Sefer HaSichos Rayatz·5688 to 5691·Sefer HaSichos 5691·27 to 29 Tishrei 5691·Rigaספר השיחות אדמו״ר מוהריי״צ·תרפ"ח-תרצ"א·ספר השיחות — תרצ"א·כ"ז — כ"ט תשרי צ"א ריגא.

אכ"ז — כ"ט תשרי צ"א ריגא¹.
ספר²: פעם שחקתי עם ר"ח מרזוב³ שַחמַט⁴. אאמו"ר נ"ע עזר לי. וסו"ס נצח אף שר"ח הוא משחק טוב. ואמר אאדנ"ע שבסברות אלו — שבשַחמַט — הרי בענין דבריאה יש מאין יש להם מקום יותר⁵.

בכ"ט תשרי — אור ליום ג' שתה תה אצלנו. ספר: הצ"צ בהיותו ילד נכנס פעם לאדה"ז בבואו מהחדר (ויאמר לו אדה"ז מדאַרף לעֶרנען. הצ"צ: עס וויִלט זיִך ניִט. אדה"ז: אַזוי עס וויִלט זיִך ניִט. הלך לפינת החדר, לקח את מקלו. ויכה על שכם הצ"צ ויאמר^*5: בזה הנני ממשיך בך אהבת ד' ויראת ד'. דו זאָלסט דעֶם אויבעֶרשטעֶן ליִב האבעֶן און דוּ זאָלסט פאַר עם מורא האָבעֶן⁶. הלשון איני זוכר בדיוק. הענין ברור. הכותב). כה ספר לי אדנ"ע. גם ספר לי שכן עשה הצ"צ למהר"ש ומהר"ש לאדנ"ע. (וכהבנתי מדבריו: אדנ"ע למו"ח כק"ש. הכותב). וזה הי' אז באותו זמן כשאמר לי — בהמשך לאיזה מאורע — וואָס מייֵנסט איִך דאַרף האָבען דײַן פלייֵש, פלייֵש קאָן איִך האָבעֶן פריִשע יעֶדעֶ וואָך⁷.

גבשנת מ"ט הלך גם אדנ"ע לקדוש אל הרז"א. כי ליל שמח"ת היו מקדשים אצלו⁸, ובשנים הראשונות הי' המנהג שהם אמרו ג' פסוקים הראשונים (א"ה — רז"א. ל"נ — אדנ"ע. א"כ — רממנ"י⁹) ומפרשים אותם עפ"י חסידות. רז"א שתה הרבה, בכלל, לא הי' שותה. רק ג"פ ראיתיו ששתה הרבה ובהפלגה יתרה עד לה' כוסות ראָם זא"ז. אז, חתונת מ' תי'¹⁰ וחתונתי¹¹. אדנ"ע נגש אליו, אחז בידו ויאמר: קום הערעֶן חסיִדות פון טאַטעֶן. רוקט זיִך פאַנאַנדעֶר (כי היו באותו מעמד כשני מנינים. כי לא כל החפץ נכנס). שניהם לבשו כובעיהם והאבנטים ויעמדו על רגליהם משך זמן ובבטול גדול וכו'. ויאמר רז"א¹²: אַ ליִטואַק גלייֵבט ניִט ביִז ואַנעֶט ער צייֵלט ניִט דורך. דורכצייֵלעֶן און ניִט גלייֵבעֶן.. . מעֶר ניִט ווײַל עֶס איִז אַ מסך מבדיל.. .

דעד¹³ כמה שאפשר הי' לדחות לא חפץ אדה"ז לנסוע מליאַדי (או ליאזני. א"י¹⁴. הכותב). ונסעו משם עש"ק מברכין אלול¹⁵. ונסעו גם בש"ק¹⁶. עד קראַסנאָועֶ. מסמאָלעֶנסק שלחו שני פּאָלק¹⁷ בני חיל עם ארטיִלעֶריעֶ לשומרם. ר' נחום¹⁸ הי' במקום עגלון. ועל פרשת דרכים טעה והטה העגלות לדרך אחרת. אדה"ז הי' תפוש ברעיונות. אבל פתאום נתעורר: וא איִז מעֶן! לחזור כבר הי' א"א כי נשמעו כבר קול יריות כלי תותח של האויב. ונסעו בהקפה עד בואם לקראַסנאָועֶ.

הקודם¹⁹ נסעו צוה אדה"ז שלא לעזוב מאומה מכליו. ולעקור וליקח אתם גם השטעֶנדעֶר שהתפלל אצלו (הי' מחובר) וגם להקציע את הטיח שבמקומו בביהכ"נ וחלק מהרצפה שעליו הי' עומד. ותיכף בנסעם מהעירה פרצה דליקה בבית אדה"ז. בבוא נאַפאָליעֶן להעירה התחיל תיכף לדרוש אחר איזה חפץ מחפצי אדה"ז. ועכ"פ דרש שיורוהו מקום שעליו הניח אדה"ז ידו (פעם אחר ספר כק"ש: שסו"ס נודע ע"י החקירה שאצל יהודי א' נשארה חבית או עריבה מבית אדה"ז. אבל עד שבאו שליחי נאַפ' לקחתה אירע שהסיקה אשת האיש את התנור בעצי העריבה. קרוב לודאי.

והכותב). בהיותם כבר בדרך נזכרו ששכחו דבר מה (פאַנטאָפעל²⁰. כמדומה²¹. הכותב) ושלח אדה"ז שליח להביאו. בבואם למוסקבא היתה עצת אדה"ז שלא יעזוב חיל רוסיא את העיר. כשהביא לו האמצ'²² הידיעה שעוזב החיל את העיר. צוה גם הוא לנסוע. והיו בפלך קורסק פולטבא וכו'.

זבר"ה²³ הי' ההתחרות בין ר"ש קרליִנער²⁴ ואדה"ז מי ינצח²⁵ (א' צדד שאלכס' ור"ש — נאפ'²⁶). שניהם חכו לתקיעות. מי שיתקע הא' — ינצח. ורש"ק גם ישב בתענית ע"ז. תיכף כשהאיר הבוקר צוה אדה"ז שהאמצעי והחסידים ילכו עמו יחד (עם אדה"ז) לטבול ומיד בבואו מהמקוה התחיל למנצח. ותקע. ובזה נצח. [אדה"ז בהסתלקותו מת שלא לפי ערך שנותיו ובריאותו. כי הי' בריא אולם, ביותר]²⁷.

חסיבת העתק מושבו מליאזני לליאדי²⁸ הוא²⁹: בתחלה חפצו בפ"ב לגזור על אדה"ז שישאר לדור בפ"ב. וגרַף ליובאָמיִרסקי פעל שירשו לו לחזור למקומו. בעד זה בקש מאדה"ז שידור באחת העירות אשר לו. הי' בין אלו ליאַדי וליובַ'. אדה"ז נסע דרך ליובאַויץ אבל לא התעכב שם וקבע דירתו בליאַדי.