Pelach HaRimon·Emor·Understanding the difference between Shabbos and Yom Tovפלח הרמון·אמור·להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט

אשב"ק ויצא תר"ב
להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט¹, שבשבת אנו אומרים מקדש השבת דקדושה וקיימא² משבת בראשית וביו"ט אנו אומרים מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים³, והיינו ע"י ראש ב"ד שאומר⁴ מקודש החדש וממילא נתקדש הרגל שחל בחדש ההוא, ביום המוגבל בחדש ההוא ע"פ התורה, ולמה הוא כן שקדושת יו"ט דייקא יהי' תלוי בישראל, ולא קדושת שבת כו'. ועוד י"ל בענין הכתוב אלה מועדי הוי' אשר תקראו אותם במועדם⁵, אלה הם מועדי⁶, ומתורגם על מועדי הוי'⁷, מועדי⁸ דהוי', וכן בסוף הפסוק⁹, וכן בכל התורה¹⁰, זולת על אותם במועדם, מתורגם בזמניהון, ולמה הוא כן. ועוד י"ל בתיקון הנוסח של התפלה שתיקנו לומר מקדש ישראל והזמנים, כלשון התרגום על אותם במועדם, ולמה לא תקנו לומר מקדש ישראל והמועדים כלשון התרגום על מועדי הוי' כו'. והנה מתחלה י"ל ענין השבת שהוא ע"ש כי בו שבת וינפש¹¹, כמשל אדם השובת ונח ממלאכתו¹², שבתחלה בעת עשיית המלאכה הי' שכלו ומדותיו בבחי' השפלה

ברמג
וירידה, כי קודם המלאכה הי' בבחי' עצם הנפש, ועתה בעת המלאכה נתפשטו לחוץ מעצמותם, ונתלבשו בדבר נבדל גשמי, שאין ערוך לו לרוחניות הנפש, וזהו בחי' ירידה והשפלה גדולה מאד [וזהו ג"כ בחי' עמל ויגיעה להתפשט מבחי' עצם ולהתלבש בדבר נבדל שהוא חוץ מעצמו כו'], אך אחרי גמר המלאכה אז חיות נפשו שנתלבש בדבר הנבדל, חוזר למקורו אשר לוקח משם שהוא לבחי' השכל והמדות שבעצמי' נפשו, ובחי' זאת נק' שביתה ומנוחה [כי הוא היפוך העמל כי חזר מבחי' התפשטות לבחי' עצם כו' וד"ל].

גוכדוגמא זאת יובן למעלה שבחי' השתל' העולמות מבחי' עצמי' המאציל והבורא נק' בשם מלאכה, ואז נעשה בחי' התפשטות דע"ס עליונות להתלבש בעולמות הנאצלים ונבראים מאין ליש, שזה נק' בחי' ירידה והשפלה לגבי בחי' ע"ס, לבא מבחי' עצם לבחי' התפשטות להתלבש בדבר נבדל שהוא בחי' עולמות הנ"ל, בכדי להוותם ולקיימם מאין ליש [והגם שלמעלה בבחי' הע"ס אינם עצמי' המאציל, ואינו כמו באדם התחתון שהשכל והמדות הם בחי' עצם הנפש כנ"ל, מ"מ נק' הע"ס בשם עצמות ע"ש התאחדותם בעצמי' המאציל בתכלית כמאמר איהו וחיוהי חד או"ג חד¹³ כו', ולכן התפשטות שלהם בדבר נבדל נק' בחי' ירידה והשפלה לגביהם כו']. וזהו כי ששת ימים¹⁴ עשה הוי' כו', ששת ימים הם המדות עליונים עם המוחין המלובשים בהם, עשה, היינו שבאו בדרך ירידה והשפלה בהתהוות העולמות בבחי' נבדל מאין ליש שנק' מעשה כו' וד"ל, ולכן אחרי גמר ההשתלשלות שהוא ע"י עשרה מאמרות שנמשכו בששת ימי בראשית נעשה אח"כ שביתה ומנוחה במה שחזר ועלה החיות אלקי שנתפשט מע"ס העליונים למקורם ושרשם שהוא בחי' עצמות העשר ספי' כו', ולכן נק' בשם שבת שהוא ענין השביתה והמנוחה שהוא התכללות התפשטות החיות בבחי' עצמי' העשר ספי' כו', ולכן בשבת זמן עליות העולמות¹⁵ מחמת עליות החיות אלקי למקורו (כי אינו דומה לעליות החיות באדם שאינו פועל כלום במעשה המלאכה מצד שפעולתו הוא מיש ליש ולכן המעשה שעשה נבדל ממנו אבל למעלה התהוות הוא מאין ליש ואין היש נבדל ממנו כלל ולכן עליות חיות האלקי פועל ג"כ עלי' בבחי' עולם הנפעל ממנו כו' שאין העלי' בחיצוני' החיות רק בפנימי' החיות ולכן גם בעולמות אין העלי' רק בפנימי' העולמות¹⁶ ולכן אין הפרש

דרמד
בחיצוני' בין שבת לימות החול ומוריד גשמי' ומגדל צמחי'¹⁷ כמו בחול כמ"ש במ"א כו').

הוהנה להבין בתוס' ביאור ענין העלי' דשבת יש להקדים ענין מה שבשבת¹⁸ נק' יום השביעי¹⁹ הלא כבר יש אלפים ורבבות ימים מיום בריאת העולם, ובשלמא בחדשים שייך לקרוא חדש הראשון או השביעי מתחילת היקף החמה²⁰ כאשר באה נקודה שלה שהיתה בגלגלה בעת הבריאה, אבל בענין הימים כל יום הוא היקף שלם וא"כ כאשר יבואו הימים במספר יש אלפי' ורבבות ימים מיום הבריאה ואין יתכן לקרותו בשם יום השביעי כו'. אך יש להקדים ענין הבריאה שנברא בששת ימים ולמה לא נבראו כולם ברגע אחת וכדוגמת קושי' רז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות²¹, והתירוץ הוא להפרע כו' וליתן שכר טוב כו', אך תירוצם אינו רק לקושייתם אבל קושי' זאת קשה עדיין שהי' יכול לברוא בעשרה מאמרות ברגע אחת [כי כל יכול לאמר כמה מאמרות כאחד כמארז"ל אנכי ולא יהי' לך בדבור אחד²² נאמרו וכן זכור ושמור²³ כו']. והנה ע"פ פשוט יש לתרץ שבאם הי' נבראו כללות העולמות ברגע אחת לא הי' שייך ענין השבת [וזהו כללות המכוון בהשתלשלות העולמות ענין השבת דייקא, וזהו"ע למחר לקבל שכרם²⁴ שעיקר קיבול שכר שהוא תכלית המכוון הוא באלף השביעי יום שכולו שבת²⁵ כו'. כמבואר בלק"א בהג"ה בפל"ו].

ואך אמיתת הענין יובן בהקדם שרש ענין הזמן שהוא בבחי' המל' מ לך מ‘לך ימלוך²⁷ כמבואר בלק"א ח"ב פ' זיי"ן²⁶, אך מקור הזמן הוא בבחי' המדות²⁸, אך למעלה מבחי' המדות גם בחי' מקור הזמן לא יתכן לומר כי שם הוא למעלה אפי' מבחי' מקור הזמן כמשי"ת, כי הנה ידוע בהפרש שבין שכל ומדות²⁹ כי גילוי

זרמה
השכל ימצא גם בעצמו גם כשאין זולתו מי להשפיע אליו כמו חכם עמוק שיכול להשכיל השכלות עמוקות בעצמו גם כשאינו רוצה כלל בהשפעה (ואדרבה טבע החכ' להיות בבחי' ביטול במקורה בעומק אחר עומק ולא בבחי' ירידה והשפעה למטה כו') אבל בחי' המדות לא יתכן רק לזולתו כמו כח החסד שענינו הוא להטיב לזולתו או טבע הגבורה למנוע השפע מזולתו כו' ות"ת לרחם לזולתו וכן כל המדות אינו שייך רק לזולתו הנבדל כו' (אך במ"א מבואר שמדת המלוכה לא יתכן בלי מציאת זולתו כי אין מלך בלא עם³¹ אבל בחי' שאר המדות³⁰ יתכן גם בלא זולתו³² היינו שמציאותם יכול להיות גם כשאין מציאת זולת בפועל כמו החסדן בטבע שנקודת רצונו תמיד להשפיע חסד וטוב גם כשאין עדיין מציאות זולתו בפ"מ להטיב אליו אך מ"מ הוא בחי' כח ומקור לזולתו הנבדל כו' משא"כ גילוי המלוכה לא יתכן רק כשיש מציאות זולתו בפועל הנבדל, ונמצא שבחי' המדות הוא כח ומקור לשפע הנמשך לזולתו ובחי' המלוכה הוא בחי' השפע בפ"מ לזולתו הנבדל כו').

חוהנה ע"ד דוגמא זאת יובן למעלה שגם שנמשך בחי' חו"ב מבחי' העלם עצמות המאציל שזהו ג"כ ירידה והשפלה לגבי עצמותו ממש מ"מ הוא רק בחי' גילוי עצמי' שנגלה לעצמו ואינו בגדר מקור לעולם הנברא מאין ליש ולכן נק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' ולא בבינה ידיעא³³ כי אינו מושג הגילוי עדיין לזולתו הנבדל ממנו כבי' רק הגילוי הוא לעצמו, אבל בחי' המדות שנאצלו מעצמי' המאציל הוא בחי' מקור לעולם הנברא מאין ליש ולכן נאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה³⁴ שבחי' ההתחלה להיות מקור לבנין העולמות הוא מבחי' החסד, וזהו שבחי' ז' מדות נק' בלשון המקובלים בשם ז' ימי הבנין³⁵ להיותם מקור לבנין העולמות כו' [אך בחי' ז' המדות הם בחי' מקור בלבד לעולמות ולא נתהווה עדיין מציאות העולמות בפ"מ אבל בחי' מדת המלוכה מהווה^*36* מציאות העולמות בפ"מ מאין ליש כו']. ועם זה יובן ענין כי ששת ימים עשה ה', כי ענין היום למעלה אינו כמו יום שלמטה בגשמי' רק הוא בחי' הארה בלבד³⁶ שהוא מקור לעולם הנברא³⁷ ביום הראשון הוא בחי' חסד

טרמו
לכן נברא ממנו אור³⁸ ומים שהם בחי' חסד³⁹ וביום ב' שהוא בחי' גבור נברא ממנו בחי' רקיע שהוא פעולת הגבורה⁴¹ להבדיל בין מים למים, וכן עד"ז בכל הימים כל יומא בעבידתי' כו'.

יוהנה עיקר ההפרש בין חכ' למדות שבחי' חכ' הוא הארה עצמי' כשאינו מקור עדיין להשפעה מיוחדת בפרט משא"כ בחי' המדות כל מדה הוא מקור להשפעה מיוחדת בפרט דייקא, ולכן ביום א' האיר מבחי' החסד בלבד ולא מבחי' הגבורה לכן נברא ממנו אור ומים וביום ב' האיר מבחי' הגבורה ולא מבחי' החסד לכן נברא ממנו הרקיע, נמצא שבכל פעולה מבחי' הנבראים אינו מאיר בו רק הארה פרטית וזהו"ע הזמן שהוא התחלקות הנבראים שלכל נברא יש לו זמן מיוחד בפ"ע וכפי ריבוי הנבראים כ"ה שכל חיות פרטי הוא בזמן מיוחד בפ"ע, וכ"ה עד"ז בבחי' מקום שהוא בחי' השתלשלות לכל נברא מקום מיוחד בפ"ע, אך עכ"ז הוא בבחי' גילוי ההשתלשלות בפ"מ אך מקור הזמן הוא בחי' ו' ימים שהם ששה הארות כי יום הוא בחי' הארה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום⁴² כו' וכל הארה כשנמשכה בפ"מ בבי"ע נעשה מזה אלף שנה בעיניך⁴³ כיום אתמול כו' שבחי' יום אתמול הוא בחי' היום דאצי' הוא הארה כללי' וכאשר מאיר בבי"ע נתחלק לאלף שנה בפרט, וכל שנה יש בו ראש השנה שהוא מקור⁴⁴ לכל השנה ג"כ בכלל ונתחלק בפרט לי"ב חדשי השנה וכל חודש ל' יום, וכ"ז ההתחלקות בפרט הוא בחי' הזמן בפ"מ אך למעלה בו' יומין עילאין דאצי' אינו בחי' הזמן בפ"מ רק מקור הזמן אך גם מקור הזמן הוא בחי' כח להאיר הארה מיוחדת בפרט בכל יום בפ"ע כמו ביום א' בחי' חסד בלבד כנ"ל, משא"כ בחי' חו"ב הוא למעלה מהזמן שהוא בחי' גילוי פשוט שאינו עדיין בחי' מקור להאיר הארה פרטי' רק כשמאיר נמשך ממנו בחי' גילוי פשוט הכולל כל הארות פרטי', וזהו ג"כ מה שנאמר במן דבר יום ביומו⁴⁵ כי הגם שבחי' מן הוא בחי' הארה מלמעלה מהזמן מ"מ נמשך בזמן לכן הארה שהאיר ביום זה לא הי' יכול להיות ממנו מזון ביום שאחריו כו'. ובזה יובן ענין המדרש מלמד שהי' סדר זמנים⁴⁶ קודם לכן דקאי על בחי' מקור הזמן שנק' סדר זמנים שבא בסדר מיוחד בתחלה האיר בחי' החסד ולא נתגלה עדיין מציאת גבו' ואח"כ נתגלה מציאת גבורה, וממילא נתעלם גילוי החסד, וכ"ז הוא בחי' מקור הזמן שהוא⁴⁷ קודם לכן פי' קודם לבריאה מאין ליש כי מקור הזמן הוא בבחי' אצי' עדיין כו' כנ"ל.

יארמז
ועם כל הנ"ל יתורץ קושיא למה לא נמשכו כל העשרה מאמרות ברגע אחת, כי אם הי' התהוותם ברגע אחת לא הי' מציאת גילוי הנבראים בפרט כ"א בפ"ע וגם לא בבחי' סדר ההשתלשלות כ"א קודם לחבירו מתחילה לסוף רק הי' מאיר כל הפרטים כאחד וממילא לא הי' מציאת סדר זמן ומקום, ולהיות שפנימי' הכוונה הי' שיהי' בחי' ריבוי והתחלקות דווקא ואח"כ יתגלה בהם בחי' הביטול לבחי' אחדות הפשוטה לזאת היתה הבריאה בששה ימים דווקא שהוא בחי' סדר זמנים כנ"ל וד"ל. ועתה יובן ענין השבת שנק' תמיד בשם יום השביעי, כי הנה מבואר למעלה שיום הוא בחי' אור, והנה ששה ימים הם בחי' ששה הארות בדרך ירידה והשפלה מבחי' העצמי' שהוא מלמעלה להתלבש⁴⁸ בזמן שהוא בחי' ריבוי והתחלקות אך אחרי גמר המלאכה שגורם שביתה ועלי' אז ממילא נתגלה בחי' שלמעלה מהזמן שהוא בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא כנ"ל וממילא בטלים ונכללים כל הארות המחולקים שבזמן שזהו"ע עלי' הזמן בלמעלה מן הזמן ואז מאיר בזמן הגילוי דלמעלה מן הזמן כמו שהוא בעצם ונק' הארה זאת יום השביעי שהוא הארה בדרך עלי', ולזה אין שייך למנותו במספר הימים כי הוא גילוי מיוחד בפ"ע שאינו בחי' ירידה כלל, וגילוי זה נק' יום השביעי והוא מאיר ממילא מצד השביתה מגמר המלאכה כנ"ל וד"ל.

יבועם זה יובן מה שבכל ששת בראשית⁴⁹ לא נז' שם הוי' כלל רק ל"ב ויאמר אלקים⁵⁰ שהוא שרש ומקור הזמן שהוא הכח להאיר בריבוי והתחלקות שבא מצד צמצום דשם הוי' אבל בחי' שם הוי' הוא בחי' הגילוי דאחה"פ הכוללת כל הארות של התחלקות הזמן כאחד וזהו"ע הוי' הי' הווה ויהי' כאחד⁵¹ והוא למעלה מהזמן לגמרי לכן אינו מאיר בששת ימ"ב רק ע"י צמצום והסתר דשם אלקי' משא"כ כשבא שבת בא מנוחה⁵² נתגלה שם הוי' בעולמות שהו"ע הגילוי דלמעלה מן הזמן שמאיר בזמן בדרך עלי' כנ"ל, לכן אחרי השבת כתיב ביום עשות הוי' אלקים⁵³ שנתגלה שם הוי' באלקים כו' וד"ל. וזהו ג"כ ענין שילוב הוי' באדני⁵⁴, ששם אדני⁵⁵ הוא מקור הזמן כנ"ל שבחי' זמן הוא במל' מ לך מ‘לך ימלוך שזהו שם אדני אנת אשתמודעא אדון על כולא⁵⁶ והוא מסתיר על שם הוי' שזהו"ע ששה ימי החול, משא"כ יום השבת הוא

יגרמח
שילוב אדני בהוי'⁵⁷ ששם אדני נכלל בבחי' ביטול בשם הוי' ואז מאיר בחי' למעלה מן הזמן בבחי' גילוי, וזהו ענין שבת דקדישא וקיומא⁵⁸ היינו שמאיר בחי' קדש העליון שהוא למעל' מן הזמן ממילא ומאיליו מצד השביתה שמגמר המלאכה ואינו תלוי בקדושת ישראל כי אינו תלוי במעשה התחתונים כו' וד"ל. והנה אנו אומרים ושבת קדשו⁵⁹ באה' וברצון הנחילנו כו' שאע"פ שקדושת שבת אינו תלוי בישראל מ"מ ניתנה במתנה⁶⁰ לישראל דווקא, היינו שבהם דווקא מאיר הארה זאת דבחי' הביטול דזמן בלמעלה מן הזמן (כנ"ל שהארה זאת הוא רק בפנימי' העולמות וידוע דשרש הנשמות בפנימי' הכלים⁶¹ לכן מאיר בהם דווקא הארה זאת כו').

ידוהנה ענין הארה זאת בנש"י מה היא יובן בהקדם ענין שבת עילאה ושבת תתאה⁶² ושבת אותיות תשב⁶³ והו"ע תשובה עילאה ותשובה תתאה⁶⁴ כו', כי ע"י תשובה שבימות החול שבנש"י מאיר עי"ז בהם הארת השבת וכמאמר מי שטרח בערב שבת⁶⁵ יאכל בשבת. וביאור ענין התשובה יובן בהקדם ענין תשובה קדמה לעולם⁶⁶ האיך שייך ענין תשובה כשאין עולם עדיין. אך הנה ידוע דישראל עלה במח'⁶⁷ דשרש נש"י הוא בלמעלה מן הזמן שהוא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, וזהו בחי' מזלא שבנשמה כמארז"ל אע"ג דאיהי לא חזי מזלייהו חזי⁶⁹ והיינו שבחי' עצמי' הנשמה⁶⁸ שהוא בחי' כח מה שבנה"א רואה בתמידות ענין הביטול דזמן כמ"ש בלמעלה מן הזמן, וע"ז נאמר נשמה שנתתה בי טהורה היא⁷⁰ והיינו שהיא מושללת מחלקי הכלים דנר"נ שהו"ע השגה למדות באלקי'⁷¹ אבל בחי' ראי' הוא למעלה מן השגה כי אינו מלובש בכלים ואותיות כלל לכן נקראת בשם טהורה והיינו מצד

טורמט
שרשה במח' חשב מ"ה⁷² דחכ' שהוא ג"כ בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא באותיות כו'. אך אתה בראת יצרתה והיינו שנתלבשה בחי' זאת בנר"נ ומצד זה כח זה הוא בבחי' הסתר והעלם מצד הלבושים דנר"נ ומצד הסתר דנה"ט, לכן ניתן בנשמה כח התשובה שהוא בחי' התבוננות באלקות וכמ"ש בלק"א פ' כ"ה (כי מקובלים ראשונים קורין לבינה בשם תשובה⁷³ והיינו פנימי' בינה שהוא בחי' התבוננות איך דכולא קמי' כלא⁷⁴ ממש כו' ולא בחי' התבוננות איך דהוא חייך⁷⁵ שזהו חיצוני' בינה שאינו נק' בשם תשובה כו'⁷⁶, והיינו כשמתבונן ענין ביו"ד נברא עוה"ב⁷⁷ כי הנה יש בחי' עוה"ב ועוה"ז היינו בחי' המקום וזמן גשמי' הנגלה לעינינו נק' העוה"ז אך למעלה בחי' זמן ומקום הוא בבחי' פני ארי' פני שור פני נשר⁷⁸ שהו"ע מעלה ומטה ברוחני' ובחי' זמן ברוחניות ועוד למעלה יותר בו"ק דאצי' נק' סדר זמנים כנ"ל, וכ"ז נברא רק ביו"ד אחת⁷⁹ שהוא ענין הברקה אחת מעצמי' המאציל, והנה ע"ד ביטול אחת לגבי כח המח' שאינו תופס מקום כלל כן ויותר ע"כ הוא ביטול היו"ד לגבי עצמי' המאציל (וכמ"ש במ"א בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם⁸⁰ שיש הפרש בין מחשבת האדם שנתפס במחשבתו עד שבשעת מעשה אינו יכול להתפס במח' אחרת א"כ המח' תופסת מקום קצת לגבי כח המח' משא"כ למעלה אע"פ שנתפס במחשבה זו שהוא מקור העולמות מ"מ אינו תפיסא גמורה כי לית מאן דתפיס בי'⁸¹ ולכן יכול להתפס בשעת מעשה במח' אחרת וא"כ מח' אחת הנ"ל שהוא בחי' היו"ד הנ"ל אינו תופס מקום כלל לגבי עצמי' המאציל כו'), וכשמתבונן בזה נגלה בחי' מזלא בנר"נ עד שנעשה אצלו בחי' ביטול נכללין⁸² בלב שלא לחפוץ בשום דבר גשמי' ורוחני' רק להכלל ולהבטל בעצמי' המאציל וכמ"ש מי לי בשמים⁸³ שזהו ג"ע העליון ועמך לא חפצתי בארץ שזהו געה"ת רק כלה שארי ולבבי⁸⁴ לעצמותו ומהותו ממש, ובחי' זאת נק' תשובה שפועל שהרוח תשוב אל האלקים⁸⁵ אשר נתנה והיינו שנכלל במקורו אשר לוקח משם שזהו בחי' שרש הנשמה בבחי' חשב מה דחכ' שהוא ענין כלות הנפש לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא שזהו בחי' אוא"ס עצמו ששורה בחכ', וזהו"ע תשובה קדמה לעולם היינו שמגעת לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא אשר הוא

טזרנ
למעלה מהיות מקור עולם כנ"ל. וזהו ברגע קטן עזבתיך⁸⁶ וברחמים גדולים אקבצך, שלכאורה אינו היפך כלל מזה לזה, אך כשמאיר בחי' רחמים גדולים שהוא בחי' הארה בעצמי'⁸⁷ אוא"ס שהוא למעלה מן הזמן אז הוא מבין איך שכל האריכות הגלות אינו תופס מקום כלל רק כרגע קטן כו' וד"ל.

יזוהנה זמן גילוי דכח זה דכלות הנפש ע"י התבוננות הנ"ל הוא בק"ש באמרו שמע ישראל, שתי' שמע הוא התבוננות הנ"ל בביטול מקור ההשתלשלות למהו"ע ועי"ז נעשה למסי"נ באחד⁸⁸ שהוא ענין כלה שארי ולבבי, וזהו"ע הארת השבת שמאיר בכל יום בפרט שישוב למקורו לבחי' למעלה מן הזמן שזהו בחי' תשובה ועי"ז מאיר בשבת בחי' נשמה יתירה⁸⁹ שהוא ענין הביטול דכללות ששה ימים שהוא מקור הזמן בלמעלה מן הזמן ובחי' זאת מאיר בנש"י בשבת, וע"ז אנו אומרים ושבת קדשו כו' הנחילנו שניתן במתנה לנש"י וכמ"ש קדש ישראל⁹⁰ להוי' שבחי' קדש דשבת מאיר בנש"י להיות שרשם ג"כ בבחי' קדש כו'. והנה אחרי שמאיר בנש"י בחי' קדש ע"י השבת כנ"ל אז ישראל המה מקדשים את הזמנים ולכן נכתב בפ' מועדות מקודם ענין השבת⁹¹ כי הא בהא תליא, כי הנה ענין המועדים ע"פ רוב הם ביום חול שהוא מציאת הזמן כנ"ל, וכשמקדשים אותו ע"י קידוש החודש שראש ב"ד אומר מקודש אז ממשיכים בו גילוי קדש העליון שהוא בחי' למעלה מן הזמן רק שהוא בדרך המשכה מלמעלה מן הזמן בזמן ולא כמו בשבת שהוא בחי' העלאה נתעלה⁹² הזמן לבחי' למעלה מן הזמן ממש ואז מאיר בו קדש העליון ממש כמ"ש בעצם משא"כ בבחי' המשכה אזי מאיר הארה בעלמא מבחי' קדש העליון שהוא למעלה מן הזמן בזמן שהוא בחי' יום חול שמאיר בו (ולכן נק' שבת קדש וי"ט מקרא קדש⁹³ ) [ועוד זאת שבבחי' ההעלאה לבחי' קדש העליון נתעלו כללות השית יומין לבחי' קדש מצד ביטול בחי' הזמן שנתבטל ממהותו ונתעלה ונכלל בבחי' קדש העליון משא"כ כשמאיר בלמעלה מן הזמן בזמן שאז מציאת הזמן לא נתבטל ממהותו רק שמאיר בו קדש העליון מרחוק א"כ אינו מאיר רק ביום הפרטים⁹⁴ שחל בו ולא נתעלה כללות הזמן כו']. ולכן יש גם הפרש בג' המועדים עצמם שבפסח מאיר מדת האה' ושאר המדות לא נשתנו ממהותם כמבואר בפע"ח שער כ"ו⁹⁵, כן אפשר שיש

יחרנא
ענין זה גם בימים שחל בהם שאינו מאיר בחי' קדש רק ביום שחל בו ושאר הימים לא נשתנו⁹⁶ ממהותם כלל כו' וד"ל.

יטולקרב אל השכל ענין גילוי המועדים שמאיר מלמעלה מן הזמן בזמן אעפ"י שלא נשתנו הזמן ממהותו, יובן מענין מה שהראה הקב"ה לאדם הראשון⁹⁷ דור דור ודורשיו וא"כ נגלה בו מלמעלה מן הזמן כיון שראה את העתיד להיות אעפ"י שהי' בזמן, וכן הוא עד⁹⁸ נבואת משה שהיתה באצי'⁹⁹ א"כ נגלה בו מלמעלה מן הזמן אעפ"י שהי' למטה נשמתו מלובש בגופו בזמן כו'. וזהו"ע האיש מקדש בו ובשלוחו¹⁰⁰, שמקדש בו הוא ענין השבת שנתעלה הזמן בקדש העליון ממש, וזהו בו ממש, ובשלוחו הוא ענין הימים טובים שמתקדשים ע"י נש"י שנק' שלוחו כי שלוחו של אדם כמותו¹⁰¹ מחמת שמאיר בהם קדש העליון כו' וד"ל.

כוהנה קידוש הזמנים שהוא ענין המשכת קדש העליון דבחי' חכי' ולא בחכ' ידיעא במדות שהוא מלמעלה מן הזמן בזמן צ"ל מתחלה ענין ההמשכה מחכ' לבינה ואז יוכל להיות ההמשכה מבינה למדות, כידוע ההפרש בין עונג לשמחה^*102* שעונג הוא בהעלם החכ' שנק' עדן¹⁰² משא"כ הבינה נק' בחי' שמחה¹⁰³ מצד שהעונג הוא בהתגלות במורגש בבחי' בינה (כידוע בענין ועבד הלוי הוא¹⁰⁴ שעיקר התגלות עתיק הוא בבינה¹⁰⁵ כו'), וכאשר נמשך בבחי' בינה במורגש (שזהו בחי' נהר שיוצא מהעלם דעדן¹⁰⁶ כו') אז יכול דווקא להיות התגלות הנ"ל בבחי' המדות, וזהו אם הבנים שמחה¹⁰⁷ שעיקר השמחה דבנים הוא מצד האם שהוא בחי' בינה¹⁰⁸, והגם שעיקר שרש המדות הוא בבחי' החכ' כידוע בענין כי מראש צורים אראנו¹⁰⁹ מ"מ

כארנב
ההתגלות שלהם בלב שנק' לידת המדות להיות¹¹⁰ כ"א ע"י ההשגה דבינה כמו שאנו רואים בחוש שא"א להיות התפעלות אהוי"ר בלב כ"א כאשר בא ענין האלקי לידי השגה במוח בינה דווקא וכמו אב ואם שגם שעיקר הולד הוא מבחי' הטיפה שנמשכה מן האב אבל הציור ברמ"ח אברי' בגילוי שזהו"ע העיבור והגילוי שלו להוציאו לאויר העולם הנק' לידה¹¹¹, כ"ה בענין המשכת קדש העליון שהוא בחי' המשכת העונג במדות א"א להיות כ"א כאשר בא מתחילה במורגש שנק' בחי' שמחה שהוא בבחי' בינה.

כבוזהו"ע ב' בחי' שיש בימים טובים הא' במה שנק' מועדי הוי' שהו"ע יעוד והתחברות דהמשכת החכ' הנק' הוי'¹¹² בבחי' בינה כו', כי מועדי הוא ענין התחברות כמ"ש הילכו שנים יחדיו¹¹³ בלתי אם נועדו, וכן ונודעתי לך¹¹⁴ כו', אך מה שנמשך מבחי' הבינה במדות שהם בבחי' זמן והיינו מקור הזמן כנ"ל זהו בחי' ב' שעי"ז נק' בשם זמנים. והנה זה תלוי בקדושת ישראל¹¹⁵ דקדשינהו לזמנים כו', משא"כ ההמשכה מחכ' לבינה נעשה ממילא כו', ולכן אל תקראו אותם אתם כתיב¹¹⁶ שזהו"ע שישראל מקדשים לזמנים ע"י¹¹⁷ מתורגם בזמניהן דווקא משא"כ מועדי הוי' שהוא ענין ההמשכה מחכ' לבינה שהוא עדיין למעלה מהזמן שהוא במדות כנ"ל אינו מתורגם רק מועדיא הוי', ולכן גם בתיקון של נוסח התפלה שההודאה על עיקר המכוון דימים טובים שהוא שימשך מלמעלה מן הזמן בזמן דווקא שהוא ענין המדות לכן תקנו לומר והזמנים דווקא ולא המועדים, ובבחי' זאת א' מקדש ישראל כי בחי' זאת תלוי בקדושת ישראל שמקדשים אותם כו' וד"ל.

כגוהנה ע"ד דוגמא דהפרש הנ"ל שבין שבת ליו"ט כ"ה ההפרש בין תורה למצות. כי הנה כתיב ואברהם זקן בא בימים¹¹⁸ וא' ע"ז הזוהר באינון יומין עילאין¹¹⁹ ומאן דגרע יומא חדא גרע לבושא חדא, ולכאורה למה לא יוכל להשלים המצוה שחסר ביום אחד שיעלה¹²⁰ ביום שאחריו ב' מצות ולמה תלוי ענין הזה של הבירורים והמשכות שנעשי' ע"י המצות בזמן דווקא, אך עם הנ"ל שעיקר ענין המצות הוא ע"ד ימי¹²¹ם טובים שהמכוון להמשיך למעלה מהזמן בזמן דווקא ולכן אם חסר יום אחד ולא עשה בו המצות השייך לו אעפ"י שיעשה ביום שאחריו ב' מצות

כדרנג
מ"מ אותו היום שעבר חסר מהארת קדש העליון כו'. וזהו"ע ימי מספר שבעים שנה בכדי להמשיך בכל ז' המדות¹²² שכ"א כלול מי' שהוא מספר שבעים כו'. ולכן כל המצות תלוים בזמן דווקא כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים¹²³, כי חפץ הוא הגילוי רצון העליון הנמשך ע"י המצוה הוא תחת השמים שהוא בזמן לכל יש עת לכל חפץ כמו מצות עשיות סוכה ונטילת לולב שצ"ל בט"ו לחודש השביעי דווקא, ובזמן אחר לא יפעול כלום וכן הוא עד"ז בכל המצות כמו אכילת מצה וכיוצא שכולם תלוים בזמן דווקא מצד שזהו"ע המצות להמשיך מלמעלה מן הזמן בזמן דווקא, משא"כ בחי' תורה כל העוסק בתורה עולה¹²⁴ כאילו הקריב עולה אעפ"י שאין בהמ"ק בנוי ואין כהן כי היחוד שנעשה ע"י התורה שהוא בדיבור הוא בדרך העלאה דזמן בבחי' למעלה מן הזמן ולכן אינו תלוי בזמן, וכ"ה עד"ז בכל ההלכות כמו כשעוסק בהלכות לולב¹²⁶ הוא פועל פעולתו מתי שלומד הלכה זאת אעפ"י שהוא לומד אותה שלא בזמנה. ולכן נאמר בתורה¹²⁵ מה להלן באימה וביראה¹²⁷ כו', והאיך יכול להיות זה הלא אז שמענו מפי הגבו' בקולות וברקי', אך להיות שהגילוי שהי' בשעת מ"ת הוא ג"כ בשלימות עכשיו רק שהי' למעלה מן הזמן לכן בעת לימודו שנתעלה בלמעלה מן הזמן לכן תחיל עלי'¹²⁸ האימה שבשעת מ"ת ממש כו' וד"ל.

כהוהנה כללי' שני בחי' הנ"ל דההעלאה והמשכה הו"ע אברהם ויצחק, כי אברהם הוא בחי' ההמשכה דלמעלה מן הזמן בזמן שלכן נאמר בו בא בימים שהוא הממשיך מלמעלה מן הזמן בשית יומין עילאין ע"ד הנ"ל בימים טובים ומעה"מ¹²⁹, ובחי' יצחק הוא בחי' העלאה דזמן בלמעלה מן הזמן ע"ד הנ"ל בתו' ושבת, ולכן לעתיד שיהי' יום שכולו שבת¹³⁰ יאמרו ליצחק כי אתה אבינו¹³¹ כו', אך יעקב הוא הכולל ב' בחי' דההעלאה והמשכה וכן התו' אעפ"י שהוא בחי' העלאה כנ"ל (כידוע דתורה מפי הגבורה ניתנה¹³³ וכמ"ש מימינו אש¹³⁴ ), מ"מ עיקרה הוא בחי' קו האמצעי שכולל שני בחי' דהעלאה והמשכה¹³² כו' וד"ל.

כורנד
עוד מענין הנ"ל שמעתי מבנו מהרי"ל¹³⁵ שי' שא' בשמו בענין הכפל דמועדי הוי' ואח"כ א' אלה הם מועדי, כי יש ב' בחי' במועדים כי המועדים הם חג"ת¹³⁶ ויש בחי' חג"ת דאצי' נק' מועדי¹³⁷ הוי' ויש חג"ת בכתר ונק' ימי קדם וע"ז אלה הם מועדי (והוא ע"ד המצות שיש שרש בחי' מצות הוי'¹³⁸ ומצות¹³⁹ כו'), וכן בשבת יש ב' בחי' שבת הוא בחכ' למעלה מן הזמן כנ"ל, ויש שבת שבתון¹⁴⁰ שהוא בכתר הוא למעלה מן המועדי' שבכתר, והנה מבואר למעלה דמועדי'¹⁴¹ הוא בחי' אברהם וע"ז אמר ואברהם זקן וא' הרה"מ נ"ע¹⁴² שפירושו שיש אברהם הזקן ששרשו בבחי' ע"י כידוע שהאבות הם חג"ת¹⁴³ דאצי' אבל בעבר הנהר ישבו אבותיכם הוא שרש האבות בכתר¹⁴⁴ ולזה אמר שהאברהם הזקן הוא הממשיך ביומי' דאצי', וזהו בא בימים כו' וד"ל.

כזעוד שמעתי מפי אדמו"ר שי' שבחי' העלאה דתורה הוא תושבע"פ שעיקרה בחי' עיון שהוא בחי' העלאה ובחי' דתו' הכולל והעלאה¹⁴⁵ והמשכה הוא בחי' תושב"כ שעיקרה הוא קריאה באותיו' בקול ודיבור כו' וד"ל.