Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן יח
ז"ל השאלה. ראה ראיתי בכמה ס"ת ותפילין ומזוזות שהכפין פשוטין אינם עגולות ויש בזה כמה פרטים יש שהם חדין בזויות מבחוץ וגם מבפנים בזויות חדה כזה ך. ויש שמבחוץ הם חדים בזויות ומבפנים הם בעיגול כזה ך או להפך שמבחוץ הם בעיגול ומבפנים הם חדים. והנה לפי המבואר בס' בש"א ובב"י בשם מהריא"ס ובש"ע של אאזמו"ר שאם עשה לכף פשוטה זויות למעלה כמו דלית פסולה ואין לה תיקון בתו"מ. לכן נהגתי בעצמי לפוסלן אך כי רבים חולקים עלי ואומרים שמה שמבואר שזויות פסולה היינו אם הגג בולט ועובר מעבר דופן כזה ך. ואומרים כי כן משמע הלשון כמו דלי"ת. ואני השבתי להם. שהבליטה שמעבר לדופן הוא נק' עקב ולא זויות. וראיה מן המבואר בתמונת אות בית שיהי' לה זויות טוב למעלה ועקב טוב למטה. וגם בפי' מבואר בתמונת אות דלי"ת שצריך שיהיה לה עקב מלמעלה מזה נלע"ד שזויות לבד ועקב לבד. וזה שהוא מרובע בזויות למעלה מבפנים ומבחוץ ודאי נלע"ד שנק' זויות ופסולה. אך אין בידי להכריע אותם. ובשארי כפין פשוטין שהם בזויות מבפנים ולא מבחוץ או להפך מסופק אני בעצמי אם לדונו כזויות גמורה או לא. עכ"ל השואל:
ז"ל השאלה. ראה ראיתי בכמה ס"ת ותפילין ומזוזות שהכפין פשוטין אינם עגולות ויש בזה כמה פרטים יש שהם חדין בזויות מבחוץ וגם מבפנים בזויות חדה כזה ך. ויש שמבחוץ הם חדים בזויות ומבפנים הם בעיגול כזה ך או להפך שמבחוץ הם בעיגול ומבפנים הם חדים. והנה לפי המבואר בס' בש"א ובב"י בשם מהריא"ס ובש"ע של אאזמו"ר שאם עשה לכף פשוטה זויות למעלה כמו דלית פסולה ואין לה תיקון בתו"מ. לכן נהגתי בעצמי לפוסלן אך כי רבים חולקים עלי ואומרים שמה שמבואר שזויות פסולה היינו אם הגג בולט ועובר מעבר דופן כזה ך. ואומרים כי כן משמע הלשון כמו דלי"ת. ואני השבתי להם. שהבליטה שמעבר לדופן הוא נק' עקב ולא זויות. וראיה מן המבואר בתמונת אות בית שיהי' לה זויות טוב למעלה ועקב טוב למטה. וגם בפי' מבואר בתמונת אות דלי"ת שצריך שיהיה לה עקב מלמעלה מזה נלע"ד שזויות לבד ועקב לבד. וזה שהוא מרובע בזויות למעלה מבפנים ומבחוץ ודאי נלע"ד שנק' זויות ופסולה. אך אין בידי להכריע אותם. ובשארי כפין פשוטין שהם בזויות מבפנים ולא מבחוץ או להפך מסופק אני בעצמי אם לדונו כזויות גמורה או לא. עכ"ל השואל:
בא
מה שרצו לומר דזויות היינו אם הגג עובר כו' ודאי הוא טעות. אלא העיקר כמ"ש מעלתך מן הראיות שכתבת. וכן משמע ג"כ ממה שכתב הבש"א גבי אות ב' הג"ה וז"ל וכ"כ החסיד שהב' מן האותיות שיש להן זויות כו' ולאפוקי מסופרים בורים שכותבין כל הביתין עגול למעלה כמו כף ונ"ל שסברתם אחרי שיש לה עקב למטה להכירא שאינה כף כו' אז א"צ יותר ובאמת טעו כו' עכ"ל. הרי מבואר דזויות הוא רק מה שאינו עגול כמ"ש ולאפוקי מסופרים בורים שכותבין כל הביתין עגול למעלה וגם במקרא בנביאים בזכרי' סי' ט' ט"ו כזויות מזבח. פי' במצודת ציון כקרנות. ובלעז וינקעל. וכן בתלים סי' קמ"ד בנותינו כזויות. פרש"י שהזויות מיושרות. והרד"ק במכלול בערך זוה כ' זויות היינו הפאות. הרי מכל זה מובן דזויות לאו היינו שהגג עובר. וכן בתרגום פ' תרומה ופ' ויקהל למקצעות המשכן ותרגומן לזויות משכנא. וכהנה רבות שם מבואר דזויות היינו כמו שכתבת שהוא כל שאינו עגול בקצהו שהרי המשכן פשוט שלא הי' לו עקב וכמבואר בפי' רש"י פ' תרומה כ"ו כ"ג. וכן מתבאר ממ"ש חכמי התכונה והמחקר בענין פי' זויות שיש ג' מיני זויות עיין בס' תכונות השמים סי' ג' וז"ל אם תמשוך שני קווים ישרים זה בצד זה עד שפוגשים יחד בנקודה א' אותה נקודה תקרא זויות עכ"ל לענינו. הרי ברור כמ"ש דזויות הוא לאפוקי כשהקצה עגול כו'. וכ"מ ג"כ בב"י סי' ל"ו בכמה מקומות ואחד מהן מ"ש באמצע סי' הנ"ל בד"ה ומ"ש בשם החסיד וז"ל אלו האותיות שיש להן זויות בדהח"ם פף"ת ואלו שאין להם זויות טו"כ לסק"ר עכ"ל. והרי יש מאותיות אלו שאמר שיש להם זויות שאין להם שום עקב כלל רק הן מרובעות לבד וכמו אות פ' ועיין בדברי הגאון אאזמו"ר ז"ל בסי' ל"ו גבי פ'. אלמא פשוט מה שהוא מרובע ולא עגול זהו הנקרא זויות. וכ"מ ממ"ש הב"י בשם הבש"א גבי אות מ' סתומה בענין מם פתוחה שלא הזכירו שיש לה זויות כו' מפני שהמם פתוחה למעלה עגולה ע"ש אלמא דפי' זויות היינו מה שהוא מרובע ולא עגול. וא"כ לפ"ז דברי ר"י אסכנדרני שהביא הב"י סי' ל"ו שאם כתב הכאף פשוטה כמו בזויות כמו דלית שהיא פסולה ובתפילין ומזוזות לא יועיל בה תיקון כמו הדלית שעשאה כמו ריש עכ"ל. והביאו ג"כ הרמ"א בד"מ הארוך. מתפרשין כפשוטן שאם עשה הכף פשוטה מרובעת למעלה היא פסולה. וכ"כ בהדיא הפמ"ג במ"א ססי' ל"ב גבי אות כ' פשוטה:
מה שרצו לומר דזויות היינו אם הגג עובר כו' ודאי הוא טעות. אלא העיקר כמ"ש מעלתך מן הראיות שכתבת. וכן משמע ג"כ ממה שכתב הבש"א גבי אות ב' הג"ה וז"ל וכ"כ החסיד שהב' מן האותיות שיש להן זויות כו' ולאפוקי מסופרים בורים שכותבין כל הביתין עגול למעלה כמו כף ונ"ל שסברתם אחרי שיש לה עקב למטה להכירא שאינה כף כו' אז א"צ יותר ובאמת טעו כו' עכ"ל. הרי מבואר דזויות הוא רק מה שאינו עגול כמ"ש ולאפוקי מסופרים בורים שכותבין כל הביתין עגול למעלה וגם במקרא בנביאים בזכרי' סי' ט' ט"ו כזויות מזבח. פי' במצודת ציון כקרנות. ובלעז וינקעל. וכן בתלים סי' קמ"ד בנותינו כזויות. פרש"י שהזויות מיושרות. והרד"ק במכלול בערך זוה כ' זויות היינו הפאות. הרי מכל זה מובן דזויות לאו היינו שהגג עובר. וכן בתרגום פ' תרומה ופ' ויקהל למקצעות המשכן ותרגומן לזויות משכנא. וכהנה רבות שם מבואר דזויות היינו כמו שכתבת שהוא כל שאינו עגול בקצהו שהרי המשכן פשוט שלא הי' לו עקב וכמבואר בפי' רש"י פ' תרומה כ"ו כ"ג. וכן מתבאר ממ"ש חכמי התכונה והמחקר בענין פי' זויות שיש ג' מיני זויות עיין בס' תכונות השמים סי' ג' וז"ל אם תמשוך שני קווים ישרים זה בצד זה עד שפוגשים יחד בנקודה א' אותה נקודה תקרא זויות עכ"ל לענינו. הרי ברור כמ"ש דזויות הוא לאפוקי כשהקצה עגול כו'. וכ"מ ג"כ בב"י סי' ל"ו בכמה מקומות ואחד מהן מ"ש באמצע סי' הנ"ל בד"ה ומ"ש בשם החסיד וז"ל אלו האותיות שיש להן זויות בדהח"ם פף"ת ואלו שאין להם זויות טו"כ לסק"ר עכ"ל. והרי יש מאותיות אלו שאמר שיש להם זויות שאין להם שום עקב כלל רק הן מרובעות לבד וכמו אות פ' ועיין בדברי הגאון אאזמו"ר ז"ל בסי' ל"ו גבי פ'. אלמא פשוט מה שהוא מרובע ולא עגול זהו הנקרא זויות. וכ"מ ממ"ש הב"י בשם הבש"א גבי אות מ' סתומה בענין מם פתוחה שלא הזכירו שיש לה זויות כו' מפני שהמם פתוחה למעלה עגולה ע"ש אלמא דפי' זויות היינו מה שהוא מרובע ולא עגול. וא"כ לפ"ז דברי ר"י אסכנדרני שהביא הב"י סי' ל"ו שאם כתב הכאף פשוטה כמו בזויות כמו דלית שהיא פסולה ובתפילין ומזוזות לא יועיל בה תיקון כמו הדלית שעשאה כמו ריש עכ"ל. והביאו ג"כ הרמ"א בד"מ הארוך. מתפרשין כפשוטן שאם עשה הכף פשוטה מרובעת למעלה היא פסולה. וכ"כ בהדיא הפמ"ג במ"א ססי' ל"ב גבי אות כ' פשוטה:
גקיצור. השאלה על כף פשוטה שעשאה למעלה מרובעת כמו דלית או בית ולא עגולה כמו כ'. אם מהני לה תיקון בתפילין. ואיך יהי' התיקון. מדברי ריא"ס שהביא הרב"י סי' ל"ו מבואר דלא יועיל בה תיקון והביאו ג"כ בד"מ הארוך סי' ל"ו באות כ':
דב
וצ"ל טעם סברא זו. ויש לומר משום שכתב הב"י בשם רא"ם שכל הפשוטות צריכות כו' תהיה עגולה כו' דאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה עכ"ל וגבי כף כפופה איתא בגמרא פרק הבונה (דק"ג ע"ב) שלא יכתוב ביתין כפין. כפין ביתין. ופרש"י שלא יהיו דומין בכתיבתן. וס"ל שאם הכף כפופה מרובעת למעלה ה"ז דומה לבי"ת. וכן משמע בסה"ת סוף הלכות תפילין וז"ל כף כפופה צריך שתהא עגולה שלא תהא נראית בי"ת וכף פשוטה צריך שתהא עגולה למעלה. וגם תהא ארוכה גם כנגד כפולות של כף שאין חילוק בין זו לזו אלא שזו כפופה וזו פשוטה עכ"ל. וכ"כ בהגמי"י פ"א מה' תפילין. ומדכתב גבי כף פשוטה שתהא עגולה למעלה וגבי כף כפופה כתב סתם שתהא עגולה משמע דכף כפופה צריך שתהא עגולה מלמעלה ומלמטה. ובכף פשוטה אין שייך רק שתהא עגולה למעלה משום שאין חילוק בין זו לזו. וכן הבין הפמ"ג שכ' באשל אברהם ססי' ל"ב כף עגולה מכל צד בימין למעלה ולמטה ויראה כל שיש לה זויות למעלה או למטה פסולה עכ"ל. אכן אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ל"ו כתב וז"ל כף כפופה קבלת החסיד שהיא צ"ל עגולה מכל צד ולא יהיה לה שום זויות לכתחלה. ואם עשה לה זויות באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה. אבל אם עשה מלמעלה ומלמטה הרי זו דומה לבית ופסולה עכ"ל ובמראה מקום מהצד כ' שמ"ש ואם עשה לה זויות כו' יצא לו ממ"ש הבש"א וב"י סי' ל"ו באות מ' ובאות פ' ובמ"ש בשם מהריא"ס באות כ' ובד"מ וצריך עיון עכ"ל. והיינו ממ"ש באות מ' והזויות למטה אינו מהפך תוארה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכף כמין זויות עכ"ל. וכן באות פ' כתב וכשאין לה זויות למטה תחשב תמונת כף אע"פ שיש לה זויות מלמעלה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות הכף ככה לנוי עכ"ל. כ"ה בבש"א ומ"ש בטורים דסלאוויטא לעשות הכף כפא לנוי הוא ט"ס. שכתבו במקום ככה כפא. ומזה מבואר דאין פיסול בכף כפופה אא"כ עשה לה זויות מלמעלה ומלמטה אבל אם עשה לה רק מלמעלה לא מיפסיל. וע' עוד בב"י סי' ל"ו קרוב לסופו וז"ל כתב המרדכי פ' הקומץ כל אותיות כפופות שעשאן עגולים מצד ימין בלא זויות כשרה כו'. ומשמע דלכתחלה אין לעשותן עגולות ותימה כו' שהרי כף אם לא עשאה עגולה כו' עכ"ל. והוא במרדכי שם ססי' תקנ"ו. ובביאור מרדכי דפ"א ע"ג שורה ל"ו בד"ה וכל הכפופות עמד ע"ז. וע' מזה בד"מ הארוך סי' ל"ו גבי אות ו' ובד"מ שלפנינו סי' הנ"ל סק"ז. אך ממ"ש הב"י בשם מהריא"ס גבי ך' פשוטה שאם עשה לה זויות מלמעלה פסולה לא משמע כן דהא ע"כ אין הטעם רק משום שצ"ל דומה בכל היכולת לכף כפופה שצ"ל עגולה כדי שלא תדמה לבית. שזהו אומרם שלא יעשה כפין ביתין. וכיון שאף בכף כפופה אם עשה לה זויות מלמעלה כשרה. א"כ מהכ"ת יהי' פסול בכף פשוטה כשעשה לה זויות מלמעלה. דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ואין לומר משום בכף כפופה נשאר עכ"פ עגולה בלא זויות למטה. היא המעידה ומפרישה בין בי"ת שיש לה שם זויות לכך הוא דאף שיש לה זויות למעלה כשרה. כיון דנשאר היכר שלא תדמה לבי"ת. אבל בכף פשוטה שאין שייך בה כלל ענין זויות למטה. א"כ מש"ה אם עשה לה זויות למעלה פסולה. דמ"מ סברא רחוקה היא מאד כיון שמקור הטעם שלא יעשה כפין ביתין. ובכף פשוטה מצד עצמה אף אם היא מרובעת למעלה אינה דומה כלל וכלל לבי"ת. רק שהוצרכנו שתהי' עגולה למעלה משום לתא דכף כפופה. וכיון שבכף כפופה עצמה זהו כשר א"כ כש"כ בכף פשוטה דאטו יציבא בארעא כו' ועוד דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כנ"ל. א"ו עכצ"ל שלדברי מהריא"ס בשם יש מי שכתב הפוסל כן בכף פשוטה כ"ש דפסול בכף כפופה אף אם עשה לה זויות מלמעלה לבד. אלא צ"ל עגולה למעלה ולמטה. וכמ"ש הפמ"ג כדלעיל. וזהו שסיים אאזמו"ר נ"ע וצריך עיון. וכן משמע באגור להחמיר מאד בכף כפופה שתהא עגולה מכל צד. וז"ל כ' יכתוב הכף עגולה מאחריה מאד שלא תדמה לבית והכף פשוטה ועגולה כמו ריש ולא כמו דלית כי כף כפופה ופשוטה הכל אחד רק העקום כו' וכן יש בספר יראים עכ"ל. וז"ל הספר יראים סי' ט"ז וכל ך' צריך לעשות עגולה מאחוריה ורגלה משוך. וטעם שאין חילוק בין כף כפופה לכף פשוטה כי אם כפיפותן ופשיטותן עכ"ל. הרי הטעם שכף פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה הוא משום שצ"ל שוה לכף כפופה כנ"ל:
וצ"ל טעם סברא זו. ויש לומר משום שכתב הב"י בשם רא"ם שכל הפשוטות צריכות כו' תהיה עגולה כו' דאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה עכ"ל וגבי כף כפופה איתא בגמרא פרק הבונה (דק"ג ע"ב) שלא יכתוב ביתין כפין. כפין ביתין. ופרש"י שלא יהיו דומין בכתיבתן. וס"ל שאם הכף כפופה מרובעת למעלה ה"ז דומה לבי"ת. וכן משמע בסה"ת סוף הלכות תפילין וז"ל כף כפופה צריך שתהא עגולה שלא תהא נראית בי"ת וכף פשוטה צריך שתהא עגולה למעלה. וגם תהא ארוכה גם כנגד כפולות של כף שאין חילוק בין זו לזו אלא שזו כפופה וזו פשוטה עכ"ל. וכ"כ בהגמי"י פ"א מה' תפילין. ומדכתב גבי כף פשוטה שתהא עגולה למעלה וגבי כף כפופה כתב סתם שתהא עגולה משמע דכף כפופה צריך שתהא עגולה מלמעלה ומלמטה. ובכף פשוטה אין שייך רק שתהא עגולה למעלה משום שאין חילוק בין זו לזו. וכן הבין הפמ"ג שכ' באשל אברהם ססי' ל"ב כף עגולה מכל צד בימין למעלה ולמטה ויראה כל שיש לה זויות למעלה או למטה פסולה עכ"ל. אכן אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ל"ו כתב וז"ל כף כפופה קבלת החסיד שהיא צ"ל עגולה מכל צד ולא יהיה לה שום זויות לכתחלה. ואם עשה לה זויות באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה. אבל אם עשה מלמעלה ומלמטה הרי זו דומה לבית ופסולה עכ"ל ובמראה מקום מהצד כ' שמ"ש ואם עשה לה זויות כו' יצא לו ממ"ש הבש"א וב"י סי' ל"ו באות מ' ובאות פ' ובמ"ש בשם מהריא"ס באות כ' ובד"מ וצריך עיון עכ"ל. והיינו ממ"ש באות מ' והזויות למטה אינו מהפך תוארה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכף כמין זויות עכ"ל. וכן באות פ' כתב וכשאין לה זויות למטה תחשב תמונת כף אע"פ שיש לה זויות מלמעלה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות הכף ככה לנוי עכ"ל. כ"ה בבש"א ומ"ש בטורים דסלאוויטא לעשות הכף כפא לנוי הוא ט"ס. שכתבו במקום ככה כפא. ומזה מבואר דאין פיסול בכף כפופה אא"כ עשה לה זויות מלמעלה ומלמטה אבל אם עשה לה רק מלמעלה לא מיפסיל. וע' עוד בב"י סי' ל"ו קרוב לסופו וז"ל כתב המרדכי פ' הקומץ כל אותיות כפופות שעשאן עגולים מצד ימין בלא זויות כשרה כו'. ומשמע דלכתחלה אין לעשותן עגולות ותימה כו' שהרי כף אם לא עשאה עגולה כו' עכ"ל. והוא במרדכי שם ססי' תקנ"ו. ובביאור מרדכי דפ"א ע"ג שורה ל"ו בד"ה וכל הכפופות עמד ע"ז. וע' מזה בד"מ הארוך סי' ל"ו גבי אות ו' ובד"מ שלפנינו סי' הנ"ל סק"ז. אך ממ"ש הב"י בשם מהריא"ס גבי ך' פשוטה שאם עשה לה זויות מלמעלה פסולה לא משמע כן דהא ע"כ אין הטעם רק משום שצ"ל דומה בכל היכולת לכף כפופה שצ"ל עגולה כדי שלא תדמה לבית. שזהו אומרם שלא יעשה כפין ביתין. וכיון שאף בכף כפופה אם עשה לה זויות מלמעלה כשרה. א"כ מהכ"ת יהי' פסול בכף פשוטה כשעשה לה זויות מלמעלה. דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ואין לומר משום בכף כפופה נשאר עכ"פ עגולה בלא זויות למטה. היא המעידה ומפרישה בין בי"ת שיש לה שם זויות לכך הוא דאף שיש לה זויות למעלה כשרה. כיון דנשאר היכר שלא תדמה לבי"ת. אבל בכף פשוטה שאין שייך בה כלל ענין זויות למטה. א"כ מש"ה אם עשה לה זויות למעלה פסולה. דמ"מ סברא רחוקה היא מאד כיון שמקור הטעם שלא יעשה כפין ביתין. ובכף פשוטה מצד עצמה אף אם היא מרובעת למעלה אינה דומה כלל וכלל לבי"ת. רק שהוצרכנו שתהי' עגולה למעלה משום לתא דכף כפופה. וכיון שבכף כפופה עצמה זהו כשר א"כ כש"כ בכף פשוטה דאטו יציבא בארעא כו' ועוד דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כנ"ל. א"ו עכצ"ל שלדברי מהריא"ס בשם יש מי שכתב הפוסל כן בכף פשוטה כ"ש דפסול בכף כפופה אף אם עשה לה זויות מלמעלה לבד. אלא צ"ל עגולה למעלה ולמטה. וכמ"ש הפמ"ג כדלעיל. וזהו שסיים אאזמו"ר נ"ע וצריך עיון. וכן משמע באגור להחמיר מאד בכף כפופה שתהא עגולה מכל צד. וז"ל כ' יכתוב הכף עגולה מאחריה מאד שלא תדמה לבית והכף פשוטה ועגולה כמו ריש ולא כמו דלית כי כף כפופה ופשוטה הכל אחד רק העקום כו' וכן יש בספר יראים עכ"ל. וז"ל הספר יראים סי' ט"ז וכל ך' צריך לעשות עגולה מאחוריה ורגלה משוך. וטעם שאין חילוק בין כף כפופה לכף פשוטה כי אם כפיפותן ופשיטותן עכ"ל. הרי הטעם שכף פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה הוא משום שצ"ל שוה לכף כפופה כנ"ל:
הקיצור. והטעם משום דכף פשוטה צ"ל כתמונת כ' כפופה דאין חילוק רק שזו פשוטה וזו כפופה. וגבי כף כפופה ס"ל שצ"ל עגולה למעלה ולמטה כמ"ש האגור. אך יש דעה דגם כ' כפופה אם עשה לה זויות באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה. ולדבריהם כמ"כ אין לפסול בכף פשוטה שעשה לה זויות למעלה דהיינו שהיא שם מרובעת ולא עגולה:
וג
אך לפ"ז יצא לנו שלדברי הבש"א דנראה מדבריו שאין פיסול בכף כפופה אם לא עשאה עגולה למעלה. א"כ לא יהי' ס"ל לפסול בדיעבד גם בכף פשוטה אם עשאה מרובעת למעלה דהא בהא תליא. אך קשה לי שהבש"א עצמו בא"ב הראשון שהביא פסל בכף פשוטה שעשה לה זויות. וז"ל והכף פשוטה עגולה כמו הריש ולא כדלית כי כף הכפופים והפשוטים הכל אחד כו' ונ"ל לפי קיצור דעתי שאם כתב הכף פשוטה בזויות כמו דלי"ת פסולה ולא יועיל כלל תיקון כי נקרא חק תוכות דומה לו שאם כתב דלית במקום ריש כו' ואע"פ שהתינוק יקרא הכף פשוטה בזויות כמו בלא זויות אפ"ה אין בזה ראיה שאדרבה התינוק מכירה בזויות יותר ממה שהוא בלא זויות מחמת שיבוש הסופרים כאשר כותבים עתה כמעט רוב בשיבוש לכן מזה אין ראיה עכ"ל שם דף י' ע"ג. הרי ס"ל בפשיטות לפסול בזה כמו הריש שעשאה ד'. ותמוה מאד קושיא הנ"ל אם ס"ל בכף כפופה שעשאה מרובעת למעלה להכשיר איך יפסול בכף פשוטה. (הג"ה. ועוד שהרי כתב כאן כי כף הכפופים והפשוטים הכל אחד וא"כ אם בכף כפופה כשר כשעשה לה זויות למעלה א"כ יש להכשיר בכף פשוטה וצ"ע. עכ"ה אחר זמן) ואפשר האלף בית הראשון אינו של הבש"א עצמו. כ"א עיקר א"ב שלו מתחיל אח"כ די"ז ע"ג. ותדע שבא"ב הראשון גבי מ' סתומה כ' מ' סתומה יכתוב כך מרובע לגמרי כו' והג"ה דמיימוני נמצא שהמ"ם סתומה עגולה מכח מ' פתוחה שאין בין זו לזו רק הסתימות והפתיחות אך נ"ל לפי מיעוט שכלי שאין זה ראיה כי מאן לימא לן שהמם פתוחה דינה להיות עגולה כו' ואם היה לי כח הייתי כותב כמו כן המם פתוחה בזויות מחמת שאין בין זו לזו כ"א סתימות ופתיחות כו' עכ"ל. ואילו בא"ב השני די"ז ע"ד כתב מם פתוחה תהי' למעלה לצד ימין קצת עגולה כו' מם סתומה תהי' קצת למעלה עגולה לצד הימין. וכ"כ באלף בית השלישי גבי מ' פתוחה ומ' סתומה די"ט סע"ב ועמוד ג'. א"כ כמ"כ י"ל שלפי א"ב השלישי אין לפסול כף פשוטה שעשאה מרובע למעלה מדכתב שם גבי אות פ' וכשאין לה זויות למטה תחשב כמו כף אע"ג שיש לה זויות מלמעלה כו' כנז' לעיל. ומ"ש בא"ב הראשון לפסול בכף פשוטה שעשה לה זויות למעלה הוא דעה אחרת. או שמא יש ליישב שגם לפי הא"ב השלישי אמת לפסול כן בכל פשוטה. ואין להכשיר ממשמעות דבריו בא"ב השלישי להכשיר מה שפסל בפשיטות בא"ב הראשון דאין כח בהוכחה לסתור דבריו המפורשים בהדיא:
אך לפ"ז יצא לנו שלדברי הבש"א דנראה מדבריו שאין פיסול בכף כפופה אם לא עשאה עגולה למעלה. א"כ לא יהי' ס"ל לפסול בדיעבד גם בכף פשוטה אם עשאה מרובעת למעלה דהא בהא תליא. אך קשה לי שהבש"א עצמו בא"ב הראשון שהביא פסל בכף פשוטה שעשה לה זויות. וז"ל והכף פשוטה עגולה כמו הריש ולא כדלית כי כף הכפופים והפשוטים הכל אחד כו' ונ"ל לפי קיצור דעתי שאם כתב הכף פשוטה בזויות כמו דלי"ת פסולה ולא יועיל כלל תיקון כי נקרא חק תוכות דומה לו שאם כתב דלית במקום ריש כו' ואע"פ שהתינוק יקרא הכף פשוטה בזויות כמו בלא זויות אפ"ה אין בזה ראיה שאדרבה התינוק מכירה בזויות יותר ממה שהוא בלא זויות מחמת שיבוש הסופרים כאשר כותבים עתה כמעט רוב בשיבוש לכן מזה אין ראיה עכ"ל שם דף י' ע"ג. הרי ס"ל בפשיטות לפסול בזה כמו הריש שעשאה ד'. ותמוה מאד קושיא הנ"ל אם ס"ל בכף כפופה שעשאה מרובעת למעלה להכשיר איך יפסול בכף פשוטה. (הג"ה. ועוד שהרי כתב כאן כי כף הכפופים והפשוטים הכל אחד וא"כ אם בכף כפופה כשר כשעשה לה זויות למעלה א"כ יש להכשיר בכף פשוטה וצ"ע. עכ"ה אחר זמן) ואפשר האלף בית הראשון אינו של הבש"א עצמו. כ"א עיקר א"ב שלו מתחיל אח"כ די"ז ע"ג. ותדע שבא"ב הראשון גבי מ' סתומה כ' מ' סתומה יכתוב כך מרובע לגמרי כו' והג"ה דמיימוני נמצא שהמ"ם סתומה עגולה מכח מ' פתוחה שאין בין זו לזו רק הסתימות והפתיחות אך נ"ל לפי מיעוט שכלי שאין זה ראיה כי מאן לימא לן שהמם פתוחה דינה להיות עגולה כו' ואם היה לי כח הייתי כותב כמו כן המם פתוחה בזויות מחמת שאין בין זו לזו כ"א סתימות ופתיחות כו' עכ"ל. ואילו בא"ב השני די"ז ע"ד כתב מם פתוחה תהי' למעלה לצד ימין קצת עגולה כו' מם סתומה תהי' קצת למעלה עגולה לצד הימין. וכ"כ באלף בית השלישי גבי מ' פתוחה ומ' סתומה די"ט סע"ב ועמוד ג'. א"כ כמ"כ י"ל שלפי א"ב השלישי אין לפסול כף פשוטה שעשאה מרובע למעלה מדכתב שם גבי אות פ' וכשאין לה זויות למטה תחשב כמו כף אע"ג שיש לה זויות מלמעלה כו' כנז' לעיל. ומ"ש בא"ב הראשון לפסול בכף פשוטה שעשה לה זויות למעלה הוא דעה אחרת. או שמא יש ליישב שגם לפי הא"ב השלישי אמת לפסול כן בכל פשוטה. ואין להכשיר ממשמעות דבריו בא"ב השלישי להכשיר מה שפסל בפשיטות בא"ב הראשון דאין כח בהוכחה לסתור דבריו המפורשים בהדיא:
זקיצור. אך קשה על הבש"א שפסל בכף פשוטה שעשה לה זויות אף שנראה מדבריו שאין פיסול בכף כפופה אם לא עשאה עגולה למעלה. ואפ"ל שהן ב' דעות או דכף כפופה שאני שעכ"פ היא עגולה מלמטה. ודוחק:
חד
ומ"מ לענין הלכה למעשה אם לפסול כף פשוטה שיש לה זויות למעלה הוא צע"ג. כי המ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו הביא תשו' מהרמ"ג סי' קכ"ד שמכשיר בזה וראיתי בגוף תשו' מהרמ"ג הנ"ל שהאריך מאד בזה וז"ל והעידו אנשים ת"ח כשרים וספרי דוקני כי כל הס"ת וכל התפילין כולם הם הכף פשוטה בלי עיגול בכל עיר שאלוניקי כי היא עיר ואם בישראל. ופה בארץ הצבי כל הספרים והתפילין כך נוהגים. והנה מהר"י צרפתי רב וגאון בישראל וחבר ספר וכתב שאין לעגל הכף פשוטה כ"א רבועה כדלית עכ"ל ועו"ש האריך בזה. אלא שהמ"א כ' אבל בתשו' מהרי"ל משמע דפסול. ומלשון אבל משמע קצת דס"ל ג"כ כן. וכן פסק כאאזמו"ר הגאון נ"ע. וכן פסק האלי' רבה סי' ל"ו ס"ק י"ג. אבל לפי ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממש"ש מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א. ע"כ הרשות נתונה לחקור בדין זה. והנה ראיתי שכמה גדולי האחרונים לא ס"ל כדעת המ"א בזה. הט"ז בי"ד ססי' רע"ג כ' וז"ל ראיתי עוד מעשה סופרים בורים הרבה שכשאירע להם אות כף פשוטה בסוף השיטה ויש עוד מקום פנוי קצת שא"א לכתוב תיבה אחרת הם מושכים הכף פשוטה וזהו פיסול גמור שהוא דלית ולא כף. וכן ראיתי שמזהיר על זה בתשו' מהרי"ל אלא הכף פשוטה צ"ל רגל שלה פי שנים מן הגג עכ"ל. הרי דבריו מבוארים דאינו קורא אותם בורים רק משום שמאריכים ביותר הגג של הכף ובאמת צ"ל הרגל פי שנים כו'. אבל לא הזכיר פסול מפני שעושין לה זויות למעלה. ואע"פ דמבואר ממנו שהם עושים זויות מדכתב שהוא דלית ולא כף. ואי איתא שהי' עגולה שם הל"ל שהוא ריש ולא כף. א"ו לא קפיד כלל על הזויות לפסול הכף מחמת זה. כיון דמ"מ אינו דומה לדלית כשהרגל ארוכה פי שנים כו'. ואע"פ שראה תשו' מהרי"ל הנ"ל שהביא המ"א. לא נרתע מחמתה לפסול בזה. ואפשר שגם בתשו' מהרי"ל עצמו שהביא הט"ז הבין הט"ז דלא פסל הכף רק משום שהיו בו שני ריעותות שהיה אורך גגה כפליים ברגלה ולא זו בלבד אלא שיש לאותה כף פשוטה עוקץ וקרן באחוריה כו'. וכ' רבותינו דפסול הוא כשהכף פשוטה מרובע כו' וכיון שראיתי כל אלה שהכף נכתבה בשיבוש כולי האי משכתי את ידי כו' עכ"ל. לכן אפ"ל דס"ל להט"ז שלמעשה לא פסל מהרי"ל שם רק שהי' בו הרבה ריעותות. גם מלבד הזויות הי' שם עוקץ כדרך שעושין בבית. ובלאה"נ בגוף הדין דתשו' מהרי"ל הנ"ל שפסל הגט מה"ט שהי' כזה בכף דלמהך חלקו עליו האחרונים כמ"ש הג"פ באה"ע סי' קכ"ו ס"ק נ"א ואף דהכשיר שם מטעמא אחרינא כיון דלמהך הוא בטופס הגט כו'. מ"מ מאחר שעכ"פ חלוקי' עליו א"כ אין לבטל עדות מהרמ"ג במה שנהגו כן בכמה קהלות כו' משום סברת מהרי"ל. דמעשה רב. וכן משמע בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו שנשאל שם באלפין הנכתבין בהפך יודין. וכ' חלילה לנו לשלוח יד לפסול ספרים ישנים הנכתבים ע"פ חכמים וזקנים שבדור. ושפיר כ' הרא"ש בתשו' צורת האותיות אינם שוות בכל המדינות כו' ואין פיסול רק שלא יעשה ההין חתין כמו שמפורש בגמרא. וכ"כ במ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם תשו' מהרמ"ג דכל דבר שאין לו שרש בגמרא כשר בדיעבד עכ"ל. והנה תשו' מהרמ"ג היא על כף פשוטה הנ"ל שעשאה בזויות שהכשירה מהאי טעמא. וא"כ מאחר שהפמ"א נסתייע ממנה להכשיר כמ"כ בנדון שלו בענין אלפין כו' מכלל דס"ל כוותי' ולא כמ"ש המ"א בשם מהרי"ל. וכן בתשו' נ"ב חי"ד סי' פ' כתב כיוצא בזה דמה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב. ובשערי אפרים שער ה' סעי' י"ט העתיק דינו של הט"ז בי"ד ססי' רע"ג הנ"ל ע"ש כמו דלי"ת כו'. וכן מצאתי בתשו' דרכי נועם סי' א' בשם (מהר"ל) ומהריק"ש ומהר"ר ישראל בנימין להכשיר הכף פשוטה שעשאה בזויות מרובע והיינו רק בדיעבד דוקא והיינו משום דס"ל שהוא שינוי ודאי מאמיתית תמונתה כמ"ש הרא"ם שאין בין כף פשוטה לכף כפופה אלא אריכות הרגל א"כ מוכרח דלשניהם צורה אחת בזויות עגול. אלא דמ"מ מפני שמחמת שינוי זה לא תבוא להדמות לאות אחרת. ע"כ יש להכשירה דיעבד זהו תוכן דברי תשו' דרכי נועם הנ"ל:
ומ"מ לענין הלכה למעשה אם לפסול כף פשוטה שיש לה זויות למעלה הוא צע"ג. כי המ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו הביא תשו' מהרמ"ג סי' קכ"ד שמכשיר בזה וראיתי בגוף תשו' מהרמ"ג הנ"ל שהאריך מאד בזה וז"ל והעידו אנשים ת"ח כשרים וספרי דוקני כי כל הס"ת וכל התפילין כולם הם הכף פשוטה בלי עיגול בכל עיר שאלוניקי כי היא עיר ואם בישראל. ופה בארץ הצבי כל הספרים והתפילין כך נוהגים. והנה מהר"י צרפתי רב וגאון בישראל וחבר ספר וכתב שאין לעגל הכף פשוטה כ"א רבועה כדלית עכ"ל ועו"ש האריך בזה. אלא שהמ"א כ' אבל בתשו' מהרי"ל משמע דפסול. ומלשון אבל משמע קצת דס"ל ג"כ כן. וכן פסק כאאזמו"ר הגאון נ"ע. וכן פסק האלי' רבה סי' ל"ו ס"ק י"ג. אבל לפי ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממש"ש מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א. ע"כ הרשות נתונה לחקור בדין זה. והנה ראיתי שכמה גדולי האחרונים לא ס"ל כדעת המ"א בזה. הט"ז בי"ד ססי' רע"ג כ' וז"ל ראיתי עוד מעשה סופרים בורים הרבה שכשאירע להם אות כף פשוטה בסוף השיטה ויש עוד מקום פנוי קצת שא"א לכתוב תיבה אחרת הם מושכים הכף פשוטה וזהו פיסול גמור שהוא דלית ולא כף. וכן ראיתי שמזהיר על זה בתשו' מהרי"ל אלא הכף פשוטה צ"ל רגל שלה פי שנים מן הגג עכ"ל. הרי דבריו מבוארים דאינו קורא אותם בורים רק משום שמאריכים ביותר הגג של הכף ובאמת צ"ל הרגל פי שנים כו'. אבל לא הזכיר פסול מפני שעושין לה זויות למעלה. ואע"פ דמבואר ממנו שהם עושים זויות מדכתב שהוא דלית ולא כף. ואי איתא שהי' עגולה שם הל"ל שהוא ריש ולא כף. א"ו לא קפיד כלל על הזויות לפסול הכף מחמת זה. כיון דמ"מ אינו דומה לדלית כשהרגל ארוכה פי שנים כו'. ואע"פ שראה תשו' מהרי"ל הנ"ל שהביא המ"א. לא נרתע מחמתה לפסול בזה. ואפשר שגם בתשו' מהרי"ל עצמו שהביא הט"ז הבין הט"ז דלא פסל הכף רק משום שהיו בו שני ריעותות שהיה אורך גגה כפליים ברגלה ולא זו בלבד אלא שיש לאותה כף פשוטה עוקץ וקרן באחוריה כו'. וכ' רבותינו דפסול הוא כשהכף פשוטה מרובע כו' וכיון שראיתי כל אלה שהכף נכתבה בשיבוש כולי האי משכתי את ידי כו' עכ"ל. לכן אפ"ל דס"ל להט"ז שלמעשה לא פסל מהרי"ל שם רק שהי' בו הרבה ריעותות. גם מלבד הזויות הי' שם עוקץ כדרך שעושין בבית. ובלאה"נ בגוף הדין דתשו' מהרי"ל הנ"ל שפסל הגט מה"ט שהי' כזה בכף דלמהך חלקו עליו האחרונים כמ"ש הג"פ באה"ע סי' קכ"ו ס"ק נ"א ואף דהכשיר שם מטעמא אחרינא כיון דלמהך הוא בטופס הגט כו'. מ"מ מאחר שעכ"פ חלוקי' עליו א"כ אין לבטל עדות מהרמ"ג במה שנהגו כן בכמה קהלות כו' משום סברת מהרי"ל. דמעשה רב. וכן משמע בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו שנשאל שם באלפין הנכתבין בהפך יודין. וכ' חלילה לנו לשלוח יד לפסול ספרים ישנים הנכתבים ע"פ חכמים וזקנים שבדור. ושפיר כ' הרא"ש בתשו' צורת האותיות אינם שוות בכל המדינות כו' ואין פיסול רק שלא יעשה ההין חתין כמו שמפורש בגמרא. וכ"כ במ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם תשו' מהרמ"ג דכל דבר שאין לו שרש בגמרא כשר בדיעבד עכ"ל. והנה תשו' מהרמ"ג היא על כף פשוטה הנ"ל שעשאה בזויות שהכשירה מהאי טעמא. וא"כ מאחר שהפמ"א נסתייע ממנה להכשיר כמ"כ בנדון שלו בענין אלפין כו' מכלל דס"ל כוותי' ולא כמ"ש המ"א בשם מהרי"ל. וכן בתשו' נ"ב חי"ד סי' פ' כתב כיוצא בזה דמה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב. ובשערי אפרים שער ה' סעי' י"ט העתיק דינו של הט"ז בי"ד ססי' רע"ג הנ"ל ע"ש כמו דלי"ת כו'. וכן מצאתי בתשו' דרכי נועם סי' א' בשם (מהר"ל) ומהריק"ש ומהר"ר ישראל בנימין להכשיר הכף פשוטה שעשאה בזויות מרובע והיינו רק בדיעבד דוקא והיינו משום דס"ל שהוא שינוי ודאי מאמיתית תמונתה כמ"ש הרא"ם שאין בין כף פשוטה לכף כפופה אלא אריכות הרגל א"כ מוכרח דלשניהם צורה אחת בזויות עגול. אלא דמ"מ מפני שמחמת שינוי זה לא תבוא להדמות לאות אחרת. ע"כ יש להכשירה דיעבד זהו תוכן דברי תשו' דרכי נועם הנ"ל:
טקיצור. מהרמ"ג הובא במ"א כ' שנוהגים להיות הכף פשוטה בלי עיגול. וכ"מ דעת הט"ז בי"ד ססי' רע"ג. וגם במהרי"ל אין מוכרח דס"ל לפסול לגמרי. וכ"מ בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"ו וכ"כ בתשו' דרכי נועם סי' א' בשם כמה גדולים להכשיר בדיעבד:
יה
אך הפוסלים דיעבד שהן מהרי"ל בתשו' והבש"א בא"ב הראשון ומהריא"ס והלבוש בסי' ל"ו והמ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו והאלי' רבא והפמ"ג וכ"ד אאזמו"ר הגאון ז"ל בש"ע שלו כנ"ל. צ"ל דס"ל שדין זה דכף פשוטה צ"ל עגולה למעלה מבואר בתלמוד ממש. כיון דאמרו שלא יעשה כפין ביתין. א"כ הכף כפופה צ"ל עגולה למעלה שלא תדמה לבית. א"כ ה"ה בכף פשוטה אף שלא תדמה עי"ז לבי"ת כלל ולא לדלי"ת. ומהטעם שכ' הרא"ם סי' ט"ז וסה"ת סוף ה' תפילין והגמי"י וכל כף צריך לעשות עגולה כו'. שאין חילוק בין כף כפופה לכף פשוטה כו'. ויש לחזק סברא זו ע"פ מ"ש מהרא"י בתה"ד סי' ר"ל ובפסקי' סי' מ"ג על יודי האלפין שאינן נוגעין לגוף האות. וז"ל דלא גרע מקוצו של יוד ובעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו לנו בסיני שיהיו כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן ההא והקוף עכ"ל. והרי התם משום שאינו נוגע מעט לא תדמה לאות אחרת כלל וכמ"ש בטוש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ה עכ"ז פסולה מהטעם שצריך לכתוב האותיות כמו שניתנו לנו בסיני. אף דלא קאי רק אהא שניתנו לנו בסיני שיהיה כל האותיות מחוברים גוף אחד. ולא קאי כלל על פרטי תמונת האותיות וצורתן המבואר בב"י. היינו משום שציור פרטי תמונת' אין לזה הכרח בגמרא כלל שכך ניתנו לנו. ע"כ אין לנו לפסול מסברא בעלמא ח"ו. אבל הכא גבי כף דמוכרח בגמרא שאמיתית תמונתה הוא שתהי' עגולה למעלה בכדי שלא תדמה לבית. וכל גדולי הפוסקים הרא"ם וסה"ת והגמי"י כתבו שהכף פשוטה צריך להיות דומה בכל היכולת לכף כפופה א"כ לדברי מהרא"י י"ל שזהו בכלל מ"ש ובעינן לכתוב האותיות כמו שניתנו לנו בסיני. אף שאין שום חשש שתדמה ע"י זה השינוי לאות אחרת כנ"ל מדין יודי האלפין שאינו נוגעין כו'. וכן מדין קוצו של יו"ד דמעכב היינו ודאי אף שהתינוק קוראו יו"ד. ומה גם לפי' ר"ת פ"ג דמנחות (דכ"ט סע"א) דהיינו הכפיפה קטנה שבצד שמאל. דאם חסר מעכב ופוסל התפילין. אף שאין בזה שום דררא דשינוי לאות אחרת אלא שינוי אמיתית תמונתה. א"כ כמ"כ י"ל שינוי תמונת עיגול הכף. מאחר דמוכרח בגמרא שתמונתה היא עגולה כנ"ל. אמנם יש שם בתה"ד סברא אחרת ומבואר יותר בתה"ד סי' רל"ו דיודי האלפין שאינן נוגעים דפסל מהר"מ הוא משום דבעינן כתיבה תמה ושלמה ולא פסוקה ושבורה כדכתיב וכתבתם כו' יעו"ש. ולפ"ז לענין ריבוע הכף פשוטה. כיון דלא שייך בזה פיסול דכתיבה תמה דהא אינה לא פסוקה ולא שבורה. וגם משום שלא תדמה לאות אחרת אין שום חשש. א"כ י"ל דאין לפסול דיעבד ולא דמי כלל ליודי האלפין שאינן נוגעין דהתם לא משום שינוי תמונת האות הוא הפיסול אלא משום דה"ל כתיבה פסוקה ושבורה. ובתפילין בעינן כתיבה תמה. ובחידושי הרמב"ן על שבת שיצא בדפוס מחדש והגאון אב"ד דק"ק לבוב והגאון אב"ד דק' פרעשבורג מעידים בפשיטות שהם חידושי הרמב"ן כתב שם ס"פ הבונה אחר שכ' שם תמונת האותיות וז"ל כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל והגאב"ד דק' לבוב כ' ע"ז שם זהו דבר חדש והפוסקים כ' דבדיעבד כשר בשאינו דומה לצורת אות אחר אף ששינה צורתה עכ"ל. ולפמ"ש התה"ד סי' ר"ל י"ל ג"כ דס"ל כמ"ש הרמב"ן והיינו בדבר שתמונתו מוכרח בגמרא שע"ז קאי גם כן הרמב"ן שם:
אך הפוסלים דיעבד שהן מהרי"ל בתשו' והבש"א בא"ב הראשון ומהריא"ס והלבוש בסי' ל"ו והמ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו והאלי' רבא והפמ"ג וכ"ד אאזמו"ר הגאון ז"ל בש"ע שלו כנ"ל. צ"ל דס"ל שדין זה דכף פשוטה צ"ל עגולה למעלה מבואר בתלמוד ממש. כיון דאמרו שלא יעשה כפין ביתין. א"כ הכף כפופה צ"ל עגולה למעלה שלא תדמה לבית. א"כ ה"ה בכף פשוטה אף שלא תדמה עי"ז לבי"ת כלל ולא לדלי"ת. ומהטעם שכ' הרא"ם סי' ט"ז וסה"ת סוף ה' תפילין והגמי"י וכל כף צריך לעשות עגולה כו'. שאין חילוק בין כף כפופה לכף פשוטה כו'. ויש לחזק סברא זו ע"פ מ"ש מהרא"י בתה"ד סי' ר"ל ובפסקי' סי' מ"ג על יודי האלפין שאינן נוגעין לגוף האות. וז"ל דלא גרע מקוצו של יוד ובעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו לנו בסיני שיהיו כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן ההא והקוף עכ"ל. והרי התם משום שאינו נוגע מעט לא תדמה לאות אחרת כלל וכמ"ש בטוש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ה עכ"ז פסולה מהטעם שצריך לכתוב האותיות כמו שניתנו לנו בסיני. אף דלא קאי רק אהא שניתנו לנו בסיני שיהיה כל האותיות מחוברים גוף אחד. ולא קאי כלל על פרטי תמונת האותיות וצורתן המבואר בב"י. היינו משום שציור פרטי תמונת' אין לזה הכרח בגמרא כלל שכך ניתנו לנו. ע"כ אין לנו לפסול מסברא בעלמא ח"ו. אבל הכא גבי כף דמוכרח בגמרא שאמיתית תמונתה הוא שתהי' עגולה למעלה בכדי שלא תדמה לבית. וכל גדולי הפוסקים הרא"ם וסה"ת והגמי"י כתבו שהכף פשוטה צריך להיות דומה בכל היכולת לכף כפופה א"כ לדברי מהרא"י י"ל שזהו בכלל מ"ש ובעינן לכתוב האותיות כמו שניתנו לנו בסיני. אף שאין שום חשש שתדמה ע"י זה השינוי לאות אחרת כנ"ל מדין יודי האלפין שאינו נוגעין כו'. וכן מדין קוצו של יו"ד דמעכב היינו ודאי אף שהתינוק קוראו יו"ד. ומה גם לפי' ר"ת פ"ג דמנחות (דכ"ט סע"א) דהיינו הכפיפה קטנה שבצד שמאל. דאם חסר מעכב ופוסל התפילין. אף שאין בזה שום דררא דשינוי לאות אחרת אלא שינוי אמיתית תמונתה. א"כ כמ"כ י"ל שינוי תמונת עיגול הכף. מאחר דמוכרח בגמרא שתמונתה היא עגולה כנ"ל. אמנם יש שם בתה"ד סברא אחרת ומבואר יותר בתה"ד סי' רל"ו דיודי האלפין שאינן נוגעים דפסל מהר"מ הוא משום דבעינן כתיבה תמה ושלמה ולא פסוקה ושבורה כדכתיב וכתבתם כו' יעו"ש. ולפ"ז לענין ריבוע הכף פשוטה. כיון דלא שייך בזה פיסול דכתיבה תמה דהא אינה לא פסוקה ולא שבורה. וגם משום שלא תדמה לאות אחרת אין שום חשש. א"כ י"ל דאין לפסול דיעבד ולא דמי כלל ליודי האלפין שאינן נוגעין דהתם לא משום שינוי תמונת האות הוא הפיסול אלא משום דה"ל כתיבה פסוקה ושבורה. ובתפילין בעינן כתיבה תמה. ובחידושי הרמב"ן על שבת שיצא בדפוס מחדש והגאון אב"ד דק"ק לבוב והגאון אב"ד דק' פרעשבורג מעידים בפשיטות שהם חידושי הרמב"ן כתב שם ס"פ הבונה אחר שכ' שם תמונת האותיות וז"ל כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל והגאב"ד דק' לבוב כ' ע"ז שם זהו דבר חדש והפוסקים כ' דבדיעבד כשר בשאינו דומה לצורת אות אחר אף ששינה צורתה עכ"ל. ולפמ"ש התה"ד סי' ר"ל י"ל ג"כ דס"ל כמ"ש הרמב"ן והיינו בדבר שתמונתו מוכרח בגמרא שע"ז קאי גם כן הרמב"ן שם:
יאקיצור. ומ"מ הרבה אחרונים פוסלים אף דיעבד וי"ל טעמם כנ"ל סעיף ב'.ויש לדמותו ליודי האלפין שאינן נוגעים לגוף האות דפסל מהר"מ וכ' בתה"ד סי' ר"ל הטעם דבעינן לכתוב כל האותיות כמו שניתנו לנו בסיני. א"כ ה"נ שייך לומר כן כיון כף כפופה צ"ל עגולה וכף פשוטה צ"ל כתמונת כף כפופה. אך בתה"ד סי' רל"ו נתבאר טעם מהר"מ באופן אחר משום דבעינן כתיבה תמה ולא שבורה. ולפ"ז לענין ריבוע הכף פשוטה דאינו שייך טעם זה וגם אינה דומה עי"ז לאות אחרת כלל יש להקל. וגם מהטעם שי"א דגבי כף כפופה גופא אין לפסול [כשלא] עשה עגולה למעלה כנ"ל סעיף ב':
יבו
אך עוד זאת שבתשו' מהר"מ גלאנטי השיב שאין הכרח כלל מכף כפופה לכף פשוטה שצריכה להיות עגולה דוקא. דנון פשוטה יוכיח שהנה הנון כפופה היא דמות וי"ו עקומה והנון פשוטה היא דמות זיין בראשה ולמה אין אנו עושין צורת הנון פשוטה דמות נון כפופה אלא קבלה בידיהם כו' כך הוא דין הכף פשוטה כו'. והאמת שבב"י מבואר בנון כפופה ג"כ תמונת זיין והוא מהבש"א. אכן בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהרמ"ג שהרי זיין ראשה עובר מב' צדדי' משא"כ בנון כפופה דידן. ועוד נ"ל ראי' מצורת מם פתוחה ומם סתומה. דהנה בא"ב הראשון בס' בש"א כ' מם סתומה יכתוב כך מרובע לגמרי כו'. וז"ל הרוקח יעשה אותה כמין ב' וידבקנה לפניו כו' והג"ה דמיימוני נמצא שהמם סתומה עגולה (ר"ל למעלה) מכח מם פתוחה שאין בין זו לזו רק הסתימות והפתיחות אך נ"ל לפי מיעוט שכלי שאין זה ראיה כי מאן לימא לן דהמם פתוחה דינה להיות עגולה כו' עכ"ל. ובא"ב השלישי שכ' אח"כ וז"ל מם פתוחה תהי' למעלה לצד ימין עגולה ולמטה יהי' לה זויות כו' מם סתומה תהא עגולה למעלה לצד ימין כמו מם פתוחה כו' כי לעולם צ"ל דומות זו לזו בכל היכולת דמ"ש מכף פשוטה וכף כפופה כו' עכ"ל. הובא ב"י. והנה לפי תמונת הממין בסת"מ שלנו המם פתוחה עגולה למעלה לצד ימין והמם סתומה מרובעת בזויות מכל צדדי' כמ"ש הבש"א בשם הרוקח אלמא דאין מדקדקין לעשותן שוין ממש (ואין עושין ג"כ המם פתוחה מרובעת וכדס"ל להבש"א מאן לימא לן כו'). וא"כ כמו"כ אין לנו לפסול בכף פשוטה שעשה לה זויות למעלה אע"ג שאינו ככף כפופה דהא הבש"א עצמו כ' דמ"ש מכף כפופה כו'. ועוד נ"ל ראיה ממ"ש האגור בשם החסיד. אלו האותיות שיש להן זויות בדהח"ם פף"ת. ואלו האותיות שאין להם זויות טו"כ לסק"ר הובא ב"י ססי' ל"ו. והבש"א כ' בשם החסיד ורבינו שמחה באופן אחר. והנה דקדק הבש"א בא"ב השלישי באות מם סתומה. מדוע דילגו החסיד ורבינו שמחה מם פתוחה ולא הזכירה לא גבי אותיות שיש להן זויות ולא גבי אותיות שאין להם זויות ומזה יצא לו דהמם פתוחה צ"ל עגולה למעלה אע"ג שלמטה יש לה זויות לא הזכירה כו' אבל המם סתומה אע"ג דלפ"ז גם היא מצד אחד עגולה כיון דבשני צדדין יש להן זויות הזכירם עם אותיות שיש להן זויות עכ"ל. א"כ אף אנו נאמר מדוע הזכירו הכף כפופה אצל אותיות שאין להן זויות. והכף פשוטה לא הזכירו כלל לא עם אותיות שאין להם זויות ולא עם אותיות שיש להן זויות. אלא מזה יש להוכיח כדעת הרבנים שהביא מהרמ"ג והדרכי נועם דבכף פשוטה אף אם היא מרובעת למעלה כשרה ומ"מ לכתחלה דינה שלא להיות לה זויות ע"כ אין שייך למנותה לא כאן ולא כאן משא"כ כף כפופה דבה מעכב אם עשאה בזויות שהרי דומה לבית. ע"כ הזכירוהו אצל אותיות שאין להם זויות. ואף לפמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סברא דגם כף כפופה אין פוסל בה הזויות למעלה. מ"מ עכ"פ פוסל בה כשעשה לה זויות למעלה ולמטה. ע"כ שייך להזכירה עם אותיות שאין להם זויות. אבל הכף פשוטה שאין פוסל בה הזויות כלל ומ"מ לכתחלה צ"ל בלי זויות כ"א עגולה ע"כ אין להזכירה לא אצל אותיות שיש להן זויות ולא אצל אותיות שאין להם זויות. כן יש לדקדק לפי דקדוק הבש"א בענין שדילגו מם פתוחה כו' כנ"ל. גם משו"ת דבר שמואל (המפורסם בשו"ת ח"צ בגודל חסידותו) ססי' קס"ג יש להביא ראיה שלא לפסול הכף פשוטה שעשה מרובעת למעלה שלא פסל רק אם הגג ארוך יותר מהרגל שא"כ דומה לדלי"ת וכדברי הט"ז בי"ד ססי' רע"ג המובא לעיל. הרי יש גדולי אחרונים המכשירים והם מהרמ"ג בשם מהר"י צרפתי ותשו' דרכי נועם בשם מהריק"ש ומהר"ר ישראל בנימין וכ"נ דעת הט"ז בי"ד ססי' רע"ג ותשו' דבר שמואל. אמנם כמ"כ הרבה גדולים פוסלים. תשו' מהרי"ל והבש"א ומהריא"ס הובא ב"י והלבוש והמ"א והאלי' רבא וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל וכ"פ הפמ"ג במ"א ססי' ל"ב. וע"כ נראה שקשה לומר לפסול התפילין ח"ו שהכף פשוטה אינה עגולה. כיון שהרבה גדולים מכשירים. ואין הכרח מהגמרא וראשונים לפסול. ומ"מ ודאי קשה ג"כ להקל לכתחלה:
אך עוד זאת שבתשו' מהר"מ גלאנטי השיב שאין הכרח כלל מכף כפופה לכף פשוטה שצריכה להיות עגולה דוקא. דנון פשוטה יוכיח שהנה הנון כפופה היא דמות וי"ו עקומה והנון פשוטה היא דמות זיין בראשה ולמה אין אנו עושין צורת הנון פשוטה דמות נון כפופה אלא קבלה בידיהם כו' כך הוא דין הכף פשוטה כו'. והאמת שבב"י מבואר בנון כפופה ג"כ תמונת זיין והוא מהבש"א. אכן בסת"מ שלנו ראיתי הנון כפופה כמ"ש מהרמ"ג שהרי זיין ראשה עובר מב' צדדי' משא"כ בנון כפופה דידן. ועוד נ"ל ראי' מצורת מם פתוחה ומם סתומה. דהנה בא"ב הראשון בס' בש"א כ' מם סתומה יכתוב כך מרובע לגמרי כו'. וז"ל הרוקח יעשה אותה כמין ב' וידבקנה לפניו כו' והג"ה דמיימוני נמצא שהמם סתומה עגולה (ר"ל למעלה) מכח מם פתוחה שאין בין זו לזו רק הסתימות והפתיחות אך נ"ל לפי מיעוט שכלי שאין זה ראיה כי מאן לימא לן דהמם פתוחה דינה להיות עגולה כו' עכ"ל. ובא"ב השלישי שכ' אח"כ וז"ל מם פתוחה תהי' למעלה לצד ימין עגולה ולמטה יהי' לה זויות כו' מם סתומה תהא עגולה למעלה לצד ימין כמו מם פתוחה כו' כי לעולם צ"ל דומות זו לזו בכל היכולת דמ"ש מכף פשוטה וכף כפופה כו' עכ"ל. הובא ב"י. והנה לפי תמונת הממין בסת"מ שלנו המם פתוחה עגולה למעלה לצד ימין והמם סתומה מרובעת בזויות מכל צדדי' כמ"ש הבש"א בשם הרוקח אלמא דאין מדקדקין לעשותן שוין ממש (ואין עושין ג"כ המם פתוחה מרובעת וכדס"ל להבש"א מאן לימא לן כו'). וא"כ כמו"כ אין לנו לפסול בכף פשוטה שעשה לה זויות למעלה אע"ג שאינו ככף כפופה דהא הבש"א עצמו כ' דמ"ש מכף כפופה כו'. ועוד נ"ל ראיה ממ"ש האגור בשם החסיד. אלו האותיות שיש להן זויות בדהח"ם פף"ת. ואלו האותיות שאין להם זויות טו"כ לסק"ר הובא ב"י ססי' ל"ו. והבש"א כ' בשם החסיד ורבינו שמחה באופן אחר. והנה דקדק הבש"א בא"ב השלישי באות מם סתומה. מדוע דילגו החסיד ורבינו שמחה מם פתוחה ולא הזכירה לא גבי אותיות שיש להן זויות ולא גבי אותיות שאין להם זויות ומזה יצא לו דהמם פתוחה צ"ל עגולה למעלה אע"ג שלמטה יש לה זויות לא הזכירה כו' אבל המם סתומה אע"ג דלפ"ז גם היא מצד אחד עגולה כיון דבשני צדדין יש להן זויות הזכירם עם אותיות שיש להן זויות עכ"ל. א"כ אף אנו נאמר מדוע הזכירו הכף כפופה אצל אותיות שאין להן זויות. והכף פשוטה לא הזכירו כלל לא עם אותיות שאין להם זויות ולא עם אותיות שיש להן זויות. אלא מזה יש להוכיח כדעת הרבנים שהביא מהרמ"ג והדרכי נועם דבכף פשוטה אף אם היא מרובעת למעלה כשרה ומ"מ לכתחלה דינה שלא להיות לה זויות ע"כ אין שייך למנותה לא כאן ולא כאן משא"כ כף כפופה דבה מעכב אם עשאה בזויות שהרי דומה לבית. ע"כ הזכירוהו אצל אותיות שאין להם זויות. ואף לפמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סברא דגם כף כפופה אין פוסל בה הזויות למעלה. מ"מ עכ"פ פוסל בה כשעשה לה זויות למעלה ולמטה. ע"כ שייך להזכירה עם אותיות שאין להם זויות. אבל הכף פשוטה שאין פוסל בה הזויות כלל ומ"מ לכתחלה צ"ל בלי זויות כ"א עגולה ע"כ אין להזכירה לא אצל אותיות שיש להן זויות ולא אצל אותיות שאין להם זויות. כן יש לדקדק לפי דקדוק הבש"א בענין שדילגו מם פתוחה כו' כנ"ל. גם משו"ת דבר שמואל (המפורסם בשו"ת ח"צ בגודל חסידותו) ססי' קס"ג יש להביא ראיה שלא לפסול הכף פשוטה שעשה מרובעת למעלה שלא פסל רק אם הגג ארוך יותר מהרגל שא"כ דומה לדלי"ת וכדברי הט"ז בי"ד ססי' רע"ג המובא לעיל. הרי יש גדולי אחרונים המכשירים והם מהרמ"ג בשם מהר"י צרפתי ותשו' דרכי נועם בשם מהריק"ש ומהר"ר ישראל בנימין וכ"נ דעת הט"ז בי"ד ססי' רע"ג ותשו' דבר שמואל. אמנם כמ"כ הרבה גדולים פוסלים. תשו' מהרי"ל והבש"א ומהריא"ס הובא ב"י והלבוש והמ"א והאלי' רבא וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל וכ"פ הפמ"ג במ"א ססי' ל"ב. וע"כ נראה שקשה לומר לפסול התפילין ח"ו שהכף פשוטה אינה עגולה. כיון שהרבה גדולים מכשירים. ואין הכרח מהגמרא וראשונים לפסול. ומ"מ ודאי קשה ג"כ להקל לכתחלה:
יגקיצור. ועוד השיב מהרמ"ג שאין להכריח דכף פשוטה צ"ל כתמונת כף כפופה דנון פשוטה יוכיח שאינה לגמרי כתמונת נ' כפופה. וכן מם סתומה אינה דומה לענין עיגול וריבוע למם פתוחה. וכן י"ל ראיה להכשיר בכף פשוטה שעשאה בריבוע למעלה ממה שלא הזכירה האגור בשם החסיד באותיות שאין להם זויות ע"כ נראה שאין לפוסלם:
ידז
על כן זה ודאי נכון להורות לכל הבא לישאל שיתן לתקן הפרשיות ולעשות הכף פשוטה עגולה. וכמ"ש הפמ"ג במ"א ססי' ל"ב וז"ל תמיהני על הסופרים שעושים הכף פשוטה מרובע למעלה ורוב הפוסקים פוסלים עמ"א ולבוש ויראה דיכול להוסיף דיו ולעשותה עגולה ולא הוי שלא כסדרן דצורתה עליה מקרי ותינוק מורגל במרובעת כמו בסי' ל"ב סעי' כ"ה עי' ט"ז אות ט"ז עכ"ל. ובודאי דאין לחוש בזה משום שלא כסדרן. כמו שהביא ראיה מסי' ל"ב סכ"ה והוא דין יודי האלפין שאינו נוגעים דפוסל מהר"מ בהגמי"י פ"א מהל' תפילין ועכ"ז פסק דמהני תיקון כשנעשו תחלה שתינוק דלא חכים ולא טיפש מכירין אז יכולים לתקן שאר תיקוניהם כיוצא באלו ואפי' אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא מיקרי שלא כסדרן עכ"ל הגמי"י. והגם דיש לחלק דהתם שהתינוק מורגל באות שלמה א"כ אם גם כשהיא פסוקה אעפ"כ מכירין מזה ראיה שצורתה עליה. משא"כ הכא הרי כ' הבש"א שאין ראיה כלל מקריאת התינוק שאדרבה התינוק מכירה בזויות יותר כו'. וכהובא לשונו לעיל. ואף שכתב כן לענין דלא מהני למחוק משום חק תוכות. י"ל ה"נ לענין שלא כסדרן. אך באמת יש לחלק בין חק תוכות ובין שלא כסדרן. וכמבואר ממ"ש מהרי"ק סוף שרש ס"ט דהא ודאי כיון שפשיטא לן שאין האות כצורתה כמו באותיות שאין נוגעין מה תועיל קריאת התינוק להכשירה. אלא דלענין שלא כסדרן אין איסור היכא שהאות היה צורתה עליה אף אם היה פסולה לגמרי קודם התיקון וע"ז מועיל קריאת התינוק לברר שהאות היה כל צורתה עליה. ולכן בנד"ז אף שנאמר דאין בירור מקריאת התינוק ע"ז כיון שהוא מורגל בכף פשוטה מרובעת. מ"מ גם בלעדו קריאתו אנן סהדי שכף פשוטה אף שאינה עגולה למעלה לא נשתנית לשום אות אחרת וצורתה עליה מיקרי. ע"כ אין לחוש בזה משום שלא כסדרן. ועוד דכה"ג כתב בספר בש"א בא"ב הראשון באות יוד בענין אם חסר קוצו של יוד השמאלי בתפילין יש לתקנו ואין בזה משום שלא כסדרן דלא כה"ר חיים מווינא שאוסר לתקן משום של"כ. דכל כה"ג לענין של"כ יש לסמוך על פרש"י. אף שבלא תיקון פסלינן כפי' ר"ת. וכ"פ הט"ז בסי' ל"ו וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל שם. וכן פסק באלי' רבא שם ס"ק כ"ג. וכמ"כ י"ל גם לענין חסרון עגול הכף פשוטה למעלה. כיון שהרבה גדולי אחרונים מכשירים בזה לגמרי בלי שום תיקון יש לסמוך עלייהו עכ"פ לענין שלא כסדרן:
על כן זה ודאי נכון להורות לכל הבא לישאל שיתן לתקן הפרשיות ולעשות הכף פשוטה עגולה. וכמ"ש הפמ"ג במ"א ססי' ל"ב וז"ל תמיהני על הסופרים שעושים הכף פשוטה מרובע למעלה ורוב הפוסקים פוסלים עמ"א ולבוש ויראה דיכול להוסיף דיו ולעשותה עגולה ולא הוי שלא כסדרן דצורתה עליה מקרי ותינוק מורגל במרובעת כמו בסי' ל"ב סעי' כ"ה עי' ט"ז אות ט"ז עכ"ל. ובודאי דאין לחוש בזה משום שלא כסדרן. כמו שהביא ראיה מסי' ל"ב סכ"ה והוא דין יודי האלפין שאינו נוגעים דפוסל מהר"מ בהגמי"י פ"א מהל' תפילין ועכ"ז פסק דמהני תיקון כשנעשו תחלה שתינוק דלא חכים ולא טיפש מכירין אז יכולים לתקן שאר תיקוניהם כיוצא באלו ואפי' אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא מיקרי שלא כסדרן עכ"ל הגמי"י. והגם דיש לחלק דהתם שהתינוק מורגל באות שלמה א"כ אם גם כשהיא פסוקה אעפ"כ מכירין מזה ראיה שצורתה עליה. משא"כ הכא הרי כ' הבש"א שאין ראיה כלל מקריאת התינוק שאדרבה התינוק מכירה בזויות יותר כו'. וכהובא לשונו לעיל. ואף שכתב כן לענין דלא מהני למחוק משום חק תוכות. י"ל ה"נ לענין שלא כסדרן. אך באמת יש לחלק בין חק תוכות ובין שלא כסדרן. וכמבואר ממ"ש מהרי"ק סוף שרש ס"ט דהא ודאי כיון שפשיטא לן שאין האות כצורתה כמו באותיות שאין נוגעין מה תועיל קריאת התינוק להכשירה. אלא דלענין שלא כסדרן אין איסור היכא שהאות היה צורתה עליה אף אם היה פסולה לגמרי קודם התיקון וע"ז מועיל קריאת התינוק לברר שהאות היה כל צורתה עליה. ולכן בנד"ז אף שנאמר דאין בירור מקריאת התינוק ע"ז כיון שהוא מורגל בכף פשוטה מרובעת. מ"מ גם בלעדו קריאתו אנן סהדי שכף פשוטה אף שאינה עגולה למעלה לא נשתנית לשום אות אחרת וצורתה עליה מיקרי. ע"כ אין לחוש בזה משום שלא כסדרן. ועוד דכה"ג כתב בספר בש"א בא"ב הראשון באות יוד בענין אם חסר קוצו של יוד השמאלי בתפילין יש לתקנו ואין בזה משום שלא כסדרן דלא כה"ר חיים מווינא שאוסר לתקן משום של"כ. דכל כה"ג לענין של"כ יש לסמוך על פרש"י. אף שבלא תיקון פסלינן כפי' ר"ת. וכ"פ הט"ז בסי' ל"ו וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל שם. וכן פסק באלי' רבא שם ס"ק כ"ג. וכמ"כ י"ל גם לענין חסרון עגול הכף פשוטה למעלה. כיון שהרבה גדולי אחרונים מכשירים בזה לגמרי בלי שום תיקון יש לסמוך עלייהו עכ"פ לענין שלא כסדרן:
טוקיצור. ומ"מ י"ל שצריך לתקנם אף בתפילין כמ"ש הפמ"ג להוסיף דיו ולעשותה עגולה ואין לחוש בזה משום שלא כסדרן שהרי לא נשתנית לצורת אות אחרת כלל וכלל. ולכן אף לפמש"ל סעי' ה' שלחד סברא י"ל דדומה ליודי האלפין שאינן נוגעים. הרי גם שם מהני תיקון. ועוד כיון שהרבה גדולי אחרונים מכשירים בזה בלי שום תיקון. יש לסמוך עליהם עכ"פ שלא לחוש לענין שלא כסדרן:
טזח
אך תיקון זה שכ' הפמ"ג להוסיף דיו ולעשותה עגולה אפשר לא יהיה האות מהודר כל כך כשאר האותיות. ועוד דהנה דברי הפמ"ג אלו מקורם מהט"ז סי' ל"ב ס"ק ט"ז שכתב יש תקנה להוסיף עליו דיו. אך הבית מאיר סי' קכ"ה ססעי' ח' הקשה על זה דא"כ אמאי לא תירץ רבא שהגיה באופן זה כו' אלא משמע דזה ג"כ שוה למחיקת תג דד' כו'. וכיון שיש גמגום בזה ג"כ ע"כ צריך לחקור אם מהני התיקון דגרירה לגרור הזויות המרובע של הך' פשוטה בענין שעי"ז ישאר עגול שם. והן אמת כי הבש"א שם בא"ב הראשון באות כף כתב בפשיטות דה"ל חק תוכות כמו בדלית שעשאו ריש ע"י מחיקת התג. אך הפמ"א ח"א סי' ס"ו כ' להוכיח מסוגית הגמרא ס"פ הבונה דגם בד' שעשאו ריש ע"י מחיקת התג לא חשוב כלל ח"ת וכמ"ש בחידושי הרשב"א שם ודחה דברי הר"ן שם ובאמת דברי הר"ן הם ג"כ דברי סה"ת סי' קט"ו וסמ"ג והמרדכי ועי' ב"ש סי' קכ"ה סק"ג. אכן גם הבית מאיר סי' קכ"ה ססעי' ח' האריך בזה ג"כ והביא ראיות הנ"ל דאין בזה משום ח"ת מדאורייתא רק מדרבנן. לכן אף שבדלית וריש ודאי אין לנו לזוז מדברי הש"ע וכל הפוסקים ולתפוס דה"ל חק תוכות גמור. אבל בנדון זה דכף פשוטה שעשאה מרובעת כיון שיש הרבה מכשירים לגמרי בלי שום תיקון כלל ושכן נהגו בכמה מקומות. א"כ אף אנו דיש לנו לנהוג לפסול בזה כדעת האחרונים שאנו נמשכים אחריהם המ"א והא"ר ע"פ תשו' מהרי"ל כדלעיל. מ"מ יש לנו ג"כ לסמוך בזה על המכשירים לענין דמהני תיקון דמחיקת הריבוע כיון שהרשב"א מכשיר בזה אפי' בד' וריש והסכים עמו הפנים מאירות. וכן לדברי הבית מאיר שס"ל בד' שעשאו ריש ג"כ דלא הוה ח"ת מדאורייתא כ"א מדרבנן היינו משום דנשתנית צורת האות לאות אחרת ממש. משא"כ בכף פשוטה כיון שאף אם היא מרובעת צורת ך' גמורה עליה. א"כ לשטתו ג"כ י"ל שאף להפוסלים אין בזה כלל משום ח"ת אף מדרבנן. שהרי גם בד' שעשאו ריש כ' דצ"ע מנלן להמציא חומרא מדרבנן בלי ראיה כו' והעלה דהטעם לסה"ת בהשתנות צורת האות בפיסול משמע לו מהירושלמי כו' דנראה כחק תוכות מדרבנן. וזה שייך לומר בדלית וריש שנשתנה האות לאות אחרת משא"כ הכא. ותדע שאף לענין שלא כסדרן דהוי פיסול דאורייתא יש לחלק בין ד' שעשאו ריש אחר שכבר כתב הפרשיות דפסול משום שלא כסדרן. ובין ך' פשוטה המרובעת דאף להפוסלים אין בזה משום שלא כסדרן כדלעיל. וכמו כן יש לחלק ביניהם כן לענין חק תוכות שמדרבנן. וא"כ להבית מאיר ג"כ י"ל דמהני תיקון דמחיקה אף להפוסלים כף פשוטה המרובעת. ולזאת נהי שבדלית וריש אין לנו להניח דברי הש"ע והמ"א והב"ש דס"ל דה"ל ח"ת מדאורייתא. ולסמוך על הבית מאיר והפמ"א. אבל בכף פשוטה שיש לנו דעות המכשירים לגמרי. יש לנו לסמוך עליהם בצירוף דעת הבית מאיר והפמ"א ולומר דמהני תיקון דמחיקה:
אך תיקון זה שכ' הפמ"ג להוסיף דיו ולעשותה עגולה אפשר לא יהיה האות מהודר כל כך כשאר האותיות. ועוד דהנה דברי הפמ"ג אלו מקורם מהט"ז סי' ל"ב ס"ק ט"ז שכתב יש תקנה להוסיף עליו דיו. אך הבית מאיר סי' קכ"ה ססעי' ח' הקשה על זה דא"כ אמאי לא תירץ רבא שהגיה באופן זה כו' אלא משמע דזה ג"כ שוה למחיקת תג דד' כו'. וכיון שיש גמגום בזה ג"כ ע"כ צריך לחקור אם מהני התיקון דגרירה לגרור הזויות המרובע של הך' פשוטה בענין שעי"ז ישאר עגול שם. והן אמת כי הבש"א שם בא"ב הראשון באות כף כתב בפשיטות דה"ל חק תוכות כמו בדלית שעשאו ריש ע"י מחיקת התג. אך הפמ"א ח"א סי' ס"ו כ' להוכיח מסוגית הגמרא ס"פ הבונה דגם בד' שעשאו ריש ע"י מחיקת התג לא חשוב כלל ח"ת וכמ"ש בחידושי הרשב"א שם ודחה דברי הר"ן שם ובאמת דברי הר"ן הם ג"כ דברי סה"ת סי' קט"ו וסמ"ג והמרדכי ועי' ב"ש סי' קכ"ה סק"ג. אכן גם הבית מאיר סי' קכ"ה ססעי' ח' האריך בזה ג"כ והביא ראיות הנ"ל דאין בזה משום ח"ת מדאורייתא רק מדרבנן. לכן אף שבדלית וריש ודאי אין לנו לזוז מדברי הש"ע וכל הפוסקים ולתפוס דה"ל חק תוכות גמור. אבל בנדון זה דכף פשוטה שעשאה מרובעת כיון שיש הרבה מכשירים לגמרי בלי שום תיקון כלל ושכן נהגו בכמה מקומות. א"כ אף אנו דיש לנו לנהוג לפסול בזה כדעת האחרונים שאנו נמשכים אחריהם המ"א והא"ר ע"פ תשו' מהרי"ל כדלעיל. מ"מ יש לנו ג"כ לסמוך בזה על המכשירים לענין דמהני תיקון דמחיקת הריבוע כיון שהרשב"א מכשיר בזה אפי' בד' וריש והסכים עמו הפנים מאירות. וכן לדברי הבית מאיר שס"ל בד' שעשאו ריש ג"כ דלא הוה ח"ת מדאורייתא כ"א מדרבנן היינו משום דנשתנית צורת האות לאות אחרת ממש. משא"כ בכף פשוטה כיון שאף אם היא מרובעת צורת ך' גמורה עליה. א"כ לשטתו ג"כ י"ל שאף להפוסלים אין בזה כלל משום ח"ת אף מדרבנן. שהרי גם בד' שעשאו ריש כ' דצ"ע מנלן להמציא חומרא מדרבנן בלי ראיה כו' והעלה דהטעם לסה"ת בהשתנות צורת האות בפיסול משמע לו מהירושלמי כו' דנראה כחק תוכות מדרבנן. וזה שייך לומר בדלית וריש שנשתנה האות לאות אחרת משא"כ הכא. ותדע שאף לענין שלא כסדרן דהוי פיסול דאורייתא יש לחלק בין ד' שעשאו ריש אחר שכבר כתב הפרשיות דפסול משום שלא כסדרן. ובין ך' פשוטה המרובעת דאף להפוסלים אין בזה משום שלא כסדרן כדלעיל. וכמו כן יש לחלק ביניהם כן לענין חק תוכות שמדרבנן. וא"כ להבית מאיר ג"כ י"ל דמהני תיקון דמחיקה אף להפוסלים כף פשוטה המרובעת. ולזאת נהי שבדלית וריש אין לנו להניח דברי הש"ע והמ"א והב"ש דס"ל דה"ל ח"ת מדאורייתא. ולסמוך על הבית מאיר והפמ"א. אבל בכף פשוטה שיש לנו דעות המכשירים לגמרי. יש לנו לסמוך עליהם בצירוף דעת הבית מאיר והפמ"א ולומר דמהני תיקון דמחיקה:
יזקיצור. ואפ"ל דמהני ג"כ התיקון דגרירה לגרור החוד מהרבוע של הזויות של הך' עד שתשאר עגולה ואין לפסול משום חק תוכות. כי אף בדלית שעשאו ריש י"א דאין פסול בזה רק מדרבנן כמ"ש בבית מאיר סי' קכ"ה ולדבריהם הכא אף מדרבנן אין לפסול. וכיון שיש דעות המכשירים בלי תיקון יש לסמוך על המכשירים תיקון הזה אף שאין לסמוך ע"ז כלל בדלית וריש לומר דהוי רק מדרבנן:
יחט
ויש להביא ראיה ע"ז מהש"ס חולין פא"ט (דף נ"א ע"א) אר"נ אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתים. בתמיה. ופרש"י והכי מסתבר כלישנא קמא כו' ולדידן תרוייהו אסירי כו' וכלישנא קמא דכל היכא דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא הוא אזיל לחומרא. מבואר דס"ל דלבני בבל חלב דאייתרא ג"כ אסור מדאורייתא וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"א סי' רנ"ג שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל. וז"ש רמ"א בש"ע סי' ס"ד סי"ד וי"א שמדינא אסור ועי' במשבצות רסי' מ"ח. וס"ל לרש"י והרשב"א דאע"ג דמדאורייתא אסור לבני בבל עכ"ז כיון דבני א"י מתירים אותו לגמרי ע"כ גם בני בבל סומכים עליהם לענין סתימה. אף דקי"ל כרב נגד רב ששת דחלב טמא אינו סותם והיינו ג"כ מדאורייתא כדאמרינן שם רב ואיסורא דאורייתא כו'. עכ"ז כיון שאיסור זה קל טובא מאיסור אכילת החלב ממש לכן כיון דבני א"י אוכלים אותו אף בני בבל האוסרים אותו מדאורייתא סומכים עליהם לענין סתימה. וכמ"כ י"ל כאן דאף לדידן דס"ל כדעת מהרי"ל והמ"א וסייעתם דכף פשוטה המרובעת למעלה היא פסולה. מ"מ כיון שיש מקומות מכשירים אותה לגמרי בלי שום תיקון. לזאת גם אנו יש לנו לסמוך עליהם לענין דמהני תיקון דגרירת הריבוע ולא לחוש משום איסור חק תוכות דקיל עכ"פ מבלי תיקון כלל. כמו איסור סתימה לגבי אכילה כנ"ל. ואף לשארי מפרשים דפי' דגם לבני בבל אין איסור רק מדרבנן ומש"ה סומכים לענין סתימה על בני א"י ואילו הי' אסור מן התורה י"ל שלא היו סומכים כלל על בני א"י אף לענין סתימה. הלא גם לדבריהם יש לצדד להקל בזה ע"פ סברת הבית מאיר והפמ"א דס"ל דחק תוכות אפי' גבי ד' וריש ה"ל רק מדרבנן. ואף דלא קי"ל כן. הלא גם בסתימת חלב טמא לא קי"ל כרב ששת כו'. וכה"ג כ' הרמ"א בי"ד סי' רע"ד בשם מהרי"ק בענין ה"א וקוף שנגע הרגל למעלה בהגג דסגי כשיגרר מקום הדבק לבד הואיל ויש מכשירים בלא גרירה כלל. ואע"פ שרמ"א שם הביא עוד כמה פוסקים מחמירים בזה. וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ל"ב סעי' כ"ז. מיהו בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ס"ו נוטה להקל בנגיעה דקה כל שהתינוק קורא אותה ה"א שאין בזה משום חק תוכות. אך עוד זאת שיש לחלק בין נגיעת רגל ה"א וקוף לכף פשוטה דהתם רוב הפוסקים פוסלים. והכא ליכא רובא דפסלי בשגם שנהגו להקל כן בהרבה מקומות. שלכן שייך הסברא והסמך מהש"ס דפא"ט אינהו מיכל אכלי כו' כנ"ל. ומ"מ נ"ל לצרף עוד בענין התיקון שאחר שיגרור הריבוע ותהיה עגולה יעביר עוד בקולמוס על כל הכף ויוסיף דיו במקום העגול. בענין שלא תהיה האות נשלם לגמרי מחמת הגרירה והמחיקה לבד אלא שגם ע"י הוספת דיו יסייע לעבות האות ולייפותה. ועיין בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ג:
ויש להביא ראיה ע"ז מהש"ס חולין פא"ט (דף נ"א ע"א) אר"נ אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתים. בתמיה. ופרש"י והכי מסתבר כלישנא קמא כו' ולדידן תרוייהו אסירי כו' וכלישנא קמא דכל היכא דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא הוא אזיל לחומרא. מבואר דס"ל דלבני בבל חלב דאייתרא ג"כ אסור מדאורייתא וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"א סי' רנ"ג שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל. וז"ש רמ"א בש"ע סי' ס"ד סי"ד וי"א שמדינא אסור ועי' במשבצות רסי' מ"ח. וס"ל לרש"י והרשב"א דאע"ג דמדאורייתא אסור לבני בבל עכ"ז כיון דבני א"י מתירים אותו לגמרי ע"כ גם בני בבל סומכים עליהם לענין סתימה. אף דקי"ל כרב נגד רב ששת דחלב טמא אינו סותם והיינו ג"כ מדאורייתא כדאמרינן שם רב ואיסורא דאורייתא כו'. עכ"ז כיון שאיסור זה קל טובא מאיסור אכילת החלב ממש לכן כיון דבני א"י אוכלים אותו אף בני בבל האוסרים אותו מדאורייתא סומכים עליהם לענין סתימה. וכמ"כ י"ל כאן דאף לדידן דס"ל כדעת מהרי"ל והמ"א וסייעתם דכף פשוטה המרובעת למעלה היא פסולה. מ"מ כיון שיש מקומות מכשירים אותה לגמרי בלי שום תיקון. לזאת גם אנו יש לנו לסמוך עליהם לענין דמהני תיקון דגרירת הריבוע ולא לחוש משום איסור חק תוכות דקיל עכ"פ מבלי תיקון כלל. כמו איסור סתימה לגבי אכילה כנ"ל. ואף לשארי מפרשים דפי' דגם לבני בבל אין איסור רק מדרבנן ומש"ה סומכים לענין סתימה על בני א"י ואילו הי' אסור מן התורה י"ל שלא היו סומכים כלל על בני א"י אף לענין סתימה. הלא גם לדבריהם יש לצדד להקל בזה ע"פ סברת הבית מאיר והפמ"א דס"ל דחק תוכות אפי' גבי ד' וריש ה"ל רק מדרבנן. ואף דלא קי"ל כן. הלא גם בסתימת חלב טמא לא קי"ל כרב ששת כו'. וכה"ג כ' הרמ"א בי"ד סי' רע"ד בשם מהרי"ק בענין ה"א וקוף שנגע הרגל למעלה בהגג דסגי כשיגרר מקום הדבק לבד הואיל ויש מכשירים בלא גרירה כלל. ואע"פ שרמ"א שם הביא עוד כמה פוסקים מחמירים בזה. וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' ל"ב סעי' כ"ז. מיהו בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ס"ו נוטה להקל בנגיעה דקה כל שהתינוק קורא אותה ה"א שאין בזה משום חק תוכות. אך עוד זאת שיש לחלק בין נגיעת רגל ה"א וקוף לכף פשוטה דהתם רוב הפוסקים פוסלים. והכא ליכא רובא דפסלי בשגם שנהגו להקל כן בהרבה מקומות. שלכן שייך הסברא והסמך מהש"ס דפא"ט אינהו מיכל אכלי כו' כנ"ל. ומ"מ נ"ל לצרף עוד בענין התיקון שאחר שיגרור הריבוע ותהיה עגולה יעביר עוד בקולמוס על כל הכף ויוסיף דיו במקום העגול. בענין שלא תהיה האות נשלם לגמרי מחמת הגרירה והמחיקה לבד אלא שגם ע"י הוספת דיו יסייע לעבות האות ולייפותה. ועיין בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ג:
יטקיצור. וראיה לזה מהש"ס דחולין פא"ט אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתים. דאיסור ח"ת לגבי בלי תיקון ה"ל כסתימה לגבי אכילה. וכה"ג כ' הרמ"א בי"ד סי' רע"ד בשם מהרי"ק. ומ"מ י"ל שאחר שיגרור הריבוע ותשאר עגולה יעביר בקולמוס על כל הכף ויוסיף מעט דיו במקום העיגול: