Sefer HaSichos Rayatz·5688 to 5691·Sefer HaSichos 5691·Rosh Hashanah 5691·Rigaספר השיחות אדמו״ר מוהריי״צ·תרפ"ח-תרצ"א·ספר השיחות — תרצ"א·ר"ה רצ"א. ריגא.

אר"ה רצ"א. ריגא¹.
ספר: מהרשנ"ע הי' מהדר לתקוע ארבעים ושנים שברים­קטנים בתרועה². והשברים שלשה לכל היותר ארבעה³.

בהרוזיִנער הי' הולך לתשליך לא בר"ה כ"א י"ג מדות (ד' דעשי"ת). בהיותי בארצה"ב — ניו יארק — אשתקד הלכתי לתשליך ימים אחדים לפני ר"ה, במוצאי ר"ה ולי"ג מדות⁴.

גהצ"צ הי' אומר י"ג מדות. הרבנית נ"ע⁵ (אשת מהרשנ"ע) היתה אומרת ג"כ והי' בשבילה מנין מיוחד. כי אדנ"ע לא הי' בא אל המנין לאמר (אם אמר ביחידות, א"י. אבל כנראה מדברי כ"ק מו"ח אד"ש מבין השיטין, שגם ביחידות לא אמרו סליחות אחרי ר"ה)⁶.

הספר: כשהייתי בן ח' שנה הייתי בקי בסדרי זרעים ומועד⁷ תורה⁸ נביאים ראשונים וישעי'. יחזקאל הי' קשה לי לחזרו ע"פ. בירמי' הייתי ממעט מפני שהוא "מ"ש⁹ עצבות". אדנ"ע הי' בוחן אותי והוא רואה בספר.

והאײַנפיִרעֶן איִן חדר¹⁰ — ואני בן שלשה.

זכשבא אאדנ"ע מנסיעתו (על משך שנים אחדות לחו"ל) לא הכרתיו¹¹.

חמוצאי ר"ה רס"א, היו מאמרי דא"ח תקעו ומן המיצר¹², נכנסתי אל אאדנ"ע. אמר לי "מ'דאַרף דאָך וויִסען". "מאָרגעֶן איִן דעֶרפריִ, וועֶסט מיִר ברייֵנגעֶן אַ הַנחפּה. איִך וויִל גאָרניִט וויִסעֶן" וכתבתי ההנחות כל הלילה.

טפעם¹³ אחת קראני אאדנ"ע — (והי' אז כבן ד' וה'. הכותב) וצוני לברך על הציצית. עניתי שכבר ברכתי. האָט עֶר מיִר¹⁴. . . התחלתי לבכות, באמרי: פאַר וועמעֶן דאַרפען בעֶנצ'עֶן ציצית. פאַר דעם אויבעֶרשטעֶן, אָדער פאַר דעם טאַטען. . . אויב דו וועֶסט מיִר זאָגען, אַז פאַר דעם טאַטען, וועל איִך בעֶנצ'ען. . . באותו מעמד, לא ענה לי דבר ע"ז. אבל כעבור איזה ימים, איני זוכר בבירור כמה, אבל שבת ודאי היתה באמצע. אמר לי: בעֶנצ'ען דאַרפען פאַר דעֶם אויבעֶרשט' אָבעֶר ביִז וואַנעט מעֶן וועֶרט אַ בַר­דַעת, איִז דער טאַטע אַ מַשגיִח. און פון אַ מַשגיח טאָר מען גאָרניִט באַהאַלטעֶן. און דאָס האָב איִך דיִר¹⁵ ניִט פאַר דעם בעֶנצ'ען, נאר פאַר ניִט פאלגעֶן דעֶם מַשגיִח.

ימהרשנ"ע הי' לומד לפרקים עם אאדנ"ע. ובלבד שלא ירגישו בדבר, מפני קנאת אחים¹⁶. פעם אחת בחורף בליל מוצש"ק, שעה ה' לערך. כשנכנס אליו אאדנ"ע. אמר לו מהרשנ"ע: אַביִסעל שפּעטעֶר. אַז מעֶן וועט אויפהעֶרען אַרומדרייֵען זיִך. ויצא אאדנ"ע לחדר הסמוך לחכות. והוא עודנו בבגדי שבת, בגדי משי וכובע עגול — (על שאלתי בזה: מתחיל מהברמ"צ, היו לובשים בגדי משי, בשבת¹⁷. ומהחתונה — כובע עגול.

יאהכותב). — וחכה שם כל הלילה. מפני קלקול התנור בחדר זה, לא היו מסיקים שם. בבוקר בשעה חצי השמינית, כשפתח מהרשנ"ע דלת חדרו, לשמוע אם כבר התחילו אנשי המנין להתאסף. ראה את אאדנ"ע, וישאלהו מה זה. ויענהו: האָסט געזאָגט, איִך זאָל אַביִסעל צו וואַרטעֶן.. .

יבבגדי משי לבן הי' לובש גם מהרשנ"ע, ובלבד לעתים מיוחדים. בש"ק רק פעמים מספר.

ידספר: בתניא דפוסים הישנים, נדפס אגה"ת מהד"ק¹⁸. ישנו כי"ק מהרי"ל¹⁹ אחי אדהזנ"ע עם הג' ותקונים מאדהזנ"ע, אבל איני זוכר אם מהד"ק או מהד"ת²⁰.

טוהתניא מתר"ס הוגה ע"י אאדנ"ע בעצמו²¹.

יזהלכתי עמו לא"ז הרבנית תי'. בקש ממנה "לעקאַח"²² וגם אכלו.

יחספר²³: בליובאַוויִץ אור לעיוהכ"פ, משעה 8­8 בערב, לא הי' צריך להיות איש מאנשים זרים בביתי. בפ'עֶרעֶדניעֶ²⁴ היו אנשים, אבל לא בחדרים.

יט9 לערך, אכלו ארוחת הערב. 3­2 הי' אאדנ"ע קם משנתו. כפרות הי' 520 לפנות בוקר, כל אותם השנים שהנני זוכר, בזה הזמן.

כבקומו — 3 בלילה — הי' לומד פרע"ח השייך ליוהכ"פ, וגם שותה כוס תה. למודו הי' מסיים — פאַרבײַסעֶן — בעץ חיים. יושב בקרעסלא²⁵ וחושב הרבה.

כאבשעה 6­6, אחרי הכפרות, השו"ב הי' נכנס לחדרו — כנראה, שהי' נותן לו כסף, וגם משוחח עמו —

כבהולך אל המקוה. — (רק פעם אחד במשך כל היום²⁶. רק שנה אחת, אני זוכר, שהלך שתי פעמים).

כגמתפלל. ובכלל עריוהכ"פ שחרית הי' שמח. פרייֵליִך.

כדבשחרית, אחרי הכפרות, הי' לובש בגדי משי וגם מצוה לי ללבוש.

כהבשעה 12 הי' אומר תילים.

כומלקות לפני מנחה.

כזמנחה וכל הסדר.

כחבודוי שלפני כניסת יוהכ"פ מאריך קצת.

כטליל יוהכ"פ — בכלל, שמח²⁷. ובשנים הראשונות, לפעמים גם מחייך — אַ שמייֵכעל טאָן בביהכ"נ לתנועות החזנים וכיו"ב.

ל830­820 בלילה, הי' בא לביתו (מלבד הד' קאַפי' תילים הראשונים, הי' אומר מעט תילים עם הצבור והולך לביתו).

לאשנה אחת האריכו בתפלה ונמשך עד 9 והי' זייֵער ניִט צופריִעֶדען מזה.

לבבק"ש שעהמ"ט לא הי' מאריך, ובלא אמירת ע"ח²⁸. ומיד הולך לישון. בחדרו, ולא בחדר המטות, על קאַנאַפ²⁹, ולפעמים היו מכניסים לחדרו את מטתו. לא הי' פושט כל בגדיו, רק את הסיורטוק.

לגבשעה 11 הי' קם משנתו. לומד עד שעה 2. ישן עד שעה 3­3. ולומד עד שעה 6 וישן עוד הפעם, כשעה לערך.

לדנוטל ידיו רק עד קשרי אצבעותיו³⁰.

לההלימוד בלילה בלא טלית.

לו[רצ"ה

לזבנ"א וכו' ולשלום ג"פ.

לחבלכתנו לביה"ט לוה ממני אבנטי הקטן בבואנו החזירו לי.

לטספר²³: ליל עריוהכ"פ הי' אדנ"ע הולך לישון בשעה 9. קם 1. לומד גמרא, קבלה — לאו דוקא מס' יומא — בקול, אויפגעלייגט, פרייֵלאַך. 2 הייתי נכנס אליו לכפרות אומר לפדות הכפרות, לזרוק הבני מעים, ללבוש איזה דבר חדש, לאכול ביד ממש, לאכול בב' ידים בעריוהכ"פ³¹ לא הי' נוהג אדנ"ע].

מאספר: פתיחת הארון דנעילה, מתחילת אמירת אשרי, עד אחרי כל התפלה. ויש מעשה ע"ז מאדה"ז נ"ע (לא ספרה. הכותב).

מבעל שאלתי אם לברך שעש"ל כל צרכי בנעה"ס³² במוציוהכ"פ, ענני: לייֵג אָפּ אַף מאָרגעֶן. כשהייתי ילד שאלתי שאלה זו את אאדנ"ע וענני בלשון זה, לייֵג וכו'. וכשגדלתי, ספר לי, ששאלה זו שאל את מהרשנ"ע, וגם זה שאלה אצל הצצנ"ע והצצנ"ע אצל אדהזנ"ע. וכולם ענו כנ"ל.

מגיוהכ"פ קומט אויס צו פאַסטען 26 שעה. ואאדנ"ע שאל פעם: וקוצו ש"י? כי הרי זהו כנגד שם ד'³³.

מדעריוהכ"פ, העבודה היא חרטה על העבר. ביוהכ"פ — קבלה על להבא³⁴.

מוספר: עד^*34 שנת רנ"ה³⁵ הי' אאדנ"ע פארברייֵנגען שמחת ביה"ש לילה א' ולפעמים ב' לילות ויותר. שותה הרבה משקה, מנגן נגונים וגם רוקד, שעות אחדות ולפעמים כל הלילה. מבאר ענין בחסידות, אבל בלא התחלת פסוק.

מזבכלל, אפשר לומר שהתחיל לנהוג נשיאותו לגמרי³⁶ מר"ה רנ"ד. כי ער"ה זה לסליחות, התפלל על מקומו הוא בביהכ"נ³⁷. באותו ער"ה שהה על האוהל הרבה יותר מרגילותו בכל ער"ה. וכשבא לתפלת המעריב, הלך ישר למקום מהרשנ"ע, כל הנאספים ראו כן תמהו.

מחאאדנ"ע דבר דא"ח עוד בשנת רמ"ג³⁸.

מטהרבה מאמרים שדבר לא העלה על הכתב³⁹.

נבטבעו הי' מ"ש ביותר⁴⁰, אבל שינה טבעו בזה. ומעולם לא ראו עצבות ע"פ. אבל, אחרי כ"ז, אף בעת שמחה ופאַרברייֵנגעֶן, אפשר הי' להכיר בפניו רגש של יאוש. של בדידות. לאמר: אין איש עם מי לדבר.

נאמהרשנ"ע אמר⁴¹: מ'דאַרף נעמעֶן דעם מתנגד אײַנוויקלען אין אַ מאַשיִנאוועֶן טליִת, געבען אַ קרפירער אתרוג⁴², באַגיסען מיִט פסח'דיִגע בראָנפעֶן⁴³.. .

נבאאדנ"ע אמר: אני מיצר ודואג על שאין אנו דרין בפולין⁴⁴. פוליִשע חיצוניות (לענין הלבושים).

נגרמ"ט דיבר אאדנ"ע דא"ח — אחרי מות⁴⁵. תהו ותקון — ביום חול ביחוד⁴⁶ לפני חיים בער ע"ה (וילנסקי, מקרעמנצוג)⁴⁷.

נהספר: ר"ש מונקעֶס⁴⁸ — שהי' נקרא כן ע"ש אביו שמואל, כי הי' יתום — דר בעיר אצל פאלאָצק, כמדומה. בגליל ההוא היו ב' מכשפים. — א"י⁴⁹ — והיו מצירים הרבה ליהודים. בכלל, היו משתדלים להתקרב ליהודים, כי שמחים היו בזה שיהודי ישב שעה א' בלי כובע וכיו"ב. אבל לא עם רש"מ.

נופעם אחת הראו להם על רש"ם, כי הוא זה. ויחלו לדבר אתו ע"ד וכוח דתי. ומענין לענין התחילו לדבר אודות כשוף. ויאמר רש"מ — והי' כ"ז בקרעֶטשמע ובמעמד כמה אנשים, יהודים וא"י — כי הוא מכשף יותר גדול מהם. ויחלו המכשפים לעשות מעשה כשוף. ורש"מ אינו עושה מאומה. ויציעו לו כי יקחו כוס יי"ש, יתנו לאיש לטעום. למען יראו כי אינו סם וכו' הם ילחשו על הכוס והוא ישתה אח"כ את הכוס. רש"ם הסכים לזה. ובתנאי שאח"כ ישתו הם כוס יי"ש שיתן הוא להם. ויתרצו המכשפים גם לזה. ויקחו כוס יי"ש, ויתיצבו בפנה, לחשו על הכוס ויתנוהו לרש"ם. הלזה לקח את הכוס ברך עליו שהנ"ב וישתהו. בראות המכשפים שלא הצליחו בכשפיהם נבהלו עד מאד, ולא חפצו לשתות הכוסות שנתן רש"ם לכאו"א מהם. אבל המסובים והעומדים שם הכריחום ע"ז. וישתו. האחד מת באותו יום. והב' — למחרתו.

נזכ"ז הי' בקייץ.

נחבר"ה הי' רש"ם בלאזני (איני זוכר ברור. ולברר אם דר אז אדה"ז בלאזני או בליאדי⁵⁰. הכותב) אצל אדה"ז. ולאחר ר"ה הלך לו. ליוהכ"פ הלך עוד הפעם לליאזני. והנה בדרכו, ולא יכול בשו"א ליכנס העירה. כי בהיותו בשדה ועל כל צעד ואָראָנעֶס שחורים פודיִן ווײַז⁵¹ נופלין עליו ואין מניחין אותו ללכת. רש"ם קצר בתפלת המנחה, הולך הולך וא"י להגיע העירה.

נטבביהמ"ד של אדה"ז כבר הגיע העת לאמר כל נדרי. ויפנה אדה"ז אל אדהאמ"צ ויאמר לו: שמואל הולך ואינו יכול דעֶרגייֵן. גייֵ עֶם אַרויס אײַנקעגעֶן (איני זוכר אם אמר לו ג"כ שיקח עוד אנשים עמו. הכותב). וילכו אדהאמ"צ, ר"א האָמלעֶר⁵², ר"פ רייֵזעֶס⁵³ (לא הבנתי אם הלכו עוד אנשים או לא. הכותב). כעבור איזה זמן יצא ג"כ אדה"ז מביהכנ"ס איִן גאַס ויחזור לביהכנ"ס.

סבראות רש"מ את הבאים לקראתו, התחיל לצעוק על ר"פ רייֵזעס: מי בקש זאת מכם, שיצאתם לקראתי. דעֶר רבי האָט מיִר געשיִקט יאָלאָפעֶס⁵⁴.. .

סאביוהכ"פ לא בא רש"מ לביהכ"נ (הגיע העירה אבל לא בא לביהכנ"ס של אדה"ז. הכותב).

סבאדה"ז האט עם שטאַרק אויסגעֶרעֶדט.

סגבאותה שנה תפסו את אדה"ז.

סדעל שאלתי אם ישנה שייכות בין ב' הספורים (מעשה המכשפים ותפיסת אדה"ז) ענני שתמיד היו מסיימים מעשה הנ"ל (דמכשפים) "באותה שנה" וכו'.

סהרש"מ⁵⁵ הי' מעין גורם שאדה"ז נסע לפ"ב. כי: כשבאו לתפוס את אדה"ז, התחבא. דרשו מאשתו הרבנית שתגלה איפוא הוא. כשלא הגידה הכוה על הלחי ויפילו שן מפי'. ויסעו (הבאים לתפוס). כעבור איזה זמן ופעם בלילה בשעה מאוחרת דפק רש"ם בבית אדה"ז. אדה"ז הלך בעצמו אל הדלת וישאל מי שם. (ויענה רש"ם אַ איִד. אדה"ז הכירו בקולו ויפתח לו. ויאמר רש"ם: עס איִז אַ איִדיִשע שטוב מ'מעֶג זיִך אָנואַרמעֶן. ויאמר לו אדה"ז — והם עומדים שניהם אצל התנור — הרובעֶ — דו ווייֵסט שמואל מעֶן וויִל מיִך צונעמעֶן. ויענה רש"ם: נו איִז ואָס זײַנט איִר אַ רבי וועֶט אײַך קייֵן קויל ניִט נעמעֶן. אויב ניִט זײַנט איִר וועֶרט. וויִ נעמט מעֶן דאָס אָפּ אַזוי פיִל חיות איִן גַשמיות באַ טויזענטעֶר איִדעֶן⁵⁶. כל המוקף — הענין אמיתי אבל איני זוכר ברור האותיות. הכותב).

סוויצוו למחר בעיר שלא לאמר עוד שאין אדה"ז בעיר — כי עד אז הוציאו קול שאינו בעיר. וכעבור איזה זמן תפסו את אדה"ז.

סחהא⁵⁷ דתמיד מבארים ב' המשלים דתהום וכח הצומח יחד (לענין יש ואין)⁵⁸, מפני שכח הצומח העצמי — והדגיש מלה זו — שבארץ ותהום שמתחת לארץ יש להם שייכות זל"ז. אבל אין מפרסמים טעם זה⁵⁹.

סטההמשכה שבאין הב' בעשבים שבלי זריעה⁶⁰ לא נתבאר במאמר. ולפעמים מבארים שהוא מלחלוחית הארץ. אבל בטוב מתבאר זה בנמשל בעבודה המרירות על ריחוקו ודוקא בידיעה ג"כ טיב ועילוי הענינים שנתרחק מהם.

עתהום הוא מים ולא רק כח וכו' לזה. לפעמים איתא באו"א מפני הענין שנתבאר שם.

עבאמר⁶¹: במוצשחוה"מ א"א ויתן לך. כן א"א שלום עליכם, אחעט"ב, מזמור לדוד ודא היא סעודתא בין בשחוה"מ, בין שיו"ט.

עגאדנ"ע וכן אאזמו"ר נ"ע לא אמרו. היו זמנים שאמרו (א"י אם בחוה"מ או ביו"ט או בשניהם. הכותב) אבל זה אינו שייך לאחרים.

עדפעם אמרו לי טעם ע"ז (א"י אם על הפרישה או האמירה. הכותב) בַעַל­שֶם'סקעֶ וועֶרטעֶר.

עהבליובאַויִטש⁶² ליל שמע"צ ערכו הבנים כאו"א קדוש (בני הצ"צ ובני מהרשנ"ע). הצ"צ לא עשה. יום שמח"ת ערכה הרבנית קדוש בשם כל הבנים בשביל הצ"צ.