Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Even HaEzer·Siman 165שו״ת צמח צדק·אבן העזר·סימן קסה

אסימן קסה
אודות הגט ששאלתני אשתקד שבשם הבעל שנקר' צדוק היה בתחתית הדלי"ת ד' נקודות קטנות וזה נתהווה ממילא אחר כתיבת וחתימת הגט מחמת שלא נזהרו בכריכתו שכרכו אותו קודם שנתייבש הדיו. ועכ"ז תינוק קורא אותו דלי"ת והכשרנו הגט. ועכ"ז לרווחא דמילתא מחקת הנקודות ונסתפקת שמא אחר שמחקת נקודה א' אולי אז היה תינוק קורא אותו ה"א ולא דלי"ת כן עלה ספק אצלך עפ"י עיונך אז בהדלי"ת בשעת מחיקה. אלא שלדעתך הוא ספק רחוק. ועכ"ז נסתפקת שמא אם נתקלקל האות עי"ז ואח"כ מה שחזרת ותיקנת ע"י מה שמחקת כולו פסול משום שנמחק שלא במצות הבעל ומשום חק תוכות:

בא
הנה מתחלה נדון אם יש בזה משום ח"ת. והנה מבואר בהגמי"י פ"ד מה"ג ד"ה לא קשיא הא דחק תוכות הא דחק יריכות מתוך שמועה זו פסק ר"י שאם נפלה דיו לתוך ד' ונעשה ה' כו' שצריך לחזור ולכתוב גט אחר ולא יועיל המחיקה דמאחר דזה האות אין שמה עליה אלא ע"י מחיקת הטפה זה קרוי ח"ת ופסול סה"ת והמצות עכ"ל. והוא מבואר בסה"ת סי' קט"ו לענין גט ובסי' ר"ה לענין תפילין. אמנם בסמ"ק במצות גירושין כ' וז"ל וכתב ולא וחקק מכאן שאם לא נעשה האות כתקנה כגון מדל"ת ה"א אין למחוק לקוצו של ה"א לתקנה לאות דלי"ת אבל אם נפל דיו אחר שנעשה האות כתקנה אין לחוש בזה עכ"ל. ובמצות תפילין הוסיף הסמ"ק וסיים כדאמרינן בירושלמי עכ"ל הובא בטור א"ח סי' ל"ב ובב"י שם ד"ה כתב בסמ"ק ואפשר שכ"ד הרשב"א במיוחסות להרמב"ן סי' רל"ו ובג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ט כ' שהרד"ך פי' כן בהרשב"א והוא ז"ל נחלק עליו דא"כ קם ליה הרשב"א דלא כהלכתא אבל בחי' הרשב"א פ' הבונה ראיתי שכ' וז"ל מהא דאמרינן כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין שמעינין דכה"ג לא מיקרי ח"ת שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ומעבירו עכ"ל. שמעינן מינה דס"ל כהסמ"ק. אלא דצ"ע דשם בחי' משמע דאפי' בשלא נעשית האות כתקנה מתחלה ס"ל להקל בכה"ג וזה נגד מ"ש בתשו' ח"א סי' תרי"א ובמיוחסות שם. ובר"ן שם דחה ראיית הרשב"א. ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ו הקשה אהר"ן להעמיד ד' הרשב"א. אכן בסה"ת סי' קט"ו כ' ג"כ כדדחה הר"ן וקושיי' הפמ"א נ"ל שיתיישב לפמ"ש בסה"ת סי' קי"ד דמיירי בכתבו בשאר ספר ולא בס"ת בענין דלא שייך פיסול ח"ת ול"ד כלל לשמאל שאין דרך כתיבה בכך. והנה בג"פ שם ס"ק ל"ב הביא שגם דעת הכלבו כהסמ"ק ולפ"ז אע"ג דאנן לא קיי"ל כוותייהו אפשר שכשיש עוד כמה ספיקות שיש לצרף גם דעת הסמ"ק וסיעתו. אפס נ' שרוב הפוסקי' חולקים עליהם ואין לעשות מזה ספק שקול. הגם דהג"פ שם כ' על מחלוקת זו שאם קבלה קדושין מאחר שיש לדונה כספק מגורשת היינו להחמיר. אבל בלהקל לא כ' רק שיש לעשות סניף מסברת הסמ"ק אע"ג דמשמע שם בסוף דמצרפו לס"ס ממש היינו בנדון שאין שם חומרא כ"כ ע"ש. אכן בס"ק ל"ח דמ"ו ריש ע"ב נסתפק שם שמא גם לסה"ת וסיעתו לא הוי כה"ג ח"ת ממש מדאורייתא אלא רק מדרבנן ועיין בספר בית מאיר סי' קכ"כ סעיף ח' שהקשה טובא על שטת האומרים דהוי ח"ת מדאורייתא מהא דרבא ס"פ הבונה (דף ק"ד סע"ב) כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו ר'. דעל זה לא שייך תירץ דהמרדכי וסה"ת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. דא"כ איך חשב תקון ספר דאילו חשוב ח"ת לענין כתיבה מה התקון. והאריך וסיים דלכן העיקר נלע"ד כהרשב"א ומשמעות רוב הפוסקים דלא נקטו אלא דהוי כחק תוכות דהיינו אך מדרבנן עכ"ל. ועיין במרדכי בהל"ק פ' הקומץ סס"י תתק"ן. ולא הבינותי הקושיא שלו כ"כ כי י"ל כמו שכתבתי לעיל דדברי רבא מיירי בכתבו בשאר ספר ולא בס"ת כשר. ולכן אין פוסל בו חק תוכות וכמו בספרים שלנו או בספרא דאגדתא שהיה אצלם ג"כ. ועיין בד"מ סוף הלכות ס"ת דאפילו בספרי נביאים א"צ דיו עיין מזה במרדכי בה' ס"ת סס"י תתקנ"ט. ועיין בהרמב"ם ר"פ עשירי מה' ס"ת נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשים שמלמדין בהן התינוקת ואין בו קדושת ס"ת כו' ואלו הן אם נכתב על עור בהמה טמאה כו' שנכתב בשאר לשונות כו' עכ"ל ובודאי דפסול דחק תוכות לא חמור מכתבו בשאר לשונות (ע' בהגמי"י פרק א' אות ע' המתחיל כרשב"ג כו') או בלה"ק על עור בהמה טמאה. ואעפ"כ הרי הוא חומש שמלמדין בהם התינוקות. ובודאי דגם בחומש שייך תיקון דרבא דפרש"י משום דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן כו' ומבואר בפרש"י פ"ב דכתובות (דף י"ט ע"ב) דקאי על ס"ת נביאים וכתובים ובודאי כמ"כ בחומשים הנ"ל ובשט"מ פ"ב דכתובות שם בשם הריטב"א דה"ה לספרי תלמוד בזמן הזה שניתנו ליכתב ורש"י ז"ל שפי' תנ"ך לפי שבזמנו של רבי אמי עדיין לא ניתן התלמוד ליכתב ודלא נימא דדוקא ס"ת ממש נקט תורה נביאים וכתובים ע"כ וכ"כ תלמידי ה"ר יונה ז"ל והרא"ש ז"ל עכ"ל השט"מ. וא"כ לפ"ז אין שום ראיה מהא דרבא לסתור דברי האומרים דכה"ג הוי ח"ת מדאורייתא דאע"ג דהוי ח"ת עכ"ז הוי תיקון שלם בחומשים וכ"ש בספרי דאגדתא וכה"ג. אלא שלדעת הר"ר יוסף אבן מיגש בשט"מ שם הא דספר שאינו מוגה היינו דוקא בס"ת ולא בחומשים וכ"מ בהרמב"ם פ"ז מהס"ת דין י"ב והיינו דס"ל כרבו הר"י מיגאש אבל בהגמי"י שם דאף בנביאים וכתובים מיירי והזהיר אף בתלמוד תע"ב וכן דעת רוב הפוסקים וכמ"ש בי"ד רס"י רע"ט. אך הפמ"א סי' ס"ו שהביא ג"כ ראי' זו דהבית מאיר מהא דרבא סיים וז"ל נשמע דזה לא הוי כחק תוכות דא"כ לא תיקן בזה כלום וע"כ דלא מחייב אלא באות שכשר בס"ת דבלא זייני פטרינן לשני אותיות אפילו נתכוין לכתוב שתי אותיות ולא אמרינן כיון דעכ"פ דהיא כתיבה בשאר ספרים אלא ע"כ דאיירי בכתב הראוי לס"ת ושטת ההלכה מוכחת שמיירי בכתב הראוי לס"ת וא"כ ראיה ברורה דלא הוה חק תוכות בתגא דדל"ת או דחי"ת אא"כ חקק כל האות עכ"ל והמובן מדבריו שרצה לדחות תירוץ זה שכתבתי דהא דרבא מיירי בשאר ספר שאין ח"ת פוסל בו דע"כ לא מחייב אלא באות שכשר בס"ת דבלא זייני פטרינן כו'. אך באמת אין משם ראיה כלל. דהנה הפמ"א מפרש מש"ש בגמ' לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ע"ד שפי' בלשון ריא"ז שבש"ג וז"ל אם עלו בידו הזייני"ן מזויינין בזויות שלהן כהלכתן ה"ז חייב שהרי כתב שתי אותיות הצריכות כו' (וזהו פי' הא דלא בעי זיוני) ואם לא היו הזיינין מזויינים בזויות שלהן פטור (וזהו פי' הא דבעי זיוני) שהרי הוא צריך לזיינין כו' עכ"ל וז"ש הפמ"א דבלא זייני פטרינן כו'. ועפ"ז יפה הוכיח דאיירי בכתב הראוי לס"ת כו'. אבל בסה"ת סי' קי"ד פי' הא דבעי זיוני שנתכוין לעשות כמשפט ס"ת כו' והכי משמע הפשט הא דבעי הכותב לזיינו. וממילא מובן הא דלא בעי זיוני דהיינו אותיות הצריכין זיון בס"ת אלא שזה הכותב אין בדעתו לעשות בהם זיונין כי אינו כותב כמשפט ס"ת ופי' שם דבכה"ג מיירי ההיא דרב ששת דנטלו לגגו של חי"ת ועשאו ב' זיינין. והיינו ודאי כשאינו כותב בס"ת. וגם בלא"ה מוכרחים אנו להעמיד דין המשנה דשם נתכוין לכתוב חי"ת וכתב ב' זיינין דפטור משום דבעי זיוני דאינו כותב בס"ת ממש שהרי התו' שם ד"ה נתכוין. הכריחו דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו כו' וכ"כ בחה"ר שם ובס"ת לא שייך לומר הכי. וא"כ כ"ש ענין הא דלא בעי זיוני מיירי שאינו כותב כלל בס"ת. וא"כ גם ההיא דרבא מיירי בכה"ג שכותב בשאר ספר שאין פוסל בו ח"ת וכנ"ל. שוב מצאתי שכן כתב הפמ"ג בא"ח סי' ל"ב בט"ז ס"ק י"ו. ומ"מ מאחר דהאחרונים הפמ"א והבית מאיר נטו אחר סברת הרשב"א שם. א"כ בפלוגתא דהסמ"ק וסה"ת י"ל דאין להחמיר בזה לפסוק ודאי כסה"ת אלא כדין ספיקא דאורייתא. (ענין מחלוקת הסמ"ק וסה"ת והנה בחה"ר ס"פ הבונה ס"ל כהסמ"ק. והפמ"א ח"א סי' ס"ו והבית מאיר סי' קכ"ה ס"ח הכריחו מסוגיא הנ"ל דלא כסה"ת. ואין דבריהם מוכרחים כלל ומ"מ יש לדונו כספק של תורה):

גב
ונניח זה ונדון לדעת סה"ת וסיעתו. הנה מבואר מלשון הגמי"י דלעיל דמאחר שזה האות אין שמה עליה כו' וכ"ה בסה"ת סי' קט"ו (שממנו מקור דין זה) שאין עתה שמה עליה כו'. והשתא בנ"ד הנה קודם שהתחלת למחוק קרא התינוק דלי"ת וא"כ על אז אין כאן שום ספק. רק הספק שנולד לך אחר שמחקת נקודה הרביעית שהיתה מכוונת כנגד סוף גג הדל"ת ונשתיירו הג' נקודות אז נדמה לך שמא יהיה נקרא ה'. וא"כ י"ל שאף אם אמת הי' הדבר שהתינוק היה קוראו ה' אין כאן בית מיחוש. מאחר שאנו רואים שאין שמה עליה. שהרי בב"י בא"ח סי' ל"ב ובש"ע סעי' ט"ו כתב דרוב הפוסקים ס"ל לענין אם ניקב רגל פנימי של ה"א ר"ל רגל השמאלי אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה דהיינו כשיעור יו"ד כשר ואם לאו פסול. וגם לפ"ד הרא"ש שם דאפילו נשתייר כל שהוא כשר זהו נשתייר דוקא אבל לכתחלה ודאי אינו כל שהוא וכדמחלקינן לענין ציצית בין תחלתו לשיריים בפרק התכלת (דל"ט ע"א) וכן לענין אזוב במשנה ס"פ י"א דמסכת פרה הובא בגמ' פ"ק דסוכה (די"ג ע"א) ובמנחות (דל"ח סע"ב). ובנ"ד לא היה רק נקודה משהו שאינה בערך יו"ד כלל ועוד שאינה נקודה אחת כ"א שלשה נקודות זה אצל זה. ועוד שאחר מחיקות הנקודה הרביעית א"כ שאר הנקודות אינן תחת סוף הגג אלא באמצע הגג ואין זה כתמונת ה' ע"ש בא"ח סי' ל"ו בב"י והנקודה תהי' כנגד סוף הגג כו' כדאמרינן לא יעשה ההי"ן חתי"ן כו' ע"ש. וא"כ מאחר שעינינו הרואות שאין תמונת ה עליה רק תמונת ד' לא איכפת לן במה שתינוק קורא אותה ה כמ"ש בתשו' מהרמ"ל סי' כ"ד וז"ל ע"ד הגט שראש הוי"ו של וכדו היא רחבה קצת ביותר מן הראוי ונראה קצת לך' פשוטה כו' מאחר שלפי הקבלה של תיקון האותיות שנמצא בדברי האחרונים שהוי"ו צריך שתהי' ארכה כשני קולמוסים וא"כ לפי ערך זה שהוי"ו זו של וכדו ארוכה ביותר משאר ווי"ן הנה גם ראשו צ"ל רחב יותר קצת משאר ווי"ן. וא"כ לפי תקון צורת האותיות נכתבה כתיקונו ולכך אע"ג שמקצת תינוקת קורין אותה בך' אין אנו משגיחין בהן שהסבה הוא שהן קורין אותה כך מחמת שהן אינן יודעין שהוי"ו זו צ"ל ארוכה יותר משאר ווי"ן כו' עכ"ל. והביא ראיות לדבריו. ואין לחלק דשאני התם שנכתב כתיקונו כו'. משא"כ בנ"ד עכ"פ לא נכתב כתקונו שהרי הנקודות הם למותר מ"מ כיון שכל האנשים הגדולים יבינו בטוב בלי ספק שהוא דלי"ת קרינן בי' נכתב כתיקונו מאחר דמשום אותן הנקודות אין מקום לגדולים לטעות וגם לפי צורת תמונת האותיות אין ע"ז צורת ה' בשום פנים כנ"ל ועוד מדנשתיירו ג' נקודות ובה' אין לעשות עכ"פ רק נקודה א' א"כ אף להרא"ש מאי חזית לומר שהוא ה' וטפי י"ל שהוא מדלי"ת כו' [ע' מפתח] וכיון שנכתב כתיקונו אפשר לומר דלא משגחינן בתינוקות אף אם היו אומרים שהוא ה' כש"כ שלא אמרו רק שאתה מסתפק שמא היו אומרים א"כ סברא טובה היא לומר דלא היו אומרים מאחר שאין ע"ז צורת ה' מדינא כנ"ל. ועוד שגם באותו הנדון של מהרמ"ל עכצ"ל שראש הוי"ו היתה רחבה קצת ביותר כו'. ועיין במ"ש הגאון אאזמו"ר ז"ל סס"י ל"ו סעי' ד' אבל כו' ובתשו' שכתבתי אשתקד בס"ד אנד"ז הבאתי ראיות שאין פיסול בהאות מדינא ע"י שנעשה בו איזו נקודה יתירה וכה"ג כל שאין נדמה עי"ז לצורת אות אחר דאל"כ אמאי החמירו לעשות ביו"ד עוקץ שמאלי למטה כפר"ת ולא חשו שמא הוא יתרת לפרש"י א"ו משום דמ"מ לו יהי כך אינו פסול לפרש"י כיון שלא נשתנה עי"ז לצורת אות אחרת. וא"כ שפיר י"ל בנ"ד דכיון דברור ופשוט לן שצורת ד' עליו לא משגחינן בתינוקת כו'. אך מ"מ יש לפקפק אסברא זו דאת"ל שתינוקת היו קורין אותו ה' י"ל שהי' נפסל אף שאין עליו צורת ה' מדינא והגדולים קורין אותו רק דלי"ת. מ"מ י"ל דלא סמכינן ע"ז אא"כ נכתב כתיקונו משא"כ בנ"ד שגם היותו דלי"ת מדינא לא נכתב בטוב עכ"פ. (וגם לסה"ת יש לצדד דאע"פ שהיו הנקודות עכ"ז אין ספק שבודאי לא נשתנית כלל לצורת אות אחרת וא"כ י"ל שאין משגיחין ע"ז בקריאת התינוקות כמ"ש בתשו' מהרמ"ל סי' כ"ד ומה גם שהוא רק ספק שמא היו קורין ה'. ומ"מ יש לחלק בין נדון זה לנדון דמהרמ"ל כיון שעכ"פ אין האות כמו ד' טובה):

דג
הנה מתחלה יש להבין ל' הרמב"ם פ"ד מה"ג דין ט"י י"א כל לשון שיכתב בה הגט צריך שיזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען ב' ענינים כו' וכן צריך שיהיה אותו הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתב בו עד שידעו הקטנים לקרותו שמכירין אותו כתב כו' ולא יהיה כתב מעוקם או מבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה. היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתבו עקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הואיל ונקרא לענין הגרושין ויש בו משמעות גרושין ה"ז פסול עכ"ל. ויש שם גירסא אחרת ולדינא הכל א' דהגט פסול מדרבנן ולא בטל מדאוריי'. ויש להסתפק אם כך הדין ג"כ כשהקטנים אין יכולים לקרותו היטב רק הגדולים יכולין לקרותו. גם כן הוא רק פסול ולא בטל. או דלמא דבכהאי גוונא בטל נמי הוי. דהא ברישא בדין ט"י אמר שלשה דברים שצריך להיות בגט. הא' שלא יהא משמען ב' ענינים. הב' שידעו הקטנים לקרותו. הג' שלא יהיה כתב מעוקם כו'. ובדין י"א לענין דיעבד כ' הדין על ב' דברים היינו היו בו משמעות ב' ענינים או שהיה בו עיקום. ועל הג' שהקטנים א"י לקרותו לא פסק הדין. וא"כ יש להסתפק אי דמי להנך או לא. ולכאורה ממ"ש בהלכה י' וכן צריך משמע דדין זה שידעו הקטנים לקרותו הוא כמו הדין הנז' בהלכה ט' שלא יהי' משמען ב' ענינים. וז"ש שיהי' מבואר היטב עד שידעו כו'. וא"כ כמו דהתם אם יש בו משמעות שני ענינים הוא פסול ולא בטל כמו כן אם אינו מבואר היטב עד שידעו הקטנים לקרותן אבל הגדולים קוראים אותו היטב הוי ג"כ רק פסול ולא בטל. ועוד דלכאורה י"ל דהך שידעו הקטנים לקרותו ושלא יהיה כתב מעוקם כו' הכל א' דמסתמא אם הכתב מעוקם או מבולבל אין הקטנים יכולים לקרותו היטב. ואפשר לחלק דמעוקם ומבולבל אע"פ שמסתמא ג"כ אין הקטנים יכולים לקרותו מ"מ התם הוא מצד העיקום וה"ל כאין מכירין אותו כתב ולפיכך כיון שעכ"פ יש ב' משמעות באות זה ויש בו ג"כ כפי המסכים לאמת ה"ז גט פסול ולא בטל. אבל כשהכתב מיושר רק שנדמה לאות אחר וכל הקטנים קורין אותו כפי אות ההוא שנדמה לו א"כ הרי אין צורת האות הראשון עליו כלל וה"ל הגט בטל על ידו אם ע"י שינוי זה נשתנה משמעות הגירושין כגון בשינה השם וכה"ג. והנה הה"מ כ' שם וז"ל ומ"ש שיקרא האותיות מי שאינו חכם ולא טפש הוא ממשנ"ת בכיוצא בזה פ"א מה' תפילין עכ"ל. ובפ"א מה"ת הי"ט כ' וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול עכ"ל. ובפ"י מהלכות הנז' כ' שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת כו'. וי"ל אמאי לא הזכיר שם שהתינוק א"י לקרותה וכ' שלא תקרא כל עיקר כו'. ולכאורה היה מקום לומר דהתם פ"י שמנה דברים המעכבים בס"ת עד שאם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש כו' מש"ה כ' עד שלא תקרא כל עיקר דאילו רק הקטנים א"י לקרותה אפשר דלא מפסיל מדאוריי'. אמנם מסוגי' הגמ' דמנחות (דכ"ט ע"ב) אין נ' כן דאמרי' התם ראמי בר תמרי דהוא ראמי בר דיקולי איפסיקא לי' כרעא דוי"ו (בתפילין) דויהרג (כל בכור אירע במקום נקב ונ' כמו יו"ד) בניקבא אתא לקמי' דר' זירא. א"ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים (דאי חכים מבין שמחרף הוא לומר יהרג כלפי מעלה ואומר ויהרג) ולא טפש (שאם טפש אינו יודע לקרות אלא אות שלימה) אי קרי לי' ויהרג כשר אי לא יהרג הוא ופסול עכ"ל הגמ' ורש"י. ולכאורה האי אי לא יהרג הוא ה"ל שפת יתר והל"ל אי לא פסול. ונ' דמוכח מכאן דאי לא פסול לגמרי מדאורייתא ולא מחומרי דרבנן לבד וז"ש ואי לא יהרג הוא. דה"ל כאילו נכתב יהרג דפסול מדאוריי'. כנ"ל מוכרח כפשט ל' הגמרא. וכ"מ בהרמב"ם פ"א מה' תפילין דין י"ט. וראיתי בשו"ת דרכי נועם חאה"ע סי' ג' שעמד ג"כ על דקדוק ל' זה. ופי' דהגמ' השמיענו שכיון שלא קראה וי"ו בפירוש אע"ג דלא קראה יו"ד בהחלט לא תימא דלא מיפסל לגמרי ולהוי ספק פסול אלא פסול לגמרי הוא כיון שלא קראה כתקנה ואם הוא ס"ת פסול עד שיתוקן ובתפילין ומזוזות יגנזו ואם הוא גט אפשר דלא הוי גיטא כלל כו' דהוי כחסר אות אחת כו' ובגט יש לחלק בין טופס לתורף עכ"ל ואף שדינו אמת דהיכא שעכ"פ אינה נקראת וי"ו אף שגם יו"ד אינה נקראת ה"ל כחסרה האות וכדמוכח מל' הרמב"ם פ"י מה"ת המובא לעיל בסמוך שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר כו'. מ"מ נ"ל דדוחק להעמיס זה בכוונת הגמ' דהל"ל אי לא פסול ולל"ל יהרג הוא כו'. ושוב ראיתי שדבריו נכוחים ושפתים יושק דאי כמו שכתבתי דאי לא היינו שהתינוק קורא יו"ד ואשמועינן דפסול מדאוריי' א"כ מאי האי דקאמר יהרג בחד יו"ד הל"ל ייהרג בתרי יודי"ן מאחר דגם הוי"ו קרא ג"כ יו"ד. א"ו פי' אי לא ר"ל אי לא קרא וי"ו ולכן ה"ל הוי"ו כמאן דליתא וכאילו חסרה אותו אות ופסול משום דנשאר יהרג כו'. ועכ"פ מדבריו נשמע ג"כ דכל אות שאין התינוק קורא אותה ה"ל כחסרה לגמרי ובגט אפשר דלאו גיטא הוא כלל. ומ"ש גבי גט ל' אפשר ולא כ"כ בסת"מ נ' משום דבגט לא ברירא כלל לומר דאינו גט כלל אפי' בחסר אות א' וכדסיים דאיכא לחלק בין טופס לתורף. וגם בתורף יש סברא לומר דאינו נפסל בדילוג אות אחת היכא שאנו מכירין סגנון הדבר אם לא בגוף שמות הבעלים. כדאיתא בש"ע אה"ע סי' קכ"ו:

הקיצור (מלשון הרמב"ם פ"ד מה"ג דין יו"ד משמע דזה שבעינן שידעו הקטנים ג"כ לקרותו ואם לאו פסול אינו דאורייתא. אמנם בגמ' ובהרמב"ם פ"א מה' תפילין דין י"ט משמע דכה"ג פסול מדאורייתא):

וד
אך לכאורה אפ"ל דל"ד גט לסת"מ. וכמ"ש התוס' פ"ב דגיטין (ד"כ) סד"ה לא צריכא לענין היקף גויל דדוקא בסת"מ בעינן שיהיו האותיות מוקפות גויל כדאמר פרק הקומץ (דף ל"ד) משום דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפילו ספר ודיו לא בעינן בגט כו' עכ"ל. וכיון דהיקף גויל פוסל מדאורייתא וכ"ש חסרון קוצו של יו"ד מה דזה כשר לגמרי בגט. א"כ כמ"כ י"ל דכשאין התינוק קורא יפה אין זה נקרא כתיבה תמה מה שאין כן בגט דאין צריך כתיבה תמה רק שיהיה האות נקרא יפה. אם כן י"ל דזה שצריך דוקא שיהיו הקטנים יודעים לקרותו הוא מדרבנן אבל מדאוריי' כל שהגדולים קוראים אותו יפה הוי ג"כ גט גמור. ואף שבחידושי הרמב"ן שם כ' וז"ל ומסתברא כיון שהותר לכתוב בכל לשון כו' לא בעינן מוקף גויל אלא כל אות שקורא אותו לא חכים ולא טפש כשרה בגט עכ"ל משמע דאם אינו קורא אותה לא חכים ולא טפש פסולה דומיא דפסול דהיקף גויל בסת"מ דהוי מדאורייתא. אך יש לדחות די"ל כשקורא אותה לא חכים ולא טפש כשרה היא ובאם לאו פסולה היא מדרבנן. ומ"מ יש לומר כיון דכתיב וכתב לה בכתיבה מתגרשת ולכן כשאין התינוק דלא חכים ולא טפש קוראו אין זה כתב דמה שהתינוק דחכים מבין זהו כמו שמבין מבחוץ מצד הכרעת שכלו ולא מחמת שעצם הכתב מבאר שזהו אות זה. וע' בתוספות פרק המגרש (דפ"ה סע"ב) ובב"י סי' קכ"ו בשם מ"כ. והנה בתשובת ד"נ הנ"ל כתב שזה שהצריכו בגמ' דוקא להראות לתינוק דלא חכים ולא אמרו להראות לחכים ולכסות לו שאר האותיות הטעם הוא יען שאנו צריכים שאותה אות תקרא כהלכתה בערך השאר אותיות כו' כפי ערך אותו כתב כו' ולכן צריך להראות כל הכתב ההוא שבערך אותה כתב יעריך אותה אות. ואם יהיה חכים יבין המשמעות ויכריחנו הענין. וכשלא יהיה חכים לא יבין המשמעות ומה שיאמר הוא האמת. לפי שצריך שלא לכסות שאר האותיות עכ"ל. ובהריב"ש סי' ק"כ כ' וז"ל ואין אומרין בכיוצא בזה להראותה לתינוק כו' שהרי אין פסלותה מפני שדומה לאות אחרת אלא שאינה כתובה כהלכתה ולא אמרו להראותה לתינוק אלא בוי"ו הדומה ליו"ד כו' עכ"ל. וע' במהרי"ק שרש ס"ט. נשמע מהריב"ש דקריאת התינוק הוא לענין חששא דשלא תדמה לאות אחרת. ובנ"ד נמי החששא שמא תדמה לה'. אלא דמתשובת ד"נ הנ"ל נ' דאם גדול קורא אותו ד' אחר שיכסו לו שאר כל האותיות נמי סגי. וע' בתשובות להרמב"ן סי' קמ"ח ועוד שאמרת' שלא נמצא מן הארץ ההיא שקרא' בריש אלא אחד כו' ולא נז' שהיה תינוק ומסתמא לא שייך שיהי' תינוק מארץ אחרת בארץ אחרת. משמע ג"כ דסמכי' אגדול כנ"ל. וא"כ אם בנ"ד פשיטא לך שהגדול הי' קורא ד' אף אם היו מכסי' לו שאר כל האותיות י"ל שאף אם התינוק היה מסתפק לא היה הגט בטל עכ"פ ובפרט דבגט לא בעינן כתיבה תמה שהרי נכתב בכל לשון ובכל כתב א"כ י"ל דכתב שמובן לגדול נמי מהני. הן אמת שאם אין הגדול מכיר האות רק מצד משמעות הענין י"ל דלא מהני אע"ג דלא בעי' כתיבה תמה מ"מ בעינן שיגרשה בכתב כמ"ש וכתב לה כו' וכשאין האות ניכר מצד עצמו י"ל שאין זה כתב. ול"ד למ"ש בהגמ"ר (ריש גיטין) דאם כתבו ראשי תיבות בגט כשר ונסתייע מספל וקפל דשלהי ב"ב שהוא ר"ת ס' סאה פל פלגא כו' ע"ש. הרי דאף שלא בא מבואר ממש בהכתב סגי י"ל דהכא גרע טפי דהתם נמי התיבה מובנת מצד עצמה משא"כ הכא ותו דהתם נמי י"ל דלא כ"כ רק אזמן ולא אגוף שמות הבעלים. וע' בעיטור שבב"י סי' קכ"ו ובש"ע שם ס"ך שיש לחלק בין זמן לגוף שמות הבעלים בקרוב לכה"ג. אבל אם הגדול מכיר האות מצד עצמו אחר שיכסו לו שאר האותיות י"ל דמהני בגט. דהא לדעת הד"נ גם בסת"מ מהני כה"ג א"כ אף את"ל דבסת"מ אין להקל נגד הפשט הגמ' דבתינוק תליא מילתא. וע' ברמב"ם פ"א מה' תפילין שירוץ כל הקורא בהן (ועיין בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ל"ב דס"ל דקריאת התינוק הוא רק להחמיר כו' וע' ביאור מר' ריש הקומץ הביא דיעות בזה וע' ד"נ הנ"ל) מ"מ בגט דלא בעינן כ"ת כמו בסת"מ י"ל דמדאורייתא עכ"פ סגי בהבנת הגדול האות מצד עצמו. ובהא א"ש ל' הרמב"ם פ"ד מה"ג ה"י וכן צריך שיהיה אותו הכתב מבואר כו' שידעו הקטנים כו' וכ"כ בש"ע סי' קכ"ה סעיף י"ח.והט"ז כתב בי"ד סי' רע"ד דצריך אינו שייך רק בענין לכתחלה ע"ש. אמנם בתשובת פמ"א ח"א סי' ס"ו השיג עליו טובא ע"ש. ומ"מ בלאה"נ משמע מל' הרמב"ם שם דאינו רק פיסול דרבנן וא"ש לפמ"ש. משא"כ בה' תפילין פ"א משמע מהרמב"ם דשם הוי זה פסול דאורייתא ע"ש דין י"ט. אמנם מל' תשובת הרא"ש המובא בטור סס"י קכ"ה וז"ל צריך שיהיה נקרא הגט במקום כתיבתו לינוקא דלא חכים ולא טפש ואם לאו אין כאן גט כלל עכ"ל. של' זה מורה דהגט בטל מדאורייתא אם אינו נק' לתינוק כו'. מיהו אפ"ל דלאו דוקא אין כאן גט לגמרי קאמר רק מדרבנן תדע דנסתייע מההיא דהשולח מי שיש לו ב' שמות א' ביהודה כו' ושם מבואר בראשונים דהוי רק פיסולא דרבנן והגם שבגמ' אמרו ל' אינה מגורשת ע"ש וכך י"ל בהרא"ש. עוי"ל לפמ"ש דלגדול לא סגי אלא שיבין האות מצד עצמו ולא יראו לו כל הענין ולא נחית הרא"ש לחלק בהכי כו' מש"ה כ' לינוקא דוקא כו'. וגם לכאורה יש להסתייע ממה שנמסר הגט בעידי מסירה דמהני אע"פ שהגט קרוע אע"ג דלגבי נמחק או נטשטש עד שאינו יכולים לקרותו לא מהני משום דאין זה כתב מ"מ כאשר כל הגדולים יוכלו לקרותו בטוב אף שהתינוק מסתפק בו י"ל דמהני עידי מסירה. מיהו זה אינו דממ"נ אם חשוב כתב כשר ואם לאו לא מהני גם עידי מסירה. נמצא עלה בידינו שאם אין הספק אצלך רק על קריאת תינוק אבל על גדול אין להסתפק שהיה מבין האות מצד עצמו שהוא ד' בלי שיראו לו הענין או התיבה. רק שהיו מראין לו אות ד' אחר וה' אחרת שבגט ואח"כ היו מראין לו אות ד' זה והיה אומר בפשיטות שהוא ד'. אז י"ל דגם אם ינוקא היה מסתפק באות זה הגט כשר מדאורייתא עכ"פ. ומ"מ למעשה לא נסמוך ע"ז רק שנעשה מזה ספק וסניף לצדד להקל בנ"ד שיש בלא"ה כמה צדדים טובים:

זקיצור (ואפשר לחלק דהתם מיירי בסת"מ ופסול דאין זה כתיבה תמה אבל בגט דלא בעינן כתיבה תמה אינו פסול מדאורייתא כה"ג כשהאות מצד עצמו מובן לכל הגדולים שזהו אות זה. ולפ"ז בנ"ד אף אם יש להסתפק שהתינוק דלא חכים יקראנו ה' כיון דאין ספק דלגדולים יובן שזהו בודאי ד' י"ל שאין כאן פיסולא דאורייתא ומ"מ אין לסמוך כלל ע"ז כ"א להצטרף לאיזו סניף):

חה
ועפ"ז י"ל כמה טעמים להקל בנ"ד. הא' עפמש"ל אות ב' שי"ל כיון דברור לנו שלא נשתנית האות מצורתו לצורת ה' אין להשגיח עכ"פ על הספק שמא היה התינוק קורא אותו ה'. הב' עפמשנ"ת אות ג"ד דכיון שהגדולים היו קורין אותו ד' בודאי א"כ גם אם התינוק דלא חכים הי' מסתפק בו י"ל שאין כאן פיסולא דאורייתא וכיון דגם זה הוא רק ספק שמא הי' מסתפק בו א"כ ה"ל ספיקא דרבנן. הג' עפמש"ל אות א' שמדעת הסמ"ק יש לעשות ספק. והנה להסמ"ק כיון אף היכא דבעינן וכתב ולא חקק ליכא כה"ג משום וחקק משום דכבר נכתב האות כדין ונעשה כתקנה. ואף שכשנפל הדיו נפסל האות לגמרי עכ"ז כשחוקקין הדיו באה הכתיבה הראשונה על מקומה. ואיכא וכתב ולא וחקק. ולא אמרינן פנים חדשות באו לכאן. א"כ כמ"כ י"ל לענין הא דבעינן וכתב שיכתבנו הבעל או שלוחו והיינו אף למ"ד דבעינן שליחות בכתיבה. עכ"ז כיון שכבר נעשה האות כתקנה ע"י הסופר שלוחו של בעל. רק שאח"כ נתקלקל האות אזי גם כשמתקנים וחוקקים זה הב"ד אף שאינן שלוחי הבעל עכ"ז כיון שהם אינן רק מסירים הקלקול לבד עד שממילא נשארה כתיבה הראשונה על מקומה. א"כ יש כאן וכתב של הסופר שלוחו דהבעל. דעכצ"ל לסברא זו דהסמ"ק שע"י נפילת הדיו לא נתבטל מעשה הראשון לגמרי כ"א דאריה רביעא עליה וכשמבריח הארי נשאר מעשה הראשון על מקומה ולכן שפיר נקרא וכתב ולא נקרא כלל וחקק. יען חקיקה זו באה רק להסיר הקלקול שיתגלה כתיבה ראשונה. א"כ כמ"כ לענין וכתב דהבעל או שלוחו י"ל כן שע"י נפילת הדיו לא אסתלק ליה כתיבתו כ"א דאריה רביעא עליה כנ"ל ולכן גם כשהב"ד מבריחים הארי נשאר מעשה וכתב הסופר כמקודם. אך יש להקשות על הסמ"ק מגמרא ערוכה פרק המניח (דף כ"ט ע"ב) גבי מוצא בור וטממה וחזר וחפרה דאסתלק להו מעשה ראשון וקיימא לה ברשותיה וכ"פ הרמב"ם פי"ב מה' נזקי ממון ה"ו המוצא בור כו' סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר זה האחרון חייב שכיון שסתמו בעפר נסתלק מעשה ראשון. והרי נפילת הדיו לתוך חלל האות דומה ממש למה שסותם את הבור בעפר דאמרינן בפשיטות שנסתלק מעשה ראשון וכשחוזר ומוציא את העפר הרי זה כורה בור מחדש. וה"נ בנפילת הדיו אסתלק להו מעשה ראשון וכשחזר והוציא הדיו ע"י חקיקה ה"ז חוקק אות מחדש ואיכא כאן וחקק ופסול. ולכן נראה ודאי דהסמ"ק לא מיירי כלל רק בענין שגם אחר נפילת הדיו לא אסתלק כלל מעשה ראשון כי הוא קאי על שנפל דיו בתוך חלל הדלי"ת ונעשה עי"ז כמו ה"א. וכן הגמי"י בשם סה"ת דפוסל מיירי ג"כ אפילו בכה"ג כמבואר לעיל בתחלת תשובה זו. וכן מבואר בסה"ת סי' קט"ו שנפלה טפת דיו כו' בתוך חלל בי"ת ועשאה פ' או בתוך חלל אחרת שאין עתה שמה עליה ואח"כ מחק הטפה מתוך האות זהו חק תוכות כו'. וע"ז פליג הסמ"ק דהא בכה"ג עדיין ניכר כל מעשה הראשון. רק שע"י נפילת הטפה נשתנה הבית לצורת פ' או הדלי"ת לצורת ה'. הרי ב' קוין של הדלי"ת שעשה הראשון ישנן גם עתה אלא שמחמת הטפה נעשה עוד כמו רגל קטן בענין שנדמה כמו ה'. א"כ זה לא דמי כלל וכלל לסתם את החלל הבור בעפר שנסתלק מעשה הראשון לגמרי. אבל הכא ניכר מעשה הראשון רק שעוד נוסף עליו קצת לכן ס"ל כשנוטלי' מה שנוסף חשוב נשאר מעשה הראשון במקומו ואולי מדמה זה למש"ש בגמ' בהמניח במוצא בור וכסהו וחזר וגילהו דהראשון חייב דע"י מה שכסהו לא אסתלק מעשה ראשון כו' אף שבשעה שכסהו לא היה יכולים ליפול בו כו'. ועד"ז מצאתי בב"ח בא"ח סי' ל"ב סעי' י"ג שביאר דעת הסמ"ק דלא ה"ל כחק תוכות כיון שהיו האותיות כתובים כתקונם מתחלתם דחשבינן לדיו זה כאלו היה האות מכוסה בדבר אחר כמו בשעוה כשנטף על האות וכיוצא בזה דנוטל הכסוי וכשר עכ"ל הרי מדמה זה לכסוי דאינו מסלק מעשה ראשון. והנה בשעוה ודאי נכון הוא זה אפילו נטף על כל האות הוי ככסוי בור הנ"ל אבל בדיו איך שייך לומר כן. א"ו בדיו מיירי בענין שנשאר מעשה ראשון רק שנוסף עליו קצת עד שעי"ז נשתנה שאין שמה עליה. והנה בנשתנה עי"ז ממש לאות אחרת כמו בית שנעשה פ"א יש להביא ראי' לכאורה לסה"ת נגד הסמ"ק מהא דחופר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה דהאחרון לבדו חייב אף לנזקין לרבנן פ"ה דב"ק (דנ"א ע"א) שסילק מעשה ראשון ועיין בהמגיד פי"ג הי"ב לפי שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה ומתוך כך חייב בכל כו' והיינו שעי"ז חשוב שנסתלק מעשה הראשון לגמרי. וא"כ כמ"כ אות ב' כשנפל בו דיו ונעשית עי"ז פ' הרי נעתקה לאות אחרת וה"ל סילוק מעשה ראשון וא"כ איך יועיל בו המחיקה לומר שעי"ז ישאר ב' כמקדם. אך עכ"ז גם בכה"ג כשחזר וסתם טפח שהוסיף זהו איבעיא דרבא בגמרא (שם ע"ב) בעי רבא טם טפח וסילק אבניו מהו מי אמרינן מאי דעביד שקליה או דלמא נסתלקו מעשי ראשון וקמו ליה כוליה ברשותי' תיקו. הרי אפילו בכה"ג יש ספק לומר דמאי דעביד שקליה ונשאר מעשה ראשון וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ז ספק אם כבר נסתלק מעשה ראשון או עדיין לא נסתלק. אבל כשלא נשתנית ממש לצורת אות אחרת אף שאין שמה עליה י"ל ודאי שכשחוזר ומוחק הדיו שנפל נשאר הכתיבה הראשונה וכהסמ"ק הגם שהסה"ת פליג אפילו בכה"ג וכמו שמבואר היטב בב"ח סי' קכ"ה ס"ו מ"מ שפיר יש מקום לטעמיה דהסמ"ק דבכה"ג י"ל ודאי מאי דעביד שקליה ולא נסתלק מעשה הראשון כלל. ומה גם דהסמ"ק מיירי הכל שנפלה שלא בכוונה. ובהיות כן בנ"ד שלא נשתנית הדלי"ת לצורת ה"א ממש אף את"ל שאין שמה עליה י"ל דמהני מה שחקק שנשאר הכתיבה הראשונה. ואע"ג שהב"י סי' קכ"ה ד"ה ואם יש בו. כתב ושמא כו' לא מיפסיל משום חק תוכות מ"מ צריך שיגרר הסופר כו' היינו היכא דאפשר ועיין ט"ז שם סק"ה. ומה גם בסה"ת סי' ר"ה מבואר דפסול דחק תוכות חמור טפי מפסול דשלא לשמה בגט א"כ היכא דליכא משום פסול דח"ת ה"ה דאינו פוסל משום שלא לשמה וכגון בנדון דידן לפ"ד הסמ"ק. וציווי הבעל י"ל לענין זה כפסול דשלא לשמה דמיא דהא דאמרינן פ"ב דגיטין גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלר' יהודה הוי גט היינו ודאי אפילו נכתב מתחלה שלא בציווי הבעל כלל כדתנן רפ"ג כל גט שנכתב שלא לשום אשה פסול כיצד כו'. הרי מיירי שנכתב שלא בציווי הבעל כלל ובחק תוכות ס"ל לסה"ת דאפילו ר' יהודה מודה דלא מהני העברת קולמוס לשמה אלמא ח"ת חמור טפי. ואף שמצאתי בבית מאיר סי' קכ"ה שכ' אילו הייתי כדאי לחלוק על סה"ת מסתבר לי איפכא כו' אינו משום דשלא לשמה חמור רק מטעם אחר ע"ש. וכ"ש לפ"ד הפוסקים דלא בעינן שליחות ממש בכתיבה אלא משום דלא חשיב לשמה. ומבואר בתשו' אזמו"ר נ"ע המתחלת ענוותם תרבני וז"ל ובגרירת הדביקות שבין האותיות לא שייך ה"ט שאחר שכל האות נכתבה כבר לשמו ולשמה ואילו היתה מתתקנת מאיליה כשר עכ"ל. וכך י"ל בנד"ז אגרירת נקודות הדיו לפ"ד הסמ"ק שדומה ממש לגרירת הדביקות כו':

ט(יש ג' סברות להקל בנד"ז וביאר ד' הסמ"ק דמיירי בענין שע"י נפילת הטפת דיו לא אסתלק מעשה הראשון רק שאין צורתה עליה לכן ס"ל דע"י המחיקה דשקליה למאי דנפל נשאר הכתיבה ראשונה על מקומה):

יו
ועתה יש לעמוד עוד על ענין אחד שאפשר ליקח מזה קולא לנ"ד והוא דאפילו נאמר דהתינוק היה קוראו ה' וגם נאמר בפשיטות דתו לא מהני המחיקה מדאורייתא משום ח"ת מ"מ י"ל דנהי דלא מהני להכשיר האות לומר דה"ל אות דלי"ת כשר. אבל מ"מ לא יתכן לומר שגם אח"כ דינו כמקודם המחיקה שיהיה נחשב אות ה' לומר דה"ל שינה שמו ממש מצדוק לצהוק. דמדוע נאמר כן דה"ל שינה שמו הרי עכשיו נק' צדוק. רק שי"ל דמחיקה זו כיון דלא מהני להכשירו ה"ל כדין לא נכתב שמו כלל. ותדע דהמחיקה ענין גדול הוא דלפעמים אפילו בשינוי שמו ממש מהני המחיקה שמוחק את השינוי להכשירו לגמרי להיות גט כשר כמ"ש בטור סס"י קכ"ה בשם רבינו נסים. ובב"י שם בשם בעל העיטור דאפילו מחק בשמו ושמה כשר כל שנתקיים אח"כ. אלא דהתם לא שייך הפיסול דחק תוכות כלל דמוחקים השם לגמרי וגם הסופר מוחק. אך עכ"ז הרי אנו רואים דהמחיקה מהני שלא יהיה זה שינוי השם. א"כ י"ל כמ"כ כאן דהמחיקה מהני לענין שאין זה שינוי שמו ואע"ג דמחיקה זו יש בזה משום ח"ת וגם לא הסופר שליח הבעל ממש מחקו על זה י"ל דודאי טעמים אלו מהני לשלא יכשירו את הדלי"ת שיהיה כשר וכאילו נכתב דמי. אבל עכ"ז מהני המחיקה שאין כאן אות ה' דמאי דנעשה הקלקול שקליה. אע"ג דשקליה ע"י ח"ת מה בכך רק שי"ל דה"ל כאילו אסתלק מעשה ראשון לענין שיהיה השם כתוב כהוגן. אבל לענין שיהיה שינוי שמו כאילו עדיין כתוב ממש ה' זה אינו נראה כלל. וא"כ ה"ל כאילו לא נכתב שמו לגמרי. והנה בלא כ' שמו הביא הב"י סי' קכ"ט פלוגתא דהפוסקים דהמרדכי כ' בשם ר"י הלוי שהגט כשר והג"א בשם א"ז והתוס' ס"ל דהגט בטל מן התורה. והג"פ סי' קכ"ח סק"י האריך בזה והעלה דדיינינן לי' כספק מגורשת כיון דפלוגתא דרבוותא היא והדבר הוא שקול עכ"ל. ועיין בב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א. והבית מאיר רס"י קכ"ט הסכים לדעת הג"פ דהוי ספק מגורשת מן התורה. ודאי אינה מגורשת מדרבנן. והנה איתא בתשו' מהר"מ פאדווה סי' ל"ה דאפילו לא כתב שם המגרש כלל רק בן פ' כשר מאחר שהיה ידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה לבד מכשירו כמו בן פלוני עד דמתניתן דהמגרש עכ"ל. ובב"י סי' קכ"ט הביא בשם תשו' הרשב"א דאינו כשר דשמו ושמה בעינן הובא כ"ז בג"פ רס"י קכ"ט. ואפשר דלהרשב"א אינו כשר דוקא אבל היינו מדרבנן. ולפ"ז בנ"ד את"ל דשמו צדוק ה"ל כלא נכתב כלל אבל עכ"פ נכתב בן פלוני א"כ י"ל דלפ"ז אין כאן רק פיסולא דרבנן. ואם כן הוא ודאי שיש לסמוך על הנך ג' ספיקות דלעיל להכשירו לגמרי דה"ל כנכתב שמו בטוב. אך יש להבין מאחר דקודם המחיקה את"ל דהיה חשוב שינה שמו ממש צהוק והיה הגט בטל מדאורייתא איך ע"י המחיקה יצא ממדרגה זו למדרגת שלא נכתב שמו כלל לא צדוק ולא צהוק עד שעי"ז יש לומר שהוא כשר מדאורייתא לפי שנכתב בן פלוני כו'. והרי לכאורה המחיקה לאו כלום היא מאחר שנמחק שלא בציווי הבעל. וא"כ איך ביכולת איש אחר שאינו שלוחו של הבעל להעתיקו מפיסול זה דאורייתא מאחר שכבר היה חספא ממש. אך באמת ע"ז יש להשיב דאם זה השינוי היה נעשה דרך כתיבת הסופר שהוא שליח הבעל אזי לא מהני מחיקה דהאחר שאינו שליח הבעל למישקל מה שעשה שליח הבעל דכיון שע"י שליח הבעל נעשה חספא איך יכשירנו אחר. אבל בנ"ד שהגט נכתב ונחתם בהכשר גמור רק שאח"כ ממילא נפלה בו נקודת דיו א"כ אף שהוא כעת כחספא ממש מאחר שזה הפיסול נעשה לא ממי שהוא שליח הבעל כך ביטול פיסול זה יוכל להיות נעשה ע"י אחר רק שבביטול פיסול זה יש ב' דברים הא' להכשירו לגמרי שיהיה חשוב נכתב שמו צדוק וזה אי אפשר ע"י מחיקה משום ח"ת ומשום דאינו שליח הבעל. אבל הענין הב' לשלא יהיה עכ"פ שם ה' עליו דהיינו שלא יהיה שינה שמו לצהוק למה לא יהיה מהני מחיקת הב"ד מאחר שהקלקול נעשה ממילא. דהנה כמו שאם נעשה זה השינוי ע"י הסופר מהני המחיקה אף אח"כ כשמוחקו הסופר הגם דלא מהני משום ח"ת לסה"ת עכ"פ ודאי מהני שאין זה שינוי השם דלענין זה ודאי אמרינן מאי דעביד שקליה. הגם דלא אמרינן כן להכשיר האות לגמרי אבל ודאי עכ"פ שקליה שאין כאן ה'. וכיון דשקלי' הסופר שלוחו של בעל ודאי פשיטא דאמרינן דליכא עכשיו שינוי שמו (וע' לקמן) והגם דשקליה ע"י מחיקה דהוי ח"ת לסה"ת. וא"כ אין החסרון כאן רק משום דשקליה הב"ד שאינן שלוחי הבעל ממש. אבל כיון שגם הפיסול נעשה ממילא שלא ע"י סופר שלוחו דהבעל א"כ סגי כששקליה הב"ד אע"פ שאינן שלוחיו ממש דמ"מ י"ל מה דעביד שקליה כמו שי"ל כששקליה הסופר היכא דהוא עביד הפיסול. דהמדרגות שוות תיקון דהסופר להיכא שנעשה הפיסול על ידו ותיקון של הב"ד להיכא שנעשה הפיסול ממילא אחר גמר כתיבת וחתימת הגט לענין שלא יהיה נחשב עכ"פ שינוי שמו:

יא(עוי"ל דאף לסה"ת דלא מהני המחיקה משום ח"ת עכ"ז לענין זה מהני המחיקה להעתיקו ממדרגת שינה שמו. וא"כ איך יעתיקו ממדרגה זו מי שאינו שליח הבעל. י"ל דכמו שאם נעשה זה הפיסול והשינוי ע"י הסופר מהני מחיקת הסופר להעתיקו מפיסול זה החמור אף דלא מהני להכשיר האות משום ח"ת. כמ"כ כשנעשה הפיסול ממילא לאחר גמר כתיבת וחתימת הגט מהני מחיקת הב"ד להעתיקו מפיסול זה שלא יהי' שינה שמו. רק דלא מהני להכשירו וה"ל כמי שלא נכתב שמו כלל. אבל כיון שנכתב בן פלוני יש סברות לומר דאינו פסול מדאורייתא כ"א מדרבנן):

יבז
והנה ר"פ המגרש תנן ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. וכתבו התוס' (דף פ"ד ע"ב) פי' לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות משמע דוקא חוץ דלא הוה כריתות חזר ומחקו פסול אבל שאר מחקים כשרים בגט רק שיעשה קיום לפני שריר וקיים ומ"מ נהגו העולם להחמיר עכ"ל. ובד"ה אבל אחר התורף. כתבו דבחוץ נמי ליכא פיסולא דאורייתא אלא כשנכתב קודם התורף אבל נכתב אחר התורף אפילו אמר בעל קודם לכן לא חשיב נכתב שלא לשום כריתות דאין דעת הסופר לשם תנאי דחוץ לפלוני בשעת כתיבת התורף כיון שלא כתבו בגט עדיין עכ"ל ורבא פליג בתנאי חוץ כשאמר לפני התורף אף שלא כתבו התנאי בגט כלל ס"ל דלא נכתב לשם כריתות אבל באמר לאחר שנכתב התורף אע"פ שכתבו ג"כ אז מודה רבא דאינו פסול מדאורייתא. וכ"כ בחה"ר שם. ועוד כ' שם בחה"ר בד"ה ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. פי' דמשעת כתיבתו נפסל הגט והוה ליה כמי שנכתב שלא לשמה כו' ובתשו' להרב רבינו נסים ז"ל כו' ורבינו סעדיה ז"ל והגאונים אמרי מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקויים ושאר מחקים אם נתקיים כשר דיעבד ולכתחלה לא. והרב בעל העיטור ז"ל אפילו בשמו ושמה כשר לכתחלה. ומסתבר לי כדברי הגאונים ז"ל דכל שנמחק שמו ושמה נודע בבירור שלא נכתב תורפו של גט לשמו ולשמה וה"ז כגט שמצאו באשפה דפסול לר' אלעזר דבעי כתיבה לשמה עכ"ל. ור"ל דדומה לגט שנכתב בו תנאי דחוץ קודם התורף דחשוב ג"כ כגט שמצאו באשפה כמש"ש בד"ה ומיהו כתבו בתוכו. והיינו משום דתנאי דחוץ גורם שהתורף שנכתב אח"כ אינו כלום ולכן לא מהני מחיקת תנאי דחוץ. משא"כ כשנכתב תנאי דחוץ אחר התורף מהני מחיקת התנאי דחוץ וכשר הגט מדאורייתא רק מדרבנן פסול משום גזירה אטו לפני התורף. וס"ל להרשב"א דכמ"כ שינוי שמו ושמה ה"ל כתנאי דחוץ והרי הוא לפני התורף וא"כ זהו גורם שהתורף שנכתב אח"כ אינו כלום וכגט שמצאו באשפה ולכן לא מהני מה שימחוק שמו אח"כ כיון שכבר נפסל התורף וכמו דלא מהני מחיקה מדאורייתא בתנאי דחוץ כשנכתב לפני התורף. והר"ן שם הביא דברי הרשב"א והשמיט מ"ש ומסתבר לי כו' נראה שמסכים לסברת העיטור וצריך לומר דמחלק בין תנאי דחוץ לשינוי שמו דבתנאי דחוץ שייך לומר שגורם שהתורף נכתב שלא לשם כריתות כיון שנכתב על תנאי זה. אבל בשינוי שמו לא אמרינן דה"ל שנכתב הגט שלא לשמו כלל. ושוב ראיתי במכמ"א ש"ב סי' ג' דכ"א ע"א שהביא בשם הרמ"ה הובא בתשובת הרא"ם סי' ס"ו ותוכן דבריו נראה דכוונתו דאם שינוי השם נכתב מדעת ה"ל כתנאי דחוץ ונפסל הגט שנכתב אח"כ על דעת זה ולא מהני מחיקת השם אבל אם בטעות שינה שמו שנתכוין לכתוב ראובן וכתב שמעון כל כה"ג אי איתקן במחק או בתלייה ואיקיים כשר ואע"פ שלא נתבאר שם בבירור כן עכ"ז ממ"ש המכמ"א שם דקרוב לדבריו אלה כתב המרדכי בשם רבינו קלונימוס והנה הוא במרדכי פרק המגרש סי' תמ"ה ושם מבואר בהדיא כמו שכתבתי יעו"ש. עכ"פ אנו למידין מסוגיא זו דיש לחלק דלפעמים הדבר שפסול גורם שכל הגט נפסל ואין לו תקנה על ידי מחיקת הפיסול ואין זה אלא בתנאי דחוץ וכשנכתב לפני התורף ולפי שכתיבת תורף הגט נגרר אחר תנאי זה שמקודם ואדעתא דהכי נכתב. אבל כשנכתב התנאי דחוץ אחר התורף אזי אף על פי שאם לא מחקו הגט בטל וכחספא חשוב עכ"ז כשמוחקו חזר הגט לכשרותו מדאורייתא ואינו פסול אלא מדרבנן משום גזירה כמו שהכריחו התוס' שם תחלת (דף פ"ה) בד"ה דברי הכל כשר והר"ן שם והיינו משום דהתורף נכתב בהכשר אם כן אף שאח"כ נכתב דבר הפוסל מהני בו מחיקה. וא"כ מכ"ז נשמע ג"כ לנ"ד דכיון שהשינוי שם נעשה אח"כ אחר שנכתב הגט ונחתם כהוגן אח"כ בזמן רב ע"י הנפילת טפת דיו נעשה כשינוי השם כנ"ל א"כ ודאי דאפילו לדעת הרשב"א דשינוי שמו חשוב כתנאי דחוץ ה"ל עכ"פ כתנאי דחוץ שנכתב לאחר התורף דלא נפסל התורף עי"ז ומהני מחיקה להכשירו. ואף שאם לא מחקו השינוי ה"ל הגט חספא ה"ל כמו תנאי דחוץ לאחר התורף דכשלא מחקו הגט חספא דהא יש שיור בגט ואעפ"כ כשמחקו מתכשר לולי משום גזירה כנ"ל והכא לא שייך גזירה ע"כ ודאי מהני מחיקה לענין שעי"ז ניטל השינוי שם. אף שלא מהני להכשירו לגמרי משום ח"ת וכנ"ל. וכיון דיצא לנו מזה דע"י זה השינוי הנעשה אח"כ לא נעשה פיסול בהגט שנכתב מקודם. אף שהוא חספא מחמת השינוי היינו בעוד שהשינוי יש בגט אבל במחיקת השינוי מהני. א"כ כמו כשהפיסול נעשה ע"י הסופר סגי כשהוא מוחק וכמו בדין חזר ומחקו הנ"ל כמכו כן כשהפסול הזה נעשה ממילא ע"י נפילת דיו מהני כשאחר מוחק אע"פ שאינו שלוחו דהבעל ממש. כיון שזה השינוי אינו פוסל רק מחמתו לבד ולא גורם כלום בעצם הגט א"כ ראוי כשמוחקו גם אחר מהני כיון שנעשה ממילא. ועכ"פ כשהב"ד מוחקים אותו. הן אמת להפנ"י בסוגיא דאם כתבו בתוכו בד"ה מהו דתימא. דס"ל דאפילו חוץ לאחר הגט גורם שנתבטל הגט לגמרי ולכן אפילו חזר ומחקו פסול מדאורייתא א"כ י"ל כמ"כ בנ"ד. אכן כבר השיגו הבית מאיר סס"י קמ"ז דאשתמיטתי' התוס' שם (דפ"ה) ד"ה דברי הכל כשר. וגם הפנ"י עצמו תבריה לגזיזיה בד"ה אבל אחר התורף שפי' בעצמו שם דלרבינו יהודה בתוס' שם מהני כשחזר ומחקו יעו"ש. וגם להפנ"י אין הנדון דומה דהכא לא שייך כלל לומר שביטל הגט כיון שנעשה ממילא ע"י נפילת דיו כו'. אלא דא"צ לזה דדברי הפנ"י שם לא שרירן כו' כנ"ל:

יגקיצור (מסוגיא דר"פ המגרש (דפ"ד סע"ב) דתנאי דחוץ לאחר התורף מהני בו מחיקה ומתכשר הגט מדאורייתא אף שקודם המחיקה הי' חספא. משא"כ בחוץ לפני התורף לא מהני מחיקה משום דכשנכתב התורף אחריו נפסל כן מתברר מהתוס' והר"ן ושא"פ דלא כהפנ"י. וה"נ פשיטא דלא גרע מחוץ לאחר התורף שלא נפסל עי"ז מה שנכתב ונחתם מקודם בכשרות. כ"א זה הפיסול פוסל מחמת עצמותו ולכן ודאי מהני בו מחיקה. וכיון שנעשה הפיסול ממילא נ' דמהני ג"כ תיקון דממילא וא"צ ע"ז שליחות הבעל ממש. ונהי דלא מהני משום ח"ת לסה"ת עכ"פ ה"ל כאילו לא נכתב שמו ונת' באות שלפני זה):

ידח
והנה בכל הנ"ל א"ש הדין המבואר בש"ע סס"י קכ"ו סמ"ח ויפרידם בסכין כו' והוא מתשו' מהרי"ק שרש ע"א עיין ב"י רס"י קכ"ו בד"ה ולמהך חסר יו"ד. ועיין בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ס"ה ס"ו מזה. ואף דשם נעשה הנגיעה ע"י סופר שליח הבעל. עכ"ז כיון שבדיעבד כשר כה"ג במקום עיגון וגם (א"כ) לא נתכוין לפסול ח"ו לכן מהני מחיקת הב"ד להיות ההכשר ביתר שאת. ובג"פ סס"י קכ"ו ס"ק ק"ג כ' דהב"י ס"ל דאפי' להריב"ש דס"ל דאין להאריך הווי"ן אבל לענין גרירות הדבק שאני ומ"מ בסי' קכ"ה ס"ק ס"ו כ' דנעביד תרווייהו שימסור אותו בלי תיקון ואח"כ יטלנו ממנה ויתקננו ויחזור ויתננו לה בתיקון. ואזמו"ר נ"ע כ' בתשו' אך אעפ"כ כל מה שאפשר לתקן ע"י גרירה בין הדביקות נכון לתקן ולא משום מראית העין לבד כו' עד ובגרירות הדביקות שבין האותיות לא שייך ה"ט שאחר שכל האות נכתבה כבר לשמו ולשמה כו' ע"ש. וצ"ל למה הוצרך לומר דלמ"ד דלא בעינן שליחות בכתיבה. כי אפילו למ"ד דבעינן שליחות בכתיבה י"ל דמהני מחיקה לדביקות שנעשו ממילא וכמש"ל. והגם שמה שנתבאר לעיל אות ו' וז' זהו לומר דמהני לענין להעתיקו מהפיסול ולא להכשירו לגמרי. ואזמו"ר נ"ע מיירי להכשירו לגמרי. אך לעיל מיירי בנפילת טפת דיו שנשתנית עי"ז האות לצורת אות אחרת אזי בכה"ג הוא דלא מהני להכשירו לגמרי לפ"ד סה"ת. אבל בגרירת הדביקות שבין האותיות מאחר דגם לסה"ת ליכא כה"ג משום חק תוכות כמבואר בטור כאן סי' קכ"ה ובא"ח רס"י ל"ב ובב"י שם. א"כ י"ל דכמ"כ דאין צריך שליחות הבעל על זה שאחר שכל האות נכתבה כבר בשליחותו. רק שאח"כ נדבקו א"צ שליחות ע"ז. וכ"ש שיש לומר כמ"ש הרא"ש דניחא ליה לבעל שיתקנוהו כו'. וצ"ל דאזמו"ר חש לסברת הב"י ומהריב"ל ח"ג סי' ס"ט דאף היכא דלא מיפסיל משום חק תוכות אין להכשיר כשנעשה שלא בשליחות הבעל. מיהו אפילו לפ"ז י"ל דהיינו דלא מהני להכשירו לגמרי עי"ז להיות ע"ז האות דין אות כשר אבל עכ"ז מהני להסיר הפיסול הנמשך עי"ז כדלעיל בנדון שאילתינו. והנה בתשו' פני יהושע סוף חאה"ע סי' י"ח שנשאל בגט שבמקום בשנת נכתב בשגת דהשואל הג"מ זנוויל ז"ל ס"ל כיון דהוי מלה זרה בגט כמו תשרק צפעס כו' פסול אף שאם לא נכתב כלל תיבת בשנת כשר. אלא שכתב להכשיר משום שאפשר עדיין לתקן. והגאון מוה' יושע ז"ל השיג עליו בתרתי. דמשום דהוי מלה זרה לא נפסל כיון שאנו מכירין סגנון הדבר דהוי ט"ס וכמו תיבת ברביעי כשטעה וכתב בביעי שהכשיר העיטור שבב"י סי' קכ"ו מהאי טעמא. והשנית תמה עליו דלדבריו שהוא פסול איך מהני תיקון כי הרא"ש לא כתב לתקן אלא כיון שבדיעבד אם ניתן הגט כך בלא תיקון אינו מעכב ולכן לכתחלה במקום הדחק שרי בתיקון. אבל בדבר שהוא פסול בדיעבד ממש איך אפשר בתיקון כי לפ"ז לעולם בשעת הדחק אם שינה שמו ושמה כההיא עובדא דתלמודא פרק התקבל שהיה שמה נפאתה וכתבו תפאתה או איפכא הרי אפשר בתיקון וכן עובדא דהרשב"א שהביא מר שהיה גט קצר הרי אפשר בתיקון (נראה שיש כאן חסרון וצ"ל שהיה הרי"ש שבשם האשה הגג קצר מאד כו' ותינוקות קראוה וי"ו כהובא בב"י סס"י קכ"ו) כו' עד אבל מה שבדיעבד פסול אין לתקנו אם לא הסופר שהוא שליח הבעל כו' ולכן שרי לו לגרר דלא אמר לכתוב חספא ולמיהב לה כו' עכ"ד. ולפמש"ל יש לצדד דכוונת הג"מ זנוויל ז"ל הוא דנהי שע"י התיקון לא נכשיר את המלה להיות דומה כאילו נכתב תיבת בשנת כדי שגם את"ל דאם חסר תיבת בשנת היה פסול עכ"ז ע"י התיקון יהיה כשר. הא לא אמרינן דתיקון זה אי אפשר כ"א ע"י הסופר. וכמו שהביא הפנ"י ראיה ע"ז מנפאתה תפאתה. ומתשו' הרשב"א. אבל את"ל דאם חסר תיבת בשנת כשר משום דמוכח דמ"ש בחמשה אלפים וארבעה מאות לבריאת עולם דודאי סכום שנים קאמר ולא ימים כו' אלא דבאנו לחוש דתיבה זרה בשגת פוסלת יותר מאילו לא נכתבה כלל ע"ז י"ל דשפיר קאמר הג"מ זנוויל ז"ל דמהני מה שיתקנו הב"ד הגימ"ל לעשות נו"ן ולא יהיה כאן מלה זרה עכ"פ. וע"ז ליכא ראיה מנפאתה דהתם אם יתקנו והתיקון לא מהני להכשיר התיבה רק כאילו לא נכתבה כלל א"כ הוי חסר שמה. ד"כ י"א דהגט בטל. ועוי"ל דהתם שאני דכיון שכתבו תפאתה א"כ ה"ל כמו תנאי דחוץ שלפני התורף וכמש"ל בשם הרשב"א פרק המגרש דכל שינוי שמו ושמה ה"ל כתנאי דחוץ כו' כנ"ל. וזהו דמשמע בגמ' ורש"י שהוצרכו לכתוב גט אחר ולא מהני התיקון בגט זה אף ע"י עדים שלוחי הבעל. ואף לפמש"ל בשם רבינו קלונימוס שבמרדכי פ' המגרש סי' תמ"ה י"ל שם במתכוין ובדעת כתבו תפאתה וה"ל כתנאי דחוץ כו'. ובזה א"ש ההיא דתשובת הרשב"א דמשמע דס"ל דלא שייך כלל שום תיקון אף להעתיקו ממדרגת שינוי שמו ושמה. די"ל כיון שע"י הסופר שליח הבעל נעשה כן ה"ל כתנאי דחוץ כו' והרשב"א לשטתיה כנ"ל. וגם לרבינו קלונימוס שבמרדכי פ' המגרש סי' תמ"ה משמע כן דאם ע"י הסופר נעשה השינוי ה"ל כדין דר"פ השולח ביטלו אינו חוזר ומגרש בו. והנה גם לדברי הפנ"י י"ל דהתם משום שהפיסול נעשה ע"י הסופר שליח הבעל אינו יכול לתקנו אחר שאינו שליח הבעל לשום דבר. ולהג"מ זנוויל ז"ל י"ל כיון דהבעל צוה לכתוב גט כשר וגם הסופר כ' הטעות בשגגה שנתכוין לכתוב בשנת וטעה וכתב בשגת ע"כ מהני התיקון ע"י הב"ד ע"ד שנת'. וחילוק זה בין כ' במתכוין לכ' בטעות יש לו סמך מדברי רבינו קלונימוס הנ"ל. אך בנ"ד שהפיסול נעשה ממילא לאחר שהגט נכתב ונחתם כהלכתו י"ל דיודה הפ"י ג"כ דמהני תיקון הב"ד לענין שעי"ז יעתיקוהו ממדרגת שינוי שמו להיות כאילו לא נכתב שמו כלל דיש צד לומר דאינו פסול מדאורייתא ע"י שנכתב בן פלוני כ"א מדרבנן הוא פסול כמשנ"ת אות ו'. ולכן מהני להכשירו לגמרי ע"י הנך שלשה טעמים דהתירא שנתבארו לעיל אות ה'. ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להקל לסמוך להתירה ע"י גט זה לבד. אבל נאמר דמהני עכ"פ בצירוף גט האחר שהוא ג"כ כשר מעיקר הדין כמשנ"ת בתשובה הראשונה. ופשוט דבצירוף שני הגיטין אין שום פקפוק כלל:

טוקיצור (ענין הנז' בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח ויפרידם בסכין. וענין תשו' אזמו"ר נ"ע. ופלפול בתשובת פ"י חאה"ע סי' י"ח. ושגם להפ"י יש להקל בנ"ד. ומ"מ למעשה צריך לצרף ההיתר דגט האחר שהוא ג"כ כשר מעיקר הדין):

טזאחר שנים רבות נשאלתי על גט שנכתב על שם אבי המתגרשת הכהן והוא באמת אינו כהן. והוא מקום עיגון גמור. אמרתי כיון בתשובת הגאון מ' עקיבא איגר בסי' קי"ז מכשיר הגאון הבית מאיר בכה"ג במקום עיגון יעו"ש. ע"כ אף שקשה לסמוך ע"ז עכ"ז אפשר יש להקל באופן זה שאחר שיתנו לה זה הגט. אזי ימחקו ויגררו תיבת הכהן ויתננו לה השליח פעם שנית משום שי"ל כיון שבודאי בשגגה נכתב הכהן א"כ עצם הגט נכתב בכשרות. רק אח"כ קלקל ע"י כתיבת הכהן וכשיגררו זה ישאר הגט בשמו ושמה כמו שצריך להיות. ומ"מ צ"ע די"ל דלרבינו קלונימוס שבמרדכי וכ"ש להרשב"א חשוב זה הגט חספא כיון שכתב כן מדעת אע"פ שהדעת הי' מחמת שסברו שכן הוא לא נתכוונו ח"ו לפסול הגט כ"א אדרבה שיהיה כשר עצהיו"ט. מ"מ כיון שנכתב הכהן מדעת ועי"ז נפסל הגט ה"ל כביטלו דאין חוזר ומגרש בו. לכן לפ"ז לא מהני כלל מה שימחקו הכהן ולא דמי לנד"ז שהשינוי נעשה מעצמו ולא שווייה הבעל חספא רק מ"מ י"ל דלהמכשירים שינוי הכהן באבי המתגרשת לדידהו אפשר נכון שלאחר נתינה הראשונה ימחקו ב"ד תיבת הכהן ויתננו לה שנית דכיון דלדידהו אין שינוי זה פוסל דוגמת שינה מקום לידה דהכשיר ר"י בעל התוספות. וכיון שכן לרווחא דמילתא יוכלו למוחקו וליתן לה שנית דוגמת מ"ש הרא"ש בהארכת הווי"ן כו':