Chabad Library · Otzar HaChassidim
Pelach HaRimon·
א[פ' וישלח תר"ב]
להבין ענין המבואר לעיל1 שבמשה הי' בחי' אחוריים וחיצוני' כמאמר וראית את אחורי2 ובאברהם הי' הילוך פנימי כמאמר התהלך לפני3, ואיך יתכן זה הלא בחי' משה הוא למעלה מבחי' אברהם כמאמר ושמי הוי' לא נודעתי להם4 ולמשה נתגלה ע"י נתינת התורה. והנה קושיא זאת יתורץ בב' אופנים ושניהם אמיתים, הא' שיש הפרש בין הילוך לראי' כי5 הנה לכאורה יש לתמוה6 מה שמצינו בענין הנביאים שיחזקאל נדמה לבן כפר7 כו'8 נבואתו הי' בעולם היצירה9, וישעי' לבן כרך10 מצד שנבואתו היתה בבריאה11 ונבואת משה הוא למעלה מכל הנביאים בזה הדבר12 כי
להבין ענין המבואר לעיל1 שבמשה הי' בחי' אחוריים וחיצוני' כמאמר וראית את אחורי2 ובאברהם הי' הילוך פנימי כמאמר התהלך לפני3, ואיך יתכן זה הלא בחי' משה הוא למעלה מבחי' אברהם כמאמר ושמי הוי' לא נודעתי להם4 ולמשה נתגלה ע"י נתינת התורה. והנה קושיא זאת יתורץ בב' אופנים ושניהם אמיתים, הא' שיש הפרש בין הילוך לראי' כי5 הנה לכאורה יש לתמוה6 מה שמצינו בענין הנביאים שיחזקאל נדמה לבן כפר7 כו'8 נבואתו הי' בעולם היצירה9, וישעי' לבן כרך10 מצד שנבואתו היתה בבריאה11 ונבואת משה הוא למעלה מכל הנביאים בזה הדבר12 כי
בתסח
נבואתו היתה באצי'13 אך לא הגיע מדריגת נבואתו רק לבחי' נו"ה דאצי' וגם זאת ע"י התלבשות בבריאה וא"כ יש לתמוה איך שרשב"י בזוהר גילה כל הפרצופים עליונים עד בחי' פרצופים שבכתר שהם בחי' עת"י וא"א, והאריז"ל גילה עוד למעלה מן הכתר [שהוא בחי' א"ק14, ובוודאי לא הי' למעלה מבחי' מרע"ה כו'. אך הענין הוא שיש הפרש בין ידיעה והשגה לבחי' ראי', שבחי' ידיעה והשגה אינו רק מציאת הדבר ולא מהותו משא"כ הראי' הוא התגלות עצם המהות שנגלה לעין הרואה כו', וזהו ההפרש בין כל החכמים בפרצופים העליונים שבבחי' עולמות הנעלמים שאינם רק משיגים ויודעים רק המציאות, והיינו שמשיגים בשכלם שיש בחי' פרצופים כאלה אבל מהות הפרצופים לא נגלה אצלם כלל ולכן יכולים להשיג במקום יותר עליון מהנביאים, משא"כ גילוי הנבואה הוא התגלות המהות וכמאמר ואראה את ה'15 וכן וירא אליו ומתרגמינן ואתגלי' לי'16, ולכן לא הי' יכול להתגלות בכלים שלהם רק ממקום נמוך ביותר, ולכן חכם עדיף מנביא17 כי בחכמתו יכול להשיג במקום עליון יותר אבל בעצם מהות הגלוי אין ערך כלל מגלוי החכמה לגלוי הנבואה כי גלוי החכמה אינו רק השגת מציאות הדבר אבל הנבואה הוא בחי' גלוי המהות כנ"ל וד"ל. אך גם בידיעת המציאות יש ג"כ ב' אופנים הא' בחי' הידיעה והשגת המציאות בלבד והב' בחי' הרגשת המציאות עד שנעשה לחיות בקרבו כמו איברי הגוף שאינם יודעים במהות הנפש רק במציאות הנפש, אבל ידיעת מציאות הנפש הוא בבחי' הרגשה בהם עד שהרגשה זאת הוא מחי' אותם ממש כו'.
נבואתו היתה באצי'13 אך לא הגיע מדריגת נבואתו רק לבחי' נו"ה דאצי' וגם זאת ע"י התלבשות בבריאה וא"כ יש לתמוה איך שרשב"י בזוהר גילה כל הפרצופים עליונים עד בחי' פרצופים שבכתר שהם בחי' עת"י וא"א, והאריז"ל גילה עוד למעלה מן הכתר [שהוא בחי' א"ק14, ובוודאי לא הי' למעלה מבחי' מרע"ה כו'. אך הענין הוא שיש הפרש בין ידיעה והשגה לבחי' ראי', שבחי' ידיעה והשגה אינו רק מציאת הדבר ולא מהותו משא"כ הראי' הוא התגלות עצם המהות שנגלה לעין הרואה כו', וזהו ההפרש בין כל החכמים בפרצופים העליונים שבבחי' עולמות הנעלמים שאינם רק משיגים ויודעים רק המציאות, והיינו שמשיגים בשכלם שיש בחי' פרצופים כאלה אבל מהות הפרצופים לא נגלה אצלם כלל ולכן יכולים להשיג במקום יותר עליון מהנביאים, משא"כ גילוי הנבואה הוא התגלות המהות וכמאמר ואראה את ה'15 וכן וירא אליו ומתרגמינן ואתגלי' לי'16, ולכן לא הי' יכול להתגלות בכלים שלהם רק ממקום נמוך ביותר, ולכן חכם עדיף מנביא17 כי בחכמתו יכול להשיג במקום עליון יותר אבל בעצם מהות הגלוי אין ערך כלל מגלוי החכמה לגלוי הנבואה כי גלוי החכמה אינו רק השגת מציאות הדבר אבל הנבואה הוא בחי' גלוי המהות כנ"ל וד"ל. אך גם בידיעת המציאות יש ג"כ ב' אופנים הא' בחי' הידיעה והשגת המציאות בלבד והב' בחי' הרגשת המציאות עד שנעשה לחיות בקרבו כמו איברי הגוף שאינם יודעים במהות הנפש רק במציאות הנפש, אבל ידיעת מציאות הנפש הוא בבחי' הרגשה בהם עד שהרגשה זאת הוא מחי' אותם ממש כו'.
גובזה יובן ענין ההפרש בין הילוך דאברהם לבחי' ראי' דמשה כי ענין ההילוך דאברהם אינו בחי' ראי' והתגלות רק בחי' התעוררות שיתעורר מלמטה למעלה ועי"ז יגיע לבחי' פנימי' להמשיך הפנימי' שלמעלה למטה בבחי' התגלות, וזהו התהלך לפני וענין התעוררות שלו הוא ע"י ידיעת המציאות בבחי' אא"ס כידוע דאא"ס ידוע מציאותו ולא מהותו18, אך ידיעה זאת נקלטה בבחי' הרגשה ממש עד שנתפעל מזה באהבה ותשוקה להתמשך אחרי אלקות בכל לב ונפש בתמידיות בלי הפסק כלל [כמאמר זכור אב הנמשך אחריך כמים19 כו'], והנה התפעלות זאת הוא בחי' אתעדל"ת לעורר בחי' אתעדל"ע20 מבחי' פנימי' ומטעם הנ"ל דידיעת המציאות יכול להיות במקום עליון ביותר, אבל בחי' הראי' דמשה הי' בבחי' התגלות ממש,
דתסט
והיינו גילוי כל הפרצופים העליונים דאצי' בבחי' המהות שלהם לזאת לא יכול להתגלות הפנימי' מהם רק בחי' החיצוני' שלהם, וזהו בחי' נה"י דאצי' כו' כי נה"י הוא לבר מגופא21 שאינו עצמות ומהות הדבר רק גלוי הדבר לזולתו אך הגלוי הזה הוא בחי' גלוי העצם וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו כי הפנימי' לא יכול לבוא בבחי' התגלות המהות כו' וד"ל.
והיינו גילוי כל הפרצופים העליונים דאצי' בבחי' המהות שלהם לזאת לא יכול להתגלות הפנימי' מהם רק בחי' החיצוני' שלהם, וזהו בחי' נה"י דאצי' כו' כי נה"י הוא לבר מגופא21 שאינו עצמות ומהות הדבר רק גלוי הדבר לזולתו אך הגלוי הזה הוא בחי' גלוי העצם וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו כי הפנימי' לא יכול לבוא בבחי' התגלות המהות כו' וד"ל.
הוהתירוץ הב' הוא שיש כמה מדריגות בבחי' פנים עד שיכול להיות שמה שהוא פנים בבחי' מדריגה התחתונה הוא למטה מבחי' אחוריים וחיצוני' שבמדריגה עליונה [וכידוע דמבחי' חיצוני' שבעליון נעשה פנימי' לתחתון22 ע"י צמצום]. וביאור הדברים הנה בחי' פנים הוא בחי' מוחין והנה עצם המוחין הוא בראש ובהם משכן והשראת עצם החכמה ובינה ודעת שלמעלה מהיות מקור למדות, והנה גם בבחי' עצמיות השכל יש בחי' פנימי' ובחי' חיצוני' כו', בחי' פנימי' החכמה הוא עומק השכל כמ"ש נמצא ממקורו שהוא כח המשכיל שהוא בחי' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא23 כו' ובחי' חיצוני' החכמה הוא בחי' התגלותו במוח החכמה בבחי' יש בבחי' אותיו' קצרים, וכן בבחי' בינה עומק ההשגה הוא בחי' תמצית המושג הוא בחי' אין של היש דבינה זהו בחי' פנימי' שבה וחיצוני' שבה הוא כאשר מתגלית במוח ההשגה בבחי' התיישבות שזהו בחי' יש, והנה מעצמיות החו"ב נעשה בחי' התפעלות במוח עצמו שזהו בחי' מדות שבשכל ומבחי' המדות שבשכל נמשך הארה בעלמא במדות שבלב ונק' בחי' מוחין שבמדות שזהו בחי' פנים לגבי מדות שבלב והמדות עצמן הם בחי' חיצוני' ואחוריים לגבי המוחין שבהם, ונמצא שבחי' אחוריים שבחו"ב עצמן הן למעלה הרבה מבחי' הפנים שבמדות, וכן עד"ז אנו מוצאין שמתפשט הארת השכל בידים, חסד דרועא ימינא24 כו', כי ידוע שבידים יש ג' פרקים25 ראשי אצבעות שביד הוא בחי' פרק העליון חב"ד שבהם שזהו בחי' פנים לגבי בחי' חג"ת ונה"י שביד שהם פרקי הזרועות והכתפיים ולכן יכול לכתוב בהם דבר שכל ואעפ"כ הפנימי שבהם הוא למטה הרבה אפי' מבחי' אחוריים וחיצוני' השכל שבמוח עצמם כו'.
ווהדוגמא מזה יובן בענין ההפרש בין משה לאברהם שמה שנאמר באברהם התהלך לפני היינו בחי' פנימי' שבמדות כידוע דאברהם אע"ה הי' עבודתו והילוכו בקודש בבחי' האהבה כמאמר הלוך ונסוע הנגבה26 והתפעלות שלו הי' מצד ההשגה בעילוי אחר עילוי בבחי' אא"ס עד שמחמת נמשך27 ונדבק אחרי ה'
זתע
כנ"ל, ונק' רחימא דמלכא28, וזהו בחי' פנימי' הביטול שלו ומחמת זה הי' עסקו בחיצוני' בבחי' חסד להאכיל אפי' לערביים29 ולהודיעם שם ה' כמ"ש ויקרא שם בשם ה'30 כו', וגם זה נמשך מבחי' השגה שלו באלקי' חיים עד שנעשה רחימא דמלכא לכן מדתו הי' להיטיב כו' [... כידוע דאהבה הוא בחי' פנימי' המדה בלב ומזה נמשך בחי' חסד בחיצוני' בדרועא ימינא להיטיב לכל כו'], ונמצא שבחי' פנים שלו הי' בחי' פנים שבמדות בפנימי' וחיצוני' הנק' חסד דרועא ימינא כו', וזהו ענין ההילוך שלו שהוא בחי' התעוררות שלו מלמטה למעלה כנ"ל, ועז"נ התהלך לפני שהילוך זה בחי' העלאה מלמטה למעלה נתעוררו ע"י בחי' פנים העליונים שבבחי' אצי', אך לא הגיע רק עד בחי' המוחין שבמדות העליונים שבאצי' בפנימי' שלהם וגם בחיצוני' הנק' חסד דרועא ימינא, אבל מה שנאמר במשה רבינו ע"ה וראית את אחורי היינו בחי' אחוריים וחיצוני' עצמי' החו"ב דאצי' שזהו בחי' התורה שנתנה ע"י כידוע דאורייתא מחכ"ע נפקא31, עילאה דווקא למעלה הרבה משרש ומקור המדות שהם מקור ההשתלשלות, ונמצא לפי חשבון זה גם בחי' הראי' דמשה שהייתה בחי' ראיית המהות הגיע למעלה ממדריגת ההילוך דאברהם הגם שלא היתה רק בחי' ידיעת המציאות בלבד כו'.
כנ"ל, ונק' רחימא דמלכא28, וזהו בחי' פנימי' הביטול שלו ומחמת זה הי' עסקו בחיצוני' בבחי' חסד להאכיל אפי' לערביים29 ולהודיעם שם ה' כמ"ש ויקרא שם בשם ה'30 כו', וגם זה נמשך מבחי' השגה שלו באלקי' חיים עד שנעשה רחימא דמלכא לכן מדתו הי' להיטיב כו' [... כידוע דאהבה הוא בחי' פנימי' המדה בלב ומזה נמשך בחי' חסד בחיצוני' בדרועא ימינא להיטיב לכל כו'], ונמצא שבחי' פנים שלו הי' בחי' פנים שבמדות בפנימי' וחיצוני' הנק' חסד דרועא ימינא כו', וזהו ענין ההילוך שלו שהוא בחי' התעוררות שלו מלמטה למעלה כנ"ל, ועז"נ התהלך לפני שהילוך זה בחי' העלאה מלמטה למעלה נתעוררו ע"י בחי' פנים העליונים שבבחי' אצי', אך לא הגיע רק עד בחי' המוחין שבמדות העליונים שבאצי' בפנימי' שלהם וגם בחיצוני' הנק' חסד דרועא ימינא, אבל מה שנאמר במשה רבינו ע"ה וראית את אחורי היינו בחי' אחוריים וחיצוני' עצמי' החו"ב דאצי' שזהו בחי' התורה שנתנה ע"י כידוע דאורייתא מחכ"ע נפקא31, עילאה דווקא למעלה הרבה משרש ומקור המדות שהם מקור ההשתלשלות, ונמצא לפי חשבון זה גם בחי' הראי' דמשה שהייתה בחי' ראיית המהות הגיע למעלה ממדריגת ההילוך דאברהם הגם שלא היתה רק בחי' ידיעת המציאות בלבד כו'.
חאך להבין מהו בחי' פנים שנאמר גבי משה שעז"נ ופני לא יראו32, י"ל ענין במקום שבע"ת עומדין33 אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כידוע דבע"ת משכין לי' בחילא יתיר34 כו'. ולהבין ההפרש בין מקום דבע"ת למקום דצ"ג ששניהם הם בבחי' מקום, רק שבע"ת הם במקום יותר גבוה כו'. אך הנה ידוע שיש ב' בחי' בבחי' מקום הא' בבחי' ממכ"ע שנק' בחי' מקום כידוע דמקום הוא בחי' מיצר המגביל למעלה ולמטה ולד' רוחות35 העולם מזרח ומערב צפון ודרום, והנה כ"ה למעלה ברוחני' יש בחי' י"ב מלאכים הנושאים את הכסא36 שהם ד' מחנות שכינה37 כ"א כלול מג'38,
טתעא
מחנה מיכאל לימין וכן פני ארי'39, והימין זהו בחי' דרום, וכן מחנה גבריאל ופני שור41 להשמאל הוא בחי' צפון וכן ופני נשר40 כו' וזהו מש"א בזוהר ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום42 שזהו ענין י"ב מלאכים הנ"ל. והנה מקור בחי' מקום הנ"ל הוא בחי' כח האלקי המגביל שעושה בחי' מקום וזהו בחי' מל'43 דאצי' שהוא בחי' מקום האמתי [... וי"ב מלאכים נק' אבני המקום כו', ולפע"ד הוא בחי' פנימי' הכלים די"ס דבי"ע המגבילים את האור האלקי הבל"ג שרשו ג"כ בחי' אלקות כידוע דהמגביל לבחי' בלי גבול הוא כח הבלתי מוגבל44 כו', ומחמת זה ממילא נתהוו בחי' מקום בבחי' הנבראים כו']. ועז"א רז"ל הוא מקומו של עולם45 ובחי' זאת נק' ממכ"ע שהוא בחי' כח המגביל לאור האלקי בכל עולם במדה ושיעור לפי"ע כו', ובחי' הב' בבחי' מקום הוא בחי' סוכ"ע46.
מחנה מיכאל לימין וכן פני ארי'39, והימין זהו בחי' דרום, וכן מחנה גבריאל ופני שור41 להשמאל הוא בחי' צפון וכן ופני נשר40 כו' וזהו מש"א בזוהר ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום42 שזהו ענין י"ב מלאכים הנ"ל. והנה מקור בחי' מקום הנ"ל הוא בחי' כח האלקי המגביל שעושה בחי' מקום וזהו בחי' מל'43 דאצי' שהוא בחי' מקום האמתי [... וי"ב מלאכים נק' אבני המקום כו', ולפע"ד הוא בחי' פנימי' הכלים די"ס דבי"ע המגבילים את האור האלקי הבל"ג שרשו ג"כ בחי' אלקות כידוע דהמגביל לבחי' בלי גבול הוא כח הבלתי מוגבל44 כו', ומחמת זה ממילא נתהוו בחי' מקום בבחי' הנבראים כו']. ועז"א רז"ל הוא מקומו של עולם45 ובחי' זאת נק' ממכ"ע שהוא בחי' כח המגביל לאור האלקי בכל עולם במדה ושיעור לפי"ע כו', ובחי' הב' בבחי' מקום הוא בחי' סוכ"ע46.
יוביאור הדברים ע"ד שאנו רואים במקום הגשמי בכלי גשמי' שמדת הכלי היא מקומה המגבילה אבל האויר המקיף הכלי ונושא וסובל אותה הוא בחי' מקום שהוא יתר ממדת הכלי וכמארז"ל אמתא באמתא היכי יתיב*47 כו', ועד"ז גם ברוחני' בחי' סוכ"ע הוא המקיף לאור וחיות הממכ"ע עם גוף העולמות והוא כח הנושא וסובל את כל העולמות עם האור וחיות שבהם והוא קיומם האמתי והוא בחי' בינה מקור כל המקיפים47 כו' [... ושמעתי מבנו48 שיחי' משמו שפ"א אמר שלמעלה יותר הוא בחי' צמצום ומקיף49 ולפ"ז מקום דממכ"ע הוא בחי' הקו"ח שעושה בחי' מעלה ומטה50 כמבואר בע"ח כו'], ועל בחי' זאת אמר משרע"ה אדני מעון אתה היית לנו51 כו' בטרם הרים יולדו52, שהוא בחי' המדות דממכ"ע שנק' בחי' הרים53 כו', ומעון אותיו' נועם54 שהוא בחי' בינה כו'. והנה זהו ההפרש בין צד"ג לבע"ת
יאתעב
ששניהם הם בבחי' עושין רצונו של מקום, אך בחי' צדיקים גמורים עושין וממשיכין מבחי' רצה"ע שהוא בחי' סוכ"ע בממכ"ע הנק' בחי' מקום, ונמצא שכל עבודתם הוא לפעול בחי' גלוי הסובב בממלא, והם55 עושין וממשיכין בחי' עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' סובב וממלא להאיר בבחי' מקום דסובב וממלא שזהו בחי' אור חדש לגמרי שאינו בבחי' כלל ופרט עדיין [... והיינו משום דבע"ת הם בבחי' מאנין תבירין לכן בבחי' הכלים שלהם שהוא בחי' מקום שלהם שורה בחי' מקום הב' דסוכ"ע וכמאמר מדורא דקוב"ה באינון מאנין תבירין56 והאור העצמי' כו'].
ששניהם הם בבחי' עושין רצונו של מקום, אך בחי' צדיקים גמורים עושין וממשיכין מבחי' רצה"ע שהוא בחי' סוכ"ע בממכ"ע הנק' בחי' מקום, ונמצא שכל עבודתם הוא לפעול בחי' גלוי הסובב בממלא, והם55 עושין וממשיכין בחי' עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' סובב וממלא להאיר בבחי' מקום דסובב וממלא שזהו בחי' אור חדש לגמרי שאינו בבחי' כלל ופרט עדיין [... והיינו משום דבע"ת הם בבחי' מאנין תבירין לכן בבחי' הכלים שלהם שהוא בחי' מקום שלהם שורה בחי' מקום הב' דסוכ"ע וכמאמר מדורא דקוב"ה באינון מאנין תבירין56 והאור העצמי' כו'].
יבוזהו אנכי אנכי57 הוא מוחה פשעיך למעני כי בצ"ג נאמר אשר אנכי מצווך היום58 שע"י האהבה דבכל מאודך שהוא בחי' אהבה שלמעלה מבחי' הכלי שלהם בזה עושין רצונו כו' ומעוררים בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' אוב"כ59 להאיר בבחי' הכלי' כנ"ל בתו'60, וזהו אנכי בחי' סוכ"ע מצווך לבא בבחי' צוותא והתחברות61 להאיר בכלים והוא ע"י אהבה דבכל מאודך שהזכיר מקודם, אך בבע"ת נאמר אנכי אנכי שהוא בחי' המשכה מבחי' אנכי ה"א שהוא בחי' עצמות אא"ס להאיר באנכי הב' דבחי' סוכ"ע בבחי' אור חדש ועי"ז הוא מוחה פשעיך עד שזדונות נעשו כזכיות62 כו' וד"ל. וזהו ג"כ שלום שלום לרחוק ולקרוב63 לרחוק שנעשה קרוב64 כו', קרוב הוא בחי' ממכ"ע שנושא וסובל כל העולמות כנ"ל משא"כ בחי' העצמיות הוא למעלה מגדר עולמות לגמרי נק' רחוק כמאמר אחכמה והיא רחוקה ממני65 ובחי' זאת נעשה קרוב להאיר בסו"מ כו' ולכן ארז"ל דרשו ה' בהמצאו66 זהו עשי"ת ואז קראוהו בהיותו קרוב מצד התשובה מעומקא דלבא שבימים ההם כו', וזהו שלום שלום כפולה כי שלום הוא בחי' יסוד67 שנק' צדיק68 דאחיד בשמיא וארעא69 לחבר ההעלם דסוכ"ע לידי גלוי דממכ"ע ונק' טוב70 וכמאמר אמרו צדיק כי טוב71 כו' אבל שלום הב' הוא בחי' בע"ת שזהו לרחוק שנעשה קרוב והוא המייחד ומחבר בחי' העצמי' בסוכ"ע וממכ"ע כו' וד"ל.
יגתעג
ועם כל הנ"ל יובן ענין ההפרש בין שבת ליו"ט, כי יו"ט הוא בחי' אחת עם צד"ג ולכן נק' יום טוב שטוב הוא בחי' התחברות מבחי' סוכ"ע לממכ"ע כנ"ל והיינו מלמעלה מן הזמן בבחי' הזמן שהוא בחי' יומין דחול [כי שרש הזמן הוא ג"כ בבחי' ממכ"ע וכמבואר למעלה במ' של הפרש בין שבת ליו"ט72 ], אבל בחי' שבת אותי' תשב73 הוא בחי' אחת עם בע"ת כי שבת נק' קודש74 בעצם שלמעלה מבחי' קדוש75 והוא בחי' סוכ"ע בעצם שלמעלה מבחי' הגלוי דסובב בממלא, ויש בחי' שבת שבתון76 שהוא בחי' הארה מבחי' העצמיות לבחי' הסוכ"ע. כי כמו שביו"ט יש כמה מדריגות עד רום המעלות, והיינו בחי' אותם במועדם ומתורגם בזמניהן77 כו' והוא בחי' המשכה מבחי' המדות לבחי' מל', ויש בחי' מועדי הוי'78 שהוא ההתחברות מחכ' לבינה ובחי' אלה הם79 הוא בחי' ההתחברות ממדות שברצון שלמעלה מן החכמה הנק' ימי קדם80 לבחי' חכ', וזהו עושין רצש"מ81 מבחי' רצה"ע שלמעלה מן החכ' לבחי' מקום שהוא בחי' המל', אך כל בחי' המשכות דיו"ט הוא מבחי' מדות שברצון, כ"ה בבחי' החכמה בעצם שהוא בחי' שבת יש בחי' חכמה הגלויה ויש בחי' חכמה נעלמה בעצמי' הרצון שזהו בחי' שבת שבתון וההמשכה מבחי' זאת הוא בחי' תשובה כו' כי התשובה אינו מן החטא דווקא82 רק כאשר הרוח תשוב אל האלקים83 כו' וע"ד דמלכא משיחא אתא לאתבא84 לצדיקיא בתיובתא כו' [... והנה זהו רק הארה מבחי' שבת שבתון אבל בחי' שבת שבתון בעצם הוא בחי' יוה"כ85 שנק' קדוש ה'86 כו' והוא בחי' עצמיות הרצון בחי' רעדכ"ר87
ועם כל הנ"ל יובן ענין ההפרש בין שבת ליו"ט, כי יו"ט הוא בחי' אחת עם צד"ג ולכן נק' יום טוב שטוב הוא בחי' התחברות מבחי' סוכ"ע לממכ"ע כנ"ל והיינו מלמעלה מן הזמן בבחי' הזמן שהוא בחי' יומין דחול [כי שרש הזמן הוא ג"כ בבחי' ממכ"ע וכמבואר למעלה במ' של הפרש בין שבת ליו"ט72 ], אבל בחי' שבת אותי' תשב73 הוא בחי' אחת עם בע"ת כי שבת נק' קודש74 בעצם שלמעלה מבחי' קדוש75 והוא בחי' סוכ"ע בעצם שלמעלה מבחי' הגלוי דסובב בממלא, ויש בחי' שבת שבתון76 שהוא בחי' הארה מבחי' העצמיות לבחי' הסוכ"ע. כי כמו שביו"ט יש כמה מדריגות עד רום המעלות, והיינו בחי' אותם במועדם ומתורגם בזמניהן77 כו' והוא בחי' המשכה מבחי' המדות לבחי' מל', ויש בחי' מועדי הוי'78 שהוא ההתחברות מחכ' לבינה ובחי' אלה הם79 הוא בחי' ההתחברות ממדות שברצון שלמעלה מן החכמה הנק' ימי קדם80 לבחי' חכ', וזהו עושין רצש"מ81 מבחי' רצה"ע שלמעלה מן החכ' לבחי' מקום שהוא בחי' המל', אך כל בחי' המשכות דיו"ט הוא מבחי' מדות שברצון, כ"ה בבחי' החכמה בעצם שהוא בחי' שבת יש בחי' חכמה הגלויה ויש בחי' חכמה נעלמה בעצמי' הרצון שזהו בחי' שבת שבתון וההמשכה מבחי' זאת הוא בחי' תשובה כו' כי התשובה אינו מן החטא דווקא82 רק כאשר הרוח תשוב אל האלקים83 כו' וע"ד דמלכא משיחא אתא לאתבא84 לצדיקיא בתיובתא כו' [... והנה זהו רק הארה מבחי' שבת שבתון אבל בחי' שבת שבתון בעצם הוא בחי' יוה"כ85 שנק' קדוש ה'86 כו' והוא בחי' עצמיות הרצון בחי' רעדכ"ר87
ידתעד
שלמעלה מבחי' חכמה הנעלמה בו כידוע שאין טעם לרצון88 אפילו טעם הכמוס וכמשי"ת89 וד"ל]. ועם הנ"ל יובן ג"כ ההפרש בין ההיכל הנק' קודש שזהו בחי' מקום דסוכ"ע בעצם שלמעלה מגילוי הסובב בממלא ובין בחי' קה"ק שזהו בחי' הארת העצמיות בבחי' הסוכ"ע וזהו בחי' תשובה דווקא, ולכן ביוה"כ שהוא יום התשובה אז כה"ג נכנס לפני ולפנים90 כו' וד"ל [ושמעתי מבנו שי' ששמע פ"א ממנו שבקה"ק עצמו יש הפרש בין כל קה"ק שהוא המשכת העצמיות בבחי' הסוכ"ע ובין מקום ארון עצמו שהוגבה המקום דסובב בבחי' העצמיות ממש ולכן הוא בבחי' מקום דווקא מודד עשר אמה מכל צד ואע"פ92 אינו מן המדה91 כו' וד"ל].
שלמעלה מבחי' חכמה הנעלמה בו כידוע שאין טעם לרצון88 אפילו טעם הכמוס וכמשי"ת89 וד"ל]. ועם הנ"ל יובן ג"כ ההפרש בין ההיכל הנק' קודש שזהו בחי' מקום דסוכ"ע בעצם שלמעלה מגילוי הסובב בממלא ובין בחי' קה"ק שזהו בחי' הארת העצמיות בבחי' הסוכ"ע וזהו בחי' תשובה דווקא, ולכן ביוה"כ שהוא יום התשובה אז כה"ג נכנס לפני ולפנים90 כו' וד"ל [ושמעתי מבנו שי' ששמע פ"א ממנו שבקה"ק עצמו יש הפרש בין כל קה"ק שהוא המשכת העצמיות בבחי' הסוכ"ע ובין מקום ארון עצמו שהוגבה המקום דסובב בבחי' העצמיות ממש ולכן הוא בבחי' מקום דווקא מודד עשר אמה מכל צד ואע"פ92 אינו מן המדה91 כו' וד"ל].
טוועם כל הנ"ל יובן ההפרש בין בחי' משה לבחי' אברהם בתוס' ביאור ויובן ג"כ ענין וראית את אחורי ופני לא יראו בבחי' משה עצמו כי הנה עבודת אברהם הוא ע"ד מועדי ה' שהוא בד"כ גלוי הסובב בממלא ולכן ג' אבות כנגד ג' מועדי ה'93 פסח בחי' האהבה דאברהם שבועות הוא בחי' היראה דיצחק כו' וסוכות הוא בחי' מדות הרחמנות דיעקב וכמאמר ויעקב נסע סוכותה94 כו', וכ"ז הוא בחי' גלוי הסובב בממלא כנ"ל משא"כ בחי' משה הוא בחי' שבת שהוא קדש דחכמה בעצם עצם הסוכ"ע ולכן הי' משה כבד פה ולשון95 ע"ד השבת דקי"ל בו דבור אסור96 ובקושי התירו לדבר בו אפילו ד"ת97 להיותו בבחי' נקודה למעלה מבחי' האותיות, וזהו שאנו אומרים בשבת ישמח משה98 במתנת חלקו כו', ולכן נאמר ג"כ אצל משה כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא99 עצם הסוכ"ע כו', אך כ"ז הוא בחי' אחוריים וחיצוני' לגבי הארת העצמות דבע"ת [... שזהו בחי' משיח] וזהו כתירוץ הב' דבחי' אחורים וחיצוני' דגבי משה הוא גבוה מבחי' הפנימי' דאברהם שזהו עצם הסוכ"ע וזהו גלוי הסובב בממלא כו', אך גם תירוץ הא' אמת דופני לא יראו בבחי' ראיית המהות אבל בא בבחי' ידיעת המציאות והיינו ע"פ הידוע דבשבת מאיר מעין100 שע"ל101 ומעין יו"כ102 הנק'
טזתעה
שבת שבתן והיינו במנחה דשבת שאז זמן רעדכ"ר103 כו' אבל בחי' מעין הוא רק גילוי המציאות ולא בחי' המהות וע"ד104 ג"כ בבחי' משה מאיר מעין הארה דיום שכולו שבת שזהו בחי' גלוי המציאות וזהו ופני לא יראו לפי תירוץ הא' הנ"ל שאינו בא בבחי' גלוי המהות רק ידיעת המציאות ולא בחי' גלוי המהות כו' וד"ל.
שבת שבתן והיינו במנחה דשבת שאז זמן רעדכ"ר103 כו' אבל בחי' מעין הוא רק גילוי המציאות ולא בחי' המהות וע"ד104 ג"כ בבחי' משה מאיר מעין הארה דיום שכולו שבת שזהו בחי' גלוי המציאות וזהו ופני לא יראו לפי תירוץ הא' הנ"ל שאינו בא בבחי' גלוי המהות רק ידיעת המציאות ולא בחי' גלוי המהות כו' וד"ל.
יזלהבין עוד בענין המבואר למעלה דמאמר דוהתהלכתי כו' שיש ב' בחי' עושין רצונו של מקום ואין עושין כו', שע"י בחי' עושין רש"מ ממשיכין גלוי הסובב בממלא בבחי' פנימי' וכשאין עושין רש"מ ממשיכין גלוי הסובב רק בבחי' מקיף ולכאורה קשה דהלא פרשה שניה מיירי כשאין עושין כו' שלכן נאמר שם ואספת דגנך105 וא"כ איך נאמר שם ונתתי מטר ארצכם106 שמטר הוא בחי' המשכת הסובב בממלא בבחי' או"פ כמבואר ג"כ במא' הנ"ל107. וביאור התירוץ לזה ממאמר בפר"א שכשישראל עושין108 רש"מ אז שותין ממטר השמים כו' וכשאין עושין כו' אז שותין מימי אוקיינוס ובאור הדברים שיש ים ויבשה שהם ב' בחי' עלמין, עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמא דאתגלי'109 אבל בחי' שמים הם בבחי'110 מקיפים שאינו בגדר עלמין כלל, ולכן פ' שני' מיירי כשאין עושין רש"מ לכן א' ונתתי מטר ארצכם שהוא המשכה מימי אוקיינוס, והיינו המשכת ההעלם דעלמין סתימין לבא לידי גילוי בבחי' או"פ אבל לא המשכת המקיפים שאינם מאירים רק בבחי' או"מ, אבל כשעושין רש"מ כמו בפ' ראשונה אז גם המקיפים דשמים באים בבחי' או"פ הנק' מטר ועז"נ למטר השמים תשתה מים111 כו' וד"ל.