Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 96פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן צו

אסעיף א (א)
צנון או סלקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב (...) ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח.

בוכתב הש"ך שנוהגין כסברא הב', להחמיר בדבר חריף באינו בן יומו כבן יומו, כיון שהחריפות משבחת את הטעם הפגום.

גוכן דעת רבנו, שבליעה בדבר חריף אוסרת אף כשהכלי אינו בן יומו (ודלא כהחולקים).¹⁸⁸

ד(ב)

הואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב, צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם.

ווכתבו הט"ז והש"ך שאם יש ס' אף הבצלים מותרים, וא"צ להפרישם מהתבשיל. ודעת הכו"פ שהבצלים לעולם אסורין.

זודעת רבנו נראה כדעת הש"ך, שאף הבצלים מותרים, לפי שהבישול מערב הטעם הבלוע בהם עם כל הקדרה.¹⁸⁹

חסעיף ב
ודגים מלוחים דינם שוה לחתוך בו צנון.

טוכתב הש"ך דהיינו דוקא בדגים מלוחים ביותר, אבל משום מעט מלח לא מיקרו דבר חריף (וכן דעת המג"א). ודעת הפר"ח נראה שאף דגים שאינם מלוחים כ"כ מיקרו דבר חריף.¹⁹⁰

יועוד נחלקו הש"ך והפר"ח בדין דגים שאינם מלוחים, שהש"ך כתב דסגי בהדחה, והפר"ח כתב דאפשר דלא מהני להו הדחה ובעו גרידה.

יאובדעת רבנו:

יבא. דעת רבנו נראה כדעת הפר"ח, שאף דגים שאינם מלוחים כ"כ חשיבי דבר חריף (ודלא כהש"ך),¹⁹¹ אא"כ הם שרויים במים שהמים מבטלין חריפותם, ומליח שנמלח הרבה מאד כדרך שמולחין כדי שיתקיים זמן מרובה חשיב דבר חריף אף כשהוא שרוי במים.

יגב. בדגים שאינם מלוחים דעת רבנו כדעת הש"ך דסגי להו בהדחה.¹⁹²

ידסעיף ג
תבלין שנידוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור לאכלם בחלב.

טווברמ"א: וי"א אפי' אינו בן יומו.

טזוכתב הש"ך שדעת הרמ"א להחמיר בכל דבר חריף (ולא בצנון לחודי') אף במקום שיש שני טעמים להקל, משום שאינו ב"י ומשום נ"ט בר נ"ט דהתירא.

יזוכן נראה דעת רבנו, שכל בליעה בדבר חריף אסורה אף כשאינו ב"י והוא נ"ט בר נ"ט דהתירא (ודלא כהחולקים).¹⁹³

יחסעיף ד

יטמי לימוני"ש שמביאים העובדי כוכבים, וכן חתיכות דג מלוח שמביאים העובדי כוכבים בחביות, מותרים.¹⁹⁴

כוברמ"א: מפני שמביאים הרבה ביחד, ואף אם נאסרו מקצתם שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים, נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כך שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים, ולכן כולם מותרים. וכן כל כיוצא בזה.

כאוכתב הש"ך שלא נאמר דין זה אלא בלימוני"ש וכיוצא בהן, אבל בזיתים לא אמרינן שטעם האיסור נתבטל בזיתים הראשונים, וכולן אסורין.¹⁹⁵

כבודעת העו"ש והחוו"ד שאף בזיתים אמרינן שטעם האיסור נתבטל בזיתים הראשונים, ואותם הזיתים נתבטלו בשאר הזיתים וכולם מותרים.¹⁹⁶

כגודעת רבנו נראה כדעת הש"ך, שזיתים שנחתכו בסכין של איסור נאסרו כולם, ולא אמרינן שטעם האיסור נתבטל בראשונים.