Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן יט
רצועות שלא עיבדום לשמן אם יש להם תקנה:
רצועות שלא עיבדום לשמן אם יש להם תקנה:
בא
בענין עיבוד רצועות. הנה לפרש"י בסנהדרין (דמ"ז) רבא ס"ל כת"ק דבתי התפילין א"צ עיבוד לשמן. וביאר דבריו הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דהא אפי' עיבדו לשמה עור דחול הוא כיון דהזמנה לאו מילתא היא ומותר לשנותה להשתמש בהן חול א"כ מה הועיל בעיבוד כי מטיל להו בטלאי (ר"ל בתים) עור דחול מטיל בהו וקי"ל כרבא. והר"ן בסנהדרין שם כ' וז"ל פרש"י דת"ק דאמר שעיבדן שלא לשמן כשרות אתיא כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא דעיבוד העור לשמו אינו אלא מטעם שיתקדש העור בהזמנה קודם שישתמשו בו בקדושה והואיל ולרבא הזמנה לאו מילתא היא. נמצא עיבוד לשמו בטל מעיקרא ולפיכך אם לא עיבדן לשמן כשרות עכ"ל וכ' הרמב"ן במלחמות שם שכ"ד הרי"ף לפסוק כת"ק ולא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה. וכ"פ הרמב"ם. והקשו התוס' על רש"י מהא דגיטין פרק הניזקין (דף נ"ד) גבי גוילים דס"ת דמשמע דבעי עיבוד לשמה. ויש ליישב זה עפמ"ש הרמב"ן במלחמות בשם רב האי וז"ל אע"ג דפליגי ת"ק ורשב"ג כו' הא אשכחן התם ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו כו' והכל מודים דעיבוד לשמה מצוה מן המובחר אע"ג דאית ביה פלוגתא עכ"ל. דמזה משמע לכאורה דר' אבהו ס"ל כרשב"ג (ולכן) [ואעפ"כ] רב משה גאון הי' מכשיר ס"ת שאין הגויל מעובד לשמו כמש"ש (וכמ"ש הרא"ש סוף ה' ס"ת ובטוי"ד סי' רע"א). והתוס' במנחות (דמ"ב ע"ב) סד"ה עד שיעבדם. כ' תירוץ אחר והוא שי"מ דההיא דהניזקין אתיא אפי' כרבנן דלא פליגי אלא בעור תפילין דתשמיש מצוה. וכ"כ ג"כ בעל המאור פ"ק דסוכה וז"ל ונ"ל שכל המחלוקות הללו לא נאמרו אלא לענין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון האורג בגד למת וציצי' מן הסיסין ורצועות תפילין אבל בכתיבה עצמה של תפילין וס"ת דכ"ע בעינן לשמה שהוא גוף הקדושה וליכא מאן דפליג בהו וה"ה לגוילין של ס"ת וקלף של תפילין כו'. והיינו דאמר בהנך עובדי דפרק הנזקין גוילים שבו לא עיבדתי לשמן עכ"ל. ולכאורה יש ראי' גדולה לחילוק זה מדאיתא בסנהדרין (דמ"ז) דבעגלה ערופה מודה רבא דהזמנה מילתא היא כפרש"י שם והיינו משום דהיא עצמה קדושה אלא שהרמב"ן במלחמות שם דחה ראיה זו מתרי טעמי ע"ש. וגם התוס' במנחות שם וסה"ת סי' ק"צ הקשו דמוכרח דלת"ק דרשב"ג אף בכה"ג א"צ עיבוד לשמה דהא בתים דתש"ר איכא שין של תפילין דעיקר קדושה יש בה ואפ"ה א"צ עיבוד לשמה. והמ"א סי' ל"ב ס"ק נ"א כ' דלרש"י ורמב"ם יש לחלק בין עור הבתים לקלף שכותבין עליו. ומה שיש להקשות עוד דא"כ דקי"ל כת"ק דרשב"ג למה פסקו הגאוני' כשמואל גבי ציצי' דבעי' טווי' לשמה הא במנחות (מ"ב) משמע שמואל בשטת רשב"ג אמרה ורב ס"ל כת"ק. תירץ הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה משום דסוגי' דסוכה (ד"ט) פליגא אסוגי' ההיא וס"ל דילפינן מקרא דבעי' בציצי' לשמה. וא"כ גם ת"ק מודה. אמנם תירץ זה מוכרח הוא לשיטת הרמב"ן עצמו אבל לרש"י י"ל דבאמת אפשר לא קי"ל כשמואל בציצית ג"כ רק כרב יהודה אמר רב דהוא ג"כ בעי עשיי' לשמה רק שא"צ טווי' לשמה. וכן משמע בהר"ן פ"ד דגיטין שכתב דלפי הסוגי' דמנחות (דמ"ב) קי"ל כרב ולא כשמואל רק לסוגי' דסוכה (ד"ט) לפי הגירסא אלמא בעינן טוי' לשמה משמע דקי"ל כשמואל. וא"כ רש"י דכ' בפי' דלא גרסינן אלמא בעי' טוי' לשמה ס"ל דהלכה כרב וכן נרשם מן הצד בר"ן שם וזהו שטת רש"י וגרסתו ועי' בספר ביאור מרדכי האריך ג"כ ליישב שטת רש"י בע"א:
בענין עיבוד רצועות. הנה לפרש"י בסנהדרין (דמ"ז) רבא ס"ל כת"ק דבתי התפילין א"צ עיבוד לשמן. וביאר דבריו הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דהא אפי' עיבדו לשמה עור דחול הוא כיון דהזמנה לאו מילתא היא ומותר לשנותה להשתמש בהן חול א"כ מה הועיל בעיבוד כי מטיל להו בטלאי (ר"ל בתים) עור דחול מטיל בהו וקי"ל כרבא. והר"ן בסנהדרין שם כ' וז"ל פרש"י דת"ק דאמר שעיבדן שלא לשמן כשרות אתיא כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא דעיבוד העור לשמו אינו אלא מטעם שיתקדש העור בהזמנה קודם שישתמשו בו בקדושה והואיל ולרבא הזמנה לאו מילתא היא. נמצא עיבוד לשמו בטל מעיקרא ולפיכך אם לא עיבדן לשמן כשרות עכ"ל וכ' הרמב"ן במלחמות שם שכ"ד הרי"ף לפסוק כת"ק ולא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה. וכ"פ הרמב"ם. והקשו התוס' על רש"י מהא דגיטין פרק הניזקין (דף נ"ד) גבי גוילים דס"ת דמשמע דבעי עיבוד לשמה. ויש ליישב זה עפמ"ש הרמב"ן במלחמות בשם רב האי וז"ל אע"ג דפליגי ת"ק ורשב"ג כו' הא אשכחן התם ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו כו' והכל מודים דעיבוד לשמה מצוה מן המובחר אע"ג דאית ביה פלוגתא עכ"ל. דמזה משמע לכאורה דר' אבהו ס"ל כרשב"ג (ולכן) [ואעפ"כ] רב משה גאון הי' מכשיר ס"ת שאין הגויל מעובד לשמו כמש"ש (וכמ"ש הרא"ש סוף ה' ס"ת ובטוי"ד סי' רע"א). והתוס' במנחות (דמ"ב ע"ב) סד"ה עד שיעבדם. כ' תירוץ אחר והוא שי"מ דההיא דהניזקין אתיא אפי' כרבנן דלא פליגי אלא בעור תפילין דתשמיש מצוה. וכ"כ ג"כ בעל המאור פ"ק דסוכה וז"ל ונ"ל שכל המחלוקות הללו לא נאמרו אלא לענין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון האורג בגד למת וציצי' מן הסיסין ורצועות תפילין אבל בכתיבה עצמה של תפילין וס"ת דכ"ע בעינן לשמה שהוא גוף הקדושה וליכא מאן דפליג בהו וה"ה לגוילין של ס"ת וקלף של תפילין כו'. והיינו דאמר בהנך עובדי דפרק הנזקין גוילים שבו לא עיבדתי לשמן עכ"ל. ולכאורה יש ראי' גדולה לחילוק זה מדאיתא בסנהדרין (דמ"ז) דבעגלה ערופה מודה רבא דהזמנה מילתא היא כפרש"י שם והיינו משום דהיא עצמה קדושה אלא שהרמב"ן במלחמות שם דחה ראיה זו מתרי טעמי ע"ש. וגם התוס' במנחות שם וסה"ת סי' ק"צ הקשו דמוכרח דלת"ק דרשב"ג אף בכה"ג א"צ עיבוד לשמה דהא בתים דתש"ר איכא שין של תפילין דעיקר קדושה יש בה ואפ"ה א"צ עיבוד לשמה. והמ"א סי' ל"ב ס"ק נ"א כ' דלרש"י ורמב"ם יש לחלק בין עור הבתים לקלף שכותבין עליו. ומה שיש להקשות עוד דא"כ דקי"ל כת"ק דרשב"ג למה פסקו הגאוני' כשמואל גבי ציצי' דבעי' טווי' לשמה הא במנחות (מ"ב) משמע שמואל בשטת רשב"ג אמרה ורב ס"ל כת"ק. תירץ הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה משום דסוגי' דסוכה (ד"ט) פליגא אסוגי' ההיא וס"ל דילפינן מקרא דבעי' בציצי' לשמה. וא"כ גם ת"ק מודה. אמנם תירץ זה מוכרח הוא לשיטת הרמב"ן עצמו אבל לרש"י י"ל דבאמת אפשר לא קי"ל כשמואל בציצית ג"כ רק כרב יהודה אמר רב דהוא ג"כ בעי עשיי' לשמה רק שא"צ טווי' לשמה. וכן משמע בהר"ן פ"ד דגיטין שכתב דלפי הסוגי' דמנחות (דמ"ב) קי"ל כרב ולא כשמואל רק לסוגי' דסוכה (ד"ט) לפי הגירסא אלמא בעינן טוי' לשמה משמע דקי"ל כשמואל. וא"כ רש"י דכ' בפי' דלא גרסינן אלמא בעי' טוי' לשמה ס"ל דהלכה כרב וכן נרשם מן הצד בר"ן שם וזהו שטת רש"י וגרסתו ועי' בספר ביאור מרדכי האריך ג"כ ליישב שטת רש"י בע"א:
גקיצור. לפרש"י בסנהדרין (דמ"ז) רבא ס"ל הזמנה לאו מילתא היא ס"ל כת"ק דאם לא עיבד לשמן בתים דתפילין כשרות. וגבי גוילין דס"ת דמשמע בגמ' פרק הניזקין דצריך עיבוד לשמן יש מתרצים משום שכותבין עליו חמור טפי. וי"מ דאתיא כרשב"ג. ולפ"ז י"ל גם גבי ציצית קי"ל כרב:
דב
ושטה ב' היא דעת הרמב"ן במלחמות שם דפוסק ג"כ כת"ק דרשב"ג גבי בתי התפילין דא"צ עיבוד לשמה. אלא בזה נטה מפרש"י דרש"י פי' דמאחר דלרבא הזמנה לאו מילתא היא והעור המעובד לתפילין או לס"ת מותר לשנותו לתשמיש חול א"כ מאי מהני העיבוד לשמו. ולכן א"צ עיבוד לשמו. והרמב"ן כ' דלרבא אע"ג דמותר לשנותה בעי' עיבוד לשמה. ולאו דהזמנה מילתא היא אלא מצותן שיעשו לשם חובה. אלא דמ"מ בפלוגתא דת"ק ורשב"ג ודאי לרבא ג"כ קי"ל כת"ק דעור הבתים א"צ עיבוד לשמה. אבל בגוילי ס"ת צריך עיבוד לשמה והטעם משום דבס"ת יש קרא שצריך לשמה. משא"כ בתפילין ואפי' קלף הפרשיות א"צ עיבוד לשמה לשטתו וזהו ע"פ גירסתו במנחות (דמ"ב סע"ב) תפילין ומזוזה יש להן בדיקה ונקחין מכל אדם. והיינו משום דלא בעי עיבוד לשמן אכן גירסתינו הוא בהפך. דתפילין ומזוזות אין נקחות אלא מן המומחה ופרש"י ותוס' היודע שצריך עבוד לשמן. ומ"מ אין זה ראי' דקי"ל כרשב"ג כי זה לא קאי רק על קלף הפרשיות דמודה ת"ק דצריך עיבוד לשמן. וגבי ציצית ס"ל להרמב"ן ג"כ דקי"ל כשמואל דבעינן טויה לשמה משום דיש לימוד ע"ז מקרא וכמש"ל. ועי' חי' הר"ן ס"פ נגמר הדין כ' והנכון כמו שפי' הרמב"ן כו' והרי"ף פוסק כת"ק דרשב"ג וטעמא משום דאמרי' תפילין נקחין מכל אדם כו' עכ"ל וא"כ לגירסתינו י"ל דהלכה כרשב"ג אך אין זה ראי' כנ"ל והרשב"א בחי' בגיטין פרק הניזקין נ"ד כ' ג"כ דבתפילין הוא דפליגי רבנן עליה דרשב"ג וקסברי דתפילין לא בעינן לשמן וקי"ל כרבנן. אבל בס"ת לרבנן ג"כ בעינן לשמה. ולפ"ז גבי ציצית דקי"ל כשמואל לגי' הספרים אלמא בעינן טוי' לשמה. צ"ל משום דאיכא קרא גדילים תעשה לך לשם חובך. וזהו כשטת הרמב"ן:
ושטה ב' היא דעת הרמב"ן במלחמות שם דפוסק ג"כ כת"ק דרשב"ג גבי בתי התפילין דא"צ עיבוד לשמה. אלא בזה נטה מפרש"י דרש"י פי' דמאחר דלרבא הזמנה לאו מילתא היא והעור המעובד לתפילין או לס"ת מותר לשנותו לתשמיש חול א"כ מאי מהני העיבוד לשמו. ולכן א"צ עיבוד לשמו. והרמב"ן כ' דלרבא אע"ג דמותר לשנותה בעי' עיבוד לשמה. ולאו דהזמנה מילתא היא אלא מצותן שיעשו לשם חובה. אלא דמ"מ בפלוגתא דת"ק ורשב"ג ודאי לרבא ג"כ קי"ל כת"ק דעור הבתים א"צ עיבוד לשמה. אבל בגוילי ס"ת צריך עיבוד לשמה והטעם משום דבס"ת יש קרא שצריך לשמה. משא"כ בתפילין ואפי' קלף הפרשיות א"צ עיבוד לשמה לשטתו וזהו ע"פ גירסתו במנחות (דמ"ב סע"ב) תפילין ומזוזה יש להן בדיקה ונקחין מכל אדם. והיינו משום דלא בעי עיבוד לשמן אכן גירסתינו הוא בהפך. דתפילין ומזוזות אין נקחות אלא מן המומחה ופרש"י ותוס' היודע שצריך עבוד לשמן. ומ"מ אין זה ראי' דקי"ל כרשב"ג כי זה לא קאי רק על קלף הפרשיות דמודה ת"ק דצריך עיבוד לשמן. וגבי ציצית ס"ל להרמב"ן ג"כ דקי"ל כשמואל דבעינן טויה לשמה משום דיש לימוד ע"ז מקרא וכמש"ל. ועי' חי' הר"ן ס"פ נגמר הדין כ' והנכון כמו שפי' הרמב"ן כו' והרי"ף פוסק כת"ק דרשב"ג וטעמא משום דאמרי' תפילין נקחין מכל אדם כו' עכ"ל וא"כ לגירסתינו י"ל דהלכה כרשב"ג אך אין זה ראי' כנ"ל והרשב"א בחי' בגיטין פרק הניזקין נ"ד כ' ג"כ דבתפילין הוא דפליגי רבנן עליה דרשב"ג וקסברי דתפילין לא בעינן לשמן וקי"ל כרבנן. אבל בס"ת לרבנן ג"כ בעינן לשמה. ולפ"ז גבי ציצית דקי"ל כשמואל לגי' הספרים אלמא בעינן טוי' לשמה. צ"ל משום דאיכא קרא גדילים תעשה לך לשם חובך. וזהו כשטת הרמב"ן:
הקיצור. והרמב"ן ס"ל ג"כ דבתפילין א"צ עיבוד לשמן אלא בס"ת צריך עיבוד לשמה משום דיש לימוד ע"ז מהפסוק וכן בציצית בעינן טוי' לשמה משום שיש לימוד ע"ז וכן נ' דעת הרשב"א:
וג
והריטב"א בסוכה ד"ט הקשה על שטה זו דאין סברא שיהי' תפילין שהם דבר שבקדושה קילי מציצית לענין לשמה. אע"ג דבציצית איכא קרא ע"ז ולא בתפילין מ"מ היינו דכיון דציצית שאינם עצמן דבר שבקדושה והם נזרקין בעינן דלכתוב קרא בהדיא דבעינן עשייה לשמה והיכא דלא כתיב לשמה לא בעינן ליה. אבל דברים שבקדושה כגון תפילין ומזוזות וס"ת מסתמא משמע דבעינן להו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן להו לשמה עכ"ל. וגם הר"ן בפרק השולח כ' שאין שטת הרמב"ן ברורה אצלו. ומ"מ מ"ש הר"ן שם בעצמו שתי סברות שלפי הסוגי' דסוכה אע"ג דקי"ל כשמואל דבציצית בעינן טויה לשמה לית לן למפסק כרשב"ג. אי משום דבתפילין לא בעינן לשמה כלל או שמא אע"ג דבעינן בהו לשמה עיבוד מיהא אינו מגוף מלאכתן ולא דמי לטויה דציצית דטויה מגוף הציצית הוא ועדיפא מעיבוד דתפילין. הנה הסברא הראשונה היא ג"כ שדחאה הריטב"א דאין סברא שיהי' תפילין קילי מציצית גם בחי' הר"ן בגיטין שם לא הזכיר סברא זו. גם הסברא השני' לחלק בין טויה דציצית לעיבוד נז' שם ע"ד ואופן אחר ממש דהיינו שהחילוק הוא בין גוף המצות לתשמישי המצוה דבתפילין גופייהו (ר"ל בעיבוד קלף הפרשיות) ובקציצה קי"ל דבעינן עיבוד לשמן וכמו בציצית בעינן טוי' לשמה לפי שהוא ג"כ גוף המצוה. אבל ברצועות דתפילין דהם תשמישי התפילין לא בעינן עיבוד לשמן. נמצא אין החילוק בין טוי' לעיבוד אלא דטויה ועיבוד כי הדדי נינהו כדמשמע מסוגי' דמנחות דאוקימנא שמואל כרשב"ג כי אם החילוק דבגוף המצוה כקלף הפרשיות ועור הבתים שהם ג"כ גוף המצוה כי יש בהן שין בעינן עיבוד לשמה. וכן בגוף הציצית בעינן טוי' לשמה. משא"כ בתשמישין לא בעינן לשמה. אמנם כ' שם דת"ק ורשב"ג הם עצמן אינן מחלקין בין גוף המצוה עצמה ובין משמשין. דלת"ק אפי' בגופן של תפילין לא בעי עיבוד לשמן. (ואולם ראייתו ע"ז אינו מוכרח דמ"ש דאל"כ האיך אמרינן דרב כת"ק והלא רב אפי' בגופא דציצית לא בעי טוי' לשמה. זה אינו קושיא כלל דציצית אינן דבר שבקדושה להכי הם עצמם לא חמירי מבתי התפילין. דאינם צריכי' לשמה לת"ק. אבל בקלף הפרשיות הם הקדושה עצמה י"ל דלת"ק ג"כ בעינן לשמה). ורשב"ג בעי אפי' בעור התפילין וברצועותיהן נמי עיבוד לשמה (וע"ז הביא ראי' ברורה). אלא דאנן מתוך דקי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא היא במשמשין וקי"ל כשמואל דבציצית בעינן טוי' לשמה ע"כ ההכרח לומר דקי"ל כרשב"ג בענין בתי התפילין וקלף הפרשיות שהם המצוה עצמה ובעינן בהו עיבוד לשמה כמו דבציצית בעינן טויה לשמה. וכמו דרבא עצמו ס"ל דבדבר שבגופה הזמנה מילתא היא (ועמש"ל דהרמב"ן דחה ראי' זו מרבא) אבל ברצועות דאינן אלא משמשין לא קי"ל כרשב"ג ולא בעינן עיבוד בהו לשמה דהא קי"ל כרבא. וכן הוא ג"כ שטת הריטב"א פ"ק דסוכה בפי' דברי ת"ק ורשב"ג וגם במסקנת הפסק הכל כשטת הר"ן. וכ' שטה זו בשם מורו הרב אך שהוסיף דבר א' והוא דרבנן דברייתא (שבפרק נגמר הדין דמ"ז) גבי אמר לאומן עשה לי תיק של ספר ונרתק של תפילין. ס"ל כן כפי מסקנת הפסק הנ"ל והוא דס"ל דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש גמרינן דבעי עיבוד לשמן ואצ"ל כתיבה אבל בתיק ונרתק ורצועות שאינן אלא משמשין לא בעינן בהו לשמה. וע"ש דתלתא תנאי פליגי ת"ק ורשב"ג ורבנן דברייתא הנ"ל וקי"ל כרבנן דברייתא דרבא קאי כוותי' וגם קי"ל כשמואל וכמש"ל ב' הר"ן וכן כ' הריטב"א עוד בחידושיו פרק השולח לחלק להלכה בין גוף המצוה למשמשין כנ"ל וכ"ז מסכים ג"כ עם פסק בעל המאור פ"ק דסוכה ואע"פ שהרמב"ן שם דחה דבריו מ"מ אין דחייתו רק במ"ש דת"ק נמי מודה דבגוף המצוה בעי' לשמה אבל בענין הפסק דבריו נכונים לפי פסק הר"ן והריטב"א הנ"ל. ועיין בנ"י שהביא המ"א סי' מ"ב דהוא ג"כ כשטת הר"ן והריטב"א. והנה כל ג' שטות הנ"ל שטת רש"י ושטת הרמב"ן ושטת הר"ן והריטב"א כולם ס"ל כפי' רש"י בסנהדרין (דמ"ז) דאביי דאמר הזמנה מילתא היא ס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה. אלא בזה נטו מפי' רש"י דלשטת רש"י רבא ס"ל כת"ק כרשב"ג. וא"כ יש לנו לפסוק כת"ק. וא"כ לא קי"ל כשמואל דבעי' טוי' לשמה וכנ"ל והם ס"ל דרבא יוכל לסבור דבעי' עיבוד לשמה. להרמב"ן יוכל לסבור כרשב"ג לגמרי. ולהר"ן והריטב"א ס"ל לרבא כרבנן דברייתא עשה לי תיק של ס"ת כו' וכמש"ל. ולכן קי"ל כשמואל דבציצית בעינן טוי' לשמה:
והריטב"א בסוכה ד"ט הקשה על שטה זו דאין סברא שיהי' תפילין שהם דבר שבקדושה קילי מציצית לענין לשמה. אע"ג דבציצית איכא קרא ע"ז ולא בתפילין מ"מ היינו דכיון דציצית שאינם עצמן דבר שבקדושה והם נזרקין בעינן דלכתוב קרא בהדיא דבעינן עשייה לשמה והיכא דלא כתיב לשמה לא בעינן ליה. אבל דברים שבקדושה כגון תפילין ומזוזות וס"ת מסתמא משמע דבעינן להו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן להו לשמה עכ"ל. וגם הר"ן בפרק השולח כ' שאין שטת הרמב"ן ברורה אצלו. ומ"מ מ"ש הר"ן שם בעצמו שתי סברות שלפי הסוגי' דסוכה אע"ג דקי"ל כשמואל דבציצית בעינן טויה לשמה לית לן למפסק כרשב"ג. אי משום דבתפילין לא בעינן לשמה כלל או שמא אע"ג דבעינן בהו לשמה עיבוד מיהא אינו מגוף מלאכתן ולא דמי לטויה דציצית דטויה מגוף הציצית הוא ועדיפא מעיבוד דתפילין. הנה הסברא הראשונה היא ג"כ שדחאה הריטב"א דאין סברא שיהי' תפילין קילי מציצית גם בחי' הר"ן בגיטין שם לא הזכיר סברא זו. גם הסברא השני' לחלק בין טויה דציצית לעיבוד נז' שם ע"ד ואופן אחר ממש דהיינו שהחילוק הוא בין גוף המצות לתשמישי המצוה דבתפילין גופייהו (ר"ל בעיבוד קלף הפרשיות) ובקציצה קי"ל דבעינן עיבוד לשמן וכמו בציצית בעינן טוי' לשמה לפי שהוא ג"כ גוף המצוה. אבל ברצועות דתפילין דהם תשמישי התפילין לא בעינן עיבוד לשמן. נמצא אין החילוק בין טוי' לעיבוד אלא דטויה ועיבוד כי הדדי נינהו כדמשמע מסוגי' דמנחות דאוקימנא שמואל כרשב"ג כי אם החילוק דבגוף המצוה כקלף הפרשיות ועור הבתים שהם ג"כ גוף המצוה כי יש בהן שין בעינן עיבוד לשמה. וכן בגוף הציצית בעינן טוי' לשמה. משא"כ בתשמישין לא בעינן לשמה. אמנם כ' שם דת"ק ורשב"ג הם עצמן אינן מחלקין בין גוף המצוה עצמה ובין משמשין. דלת"ק אפי' בגופן של תפילין לא בעי עיבוד לשמן. (ואולם ראייתו ע"ז אינו מוכרח דמ"ש דאל"כ האיך אמרינן דרב כת"ק והלא רב אפי' בגופא דציצית לא בעי טוי' לשמה. זה אינו קושיא כלל דציצית אינן דבר שבקדושה להכי הם עצמם לא חמירי מבתי התפילין. דאינם צריכי' לשמה לת"ק. אבל בקלף הפרשיות הם הקדושה עצמה י"ל דלת"ק ג"כ בעינן לשמה). ורשב"ג בעי אפי' בעור התפילין וברצועותיהן נמי עיבוד לשמה (וע"ז הביא ראי' ברורה). אלא דאנן מתוך דקי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא היא במשמשין וקי"ל כשמואל דבציצית בעינן טוי' לשמה ע"כ ההכרח לומר דקי"ל כרשב"ג בענין בתי התפילין וקלף הפרשיות שהם המצוה עצמה ובעינן בהו עיבוד לשמה כמו דבציצית בעינן טויה לשמה. וכמו דרבא עצמו ס"ל דבדבר שבגופה הזמנה מילתא היא (ועמש"ל דהרמב"ן דחה ראי' זו מרבא) אבל ברצועות דאינן אלא משמשין לא קי"ל כרשב"ג ולא בעינן עיבוד בהו לשמה דהא קי"ל כרבא. וכן הוא ג"כ שטת הריטב"א פ"ק דסוכה בפי' דברי ת"ק ורשב"ג וגם במסקנת הפסק הכל כשטת הר"ן. וכ' שטה זו בשם מורו הרב אך שהוסיף דבר א' והוא דרבנן דברייתא (שבפרק נגמר הדין דמ"ז) גבי אמר לאומן עשה לי תיק של ספר ונרתק של תפילין. ס"ל כן כפי מסקנת הפסק הנ"ל והוא דס"ל דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש גמרינן דבעי עיבוד לשמן ואצ"ל כתיבה אבל בתיק ונרתק ורצועות שאינן אלא משמשין לא בעינן בהו לשמה. וע"ש דתלתא תנאי פליגי ת"ק ורשב"ג ורבנן דברייתא הנ"ל וקי"ל כרבנן דברייתא דרבא קאי כוותי' וגם קי"ל כשמואל וכמש"ל ב' הר"ן וכן כ' הריטב"א עוד בחידושיו פרק השולח לחלק להלכה בין גוף המצוה למשמשין כנ"ל וכ"ז מסכים ג"כ עם פסק בעל המאור פ"ק דסוכה ואע"פ שהרמב"ן שם דחה דבריו מ"מ אין דחייתו רק במ"ש דת"ק נמי מודה דבגוף המצוה בעי' לשמה אבל בענין הפסק דבריו נכונים לפי פסק הר"ן והריטב"א הנ"ל. ועיין בנ"י שהביא המ"א סי' מ"ב דהוא ג"כ כשטת הר"ן והריטב"א. והנה כל ג' שטות הנ"ל שטת רש"י ושטת הרמב"ן ושטת הר"ן והריטב"א כולם ס"ל כפי' רש"י בסנהדרין (דמ"ז) דאביי דאמר הזמנה מילתא היא ס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה. אלא בזה נטו מפי' רש"י דלשטת רש"י רבא ס"ל כת"ק כרשב"ג. וא"כ יש לנו לפסוק כת"ק. וא"כ לא קי"ל כשמואל דבעי' טוי' לשמה וכנ"ל והם ס"ל דרבא יוכל לסבור דבעי' עיבוד לשמה. להרמב"ן יוכל לסבור כרשב"ג לגמרי. ולהר"ן והריטב"א ס"ל לרבא כרבנן דברייתא עשה לי תיק של ס"ת כו' וכמש"ל. ולכן קי"ל כשמואל דבציצית בעינן טוי' לשמה:
זקיצור. שטת הריטב"א פ"ק דסוכה והר"ן בחידושיו פ"ד דגיטין לחלק דבדבר שהוא גוף המצוה כמו הציצית עצמן וכן בתי התפילין דהן עצמן קדושה משום השין בעי עיבוד לשמן כשמואל פ"ק דסוכה אבל תשמישי המצוה כמו הרצועות אף שהן תשמישי קדושה אם לא עיבדן לשמן כשרות כרבא לפרש"י וכ"כ המ"א סי' מ"ב בשם הנ"י:
חד
אבל ר"ת מפרש איפכא מפרש"י דאביי דאמר הזמנה מילתא היא ס"ל כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה דהזמנה שעושין אחרי כן לחתוך הקלף והעור לתקנו הוי מילתא ודבר חשוב מיקרי. ורבא כרשב"ג דהזמנה שאחרי כן אינו דבר חשוב ולכך בעי עיבוד לשמה. ושכן פי' ר"ח וכן מסיק בסה"ת סי' ק"צ ומשמע שגם ר"י פי' כן. וכ"כ בעל המאור פ"ק דסוכה בשם ר"ח. ובחי' הר"ן בסנהדרין שם הביא שטה זו בשם בעל המאור. והקשה ע"ז דהא לרבא אפי' הזמנה ע"י מעשה כאורג בגד למת נמי לאו מילתא היא וא"כ מאי מהני עיבוד לשמה. דכיון דאריגה לא מהני לכן י"ל שגם א"צ עיבוד לשמה. ומה שתירץ ע"ז (הראב"ד) לחלק בין תשמישין לדבר שהוא עצמו קדושה ג"כ הקשה ע"ז הר"ן יעו"ש. ולכאורה יש להקשות על פי' זה עוד מדאוקימנא במנחות (דמ"ב ע"ב) פלוגתא דרב ושמואל בפלוגתא דת"ק ורשב"ג דרב כת"ק. והשתא אם לת"ק הטעם משום דהזמנה מילתא היא כאביי א"כ קשיא לרב דאפי' כת"ק לא אתיא. ובשלמא לרב אשי שם דציצית שעשאה עובד כוכבים פסולה לרב ג"כ ומשום דבעינן תליי' לשמה א"כ זהו כהזמנה אבל ללישנא דרב מרדכי שם דלפ"ז לרב לא בעינן תליי' לשמה ופיסולא דמן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין כ' בעל המאור פ"ק דסוכה ב' הגאונים משום דלאו מין כנף הוא א"כ ליכא אפי' הזמנה לשמה וא"כ גם כת"ק לא אתיא. וצ"ל דר"ת יפרשו בזה כפרש"י דפיסולא מן הקוצין ונימין וגרדין משום דבעינן עשיי' לשמה וא"כ איכא הזמנה לשמה. וכ' הב"י בא"ח סי' ל"ב (ד"ה ומ"ש רבינו שהרא"ש כ' שצריך עיבוד לשמן) שכן פסק הסמ"ג והרא"ש ופסק כן בש"ע סי' ל"ב סעי' ל"ז וסי' ל"ג ס"ג:
אבל ר"ת מפרש איפכא מפרש"י דאביי דאמר הזמנה מילתא היא ס"ל כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה דהזמנה שעושין אחרי כן לחתוך הקלף והעור לתקנו הוי מילתא ודבר חשוב מיקרי. ורבא כרשב"ג דהזמנה שאחרי כן אינו דבר חשוב ולכך בעי עיבוד לשמה. ושכן פי' ר"ח וכן מסיק בסה"ת סי' ק"צ ומשמע שגם ר"י פי' כן. וכ"כ בעל המאור פ"ק דסוכה בשם ר"ח. ובחי' הר"ן בסנהדרין שם הביא שטה זו בשם בעל המאור. והקשה ע"ז דהא לרבא אפי' הזמנה ע"י מעשה כאורג בגד למת נמי לאו מילתא היא וא"כ מאי מהני עיבוד לשמה. דכיון דאריגה לא מהני לכן י"ל שגם א"צ עיבוד לשמה. ומה שתירץ ע"ז (הראב"ד) לחלק בין תשמישין לדבר שהוא עצמו קדושה ג"כ הקשה ע"ז הר"ן יעו"ש. ולכאורה יש להקשות על פי' זה עוד מדאוקימנא במנחות (דמ"ב ע"ב) פלוגתא דרב ושמואל בפלוגתא דת"ק ורשב"ג דרב כת"ק. והשתא אם לת"ק הטעם משום דהזמנה מילתא היא כאביי א"כ קשיא לרב דאפי' כת"ק לא אתיא. ובשלמא לרב אשי שם דציצית שעשאה עובד כוכבים פסולה לרב ג"כ ומשום דבעינן תליי' לשמה א"כ זהו כהזמנה אבל ללישנא דרב מרדכי שם דלפ"ז לרב לא בעינן תליי' לשמה ופיסולא דמן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין כ' בעל המאור פ"ק דסוכה ב' הגאונים משום דלאו מין כנף הוא א"כ ליכא אפי' הזמנה לשמה וא"כ גם כת"ק לא אתיא. וצ"ל דר"ת יפרשו בזה כפרש"י דפיסולא מן הקוצין ונימין וגרדין משום דבעינן עשיי' לשמה וא"כ איכא הזמנה לשמה. וכ' הב"י בא"ח סי' ל"ב (ד"ה ומ"ש רבינו שהרא"ש כ' שצריך עיבוד לשמן) שכן פסק הסמ"ג והרא"ש ופסק כן בש"ע סי' ל"ב סעי' ל"ז וסי' ל"ג ס"ג:
טקיצור. אבל ר"ת ור"י ור"ח וסה"ת וסמ"ג והרא"ש פי' דרבא ס"ל כרשב"ג דבעי' עיבוד לשמן. וכבר הוכיחו הר"ן והריטב"א דלרשב"ג אפי' במשמשין בעינן עיבוד לשמן וא"כ גם ברצועות ודאי בעינן עיבוד לשמן וכמ"ש בסה"ת בסימני' סי' ק"צ:
יה
איברא מה שהחמיר בש"ע טפי ברצועות מבבתים אף כי זהו דעת הרמב"ם הוא נגד דעת הריטב"א והר"ן דלעיל דפסקו להפך דבהבתים קי"ל כרשב"ג ולא ברצועות. וכ"ה דעת הנ"י שהביא המ"א סי' מ"ב סק"ו. ואדרבה לכאורה י"ל כי גם לשטת ר"ת ור"י וסה"ת דלעיל דרבא ס"ל כרשב"ג ואביי כת"ק. מ"מ לפמ"ש הר"ן והריטב"א דרצועות נק' תשמישין ולא גוף הקדושה כמו הבתים. יש מקום לומר מצד סוגי' הגמ' דרצועות א"צ עיבוד לשמה. דהנה בחי' הר"ן בסנהדרין שם בשם המאור הקשה על שטה זו שפי' ר"ת דרשב"ג דאמר עד שעיבדם לשמן ס"ל כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא. ולפיכך צריך עיבוד לשמן כדי לקדשו דבהזמנה גרידתא לאו מיקדשא. והקשה ע"ז דהא רבא ס"ל דאפי' בהזמנה ע"י מעשה נמי לאו מילתא היא דהא באורג בגד למת נמי קא פליג. ותירץ בשמו אפשר מתוך שהרצועות עצמן הן דבר של קדושה משום (נראה שצ"ל דלית ויוד) שין ויוד של תפילין כדאיתא במסכת שבת ואינן תשמישי קדושה הן נאסרות ע"י מעשה. והנה הר"ן והריטב"א דלעיל פליגי בזה על בעה"מ וס"ל דרצועות אינן אלא תשמישי קדושה כנ"ל וכ"כ בעל המאור עצמו פ"ג דסוכה כמש"ל (אות א'). וטעם פלוגתתם י"ל דבעה"מ גורס כגי' הגמ' שלנו פרק במה אשה (דס"ב ע"א) שין של תפילין הלמ"מ ד' של תפילין הלמ"מ יו"ד של תפילין הלמ"מ. אבל הר"ן והריטב"א ס"ל כמ"ש התוס' שם. שין של תפילין ול"ג דלית יוד כדמוכח פרק במה מדליקין (דכ"ח). ובחי' הרשב"א בפרק במה מדליקין דף כ"ח תירץ בע"א דהנהו לאו כתיבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב עכ"ל. ובמרדכי הלכות תפילין הביא ב' דעות דר"ף כ' דהדלית והיו"ד אינם אותיות אלא קשורים בעלמא וכדאיתא פרק בתרא דמגילה דרצועות דתפילין תשמישי קדושה נינהו ואמאי לא הוו הם עצמם קדושה משום דלית ויו"ד. והרב רבינו אלחנן מיישב פ"ה וההיא דמגילה דלא הוו אלא תשמישי קדושה מיירי ברצועות שנתקן מן התפילין או רצועות מתפילין שבלו דאז אין בהן דלית ויו"ד אבל כשהן עם התפילין קדושות לגמרי. והשתא לפ"ז לדעת התוס' פרק במה אשה והרשב"א והר"ף שבמרדכי והר"ן והריטב"א דהרצועות אינן אלא תשמישי קדושה הרי י"ל דאף אם הפי' דרבא ס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה היינו רק בבתי התפילין שהם עצמן קדושה משום השין להכי מהני בהו הזמנה ע"י מעשה כעיבוד משא"כ ברצועות כיון שאינן אלא תשמישין אפי' הזמנה ע"י מעשה כמו עיבוד לאו כלום הוא כמו אורג בגד כנ"ל. מיהו בסה"ת סי' ק"ץ כ' בהדיא דהרצועות צריכי' עיבוד לשמן וע"ש בסימנים. ואע"ג דס"ל ג"כ דהרצועות אינן אלא תשמישין כמש"ש דהבתים הם גוף קדושה משום השין כו' משמע ולא הרצועות. והיינו משום דמשמע דמתרץ שם תירוץ אחר על קושיי' בעה"מ שהביא הר"ן דבאמת אע"ג דלרבא הזמנה ע"י מעשה כמו עיבוד נמי לאו מילתא היא היינו דאינו גורם איסור שיהי' אסור לכתוב בקלף המעובד שטרי הדיוטות. אבל מ"מ באין להכשיר לכתוב בו דבר קדושה כו'. וזה קרוב למ"ש הר"ן בסנהדרין שם בשם הרמב"ן. ועי' בחי' הריטב"א פ"ק דסוכה ובחי' הר"ן פ"ד דגיטין הכריחו דלרשב"ג אפי' במשמשין בעינן עיבוד לשמה. א"כ לפ"ז לשטת הפוסקים כרשב"ג ודאי רצועות ג"כ בעו עיבוד לשמה. אך מ"מ מה שהחמיר בש"ע ברצועות לענין עיבוד לשמן יותר מבבתים ע"פ סברת הרמב"ם נראה שגדולי הראשונים לא ס"ל כן:
איברא מה שהחמיר בש"ע טפי ברצועות מבבתים אף כי זהו דעת הרמב"ם הוא נגד דעת הריטב"א והר"ן דלעיל דפסקו להפך דבהבתים קי"ל כרשב"ג ולא ברצועות. וכ"ה דעת הנ"י שהביא המ"א סי' מ"ב סק"ו. ואדרבה לכאורה י"ל כי גם לשטת ר"ת ור"י וסה"ת דלעיל דרבא ס"ל כרשב"ג ואביי כת"ק. מ"מ לפמ"ש הר"ן והריטב"א דרצועות נק' תשמישין ולא גוף הקדושה כמו הבתים. יש מקום לומר מצד סוגי' הגמ' דרצועות א"צ עיבוד לשמה. דהנה בחי' הר"ן בסנהדרין שם בשם המאור הקשה על שטה זו שפי' ר"ת דרשב"ג דאמר עד שעיבדם לשמן ס"ל כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא. ולפיכך צריך עיבוד לשמן כדי לקדשו דבהזמנה גרידתא לאו מיקדשא. והקשה ע"ז דהא רבא ס"ל דאפי' בהזמנה ע"י מעשה נמי לאו מילתא היא דהא באורג בגד למת נמי קא פליג. ותירץ בשמו אפשר מתוך שהרצועות עצמן הן דבר של קדושה משום (נראה שצ"ל דלית ויוד) שין ויוד של תפילין כדאיתא במסכת שבת ואינן תשמישי קדושה הן נאסרות ע"י מעשה. והנה הר"ן והריטב"א דלעיל פליגי בזה על בעה"מ וס"ל דרצועות אינן אלא תשמישי קדושה כנ"ל וכ"כ בעל המאור עצמו פ"ג דסוכה כמש"ל (אות א'). וטעם פלוגתתם י"ל דבעה"מ גורס כגי' הגמ' שלנו פרק במה אשה (דס"ב ע"א) שין של תפילין הלמ"מ ד' של תפילין הלמ"מ יו"ד של תפילין הלמ"מ. אבל הר"ן והריטב"א ס"ל כמ"ש התוס' שם. שין של תפילין ול"ג דלית יוד כדמוכח פרק במה מדליקין (דכ"ח). ובחי' הרשב"א בפרק במה מדליקין דף כ"ח תירץ בע"א דהנהו לאו כתיבה הן אלא קשר בעלמא ואינו חשוב כתב עכ"ל. ובמרדכי הלכות תפילין הביא ב' דעות דר"ף כ' דהדלית והיו"ד אינם אותיות אלא קשורים בעלמא וכדאיתא פרק בתרא דמגילה דרצועות דתפילין תשמישי קדושה נינהו ואמאי לא הוו הם עצמם קדושה משום דלית ויו"ד. והרב רבינו אלחנן מיישב פ"ה וההיא דמגילה דלא הוו אלא תשמישי קדושה מיירי ברצועות שנתקן מן התפילין או רצועות מתפילין שבלו דאז אין בהן דלית ויו"ד אבל כשהן עם התפילין קדושות לגמרי. והשתא לפ"ז לדעת התוס' פרק במה אשה והרשב"א והר"ף שבמרדכי והר"ן והריטב"א דהרצועות אינן אלא תשמישי קדושה הרי י"ל דאף אם הפי' דרבא ס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה היינו רק בבתי התפילין שהם עצמן קדושה משום השין להכי מהני בהו הזמנה ע"י מעשה כעיבוד משא"כ ברצועות כיון שאינן אלא תשמישין אפי' הזמנה ע"י מעשה כמו עיבוד לאו כלום הוא כמו אורג בגד כנ"ל. מיהו בסה"ת סי' ק"ץ כ' בהדיא דהרצועות צריכי' עיבוד לשמן וע"ש בסימנים. ואע"ג דס"ל ג"כ דהרצועות אינן אלא תשמישין כמש"ש דהבתים הם גוף קדושה משום השין כו' משמע ולא הרצועות. והיינו משום דמשמע דמתרץ שם תירוץ אחר על קושיי' בעה"מ שהביא הר"ן דבאמת אע"ג דלרבא הזמנה ע"י מעשה כמו עיבוד נמי לאו מילתא היא היינו דאינו גורם איסור שיהי' אסור לכתוב בקלף המעובד שטרי הדיוטות. אבל מ"מ באין להכשיר לכתוב בו דבר קדושה כו'. וזה קרוב למ"ש הר"ן בסנהדרין שם בשם הרמב"ן. ועי' בחי' הריטב"א פ"ק דסוכה ובחי' הר"ן פ"ד דגיטין הכריחו דלרשב"ג אפי' במשמשין בעינן עיבוד לשמה. א"כ לפ"ז לשטת הפוסקים כרשב"ג ודאי רצועות ג"כ בעו עיבוד לשמה. אך מ"מ מה שהחמיר בש"ע ברצועות לענין עיבוד לשמן יותר מבבתים ע"פ סברת הרמב"ם נראה שגדולי הראשונים לא ס"ל כן:
יאומעתה בענין שאילתינו בעור שעיבדו לרצועות ושכחו מלעבדו לשמה. נ' להורות דמהני כשיחזור ויעבדו לשמה ע"ד שנז' בש"ע סי' ל"ב סעי' י"א ובט"ז שם סק"ו. (שיתנם ממש בסיד כעיבוד גמור). כיון דהגאונים שם פסקו כן דמהני כה"ג אפי' לענין גוילים דס"ת דמשמע בגמ' בהדיא דצריכי עיבוד לשמה. מכש"כ וק"ו שיש לפסוק כן ברצועות. אע"ג דמדברי אאזמו"ר ז"ל בק"א סי' ל"ב סק"א נ' דמפרש דברי הגאון בע"א מ"מ כיון שברצועות יש דעות הרבה גדולי הראשונים דא"צ כלל עיבוד לשמה מדינא. כ"א למצוה. לכן יש לסמוך על פי' הט"ז והפמ"ג בדברי הגאון:
יבקיצור. אך לדעת בעל המאור דקאי ג"כ בשטה זו. הי' מקום לומר דאף לשטה זו אין הרצועות צריכים עיבוד לשמן. אבל הר"ן הקשה על דבריו וכן בסה"ת סי' ק"ץ ביאר השטה בע"א. ומ"מ אין להחמיר ברצועות יותר מבבתים דאדרבה לשטת הריטב"א והר"ן והנ"י יש להקל ברצועות. משא"כ בבתים: