במנין השבועות א' שהם שבוע אחד כו' שהם שני שבועות והל"ל שהם שבוע ראשון שהם שבוע שני כו'. גם צ"ל למה נק' החג הזה בשם חג שבועות בפ' ראה וגם בפ' פנחס א' בשבועותיכם⁶, הרי הוא אחר השבעה שבועות כמ"ש ממחרת השבת השביעית ולמה יקרא ע"ש הימים שלפניו שכבר חלפו ועברו כו'. גם להבין תיבת לכם שלכאורה היא מיותרת כו'. הנה יש להקדים בתחילה בכלל ענין הספירה שצריכה להיות דייקא מראשית קציר שעורים שהוא זמן הבאת מנחת העומר שהיא בט"ז בניסן עד זמן ראשית קציר חטים שהוא הבאת שתי הלחם בחג השבועות כו', וצריך לספור מ"ט יום. והענין הוא כי הלחם הוא המחי' ובשרשו ברוחני' הוא בחי' האותיות שהם ג"כ הממשיכים החיות מהעלם אל הגילוי ויש ב' מיני אותיות בד"כ הא' בחי' האותיות שהמה מקור החיות דהשתלשלות והוא האותיות דבהבראם בה' בראם⁷ כי מקור כל האותיות דהשתלשלות היא אות ה' אתא קלילא⁸ דלית בה מששא ונק' אותיות אלו

ברפה
שעורה שעור ה'⁹ להיותם באים במדה ושיעור מבחי' ה' כו' כמשי"ת, וזהו בחי' מאכל בהמה¹⁰ [... כי בהמה הוא בחי' שם ב"ן¹¹ דמל' המסתתר בעולם הבריאה שהוא בגדר בחי' חי לגבי עולם האצי' שנק' מדבר¹² כו'] וצי"א¹³ אלו שנמשכים מבחי' ה' עילאה שהוא בחי' המל' דאצי' שנק' ה' עילאה לגבי המל' המלובש בבי"ע הם בחי' מוחין וחיות לבחי' המל' המוסתר בבי"ע להיותם ממשיכים אורות האצי' מהעלמם¹⁴ לבוא בבחי' גילוי אור במל' שמוסתרת בבי"ע ולכן נק' בשם מאכל כמשל המזון שהוא מחי' כו', אך כ"ז הוא בחי' האותיות דהשתלשלות אבל בחי' הב' באותיות נק' בשם חטה בגי' כ"ב¹⁵ שהוא בחי' כ"ב אתוון דאורייתא¹⁶ שלמעלה מהשתלשלות והוא בחי' מאכל¹⁷ אדם להיותו מזון וחיות לנשמות ששרשם בבחי' אדם העליון דאצי' עצמו שנק' בשם מדבר כו', ולכן נאמר על הנשמות דייקא אדם אתם¹⁸, ובחי' אותיות התורה המה ממשיכים תוס' אורות ומוחין מעצמי' המאציל שהוא בבחי' כי לא אדם¹⁹ לבחי' אדה"ע דאצי' ולכן נק' בשם מאכל אדם כו', אך כדי לבוא מבחי' מאכל אדם לבחי' מאכל בהמה צ"ל ממוצע בזה שהוא ענין ספה"ע, נמצא יש ג' בחי' מנחת²⁰ ומנחת חטים והממוצע ביניהם שהוא ענין ספירת העומר וכל ג' בחי' אלו הם אחר יצי"מ כו' וד"ל.

גוביאור הענין יש להבין מתחילה ענין שעורה שיעור ה', כי הנה במלאכים נאמר ופניהם וכנפיהם פרודות²¹ ואין הכוונה לומר שגם פניהם פרודות, כי הלא תיבת פניהם מופסק בזקף גדול, להורות שפניהם אינם פרודות רק כנפיהם פרודות. ותחילה יש להבין מהו בחי' כנפיהם, כי הנה כתיב אחרי ה' ילכו כארי' ישאג²², כארי' שבמרכבה²³ שישאג כו', כי הנה כללות המרכבה הוא בחי' בהמה בחי' יש כמאמר שנים עשר בקר²⁴ והים עומד עליהם מלמעלה²⁵, אבל באצי' הוא בחי' אדם שם מ"ה²⁶ בחי' ביטול בתכלית. כי הנה ההפרש בין ע"ס דאצי' לע"ס דבי"ע

דרפו
יובן ע"ד דוגמא מחיות הנפש המתלבש באברי הגוף שאע"פ שהאברים המה גשמיים ואין להם ערך לחיות הנפש הרוחני אעפ"כ מתייחד בהם חיות הנפש הרוחני בתכלית עד שא"א לו לפשוט א"ע מהם, ועוד זאת שאע"פ שחיות הנפש הרוחני הוא רחוק מגדר גילוי בתכלית מ"מ ע"י האברים מתקרב לבחי' הגילוי עד שמתגלה על ידם בגילוי גמור, כמו²⁷ כח הראי' הרוחני הוא מתייחד בעין הגשמי עד שא"א לו לפשוט א"ע ממנו ולא ברצון הנפש תליא מילתא כי אפי' אם ירצה שלא לראות כ"ז שהעין פתוחה הוא רואה ממילא וכן שמיעה באוזן כו', ואפי' בבחי' תנועה ביד והילוך ברגל אע"פ שגילויים מהעלמם תלוי ברצון הנפש אך כח התנועה שמתחבר בגשם היד עד שמחמת זה יש בכחו להניע וכן מה שבכח הרגל להלוך מזה אין ביכולת הנפש להסתלק כמאמר בע"כ אתה חי²⁸, והטעם לזה להיות שיש רצון עליון למעלה מרצון הנפש המפליא לעשות ומקשר גשמי ברוחני, כן רצון זה הוא הפועל קירוב הרוחני לגבי הגשמי ויתמזג בו עד שיבוא ע"י לבחי' גילוי גמור כמו כח הראי' הרוחני שמתגלה ע"י העין הגשמי לראות בדבר נבדל ובלעדי העין לא הי' רואה ומתגלה כלל וכן כח השמיעה באוזן ותנועה ביד. . עיקר כוונת רצון העליון בחיבור זה לקשר גשמי ברוחני היא הגילוי שמתגלה ע"י אברי הגוף וא"כ מלובש. . הרצון²⁹ בבחי' כלים ואברי הגוף יותר מכמו שהוא מלובש ברוחני' הנפש כו', ונמצא באברי הגוף אע"פ שהמה רחוקים מרוחניות הנפש בתכלית מ"מ מתייחדים בו בתכלית אבל בחי' לבושי אדם אע"פ שגם הלבוש עשוי כמדת אבריו וגם מעוררים המשכת חיות הנפש בבחי' גילוי קצת להתיפות ע"י הלבושים מ"מ אין לזה ערך לגבי גילוי החיות ע"י האברים וגם אינו מתייחד עמו כי ביכולתו לפשטו וללבשו כו'.

הוהנמשל מזה יובן למעלה בענין ע"ס דאצי' הנק' חכים ומבין שאין הכוונה חכ' רוחני' כשכל והשגת המלאכים כי כל שכל והשגה מוכרח להיות מוגבלת במקום ומוגבל³⁰ בזמן משא"כ בחי' אלקו' אינו בגדר הגבלה והתחלקות כלל רק מה שנק' בשם חכים הוא בחי' כח האלקי המגביל א"ע מיני' ובי' שלא יתגלה רק להשפיע חכ' ולא שפע אחר זולתה ועד"מ כח התנועה שביד שבא לידי גילוי תנועה פחות מכפי כחו שהגם שגילוי התנועה כבר היא מוגבלת ולא יתוסף ולא יגרע מ"מ הכח שהגבילה הוא הרצון שנתלבש בכח התנועה לעוררו בבחי' המשכה מהעלם אל הגילוי והוא הוא עצמו המגביל לגילוי זה שלא יתגלה יותר מכפי רצונו וא"כ מקור השפע ומקור ההגבלה אחת היא ממש ואין לחלק ביניהם כלל, וכך הוא למעלה עצמו' האור הוא בחי' א"ס שיכול להתפשט בלי שיעור ולא להשפיע שפע מוגבלת כמו שכל ומדות רק מחמת שבחי' רצה"ע שפעל התעוררות האור שיבוא מהעלמו לכלל גילוי והתפשטות הוא הוא המגבילו שלא יאיר כמ"ש רק בבחי' שפע מוגבל שהוא בחי' הנבראים מאין ליש דייקא והכוונה אינה בשביל השפע עצמה המוגבלת רק בכדי שיתגלה על ידם בבחי' גילוי גמור בנבראים המוגבלים דייקא עד שיוכלו

ורפז
לומר קדוש כו' ולהתבטל במס"נ כו', ולכן אע"פ שהכלים דע"ס נק' בשם גופים במאמר פתח אלי'³¹ מצד שאין ערוך להם לגבי א"ס הפשוט דלאו מכל אינון מדות כלל, מ"מ מתייחד בהם ומתגלה ע"י בבחי' גילוי גמור כנ"ל, משא"כ בבחי' ע"ס דבריאה המה כדוגמת הלבושים שאינם מגלים רק קצת החיות וגם יכול לפשטו כו', כן ע"י ע"ס דבריאה אינו מתגלה רק הארה בעלמא בעולמות ומלאכים שהוא בחי' ביטול מצד ההשגה ומדות שלמטה הרבה מבחי' מס"נ וגם יכול להיות בחי' הסתלקות אלקות ח"ו משא"כ באצילות לא שניתי³² כתיב [זולת בבחי' תוס' אור שנמשך יתר מכפי המדה בזה יכול להיות תוס' וגרעון מצד מעה"ת כו' וד"ל] [... אך כ"ז הוא בבחי' חיצוני' ואמצעי' הכלים די"ס דבי"ע שהמה מלאכים נבראים מאין ליש אבל בחי' האורות ופנימי' הכלים די"ס דבי"ע הם ג"כ בבחי' אלקות ממש מתייחדים ומגלים אור בגילוי גמור כנ"ל בי"ס דאצי' כו', וזהו בחי' פני אדם לארבעתן³³ כו']. ומזה הטעם הנשמות נק' בשם אדם להיות כי עיקרי' הנשמה היא בחי' אצי' בחי' ביטול ומס"נ שלמעלה מהשגה וכמאמר טהורה היא³⁴ ומה שנמצא השגה ומדות בנשמה מצד נר"ן דבי"ע אינם רק לבושי הנשמה ולכן נק' בשם אדם בחי' מ"ה ביטול בתכלית וגילוי כ"ז א"א להתגלות רק ע"י י"ס דאצי' כנ"ל, אבל המלאכים נק' בשם חיות ובהמות³⁵ כי בהמה בגי' ב"ן שהוא בחי' יש להיות כי עיקר שרשם נמשך מבחי' מל' דאצי' הנמשכת בבחי' הסתר בחיצוני' הכלים דבי"ע שנק' בשם יש ע"ש פעולתו להוות יש ונק' כבוד³⁶ נברא³⁷ ג"כ ע"ש פעולתו להוות הנברא כמ"ש במ"א, אע"פ שבאמת הוא בחי' אלקות ולכן הגילוי שמתגלה מזאת הבחי' הוא בחי' יש, וגם שמתגלה אא"ס ע"י בחי' זאת נק' ביטול היש בלבד הארה מועטת כמו ע"י הלבושים ולכן נק' בשם חיות ובהמות כו' וד"ל.

זוהנה בחי' המרכבה דמלאכי' מתחלקים בכלל לד' מחנות פני ארי' להימין הוא בחי' מחנה מיכאל³⁸ שהמזיגה שלהם הוא בד"כ בחי' אהבה ומתחלק בפרט לכמה מיני מזיגות שונות ק"פ אלף³⁹ וכן מחנה גבריאל ביראה מתחלק ג"כ לכמה מיני מזיגות שונות וכן כל הד' מדריגות והם באים בהשתלשלות עד למטה בעולם העשי' הגשמי ד' רוחות העולם דרום הוא מזיגה אחרת וצפון הוא מזיגה אחרת כו', וכן ד' מדריגות דדצח"מ כ"א הוא מזיגה אחרת בד"כ ובפרט כ"א מתחלק לכמה מיני מזיגות שונות, אך כ"ז הוא עצם הבריאה שלהם מאין ליש שאינם בבחי' ביטול אמיתי רק ביטול היש ולכן יש בהם קצת בחי' יש במה שהמה מקור להשפיע בהשתלשלות עד

חרפח
למטה מטה בד' רוחות העולם ודצח"מ כנ"ל, אך באמת יש להם ג"כ בחי' כנפים אע"פ שנק' בשם חיות ובהמות וכידוע מארז"ל ע"פ ועוף יעופף ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל⁴⁰, והוא מש"א ובשתים יעופף⁴¹ בבחי' רו"ש. והענין הוא ע"ד שמצינו בעופות השמים שמעופפים בכנפיהם כלפי מעלה ברוממות השמים ועיקר פריחה שלו הוא אל מקום מחוז חפצו ותשוקתו דייקא והיינו ע"י שמנדנד בכנפיו אנה ואנה ע"י נתרומם גופו ובא אל מחוז חפצו כו', כן נאמר במלאכים שבמרכבה בוערות כמראה הלפידים⁴² והוא ענין תוקף רשפי אש התשוקה באהבה או ביראה שהוא כמו השלהבת העולה למעלה מעלה כן בכחם ויכולתם לצאת מגדרי הכלים שלהם שהוא בחי' הרצוא שלהם שהוא בחי' אהבה ותשוקה נפלאה ליכלל בבחי' סוכ"ע המקיף שהוא קדוש ומובדל מהם בתכלית וזהו מש"א קדוש ואח"כ נעשה בחי' שוב שהוא בחי' רוממות יותר נעלה עד שמה שהאיר מתחילה בבחי' מקיף עליהם נמשך אח"כ אצלם בבחי' פנימי וממילא נמשכים מקיפים חדשים שהוא בחי' רצוא יותר נעלה ואח"כ נמשך גם זה בבחי' שוב ועד"ז מתרוממים בעילוי אחר עילוי כו', והוא כמו העוף הפורש כנפיו למעלה מגופו ואח"כ כשינוח בכנפיו אצל גופו מתרומם גופו יותר כו'.

טוהנה אע"פ שבחי' כנפיהם הוא בחי' היציאה מגדרי הכלים שלהם מ"מ גם הם פרודות כי אע"פ שפנימי' רצונם הוא לצאת מגדרי הכלי שלהם מ"מ הוא מלובש בבחי' לבושם כמו שנבראו מאין ליש כמו עד"מ מיכאל ששרשו בחי' חסד⁴³ מחמת זה מהותו הוא בחי' אהבה כן השאגה לצאת מגדרי הכלי ליכלל וליבטל הוא ג"כ עלי' בבחי' אהבה ותשוקה כי הרצוא הוא ג"כ מהות תשוקה רק שהוא התגברות התשוקה עד שלא יכילנה הכלי, ולכן נק' בלה"ק בשם שאגה שהוא ענין צעקה בהתגלות להיות בפני ארי' הרצוא ותשוקה הוא בהתגלות והשוב הוא בהעלם שמקבל מבחי' חסד עליון דאצי' שפועל גילוי אא"ס והגילוי שלמעלה פועל רצוא במקבל כענין משכני אחריך נרוצה⁴⁴ וכן בנש"י מצד חומר⁴⁵ גופם שמקבלי' מבחי' המלאכים דפני ארי' [משא"כ מצד שרש נשמתם הם גבוהים הרבה ממנו כי הם בבחי' אדם שעל הכסא] נאמר בהם אחרי הוי' ילכו כארי' ישאג כארי' שבמרכבה כו', וכן מחנה גבריאל אשר מהותו הוא בחי' יראה מצד ששרשו בחי' גבורות וכן⁴⁶ גם היציאה שלהם מגדרי הכלי שהוא הרצוא שבו הוא מלובש בבחי' יראה ופחד ואין הרצוא בהתגלות כ"כ ונק' זעים מחיל כסא⁴⁷ כמו עד"מ זעזוע הגוף שבא מצד תוקף האימה וסילוק הדמים ואח"כ בבחי' השוב נופל זיעה ומזיעתן נעשה נה"ד⁴⁸ על ראש רשעים יחול⁴⁹ כי מצד השגתם בגדולת א"ס נעשה בהם תוקף הביטול ביראה וממילא נמשך

ירפט
הרוגז על עוברי רצונו כו', ולכן בלה"ק הצעקה דשור נק' גועה נעלמת קצת, ופני נשר הוא מדה ממוצעת בין אוי"ר והיינו אע"פ שהוא אינו ראוי לחסד וקירוב מצד שפלותו מ"מ מצד הרחמים⁵⁰ ראוי לקרבו כן במרכבה ע"י פני נשר הוא מרומם כל מדריגות השפלות ביותר אפי' בתחתי' עולם העשי' להגביהם למעלה להיות בהם גילוי אלקות כמו עושה משפט לעשוקים⁵¹ לניצוצות שנעשקו בתחתיות הקליפה וע"י המשפט דאיהו רחמי⁵² מצילם וכן משפט לאלקי יעקב⁵³ שהם נשמות שפלים, י' עקב⁵⁴ כו'. וכן ועלו מושיעים לשפוט את הר עשו⁵⁵ הניצוצו' שנפלו שמה כו', וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים⁵⁶ ואביא אתכם אלי שבמצרים היו נש"י בתכלית השפלות משועבדים בגופם בעבודה בחומר ובלבנים ולא הי' ראוי' לקבלת התורה פב"פ דבר הוי'⁵⁷ רק ע"י כנפי נשרים שהוא מדה"ר נתרוממו לתכלית העילוי דמ"ת וגם בזה יש תוקף הרחמנות לצאת מגדרי הכלי שהוא מצד הרגשת אא"ס המקיף כמ"ש דרך הנשר בשמים⁵⁸ מחמת זה מרגיש השפלות בעצמו ועי"ז נעשה התגברות לצאת מגדרי הכלי ליכלל בבחי' המקיף כו', וכן פני אדם שבמרכבה שהוא בחי' הביטול במעשה יש בזה ג"כ תוקף הביטול עד שאינו יכול לעשות, אך מחמת השוב בא למעשה כו' [... והנה באמת כל אחד כלול מכולם ולכן נאמר וארבע כנפים לאחת⁵⁹ כו' כידוע דכלילין דא בדא ושלובין⁶⁰ כו', אך עיקר שרש הכנפים הוא בחי' פני נשר שבכאו"א כי ארבעה פנים לאחת⁶¹ וכ"א מהפנים כלול מכולם ולכן מבחי' פני נשר שבכל פן הוא בחי' הכנף ולכן ארבע כנפים לאחת מצד שארבעה פנים לאחת ומצד פני אדם שבכאו"א נאמר וידי אדם תחת כנפיהם⁶² כנלע"ד בדרך אפשר].

יאוהנה א' וכנפיהם פרודות מלמעלה, היינו ששרש זה הפירוד נמשך מלמעלה, מפני קבלתם מלמעלה כח האלקי השופע עליהם בבחי' התחלקות בשיעור ומדה בכאו"א לפי ערכו והיינו מצד שבשרשם ומקורם האלקי יש לכאו"א שרש מיוחד בפ"ע ולזה כאשר באים מהעלם אל הגילוי המה באים בבחי' ריבוי והתחלקות. והענין הוא ע"ד דוגמא למטה בהבל הלב שהוא פשוט ורוחני וגם אחר שנתצמצם במיצר הגרון נתגשם קצת ונעשה קול מורגש מ"מ הוא קול פשוט רק בעברו דרך ה'

יברצ
מוצאות הפה נתחלק לאותיות מחולקים אחה"ע מהגרון⁶³ גיכ"ק מהחיך בומ"ף מהשפתים כו' כמ"כ למעלה כתיב בדבר ה' שמים נעשו⁶⁴ שהבל לב העליון הוא אור אלקי פשוט וע"י צמצום שבחזה דז"א נעשה בנין כתר מל' שהוא ע"ד קול פשוט המורגש כו', ואח"כ נמשכים ה' גבורות שמזה הוא בנין המל'⁶⁵ מחכמה ולמטה שזהו ענין ה' מוצאות הפה דמל' [... כי השפתים הם בחי' נו"ה⁶⁶ השייכים לבחי' מל' דמל' והשיניים הם בגבו'⁶⁷ דמל' לכן בטבעם לפרר כמו טבע הגבורה לפרר והלשון הוא ת"ת⁶⁸ שבמל' והחיך הוא חסד שבמל' והגרון הוא בינה⁶⁹ מקור המדות כו' ולכן שם גם משכן קול הכללי המקור לכל האותיות כנלע"ד בדרך אפשר]. והנה מצד שבבחי' המל' שהוא מקור הנבראים מאין ליש יש בחי' ריבוי והתחלקות בהעלם לכן גם בבחי' גילוי של הנבראים נמשך ד' מחנות שכינה⁷⁰ כפי המספר שבהעלם, אך א"כ למה לא נברא ה' מחנות כמספר המוצאות, אך הענין הוא דמוצא החמישי שהוא מוצא החיך אע"פ שגם הוא מקור לאותיות מחולקים גיכ"ק מ"מ יש בו עוד בחי' א' שהוא המקור הכוללם יחד וממנו יתחלקו כולם בשיעור ומדה ולכן אינו בא בכלל הד' מוצאות הנמשכים לנבראים כי הוא הכלל הכולל שטבעו לישאר בהעלם כו' וד"ל. והטעם לזה הנה אנו רואים שיש בו עוד כח אחד להרגיש כל מיני טעמים עריבות ומתיקות או חמיצות כמ"ש וחיך יטעם אוכל⁷¹ והיינו מפני ששרשו בחכ"ע שבה מלובש מבחי' התענוג העליון ולכן בכחו להרגיש ג"כ הטעם והעונג כו', והנה ידוע דחכ"ע הוא מקור כל צי"א כידוע דאבא יסד ברתא⁷² לכן בחי' החיך שהוא חכ'⁷³ שבמל' שמקבל מחכמה עילאה [... כידוע בענין חכ' בראש וחכמה בסוף⁷⁴ ונעוץ תחילתן בסופן⁷⁵ כו'] הוא המקור הכולל לכל המוצאות ולכן לא נברא ממנו מחנה פרטיות כנ"ל [... וע"כ לומר שגם האותיות היוצאים ממנו הם כלליים ולא פרטיים ולכן לא נברא מהם מציאות נברא פרטי כו' וצ"ע]⁷⁶.