Tanach · Rishonim on Tanach · Ramban · Torah
Ramban on Exodus 30:23/רמב"ן על שמות ל׳:כ״ג
אמָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת הִסְכִּימוּ הַמְפָרְשִׁים וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה (הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"א ה"ב) מִכְּלָלָם, כִּי הַמֹּר הוּא הַנִּקְרָא מוּסְק. וְר"א הֵשִׁיב כִּי אֵינֶנּוּ בֹּשֶׂם אע"פ שֶׁרֵיחוֹ טוֹב. וְאוּלַי בַּעֲבוּר זֶה הִפְרִידוֹ הַכָּתוּב מִן הַבְּשָׂמִים. וְהוּא הִקְשָׁה כִּי כְּתִיב (שה"ש ה א) "אָרִיתִי מוֹרִי", שֶׁהוּא דָּבָר מְלֻקָּט, וְאוֹמְרִים הַמְּבִיאִים אוֹתוֹ כִּי הוּא נַעֲשֶׂה בִּגְרוֹן הַצְּבִי. וְעוֹד מִן הַכָּתוּב (שם ה ה) "וְיָדַי נָטְפוּ מֹר". וְאוּלַי כֵּן הוּא בִּהְיוֹתוֹ לַח: וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר "אָרִיתִי מוֹרִי" בַּעֲבוּר כִּי הוּא דָּם נִצְרָר בְּבֶטֶן הַחַיָּה הַדּוֹמָה לִצְבִי הַיְּדוּעָה בְּאֶרֶץ הוֹדוּ, וּבְלֶכְתָּהּ בֵּין הַשִּׂיחִים בִּימֵי הַחֹם הַגָּדוֹל מְגָרֶדֶת בַּנֶּפַח הַהוּא, וְהַדָּם יוֹצֵא צָרוּר וְלוֹקְטִים אוֹתוֹ מִן הָאָחוּ. וְאָמַר "וְיָדַי נָטְפוּ מֹר", כִּי הַכָּתוּב יְדַמֶּה רֵיחוֹ כְּאִלּוּ יָדָיו תִּטֹּפְנָה בָּרֵיחַ הַהוּא נִטְפֵי מַיִם:
וַאֲחֵרִים (הראב"ד בהל' כלי המקדש פ"א ה"ג) אָמְרוּ אֵיךְ יִכָּנֵס בַּקְּטֹרֶת וּבְשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ דַּם חַיָּה טְמֵאָה, גַּם זוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, כִּי הַלַּחוּת הַהוּא הַנֶּאֱסָף בָּהּ מֵרֹב הַדָּם וְיָזוּב מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ אֵין בּוֹ לֹא טֻמְאָה וְלֹא מֵאוּס: וּפֵרְשׁוּ (הראב"ע בפירוש הקצר והרד"ק בספר השרשים ש' דרר) דְּרוֹר מִלְּשׁוֹן "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" (ויקרא כה י), שֶׁיִּהְיֶה חָפְשִׁי מִן הַזִּיּוּף וְהַתַּעֲרֹבֶת. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהִצְרִיךְ הַכָּתוּב לִהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי, לוֹמַר שֶׁיֻּקַּח מִן הַצְּבִי הַהוּא בִּהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי מִתְהַלֵּךְ בֵּין עֲרוּגוֹת הַבְּשָׂמִים וּמִתְעַנֵּג כִּרְצוֹנוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר יִלָּכֵד וְיַעֲמֹד בִּרְשׁוּת אָדָם לֹא יַעֲשֶׂה מוֹר כִּי אִם מְעַט וְאֵינֶנּוּ מְבֻשָּׂם. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר: וְעִם כָּל זֶה הַנִּרְאֶה אֵלַי מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין הַמּוֹר מוּסְ"ק, שֶׁהֵם אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שה"ש רבה ד יד) מֹר, אינמר"נון, וְהַמּוּסְק אַף בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים כָּךְ שְׁמוֹ מוּסְק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּבְרָכוֹת (מג) חוּץ מִמּוּסְק מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין חַיָּה, וְכֵן שָׁם בַּיְּרוּשַׁלְמִי (פ"ו ה"ו) בַּר מִמּוּסְקִים, וְכָתַב בַּעַל הֶעָרוּךְ (ערך מסק) כִּי גַּם כָּךְ שְׁמוֹ בִּלְשׁוֹן יָוָן. וְעוֹד אָמַר בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שה"ש רבה א נח) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, זֶה אַבְרָהָם, מָה הַמֹּר הַזֶּה רֹאשׁ לְכָל מִינֵי בְּשָׂמִים, כָּךְ אַבְרָהָם רֹאשׁ לְכָל הַצַּדִּיקִים, מָה הַמֹּר הַזֶּה אֵין מֵפִיחַ אֶלָּא בָּאוּר, כָּךְ אַבְרָהָם לֹא נוֹדְעוּ מַעֲשָׂיו עַד שֶׁהֻשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וּמָה הַמֹּר הַזֶּה כָּל מִי שֶׁלּוֹקְטוֹ יָדָיו מִתְמַרְמְרוֹת, כָּךְ אַבְרָהָם מְמָרֵר עַצְמוֹ וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּיִסּוּרִין. וְהִנֵּה הַמּוּסְק רֵיחוֹ מֵפִיחַ בְּלֹא אוּר. וְעוֹד שָׁנִינוּ (מקואות פ"ט מ"ה) אֵלּוּ חוֹצְצִין בַּכֵּלִים הַזֶּפֶת וְהַמֹּר וְכוּ', עַל הַמַּרְדַּעַת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד כְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. וְקָתָנֵי (שם משנה ז) זֶה הַכְּלָל כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְאֵין הַמּוּסְק דָּבָר נִדְבָּק כַּזֶּפֶת שֶׁיָּחוּץ, וְאִם שֶׁמָּא מְתַקְּנִין אוֹתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיִּדְבַּק בַּכֵּלִים, אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו שֶׁיָּחוּץ אֲפִלּוּ עַל הַמַּרְדַּעַת. וְתַרְגּוּם "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ" (תהלים מה ט) "מוֹרָא וְאַקְסִילִיאָן וּקְצִיעֲתָא":
וְהַקָּרוֹב שֶׁהוּא הַנִּקְרָא כֵּן בִּלְשׁוֹן עַרְבִי מוֹר שֶׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ מִינִין, מוֹר אַחְמַר וְאַבְּיַץ', וּבוֹ מַקְטִירִין, וְרֵיחוֹ מֵפִיחַ בָּאוּר בְּיוֹתֵר. וְהִנֵּה כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת עִבְרִית וַאֲרָמִית וְגַם הָעַרְבִיִּים שָׁווֹת בּוֹ. וּבִלְשׁוֹן אַגָּדָה פַּרְסִית אוֹ יְוָנִית נִקְרָא אַנְמַרְנוּן קָרוֹב לָזֶה, וְגַם בִּלְשׁוֹן רוֹמִיִּים נִקְרָא מִירָא. וּלְהַשְׁוָאַת הַלְּשׁוֹנוֹת בּוֹ נִרְאֶה שֶׁהוּא הַמִּין הַהוּא, וְהוּא יֵחָשֵׁב בְּסַמִּים. וּמַה שֶׁאָמְרוּ (שה"ש רבה שם) שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים, שֶׁהִזְכִּירַתּוּ תּוֹרָה בְּרֹאשָׁם, אוֹ שֶׁהוּא בַּהַקְטָרָה מְשֻׁבָּח מִכֻּלָּם. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא עוֹד בְּמִינָיו בַּעַל רֵיחַ מְבֻשָּׂם בְּיוֹתֵר וְהוּא הַנִּקְרָא דְּרוֹר, וְהַלּוֹקֵט לָזֶה יָדָיו מִתְמַרְמְרוֹת שֶׁהוּא מַר כַּלַּעֲנָה. וְשָׁנוּ בְּסִפְרָא (ויקרא חובה פ' יב) דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַעְתָּן, כְּגוֹן הַמְּעָרֵב מַיִם בְּיַיִן, קוֹמוֹס בְּמוֹר, כִּי זֶה מְזַיְּפִין אוֹתוֹ בְּקוֹמוֹס הַנִּקְרָא צַמַג אַל עַרַבִּי שֶׁהוּא נִדְמֶה לוֹ. וּלְכָךְ אָמַר "מָר דְּרוֹר", שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִן הַזִּיּוּף שֶׁמְּזַיְּפִין אוֹתוֹ תָּמִיד: וְיִתָּכֵן כִּי לְשׁוֹן "דְּרוֹר" בְּכָל מָקוֹם נְקִיּוּת, וְכֵן "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ", שֶׁיִּהְיוּ כָּל בַּעֲלֵי הָאָרֶץ נְקִיִּים מֵעַבְדוּת וּמִכָּל שִׁעְבּוּד בְּגוּפָם וּבְאַרְצֹתָם, כִּלְשׁוֹן "וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" (שמות כ"א:כ"ח): וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר" (שה"ש ה ה), יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּרוֹ וְיָדַי נָטְפוּ שֶׁמֶן מֹר, כִּי הַמִּנְהָג לָסוּךְ בּוֹ גַּם הַיָּדַיִם לְעַדֵּן וּלְרַכֵּךְ אוֹתָן, כְּדִכְתִיב (אסתר ב יב) "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר", וּפֵרְשׁוּ בּוֹ (מגילה יג) שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר. וְהָעִנְיָן, כִּי הַשֶּׁמֶן הַזֶּה מְתַקְּנִין אוֹתוֹ בְּמוֹר, וְנִקְרָא כֵן, וְזֶה טַעַם "נָטְפוּ". וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהוּא אִינְמַרְנוֹן הַמֻּזְכָּר בַּמִּדְרָשׁ (שה"ש רבה ד יד), שֶׁכָּךְ קוֹרִין בַּיְּרוּשַׁלְמִי (דמאי פ"א ה"ג) שֶׁמֶן וֶרֶד וַרְדִּינוֹן, וְכֵן דֶּרֶךְ הַשֵּׁמוֹת בַּשְּׁמָנִים בִּלְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם. גַּם יִתָּכֵן שֶׁיּוֹצִיאוּ מִן הַמֹּר שֶׁמֶן כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּמַּצְטְכִי וְזוּלָתוֹ מִן הַצְּמָגִים, וְהִנֵּה רָאוּי לִקְרוֹתוֹ מוֹר וְשֶׁמֶן הַמֹּר:
וַאֲחֵרִים (הראב"ד בהל' כלי המקדש פ"א ה"ג) אָמְרוּ אֵיךְ יִכָּנֵס בַּקְּטֹרֶת וּבְשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ דַּם חַיָּה טְמֵאָה, גַּם זוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, כִּי הַלַּחוּת הַהוּא הַנֶּאֱסָף בָּהּ מֵרֹב הַדָּם וְיָזוּב מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ אֵין בּוֹ לֹא טֻמְאָה וְלֹא מֵאוּס: וּפֵרְשׁוּ (הראב"ע בפירוש הקצר והרד"ק בספר השרשים ש' דרר) דְּרוֹר מִלְּשׁוֹן "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" (ויקרא כה י), שֶׁיִּהְיֶה חָפְשִׁי מִן הַזִּיּוּף וְהַתַּעֲרֹבֶת. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהִצְרִיךְ הַכָּתוּב לִהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי, לוֹמַר שֶׁיֻּקַּח מִן הַצְּבִי הַהוּא בִּהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי מִתְהַלֵּךְ בֵּין עֲרוּגוֹת הַבְּשָׂמִים וּמִתְעַנֵּג כִּרְצוֹנוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר יִלָּכֵד וְיַעֲמֹד בִּרְשׁוּת אָדָם לֹא יַעֲשֶׂה מוֹר כִּי אִם מְעַט וְאֵינֶנּוּ מְבֻשָּׂם. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר: וְעִם כָּל זֶה הַנִּרְאֶה אֵלַי מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין הַמּוֹר מוּסְ"ק, שֶׁהֵם אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שה"ש רבה ד יד) מֹר, אינמר"נון, וְהַמּוּסְק אַף בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים כָּךְ שְׁמוֹ מוּסְק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּבְרָכוֹת (מג) חוּץ מִמּוּסְק מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין חַיָּה, וְכֵן שָׁם בַּיְּרוּשַׁלְמִי (פ"ו ה"ו) בַּר מִמּוּסְקִים, וְכָתַב בַּעַל הֶעָרוּךְ (ערך מסק) כִּי גַּם כָּךְ שְׁמוֹ בִּלְשׁוֹן יָוָן. וְעוֹד אָמַר בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שה"ש רבה א נח) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, זֶה אַבְרָהָם, מָה הַמֹּר הַזֶּה רֹאשׁ לְכָל מִינֵי בְּשָׂמִים, כָּךְ אַבְרָהָם רֹאשׁ לְכָל הַצַּדִּיקִים, מָה הַמֹּר הַזֶּה אֵין מֵפִיחַ אֶלָּא בָּאוּר, כָּךְ אַבְרָהָם לֹא נוֹדְעוּ מַעֲשָׂיו עַד שֶׁהֻשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וּמָה הַמֹּר הַזֶּה כָּל מִי שֶׁלּוֹקְטוֹ יָדָיו מִתְמַרְמְרוֹת, כָּךְ אַבְרָהָם מְמָרֵר עַצְמוֹ וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּיִסּוּרִין. וְהִנֵּה הַמּוּסְק רֵיחוֹ מֵפִיחַ בְּלֹא אוּר. וְעוֹד שָׁנִינוּ (מקואות פ"ט מ"ה) אֵלּוּ חוֹצְצִין בַּכֵּלִים הַזֶּפֶת וְהַמֹּר וְכוּ', עַל הַמַּרְדַּעַת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד כְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. וְקָתָנֵי (שם משנה ז) זֶה הַכְּלָל כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְאֵין הַמּוּסְק דָּבָר נִדְבָּק כַּזֶּפֶת שֶׁיָּחוּץ, וְאִם שֶׁמָּא מְתַקְּנִין אוֹתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיִּדְבַּק בַּכֵּלִים, אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו שֶׁיָּחוּץ אֲפִלּוּ עַל הַמַּרְדַּעַת. וְתַרְגּוּם "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ" (תהלים מה ט) "מוֹרָא וְאַקְסִילִיאָן וּקְצִיעֲתָא":
וְהַקָּרוֹב שֶׁהוּא הַנִּקְרָא כֵּן בִּלְשׁוֹן עַרְבִי מוֹר שֶׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ מִינִין, מוֹר אַחְמַר וְאַבְּיַץ', וּבוֹ מַקְטִירִין, וְרֵיחוֹ מֵפִיחַ בָּאוּר בְּיוֹתֵר. וְהִנֵּה כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת עִבְרִית וַאֲרָמִית וְגַם הָעַרְבִיִּים שָׁווֹת בּוֹ. וּבִלְשׁוֹן אַגָּדָה פַּרְסִית אוֹ יְוָנִית נִקְרָא אַנְמַרְנוּן קָרוֹב לָזֶה, וְגַם בִּלְשׁוֹן רוֹמִיִּים נִקְרָא מִירָא. וּלְהַשְׁוָאַת הַלְּשׁוֹנוֹת בּוֹ נִרְאֶה שֶׁהוּא הַמִּין הַהוּא, וְהוּא יֵחָשֵׁב בְּסַמִּים. וּמַה שֶׁאָמְרוּ (שה"ש רבה שם) שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים, שֶׁהִזְכִּירַתּוּ תּוֹרָה בְּרֹאשָׁם, אוֹ שֶׁהוּא בַּהַקְטָרָה מְשֻׁבָּח מִכֻּלָּם. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא עוֹד בְּמִינָיו בַּעַל רֵיחַ מְבֻשָּׂם בְּיוֹתֵר וְהוּא הַנִּקְרָא דְּרוֹר, וְהַלּוֹקֵט לָזֶה יָדָיו מִתְמַרְמְרוֹת שֶׁהוּא מַר כַּלַּעֲנָה. וְשָׁנוּ בְּסִפְרָא (ויקרא חובה פ' יב) דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַעְתָּן, כְּגוֹן הַמְּעָרֵב מַיִם בְּיַיִן, קוֹמוֹס בְּמוֹר, כִּי זֶה מְזַיְּפִין אוֹתוֹ בְּקוֹמוֹס הַנִּקְרָא צַמַג אַל עַרַבִּי שֶׁהוּא נִדְמֶה לוֹ. וּלְכָךְ אָמַר "מָר דְּרוֹר", שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִן הַזִּיּוּף שֶׁמְּזַיְּפִין אוֹתוֹ תָּמִיד: וְיִתָּכֵן כִּי לְשׁוֹן "דְּרוֹר" בְּכָל מָקוֹם נְקִיּוּת, וְכֵן "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ", שֶׁיִּהְיוּ כָּל בַּעֲלֵי הָאָרֶץ נְקִיִּים מֵעַבְדוּת וּמִכָּל שִׁעְבּוּד בְּגוּפָם וּבְאַרְצֹתָם, כִּלְשׁוֹן "וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי" (שמות כ"א:כ"ח): וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר" (שה"ש ה ה), יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּרוֹ וְיָדַי נָטְפוּ שֶׁמֶן מֹר, כִּי הַמִּנְהָג לָסוּךְ בּוֹ גַּם הַיָּדַיִם לְעַדֵּן וּלְרַכֵּךְ אוֹתָן, כְּדִכְתִיב (אסתר ב יב) "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר", וּפֵרְשׁוּ בּוֹ (מגילה יג) שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר. וְהָעִנְיָן, כִּי הַשֶּׁמֶן הַזֶּה מְתַקְּנִין אוֹתוֹ בְּמוֹר, וְנִקְרָא כֵן, וְזֶה טַעַם "נָטְפוּ". וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהוּא אִינְמַרְנוֹן הַמֻּזְכָּר בַּמִּדְרָשׁ (שה"ש רבה ד יד), שֶׁכָּךְ קוֹרִין בַּיְּרוּשַׁלְמִי (דמאי פ"א ה"ג) שֶׁמֶן וֶרֶד וַרְדִּינוֹן, וְכֵן דֶּרֶךְ הַשֵּׁמוֹת בַּשְּׁמָנִים בִּלְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם. גַּם יִתָּכֵן שֶׁיּוֹצִיאוּ מִן הַמֹּר שֶׁמֶן כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּמַּצְטְכִי וְזוּלָתוֹ מִן הַצְּמָגִים, וְהִנֵּה רָאוּי לִקְרוֹתוֹ מוֹר וְשֶׁמֶן הַמֹּר:
1MOR DROR’ (FLOWING MYRRH) FIVE HUNDRED SHEKELS. The commentators95 — including Harav Rabbi Moshe [ben Maimon]96, 1:3: “Mor is the blood gathered up [in the abdomen] of a certain animal in the land of India known to all, which is used in perfumery.” — have agreed that mor is that perfume which is called musk [an animal perfume].97 and mor. But Rabbi Abraham ibn Ezra objected to this interpretation, since [musk] is not a spice [as are the sweet cinnamon and the sweet calamus mentioned here in the same verse], even though it has a pleasing odor. Perhaps this is why Scripture separated it from the spices.” And then [Ibn Ezra] asked: “But is it not written, I have gathered ‘mori’ (my myrrh),98 which shows that mor is something gathered [like spices], while those who bring musk say that it is a substance gathered in a glandular sac under the skin of the neck of the deer?99 is not musk as Saadia Gaon said, for the verse speaks of mor being gathered while musk is not “gathered.” Moreover, the verse states, and my hands dropped with myrrh,100 [and musk does not drop]. But perhaps it does do so, due to its moistness.” [Thus far are Ibn Ezra’s words].It is possible that we say that Scripture states I have gathered ‘mori’98 because mor is the blood gathered up in the abdomen of an animal of the hind species known in the land of India; when it walks between the shrubs on very hot days it scratches against the sac and the blood comes out in thickened mass, which is then gathered from the reed-grass. It states and my hands dropped ‘mor,’100 because Scripture imagines its odor to be such that one’s hands drop globules of water because of it.Others101 have argued: how could there be included in the incense102 (myrrh, cassia, spikenard etc.) (Kerithoth 6 a). and the sacred oil the blood of an unclean animal? This too is no question, for that moisture gathered up in the animal because of its abundant blood, which drops from [the animal] whilst still alive, is not susceptible to uncleanness, nor is it repulsive.The word dror they103. have explained to be of the expression, and ye shall proclaim ‘dror’ (liberty),104 here meaning that it should be free from any imitation or adulteration. Perhaps we might say that Scripture requires it to be gathered when free, meaning that it should be taken from that deer whilst it is free, wandering between the beds of spices and enjoying itself at will, because once it is captured and held in the possession of man, it produces but little mor (musk) and it does not have such a pleasant odor. This is clear.Yet despite all this [that we have written to justify the opinion of Rabbeinu Saadia Gaon and Rabbi Moshe ben Maimon, that mor mentioned here is musk], it appears to me from the words of our Rabbis that mor is not musk, for they have said in Midrash Chazita:105 “Mor106 means inmirinon” [an unguent scented with Arabian myrtle], while musk is so called even in the language of the Sages, just as it is said in Tractate Berachoth:107 [“Over all spices put on coals one recites the Benediction: ‘Blessed… Who createst diverse kinds of spices’], except over musk, because it is derived from an animal.” In the Yerushalmi there108 they likewise say, [with respect to this Benediction]: “excepting muskin,” and the author of the Aruch109. wrote that it is also so called in Greek. In Midrash Chazita it furthermore says:110 “My beloved is unto me a bag of ‘hamor’111 — this refers to Abraham. Just as the mor is the chief of all kinds of spices,112 so was Abraham the chief of all righteous people. Just as this mor exudes only through the fire, so Abraham’s deeds were not known until he was thrown in the fiery furnace.113 And just as with this mor [we see that] whoever gathers it with his hands develops bad sores, so did Abraham cause himself to be distressed and afflicted with suffering” [for the sake of his love of G-d.] Now the musk exudes its odor [spontaneously], without being put upon the flame! Moreover, we have been taught [in a Mishnah]:114 “These interpose in vessels:115 pitch and mor etc. on a packsaddle. Rabban116 (Prince) of the Sanhedrin. Shimon ben Gamaliel says: [They interpose only] if they are as big as an Italian issar [a Roman coin].” And it further teaches there:117 “This is the general principle: Anything about which a person is particular, interposes [and invalidates the immersion]; anything about which he is not particular that does not interpose.” Now musk is not something which sticks [to a vessel or to a garment] so that it should interpose [and invalidate the immersion, and so, if mor is musk, why does the Mishnah state that it does interpose]! And even if perhaps they fix it in such a way that it does attach to vessels, a person is not particular about it, so that it should interpose even on a packsaddle! Moreover, the verse ‘mor va’aholoth k’tzioth’ are all thy garments118 [Yonathan ben Uziel] translated: ‘mura,’ aloe-wood and cassia. [Thus it is clear that mor is not musk, for mura is myrrh.]It is likely that mor is so called in Arabic as there are diverse kinds of it — mur achmar ve’abitz. It is used for incense, and when burned produces a sweet odor. Thus all languages — Hebrew, Aramaic, and also Arabic — are alike in the usage of this term. And in the language of the Agadah [quoted above]119 — be it Persian or Greek120 is explained as a word of Greek origin. — it is a similar expression: inmirinon. In Latin as well it is called myrrha. The consensus of the languages on this term would thus indicate that [the mor of the Torah] is indeed that substance [called myrrh or its equivalent in the above-mentioned languages — and not the musk mentioned by Saadia Gaon], and it is counted among the spices.And as to that which the Rabbis said above,121 that “the mor is the chief of all kinds of spices,” they mean that [in the verse before us where the spices are listed] the Torah mentioned it first, or it may mean that for aromatic purposes it is the best of all spices. Possibly amongst its diverse kinds there may be a still more aromatic one, and that is called dror, and the one who gathers it [as the Midrash quoted above said], develops bad sores on his hands, because it is bitter as wormwood. And the Rabbis have taught in the Sifra:122 22:7. “Things which cannot be recognized, such as a mixture of water into wine, or of gum in myrrh,” for this is how they falsify the myrrh, by putting into it a certain gum which resembles it, called tzemeg in Arabic. This is why He said mor dror, meaning that it be clear of any of these usual adulterations. It is possible that the term dror always indicates “clean” (or “pure”). Similarly, and ye shall proclaim ‘dror’ throughout the land unto all the inhabitants thereof,104 means that all people of the land be “clean” from servitude, and from all subjection attaching to their persons or lands, similar to the expression, and the owner of the ox shall be quit.123 And as to that which Scripture says, And my hands dropped with ‘mor’, and my fingers with flowing ‘mor,’100 it is possible that the meaning is as follows: “and my hands dropped with oil of myrrh,” for it is customary to apply it also to the hands in order to make them gentle and soft, as it is written, six months with oil of myrrh,124 which our Rabbis have explained to be: “the oil of olives that have not reached a third of their growth, because that makes the hair fall out and improves the complexion.” And the purport thereof is that that oil was prepared with myrrh and therefore it was so called [“oil of myrrh”]. This then is the meaning of ‘natphu’ (dropped with) ‘mor’,100 [the dropping being not from the myrrh but from the oil put in it]. I hold this to be the inmirinon mentioned in the Midrash [quoted above,105 namely that it is identical with the oil of myrrh mentioned in the Scroll of Esther], for similarly the Rabbis in the Yerushalmi125 call “oil of v’rad” (roses): vardinun [and in the same way they called “the oil of mor” — inmirinon]. Such is the customary usage for names of oils in the various languages of the nations. [Finally,] it is also possible that they extract oil from the myrrh, as is done with gum mastic and other kinds of gums. Thus it is correct to call it “myrrh,” and “oil of myrrh.”
בוְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ לְפִי שֶׁהַקִּנָּמוֹן קְלִפַּת עֵץ הוּא, יֵשׁ שֶׁהוּא טוֹב וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְטַעַם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּעֵץ, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר קִנָּמוֹן מִן הַטּוֹב. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות ל':כ"ג). וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה (בפירוש המשנה כריתות א א) אָמַר שֶׁהוּא "קִשְׁר סֲלִיכַה", וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (ראב"ע בפירוש הקצר) שֶׁהוּא הָעֵץ הַטּוֹב הַנִּקְרָא "עוּטַיִּיבּ"". וְאֵינוֹ כְּדִבְרֵי כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ס"ה:י"ז) וּבְמִדְרָשׁ חָזִיתָ (שה"ש רבה שם) קִנָּמוֹן הָיָה גָּדֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ עִזִּים וּצְבָאִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה הוּא כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה יִרְעוּ אוֹתוֹ הַצֹּאן: וּלְפִי דַּעְתִּי הוּא הַתֶּבֶן הַמְּבֻשָּׂם הַנִּקְרָא בְּעַרְבִי אַדְבַּר, וּבִלְשׁוֹן הָרוֹמִים אַשְׁקִינַנְט וְהוּא בֹּשֶׂם חָשׁוּב, וְהוּא בְּלַעַז "סַאייקָא דְּמִיקָא", וְהוּא מִרְעֶה לַגְּמַלִּים בִּמְקוֹמוֹ. וְרַבֵּינוּ בַּעַל הַהֲלָכוֹת כָּתַב בִּפְסָחִים (בדפי הרי"ף כה:) כְּגוֹן קִנָּמוֹן וְסַנְבַּל שֶׁדּוֹמִים לַתֶּבֶן. וְהַקִּדָּה יְדוּעָה מִלְּשׁוֹן הָאֲרָמִית שֶׁהִיא קְצִיעָה, וְכֵן בְּעַרְבִי:
2V’KINMON BESEM’ (AND OF CINNAMON SPICE) HALF SO MUCH. “Since cinnamon is the bark of a tree [and it is of two kinds], one which has a good taste and fragrance, whilst the other is just like [any other] wood, therefore Scripture had to say: kinmon besem — of the good kind.” This is Rashi’s language. And Harav Rabbi Moshe [ben Maimon] said126, is in our texts of Rambam’s commentary found on a different name altogether. The term mentioned here is in Arabic since Rambam wrote his commentary to the Mishnah in Arabic. See also following note. that it is “kesher salichah.”127 Other scholars128 hold that it is that precious tree called itib. But none of these interpretations is correct, for the Rabbis have said in Bereshith Rabbah129 and in Midrash Chazita:130 “‘kinmon’ grew in the Land of Israel, and goat and deer ate of it.” Thus it is like the grass of the field from which the sheep pasture. In my opinion kinmon besem is the aromatic grass called in Arabic adbar, and in Latin ascinant,131 which is an important spice, called in the vernacular, saika domika, and where it grows it is used as fodder for camels. Our Rabbi [Yitzchak Alfasi] wrote in [his Halachoth on Tractate] Pesachim,132. [in connection with the spices put into charoseth in memory of the straw from which the Israelites in Egypt made the bricks]: “such as kinmon and sanbal, which are similar to straw.”Kidah133 is known from the Aramaic language, [as Onkelos rendered it] k’tziah (cassia). It is also so in Arabic.