Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
א[מהדורא קמא]
שאלה אשה שבדקה עצמה בעד הבדוק שהכניסתו בפנים ומצאה עליו דם אך לא הרגישה כלל דהיינו שלא הרגישה כלל תחלה שזב ממנה לחלוחית. מה דינה אם טמאה מדאורייתא או לא. ואת"ל דטמאה מדאורייתא. אם לא הכניסה העד בעומק בפנים רק קנחה עצמה בו בעובי כותלי בית הרחם ומצאה דם מהו:
שאלה אשה שבדקה עצמה בעד הבדוק שהכניסתו בפנים ומצאה עליו דם אך לא הרגישה כלל דהיינו שלא הרגישה כלל תחלה שזב ממנה לחלוחית. מה דינה אם טמאה מדאורייתא או לא. ואת"ל דטמאה מדאורייתא. אם לא הכניסה העד בעומק בפנים רק קנחה עצמה בו בעובי כותלי בית הרחם ומצאה דם מהו:
בתשובה
ברפ"ח גרסינן ת"ש עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא ה"ד אי דארגישה עגול אמאי טהור. אלא לאו דלא ארגישה וקתני משוך טמא לא לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הואי (שציערתה בדיקת העד) משוך ודאי מגופה אתיא עגול טהור. ולכאורה משמע מזה דבלא ארגישה טהורה אף במשוך דודאי מגופה אתיא דאין לומר דכמ"כ בלא ארגישה טמאה במשוך משום דאמרינן דבודאי ארגישה אלא דטעתה וכסבורה הרגשת עד הוא. דא"כ אמאי לא משני ואיבעית אימא לעולם דסברה דלא ארגישה ואימור טעתה וארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. דא"ל דבאמת הכי משני דלא משמע כן מלשון דארגישה. ומלשון הואי. וכן משמע להדיא מפרש"י מדכ' ועגול להכי טהור כו' וטעמא רבא איכא במילתא דכיון דאפי' ארגישה ממש תלינן לקולא היכא דאיכא למתלי ולומר דהרגשת עד הואי. והיינו משום דבחזקת טהרה עומדת. א"כ כ"ש שלא נחמיר עליה בדלא ארגישה לומר דהרגישה וטעתה כיון דבחזקת טהרה עומדת למה לנו להחמיר עליה מלבנו מספק. מיהו יש לדחות דבכה"ג לא שייך לאוקמי אחזקה כיון דאתרעי שהרי דם לפניך. דאל"כ משוך נמי אמאי טמא מדאורייתא נהי דודאי מגופה אתיא. מ"מ כיון די"ל דהרגשת עד הואי ה"ל ספיקא ונוקמי אחזקת טהרה. א"ו היכא דודאי מגופה אתיא לא מוקמינן אחזקה לענין הרגשה משום דאתרעי חזקתה. א"כ בדלא ארגישה נמי כיון שי"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא לא מוקמינן אחזקה כיון דודאי מגופה חזיא:
ברפ"ח גרסינן ת"ש עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא ה"ד אי דארגישה עגול אמאי טהור. אלא לאו דלא ארגישה וקתני משוך טמא לא לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הואי (שציערתה בדיקת העד) משוך ודאי מגופה אתיא עגול טהור. ולכאורה משמע מזה דבלא ארגישה טהורה אף במשוך דודאי מגופה אתיא דאין לומר דכמ"כ בלא ארגישה טמאה במשוך משום דאמרינן דבודאי ארגישה אלא דטעתה וכסבורה הרגשת עד הוא. דא"כ אמאי לא משני ואיבעית אימא לעולם דסברה דלא ארגישה ואימור טעתה וארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. דא"ל דבאמת הכי משני דלא משמע כן מלשון דארגישה. ומלשון הואי. וכן משמע להדיא מפרש"י מדכ' ועגול להכי טהור כו' וטעמא רבא איכא במילתא דכיון דאפי' ארגישה ממש תלינן לקולא היכא דאיכא למתלי ולומר דהרגשת עד הואי. והיינו משום דבחזקת טהרה עומדת. א"כ כ"ש שלא נחמיר עליה בדלא ארגישה לומר דהרגישה וטעתה כיון דבחזקת טהרה עומדת למה לנו להחמיר עליה מלבנו מספק. מיהו יש לדחות דבכה"ג לא שייך לאוקמי אחזקה כיון דאתרעי שהרי דם לפניך. דאל"כ משוך נמי אמאי טמא מדאורייתא נהי דודאי מגופה אתיא. מ"מ כיון די"ל דהרגשת עד הואי ה"ל ספיקא ונוקמי אחזקת טהרה. א"ו היכא דודאי מגופה אתיא לא מוקמינן אחזקה לענין הרגשה משום דאתרעי חזקתה. א"כ בדלא ארגישה נמי כיון שי"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא לא מוקמינן אחזקה כיון דודאי מגופה חזיא:
גב
ואין להקשות דהא מהלול ולחוץ טמאה מספק לבד לפ"ד הרמב"ם. וא"כ נוקמי אחזקת טהרה לענין הרגשה עכ"פ כיון דלאו מגופה חזיא בבירור. ר"ל דמספקא לן שמא מהעליה בא הדם. וא"כ כיון דא"ל נמי דלא ארגישה ה"ל לוקמא אחזקת טהרה. וי"ל דמ"מ מיקרי אתרעי חזקתה כיון דטמאה מספק עכ"פ. ואפשר שמכאן הוכרח הרמב"ם לומר שחזקת הדם שבא בהרגשה והיינו מהאי טעמא דאל"כ מהלול ולחוץ הוי ס"ס ואפי' ארגישה אמאי טמאה אימור הרגשת עד הואי הרי ספק א'. ואימור מהעליה הוא. א"ו צ"ל דבודאי חזקת הדם שמרגשת בו ולהכי היכא דודאי מגופה אתיא טמא אע"ג שי"ל דהרגשת עד הואי לא אמרינן כן. אלא דהיכא דאיכא למימר דמעלמא אתיא הדם אז טהורה משום דבחזקת טהרה עומדת ואז תלינן ההרגשה דהרגשת עד הואי. ולפי"ז אפי' לא ארגשה טמאה כיון שי"ל דהרגשת עד הואי אמרינן כן מה"ט שחזקת הדם שמרגשת בו:
ואין להקשות דהא מהלול ולחוץ טמאה מספק לבד לפ"ד הרמב"ם. וא"כ נוקמי אחזקת טהרה לענין הרגשה עכ"פ כיון דלאו מגופה חזיא בבירור. ר"ל דמספקא לן שמא מהעליה בא הדם. וא"כ כיון דא"ל נמי דלא ארגישה ה"ל לוקמא אחזקת טהרה. וי"ל דמ"מ מיקרי אתרעי חזקתה כיון דטמאה מספק עכ"פ. ואפשר שמכאן הוכרח הרמב"ם לומר שחזקת הדם שבא בהרגשה והיינו מהאי טעמא דאל"כ מהלול ולחוץ הוי ס"ס ואפי' ארגישה אמאי טמאה אימור הרגשת עד הואי הרי ספק א'. ואימור מהעליה הוא. א"ו צ"ל דבודאי חזקת הדם שמרגשת בו ולהכי היכא דודאי מגופה אתיא טמא אע"ג שי"ל דהרגשת עד הואי לא אמרינן כן. אלא דהיכא דאיכא למימר דמעלמא אתיא הדם אז טהורה משום דבחזקת טהרה עומדת ואז תלינן ההרגשה דהרגשת עד הואי. ולפי"ז אפי' לא ארגשה טמאה כיון שי"ל דהרגשת עד הואי אמרינן כן מה"ט שחזקת הדם שמרגשת בו:
דג
והנה לא מיבעי לפרש"י שבתוס' ד"ג ד"ה מרגשת. דפי' להדיא כן טעמא דשמאי בלמפרע דקסבר הואיל ואשה מרגשת בעצמה. ומה שעכשיו לא הרגישה כסבורה הרגשת עד הוא אלמא דהך סברא מדאורייתא הוא. דהא לתי' זה אין אנו צריכים לתי' דחז"ט ע"ש בתוס' בגליון. (ומיהו לפמ"ש התוס' שם תחלה דלהני לישני נמי צריך טעמא דהעמד אשה על חזקתה אין ראיה כ"כ דסמכינן אהך סברא מדאורייתא לענין למפרע לפ"ד רש"י ג"כ) וא"כ אמאי אינה מטמאה למפרע מדאורייתא כיון דעכשיו לא הרגישה ג"כ. א"ו צ"ל דתלינן דהרגישה בודאי וכסבורה כו'. ולפי"ז מוכח מכאן דאמרינן מדאורייתא דבודאי ארגשה אלא דכסבורה כו' ולא דמספקא לן. דאל"כ אכתי ה"ל לטמא למפרע מספק עכ"פ הואיל ואין שייך לומר בודאי אשה מרגשת כו'. ואמנם אף גם להתוס' שם דפליגי על רש"י וס"ל דלשמאי לעולם אינה חוששת בהרגשת עד. ר"ל דלא אמרינן דטעתה כו'. ואפשר דהלל נמי ל"פ עלי' דהא ל"פ עלי' לחולין. מ"מ י"ל דהיינו דווקא לענין ההרגשה דמיירי התם שהוא הרגשת עקירת הדם מהמקור דבהרגשה זו ס"ל לשמאי שאין שייך לטעות מבדיקת עד ומ"ר להרגשה זו. אבל בהרגשה המעכבת בנדה דהיינו אפילו הרגשת זיבת דבר לח י"ל דמודו התוס' שיכולים לטעות. ובהכי א"ש הא דאמרי' רפ"ח אימור הרגשת כו' ואין אנו מוכרחים לומר דשמאי פליג על כל הני מתני'. ועוד דגם הלל י"ל דס"ל כשמאי מדאוריי' והא דאמר כסבורה הרגשת מ"ר היא היינו מדרבנן כו'. כמו ענין כותלי ב"ר העמידוהו. וא"כ לפ"ד התוס' להלל נמי לא חיישינן מדאוריי' דטעתה בהרגשת עד כו' (את"ל דלהאי תי' לא צריכא לשינויי דחז"ט). וא"כ יהיה קשיא על שינויים דרפ"ח. אלא ודאי יש לחלק כמ"ש דלגבי הרגשת דבר לח יש לטעות טפי:
והנה לא מיבעי לפרש"י שבתוס' ד"ג ד"ה מרגשת. דפי' להדיא כן טעמא דשמאי בלמפרע דקסבר הואיל ואשה מרגשת בעצמה. ומה שעכשיו לא הרגישה כסבורה הרגשת עד הוא אלמא דהך סברא מדאורייתא הוא. דהא לתי' זה אין אנו צריכים לתי' דחז"ט ע"ש בתוס' בגליון. (ומיהו לפמ"ש התוס' שם תחלה דלהני לישני נמי צריך טעמא דהעמד אשה על חזקתה אין ראיה כ"כ דסמכינן אהך סברא מדאורייתא לענין למפרע לפ"ד רש"י ג"כ) וא"כ אמאי אינה מטמאה למפרע מדאורייתא כיון דעכשיו לא הרגישה ג"כ. א"ו צ"ל דתלינן דהרגישה בודאי וכסבורה כו'. ולפי"ז מוכח מכאן דאמרינן מדאורייתא דבודאי ארגשה אלא דכסבורה כו' ולא דמספקא לן. דאל"כ אכתי ה"ל לטמא למפרע מספק עכ"פ הואיל ואין שייך לומר בודאי אשה מרגשת כו'. ואמנם אף גם להתוס' שם דפליגי על רש"י וס"ל דלשמאי לעולם אינה חוששת בהרגשת עד. ר"ל דלא אמרינן דטעתה כו'. ואפשר דהלל נמי ל"פ עלי' דהא ל"פ עלי' לחולין. מ"מ י"ל דהיינו דווקא לענין ההרגשה דמיירי התם שהוא הרגשת עקירת הדם מהמקור דבהרגשה זו ס"ל לשמאי שאין שייך לטעות מבדיקת עד ומ"ר להרגשה זו. אבל בהרגשה המעכבת בנדה דהיינו אפילו הרגשת זיבת דבר לח י"ל דמודו התוס' שיכולים לטעות. ובהכי א"ש הא דאמרי' רפ"ח אימור הרגשת כו' ואין אנו מוכרחים לומר דשמאי פליג על כל הני מתני'. ועוד דגם הלל י"ל דס"ל כשמאי מדאוריי' והא דאמר כסבורה הרגשת מ"ר היא היינו מדרבנן כו'. כמו ענין כותלי ב"ר העמידוהו. וא"כ לפ"ד התוס' להלל נמי לא חיישינן מדאוריי' דטעתה בהרגשת עד כו' (את"ל דלהאי תי' לא צריכא לשינויי דחז"ט). וא"כ יהיה קשיא על שינויים דרפ"ח. אלא ודאי יש לחלק כמ"ש דלגבי הרגשת דבר לח יש לטעות טפי:
הד
ועוד נלפע"ד ראיה לדין זה מהך סוגיא גופא דרפ"ח דאמרינן התם דנ"ח ריש ע"א לא מיבעי גלימא כו'. והשתא את"ל דבעד הבדוק בלא הרגשה טהורה מדאוריי' קשה דה"ל לשמואל לאשמעינן דין זה בבדקה בעד בדוק דודאי מיבדק שפיר דטהורה מדאורייתא בלא ארגישה והוי רבותא טפי דאפי' בבדיקה טהורה מכ"ש בישבה ע"ג קרקע. ובשלמא לרב אשי י"ל דלהכי נקט קרקע משום דבכה"ג טהורה מדרבנן משא"כ בבדקה אפילו בדבר שאינו מקבל טומאה מ"מ י"ל דטמאה מדרבנן כיון דכבר היה על בשרו כמ"ש רבינו במהדו"ב. אבל לר"י דבאמת טמאה מדרבנן ושמואל ל"ק אלא דטהורה מדאורייתא א"כ ה"ל לאשמעי' רבותא טפי בבדקה עצמה בעד הבדוק ולא הרגישה כו' א"ו דכה"ג טמאה מדאורייתא ג"כ:
ועוד נלפע"ד ראיה לדין זה מהך סוגיא גופא דרפ"ח דאמרינן התם דנ"ח ריש ע"א לא מיבעי גלימא כו'. והשתא את"ל דבעד הבדוק בלא הרגשה טהורה מדאוריי' קשה דה"ל לשמואל לאשמעינן דין זה בבדקה בעד בדוק דודאי מיבדק שפיר דטהורה מדאורייתא בלא ארגישה והוי רבותא טפי דאפי' בבדיקה טהורה מכ"ש בישבה ע"ג קרקע. ובשלמא לרב אשי י"ל דלהכי נקט קרקע משום דבכה"ג טהורה מדרבנן משא"כ בבדקה אפילו בדבר שאינו מקבל טומאה מ"מ י"ל דטמאה מדרבנן כיון דכבר היה על בשרו כמ"ש רבינו במהדו"ב. אבל לר"י דבאמת טמאה מדרבנן ושמואל ל"ק אלא דטהורה מדאורייתא א"כ ה"ל לאשמעי' רבותא טפי בבדקה עצמה בעד הבדוק ולא הרגישה כו' א"ו דכה"ג טמאה מדאורייתא ג"כ:
וה
אלא שמ"מ אין ראיה מכאן רק שאינה טהורה מדאוריי'. אבל מ"מ י"ל דטמאה מספק לבד מדאורייתא ולהכי ל"ק שמואל בבדקה בעד כו' משום דר"ל טהורה ממש מדאורייתא. וז"א אלא בבדקה קרקע עולם וישבה עלי' כו':
אלא שמ"מ אין ראיה מכאן רק שאינה טהורה מדאוריי'. אבל מ"מ י"ל דטמאה מספק לבד מדאורייתא ולהכי ל"ק שמואל בבדקה בעד כו' משום דר"ל טהורה ממש מדאורייתא. וז"א אלא בבדקה קרקע עולם וישבה עלי' כו':
זזה כתבתי בשנת תקפ"ה ועמ"ש מזה תשובה ארוכה בקיץ תר"ט בעזהש"י ושם נת' דהעיקר יותר דהרגשת זיבת דבר לח אינו נקרא הרגשה: