Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן קסד
בגט שצוה הבעל מתחלה לסופר ועדים לכתוב וליתן בעיר א' ואח"כ כשהלך לעיר אחרת שלחה האשה לשם שליח ושם צוה לכתוב וחתמו הגט ונתנו הבעל ליד שליח להוליכו ומחמת שהדיו לא הי' טוב כ"כ נתפשטו קצת האותיות. והנה הבעל שמו צדוק ונעשה בתחתית הדלי"ת ד נקודות קטנות ד' מופסקי' זמ"ז והנקודה הרביעית מגעת כנגד סוף הקו העליון של הדלי"ת ומ"מ ל"ד לבי"ת עד שתינוק דלא חכים ולא טפש קוראו ד' ולא בי"ת ולא ה'. עוד נעשה בשם אבי האשה יהודה המכונה ליב. נעשה מן הכף דהמכונה כמו מ"ם עד שיש לקרות הממונה ליב. והנה הוא מקום עיגון גדול ועצום שהבעל א"י מקומו כלל עד שהוא עיגון לגמרי והשאלה אם יש להקל ע"י ב' גיטין היינו שיכתוב הסופר והעדים שצוה להם תחלה לכתוב. ומתחלה יותן הגט הב' ואח"כ הגט הא'. והשאלה היא. אי אמרי' שנתבטל מינוי שליחות הגט הא' ע"י שכתב וחתם הגט הב' או לא נתבטל. גם יש לעיין אם יש להקל בגט הב' עד שעכ"פ בהצטרף שניהם יהי' יכולים להתירה:
בגט שצוה הבעל מתחלה לסופר ועדים לכתוב וליתן בעיר א' ואח"כ כשהלך לעיר אחרת שלחה האשה לשם שליח ושם צוה לכתוב וחתמו הגט ונתנו הבעל ליד שליח להוליכו ומחמת שהדיו לא הי' טוב כ"כ נתפשטו קצת האותיות. והנה הבעל שמו צדוק ונעשה בתחתית הדלי"ת ד נקודות קטנות ד' מופסקי' זמ"ז והנקודה הרביעית מגעת כנגד סוף הקו העליון של הדלי"ת ומ"מ ל"ד לבי"ת עד שתינוק דלא חכים ולא טפש קוראו ד' ולא בי"ת ולא ה'. עוד נעשה בשם אבי האשה יהודה המכונה ליב. נעשה מן הכף דהמכונה כמו מ"ם עד שיש לקרות הממונה ליב. והנה הוא מקום עיגון גדול ועצום שהבעל א"י מקומו כלל עד שהוא עיגון לגמרי והשאלה אם יש להקל ע"י ב' גיטין היינו שיכתוב הסופר והעדים שצוה להם תחלה לכתוב. ומתחלה יותן הגט הב' ואח"כ הגט הא'. והשאלה היא. אי אמרי' שנתבטל מינוי שליחות הגט הא' ע"י שכתב וחתם הגט הב' או לא נתבטל. גם יש לעיין אם יש להקל בגט הב' עד שעכ"פ בהצטרף שניהם יהי' יכולים להתירה:
בא
נדון הדיל"ת דצדוק יש לדמותו למ"ש הפוסקים בענין גיפלאסין דיא אותיות שהכשיר רמ"א בסי' קכ"ה ססע"י ט"ז וכ' הג"פ שם ס"ק ע"ז וז"ל יראה דהיינו דוקא כשתינוק קורא אותה כתקנה אבל אם מכח לחות הדיו שנתפשט נראים לתינוק כדבוקים ואינו קורא האות יפה יש לחוש ולפסול ובפרט אם הוא בתורף הגט עכ"ל הרי דכל שקורא יפה כשר אפי' הוא מתורף הגט. וא"כ בנ"ד נמי הנקודות קטנות שבתחתית הדלית לא גרע מן גיפלאסין דהתם נמי מסתמא בולטי' עוקצים לכל צד מן האות מחמת התפשטות הדיו ואפ"ה כשר כשתינוק קורא את האות יפה. א"כ כמ"כ בנ"ד שתינוק קוראו יפה יש להקל. ול"ד למ"ש הרב"י בא"ח סי' ל"ו בשם מהרי"ק והריב"ש דהיכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה אינו מועיל קריאת התינוק כו'. דהתם שאני דברור לן שהאות פסול ע"ש. משא"כ הכא אלו הנקודות קטנות לא שינו כלל הדלי"ת לצורת אות אחרת וכיון שכן מהכ"ת יכולים אנו לומר דפשיטא לן שאין האות כצורתה. אדרבה נראה לכל שהאות כצורתה אלא שאלו הם תוספות נקודות ע"י התפשטות דיו. שהרי ל"ד כלל לבי"ת כנראה היטב. וגם מוכח דמשום תוספות איזו תג וכה"ג באות אינו נפסל בכך כל שנק' יפה כמבואר בא"ח שם בב"י גבי חטוטרא דחי"ת שאנו עושין מספק כפרש"י ופר"ת והשתא את"ל דלפרש"י פסול החטוטרות דר"ת א"כ מוטב לנו לא לעשות חטוטרות כלל דהא בלא חטוטרת נמי כשר דדוקא סופרי דוקני חטרי' לגגי' דחי"ת. א"ו משמע דאין האות נפסל ע"י תוספות קצת כשלא נשתנה לצורת אות אחר. וא"כ בנ"ד נמי אין תוספות הנקודות פוסלות האות ובפרט שהן נקודות מופסקין ולא קו אחד (ויש לתלות שהן נקודות ואין לומר א"כ נשתנה קריאת האות דצדוק הוא בחולם ועכשיו יקראו בצירי עיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ז דז"א דאין כאן צירי כיון שהן ד' נקודות וגם הוי"ו שאחר הד' יוכיח וע"כ יתלו בט"ס). ועוד דכל מ"ש בב"י בא"ח סי' ל"ו בשם מהרי"ק והריב"ש הוא רק לגבי ס"ת דבעי' כתיבה תמה משא"כ בגט ודמחלק מהרי"ק שם בהדיא בשרש ע"א וז"ל ואפי' את"ל דרבינו ברוך ס"ל דבחסרון התלייה נפסדה האות עד שלא תקרא ה"א אלא חי"ת מ"מ עכצ"ל דאין קפידא כ"א בהא דלמיהך אבל לא בשאר ההי"ן כיון שרגילות הוא להשתמש בהן במקום ה"א אפילו במחובר הרגל אל הגג דהא בתפילין (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל דהא בגט) לא כתיב וכתבתם דלישתמע כתיבה תמה וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה כו' עכ"ל. וכך פסק בש"ע סי' קכ"ו סעי' מ"ז מ"ח וכ' הב"ש שם סק"מ שכ"ד רמ"א ג"כ להכשיר במקום עיגון. וא"כ כ"ש בנ"ד שיש לדמותו למ"ש במהרי"ק שם בשם רש"י גבי הא שנגע רגלו שאין שם ה"א משתנה משום חסרון תליית רגלה אלא דאיכא משום מראית העין כו' וה"נ אין כאן שינוי ממש שלא נשתנה לאות אחר וא"כ ודאי יש להקל ע"י קריאת התינוק לכ"ע ור"ל אפי' לדעת מהרא"י החולק על מהרי"ק עב"י סי' קכ"ו ד"ה ולמהך חסר יו"ד ובחמ"ח ס"ק כ"ב ובב"ש שם:
נדון הדיל"ת דצדוק יש לדמותו למ"ש הפוסקים בענין גיפלאסין דיא אותיות שהכשיר רמ"א בסי' קכ"ה ססע"י ט"ז וכ' הג"פ שם ס"ק ע"ז וז"ל יראה דהיינו דוקא כשתינוק קורא אותה כתקנה אבל אם מכח לחות הדיו שנתפשט נראים לתינוק כדבוקים ואינו קורא האות יפה יש לחוש ולפסול ובפרט אם הוא בתורף הגט עכ"ל הרי דכל שקורא יפה כשר אפי' הוא מתורף הגט. וא"כ בנ"ד נמי הנקודות קטנות שבתחתית הדלית לא גרע מן גיפלאסין דהתם נמי מסתמא בולטי' עוקצים לכל צד מן האות מחמת התפשטות הדיו ואפ"ה כשר כשתינוק קורא את האות יפה. א"כ כמ"כ בנ"ד שתינוק קוראו יפה יש להקל. ול"ד למ"ש הרב"י בא"ח סי' ל"ו בשם מהרי"ק והריב"ש דהיכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה אינו מועיל קריאת התינוק כו'. דהתם שאני דברור לן שהאות פסול ע"ש. משא"כ הכא אלו הנקודות קטנות לא שינו כלל הדלי"ת לצורת אות אחרת וכיון שכן מהכ"ת יכולים אנו לומר דפשיטא לן שאין האות כצורתה. אדרבה נראה לכל שהאות כצורתה אלא שאלו הם תוספות נקודות ע"י התפשטות דיו. שהרי ל"ד כלל לבי"ת כנראה היטב. וגם מוכח דמשום תוספות איזו תג וכה"ג באות אינו נפסל בכך כל שנק' יפה כמבואר בא"ח שם בב"י גבי חטוטרא דחי"ת שאנו עושין מספק כפרש"י ופר"ת והשתא את"ל דלפרש"י פסול החטוטרות דר"ת א"כ מוטב לנו לא לעשות חטוטרות כלל דהא בלא חטוטרת נמי כשר דדוקא סופרי דוקני חטרי' לגגי' דחי"ת. א"ו משמע דאין האות נפסל ע"י תוספות קצת כשלא נשתנה לצורת אות אחר. וא"כ בנ"ד נמי אין תוספות הנקודות פוסלות האות ובפרט שהן נקודות מופסקין ולא קו אחד (ויש לתלות שהן נקודות ואין לומר א"כ נשתנה קריאת האות דצדוק הוא בחולם ועכשיו יקראו בצירי עיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ז דז"א דאין כאן צירי כיון שהן ד' נקודות וגם הוי"ו שאחר הד' יוכיח וע"כ יתלו בט"ס). ועוד דכל מ"ש בב"י בא"ח סי' ל"ו בשם מהרי"ק והריב"ש הוא רק לגבי ס"ת דבעי' כתיבה תמה משא"כ בגט ודמחלק מהרי"ק שם בהדיא בשרש ע"א וז"ל ואפי' את"ל דרבינו ברוך ס"ל דבחסרון התלייה נפסדה האות עד שלא תקרא ה"א אלא חי"ת מ"מ עכצ"ל דאין קפידא כ"א בהא דלמיהך אבל לא בשאר ההי"ן כיון שרגילות הוא להשתמש בהן במקום ה"א אפילו במחובר הרגל אל הגג דהא בתפילין (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל דהא בגט) לא כתיב וכתבתם דלישתמע כתיבה תמה וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה כו' עכ"ל. וכך פסק בש"ע סי' קכ"ו סעי' מ"ז מ"ח וכ' הב"ש שם סק"מ שכ"ד רמ"א ג"כ להכשיר במקום עיגון. וא"כ כ"ש בנ"ד שיש לדמותו למ"ש במהרי"ק שם בשם רש"י גבי הא שנגע רגלו שאין שם ה"א משתנה משום חסרון תליית רגלה אלא דאיכא משום מראית העין כו' וה"נ אין כאן שינוי ממש שלא נשתנה לאות אחר וא"כ ודאי יש להקל ע"י קריאת התינוק לכ"ע ור"ל אפי' לדעת מהרא"י החולק על מהרי"ק עב"י סי' קכ"ו ד"ה ולמהך חסר יו"ד ובחמ"ח ס"ק כ"ב ובב"ש שם:
גקיצור מצד הנקודות שנעשו תחת הדל"ת דצדוק אין לפסול כיון שהתינוק קורא יפה ד' ולא ב' ולא ה':
דב
ומ"מ נ' דצריך למחוק הנקודות בסכין וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח גבי נדבקו רגלי ההי"ן. ועיין בג"פ שם סקק"ג שכ' וז"ל וצ"ע אמאי לא כתב מרן בש"ע סעי' מ"ז גבי שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעין בהן דיתקנם. (ר"ל אמאי הכשיר במקום עיגון שלא ע"י תיקון). ואפשר משום דהך מילתא דיכול לתקן אחר שלא נצטוה מפי הבעל הרא"ש ז"ל קאמר לה בההיא תשובה דלא האריך הווי"ן כמ"ש הטור בסס"י זה וחזינן להריב"ש סי' שט"ו וסי' נ"ו דס"ל דטפי עדיף ליתנו בלא תקון כיון שהתינוק קורא אותה וי"ו דאם צריך תיקון איך יתקן אחר להאריך הווי"ן. וסבור מרן דלענין כתיבה להאריך הווי"ן או לדבק היודי"ן של שי"ן ועי"ן דטפי עדיף ליתנו בלא תיקון ע"י אחר כיון שתינוק קורא אותה כתקנה. אבל לענין גרירת דבק רגלי ההי"ן והקופי"ן טפי עדיף ליתנו בתיקון ויגררם אחר אע"ג דלא נצטוה מפי הבעל עכ"ל. ועיין בג"פ ס"ק ק"ו משמע שם דהריב"ש עצמו פליג אפילו במחיקה. מיהו נ' לחלק דדוקא למחוק רגלי ההי"ן וקופי"ן שנגעו דמשמע שהסופר הגיע אותם למעלה וא"כ כיון שהסופר הי' שליח הבעל ה"ל כאילו בשליחותו הגיע אותם וא"כ כשיבוא אחר וימחוק י"ל דגרע טפי מאילו לא מחק אבל בנגיעה שנעשי' ממילא שלא ע"י הסופר רק ע"י נדנוד וכה"ג או מחמת התפשטו' דיו א"כ פשיטא דלא שייך לומר שכשיפריד הנגיעה יהיה גרע טפי נהי שאפ"ל שאין כאן תיקון מאחר שמפרידם בלא מצות הבעל מ"מ אם לא יועיל לא יזיק גם להריב"ש. ועיין בתשו' רבינו ז"ל בנדון גט שהובא ממסטיסלאוו לדובראווני שציוה ג"כ למחוק הדביקות. ומש"ש דתמיהת הריב"ש לק"מ לשטת הרא"ש וסיעתו דלא בעי שליחות בכתיבה. ולכאורה לפמ"ש אף להאומרים דבעינן שליחות אין זה מקלקל עכ"פ מאחר שנעשה הדביקות שלא ע"י הסופר שליח הבעל אך כוונתו דלמ"ד דבעי' שליחות אין כאן תיקון עכ"פ. אבל למ"ד דלא בעי' שליחות יש כאן תיקון. ונ' דאפ"ל דגם למ"ד דבעי' שליחות יש כאן תיקון בגרירת הדבקי' שנעשו שלא ע"י הסופר לפ"ד הסמ"ק בענין אם נפל טפת דיו לתוך האות דרשאי למוחק' ואין כאן משום ח"ת כיון שכבר נעשה האות כתיקונו ועכשיו הוא מסיר מה שנתקלקל אח"כ א"כ כמ"כ י"ל דלא בעי' בזה שליחות הבעל ג"כ מאחר שכבר נכתב גוף האות בשליחות הבעל. דהא בסה"ת ריש ה' תפילין סי' ר"ה משמע להדיא דח"ת חמיר טפי משלא לשמה דגט דכ' בהדיא דאף למ"ד גט שכתבו שלא לשמו מהני אם מעביר עליו קולמוס לשמו מודה דאם כתבו ע"י ח"ת לא מהני העברת הקולמוס. וא"כ מאי דמהני להסמ"ק בח"ת דהיינו אם כבר נכתב האות כתיקונו דמותר למחוק טפת דיו שנפל לתוכו אע"ג דהוי ח"ת כש"כ דלא איכפת לן במה שהמחיקה היא שלא לשמה. הן אמת דלכאורה משמע בב"י סי' קכ"ה בהפך שכ' בד"ה ואם יש בו אותיות דבוקות כו' ושמא סובר הרא"ש דנהי דבגרירת הדביקות לא מיפסלי משום ח"ת מ"מ צריך שיגררם הסופר שכתב הגט במצות הבעל כו' כיון שע"י גרירה זו חשוב גט כשר להנתן לכתחלה עכ"ל. אלמא דחמירא לי' טפי מצות הבעל מח"ת. וצ"ע שזה לכאורה נגד ד' סה"ת הנ"ל. מיהו הב"י מסיק דהיכא דלא אפשר יגררם אחר אלמא היכא דלא אפשר עכ"פ לא חמירא מצות הבעל מדין ח"ת. כש"כ דלהרמ"א שם שתי' בענין אחר י"ל דח"ת חמירא כפשט סה"ת. וא"כ יצא לנו דגרירת הנקודות מהדלי"ת אינו מקלקל לד"ה. וגם מתקן לדברי האומרים דלא בעינן שליחות בכתיבה כמ"ש רבינו ז"ל להדיא. גם אפשר שאפילו לדברי האומרים דבעינן שליחות מתקן הוא עכ"פ לדעת הסמ"ק. ואע"פ דלא קיי"ל כהסמ"ק מ"מ מצרפי' דעתו לסניף כמבואר בהג"פ (ועוד דבגרירת הדבוקי' לכ"ע מהני גרירה גם בת"מ א"כ לא נק' כתב לכ"ע ולא להסמ"ק לבד):
ומ"מ נ' דצריך למחוק הנקודות בסכין וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח גבי נדבקו רגלי ההי"ן. ועיין בג"פ שם סקק"ג שכ' וז"ל וצ"ע אמאי לא כתב מרן בש"ע סעי' מ"ז גבי שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעין בהן דיתקנם. (ר"ל אמאי הכשיר במקום עיגון שלא ע"י תיקון). ואפשר משום דהך מילתא דיכול לתקן אחר שלא נצטוה מפי הבעל הרא"ש ז"ל קאמר לה בההיא תשובה דלא האריך הווי"ן כמ"ש הטור בסס"י זה וחזינן להריב"ש סי' שט"ו וסי' נ"ו דס"ל דטפי עדיף ליתנו בלא תקון כיון שהתינוק קורא אותה וי"ו דאם צריך תיקון איך יתקן אחר להאריך הווי"ן. וסבור מרן דלענין כתיבה להאריך הווי"ן או לדבק היודי"ן של שי"ן ועי"ן דטפי עדיף ליתנו בלא תיקון ע"י אחר כיון שתינוק קורא אותה כתקנה. אבל לענין גרירת דבק רגלי ההי"ן והקופי"ן טפי עדיף ליתנו בתיקון ויגררם אחר אע"ג דלא נצטוה מפי הבעל עכ"ל. ועיין בג"פ ס"ק ק"ו משמע שם דהריב"ש עצמו פליג אפילו במחיקה. מיהו נ' לחלק דדוקא למחוק רגלי ההי"ן וקופי"ן שנגעו דמשמע שהסופר הגיע אותם למעלה וא"כ כיון שהסופר הי' שליח הבעל ה"ל כאילו בשליחותו הגיע אותם וא"כ כשיבוא אחר וימחוק י"ל דגרע טפי מאילו לא מחק אבל בנגיעה שנעשי' ממילא שלא ע"י הסופר רק ע"י נדנוד וכה"ג או מחמת התפשטו' דיו א"כ פשיטא דלא שייך לומר שכשיפריד הנגיעה יהיה גרע טפי נהי שאפ"ל שאין כאן תיקון מאחר שמפרידם בלא מצות הבעל מ"מ אם לא יועיל לא יזיק גם להריב"ש. ועיין בתשו' רבינו ז"ל בנדון גט שהובא ממסטיסלאוו לדובראווני שציוה ג"כ למחוק הדביקות. ומש"ש דתמיהת הריב"ש לק"מ לשטת הרא"ש וסיעתו דלא בעי שליחות בכתיבה. ולכאורה לפמ"ש אף להאומרים דבעינן שליחות אין זה מקלקל עכ"פ מאחר שנעשה הדביקות שלא ע"י הסופר שליח הבעל אך כוונתו דלמ"ד דבעי' שליחות אין כאן תיקון עכ"פ. אבל למ"ד דלא בעי' שליחות יש כאן תיקון. ונ' דאפ"ל דגם למ"ד דבעי' שליחות יש כאן תיקון בגרירת הדבקי' שנעשו שלא ע"י הסופר לפ"ד הסמ"ק בענין אם נפל טפת דיו לתוך האות דרשאי למוחק' ואין כאן משום ח"ת כיון שכבר נעשה האות כתיקונו ועכשיו הוא מסיר מה שנתקלקל אח"כ א"כ כמ"כ י"ל דלא בעי' בזה שליחות הבעל ג"כ מאחר שכבר נכתב גוף האות בשליחות הבעל. דהא בסה"ת ריש ה' תפילין סי' ר"ה משמע להדיא דח"ת חמיר טפי משלא לשמה דגט דכ' בהדיא דאף למ"ד גט שכתבו שלא לשמו מהני אם מעביר עליו קולמוס לשמו מודה דאם כתבו ע"י ח"ת לא מהני העברת הקולמוס. וא"כ מאי דמהני להסמ"ק בח"ת דהיינו אם כבר נכתב האות כתיקונו דמותר למחוק טפת דיו שנפל לתוכו אע"ג דהוי ח"ת כש"כ דלא איכפת לן במה שהמחיקה היא שלא לשמה. הן אמת דלכאורה משמע בב"י סי' קכ"ה בהפך שכ' בד"ה ואם יש בו אותיות דבוקות כו' ושמא סובר הרא"ש דנהי דבגרירת הדביקות לא מיפסלי משום ח"ת מ"מ צריך שיגררם הסופר שכתב הגט במצות הבעל כו' כיון שע"י גרירה זו חשוב גט כשר להנתן לכתחלה עכ"ל. אלמא דחמירא לי' טפי מצות הבעל מח"ת. וצ"ע שזה לכאורה נגד ד' סה"ת הנ"ל. מיהו הב"י מסיק דהיכא דלא אפשר יגררם אחר אלמא היכא דלא אפשר עכ"פ לא חמירא מצות הבעל מדין ח"ת. כש"כ דלהרמ"א שם שתי' בענין אחר י"ל דח"ת חמירא כפשט סה"ת. וא"כ יצא לנו דגרירת הנקודות מהדלי"ת אינו מקלקל לד"ה. וגם מתקן לדברי האומרים דלא בעינן שליחות בכתיבה כמ"ש רבינו ז"ל להדיא. גם אפשר שאפילו לדברי האומרים דבעינן שליחות מתקן הוא עכ"פ לדעת הסמ"ק. ואע"פ דלא קיי"ל כהסמ"ק מ"מ מצרפי' דעתו לסניף כמבואר בהג"פ (ועוד דבגרירת הדבוקי' לכ"ע מהני גרירה גם בת"מ א"כ לא נק' כתב לכ"ע ולא להסמ"ק לבד):
הקיצור ומ"מ י"ל שיש למחוק הנקודות כיון שנעשו מאיליהן י"ל מהני להו מחיקה ובפרט לדעת הסמ"ק:
וג
שוב מצאתי בפר"ח סי' קכ"ה סקט"ו ד"ה כתב מהרד"ך כו' וכן כשקוץ קטן כל דהו יוצא לחוץ לאות באופן שאינו משנה מצורת האות כלל וגם האות ניכרת ללא חכים ולא טפש גם בזה נ"ל להכשיר עכ"ל ועמש"ל דמוכח כן מדין חטרי' לגגי' דחי"ת כנ"ל. ועיין מג"א סי' ל"ב סעיף י"ז ס"ק כ"ג פסק כהרד"ך וזה הפך ד' הפר"ח ועיין א"ר סקכ"ט כ' שהחמ"ח סי' קכ"ה סקי"ב פליג על הרד"ך. וא"כ גם הב"ש שם ס"ק י"ב פליג וכ' דהלבוש ס"ל כהמג"א וז"ל הלבוש באה"ע סי' קכ"ה ס"ט וי"א דאפילו אם האות ניכר בעוד הטפה עליו ואין גוררין אותו אלא כדי שיהא ניכר יפה אפ"ה חשוב ח"ת ופסול עכ"ל ובג"פ שם סעי' ח' ס"ק ל"ז הביא תשו' מהרד"ך הנ"ל וז"ל עיין תשו' מהרד"ך דמ"ש הפוסקים בטפת דיו שנפלה באות ואינה ניכרת היינו שנפלה בחלל האות ואינה נוגעת בצידי האות שתראה כאילו היא מגופה אז מפלגינן בין ניכרת האות לאינה ניכרת האות. אבל היכא שנוגעת הטפה בצידי האות אז ודאי אין האות ניכרת ואם מחקה הוי ח"ת יע"ש ויראה לי דהיא חומרא יתירה אלא אפילו תהיה הטפה נוגעת בצידי האות אם תינוק קורא אותה כתקנה יכול לגרור הטפה ולא הוי ח"ת כנ"ל. וכ"כ עוד בס"ק ל"ב. ועיין בא"ח סי' ל"ב בש"ע רבינו ז"ל סעי' כ"ב פסק כהרד"ך לפי שידוע שאז נמשך הכל אחר הגאון המג"א ועפמ"ג שם וע' במחצית השקל הביא ד' הפר"ח הנ"ל. ולדינא במקום עיגון ודאי יש לסמוך על המקילים שהם הרבים ובתראי החמ"ח וב"ש והג"פ והפר"ח ועוד בגט גם המחמירים יודו במקום עיגון דלא גרע מרגלי ההי"ן וקופי"ן שנגעו דבסת"ם פסול ובגט כשר במקום עיגון כנ"ל. אך ל' הפר"ח נ' דתרתי בעי שאינו משנה מצורת האות וגם האות ניכרת ללא חכים כו'. ולא הבינותי דכל שניכרת ללא חכים עכצ"ל שאינו שינוי גמור וכ"מ מל' הג"פ דבהא לחוד תליא. וכיון דלית בי' משום ח"ת נ"ל דה"ה דלא איכפת לן אם יהיה המחיקה בלא מצות הבעל וזה מב' טעמים. הא' דכל היכא דלית בי' משום ח"ת לדידן א"כ דיעבד אף שלא מחקו כלל כשר בגט משום דעכצ"ל דניכר לתינוק דלא חכים דאל"כ היה אסור לדידן משום ח"ת וכיון דניכר ללא חכים סגי בדיעבד במקום עיגון ורגלי ההי"ן יוכיחו כנ"ל. ב' הא דבעי' שהבעל יכתבנו או במצותו היינו מדכתי' וכתב והרי מוכתב דרשו ולא וחקק א"כ היכא דסגי בח"ת עכצ"ל שע"ז לא נאמר וכתב דכבר נתקיים וכתב באות זה בלא החקיקה א"כ כבר נתקיים כן לענין מצות הבעל ג"כ. כלל העולה שי"ל דאפילו בסת"ם הוה כשר כה"ג למחוק ובגט י"ל דאפילו בלא מחיקה כשר כיון דניכר ללא חכים כו' ואעפ"כ טוב למחוק הנקודות:
שוב מצאתי בפר"ח סי' קכ"ה סקט"ו ד"ה כתב מהרד"ך כו' וכן כשקוץ קטן כל דהו יוצא לחוץ לאות באופן שאינו משנה מצורת האות כלל וגם האות ניכרת ללא חכים ולא טפש גם בזה נ"ל להכשיר עכ"ל ועמש"ל דמוכח כן מדין חטרי' לגגי' דחי"ת כנ"ל. ועיין מג"א סי' ל"ב סעיף י"ז ס"ק כ"ג פסק כהרד"ך וזה הפך ד' הפר"ח ועיין א"ר סקכ"ט כ' שהחמ"ח סי' קכ"ה סקי"ב פליג על הרד"ך. וא"כ גם הב"ש שם ס"ק י"ב פליג וכ' דהלבוש ס"ל כהמג"א וז"ל הלבוש באה"ע סי' קכ"ה ס"ט וי"א דאפילו אם האות ניכר בעוד הטפה עליו ואין גוררין אותו אלא כדי שיהא ניכר יפה אפ"ה חשוב ח"ת ופסול עכ"ל ובג"פ שם סעי' ח' ס"ק ל"ז הביא תשו' מהרד"ך הנ"ל וז"ל עיין תשו' מהרד"ך דמ"ש הפוסקים בטפת דיו שנפלה באות ואינה ניכרת היינו שנפלה בחלל האות ואינה נוגעת בצידי האות שתראה כאילו היא מגופה אז מפלגינן בין ניכרת האות לאינה ניכרת האות. אבל היכא שנוגעת הטפה בצידי האות אז ודאי אין האות ניכרת ואם מחקה הוי ח"ת יע"ש ויראה לי דהיא חומרא יתירה אלא אפילו תהיה הטפה נוגעת בצידי האות אם תינוק קורא אותה כתקנה יכול לגרור הטפה ולא הוי ח"ת כנ"ל. וכ"כ עוד בס"ק ל"ב. ועיין בא"ח סי' ל"ב בש"ע רבינו ז"ל סעי' כ"ב פסק כהרד"ך לפי שידוע שאז נמשך הכל אחר הגאון המג"א ועפמ"ג שם וע' במחצית השקל הביא ד' הפר"ח הנ"ל. ולדינא במקום עיגון ודאי יש לסמוך על המקילים שהם הרבים ובתראי החמ"ח וב"ש והג"פ והפר"ח ועוד בגט גם המחמירים יודו במקום עיגון דלא גרע מרגלי ההי"ן וקופי"ן שנגעו דבסת"ם פסול ובגט כשר במקום עיגון כנ"ל. אך ל' הפר"ח נ' דתרתי בעי שאינו משנה מצורת האות וגם האות ניכרת ללא חכים כו'. ולא הבינותי דכל שניכרת ללא חכים עכצ"ל שאינו שינוי גמור וכ"מ מל' הג"פ דבהא לחוד תליא. וכיון דלית בי' משום ח"ת נ"ל דה"ה דלא איכפת לן אם יהיה המחיקה בלא מצות הבעל וזה מב' טעמים. הא' דכל היכא דלית בי' משום ח"ת לדידן א"כ דיעבד אף שלא מחקו כלל כשר בגט משום דעכצ"ל דניכר לתינוק דלא חכים דאל"כ היה אסור לדידן משום ח"ת וכיון דניכר ללא חכים סגי בדיעבד במקום עיגון ורגלי ההי"ן יוכיחו כנ"ל. ב' הא דבעי' שהבעל יכתבנו או במצותו היינו מדכתי' וכתב והרי מוכתב דרשו ולא וחקק א"כ היכא דסגי בח"ת עכצ"ל שע"ז לא נאמר וכתב דכבר נתקיים וכתב באות זה בלא החקיקה א"כ כבר נתקיים כן לענין מצות הבעל ג"כ. כלל העולה שי"ל דאפילו בסת"ם הוה כשר כה"ג למחוק ובגט י"ל דאפילו בלא מחיקה כשר כיון דניכר ללא חכים כו' ואעפ"כ טוב למחוק הנקודות:
זקיצור הרד"ך והמ"א מחולקים עם הפר"ח והג"פ והחמ"ח והב"ש. ובגט י"ל גם הרד"ך יודה. ומ"מ י"ל נכון שיתנו תחלה להאשה קודם שימחוק הנקודות וימחוק ושוב יתן פעם ב':
חד
ובנדון הכ"ף דהמכונה. הנה אם הוא שנתחבר הכ"ף עם הוי"ו ונעשה הממנה (או אפשר נעשה וי"ו שני וה"ל הממונה) והנה ודאי מחמת חסרון מלה זו אין לפסול דאף אם היה כותב לכתחלה רק יהודא ליב היה נ' דכשר אע"ג שיש לחוש שיפרשו שנק' כן יחד בשני השמות ובאמת נק' לס"ת יהודה ובפ"כ ליב מ"מ בדיעבד לא מיפסיל אם כ' יחד בלא המכונה כמבואר ממ"ש הב"י סי' קכ"ט ד"ה מי שיש לו ב' שמות כו' דמהר"ר ישראל מיירי כו' וכדפי' רבינו ז"ל בתשו' המתחלת אודות האשה שנק' שרה לאה כו' וכ"ש שנהגו לחתום כך באגרות ושטרות יהודה ליב מה גם והוא העיקר שהוא שם אביה וקרוב לדמותו בדיעבד עכ"פ לחתימת העדים שבתה"ד סי' רל"ד ע"ש דה"נ אם לא הזכיר שם אביה כלל כשר אלא דבשינה פסלי' לי' וזה אינו שינוי וע' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק נ"א ועוד דאפילו את"ל דאיכא לפרושי הכי והכי א"כ לא חמיר מלא כתבו כלל ע' ג"פ סי' קכ"ח סק"ג ועי' תשו' ריב"ש סי' נ"ז ועמ"ש בתשו' א' שי"ל דעדיף מלא כתבו ודו"ק. אבל מה שיש לחוש שלא יסברו שיש לו ג' שמות יהודה הממנה ליב. וה"ל שינוי השם. מיהו כיון דהוא בשם אביה יש לצדד להקל כיון שאינו שינוי גמור דעכ"פ נז' שמו יהודה וכן ליב מה תאמרו שיאמרו שיש לו שם ג' אפשר אין זה שינוי גמור לפ"ד הירושלמי פ' השולח גמרא דהלכה ג' והגם דלא קיי"ל כן וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס"ג אינו גט. אך בנד"ז דהכל יבינו שטעות סופר הוא יש לצדד עפמ"ש בש"ע סי' קכ"ו ס"ך. ומ"ל דלוג אות א' ומ"ל חבור ב' אותיות דעכ"פ הכל יכירו סגנון הדבר ועוד דשם הממנה ליכא כלל אצלינו. ול"ד לתשובת הרשב"א במיוחסות סי' קמ"ח דהתם עכצ"ל שזה שמה אבל הכא יאמרו דצ"ל המכונה ול"ד לטעות בשם הבעלים שהרי הוא נטפל לשם ולא השם ממש. בשגם שי"ל דשם אביה ממש לא עדיף מזמן שהוא תורף דרבנן ולדעת הג"פ השינוי בשם אביה הוי דרבנן ע"ש בסקנ"א. א"כ כשם שבזמן תלינן בט"ס ה"נ הכא. מיהו בתשו' תודת שלמים סי' א' מבואר דשינוי שם אביה הגט בטל וכ"נ יותר [ע' מפתח] ואעפ"כ בכה"ג יש לצדד כיון השמות יהודא ליב נכתבו בטוב והממנה יובן שט"ס הוא וצ"ל המכונה:
ובנדון הכ"ף דהמכונה. הנה אם הוא שנתחבר הכ"ף עם הוי"ו ונעשה הממנה (או אפשר נעשה וי"ו שני וה"ל הממונה) והנה ודאי מחמת חסרון מלה זו אין לפסול דאף אם היה כותב לכתחלה רק יהודא ליב היה נ' דכשר אע"ג שיש לחוש שיפרשו שנק' כן יחד בשני השמות ובאמת נק' לס"ת יהודה ובפ"כ ליב מ"מ בדיעבד לא מיפסיל אם כ' יחד בלא המכונה כמבואר ממ"ש הב"י סי' קכ"ט ד"ה מי שיש לו ב' שמות כו' דמהר"ר ישראל מיירי כו' וכדפי' רבינו ז"ל בתשו' המתחלת אודות האשה שנק' שרה לאה כו' וכ"ש שנהגו לחתום כך באגרות ושטרות יהודה ליב מה גם והוא העיקר שהוא שם אביה וקרוב לדמותו בדיעבד עכ"פ לחתימת העדים שבתה"ד סי' רל"ד ע"ש דה"נ אם לא הזכיר שם אביה כלל כשר אלא דבשינה פסלי' לי' וזה אינו שינוי וע' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק נ"א ועוד דאפילו את"ל דאיכא לפרושי הכי והכי א"כ לא חמיר מלא כתבו כלל ע' ג"פ סי' קכ"ח סק"ג ועי' תשו' ריב"ש סי' נ"ז ועמ"ש בתשו' א' שי"ל דעדיף מלא כתבו ודו"ק. אבל מה שיש לחוש שלא יסברו שיש לו ג' שמות יהודה הממנה ליב. וה"ל שינוי השם. מיהו כיון דהוא בשם אביה יש לצדד להקל כיון שאינו שינוי גמור דעכ"פ נז' שמו יהודה וכן ליב מה תאמרו שיאמרו שיש לו שם ג' אפשר אין זה שינוי גמור לפ"ד הירושלמי פ' השולח גמרא דהלכה ג' והגם דלא קיי"ל כן וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס"ג אינו גט. אך בנד"ז דהכל יבינו שטעות סופר הוא יש לצדד עפמ"ש בש"ע סי' קכ"ו ס"ך. ומ"ל דלוג אות א' ומ"ל חבור ב' אותיות דעכ"פ הכל יכירו סגנון הדבר ועוד דשם הממנה ליכא כלל אצלינו. ול"ד לתשובת הרשב"א במיוחסות סי' קמ"ח דהתם עכצ"ל שזה שמה אבל הכא יאמרו דצ"ל המכונה ול"ד לטעות בשם הבעלים שהרי הוא נטפל לשם ולא השם ממש. בשגם שי"ל דשם אביה ממש לא עדיף מזמן שהוא תורף דרבנן ולדעת הג"פ השינוי בשם אביה הוי דרבנן ע"ש בסקנ"א. א"כ כשם שבזמן תלינן בט"ס ה"נ הכא. מיהו בתשו' תודת שלמים סי' א' מבואר דשינוי שם אביה הגט בטל וכ"נ יותר [ע' מפתח] ואעפ"כ בכה"ג יש לצדד כיון השמות יהודא ליב נכתבו בטוב והממנה יובן שט"ס הוא וצ"ל המכונה:
טה
עוד נ' לצדד להסמ"ק דס"ל אם כבר נעשה האות כתקנה ואח"כ נפל לתוכו טפת דיו מותר למוחקו. א"כ כ"ש בנ"ד עב"י בא"ח סי' ל"ב. ולפ"ז י"ל דה"ה דלא איכפת לן מצות הבעל. אפס צ"ע אי כללא הוא. דהא הרשב"א פ' הבונה כ' וז"ל מהא דאמרינן הב"ע כגון שנטלו לגגו של חי"ת עשאו שני זיינין שמעינן דכה"ג לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ומעבירו עכ"ל וער"ן שם שחלק ע"ז וע' תשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו א"כ מי נימא דלרשב"א אם כ' הסופר שם האשה (רחל) דחל דה"ל חספא ממש יוכל אחר לתקנו לגרור הד' שלא במצות הבעל אעכ"צ לחלק להרשב"א בין ח"ת למצות הבעל א"כ דילמא י"ל כן להסמ"ק ויש לחלק דזיל בתר טעמא עב"י בא"ח סי' ל"ב כיון שכבר נעשי' האות בהכשר וה"נ כבר נכתב האות במצות הבעל. ועוד ראי' דכמ"כ לענין כתבן שלא כסדרן יגנוזו קיי"ל דהיכא דא"צ רק גרירא אין לחוש דדוקא כתבן תנן. א"כ כמ"כ י"ל לענין מצות הבעל וכש"כ דדין זה קיל טפי דהוי ממש שני אותיות דבוקות ומל' רשב"א נ' דפשיטא לי' דבהא מהני הפרדה אע"פ שנשתנו לצורת אות אחר כמ"ש כמפריד כו' אלא שהרד"ך מחמיר בי"ד סי' ער"ד והיינו לשטת סה"ת משא"כ לסמ"ק. ולסה"ת נמי אפ"ל דכבר נת' אם לא כ' המכונה כלל כשר א"כ לא חמיר מדין טופס דיש בו אותיות דבוקות שאין ניכר לתינוק נמי כשר כמ"ש הג"פ סקכ"ה ס"ק ס"ה מה תאמר דנ"ד גרע לפי שיוכל להיות טעות ששמו כך וה"ל שינה שמו מ"מ כיון שעכ"פ יפריד בין הדביקים לא יהי' הטעות שהרי יהיה כ' המכונה נהי דההפרדה לא מהני לאחשובי כאילו נכתב המכונה אבל עכ"פ מהני שלא יהי' הטעות וה"ל כלא נכתב כלל דכשר לכ"ע. וכ"ת א"כ היכי משכחת לה שינה שם עירו או שינה שם אביו דפסול או בטל הגט הרי יוכל למחוק לגמרי שם אביו ושם עירו ויהיה הגט כשר דבלא נכתב כלל מקילי' דיעבד אעכצ"ל דלא מהני מחיקה אא"כ יהיה נמחק ע"פ צווי הבעל וקודם חתימת העדים. איברא ודאי הכי הוא אם השינוי השם נכתב במצות הבעל או שכ' הסופר דה"ל שליח הבעל לכך גם המחיקה צ"ל ע"י הסופר שהוא שליח הבעל. אבל בנ"ד שהדיבוק נעשה ממילא אחר כתיבת הגט וחתימתו בכשרות גמור. א"כ כמו שהפיסול נעשה ממילא כך הפירוד אין צריך להיות דוקא ע"י הסופר שהוא שליח הבעל. אלא דמ"מ לאכשורי תיבה זו ממש א"א רק מצד חק תוכות וגם לאכשורי תיבה זו בעינן ג"כ מצות הבעל. אבל לגבי הכשר שאר הגט מהני הפירוד שלא יהיה שינוי שמו. והגע עצמך אם בגט כשר היה בא איש א' והיה כותב עוד שם א' להמגרש ואח"כ מחקו למה לא יוכשר ע"י מחיקה זו. וכמ"כ ממש בזה. וזכר לחילוק זה ממ"ש הטור בסי' קכ"ו בשם בעל העיטור דכל הני דקדוקי דוקא כשהבעל כ' הגט ואומר כוונתי לקלקלה כו' ולפי ערך זה נמי יש לחלק בין אם שינוי השם נכתב ע"י הסופר שליח הבעל או שנעשה ממילא (עוד יש לחלק בע"א דהתם מסר הבעל גט זה המקולקל לשלוחו א"כ מי הוא שיתקנו משא"כ הכא מסר הבעל גט כשר והקלקול בא ממילא. ועוד ראיה ממ"ש בטוש"ע סי' קמ"ז החילוקי' בין תנאי חוץ לשאר תנאי' דבחוץ אם כ' בתוכו אע"פ שחזר ומקחו פסול ובשאר תנאי' מהני מחיקה וכן החילוקים בין לפני התורף לאחר התורף דלפני התורף אמרי' שנכתב הגט ע"ד כן כו'. ומכל הלין נשמע לנ"ד שנעשה הדיבוק אחר כתיבת וחתימת הגט ונעשה שלא ע"י הסופר שליח הבעל א"כ נהי דתיבה זו א"א לתקנה כנ"ל מ"מ מהני המחיקה לשלא יופסל כל הגט הנכתב בהכשר. ואע"פ שעד שלא נמחק הי' פסול הגט מחשש שינוי השם מ"מ עכשיו כשמפריד ביניהם אין כאן שינוי השם ודמי לספר המנוקד שבהסיר הניקוד כשר לדעת הל"ח דפ"ב ולהפוסלי' היינו משום שכבר נכתב לשם הנקוד כו' (ע' בע"ג (דמ"ז ע"ב) נוטל מה שחידש. מיהו התם לא נאסר הבית כלל אבל הכא היה הגט פסול ואפשר הפסול הוי רק משום לעז ולא מדין גמור וצ"ע). עוד יש לצרף לסניף לפמ"ש הג"פ סי' קכ"ה סקכ"ז בשם תשו' הרדב"ז שעשה מעשה כסברת הרא"ש גבי הארכת הווי"ן מיהו דוקא במידי דאינו פסול אלא מדרבנן כו' עכ"פ לדידי' במידי דפסול מדרבנן יוכלו לתקן ושינוי שם אביה כ' הג"פ סי' קכ"ט סקנ"א דפסול דרבנן לבד. מיהו בתשו' פ"י סי' י"ח מבואר דפליג אהרדב"ז דלא קאמר הרא"ש דיכול לתקן רק במידי דבדיעבד כשר כו' ע"ש. ועוד דבתשו' תו"ש מבואר דשינוי שם אביה הגט בטל וכמש"ל. ואעפ"כ יש לצדד להקל משאר טעמים הנ"ל:
עוד נ' לצדד להסמ"ק דס"ל אם כבר נעשה האות כתקנה ואח"כ נפל לתוכו טפת דיו מותר למוחקו. א"כ כ"ש בנ"ד עב"י בא"ח סי' ל"ב. ולפ"ז י"ל דה"ה דלא איכפת לן מצות הבעל. אפס צ"ע אי כללא הוא. דהא הרשב"א פ' הבונה כ' וז"ל מהא דאמרינן הב"ע כגון שנטלו לגגו של חי"ת עשאו שני זיינין שמעינן דכה"ג לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ומעבירו עכ"ל וער"ן שם שחלק ע"ז וע' תשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו א"כ מי נימא דלרשב"א אם כ' הסופר שם האשה (רחל) דחל דה"ל חספא ממש יוכל אחר לתקנו לגרור הד' שלא במצות הבעל אעכ"צ לחלק להרשב"א בין ח"ת למצות הבעל א"כ דילמא י"ל כן להסמ"ק ויש לחלק דזיל בתר טעמא עב"י בא"ח סי' ל"ב כיון שכבר נעשי' האות בהכשר וה"נ כבר נכתב האות במצות הבעל. ועוד ראי' דכמ"כ לענין כתבן שלא כסדרן יגנוזו קיי"ל דהיכא דא"צ רק גרירא אין לחוש דדוקא כתבן תנן. א"כ כמ"כ י"ל לענין מצות הבעל וכש"כ דדין זה קיל טפי דהוי ממש שני אותיות דבוקות ומל' רשב"א נ' דפשיטא לי' דבהא מהני הפרדה אע"פ שנשתנו לצורת אות אחר כמ"ש כמפריד כו' אלא שהרד"ך מחמיר בי"ד סי' ער"ד והיינו לשטת סה"ת משא"כ לסמ"ק. ולסה"ת נמי אפ"ל דכבר נת' אם לא כ' המכונה כלל כשר א"כ לא חמיר מדין טופס דיש בו אותיות דבוקות שאין ניכר לתינוק נמי כשר כמ"ש הג"פ סקכ"ה ס"ק ס"ה מה תאמר דנ"ד גרע לפי שיוכל להיות טעות ששמו כך וה"ל שינה שמו מ"מ כיון שעכ"פ יפריד בין הדביקים לא יהי' הטעות שהרי יהיה כ' המכונה נהי דההפרדה לא מהני לאחשובי כאילו נכתב המכונה אבל עכ"פ מהני שלא יהי' הטעות וה"ל כלא נכתב כלל דכשר לכ"ע. וכ"ת א"כ היכי משכחת לה שינה שם עירו או שינה שם אביו דפסול או בטל הגט הרי יוכל למחוק לגמרי שם אביו ושם עירו ויהיה הגט כשר דבלא נכתב כלל מקילי' דיעבד אעכצ"ל דלא מהני מחיקה אא"כ יהיה נמחק ע"פ צווי הבעל וקודם חתימת העדים. איברא ודאי הכי הוא אם השינוי השם נכתב במצות הבעל או שכ' הסופר דה"ל שליח הבעל לכך גם המחיקה צ"ל ע"י הסופר שהוא שליח הבעל. אבל בנ"ד שהדיבוק נעשה ממילא אחר כתיבת הגט וחתימתו בכשרות גמור. א"כ כמו שהפיסול נעשה ממילא כך הפירוד אין צריך להיות דוקא ע"י הסופר שהוא שליח הבעל. אלא דמ"מ לאכשורי תיבה זו ממש א"א רק מצד חק תוכות וגם לאכשורי תיבה זו בעינן ג"כ מצות הבעל. אבל לגבי הכשר שאר הגט מהני הפירוד שלא יהיה שינוי שמו. והגע עצמך אם בגט כשר היה בא איש א' והיה כותב עוד שם א' להמגרש ואח"כ מחקו למה לא יוכשר ע"י מחיקה זו. וכמ"כ ממש בזה. וזכר לחילוק זה ממ"ש הטור בסי' קכ"ו בשם בעל העיטור דכל הני דקדוקי דוקא כשהבעל כ' הגט ואומר כוונתי לקלקלה כו' ולפי ערך זה נמי יש לחלק בין אם שינוי השם נכתב ע"י הסופר שליח הבעל או שנעשה ממילא (עוד יש לחלק בע"א דהתם מסר הבעל גט זה המקולקל לשלוחו א"כ מי הוא שיתקנו משא"כ הכא מסר הבעל גט כשר והקלקול בא ממילא. ועוד ראיה ממ"ש בטוש"ע סי' קמ"ז החילוקי' בין תנאי חוץ לשאר תנאי' דבחוץ אם כ' בתוכו אע"פ שחזר ומקחו פסול ובשאר תנאי' מהני מחיקה וכן החילוקים בין לפני התורף לאחר התורף דלפני התורף אמרי' שנכתב הגט ע"ד כן כו'. ומכל הלין נשמע לנ"ד שנעשה הדיבוק אחר כתיבת וחתימת הגט ונעשה שלא ע"י הסופר שליח הבעל א"כ נהי דתיבה זו א"א לתקנה כנ"ל מ"מ מהני המחיקה לשלא יופסל כל הגט הנכתב בהכשר. ואע"פ שעד שלא נמחק הי' פסול הגט מחשש שינוי השם מ"מ עכשיו כשמפריד ביניהם אין כאן שינוי השם ודמי לספר המנוקד שבהסיר הניקוד כשר לדעת הל"ח דפ"ב ולהפוסלי' היינו משום שכבר נכתב לשם הנקוד כו' (ע' בע"ג (דמ"ז ע"ב) נוטל מה שחידש. מיהו התם לא נאסר הבית כלל אבל הכא היה הגט פסול ואפשר הפסול הוי רק משום לעז ולא מדין גמור וצ"ע). עוד יש לצרף לסניף לפמ"ש הג"פ סי' קכ"ה סקכ"ז בשם תשו' הרדב"ז שעשה מעשה כסברת הרא"ש גבי הארכת הווי"ן מיהו דוקא במידי דאינו פסול אלא מדרבנן כו' עכ"פ לדידי' במידי דפסול מדרבנן יוכלו לתקן ושינוי שם אביה כ' הג"פ סי' קכ"ט סקנ"א דפסול דרבנן לבד. מיהו בתשו' פ"י סי' י"ח מבואר דפליג אהרדב"ז דלא קאמר הרא"ש דיכול לתקן רק במידי דבדיעבד כשר כו' ע"ש. ועוד דבתשו' תו"ש מבואר דשינוי שם אביה הגט בטל וכמש"ל. ואעפ"כ יש לצדד להקל משאר טעמים הנ"ל:
יקיצור עוד סברא כיון קלקול תיבת המכונה להממונה נעשה אח"כ ממילא יוכלו ב"ד לתקן המ"ם ע"י גרירת הדיבוק שיהיה נכתב המכונה ונהי דלא יועיל לא יזיק עכ"פ ויהיה כאילו נכתב יהודה ליב:
יאו
ועתה נבא נידון גט השני הנה בטור סי' קמ"א הביא ב' דיעו' בעשה שני שלוחי' על דבר א' זה אחר זה דהרמ"ה סובר דשליחות הא' נתבטל ע"י מינוי שליח הב' ואין כן דעת הרא"ש והרשב"א והעיטור וכ"כ רש"י במר' ר"פ השולח ואיפסיקא הלכתא בש"ע שם סעי' מ"ד כדעת המרדכי בשם רש"י ועיין ב"ש סי' ל"ז סעיף יו"ד ס"ק י"ג והסכים עמו בספר המקנה שם סעיף יו"ד. ומה שיש לחוש בנ"ד כין ששליחות הב' היה מעשה ממש שמסר להם גט י"ל דמבטל שליחות הא' דהוי דיבור לבד (אח"כ מצאתי להמכמ"א שער ו' סי' כ"ג העיר ספק זה בשם מ"ז הרב ז"ל יעו"ש) ודמות ראי' מדעת הר"ן שברמ"א בש"ע סי' קמ"ג סעיף יו"ד אבל מסר כו' מיהו הר"ן לא כ"כ רק דרך אפשר וגם ל"ד כלל לנ"ד דהתם בשעת תנאי הראשון לא עשה שום דבר רק דיבר לבד. משא"כ בנ"ד נתמנו שלוחים ממש לכתי' וחתי' ונתינת הגט ע"י דיבורו הנ"ל. ויש ראיה להיפך מן דיעה ראשונה שבהגה' ש"ע סי' מ"ם סעי' ב' והיא דעת הירושלמי והרמב"ן והרמב"ם ע' חמ"ח שם סק"ז הרי התם מעשה גמור אינה חזרה מן דיבור שהרי קידושי הראשון נק' דיבור כדאיתא בקדושין (דף נ"ט ע"ב) וקדושי שני הם מעשה גמור ואע"פ שהוא סתירה ממש זל"ז וא"א קיומם רק בדרך רחוקה ונפלאה כו' כש"כ הכא דשניהם על דבר א' ואין קיום השליחות הא' רחוק כ"כ אם ישרף או יאבד או יפסל גט זה. לכן גם מהחולקי' שם יש לומר שיודו בנ"ד דשא"ה שמעשה השני הוא סתירה והפך לגמרי למעשה הראשון ובהכרח דהוי חזרה ממעשה הראשון. משא"כ הכא אדרבה תרווייהו חד פעולה ממש עושים ר"ל לגרש אשה א' א"כ מהכ"ת נימא שע"י שליחות הב' מבטל שליחות הא' אדרבה הא ממהר לגרשה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' ה'. והנה הרא"ש הוא מהסוברים בסי' מ' דנתבטלו קדושי ראשון דלא כהירושלמי וכאן סובר דלא נתבטלו והטעם לחלק כנ"ל ופשוט הוא. והנה בספר המקנה סי' ל"ז ססע"י י' הקשה אמאי התם בסי' ל"ז ס"י הוה ספק ולקמן סי' מ' פשיטא לי' להרא"ש והטור דנתבטל קמאי ולק"מ דהתם בסי' מ' הוי גמר מעשה בסתירה ודאית להשליחות אבל בסי' ל"ז ס"י אינו גמר מעשה כי אם שליחות. וגם יוכל להיות שהשליח ב' יקדש ג"כ אותה אשה כו' ע"כ הוי ספק וגם טעם זה יש להוסיף כאן דשא"ה שמעשה הב' הוא גמר ממש וא"א לה לחזור ממנה. משא"כ בנ"ד מעשה הב' אינו גמר שהרי עדיין לא ניתן הגט וביכולתו לבטלו וגם ביכולתה לקבל גט הא' וגם כמה סיבות יוכלו להיות בהגט א"כ לא חשוב מעשה ממש לבטל הגט הא'. ועוד דהתם גבי קדושין אילו היתה רוצה להתקדש לאחר אחר שנתקדשה להשני לא היתה יכולה אפי' היתה אומרת לאחר שימות בעלה דה"ל דשלב"ל וכיון שכן אנו רואין שקדושי שני חשובי' סתירה לקדושי הא' אפי' קדמו קידושי הא'. משא"כ הכא גם אחר שנתן הגט זה לשלוחו עדיין ביכולתו היה למנות שלוחי' על כתי' גט אחר א"כ אין זה סתירה וביטול לשליחות הקדום. כ"נ לומר שלא להרבות במחלוקת. ועוד ראיה מקדושין (ע"ט א') אבל איתתא כו' ופרש"י אע"ג דקידשה א"ע לא ביטלה את השליח כו' ע"ש. הרי דאפילו בכה"ג שעשתה מעשה לסתור סד"א דלא ביטלה מכ"ש בנ"ד שאינו לסתור וגם אינו גמר מעשה. ולכן גם להמסקנא שם בנ"ד לא הוי ביטול. וענ"ל דגם שם לא הוי ביטול כלל. רק כיון דקדושיה קדושין ממילא אין ממש בקדושין שיקדשה שלוחה אח"כ. אמנם אם מת ארוסה ואח"כ קידשה שלוחה י"ל דקדושיו קדושין. ועכצ"ל כן לדעת הרמב"ן והרמב"ם שבש"ע סי' מ' ס"ב גבי מת השני דחלו קדושי ראשון יעו"ש ודקדק רמב"ן שם מדלא תנן ואינה מקודשת לראשון כמ"ש בהר"ן ר"פ האומר ובחה"ר וה"נ יש לדקדק כן מדלא תנן ושל שלוחה אינן קדושין כו' ודו"ק. ולהרא"ש ורשב"א שם י"ל דקדושי השליח אין כלום שביטלה שליחותו עי"ז. (מיהו י"ל להיפך דרמב"ן ור"ן נמי מודו שם דהתם י"ל דדמי למיאון שכשקידשה א"ע הוי כמיאון ע' הטעם בר"ן כיון שאמה קידשה לאלתר לכן מה שקידשה א"ע הוי חזרה ע"ז כמ"כ שם השליח נעשה לקדשה לאלתר ולכן מה שקידשה א"ע הוי חזרה ע"ז. משא"כ בסי' מ' שהראשון קידשה אחר ל' יום כו' לא מוכח כ"כ דמה שקידשה א"ע לשני הוי חזרה). והנה אם בנ"ד היה הבעל מוסר גט שני לאשתו והלך לו ונמצא הגט פסול. אז י"ל דתלי' בפלוגתא זו. גם אפ"ל דלכ"ע הוי ביטול כנ"ל דדמי לנתנה רשות לשלוחה לקדשה ואח"כ קידשה א"ע כו'. ויש לדחות די"ל דגם הרא"ש ורשב"א מודו דבזה לא הוי ביטול לשליח קמא כיון שהשליחות הוא לדבר א' לגרש אשתו ואינו מעשה לסתור. משא"כ התם דקבלת קדושין מאיש אחר הוא ביטול לגבי שתתקדש לראשון. וכה"ג חילק הב"ש סי' ל"ז ס"ק י"ג וצ"ע (ונ' דדמי לשלהן נשחט ראשון ונמצא טריפה ולא נמצא בגמ' שם איך הדין וע' סוף תשוב' רש"י שבמרדכי ר"פ השולח). ומ"מ בנ"ד שלא מסר גט לידה רק עשה שליח הולכה א"צ לכ"ז בלא"ה שהרי עדיין אינו גמר מעשה וגם הכל אדבר א' ואיכא תרתי למעליותא ודמי למ"ש רש"י במר' שם אע"פ שקדמה לקיחתן כו' אע"פ שמחזירין כו' ע"ש הגם דיש לחלק דהכא כיון שמעל' שלח לו שיסדר הגט שם היה אצלו קרוב לודאי שמעתה לא יעשו עוד שלוחי' הראשונים שליחותן מ"מ אנ"ל בהכי דהתם נמי מסתמא היה דעתם שלא ימצא השליח פסחם כגון שנתאחר דמסתמא מש"ה לקחו ושחטו ועיקר הטעם דבגלוי' דעתא לא בטיל שליח וכ"ש הכי דליכא גילוי דעתא רק לאהדורי בתר גירושין כמ"ש רש"י ול"ד כלל לקידשה א"ע ולקידשה שני שהוא גמר מעשה לסתור כו' רק הרמ"ה לחוד פליג וכבר נדחו דבריו בסי' קמ"א סמ"ד. והא דבסי' ל"ז סעי' י' הביאו יישב הב"ש ס"ק י"ג. ובמ"ש מתיישב מ"ש בס' המקנה סי' ל"ז ס"י וז"ל וכן מוכרח לומר בדעת הרא"ש כו'. ולפמ"ש יש חילוק אחר דבסי' מ' ס"ב הוי גמר מעשה משא"כ בסי' קמ"א סמ"ד. וגם מ"ש עכצ"ל דמעשה עצמו שאני א"צ לזה כלל דבסי' מ' הוי גמר מעשה מש"ה הוי ביטול להרא"ש. משא"כ בסי' ל"ז ס"י הוי רק מינוי שליח שני ולא קדושין ממש עדיין מש"ה י"ל דמספקא לי'. אבל בנ"ד קיי"ל דלא הוי ביטול מכמה טעמים הנ"ל. ומכ"ז נשמע ג"כ שאין לחוש למ"ש מעל' שכאן היה אצלו כודאי שלא יכתבו עוד סופר ועדים הראשונים. דמ"מ משום היסח הדעת לא נתבטל שליחותם. דאפילו גילוי' דעתא שרוצה לבטלו לא מהני כ"ז שאינו מבטל בפי' כ"ש היסח הדעת. ותו דאין לך היסח הדעת גדול מן הדין דסי' מ' ס"ב שנתקדשה לשני ובודאי הסיחה דעתה מקדושי קמא ואפ"ה ס"ל להירושל' דאם מת שני חלו קדושי ראשון כנ"ל. והחולקים שם היינו משום דעשתה מעשה גמור לסתור לגמרי כנ"ל ולא משום היסח הדעת לחוד כו' כנ"ל. משא"כ בנ"ד שמעשה השני אינו גמר מעשה דעדיין לא נמסר לידה גם אינו לסתור מעשה הא' שהרי שניהם הוא כוונת דבר א' י"ל דלכ"ע לא חשוב ביטול כנ"ל. ודין ברירה ודאי לא שייך כאן כמ"ש הרשב"א בתשו' בב"י סי' קמ"א. ובנדון הקלף שזכו להבעל ונאבד אינו מעכב דיעבד כמ"ש בש"ע סי' ק"כ כשהבעל מצוי כו' מכלל דכשאינו מצוי אינו מעכב. רק נ"ל שתתן האשה המעות להסופר קודם כתיו"נ הגט מאחר דבמעות שלה אקנויי ליה רבנן טוב שיהיה קודם כתיו"נ. ואפשר יש כאן עיכוב דיעבד שיהיה קודם נתינה. וכ"ז להלכה. אבל למעשה אין להקל אא"כ יסכימו עוד רבנים ומעל' מכללם:
ועתה נבא נידון גט השני הנה בטור סי' קמ"א הביא ב' דיעו' בעשה שני שלוחי' על דבר א' זה אחר זה דהרמ"ה סובר דשליחות הא' נתבטל ע"י מינוי שליח הב' ואין כן דעת הרא"ש והרשב"א והעיטור וכ"כ רש"י במר' ר"פ השולח ואיפסיקא הלכתא בש"ע שם סעי' מ"ד כדעת המרדכי בשם רש"י ועיין ב"ש סי' ל"ז סעיף יו"ד ס"ק י"ג והסכים עמו בספר המקנה שם סעיף יו"ד. ומה שיש לחוש בנ"ד כין ששליחות הב' היה מעשה ממש שמסר להם גט י"ל דמבטל שליחות הא' דהוי דיבור לבד (אח"כ מצאתי להמכמ"א שער ו' סי' כ"ג העיר ספק זה בשם מ"ז הרב ז"ל יעו"ש) ודמות ראי' מדעת הר"ן שברמ"א בש"ע סי' קמ"ג סעיף יו"ד אבל מסר כו' מיהו הר"ן לא כ"כ רק דרך אפשר וגם ל"ד כלל לנ"ד דהתם בשעת תנאי הראשון לא עשה שום דבר רק דיבר לבד. משא"כ בנ"ד נתמנו שלוחים ממש לכתי' וחתי' ונתינת הגט ע"י דיבורו הנ"ל. ויש ראיה להיפך מן דיעה ראשונה שבהגה' ש"ע סי' מ"ם סעי' ב' והיא דעת הירושלמי והרמב"ן והרמב"ם ע' חמ"ח שם סק"ז הרי התם מעשה גמור אינה חזרה מן דיבור שהרי קידושי הראשון נק' דיבור כדאיתא בקדושין (דף נ"ט ע"ב) וקדושי שני הם מעשה גמור ואע"פ שהוא סתירה ממש זל"ז וא"א קיומם רק בדרך רחוקה ונפלאה כו' כש"כ הכא דשניהם על דבר א' ואין קיום השליחות הא' רחוק כ"כ אם ישרף או יאבד או יפסל גט זה. לכן גם מהחולקי' שם יש לומר שיודו בנ"ד דשא"ה שמעשה השני הוא סתירה והפך לגמרי למעשה הראשון ובהכרח דהוי חזרה ממעשה הראשון. משא"כ הכא אדרבה תרווייהו חד פעולה ממש עושים ר"ל לגרש אשה א' א"כ מהכ"ת נימא שע"י שליחות הב' מבטל שליחות הא' אדרבה הא ממהר לגרשה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' ה'. והנה הרא"ש הוא מהסוברים בסי' מ' דנתבטלו קדושי ראשון דלא כהירושלמי וכאן סובר דלא נתבטלו והטעם לחלק כנ"ל ופשוט הוא. והנה בספר המקנה סי' ל"ז ססע"י י' הקשה אמאי התם בסי' ל"ז ס"י הוה ספק ולקמן סי' מ' פשיטא לי' להרא"ש והטור דנתבטל קמאי ולק"מ דהתם בסי' מ' הוי גמר מעשה בסתירה ודאית להשליחות אבל בסי' ל"ז ס"י אינו גמר מעשה כי אם שליחות. וגם יוכל להיות שהשליח ב' יקדש ג"כ אותה אשה כו' ע"כ הוי ספק וגם טעם זה יש להוסיף כאן דשא"ה שמעשה הב' הוא גמר ממש וא"א לה לחזור ממנה. משא"כ בנ"ד מעשה הב' אינו גמר שהרי עדיין לא ניתן הגט וביכולתו לבטלו וגם ביכולתה לקבל גט הא' וגם כמה סיבות יוכלו להיות בהגט א"כ לא חשוב מעשה ממש לבטל הגט הא'. ועוד דהתם גבי קדושין אילו היתה רוצה להתקדש לאחר אחר שנתקדשה להשני לא היתה יכולה אפי' היתה אומרת לאחר שימות בעלה דה"ל דשלב"ל וכיון שכן אנו רואין שקדושי שני חשובי' סתירה לקדושי הא' אפי' קדמו קידושי הא'. משא"כ הכא גם אחר שנתן הגט זה לשלוחו עדיין ביכולתו היה למנות שלוחי' על כתי' גט אחר א"כ אין זה סתירה וביטול לשליחות הקדום. כ"נ לומר שלא להרבות במחלוקת. ועוד ראיה מקדושין (ע"ט א') אבל איתתא כו' ופרש"י אע"ג דקידשה א"ע לא ביטלה את השליח כו' ע"ש. הרי דאפילו בכה"ג שעשתה מעשה לסתור סד"א דלא ביטלה מכ"ש בנ"ד שאינו לסתור וגם אינו גמר מעשה. ולכן גם להמסקנא שם בנ"ד לא הוי ביטול. וענ"ל דגם שם לא הוי ביטול כלל. רק כיון דקדושיה קדושין ממילא אין ממש בקדושין שיקדשה שלוחה אח"כ. אמנם אם מת ארוסה ואח"כ קידשה שלוחה י"ל דקדושיו קדושין. ועכצ"ל כן לדעת הרמב"ן והרמב"ם שבש"ע סי' מ' ס"ב גבי מת השני דחלו קדושי ראשון יעו"ש ודקדק רמב"ן שם מדלא תנן ואינה מקודשת לראשון כמ"ש בהר"ן ר"פ האומר ובחה"ר וה"נ יש לדקדק כן מדלא תנן ושל שלוחה אינן קדושין כו' ודו"ק. ולהרא"ש ורשב"א שם י"ל דקדושי השליח אין כלום שביטלה שליחותו עי"ז. (מיהו י"ל להיפך דרמב"ן ור"ן נמי מודו שם דהתם י"ל דדמי למיאון שכשקידשה א"ע הוי כמיאון ע' הטעם בר"ן כיון שאמה קידשה לאלתר לכן מה שקידשה א"ע הוי חזרה ע"ז כמ"כ שם השליח נעשה לקדשה לאלתר ולכן מה שקידשה א"ע הוי חזרה ע"ז. משא"כ בסי' מ' שהראשון קידשה אחר ל' יום כו' לא מוכח כ"כ דמה שקידשה א"ע לשני הוי חזרה). והנה אם בנ"ד היה הבעל מוסר גט שני לאשתו והלך לו ונמצא הגט פסול. אז י"ל דתלי' בפלוגתא זו. גם אפ"ל דלכ"ע הוי ביטול כנ"ל דדמי לנתנה רשות לשלוחה לקדשה ואח"כ קידשה א"ע כו'. ויש לדחות די"ל דגם הרא"ש ורשב"א מודו דבזה לא הוי ביטול לשליח קמא כיון שהשליחות הוא לדבר א' לגרש אשתו ואינו מעשה לסתור. משא"כ התם דקבלת קדושין מאיש אחר הוא ביטול לגבי שתתקדש לראשון. וכה"ג חילק הב"ש סי' ל"ז ס"ק י"ג וצ"ע (ונ' דדמי לשלהן נשחט ראשון ונמצא טריפה ולא נמצא בגמ' שם איך הדין וע' סוף תשוב' רש"י שבמרדכי ר"פ השולח). ומ"מ בנ"ד שלא מסר גט לידה רק עשה שליח הולכה א"צ לכ"ז בלא"ה שהרי עדיין אינו גמר מעשה וגם הכל אדבר א' ואיכא תרתי למעליותא ודמי למ"ש רש"י במר' שם אע"פ שקדמה לקיחתן כו' אע"פ שמחזירין כו' ע"ש הגם דיש לחלק דהכא כיון שמעל' שלח לו שיסדר הגט שם היה אצלו קרוב לודאי שמעתה לא יעשו עוד שלוחי' הראשונים שליחותן מ"מ אנ"ל בהכי דהתם נמי מסתמא היה דעתם שלא ימצא השליח פסחם כגון שנתאחר דמסתמא מש"ה לקחו ושחטו ועיקר הטעם דבגלוי' דעתא לא בטיל שליח וכ"ש הכי דליכא גילוי דעתא רק לאהדורי בתר גירושין כמ"ש רש"י ול"ד כלל לקידשה א"ע ולקידשה שני שהוא גמר מעשה לסתור כו' רק הרמ"ה לחוד פליג וכבר נדחו דבריו בסי' קמ"א סמ"ד. והא דבסי' ל"ז סעי' י' הביאו יישב הב"ש ס"ק י"ג. ובמ"ש מתיישב מ"ש בס' המקנה סי' ל"ז ס"י וז"ל וכן מוכרח לומר בדעת הרא"ש כו'. ולפמ"ש יש חילוק אחר דבסי' מ' ס"ב הוי גמר מעשה משא"כ בסי' קמ"א סמ"ד. וגם מ"ש עכצ"ל דמעשה עצמו שאני א"צ לזה כלל דבסי' מ' הוי גמר מעשה מש"ה הוי ביטול להרא"ש. משא"כ בסי' ל"ז ס"י הוי רק מינוי שליח שני ולא קדושין ממש עדיין מש"ה י"ל דמספקא לי'. אבל בנ"ד קיי"ל דלא הוי ביטול מכמה טעמים הנ"ל. ומכ"ז נשמע ג"כ שאין לחוש למ"ש מעל' שכאן היה אצלו כודאי שלא יכתבו עוד סופר ועדים הראשונים. דמ"מ משום היסח הדעת לא נתבטל שליחותם. דאפילו גילוי' דעתא שרוצה לבטלו לא מהני כ"ז שאינו מבטל בפי' כ"ש היסח הדעת. ותו דאין לך היסח הדעת גדול מן הדין דסי' מ' ס"ב שנתקדשה לשני ובודאי הסיחה דעתה מקדושי קמא ואפ"ה ס"ל להירושל' דאם מת שני חלו קדושי ראשון כנ"ל. והחולקים שם היינו משום דעשתה מעשה גמור לסתור לגמרי כנ"ל ולא משום היסח הדעת לחוד כו' כנ"ל. משא"כ בנ"ד שמעשה השני אינו גמר מעשה דעדיין לא נמסר לידה גם אינו לסתור מעשה הא' שהרי שניהם הוא כוונת דבר א' י"ל דלכ"ע לא חשוב ביטול כנ"ל. ודין ברירה ודאי לא שייך כאן כמ"ש הרשב"א בתשו' בב"י סי' קמ"א. ובנדון הקלף שזכו להבעל ונאבד אינו מעכב דיעבד כמ"ש בש"ע סי' ק"כ כשהבעל מצוי כו' מכלל דכשאינו מצוי אינו מעכב. רק נ"ל שתתן האשה המעות להסופר קודם כתיו"נ הגט מאחר דבמעות שלה אקנויי ליה רבנן טוב שיהיה קודם כתיו"נ. ואפשר יש כאן עיכוב דיעבד שיהיה קודם נתינה. וכ"ז להלכה. אבל למעשה אין להקל אא"כ יסכימו עוד רבנים ומעל' מכללם:
יבואין להחמיר מדין אמלוכי אמליך פב"ת דגיטין (דף פ"ח) דמשמע שע"י ההמלכה מתבטל הגט. וה"נ נימא שע"י היסח הדעת נתבטל שליחות הראשון. דהתם שאני שנמלך מלגרשה. אבל הכא אדרבה רוצה לגרשה. וגם שם יש פירושים אחרים כמ"ש בתשו' דניטא קאיין גט: