Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Orach Chaim·Siman 116שו״ת צמח צדק·אורח חיים·סימן קטז

אסימן קטז
הגהות לשו"ע רבינו הגדול חלק אורח חיים סימן קפ"ח. סעי' ו'. ואם הזכיר. מ"א:

בסעי' ט'. אלא שבתוך. רשב"א:

גסימן ר"ב במראה מקום ממהרי"ל דיאנעוויטש ס"ב. כתב אדמו"ר על הגליון. במ"א דפוס אמשטרדם כתב להדיא דמברך על המים תחלה ואח"כ על הלביבות כמ"ש רבינו. ולפני אחי הי' הנוסח במ"א להיפך כמו שיש במקצת דפוסי'. ולכן הוצרך לדחוק. כן אמר לי בעצמו. אמנם באמת מה שכיון ליתן טעם על קדימת ברכת שנ"ב על המרק עפ"י הט"ז סי' רי"א סק"א דחביב מכריע. זה אינו שייך לנ"ד כלל. דלכ"ע פה"א ופה"ע וכש"כ במ"מ קודמין לשהכל. אפילו אם מין שהכל חביב עליו. כמ"ש המ"א שם סק"ג. וגמר' מפורשת היא ל"ט ע"א ומלגלג סבר כו'. וכן הוא בסידור פ"ט ה"ז. וכ"ה דעת הט"ז ג"כ. עיי"ש סק"ב. אכן מה שיש ליתן טעם לקדימת שהכל. הוא משום דלא ברירא לי' כ"כ אולי יפטור ברכת במ"מ את המים. כי אולי דמי למי שלקות. ולכן טוב לברך תחלה שהכל לצאת מכל הספיקו':

דסי' רי"ב. מראה מקום מאדמו"ר. בסעי' ב'. וכן אפילו. מ"א סי' קס"ח סס"ק ל'. סעי' יו"ד. לעולם. תוספות:

הסי' רי"ג. סעי' א'. על כל. כר' יוחנן מ"ג. שכ"ד הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורוב הפוסקים:

ושם שנים. רא"ש טוש"ע:

זשם אם. ריב"ל בירושלמי שכן פסקו תר"י והרא"ש:

חשם בפת. משנה מ"ב. שם ומ"מ. תוס' חולין ק"ו טור סי' קע"ד רי"ו ב"י:

טשם ובזמן. ר"י שו"ע:

ישם אלא. מ"א סי' רע"ג סקי"ג:

יאשם רע"ג סעי' י'. שם וי"א. ראב"ד וכלישנא בתרא מ"ג שם לר' יוחנן הובא בב"י סי' קע"ד:

יבשם אא"כ. ברייתא וגמר' מ"א סק"ה. שם ואעפ"י. שו"ע:

יגשם נהגו. רמ"א:

ידשם חוץ. ט"ז סק"ב. שם ומ"מ אגודה. מ"א סק"ו. שם ע"ד. גמרא מג"א סק"א:

טוסעיף ב'.בברכה. כדאיתא גבי בר קפרא ל"ט:

טזשם שדעתם. תוס' חולין ק"ו. וברכות מ"ה:

יזשם אינן. גמרא חולין שם:

יחשם ולא. תוספות והרא"ש בברכות מ"ג מהא דתלמידי דרב:

יטשם ומ"מ. תשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קצ"ו:

כשם ואם. עיי' מג"א סי' קס"ז סקכ"ח. שם ועכשיו. ט"ז סק"א:

כאסעיף ג' ואפילו מ"א סק"ז:

כבשם מ"מ. עי' מג"א החילוק בין דין זה לדין שבסי' ר"ו סעי' י"ב:

כגסעיף ד'.אין. רמב"ם פ"א:

כדשם של. מג"א סי' ס' סק"ג:

כהשם יצא. ב"י:

כוסעיף ה'.לא. תוס' מ"ב בשם הירושלמי. מג"א סק"א:

כזשם וכן. עיי' סי' רצ"ח סעי' ך':

כחסעיף ו'.כגון. שו"ע סי' ח' סעי' ה':

כטשם וה"ה. עיי' מג"א סי' תרכ"א סק"ג. וסי' רצ"ח סקי"ח:

לשם כגון. שו"ע סימן תקפ"ה:

לאשם ומ"מ. מג"א סי' תרפ"ט סק"י:

לבסעיף ז'.אבל. שו"ע סי' תל"ב סעי' ב. ועיי' ח"י סקי"א. ועיי' בקו"א שם וסי' רס"ג:

לגסי' רט"ו. סעיף א'.העונה. ברייתא מ"ה ע"ב:

לדשם שתי. רמב"ם:

להשם אחיזה. רלב"ח ב"י:

לושם ויש. תוס' שם רמ"א:

לזשם ואינה. מג"א סק"א:

לחסעיף ב'.אדם. משנה נ"א:

לטשם ואפי'. גמ' נ"ג ע"ב:

משם אבל. רמ"א:

מאשם אבל. רמב"ם שו"ע סעי' ג':

מבסעיף ג'.כל. רמב"ם:

מגשם ואעפ"י. תוס' מג"א סק"ו:

מדבשו"ע רבינו הל' פסח סי' תכ"ט סעיף ט' ד"ה ואין כאן פנוי אלא יום י"ג עכ"ל עי' במהרי"ל בדינים השייכים לחדש ניסן מביא שם שיום י"ג יש בו יו"ט דהיינו שיום י"ג הי' איסור חג ליו"ט של הנשיאים ונכון הוא:

מהשם סי' ת"ל סעיף א' שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול עכ"ל עי' במהרי"ל בענין מה שנוהגים לדרוש בשבת הגדול הל' פסח כמבואר ג"כ בשו"ע רבינו סי' תכ"ט נת' שם שמזה הטעם נק' ג"כ שבת הגדול כמו יוה"כ שנק' צומא רבא ע"ש שמרבים בתפילות כמ"כ נק' שבת הגדול ע"ש שמאריכין בדרשות משום דנפישי מילי חומרי הל' פסח:

מושם סי' תל"א סעיף ז' בד"ה אבל מי שרגיל להתפלל כל השנה עם הצבור מבעו"י ועכשיו לא התפלל עמהם יקרא ק"ש ויתפלל מיד בצ"ה ואח"כ יבדוק, צ"ע אחר הדין אם קרא ק"ש ומבעו"י כדרכו ולא התפלל אם צריך להתפלל תחלה קודם שיבדוק מפני החשש שמא ישכח על תפלה לגמרי א"ד כיון שתפלה הוא רק רשות אין קפידא בזה כ"כ ואפשר שגם אם עדיין לא קרא ק"ש ג"כ אין מחויב לקרות רק ק"ש ולבדוק ואח"כ יתפלל, לפי שבכל שעה שאינו בודק הרי הוא עובר על ת"ח וא"כ יש לדחות התפי' בשבילה:

מזתמ"ז סעי' ל"ו ד"ה ומותר לאכלו בפסח ע"י הדחה שישרנו ג"פ במים כו' ול"נ שכן צריך להיות בהג"ה הדחה ג"פ לפני הפסח ואם ישרנו לפני הפסח בתוך כלי כו' וראי' מד"כ בתוך כלי של פסח אי מיירי תוך הפסח פשיטא דבכלי פסח ידיחנו וכ"נ ממ"ש סעיף מ"ב ולא הדיחם קודם הפסח כו':

מחתס"ז עי"ש סעיף ל"ז שאין מחזיקין איסור ממקום למקום ור"ס ל"ט אבל מחזיקין איסור מזמן לזמן כו' ומקור דין זה מתשו' מהרא"ל סי' ע"ח ועמו המג"א ס"ק ט"ז וע' נדה פ"ג ע"ב פליגי חזקי' ור"י בקופה בזוית בית לאוקימתא ד"ד ע"א ופסק הרמב"ם כר"י דמטמא ותולין ע"ש פי"ז מהאה"ט אלמא דממקום למקום ספיקא הוי ולפ"ז מזמן לזמן הוי טמא ודאי ושורפים עליו תרומה וקדשים כ"ה להדי' בגמ' שם וכ' משרף לא שרוף מתלא תלינן כו' משמע הא מזמן לזמן שורפים לחכמים דברייתא דאמרי כל הטמאין כשעת מציאותן שכ"פ הרמב"ם פי"ד הי"ד ולפי"ז צ"ע מ"ש הפוסקים כאן דספיקא הוי מזמן לזמן מיהו לענין ממקום למקום פסקו כחזקי' וכמ"ש התשב"ץ פ"ג דנדה שם בשם י"א ועוי"ל עפמ"ש הראב"ד בהשגות פי"ז שם דבכלי אחר גם ר"י מודה דטהור. ובר מכל דין י"ל דמעלה עשו בקדשים עי' תוס' ד"ד ע"א ובהכי ניחא גם לענין מזמן לזמן ובלא"ה הרי כ' בסעי' ל"ב שאינו נק' ס' אלא שכשיש עוד ס' נק' ס"ס יע"ש: