Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן לב
בדין סירכא דבוקה שלא כסדרן מתוך המורסא דמים זכים ולא נפחו הריאה לבדוק ברוק או בפושרין:
בדין סירכא דבוקה שלא כסדרן מתוך המורסא דמים זכים ולא נפחו הריאה לבדוק ברוק או בפושרין:
בא
בראשונה י"ל שגם אם לא היה כאן המורסא היה אסורה מצד שלא נפחוה לבדוק ברוק או בפושרין. כי הת"ש סי' ל"ט ס"ק נ"ד ובשמ"ח שם ובסי' ל"ו סעי' י"א אוסר בזה. ואף שהפמ"ג חלק עליו כמ"ש במשבצות סי' ל"ו סק"ז ובסי' ל"ט במשבצות ס"ק י"ב ובשפ"ד ס"ק ל"ד. וכן בתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל חלק עליו בזה סוף תשובה המתחלת ידיעה בתחלה והביא כן בשם תשו' שבו"י ח"ב סי' ס' ותשו' חב"י סי' מ"ג. וכ"כ הלבושי שרד סי' ל"ו ס"ק ל"ד וסי' ל"ט ס"ק קל"ח בשם שו"ת גבעת שאול סי' מ"ט. ומדמה זה למ"ש בש"ע סי' מ"ח ס"ח להתיר אם לא ניקב מעבר לעבר והודח או נמלח כו' שכן פסק הב"ח שם ס"ו וכ"פ הבאה"ג ע"ש. וה"נ בנד"ז כיון דכל סירכא העוברת ע"י מיעוך ומשמוש מחזיקין אותה להפשטת ליחה והבדיקה ע"י רוק הוא רק לחומרא להוציאה מחזקת היתר וכ"כ כל האחרונים כו' א"כ היכא דא"א למיבדק תלינן לקולא עכ"ל. מ"מ זהו כשממעכים הסירכא והיא נימוחה או ניתקת ע"י המיעוך. משא"כ במנהג שקולף הסירכא בנחת בזה כ' השבו"י שם בתשו' דהנפיחה מעכבת אף דיעבד. וז"ל ומ"מ נלע"ד דאין להקל אלא שנתמעך הסירכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת כו' דאז הבדיקה היא רק חומרא בעלמא כו' אכן ביש מקומות כו' שהבודקים ממעכים בסירכא עד שהסירכא נקלף מהריאה לגמרי כי סירכא גמורה אינה נקלפת כו' והעלימו חכמי הדור את עיניהם והניחו להם מנהגם וסמכו עיקר על הנפיחה כו' אין להקל כלל בלא נפיחה אליבא דכ"ע עכ"ל. ומה שיש להקשות ע"ז דאם הנפיחה מעכבת דיעבד איך סמכו על בדיקתנו ועוד דהא רבא אמר לית להו בדיקותא יש מקום ליישב עפמ"ש אאזמו"ר בתשו' המתחלת פתח דברי. גבי אבל בשאר שלא כסדרן כו' כגון לדופן או לשומן הלב דלהרבה מגדולי הראשונים מכשירים בבדיקה כו' יעו"ש. וכתבתי מזה במ"א. ועכ"פ אין למשוך קולא מקושיא זו כיון דכל האחרונים החולקי' על הת"ש היינו השבו"י והפמ"ג מודים בזה ואדרבה להפמ"ג אין לסמוך על הקילוף כלל. והשבו"י שהוא היותר מיקל בזה ולכן נתרעם עליו הגאון הכו"פ סי' ל"ט ס"ק י"ג עיין שם הוא עצמו פסק דעכ"פ אין להקל אף דיעבד כלל בלי הנפיחה וכ"ד הפרי תבואה סי' ל"ט סעי' קכ"ט. ומ"מ לפמ"ש הש"ך סי' מ"ח ס"ק ס"ק כ"ה וס"ק ל"ב גבי מחט שנמצא תחוב בבה"כ ולא היה ידוע אם ניקב לחוץ או לא ונאבד דלהרא"ש ורש"ל יש להכשיר א"כ אפשר גם כאן יש לצדד ע"פ תשו' גבעת שאול דלעיל שהעיר משם לכאן. מיהו יש לחלק דשם עיקר הטעם משום שיש אומד הדעת שלא יצא לחוץ משא"כ הכא ועוד דגם שם כ' הפמ"ג בשפ"ד ס"ק כ"ה וז"ל ולענין הלכה יש לפסוק כמ"ש הב"י והפר"ח אחריו אף שידוע באומד הדעת כל שלא בדק בדיקה מיוחדת שלא ניקב לחוץ טרפה בהפ"מ ג"כ עכ"ל וכמ"כ כאן. הא חדא לאיסורא:
בראשונה י"ל שגם אם לא היה כאן המורסא היה אסורה מצד שלא נפחוה לבדוק ברוק או בפושרין. כי הת"ש סי' ל"ט ס"ק נ"ד ובשמ"ח שם ובסי' ל"ו סעי' י"א אוסר בזה. ואף שהפמ"ג חלק עליו כמ"ש במשבצות סי' ל"ו סק"ז ובסי' ל"ט במשבצות ס"ק י"ב ובשפ"ד ס"ק ל"ד. וכן בתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל חלק עליו בזה סוף תשובה המתחלת ידיעה בתחלה והביא כן בשם תשו' שבו"י ח"ב סי' ס' ותשו' חב"י סי' מ"ג. וכ"כ הלבושי שרד סי' ל"ו ס"ק ל"ד וסי' ל"ט ס"ק קל"ח בשם שו"ת גבעת שאול סי' מ"ט. ומדמה זה למ"ש בש"ע סי' מ"ח ס"ח להתיר אם לא ניקב מעבר לעבר והודח או נמלח כו' שכן פסק הב"ח שם ס"ו וכ"פ הבאה"ג ע"ש. וה"נ בנד"ז כיון דכל סירכא העוברת ע"י מיעוך ומשמוש מחזיקין אותה להפשטת ליחה והבדיקה ע"י רוק הוא רק לחומרא להוציאה מחזקת היתר וכ"כ כל האחרונים כו' א"כ היכא דא"א למיבדק תלינן לקולא עכ"ל. מ"מ זהו כשממעכים הסירכא והיא נימוחה או ניתקת ע"י המיעוך. משא"כ במנהג שקולף הסירכא בנחת בזה כ' השבו"י שם בתשו' דהנפיחה מעכבת אף דיעבד. וז"ל ומ"מ נלע"ד דאין להקל אלא שנתמעך הסירכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת כו' דאז הבדיקה היא רק חומרא בעלמא כו' אכן ביש מקומות כו' שהבודקים ממעכים בסירכא עד שהסירכא נקלף מהריאה לגמרי כי סירכא גמורה אינה נקלפת כו' והעלימו חכמי הדור את עיניהם והניחו להם מנהגם וסמכו עיקר על הנפיחה כו' אין להקל כלל בלא נפיחה אליבא דכ"ע עכ"ל. ומה שיש להקשות ע"ז דאם הנפיחה מעכבת דיעבד איך סמכו על בדיקתנו ועוד דהא רבא אמר לית להו בדיקותא יש מקום ליישב עפמ"ש אאזמו"ר בתשו' המתחלת פתח דברי. גבי אבל בשאר שלא כסדרן כו' כגון לדופן או לשומן הלב דלהרבה מגדולי הראשונים מכשירים בבדיקה כו' יעו"ש. וכתבתי מזה במ"א. ועכ"פ אין למשוך קולא מקושיא זו כיון דכל האחרונים החולקי' על הת"ש היינו השבו"י והפמ"ג מודים בזה ואדרבה להפמ"ג אין לסמוך על הקילוף כלל. והשבו"י שהוא היותר מיקל בזה ולכן נתרעם עליו הגאון הכו"פ סי' ל"ט ס"ק י"ג עיין שם הוא עצמו פסק דעכ"פ אין להקל אף דיעבד כלל בלי הנפיחה וכ"ד הפרי תבואה סי' ל"ט סעי' קכ"ט. ומ"מ לפמ"ש הש"ך סי' מ"ח ס"ק ס"ק כ"ה וס"ק ל"ב גבי מחט שנמצא תחוב בבה"כ ולא היה ידוע אם ניקב לחוץ או לא ונאבד דלהרא"ש ורש"ל יש להכשיר א"כ אפשר גם כאן יש לצדד ע"פ תשו' גבעת שאול דלעיל שהעיר משם לכאן. מיהו יש לחלק דשם עיקר הטעם משום שיש אומד הדעת שלא יצא לחוץ משא"כ הכא ועוד דגם שם כ' הפמ"ג בשפ"ד ס"ק כ"ה וז"ל ולענין הלכה יש לפסוק כמ"ש הב"י והפר"ח אחריו אף שידוע באומד הדעת כל שלא בדק בדיקה מיוחדת שלא ניקב לחוץ טרפה בהפ"מ ג"כ עכ"ל וכמ"כ כאן. הא חדא לאיסורא:
גקיצור. שאף לדברי תשו' שבו"י וגבעת שאול והפמ"ג דס"ל שהנפיחה אינה מעכבת היינו בשנתמעכה ע"י מיעוך ומשמוש ולא כשנקלפה שאז אין להקל בלי בדיקה בפושרין:
דב
הטעם הב' מצד תר"ל דסירכא דבוקה מתוך המורסא דלא מהני בה מיעוך ומשמוש כלל כמ"ש הפמ"ג בדיני תר"ל אות ג' בשם השמ"ח סי' ל"ט סמ"ז ובלב"ש שם. וכ"מ בט"ז סי' ל"ז סק"ב וסי' ל"ט ס"ק י"ג. ומה שראיתי גדולי הרבנים העירו דכיון דתר"ל אין לו שורש בש"ס יש לצדד להקל כשיש איזה צד. וכדבריהם הוא בתויק"ו סי' ל"ז סק"ב עיין עליו. אני אומר שיפה דיברו בתר"ל מה שכל ריעותא בפ"ע היא כשרה גמורה כמו עד"מ בועה על הקמט. משא"כ בנדון זה בסירכא דבוקה שלא כסדרן מתוך המורסא כמ"ש כל האחרונים דכיון דהיתר המיעוך קולא גדולה היא. ע"כ בכה"ג ודאי החומרא בתרתי לריעותא הוא שרש ויסוד גדול. ולא דמי כלל לשאר תרתי לריעותא. ומלבד טעם זה הלא זהו ממש ע"ד שאמרו בגמרא רפא"ט תורא בין לרב בין לשמואל שרי כו' והכא הוא להפך דבין לפי המנהג שנהגו למעך הוא אסור משום תר"ל שנהגו בו להחמיר בין לפי שרש הדין דתר"ל אין לו שרש כ"כ מ"מ הוא אסור מצד סירכא שלא כסדרן דאסורה לפ"ד רוב הפוסקים החולקים על המיעוך וכ"ש במשמוש הנהוג עכשיו שעי"ז נקלפת דגרע מדין מיעוך ומשמוש שבש"ע. וא"א להקל אא"כ נתפוס קולי דמר וקולי דמר. וה"ל כעושה כקולי ב"ש וקולי ב"ה בגמ' פ"ק דעירובין (ד"ז). אלא אי כב"ה כקוליהון וחומריהון כו' וה"נ אם באנו לסמוך על המנהג כמתירי המיעוך בהכרח ג"כ לתפוס חומרי המנהג. ובפרט בחומרות שבקולא זו עצמה דהיינו מה שבתר"ל לא סמכו על המיעוך ומשמוש עד שאפשר לומר דה"ל כתרי קולי דסתרי אהדדי:
הטעם הב' מצד תר"ל דסירכא דבוקה מתוך המורסא דלא מהני בה מיעוך ומשמוש כלל כמ"ש הפמ"ג בדיני תר"ל אות ג' בשם השמ"ח סי' ל"ט סמ"ז ובלב"ש שם. וכ"מ בט"ז סי' ל"ז סק"ב וסי' ל"ט ס"ק י"ג. ומה שראיתי גדולי הרבנים העירו דכיון דתר"ל אין לו שורש בש"ס יש לצדד להקל כשיש איזה צד. וכדבריהם הוא בתויק"ו סי' ל"ז סק"ב עיין עליו. אני אומר שיפה דיברו בתר"ל מה שכל ריעותא בפ"ע היא כשרה גמורה כמו עד"מ בועה על הקמט. משא"כ בנדון זה בסירכא דבוקה שלא כסדרן מתוך המורסא כמ"ש כל האחרונים דכיון דהיתר המיעוך קולא גדולה היא. ע"כ בכה"ג ודאי החומרא בתרתי לריעותא הוא שרש ויסוד גדול. ולא דמי כלל לשאר תרתי לריעותא. ומלבד טעם זה הלא זהו ממש ע"ד שאמרו בגמרא רפא"ט תורא בין לרב בין לשמואל שרי כו' והכא הוא להפך דבין לפי המנהג שנהגו למעך הוא אסור משום תר"ל שנהגו בו להחמיר בין לפי שרש הדין דתר"ל אין לו שרש כ"כ מ"מ הוא אסור מצד סירכא שלא כסדרן דאסורה לפ"ד רוב הפוסקים החולקים על המיעוך וכ"ש במשמוש הנהוג עכשיו שעי"ז נקלפת דגרע מדין מיעוך ומשמוש שבש"ע. וא"א להקל אא"כ נתפוס קולי דמר וקולי דמר. וה"ל כעושה כקולי ב"ש וקולי ב"ה בגמ' פ"ק דעירובין (ד"ז). אלא אי כב"ה כקוליהון וחומריהון כו' וה"נ אם באנו לסמוך על המנהג כמתירי המיעוך בהכרח ג"כ לתפוס חומרי המנהג. ובפרט בחומרות שבקולא זו עצמה דהיינו מה שבתר"ל לא סמכו על המיעוך ומשמוש עד שאפשר לומר דה"ל כתרי קולי דסתרי אהדדי:
הקיצור. עוד טעם משום תר"ל ואף שתר"ל אין לו שורש בש"ס הכא שאני דמעיקר הדין ג"כ יש להחמיר וגם ע"פ המנהג אין להקל וא"כ ממנ"פ אסירא:
והטעם השלישי עוד זאת דתר"ל זו יש לה שרש גמור בגמרא והוא כי הנה הראב"ד למד לאסור סירכא תלויה מהבועה מהש"ס ממימרא דרב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דאע"ג דריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה עכ"ז העלתה צמחים חוששין לה. וה"נ אע"ג דסר"ת אין חוששין לה. כשהיא מתוך הבועה חוששין לה. ועיין בתוספות דמ"ח סע"א דמוכחא מלתא כו' וכ"כ הרא"ש סי' כ"ב ושא"פ הובאו בכנה"ג סי' ל"ז בהגהת הב"י אות א'. ולהחולקים על הראב"ד הובאו במהריב"ל ח"ג סי' ק"ה אין לתרץ רק דלא דמי ריעותא דסירכא תלוי' שאנו תופסים שאינו אלא הפשטת ליחה. לריאה הסמוכה לדופן דהיא סירכא גמורה רק שי"ל שמן הדופן הוא בא ע"ז מהני צמחי' לתלות הסירכא בהריאה וכן משמע במהריב"ל שם לתרץ כן. וא"כ בנד"ז דגם כן סירכא דבוקה היא. אלא דבאנו להקל על המיעוך. ע"ז י"ל דודאי מצטרף המורסא שלא לסמוך על קולא דהמיעוך בזה. כי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ע"ח פי' העלתה צמחי' היינו טינרי. ומורסא לא קילי מטינרי. ומ"ש מעל' לצדד משום שהמורסא היא ממים זכים. ג"כ אינו כלום דלא מיבעי' להט"ז סי' ל"ז סק"ב והת"ש סי' ל"ט ס"ק ס"ב דאוסרי' סר"ת מבועה דמ"ז. דכמ"כ וכ"ש סירכא דבוקה ממורסא דמ"ז. אלא אפילו להב"ח והש"ך דמקילי בסר"ת מבועה דמ"ז. התם הוא משום דבלא"ה י"ח ע"ד הראב"ד כנ"ל והיינו כיון כל ריעותא בפ"ע אינה בחזקת טרפה. משא"כ בסירכא דבוקה דהיא בחזקת טרפה מדינא דגמ' לולי המיעוך יודו הב"ח והט"ז דגם מים זכים ריעותא הוי. וכ"מ ממ"ש בספר לחם הפנים סי' ל"ז סק"י ובבל"י שם סק"ז שכתבו וז"ל מורסא שנמצא בראשה סירכא תלויה שמע בשם גדולי מורי הוראות שהורו הלכה למעשה אם יש בו מים זכים כשרה ואם מוגלא טרפה עכ"ל אע"ג שמשמעות שא"פ אינו כן דבמוגלא נמי כשרה. מ"מ נשמע דפשיטא דבדבוקה היוצא ממורסא אף שהיא מים זכים אין מקום להקל כלל. גם מאחר שנת' שיש לתר"ל זו שורש מהש"ס מדין ריאה הסמוכה לדופן והעלתה צמחים א"כ מה לי צמחים דטינרי או בועה ומה לי מורסא סוף סוף הלקותא מורה שהסירכא היא מטרפת וכן מצאתי בהדיא שכתב הגאון ר' זלמן מרגליות בדיני תר"ל שלו בראש אפרים ס"ק ל"א. וגם כ' מה דמחלקי הפוסקים בין בועה למורסא בלא"ה צ"ע כו' מה לי בולט לחוץ או לא. ואע"ג דודאי אין לזוז מדעת הפוסקים שחילקו בין בועה למורסא לענין סמיכי. מ"מ לענין זה דעיקר הטרפות מצד הסירכא הדבוקה רק שהבועה מעידה עליה שהיא סירכא המטרפת י"ל דה"ה במורסא. וכ"ש בהצטרף לכ"ז הטעם הראשון שנתבאר לעיל מצד חסרון הנפיחה כו'. לפענ"ד אין שום מקום להקל בזה משרש הדין ממש:
זוהנה הם אומרים שרובה היה מורסא ולא היה לה מראה ריאה אלא במקום מועט והמורה אומר להפך רק מ"מ גם לדבריו באותו המועט שלא היה לה מראה ריאה יצא הסירכא. גם לדבריו אין לצדד ממ"ש בתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב דאפילו אם יש בהבועה מעט מוגלא אזלינן בתר רובא דהיא מ"ז. דשאני הכא דהסירכא יוצאה ממקום המיעוט. ולא ממקום הרוב. משא"כ התם בנדון דהפנ"י. וראיה ממ"ש בטוש"ע סס"י ל"ט סכ"ה אם רוב הסירכא מהאונא כשרה כו' ע"ש דהתם ה"ט שסירכא זו עצמה אזלינן בתר רוב שלה. וע"ש בב"י שגם ע"ז הקשו ממ"ש גבי סביך בבשרא ובגרמא כו' וע"ש בט"ז ובפר"ח ס"ק מ"ט. עכ"פ מכ"ז נשמע דבנדון זה שהסירכא רק באותו מיעוט שלא הי' להמורסא מראה ריאה דודאי זהו דין סירכא היוצא מהמורסא: