Shailos uTeshuvos Toras Shalom·Yoreh Deah·Siman 39שו״ת תורת שלום·יורה דעה·סימן לט

אסימן לט
תיבה מנוקבת שנתעקמה ומקבלת מים
בס"ד⁹⁶⁵

במקוה שנתעקמה, היינו שהורד הצד אשר נגד הנקב טפח על טפח שעושין בהמקוה⁹⁶⁶, ומקבלת שם מים הרבה עד הנקב בערך ג' או ד' עמער. אך בעת שמנקים את המקוה ניכר אשר מלבד המים שהולכים מהנקב הנ"ל עוד הולכים מים מהשולים והדפנות⁹⁶⁷, מה דינה לטבול בתוכה⁹⁶⁸.

גתנן במתניתין (מקואות פ"ד מ"ג) החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית, רבי יוסי אומר אף בשל חרס כל שהוא. ופירש הרמב"ם ז"ל, חוטט הוא אשר יחפור כו', ואמר שאם לקח צינור של עץ וחקק בו, ואפילו הי' קבוע, מקום יתחברו בו אבנים קטנות ויגרו המים הזבים, הנה כל מה שיגורו על זה הצינור הם מים שאובים, לפי שזה המקום החקוק כלי הוא עכ"ל. מבואר שסובר שאפילו קבעו ובסוף חקקו פוסל גם כן. ובפ"ה דפרה מ"ז השוקת שבסלע כו' פי' גם כן וז"ל, השוקת מקום מקוער יתקבצו בו המים כו', ואמר שבהר אם ימצא בו חפירה כו', וזה ימצא בה ברוב ההרים, הנה לא נחשבה כמו כלי אבנים, אבל משפטה משפט חפירה כעצם הארץ עכ"ל, משמע שהיינו מה שנמצא בהרים חפירות בהסלעים (וכן גם אם עשאה אדם דמה נפקא מינה בזה), אבל אם הי' האבן תלוש מקודם ולא הי' שום כלי כלל, ואחר כך קבעו וחקק בו ועשאו כלי ה"ז פוסל את המקוה. וע' בתשובות צמח צדק סי' ק"ע.

דובפ"ד דמקואות מ"א כתב וז"ל, צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה, וכבר התבאר בש"ס ב"ק דס"ז סבת זה, והוא שהעיקר אצלינו שאובה דרבנן, ולזה נסתפקו אם הי' עומד העץ בקרקע ובנאה ואחר כך חקק בה גולה, ולא יסתפקו בזה אם חקקו ולבסוף קבעו כו' הואיל ותורת כלי עליו בתלוש, שכל מה שיזול עליו הנה הוא שאוב והבן. אמר[ם] תורת כלי ולא כלי ממש, לפי שאינו כלי קבול כו', והוא שפשוטי כלי עץ מקבלים טומאה עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפי הרב ז"ל, דחקקו ולבסוף קבעו פסול אפילו לא עשאו כלי קיבול כלל, אלא מה שעשאו שיהי' ראוי לשום דבר מה אף לא לקבל, הרי הוא בכלל פשוטי כלי עץ ומקבל טומאה, ומה שקבעו אחר כך בקרקע אינו מועיל לו כלל. ומ"ש כאן המניח כלים תחת הצנור כו' שהעיקר מחמת הכלים אבל הצנור אינו פוסל, היינו שקבעו ולבסוף חקקו. והחקיקה הוא שעושה גולה, היינו צנור, ולא שיש לו בית קיבול, ומאחר שעשה החקיקה בקרקע, ואף גם לאחר החקיקה אין לו שם כלי אלא תורת כלי, לכן אינו פוסל. ומ"ש במ"ג שאפילו קבעו ואחר כך חטטו פוסל את המקוה, היינו שעשה בית קבול. וע' בהגהת הרש"ש בפירוש המשנה הנ"ל.

האך הנה בחיבורו חזר בו ממ"ש כאן, שכתב בפ"ו דמקואות הל' ו', החוטט בצינור מקום לקבל הצרורות כו', ואפילו שקבעו אחר שחקק בו כו', אבל אם קבעו בקרקע ואחר כך חקק בו בית קיבול אינו פוסל עכ"ל, הרי כל שקבע ואחר כך חקק בו אפילו חקק בו בית קיבול אינו כלי דבטל אגב קרקע (וע' בספר יד מלאכי או' א'⁹⁶⁹).

ווממילא פשוטי כלי עץ אפילו חקקו ואחר כך קבעו גם כן אינו פוסל. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה פט"ו דכלים מ"ב דף של נחתומים וז"ל, וכבר אמרו בש"ס בדף של מתכת מחלוקת כו', אבל בדף של עץ אע"פ שהוא מקבל טומאה מדרבנן כאשר קבעו בכותל הנה הוא טהור לדברי הכל עכ"ל. ולפי זה מ"ש צנור שחקקו ולבסוף קבעו כו' קבעו ולבסוף חקקו, היינו שעשה בית קיבול ממש. וכן פירש הר"ש במשנה דהחוטט בצנור שקבעו ולבסוף חקקו שעשה בית קיבול ומכל מקום אינו פוסל. וכ"כ שם במ"א ובפ"ה דפרה מ"ז. וכן פי' הרא"ש שם.

זקיצור, הרמב"ם בפירוש המשנה כתב שאפילו קבעו ואחר כך חקקו פוסל גם כן. אבל בחיבורו חזר בו, אלא שאפילו קבעו ואחר כך חקק בו בית קיבול אינו פוסל. וכן פירשו הר"ש והרא"ש ז"ל.