Chabad Library · The Frierdiker Rebbe
Sefer HaMaamarim Rayatz·
אתעז
טעמו2 וראו כי טוב הוי' אשרי הגבר יחסה בו3, ואמר רבינו נ"ע (בתו"א בד"ה זכור דפ' תצוה4) דזהו מי שעבודתו בקרבת אלקים לו טוב5, בחי' אהבה בתענוגים שהיא אהבה עליונה העולה על כולנה להתענג על הוי' וצ"ל הסיפא דקרא מה שמזכיר התואר דגבר, דהנה בתוארי המדבר הנה היותר מעולה הוא שם אדם6 וכמ"ש7 אדם אתם ואמרז"ל8 אתם קרוים אדם, וכתיב9 אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, הרי נזכר התואר אדם, וכאן בטעמו וראו כי טוב שהיא מדריגה רמה ונשאה בעבודת הוי' מזכיר דוקא התואר גבר, ולהבין זה ילה"ק תחלה10 מפני מה נק' הבריאה בשם בריאה יש מאין11, הלא מקרא מלא דיבר הכתוב (דהי"א כ"ט י"ד) כי ממך הכל וגו' דהכל הוא מבחי' עצמות א"ס ב"ה וא"כ מהו"ע יש מאין. והנה ע"פ פשוט מה שהבריאה נקראת בשם יש מאין לפי שבא לשלול שאינו בבחי' השתל' עו"ע, דהשתל' עו"ע אין זה התחדשות בעיקרו שהרי העלול כלול תחלה בתוך עילתו, והתהוות העלול במציאות גמורה הוא רק התגלותו מההעלם אל הגילוי, וכמו שכל ומדות שהם עו"ע שהשכל עילה והמדות עלולים, הרי המדות היו כלולים תחלה בשכל, והגם דהמדות כמו שהם כלולים בעילתם בשכל הן בבחי' דקות הרבה לגבי מדות שבלב, מ"מ הרי הם נמצאים כלולי' בשכל כי שכל מחייב מדות, ואח"כ כשבאים בלב ומתהווים במציאות גמורה ה"ז רק התגלות מה שהם מתגלים מההעלם אל הגילוי, א"כ ה"ז יש מיש ולכן הם בערך זל"ז שהן בחי' יש מיש רוחני, אבל התהוות הנבראים אינו באופן
טעמו2 וראו כי טוב הוי' אשרי הגבר יחסה בו3, ואמר רבינו נ"ע (בתו"א בד"ה זכור דפ' תצוה4) דזהו מי שעבודתו בקרבת אלקים לו טוב5, בחי' אהבה בתענוגים שהיא אהבה עליונה העולה על כולנה להתענג על הוי' וצ"ל הסיפא דקרא מה שמזכיר התואר דגבר, דהנה בתוארי המדבר הנה היותר מעולה הוא שם אדם6 וכמ"ש7 אדם אתם ואמרז"ל8 אתם קרוים אדם, וכתיב9 אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, הרי נזכר התואר אדם, וכאן בטעמו וראו כי טוב שהיא מדריגה רמה ונשאה בעבודת הוי' מזכיר דוקא התואר גבר, ולהבין זה ילה"ק תחלה10 מפני מה נק' הבריאה בשם בריאה יש מאין11, הלא מקרא מלא דיבר הכתוב (דהי"א כ"ט י"ד) כי ממך הכל וגו' דהכל הוא מבחי' עצמות א"ס ב"ה וא"כ מהו"ע יש מאין. והנה ע"פ פשוט מה שהבריאה נקראת בשם יש מאין לפי שבא לשלול שאינו בבחי' השתל' עו"ע, דהשתל' עו"ע אין זה התחדשות בעיקרו שהרי העלול כלול תחלה בתוך עילתו, והתהוות העלול במציאות גמורה הוא רק התגלותו מההעלם אל הגילוי, וכמו שכל ומדות שהם עו"ע שהשכל עילה והמדות עלולים, הרי המדות היו כלולים תחלה בשכל, והגם דהמדות כמו שהם כלולים בעילתם בשכל הן בבחי' דקות הרבה לגבי מדות שבלב, מ"מ הרי הם נמצאים כלולי' בשכל כי שכל מחייב מדות, ואח"כ כשבאים בלב ומתהווים במציאות גמורה ה"ז רק התגלות מה שהם מתגלים מההעלם אל הגילוי, א"כ ה"ז יש מיש ולכן הם בערך זל"ז שהן בחי' יש מיש רוחני, אבל התהוות הנבראים אינו באופן
בתעח
כזה שהרי קודם שנתהוו לא היו מציאות הנבראים כלל, ונתהוו בבחי' התחדשות בדרך אין ערוך דוקא, ולכן הרי התהוות הפעולה אינו מורה על הפועל מפני שהתהוותו הוא בדרך אין ערוך, דפועל ופעולה שהם בערך זל"ז הרי הפעולה מורה על הפועל, אבל פעולה שהיא בדרך אין ערוך אז הנה הפעולה אינו מורה על הפועל, וכן הוא בהתהוות הנבראים דהפעולה אינו מורה על הפועל, והגם דמהתהוות היש אנו יודעים שעצמות הוא בחי' מחוייב המציאות, וכן מובן ומבואר בלשונו הק' דרבינו נ"ע12 מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה13, הרי דמהתהוות היש אנו יודעים שהעצמות ב"ה הוא בחי' מחוייב המציאות14, ולכן הנה אמיתת השם על עצמות הוא שם בורא15, הנה האמת הוא כן דמהבריאה וההתהוות אנו יודעים שהעצמות הוא מחוייב המציאות, אבל עם זה הנה ידיעה זו אינו ענין הגילוי היינו שיהי' מורגש בהפעולה, ואינו אלא רק שמזה אנו יודעים הפלאת המהווה, והיינו דמההכרח שכלי דאין דבר עושה ובורא את עצמו מכריח אותנו להכיר שיש מהווה, הרי אנו יודעים מההתהוות הפלאת המהווה, שהמהווה הוא בחי' מחוייב המציאות, אבל לא שזהו בגילוי בהפעולה, ואינו דומה לעו"ע, דבעו"ע הרי בהעלול ישנו גילוי העילה, כמו בשכל ומדות הרי בהמדות יש גילוי השכל, שבהמדה מושג ומורגש השכל, לכן מהמדה יודעים אופן השכל, וכמו מדות דקטן שהם בדברים קטנים מפני קטנות שכלו, והגדול דשכלו גדול גם מדותיו הן בגדלות, וכן בהגדול הרי ממדותיו יודעים אופן השכל שלו אם הוא בקטנות או בגדלות והיינו לפי שהוא גילוי, משא"כ ידיעת העצמות שאנו יודעים מההתהוות הוא רק מה שאנו יודעים שיש מהווה ולא שזה נרגש מהפעולה, וכ"ז הוא מפני שזהו בדרך אין ערוך, ולהיותו בדרך אין ערוך הרי הפעולה אינו מורה על הפועל, א"כ הרי לכאורה הנה הטעם מה שהבריאה נק' יש מאין הוא רק להיותה התחדשות גמורה.
כזה שהרי קודם שנתהוו לא היו מציאות הנבראים כלל, ונתהוו בבחי' התחדשות בדרך אין ערוך דוקא, ולכן הרי התהוות הפעולה אינו מורה על הפועל מפני שהתהוותו הוא בדרך אין ערוך, דפועל ופעולה שהם בערך זל"ז הרי הפעולה מורה על הפועל, אבל פעולה שהיא בדרך אין ערוך אז הנה הפעולה אינו מורה על הפועל, וכן הוא בהתהוות הנבראים דהפעולה אינו מורה על הפועל, והגם דמהתהוות היש אנו יודעים שעצמות הוא בחי' מחוייב המציאות, וכן מובן ומבואר בלשונו הק' דרבינו נ"ע12 מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה13, הרי דמהתהוות היש אנו יודעים שהעצמות ב"ה הוא בחי' מחוייב המציאות14, ולכן הנה אמיתת השם על עצמות הוא שם בורא15, הנה האמת הוא כן דמהבריאה וההתהוות אנו יודעים שהעצמות הוא מחוייב המציאות, אבל עם זה הנה ידיעה זו אינו ענין הגילוי היינו שיהי' מורגש בהפעולה, ואינו אלא רק שמזה אנו יודעים הפלאת המהווה, והיינו דמההכרח שכלי דאין דבר עושה ובורא את עצמו מכריח אותנו להכיר שיש מהווה, הרי אנו יודעים מההתהוות הפלאת המהווה, שהמהווה הוא בחי' מחוייב המציאות, אבל לא שזהו בגילוי בהפעולה, ואינו דומה לעו"ע, דבעו"ע הרי בהעלול ישנו גילוי העילה, כמו בשכל ומדות הרי בהמדות יש גילוי השכל, שבהמדה מושג ומורגש השכל, לכן מהמדה יודעים אופן השכל, וכמו מדות דקטן שהם בדברים קטנים מפני קטנות שכלו, והגדול דשכלו גדול גם מדותיו הן בגדלות, וכן בהגדול הרי ממדותיו יודעים אופן השכל שלו אם הוא בקטנות או בגדלות והיינו לפי שהוא גילוי, משא"כ ידיעת העצמות שאנו יודעים מההתהוות הוא רק מה שאנו יודעים שיש מהווה ולא שזה נרגש מהפעולה, וכ"ז הוא מפני שזהו בדרך אין ערוך, ולהיותו בדרך אין ערוך הרי הפעולה אינו מורה על הפועל, א"כ הרי לכאורה הנה הטעם מה שהבריאה נק' יש מאין הוא רק להיותה התחדשות גמורה.
גקיצור. טעמו וראו העבודה דקרבת אלקים לו טוב, יקשה מדוע מזכיר תואר גבר, והלא התואר המעולה הוא אדם, ויקדים בטעם קריאת הבריאה בשם יש מאין, כי הלא ממך הכל, ויבאר דשולל עו"ע, שהוא יש מיש רוחני, שכל ומדות, והפעולה מורה על הפועל, אבל בהתהוות להיותו בדרך אין ערוך הפעולה מורה רק על הפלאת המהווה שהוא מחוייב המציאות.
דענינים. א עו"ע, א) יש מיש, ב) בערך זל"ז, ג) הפעולה מורה על הפועל. ב יש מאין, א) בדרך אין ערוך, ב) הפעולה מורה על הפלאת המהווה. ג מדות מורים אופני מהות שכלו.
התעט
ב) והנה האמת הוא דההתהוות הוא מעצמות א"ס דהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין כו', וזה מה שנקרא יש מאין הוא רק להיותו בבחי' התחדשות דבר, וא"כ הרי ההתהוות הוא מיש ליש, היינו מיש האמיתי ליש הנברא, ולמה נקרא זה בשם יש מאין, כי הטעם דהבריאה נק' יש מאין לפי שהוא התהוות בבחי' התחדשות דבר מלא דבר16, אין זה טעם מספיק עדיין, דאם משום הא הי' מתאים התואר גשמי מרוחני, דבאמת התואר יש מאין בלתי אמיתי, כי המתהווה הוא אין באמת כי הוא איננו זולת הכח השופע בו שהוא היש האמיתי, א"כ התואר בריאת גשמי מרוחני אינו נגד האמת, שהרי היש הנברא הוא גשמי לגבי כח המהווהו, אבל כשאנו מתארים ומכנים את הנברא בשם יש לגבי כח המהווהו הרי זה נגד האמת, ואם נאמר דכל ענין הטעם מה שהבריאה נק' יש מאין הוא אך ורק ע"ש ההתהוות דהתחדשות דבר מלא דבר הי' יותר מתאים לקרותו בשם בריאת גשמי מרוחני, א"כ בהכרח לומר דזה מה שהבריאה נק' בשם בריאה יש מאין הרי יש בזה עוד טעם לבד זה מה שההתהוות הוא בהתחדשות דבר מלא דבר, אלא הענין הוא דבאמת ההתהוות הוא מבחי' עצמות א"ס, ומ"מ נקראת הבריאה ג"כ יש מאין לפי שההתהוות היא מאין, והיינו דהגם דהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא, דענין הבריאה וההתהוות הוא מהעצמות, מ"מ הנה ההתהוות עצמה נקראת בריאה יש מאין, שההתהוות הוא מהאור, והאור ה"ה בחי' אין להיותו הארה לבד ולא עצם, וזהו שהבריאה היא יש מאין היינו מן האור17. והענין הוא דהנה כתיב18 אני הוי' הוא שמי ואי' במד"ר (בראשית פי"ז19) א"ר אחא הוא שמי שקרא לי אדה"ר, דקריאת שמות של אדה"ר הם שמות הבריאה היינו העצם והפעולה, וכששאלו הקב"ה ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקראות אדנ"י שאתה אדון לכל בריותיך וע"ז הוא אומר דאני הוי' הוא שמי, שם התואר והפעולה, וידוע20 דשם ואור הוא ענין אחד, הרי שם הוי' הוא בחי' אור שזהו בחי' אין המהווה, דכל התהוות הוא משם הוי', והגם דכתיב21 בראשית ברא אלקים וגו' הרי שהבריאה היא משם אלקים, אמנם זהו ההתהוות בפועל, אבל אמיתת ההתהוות הוא משם הוי', וזהו אני הוי' הוא שמי ע"ש שמהווה. דהנה עצמות א"ס אינו בערך ובגדר העולמות כלל, גם האור והגילוי דהעצמות דהאור הוא מעין העצם הוא ג"כ אינו בגדר העולמות, דעולמות הן בחי' גבול, דזהו שם עולם שמורה על הגבול, ולכן גם באצי' הנה זה שנק' בשם עולם הן
ב) והנה האמת הוא דההתהוות הוא מעצמות א"ס דהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין כו', וזה מה שנקרא יש מאין הוא רק להיותו בבחי' התחדשות דבר, וא"כ הרי ההתהוות הוא מיש ליש, היינו מיש האמיתי ליש הנברא, ולמה נקרא זה בשם יש מאין, כי הטעם דהבריאה נק' יש מאין לפי שהוא התהוות בבחי' התחדשות דבר מלא דבר16, אין זה טעם מספיק עדיין, דאם משום הא הי' מתאים התואר גשמי מרוחני, דבאמת התואר יש מאין בלתי אמיתי, כי המתהווה הוא אין באמת כי הוא איננו זולת הכח השופע בו שהוא היש האמיתי, א"כ התואר בריאת גשמי מרוחני אינו נגד האמת, שהרי היש הנברא הוא גשמי לגבי כח המהווהו, אבל כשאנו מתארים ומכנים את הנברא בשם יש לגבי כח המהווהו הרי זה נגד האמת, ואם נאמר דכל ענין הטעם מה שהבריאה נק' יש מאין הוא אך ורק ע"ש ההתהוות דהתחדשות דבר מלא דבר הי' יותר מתאים לקרותו בשם בריאת גשמי מרוחני, א"כ בהכרח לומר דזה מה שהבריאה נק' בשם בריאה יש מאין הרי יש בזה עוד טעם לבד זה מה שההתהוות הוא בהתחדשות דבר מלא דבר, אלא הענין הוא דבאמת ההתהוות הוא מבחי' עצמות א"ס, ומ"מ נקראת הבריאה ג"כ יש מאין לפי שההתהוות היא מאין, והיינו דהגם דהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא, דענין הבריאה וההתהוות הוא מהעצמות, מ"מ הנה ההתהוות עצמה נקראת בריאה יש מאין, שההתהוות הוא מהאור, והאור ה"ה בחי' אין להיותו הארה לבד ולא עצם, וזהו שהבריאה היא יש מאין היינו מן האור17. והענין הוא דהנה כתיב18 אני הוי' הוא שמי ואי' במד"ר (בראשית פי"ז19) א"ר אחא הוא שמי שקרא לי אדה"ר, דקריאת שמות של אדה"ר הם שמות הבריאה היינו העצם והפעולה, וכששאלו הקב"ה ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקראות אדנ"י שאתה אדון לכל בריותיך וע"ז הוא אומר דאני הוי' הוא שמי, שם התואר והפעולה, וידוע20 דשם ואור הוא ענין אחד, הרי שם הוי' הוא בחי' אור שזהו בחי' אין המהווה, דכל התהוות הוא משם הוי', והגם דכתיב21 בראשית ברא אלקים וגו' הרי שהבריאה היא משם אלקים, אמנם זהו ההתהוות בפועל, אבל אמיתת ההתהוות הוא משם הוי', וזהו אני הוי' הוא שמי ע"ש שמהווה. דהנה עצמות א"ס אינו בערך ובגדר העולמות כלל, גם האור והגילוי דהעצמות דהאור הוא מעין העצם הוא ג"כ אינו בגדר העולמות, דעולמות הן בחי' גבול, דזהו שם עולם שמורה על הגבול, ולכן גם באצי' הנה זה שנק' בשם עולם הן
ותפ
ההיכלות דאצי' כידוע22 דהיכלות דאצי' הן בחי' נברא, ועם היות דזהו בחי' נברא שבאצי' שאינו מענין תואר בריאה כמו שהוא בעולם הבריאה, מ"מ הן בחי' נברא וזהו בחי' ומדרי' עולם שבעולם האצי', לפי דשם עולם מורה על הגבול וכל בעל גבול הוא מוגבל בזמן ומקום וכן הוא בענין עולם דבל' הכתוב ענינו זמן וכמו חוקת עולם23, לאחוזת עולם24 שהמכוון הוא כל משך הזמן, ובל' רז"ל עולם קאי על המקום דעולם היינו השמים וארץ וכמאמר25 שית אלפי שנין הוי עלמא, הרי עולם הוא גבול, ואוא"ס הוא בחי' בל"ג דכמו שהעצם הוא א"ס כמו"כ האור הוא א"ס, ויש יתרון בעצמות על האור בזה שאין לו תחלה דהתואר אין לו תחלה הנה זה מעלה גדולה על תואר א"ס26, וממילא הנה זה מה שהעצמות הוא א"ס ה"ז ג"כ באופן אחר, ומעולה יותר מכמו מעלת אין סוף דאור, והיינו דא"ס דעצמות הוא בלי גבול האמיתי דהיינו שלילת הגבול ושלילת הבלי גבול27, אמנם האור הרי יש לו תחלה רק מעלתו הוא בזה מה שאין לו סוף, וממילא הא"ס שבאור הוא רק התואר דבלי גבול, אבל עכ"פ הנה בזה הוא מעין העצם שהוא בחי' בלי גבול28, וא"כ הרי גם האור אינו בערך העולמות כלל.
ההיכלות דאצי' כידוע22 דהיכלות דאצי' הן בחי' נברא, ועם היות דזהו בחי' נברא שבאצי' שאינו מענין תואר בריאה כמו שהוא בעולם הבריאה, מ"מ הן בחי' נברא וזהו בחי' ומדרי' עולם שבעולם האצי', לפי דשם עולם מורה על הגבול וכל בעל גבול הוא מוגבל בזמן ומקום וכן הוא בענין עולם דבל' הכתוב ענינו זמן וכמו חוקת עולם23, לאחוזת עולם24 שהמכוון הוא כל משך הזמן, ובל' רז"ל עולם קאי על המקום דעולם היינו השמים וארץ וכמאמר25 שית אלפי שנין הוי עלמא, הרי עולם הוא גבול, ואוא"ס הוא בחי' בל"ג דכמו שהעצם הוא א"ס כמו"כ האור הוא א"ס, ויש יתרון בעצמות על האור בזה שאין לו תחלה דהתואר אין לו תחלה הנה זה מעלה גדולה על תואר א"ס26, וממילא הנה זה מה שהעצמות הוא א"ס ה"ז ג"כ באופן אחר, ומעולה יותר מכמו מעלת אין סוף דאור, והיינו דא"ס דעצמות הוא בלי גבול האמיתי דהיינו שלילת הגבול ושלילת הבלי גבול27, אמנם האור הרי יש לו תחלה רק מעלתו הוא בזה מה שאין לו סוף, וממילא הא"ס שבאור הוא רק התואר דבלי גבול, אבל עכ"פ הנה בזה הוא מעין העצם שהוא בחי' בלי גבול28, וא"כ הרי גם האור אינו בערך העולמות כלל.
זקיצור. יבאר דאם טעם קריאת הבריאה בשם יש מאין הוא רק להיותו התחדשות דבר מלא דבר הי' יותר מתאים התואר בריאת גשמי מרוחני שאינו נגד האמת, דהנברא הוא גשמי לגבי המהוהו, אבל שהנברא הוא יש לגבי המהוהו זה נגד האמת, ויבאר אני הוי' הוא שמי, שם ואור וההתהוות ע"י האור שהוא שם הוי', עצמות וגם אור הא"ס אינם בערך העולמות, א"ס דאין לו תחלה בל"ג אמיתי, וא"ס דאור הוא בל"ג.
חענינים. ד תואר גשמי מרוחני. ה עצמות א) אין לו תחלה, ב) אין לו סוף. ו א"ס של האין לו תחלה הוא בל"ג אמיתי. ז בל"ג אמיתי, שלילת החיוב ושלילת השלילה. ח אור, א) יש לו תחלה, ב) אין לו סוף, ג) הא"ס שלו הוא בלי גבול.
טג) והנה29 בכדי שיהי' התהוות העולמות הוצרך להיות הצמצום בהאור, והצמצום הוא באופן כזה שנתעלם לגמרי מכל וכל, ונשאר רק נקודה שבאין ערוך לגבי האור הקודם וזהו היו"ד דשם הוי' שהוא בחי' נקודה לבד, והמשל בזה ידוע בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי עצמות השכל של המשפיע אינו בערך המקבל כלל, ובשביל ההשפעה והגילוי אל המקבל הרי בהכרח שהמשפיע
יתפא
יעלים כל אור שכלו העצמי בעצמו לגמרי ונשאר רק נקודה א' דנקודה זו כוללת כל השכל שיהי' נשפע אל המקבל, והיא רק נקודה כללית, היינו שהיא נקודה כללית הן לגבי ערך המשפיע והן לגבי ערך המקבל, וההפרש ביניהם הוא דלגבי שכל העצמי של המשפיע אינה אלא נקודה בלבד, ולגבי השכל הנשפע היא נקודה כללית שאינה בערך הגילוי אל המקבל, וע"כ צ"ל אח"כ התפשטות היינו התגלות הפרטים שבהנקודה, רק דכל התפשטות והתרחבות הלזו הוא כמו שהוא בהמשפיע עדיין, היינו כמו ששכל המשפיע בעצמו מפרט בעצמו הפרטים של הנקודה שזהו כעין לימוד בפרטי הענין, אמנם אצל המשפיע עצמו היינו בשכלו גופא הוא כעין חוץ לעצמו, כי הלא היא כבר נקודה כללית השייכה אל המקבל רק שזהו עדיין בכלי שכלו של המשפיע עצמו, והיינו מה שהיא עדיין למעלה ממהותו של המקבל, וע"כ הנה בכדי שיהי' בערך מהותו של המקבל צריך להיות בזה עוד צמצום, רק דצמצום זה אינו כמו צמצום הראשון שהוא התעלמות לגמרי, אבל בצמצום זה אינו התעלמות לגמרי מאחר שזהו בהאור שכל השייך אל המקבל, ואח"כ הוא ההמשכה והגילוי אל המקבל שבתחלה בא בכללות שמשפיע לו כללות השכל ואח"כ מבאר ומסביר לו שמשפיע לו השכל בפרטיות וכמו משנה וגמ' שהמשנה היא כללית ובגמרא באים כל עניני ההלכות האלו שהם במשנה רק שהם מפורטים בעניניהם על מילואם בהריבוי פרטים שבהם, דההמשכה והגילוי אל המקבל זהו השטח הנתפס בהמקבל. והדוגמא מזה יובן למעלה בד' אותיות דשם הוי' שהיו"ד היא בחי' הנקודה שנשארה אחר הצמצום שהיא רק נקודה כללית בלבד, והיינו שהיא רק נקודה א' בלבד לגבי אור הקודם, והיא בעצמה הכוללת כל אור ההמשכה השייכה אל העולמות, דזהו תמונתו של אות יו"ד שהיא נקודה אחת עם שני עוקצין, דהקוצין של היו"ד מגלים הרמזים של הנקודה, היינו שהנקודה רומזת בקוץ העליון שלה שהיא רק נקודה בלבד לגבי מה שלמעלה ממנה, וקוץ התחתון רומז שהיא עדיין רק נקודה כללית בלבד שכוללת בתוכה בתכלית ההתכללות כל האור השייך אל העולמות, והה"א הוא בחי' התפשטות שהוא בחי' הרוחב בהתגלות הפרטים הכלולים והנעלמים בהאור הכללי דאות יו"ד, וזהו דתמונתו של אות ה"א הוא ג' קוין ב' קוין מחוברים וקו א' קצר ונפסק, וענינו מורה על זה דכבר יש בו ענינים פרטים, והיינו דלבד זאת שאינו דומה לאות יו"ד שהיא נקודה בלבד ואות ה"א הוא בא בהתפשטות דקוין אלא עוד זאת שהוא בהתרחבות דב' קוין מחוברים וקו א' קצר, ועם זה הרי אות ה"א יש בו מעלתו העצמי שהוא אתא קלילא דלית בי' מששא30 ואינו אלא הוצאת והתגלות הבל הלב, והיינו דמורה על ב' ענינים הפכים דעם היות שהוא הרוחב בהתגלות הפרטים אמנם כ"ז הוא למעלה עדיין מבחי' גילוי ועז"נ31 הנסתרות להוי' אלקינו דאותיות י"ה הן נסתרות עדיין, והנגלות לנו ולבנינו, דאותיות ו"ה הם נגלות דאות וי"ו הוא המשכה וגילוי אלא שעודינה המשכה בבחי' כללות, וזהו דתמונת אות וי"ו הוא יו"ד וקו הנמשך מהיו"ד, דהקו מורה על המשכה
יעלים כל אור שכלו העצמי בעצמו לגמרי ונשאר רק נקודה א' דנקודה זו כוללת כל השכל שיהי' נשפע אל המקבל, והיא רק נקודה כללית, היינו שהיא נקודה כללית הן לגבי ערך המשפיע והן לגבי ערך המקבל, וההפרש ביניהם הוא דלגבי שכל העצמי של המשפיע אינה אלא נקודה בלבד, ולגבי השכל הנשפע היא נקודה כללית שאינה בערך הגילוי אל המקבל, וע"כ צ"ל אח"כ התפשטות היינו התגלות הפרטים שבהנקודה, רק דכל התפשטות והתרחבות הלזו הוא כמו שהוא בהמשפיע עדיין, היינו כמו ששכל המשפיע בעצמו מפרט בעצמו הפרטים של הנקודה שזהו כעין לימוד בפרטי הענין, אמנם אצל המשפיע עצמו היינו בשכלו גופא הוא כעין חוץ לעצמו, כי הלא היא כבר נקודה כללית השייכה אל המקבל רק שזהו עדיין בכלי שכלו של המשפיע עצמו, והיינו מה שהיא עדיין למעלה ממהותו של המקבל, וע"כ הנה בכדי שיהי' בערך מהותו של המקבל צריך להיות בזה עוד צמצום, רק דצמצום זה אינו כמו צמצום הראשון שהוא התעלמות לגמרי, אבל בצמצום זה אינו התעלמות לגמרי מאחר שזהו בהאור שכל השייך אל המקבל, ואח"כ הוא ההמשכה והגילוי אל המקבל שבתחלה בא בכללות שמשפיע לו כללות השכל ואח"כ מבאר ומסביר לו שמשפיע לו השכל בפרטיות וכמו משנה וגמ' שהמשנה היא כללית ובגמרא באים כל עניני ההלכות האלו שהם במשנה רק שהם מפורטים בעניניהם על מילואם בהריבוי פרטים שבהם, דההמשכה והגילוי אל המקבל זהו השטח הנתפס בהמקבל. והדוגמא מזה יובן למעלה בד' אותיות דשם הוי' שהיו"ד היא בחי' הנקודה שנשארה אחר הצמצום שהיא רק נקודה כללית בלבד, והיינו שהיא רק נקודה א' בלבד לגבי אור הקודם, והיא בעצמה הכוללת כל אור ההמשכה השייכה אל העולמות, דזהו תמונתו של אות יו"ד שהיא נקודה אחת עם שני עוקצין, דהקוצין של היו"ד מגלים הרמזים של הנקודה, היינו שהנקודה רומזת בקוץ העליון שלה שהיא רק נקודה בלבד לגבי מה שלמעלה ממנה, וקוץ התחתון רומז שהיא עדיין רק נקודה כללית בלבד שכוללת בתוכה בתכלית ההתכללות כל האור השייך אל העולמות, והה"א הוא בחי' התפשטות שהוא בחי' הרוחב בהתגלות הפרטים הכלולים והנעלמים בהאור הכללי דאות יו"ד, וזהו דתמונתו של אות ה"א הוא ג' קוין ב' קוין מחוברים וקו א' קצר ונפסק, וענינו מורה על זה דכבר יש בו ענינים פרטים, והיינו דלבד זאת שאינו דומה לאות יו"ד שהיא נקודה בלבד ואות ה"א הוא בא בהתפשטות דקוין אלא עוד זאת שהוא בהתרחבות דב' קוין מחוברים וקו א' קצר, ועם זה הרי אות ה"א יש בו מעלתו העצמי שהוא אתא קלילא דלית בי' מששא30 ואינו אלא הוצאת והתגלות הבל הלב, והיינו דמורה על ב' ענינים הפכים דעם היות שהוא הרוחב בהתגלות הפרטים אמנם כ"ז הוא למעלה עדיין מבחי' גילוי ועז"נ31 הנסתרות להוי' אלקינו דאותיות י"ה הן נסתרות עדיין, והנגלות לנו ולבנינו, דאותיות ו"ה הם נגלות דאות וי"ו הוא המשכה וגילוי אלא שעודינה המשכה בבחי' כללות, וזהו דתמונת אות וי"ו הוא יו"ד וקו הנמשך מהיו"ד, דהקו מורה על המשכה
יאתפב
וגילוי, אמנם בכדי שיהי' ההמשכה והגילוי הוא ע"י הצמצום דוקא וזהו היו"ד שבראש הוי"ו שהוא הצמצום שקודם ההמשכה, ואות ה"א אחרונה הוא בחי' ההתפשטות והיינו בחי' שטח שנתפס בעולמות.
וגילוי, אמנם בכדי שיהי' ההמשכה והגילוי הוא ע"י הצמצום דוקא וזהו היו"ד שבראש הוי"ו שהוא הצמצום שקודם ההמשכה, ואות ה"א אחרונה הוא בחי' ההתפשטות והיינו בחי' שטח שנתפס בעולמות.
יבקיצור. יבאר משל על צמצום האור מהשפעת השכל מהמשפיע למקבל, א) צמצום שכלו העצמי, ב) התפשטות בהתגלות הפרטי' ועודנה בכלי שכל המשפיע, ג) המשכה ע"י צמצום, ד) גילוי אל המקבל תחלה כללי ואח"כ פרטי, ד' אותיות הוי', י' נקודה עם שני רמזים, קוץ העליון מורה שהוא רק נקודה, והתחתון מורה שהוא עדיין נקודה, ה' התפשטות בג' קוין ובכ"ז הוא אתא קלילא, ו' המשכה שבראשו צמצום, ה' שטח העולמות.
יגענינים. ט השפעה א) צמצום ונשאר נקודה, ב) התגלות הפרטים במשפיע עצמו, ג) המשכה ע"י צמצום, ד) גילוי כללי ופרטי. י יו"ד, א) נקודה, ב) ב' עוקצין. יא ב' קוצין שביו"ד, א) מגלים רמזי הנקודה ב) ערכו לגבי הלמעלה ממנו, ג) וענינו לגבי המטה ממנו. יב ה"א, א) התפשטות, ב) ג' קוין, ג) אתא קלילא. יג וי"ו, א) קו שבראשו יו"ד, ב) המשכה ע"י צמצום. יד ה"א אחרונה דש' הוי' שטח העולמות.
ידד) והנה שם הוי' יש בכל העולמות אבי"ע דכל התהוות הוא ע"י שם הוי', ומאצי' לבי"ע הוא ע"י שם הוי' שבע"ס דאצי'32, היו"ד הוא בחי' חכ' שהיא ראשית ההשתל' והיא בחי' נקודה כללית שכוללת כל האצי', ואח"כ ה"א ראשונה בחי' בינה דאצי' שבה הוא בחי' ציור ההשתל' וזהו כולם בחכ' עשית33 ואי' בזהר34 כולם בחכ' עשית בבינה, דכולם בחכ' הוא בחי' הנקודה כללית, והגם שחכ' הוא בחי' ראשית ההשתל' מ"מ היא נקודה כללית עדיין, ובבינה הוא בחי' ציור ההשתל', דכ"ז עדיין בהעלם שז"ע הנסתרות לד' אלקינו וכמאמר35 אלפים שנה קדמה תורה לעולם בחי' חו"ב36, והוי"ו הוא בחי' ז"א שנק' אלה, דז"א הם ששה מדות וכמו שהם במילואן היינו כל אחת כלולה מו' עולה אלה דהוא גילוי, וה"א אחרונה בחי' מל' שזהו בחי' השטח, והוא מה שנתפס בעולמות דל' כלים דמל' נעשים נר"ן לבי"ע37, וכמו"כ מאוא"ס המאציל אל האצי' הוא ג"כ ע"י ד' אותיות הוי' דהנה כתי'38 והחכמה מאין תמצא שהחכ' היא בחי' יש שנמצאת מבחי' אין דכתר שזהו ג"כ ע"י הד' אותיות צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, והוא שם הוי' שיש בכללות
טותפג
המשכת הקו, דיו"ד הוא ראשית גילוי הקו, וכידוע39 בהיו"ד רבתי דועתה יגדל נא40 שזהו ראשית הקו, וה"א ראשונה הוא מחה"ק דא"ק שזהו בחי' התפשטות הפרטים שעז"א41 צופה ומביט עד סוף כל הדורות, דרי דרי42 הן הע"ס דעולמות אבי"ע, וצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שכולם נסקרים בסקירה אחת43 במחה"ק דא"ק44, והוי"ו הוא ההמשכה והגילוי מבחי' א"ק והן עולמות הא"ס שלמעלה מהאצי' שהן בחי' גילוי מא"ק, וע"י הגילוי הזה יכול להיות התהוות האצי', ובפרטיות הוא בחי' כתר דאצי' שזהו המשכה פרטיות השייך לעולם האצי' רק שהוא בבחי' פשיטות עדיין, והה"א הוא בחי' השטח שנתפס באצי', היינו האורות המתלבשים בע"ס דאצי', וגם בחי' השטח הוא בחי' הצנורות פרטיות הנמשכים מהקו45 שזהו המשכה פרטית להע"ס דאצי' רק זהו קודם שמתלבש עדיין באצי' ובחי' שטח זה הוא מה שמתלבש באצי', וזהו אני הוי' הוא שמי ע"ש שמהווה שזהו בחי' שם התואר והפעולה להיות שזהו שפועל פעולת ההתהוות ולהיות שיש בזה קודם שפועל ושפועל ה"ז בחי' שם התואר והפעולה. ועפי"ז יובן מה שהבריאה נק' בריאה יש מאין דההתהוות הוא ע"י אור דוקא כמ"ש רבינו נ"ע באגה"ק איהו וחיוהי|12, והאור הוא בחי' אין הארה בלבד. וזהו טעמו וראו כי טוב הוי' שהו"ע הצמצום דד' אותיות הוי' שעי"ז דוקא הוא ההתהוות, ונק' טוב הוי' לפי שהוא ענין האור ובאור נרגש מקורו שהוא העצמי ועם זה דוקא הוא מציאותו, ואז הרי המציאות שלו הוא כרצון האמיתי בענין המציאות, ומ"מ הרי נתהווה מציאות יש הנברא, דיש זה מעלים על מקורו, ומפני העלמות אלו הרי יכול להיות כמה עניני טעות ולכן אמר אשרי הגבר דוקא יחסה בו, דבהד' מדריגות אדם איש אנוש גבר|6, הב' שמות הראשונים הם תוארי עצמיים דאדם הוא שם התואר על מעלת השכל, ואיש שם התואר על מעלת המדות המעולות, ואנוש וגבר הם שמות תוארי הפעולה דאנוש מורה על החלישות, שהוא חלוש בעניניו דאיש ואדם, וגבר הוא מל' גבור ומורה על התגברות הגדולה בהתוארים העצמיים דאיש ואדם, וזהו כאשר טעמו וראו כי טוב הוי' דמי שבעבודתו בעלמא דין טועם הטוב האמיתית דשם הוי', דקרבת אלקים טוב לו, שהו"ע מוחין דגדלות ויחו"ע כמ"ש במ"א, ומכיר בהאמת שהצמצום דהד' אותיות הוא להיות יורד ונמשך גילוי העצמות, והצמצום דשם אלקים הוא בשביל הגילוי, וגילה את האמת הפנימי והאיר את העולם בתורתו הנה יחסה בו בעילוי אחר עילוי, וכמאמר46 וקדושים יהללוך סלה דקאי על עליית הנשמות בעילוי העצמי
המשכת הקו, דיו"ד הוא ראשית גילוי הקו, וכידוע39 בהיו"ד רבתי דועתה יגדל נא40 שזהו ראשית הקו, וה"א ראשונה הוא מחה"ק דא"ק שזהו בחי' התפשטות הפרטים שעז"א41 צופה ומביט עד סוף כל הדורות, דרי דרי42 הן הע"ס דעולמות אבי"ע, וצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שכולם נסקרים בסקירה אחת43 במחה"ק דא"ק44, והוי"ו הוא ההמשכה והגילוי מבחי' א"ק והן עולמות הא"ס שלמעלה מהאצי' שהן בחי' גילוי מא"ק, וע"י הגילוי הזה יכול להיות התהוות האצי', ובפרטיות הוא בחי' כתר דאצי' שזהו המשכה פרטיות השייך לעולם האצי' רק שהוא בבחי' פשיטות עדיין, והה"א הוא בחי' השטח שנתפס באצי', היינו האורות המתלבשים בע"ס דאצי', וגם בחי' השטח הוא בחי' הצנורות פרטיות הנמשכים מהקו45 שזהו המשכה פרטית להע"ס דאצי' רק זהו קודם שמתלבש עדיין באצי' ובחי' שטח זה הוא מה שמתלבש באצי', וזהו אני הוי' הוא שמי ע"ש שמהווה שזהו בחי' שם התואר והפעולה להיות שזהו שפועל פעולת ההתהוות ולהיות שיש בזה קודם שפועל ושפועל ה"ז בחי' שם התואר והפעולה. ועפי"ז יובן מה שהבריאה נק' בריאה יש מאין דההתהוות הוא ע"י אור דוקא כמ"ש רבינו נ"ע באגה"ק איהו וחיוהי|12, והאור הוא בחי' אין הארה בלבד. וזהו טעמו וראו כי טוב הוי' שהו"ע הצמצום דד' אותיות הוי' שעי"ז דוקא הוא ההתהוות, ונק' טוב הוי' לפי שהוא ענין האור ובאור נרגש מקורו שהוא העצמי ועם זה דוקא הוא מציאותו, ואז הרי המציאות שלו הוא כרצון האמיתי בענין המציאות, ומ"מ הרי נתהווה מציאות יש הנברא, דיש זה מעלים על מקורו, ומפני העלמות אלו הרי יכול להיות כמה עניני טעות ולכן אמר אשרי הגבר דוקא יחסה בו, דבהד' מדריגות אדם איש אנוש גבר|6, הב' שמות הראשונים הם תוארי עצמיים דאדם הוא שם התואר על מעלת השכל, ואיש שם התואר על מעלת המדות המעולות, ואנוש וגבר הם שמות תוארי הפעולה דאנוש מורה על החלישות, שהוא חלוש בעניניו דאיש ואדם, וגבר הוא מל' גבור ומורה על התגברות הגדולה בהתוארים העצמיים דאיש ואדם, וזהו כאשר טעמו וראו כי טוב הוי' דמי שבעבודתו בעלמא דין טועם הטוב האמיתית דשם הוי', דקרבת אלקים טוב לו, שהו"ע מוחין דגדלות ויחו"ע כמ"ש במ"א, ומכיר בהאמת שהצמצום דהד' אותיות הוא להיות יורד ונמשך גילוי העצמות, והצמצום דשם אלקים הוא בשביל הגילוי, וגילה את האמת הפנימי והאיר את העולם בתורתו הנה יחסה בו בעילוי אחר עילוי, וכמאמר46 וקדושים יהללוך סלה דקאי על עליית הנשמות בעילוי העצמי
טזתפד
דא"ס47, הנה זכות אבות לא תמו48 לעורר רחמים רבים להיות נמשך השפע רב בלי מניעות ועיכובים והעלמות והסתרים כלל.
דא"ס47, הנה זכות אבות לא תמו48 לעורר רחמים רבים להיות נמשך השפע רב בלי מניעות ועיכובים והעלמות והסתרים כלל.
יזקיצור. יבאר דכל התהוות ע"י שם הוי', מאצי' לבי"ע שם הוי' שבע"ס י' חכ', כולם בחכ', ה' בינה, עשית בבינה, ציור ההשתל', ו' ז"א, אלה גילוי, ה' מל', מאוא"ס המאציל אל הנאצלי' שם הוי' שבכללות המשכת הקו, י' ראשית הגילוי, ה' מחה"ק דא"ק צופה ומביט, דורות ע"ס דאבי"ע, וכולם נסקרים בסקירה אחת, ו' גילוי א"ק עולמות הא"ס, ה' שטח האצי', בפרטית כתר דאצי', צנורות פרטים מהקו, טוב הוי', אדם איש תוארים עצמיים, אנוש גבר תוארי הפעולה, יחסה בו עילוי הנשמות.
יחענינים. טו הוי', א) בע"ס, י' חכ', ה' בינה, ו' ז"א, ה' מל', ב) בקו, י' ראשית הגילוי, ה' מחה"ק דא"ק, ו' עולמות א"ס, ה' שטח האצי'. טז אדם איש תוארים עצמיים. יז אדם שכל. יח איש מדות. יט גבר אנוש, תוארי הפעולה. כ אנוש חלישות. כא גבר תגבורת.
יט-------------------- * --------------------