Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 95פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן צה

אסעיף א
דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח.

בוכתב הש"ך דמסתמא אמרינן שלא הי' שומן דבוק בקדרה, דסתם כלים נקיים הם. ודעת המנח"י בדעת הרמ"א דסתם כלים אינם נקיים.

גורבנו כתב כדעת הש"ך, דסתם כלים נקיים הם ואין בהם לכלוך בעין.¹⁶⁵

דסעיף ב (א)

הברמ"א: ויש מחמירים בצלי' ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם.¹⁶⁶

ווכתב רבנו שטעם האוסרים בבישול (אע"ג דאיכא ג' נ"ט) הוא לפי שהטעם הג' בלוע באוכל ולא בכלי, וטעם קלוש הבלוע באוכל יש בו חשיבות טעם קצת, ולכן אם נבלע ע"י בישול אוסר.¹⁶⁷

זועפ"ז יש מקום לומר בדעת רבנו שאין חילוק בדין נ"ט בר נ"ט (בלא בישול, או בדיעבד שאנו מתירין גם ע"י בישול) אם נבלעו הטעמים באוכל או בכלי, ולעולם מיקרי נ"ט בר נ"ט.

ח(ב)

טברמ"א: ויש מחמירים בצלי' ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם. והמנהג לאסור לכתחילה, ובדיעבד מותר בכל ענין.

יוהש"ך הביא דעת רש"ל שבצלי' אסור אף בדיעבד.¹⁶⁸

יאובדעת רבנו:

יבא. נראה דעת רבנו כרמ"א שאף בצלי' מותר בדיעבד (ודלא כרש"ל).

יגב. נראה דעת רבנו שאף אם נתבשל לכתחילה על דעת לאכלו בכותח מותר בדיעבד.

יד(ג)

טוברמ"א: ודוקא לאכול עם חלב והבשר עצמו, אבל ליתנן בכלי שלהם מותר לכתחלה.

טזוכתב הב"ח דמותר אף לכתחילה להעלות דגים בקערה של בשר על מנת לאוכלם בכלי של חלב.¹⁶⁹

יזודעת הט"ז נראה שאסור לעשות לכתחילה אפי' ג' נ"ט, וכ"ש שאסור להעלות דגים בקערה של בשר על מנת לאוכלם בכלי של חלב.¹⁷⁰

יחודעת רבנו נראה כהב"ח, שמותר לכתחילה להעלות דגים בקערה של בשר על מנת לאוכלם בכלי של חלב, וכ"ש שמותר לעשות ג' נ"ט לכתחילה.

יט(ד)

כברמ"א: וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחילה, רק עלו בכלי של בשר, מותר לאכלן עם חלב עצמו, וכן להפך.

כאוכתב הש"ך דהיינו דוקא כשרק אחד מהן חם, אבל אם הכלי והדגים שניהם חמין דינו כנצלו.¹⁷¹

כבודעת הכו"פ שהדבר תלוי בעומק הבליעה, דהיכא דבולע כ"ק מיקרי עלו, והיכא שבולע בכולו (או כ"נ) מיקרי נצלו (או נתבשלו). ועפ"ז נמצא דאף בשניהם חמין חשיב עלו אם היו נגובים לגמרי, ובאינם נגובים לגמרי חשיב נצלו אף כשרק התחתון חם.¹⁷²

כגוכן יש מקום לומר בדעת רבנו, שדין עלו תלוי בעומק הבליעה, ואף בשניהם חמין חשיב עלו אם היו נגובים לגמרי (ודלא כהש"ך).

כד(ה)

כהברמ"א: וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף,¹⁷³ אבל אם הי' דבר חריף, כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר אפי' אינו בן יומו או שדכו תבלין במדוך של בשר, אם אכלו בחלב אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם.

כוודעת הפר"ח שאין נ"ט בר נ"ט אסור בדבר חריף אלא בבליעה שע"י בישול, אבל בבליעה שע"י דוחקא (כגון דיכת תבלין) מותר.¹⁷⁴

כזובדעת המחבר כתבו אחרונים שאין נ"ט בר נ"ט אסור בדבר חריף אלא בכלי בן יומו, אבל בכלי שאינו בן יומו מותר.¹⁷⁵

כחובדעת רבנו:

כטא. נ"ט בר נ"ט אסור בכל דבר חריף אף בדיעבד ואף בבליעה שע"י דוחקא (כדעת הרמ"א ודלא כהפר"ח).¹⁷⁶

לב. נ"ט בר נ"ט אסור בכל דבר חריף אף בכלי שאינו בן יומו (כדעת הרמ"א, ודלא כדברי האחרונים בדעת המחבר).¹⁷⁷

לאג. נראה דעת רבנו שדין זה אמור אף בנתבשלו, כמשמעות הרמ"א (ודלא כהחולקים).

לבסעיף ג (א)
קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן, אפילו שניהם בני יומן מותר, משום דהוה לי' נותן טעם בר נותן טעם דהתירא.

לגוברמ"א: ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (...) אם שניהן בני יומן והדיח אותן ביחד בכלי ראשון הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות.

לדוהביאו הט"ז והש"ך שני טעמים לדעת הרמ"א: הטעם הא' דשאני הכא שהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה בלא אמצעית המים,¹⁷⁸ והטעם הב' דכשהטעם השני של בשר ושל חלב נכנסים במים מיד נאסרו המים וחוזרין ואוסרין הקערות והיורה (ונפק"מ להיכא דאיכא ס', דלטעם הא' אסור ולטעם הב' מותר).

להודעת רבנו כטעם הב' בדעת הרמ"א, שקערות של בשר ב"י שהודחו ביורה חולבת בכ"ר אסורות לפי שמיד כשנכנסו הטעמים במים נאסרו וחוזרין ואוסרין הקערות והיורה, ולהכי היכא דאיכא ס' מותר.

לו(ב)

לזברמ"א: ויש אוסרים (...) אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון. ואז כל הכלים מותרים, והמים נוהגין בהן איסור לכתחילה.

לחוכתבו הט"ז והש"ך דהיינו משום דלא שייך במים דיעבד, אלא לעולם מים מיקרי לכתחילה.

לטונחלקו הב"ח והמחבר בחמץ שנתבטל במים בששים קודם הפסח, שדעת הב"ח שהמים אסורים דמיקרי לכתחילה, ודעת המחבר שהמים מותרים (ואפשר שדעת הב"ח לאסור אינה אלא בחמץ, ולא בשאר איסורים).

מוהש"ך כתב שאם נתן המים בכלי בכוונה להפליט ממנו האיסור, אסורים אף אם יש בהם ששים כנגד האיסור (ומשמע שאם לא עשה כן כדי להפליט האיסור מותרים המים אם יש בהם ששים).

מאובדעת רבנו:

מבא. דעת רבנו כדעת המחבר, שאין מחמירים אלא אם אין ששים, אבל אם יש ששים אין להחמיר אפילו במים, אא"כ עשה כן בכוונה להפליט האיסור, דאז אסורים אף אם יש בהם ששים (כהש"ך).

מגב. נראה דעת רבנו, שאין מחמירים במים אלא בדבר שנעשה בידים, אבל איסור פגום שנתערב במים מאליו מותרים המים (אף אם אין בהם ששים כנגד האיסור).¹⁷⁹

מד(ג)

מהברמ"א: ואם מערה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון, ואוסר אם הי' בן יומו.

מוונחלקו אחרונים בטעם דין הרמ"א, שהט"ז כתב שהוא משום שנתערבו טעם הבשר וטעם החלב בעמוד הניצוק, והחוו"ד כתב שהוא חומרא בעלמא לאסור הכלי. ונפק"מ לדין המאכל הניצוק עצמו, שלהט"ז אסור ולהחוו"ד מותר.¹⁸⁰

מזודעת רבנו נראה כדעת הט"ז, שטעם החומרא הוא משום שנתערבו הטעמים בעמוד הניצוק, ועפ"ז אף המאכל הניצוק בעצמו אסור (אלא שאין להוכיח מדברי רבנו אם דעתו כהרמ"א לדינא).

מחסעיף ד

מטיראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדרות בתוכה אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר, דע"י האפר הוא נותן טעם לפגם.

נומדברי הש"ך משמע שמים המעורבים באפר כשרים להגעיל בהם.¹⁸¹

נאוהב"י והמג"א כתבו שאין להגעיל לכתחילה במים המעורבים באפר, ובדיעבד אם הגעיל עלתה להם הגעלה.

נבוכן דעת רבנו.

נגסעיף ה

נדאין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח.

נהוברמ"א: ודוקא אם הכלים מגולים. ואפילו הכי אם עבר ונתנן ביחד מותר, ולא חיישינן שמא נפל אל המלח.¹⁸²

נווכתבו הט"ז והש"ך, שטעם האיסור הוא משום דחיישינן שיפול הכותח למלח וימלח בו בשר, ולכן אם הכלים מכוסים מותר. ובב"י הביא דעת הרמב"ם, שטעם האיסור הוא לפי שהמלח שואב את טעם החלב שבכותח. וכתבו אחרונים שלטעם זה אף בכלים מכוסים אסור.¹⁸³

נזוהמג"א כתב שאפשר שדין הרמב"ם אינו אלא בכותח שהוא דבר חריף, ולא בשאר חלב.¹⁸⁴

נחודעת רבנו נראה דלא חיישינן לטעם הרמב"ם (עכ"פ בדבר שאינו חריף), ומותר להניח בשר וחלב בכלים מכוסים זה אצל זה.

נטסעיף ו
מותר ליתן בתוך תיבה כד של בשר אצל של חלב.¹⁸⁵

סוברמ"א: ויש מחמירין לכתחילה, וטוב ליזהר לכתחילה במקום שאינו צריך.

סאוכתב הפר"ח שאין חומרא זו אלא כשאינם צלולים, אבל בחלב צלול ורוטב בשר אין להחמיר שלא להניחם זה אצל זה, שאף אם יפול מזה לזה יתבטל בס'.

סבוכן נראה דעת רבנו (ודלא כהחולקים).

סגסעיף ז
מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב.

סדוברמ"א: והמחמיר גם בזה תבא עליו ברכה, כי יש מחמירין לכתחילה.

סהוהט"ז כתב שאין מקום לחומרא זו. והש"ך כתב כדברי הרמ"א, וכתב שטעם המחמירין הוא משום דחיישינן שמא לא הי' הכלי נקי.¹⁸⁶

סוונחלקו הש"ך והמנח"י אם מותר לכתחילה מדינא ליתן מלח בקערה של איסור, שדעת הש"ך להתיר ודעת המנח"י לאסור.

סזובדעת רבנו:

סחא. נראה דעת רבנו כהרמ"א, שהמחמיר בזה תבא עליו ברכה (ודלא כהט"ז).¹⁸⁷

סטב. כתב רבנו שטעם המחמירין הוא משום דס"ל שהמלח יש לו כח להפליט מה שבלוע בתוך הכלי (ודלא כהש"ך).

עג. נראה דעת רבנו כהש"ך, שאף בקערה של איסור מותר ליתן מלח לכתחילה מדינא.