Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אקיצור מהתשובה
תוכן השאלה שמאי העיד על הטביעה והוא ועוד שני עדים מעידים שבפניהם העלוהו ותיומ"י הכירוהו היטב בטב"ע בפניו וקצת סימנים בגופו רק שאמרו ששני שיניים התחתונים היו שבורים והח"ק מעידים ששני שיניים העליונים ר"ל שבשורה העליונה היו שבורים. ושוב אמר ע"א מהראשונים שגם הוא אמר שהשיניים העליונים היו חסרים רק הסופר הכותב הגב"ע טעה:
תוכן השאלה שמאי העיד על הטביעה והוא ועוד שני עדים מעידים שבפניהם העלוהו ותיומ"י הכירוהו היטב בטב"ע בפניו וקצת סימנים בגופו רק שאמרו ששני שיניים התחתונים היו שבורים והח"ק מעידים ששני שיניים העליונים ר"ל שבשורה העליונה היו שבורים. ושוב אמר ע"א מהראשונים שגם הוא אמר שהשיניים העליונים היו חסרים רק הסופר הכותב הגב"ע טעה:
בא
בהגב"ע אינו מבואר אם הח"ק הכירוהו ג"כ בטב"ע. ואם האשה ג"כ הכירתו בטב"ע. וגם מסתמא אומרת שהשיניים שבבעלה היו העליונים שבורים. וא"כ הרי מכחשת את שמאי ודעימיה:
בהגב"ע אינו מבואר אם הח"ק הכירוהו ג"כ בטב"ע. ואם האשה ג"כ הכירתו בטב"ע. וגם מסתמא אומרת שהשיניים שבבעלה היו העליונים שבורים. וא"כ הרי מכחשת את שמאי ודעימיה:
גב
א"כ לדברי האשה. ע"כ שמאי ודעימיה עידי שקר הם ואין לדמות זה למנה שחור ומנה לבן:
א"כ לדברי האשה. ע"כ שמאי ודעימיה עידי שקר הם ואין לדמות זה למנה שחור ומנה לבן:
דג
מיהו י"ל אף לדברי האשה והח"ק. אין להחזיק העדים למשקרים כי רק י"ל דטעו בין שורה עליונה לתחתונה כמו בין דיוטא עליונה לתחתונה. ואין לחוש שמא היה הטעות בהטב"ע דזה רחוק מאד מכמה טעמים המבוארים בפנים. מה גם שאומרים שבהטב"ע הכירוהו עוד כמה אנשים ועדיף מתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה:
מיהו י"ל אף לדברי האשה והח"ק. אין להחזיק העדים למשקרים כי רק י"ל דטעו בין שורה עליונה לתחתונה כמו בין דיוטא עליונה לתחתונה. ואין לחוש שמא היה הטעות בהטב"ע דזה רחוק מאד מכמה טעמים המבוארים בפנים. מה גם שאומרים שבהטב"ע הכירוהו עוד כמה אנשים ועדיף מתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה:
הד
מדברי מהרש"א ר"פ היו בודקין משמע אף היכא כשתאמר שטעו הוי הטעות בדבר שמצוי מאד לטעות אעפ"כ חיישינן ותלינן שמא שיקרו ועדותן בטל. אך מהרש"א לא אמר כן רק היכא שצריך דרישה וחקירה אבל היכא שא"צ דו"ח מודה דתלינן יותר בטעות כדמוכח בגמרא ר"פ אד"מ והרי ה"נ א"צ דו"ח:
מדברי מהרש"א ר"פ היו בודקין משמע אף היכא כשתאמר שטעו הוי הטעות בדבר שמצוי מאד לטעות אעפ"כ חיישינן ותלינן שמא שיקרו ועדותן בטל. אך מהרש"א לא אמר כן רק היכא שצריך דרישה וחקירה אבל היכא שא"צ דו"ח מודה דתלינן יותר בטעות כדמוכח בגמרא ר"פ אד"מ והרי ה"נ א"צ דו"ח:
וה
לכאורה קושיא על מהרש"א מהדינים הנז' בש"ע ח"מ סי' ל"ד ס"ד וסכ"ד. ותירוץ מרווח ע"ז. לחלק בין תחלת עדות לסוף עדות. ועד"ז יתורץ במכ"ש קושיות הט"ז סי' למ"ד סעיף ג':
לכאורה קושיא על מהרש"א מהדינים הנז' בש"ע ח"מ סי' ל"ד ס"ד וסכ"ד. ותירוץ מרווח ע"ז. לחלק בין תחלת עדות לסוף עדות. ועד"ז יתורץ במכ"ש קושיות הט"ז סי' למ"ד סעיף ג':
זו
ק"ק על מהרש"א מטעות דשעות ויש ליישב. התומים הקשה על מהרש"א. ויש לתרץ. ולפמ"ש דמהרש"א מודה בדבר שא"צ דו"ח לק"מ:
ק"ק על מהרש"א מטעות דשעות ויש ליישב. התומים הקשה על מהרש"א. ויש לתרץ. ולפמ"ש דמהרש"א מודה בדבר שא"צ דו"ח לק"מ:
חז
עוד ראי' להקל בנד"ז מתשו' הר"ן סי' מ"ז. ויש קצת צ"ע על תשו' הר"ן:
עוד ראי' להקל בנד"ז מתשו' הר"ן סי' מ"ז. ויש קצת צ"ע על תשו' הר"ן:
טח
יש להקשות עמש"ל סי' ג' וס"ו לתלות דטעו מתשובת הריב"ש סי' שפ"ב וכ"ד תשו' הרשב"א ח"ג סי' ד' וסי' ח' שפסק כן בש"ע ח"מ סי' מ"ג ס"ט. ואף שלא יחלוק הריב"ש על דבין דיוטא עליונה לתחתונה תלינן בטעות אף שאין זה טעות כשיפורא דירחא י"ל דזהו דוקא כששני העדים המכחישי' זא"ז בענין הדיוטא שניהם מעידים על ההלואה. וס"ל להרשב"א והריב"ש דאע"ג דתלינן באיחרוהו וכתבוהו עכ"ז בטעות לא תלינן:
יש להקשות עמש"ל סי' ג' וס"ו לתלות דטעו מתשובת הריב"ש סי' שפ"ב וכ"ד תשו' הרשב"א ח"ג סי' ד' וסי' ח' שפסק כן בש"ע ח"מ סי' מ"ג ס"ט. ואף שלא יחלוק הריב"ש על דבין דיוטא עליונה לתחתונה תלינן בטעות אף שאין זה טעות כשיפורא דירחא י"ל דזהו דוקא כששני העדים המכחישי' זא"ז בענין הדיוטא שניהם מעידים על ההלואה. וס"ל להרשב"א והריב"ש דאע"ג דתלינן באיחרוהו וכתבוהו עכ"ז בטעות לא תלינן:
יט
אך הרי הר"ן בתשו' סי' ע"ז וכמה חכמים בתשו' הריב"ש שם חלקו על הריב"ש וכן כמה גדולי צרפת בתשו' הרשב"א לא ס"ל סברא זו של הרשב"א והריב"ש כלל וס"ל דלא נפסלו העדים כלל והיינו ג"כ משום שאפשר לטעות בזה תלינן בטעות ולא בשקר וכ"ד השט"מ פא"נ דע"ב. נמצא להרשב"א והריב"ש י"ל שאין מתירין ע"י עדים אלו כיון שנתפסו באיזה שקר בסימני השיניים לא מהימני על הטב"ע. אבל להר"ן והגדולים הנ"ל כיון דאפשר לתלות בטעות לא נפסלו כלל ומהימני על הטב"ע. ובעדות אשה שמת בעלה דהאמינו אף לגמל"ת ולפסולי עדות דרבנן יש ויש לסמוך על הר"ן וסיעתו:
אך הרי הר"ן בתשו' סי' ע"ז וכמה חכמים בתשו' הריב"ש שם חלקו על הריב"ש וכן כמה גדולי צרפת בתשו' הרשב"א לא ס"ל סברא זו של הרשב"א והריב"ש כלל וס"ל דלא נפסלו העדים כלל והיינו ג"כ משום שאפשר לטעות בזה תלינן בטעות ולא בשקר וכ"ד השט"מ פא"נ דע"ב. נמצא להרשב"א והריב"ש י"ל שאין מתירין ע"י עדים אלו כיון שנתפסו באיזה שקר בסימני השיניים לא מהימני על הטב"ע. אבל להר"ן והגדולים הנ"ל כיון דאפשר לתלות בטעות לא נפסלו כלל ומהימני על הטב"ע. ובעדות אשה שמת בעלה דהאמינו אף לגמל"ת ולפסולי עדות דרבנן יש ויש לסמוך על הר"ן וסיעתו:
יאי
וגם להרשב"א והריב"ש יש לצדד מתרי טעמי. א' משום דבמדעל"ג כזה לא שייך שקר כלל. ב' דהכא כיון שהוכר לעין כל בטב"ע יפה כמו שהוא חי הנה הסימנים הם רק דבר טפל לכן י"ל דלא שמו לב כ"כ בפרט א' מהם. משא"כ בנדון דהרשב"א והריב"ש זמנו של שטר הוא ענין עיקרי. וכה"ג יש בהרמב"ם פ"ב מהלכות קידוש החודש ובבעל המאור פ"ב דר"ה ועי' מזה בשו"ת ח"צ סי' מ"ד ובתשו' ב"א סי' כ"ד:
וגם להרשב"א והריב"ש יש לצדד מתרי טעמי. א' משום דבמדעל"ג כזה לא שייך שקר כלל. ב' דהכא כיון שהוכר לעין כל בטב"ע יפה כמו שהוא חי הנה הסימנים הם רק דבר טפל לכן י"ל דלא שמו לב כ"כ בפרט א' מהם. משא"כ בנדון דהרשב"א והריב"ש זמנו של שטר הוא ענין עיקרי. וכה"ג יש בהרמב"ם פ"ב מהלכות קידוש החודש ובבעל המאור פ"ב דר"ה ועי' מזה בשו"ת ח"צ סי' מ"ד ובתשו' ב"א סי' כ"ד:
יביא
ואם האשה הכירה בטב"ע או הח"ק הכירוהו אזי ודאי א"צ לכל הפלפול הנ"ל. ובענין עדים שנטלו שכר:
ואם האשה הכירה בטב"ע או הח"ק הכירוהו אזי ודאי א"צ לכל הפלפול הנ"ל. ובענין עדים שנטלו שכר: