Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן קכב
ע"ד האשה הנעצבת במר נפשה שנתקלקלה אחר לידתה ומצאה ג"פ אחר תשמיש דם על הסדין ובש"ת הרגישה כאב ונגשה אלי מדי עברה לשאול אם יש עזר להמציא לה היתר והנה צויתי לנשים בקיאות לבדוק אותה ומצאו שיש בצד אחד מכותלי הרחם סמוך לביה"ח מקום אחד שהוא משונה במשמוש שיש בו כמין גומא וסדק ובכל פעם שנוגע העד שם בשעת בדיקה כואב לה מאד מאד וכשבודקות אותה בשאר מקומות אינה מרגשת שום כאב ובכל פעם כשנוגעין בעד בא"מ מוצאין תמיד דם על העד אם מעט ואם הרבה לפי ענין הדחק בנגיעת העד בא"מ ולפעד"נ שמותרת לבעלה אף בלא ספירת ז"נ מחמת כמה טעמים. עכ"ל השאלה שנשאלתי ע"ז מכבר מהמ"צ דק"ק טאטרסק:
ע"ד האשה הנעצבת במר נפשה שנתקלקלה אחר לידתה ומצאה ג"פ אחר תשמיש דם על הסדין ובש"ת הרגישה כאב ונגשה אלי מדי עברה לשאול אם יש עזר להמציא לה היתר והנה צויתי לנשים בקיאות לבדוק אותה ומצאו שיש בצד אחד מכותלי הרחם סמוך לביה"ח מקום אחד שהוא משונה במשמוש שיש בו כמין גומא וסדק ובכל פעם שנוגע העד שם בשעת בדיקה כואב לה מאד מאד וכשבודקות אותה בשאר מקומות אינה מרגשת שום כאב ובכל פעם כשנוגעין בעד בא"מ מוצאין תמיד דם על העד אם מעט ואם הרבה לפי ענין הדחק בנגיעת העד בא"מ ולפעד"נ שמותרת לבעלה אף בלא ספירת ז"נ מחמת כמה טעמים. עכ"ל השאלה שנשאלתי ע"ז מכבר מהמ"צ דק"ק טאטרסק:
בועוד שאלה שניה שנשאלתי זה מקרוב מהמ"צ דק' באבינעוויץ וז"ל. ע"ד האשה הזקנה שראתה מחמת תשמיש ג' פעמים. הנה היום באתה לפני וסיפרה לי איך שזה ערך ב' שבועות עלה על דעתה לבדוק א"ע ולידע מה היא באותן הימים ושכבה מושלך על גבה ופניה למעלה ומשמשה באו"מ באצבע שלה והנה בצד ימין לא הרגישה שום הרגש ובצד שמאל כמעט בסוף כלות אורך האצבע שלה משמשה באצבע מקום שתחגור בה האצבע ואומרת שזה כמו גיד ושאלתי אם מצאה אז דם על האצבע והשיבה שלא עיינה אז. ואחר כמה ימים רצתה לידע אם נתרפאה ועשתה מבגד פשתן כיס ארוך בלא עץ והכניסה לאו"מ ומצאה דם על הצדדים אך אינה יודעת אם היה גם על הראש וצויתי לה היום שתבדק א"ע בעד ובדקה א"ע בעד הבדוק והכניסה העד בעומק והרגישה בשעת בדיקה כשנגעה בצד המקום ההוא כואב לה מאד ומצאה דם על העד מכוון נגד אותו מקום ובשאר חורים וסדקים לא הרגישה כאב כלל ולא מצאה כלום ועד היום לא היה מוצאת שום פעם על בדיקת העד דם שלא בשע"ת כ"א אח"ת. אך זה כמה שבועות שאינה בודקת א"ע כלל שמחזקת א"ע לטמאה. עכ"ל:
גזמן רב. מה שנתחדש אצלה. שיש לה גיד בפרוזדור המוציא דם אנסה בזה היום עוד ב' פעמים ובבירור כשמכנסת העד בא"מ מוצאת דם באו"מ שנוגע העד לשם למקום הנ"ל לצד שמאל שכאב לה שם. וגם קרוב הדבר שהי' לה זה מכבר רק שלא ידעה עד עתה ולא נתחדש אצלה. וגם אומדנות והוכחות יש לה ע"ז. עכ"ל:
דתשובה:
הא
הנה נלע"ד אשר זה נקרא ידוע שמכתה מוציאה דם ואף שהרשב"א כ' דאין עיניה בין מכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת הובא ב"י סי' קפ"ז. הרי פי' בתשו' ח"צ סי' מ"ו דמגעת במוך שבראש המכחול במכה אם יש בה דם בידוע שמכתה מוציאה דם כו' וכ"כ הכו"פ סי' קפ"ז סק"ה. וא"כ ה"נ זה כשנוגע בעד באו"מ הגומא הכואב מוצא תמיד דם על העד ה"ז כבדיקת שפופרת הנ"ל לפי' הח"צ והכו"פ. אך אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג חלק על פירוש של הח"צ והכו"פ בדברי הרשב"א. ופי' שצ"ל נמצא דם על צדדי השפופרת ולא על המוך כו' ע"ש ובבדיקת עד כנ"ד לא שייך זה. מיהו י"ל דלדברי הש"ך והח"צ דהרשב"א בעי ג"כ שתדע שמכתה מוציאה דם. ומ"ש וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת זהו לברר שדם זה שהיא רואה עתה הוא שותת ויורד מן המכה. א"כ אף שנאמר דבדיקת שפופרת היא דוקא כדפי' אאזמו"ר נ"ע ולא כפי' הח"צ והכו"פ. הרי עכ"פ על שמכתה מוציאה דם משמע בהדיא לפ"ז שא"צ בדיקת שפופרת כלל. שהרי כ' בהדיא בתה"א סוף שע"ד דקפ"א ע"ב וז"ל והתם משמע ודאי דברואה דם מחמת מכה א"צ בדיקה שפופרת כו' עד אלמא אף בלא בדיקה דשפופרת תולה במכתה עכ"ל וא"כ להש"ך והח"צ דהרשב"א מודה ג"כ דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם. על כרחך זה אפשר לידע אף בלי בדיקת שפופרת. והיינו ודאי ע"י הוכחה כנדון שלפנינו בשאילתנו. אך ורק לפי' הרמ"א בהרשב"א דס"ל שהרשב"א ס"ל דאינו צריך כלל לידע שמכתה מוציאה דם. א"כ לפ"ז מוכח דס"ל להרשב"א שלידע שמכתה מוציאה דם א"א כ"א ע"י בדיקת שפופרת. אך ממנ"פ הרי לפ"ד הרמ"א מיקל הרשב"א לתלות במכה אף שאינו ידוע אם מכתה מוציאה דם כלל. ואם באתי להחמיר להרמ"א כדעת סה"ת והגמי"י הרי לשיטתם ע"כ מוכרח דלידע שמכתה מוציאה דם א"צ בדיקת שפופרת דאל"כ ישאר עליהם קושיית הרשב"א שהכריח דבמכה א"צ בדיקת שפופרת כנ"ל. וכיון שכן דה"ל ידוע שמכתה מוציאה דם א"כ לא מבעיא שיש לטהר הדם שרמ"ת בלי ספירת ז' נקיים שהרי בזה הכנסי"ח סי' ל"ד מיקל אע"פ שאינו ידוע שהמכה מוציאה דם הביאו הס"ט סס"ק י"ד ואפשר שכ"ד התשו' שער אפרים סי' ע"ו שהביא הס"ט רס"ק י"ב. מיהו הס"ט סס"ק י"ד חלק בפשיטות על הכנסי"ח. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע ס"ק כ"ג גבי ולכן דעת הש"ך כו' אחר ספירת ז' וטבילה כו' ברמ"ת כו'. אך הכא יש לטהר אפילו דם שמוצאה בבדיקת עד אף שלא מחמת תשמיש. כמבואר בסה"ת סי' צ"ב והגמי"י פי"א אות ז' שלא אסרו אלא בשעת וסתה כו'. הא כל שלא בשעת וסתה תולה בה אף דם שרואה ממש. רק באם מרגשת שהדם בא מן המקור היא טמאה כיון שהמכה בצדדין ולא במקור. אבל אם אינה מרגשת את הדם מן המקור או מן הצדדין תולה במכתה כיון שמכתה מוציאה דם. וכ"כ בתשו' נ"ב קמא סס"י מ"א אות י"א:
הנה נלע"ד אשר זה נקרא ידוע שמכתה מוציאה דם ואף שהרשב"א כ' דאין עיניה בין מכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת הובא ב"י סי' קפ"ז. הרי פי' בתשו' ח"צ סי' מ"ו דמגעת במוך שבראש המכחול במכה אם יש בה דם בידוע שמכתה מוציאה דם כו' וכ"כ הכו"פ סי' קפ"ז סק"ה. וא"כ ה"נ זה כשנוגע בעד באו"מ הגומא הכואב מוצא תמיד דם על העד ה"ז כבדיקת שפופרת הנ"ל לפי' הח"צ והכו"פ. אך אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג חלק על פירוש של הח"צ והכו"פ בדברי הרשב"א. ופי' שצ"ל נמצא דם על צדדי השפופרת ולא על המוך כו' ע"ש ובבדיקת עד כנ"ד לא שייך זה. מיהו י"ל דלדברי הש"ך והח"צ דהרשב"א בעי ג"כ שתדע שמכתה מוציאה דם. ומ"ש וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת זהו לברר שדם זה שהיא רואה עתה הוא שותת ויורד מן המכה. א"כ אף שנאמר דבדיקת שפופרת היא דוקא כדפי' אאזמו"ר נ"ע ולא כפי' הח"צ והכו"פ. הרי עכ"פ על שמכתה מוציאה דם משמע בהדיא לפ"ז שא"צ בדיקת שפופרת כלל. שהרי כ' בהדיא בתה"א סוף שע"ד דקפ"א ע"ב וז"ל והתם משמע ודאי דברואה דם מחמת מכה א"צ בדיקה שפופרת כו' עד אלמא אף בלא בדיקה דשפופרת תולה במכתה עכ"ל וא"כ להש"ך והח"צ דהרשב"א מודה ג"כ דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם. על כרחך זה אפשר לידע אף בלי בדיקת שפופרת. והיינו ודאי ע"י הוכחה כנדון שלפנינו בשאילתנו. אך ורק לפי' הרמ"א בהרשב"א דס"ל שהרשב"א ס"ל דאינו צריך כלל לידע שמכתה מוציאה דם. א"כ לפ"ז מוכח דס"ל להרשב"א שלידע שמכתה מוציאה דם א"א כ"א ע"י בדיקת שפופרת. אך ממנ"פ הרי לפ"ד הרמ"א מיקל הרשב"א לתלות במכה אף שאינו ידוע אם מכתה מוציאה דם כלל. ואם באתי להחמיר להרמ"א כדעת סה"ת והגמי"י הרי לשיטתם ע"כ מוכרח דלידע שמכתה מוציאה דם א"צ בדיקת שפופרת דאל"כ ישאר עליהם קושיית הרשב"א שהכריח דבמכה א"צ בדיקת שפופרת כנ"ל. וכיון שכן דה"ל ידוע שמכתה מוציאה דם א"כ לא מבעיא שיש לטהר הדם שרמ"ת בלי ספירת ז' נקיים שהרי בזה הכנסי"ח סי' ל"ד מיקל אע"פ שאינו ידוע שהמכה מוציאה דם הביאו הס"ט סס"ק י"ד ואפשר שכ"ד התשו' שער אפרים סי' ע"ו שהביא הס"ט רס"ק י"ב. מיהו הס"ט סס"ק י"ד חלק בפשיטות על הכנסי"ח. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע ס"ק כ"ג גבי ולכן דעת הש"ך כו' אחר ספירת ז' וטבילה כו' ברמ"ת כו'. אך הכא יש לטהר אפילו דם שמוצאה בבדיקת עד אף שלא מחמת תשמיש. כמבואר בסה"ת סי' צ"ב והגמי"י פי"א אות ז' שלא אסרו אלא בשעת וסתה כו'. הא כל שלא בשעת וסתה תולה בה אף דם שרואה ממש. רק באם מרגשת שהדם בא מן המקור היא טמאה כיון שהמכה בצדדין ולא במקור. אבל אם אינה מרגשת את הדם מן המקור או מן הצדדין תולה במכתה כיון שמכתה מוציאה דם. וכ"כ בתשו' נ"ב קמא סס"י מ"א אות י"א:
וב
ומיהו צ"ע אם לטהרה עכשיו בלי ספירת ז"נ וטבילה כיון שכשראתה מ"ת ג"פ עדיין לא נודע לנו אז שהיה לה מכה. ושהיה המכה מוציאה דם אז רק עכשיו נודע לנו כן ע"י בדיקות הנשים. א"כ אפשר אין לטהר הדם למפרע שרמ"ת. דדלמא עכשיו נתהוה המכה. וממילא שהדם שרמ"ת הי' מן המקור. וכן משמע בפא"ט דנ"א ע"א הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה הממע"ה. הרי אפילו הגליד פי המכה לא אמרינן דהיתה כן למפרע רק על שלשה ימים. וע"ש בתוס' ובש"ע ח"מ סי' רל"ב ססע"י י"א. ועיין כעין חקירה זו בשו"ת מהרי"ט חי"ד סי' ל' ושם העיר ממ"ש בגמ' פ' הרואה כתם דנ"ח ע"א דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום אף כדי להקל בכתמים הקלים ע"ש. וע"ש בתוס' סד"ה ומי מחזקינן וכמ"כ י"ל דאין מחזקינן טהרה מזמן לזמן. ועיין בא"ח סי' תס"ז ועיין בתוי"ט ספ"ט דטהרות במשנה נמצא בגג המעטן טהור נמצא במעטן הגג טמא ובתו"ח שם. ואין לומר דניזל בתר השתא להחזיקה כמו"כ במכה אלמפרע. דמאי חזית דהא איכא חזקה דמעיקרא שבודאי היה זמן שלא היה לה מכה זו וא"כ י"ל השתא הוא דאיתרע והוכתה דהא חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא אם לא בחזקה העשוי' להשתנות ע' קדושין דע"ט ב' ותשו' הר"ן סי' ס"ו הובא בב"י בי"ד סס"י ר"א ע"ש. ואין לומר דע"י הלידה אתרעי חזקה דמעיקרא משום שע"י הלידה עלולה להתקלקל אם המילדת אינה בקיאה (וסמך לדבר מתשו' מהר"ר יוחנן שביו"ד סי' קפ"ז בד"מ סק"ו). והיכא דאתרעי חזקה דמעיקרא י"ל דאזלינן בתר השתא ע' תוס' פסחים דף צ"א ד"ה שהיה טמא דהא ליתא דשאני התם דנפילת הגל הוא ריעותא גדולה ביותר. ולא בערך ריעותא דלידה דהא רוב נשים לא נעשה להם מכה ע"י הלידה. אלא שאפשר לצדד קצת משום דכיון דלא ראתה רק מח"ת ורוב נשים אינן רואות דם מ"ת וא"כ רובא מסייע לחזקה דהשתא. וגם חזקה דהשתא דנ"ד עדיפא קצת דמסתמא לא נעשית המכה בבת אחת ודומה קצת לחסר ואתאי דריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דבצירוף חזקת טומאה דמעיקרא כודאי טומאה משוינן לה. וא"כ ה"ה הכא להיפך יש לטהר לכאורה בשגם שיש עוד חזקה לקולא דאשה בחזקת טהרה עומדת. אלא שמ"מ אין לסמוך ע"ז ואין ללמוד קולא מחומרא תדע דתר"ל דמקוה לאו ודאי גמור הוא אלא להחמיר. וגם יש לחלק קצת. אלא מ"מ לענין שלא לאוסרה על בעלה מחמת שראתה מחמת תשמיש ג"פ שהוא רק איסור דרבנן משום וסתות. אחר שתטבול הי' נ' להקל ודוגמת שהקיל הב"י סס"י קפ"ז בענין בתולה שנשאת ורמ"ת לתלות בד"ב לעולם עד שתשמש פ"א ולא תראה דם וכ"פ בש"ע שם סעיף י"ג וע"ש בס"ט סס"ק כ"ט דהיינו אף שאין מרגשת כאב. אלא שהאחרונים גמגמו בזה ודי להקל כשיש כאב בשע"ת דאיכא ידים מוכיחות הא בלא"ה לא עכ"ל. ובנד"ז נמי יש קצת ידים מוכיחות דהמכה נתהוה ע"י הלידה. שהרי הרגישה כאב בשע"ת דרגלים לדבר דמכה היה לה ע' בל"י סי' קפ"ז סקי"ג בשם שבות יעקב:
ומיהו צ"ע אם לטהרה עכשיו בלי ספירת ז"נ וטבילה כיון שכשראתה מ"ת ג"פ עדיין לא נודע לנו אז שהיה לה מכה. ושהיה המכה מוציאה דם אז רק עכשיו נודע לנו כן ע"י בדיקות הנשים. א"כ אפשר אין לטהר הדם למפרע שרמ"ת. דדלמא עכשיו נתהוה המכה. וממילא שהדם שרמ"ת הי' מן המקור. וכן משמע בפא"ט דנ"א ע"א הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה הממע"ה. הרי אפילו הגליד פי המכה לא אמרינן דהיתה כן למפרע רק על שלשה ימים. וע"ש בתוס' ובש"ע ח"מ סי' רל"ב ססע"י י"א. ועיין כעין חקירה זו בשו"ת מהרי"ט חי"ד סי' ל' ושם העיר ממ"ש בגמ' פ' הרואה כתם דנ"ח ע"א דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום אף כדי להקל בכתמים הקלים ע"ש. וע"ש בתוס' סד"ה ומי מחזקינן וכמ"כ י"ל דאין מחזקינן טהרה מזמן לזמן. ועיין בא"ח סי' תס"ז ועיין בתוי"ט ספ"ט דטהרות במשנה נמצא בגג המעטן טהור נמצא במעטן הגג טמא ובתו"ח שם. ואין לומר דניזל בתר השתא להחזיקה כמו"כ במכה אלמפרע. דמאי חזית דהא איכא חזקה דמעיקרא שבודאי היה זמן שלא היה לה מכה זו וא"כ י"ל השתא הוא דאיתרע והוכתה דהא חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא אם לא בחזקה העשוי' להשתנות ע' קדושין דע"ט ב' ותשו' הר"ן סי' ס"ו הובא בב"י בי"ד סס"י ר"א ע"ש. ואין לומר דע"י הלידה אתרעי חזקה דמעיקרא משום שע"י הלידה עלולה להתקלקל אם המילדת אינה בקיאה (וסמך לדבר מתשו' מהר"ר יוחנן שביו"ד סי' קפ"ז בד"מ סק"ו). והיכא דאתרעי חזקה דמעיקרא י"ל דאזלינן בתר השתא ע' תוס' פסחים דף צ"א ד"ה שהיה טמא דהא ליתא דשאני התם דנפילת הגל הוא ריעותא גדולה ביותר. ולא בערך ריעותא דלידה דהא רוב נשים לא נעשה להם מכה ע"י הלידה. אלא שאפשר לצדד קצת משום דכיון דלא ראתה רק מח"ת ורוב נשים אינן רואות דם מ"ת וא"כ רובא מסייע לחזקה דהשתא. וגם חזקה דהשתא דנ"ד עדיפא קצת דמסתמא לא נעשית המכה בבת אחת ודומה קצת לחסר ואתאי דריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דבצירוף חזקת טומאה דמעיקרא כודאי טומאה משוינן לה. וא"כ ה"ה הכא להיפך יש לטהר לכאורה בשגם שיש עוד חזקה לקולא דאשה בחזקת טהרה עומדת. אלא שמ"מ אין לסמוך ע"ז ואין ללמוד קולא מחומרא תדע דתר"ל דמקוה לאו ודאי גמור הוא אלא להחמיר. וגם יש לחלק קצת. אלא מ"מ לענין שלא לאוסרה על בעלה מחמת שראתה מחמת תשמיש ג"פ שהוא רק איסור דרבנן משום וסתות. אחר שתטבול הי' נ' להקל ודוגמת שהקיל הב"י סס"י קפ"ז בענין בתולה שנשאת ורמ"ת לתלות בד"ב לעולם עד שתשמש פ"א ולא תראה דם וכ"פ בש"ע שם סעיף י"ג וע"ש בס"ט סס"ק כ"ט דהיינו אף שאין מרגשת כאב. אלא שהאחרונים גמגמו בזה ודי להקל כשיש כאב בשע"ת דאיכא ידים מוכיחות הא בלא"ה לא עכ"ל. ובנד"ז נמי יש קצת ידים מוכיחות דהמכה נתהוה ע"י הלידה. שהרי הרגישה כאב בשע"ת דרגלים לדבר דמכה היה לה ע' בל"י סי' קפ"ז סקי"ג בשם שבות יעקב:
זג
ועתה נבא לשאלה שנייה של הזקינה והנה יש להעיר בזה עוד ע"פ מ"ש בקדושין פב"ת דע"ט ע"ב דר' נתן ס"ל אם בריא הוא עליו להביא ראיה משום דאזיל בתר השתא והיינו משום שיש ספק מצד השטר כדאיתא בפ"ט דב"ב דקנ"ד ע"א איכא למימר הכי כו' ע"ש. ומדמה לה בגמ' בקדושין שם להא דרב דאמרינן מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת. א"כ ע"כ ס"ל להש"ס דבהא דר"נ ליכא חזקה קמייתא ג"כ דהוי ברי. רק חזקה דהשתא. דאילו יש שם ג"כ חזקה קמייתא א"כ אינה ראיה כלל להא דרב. א"ו צ"ל דשם לא חשיב חזקה קמייתא דהוי ברי והיינו משום שמצד לשון השטר יש ספק גמור ע"ז כיון שלא נכתב בו הלשון כדרך שכותבים כשהוא בריא הגם שלא נכתב ג"כ הלשון כדרך שכותבים בשטר של שכ"מ י"ל דעכ"פ אתרעי החזקה מצד הלשון השטר וליכא למימר אוקמא אחזקה קמייתא ובסהמ"ק כתב משום דהאומדנא דמוכח הוא שאין אדם נותן נכסיו לאחרים אא"כ הוא שכ"מ א"כ זה גופא הוי ריעותא לומר דע"כ לא היה בריא ע"כ ס"ל דאזלינן בתר השתא. ועיין במל"מ פ"ט מהל' זכייה הך"ב. וא"כ לפ"ז גם כאן י"ל דליכא למימר אוקמא אחזקה קמייתא שלא היה לה מכה. דהא אתרעי דכיון שרמ"ת ג' פעמים רצופים ורוב נשים אין רואות מ"ת ממילא נולד ספק שמא יש לה מכה. לכן כיון שאחר זמן נמצא לה מכה י"ל דאזלינן בתר השתא להחזיק שמה שרמ"ת שהוא לא כדרך כל הנשים הוא מחמת מכה. והגם שר' יעקב חולק על ר"נ וכוותי' פסק בש"ע ח"מ סי' רנ"א אך בהגמי"י פ"ח מהל' זכיי' הביא יש פוסקים כר"נ. ואפ"ל ע"כ לא פליג ר' יעקב רק משום העמד ממון על חזקתו ועיין תשו' הר"ן סי' ס"ו. ובנ"ד ליכא חזקה זו דאדרבה אשה בחזקת טהרה עומדת ורוב נשים אין רמ"ת ווסתות דרבנן. והגם דשמואל פי' טעמיה דר' נתן משום כ"ע בחזקת בריאים קיימי הרי ה"נ י"ל כן דרוב נשים אין רמ"ת מן המקור. וגם שהתוס' פ"ט דב"ב דקנ"ג ע"ב בד"ה רבי נתן כתבו בשם ר"י דרבה שם וסוגיית הגמרא שם לא ס"ל הא דאמר שמואל בטעמי' דר' נתן דאל"כ אין ראי' מר' נתן להא דרבה. ובאמת אפשר שיש לדמות נד"ז להא דרבה פ"ט דב"ב דקנ"ג ע"ב דאמר הרי מת וקברו מוכיח עליו ואזיל בתר השתא להחזיק כמ"כ על למפרע שלא עמד בינתיים והיינו כיון שידוע שהיה חולה ואע"ג דאביי הקשה לו דהא קיי"ל רוב חולים לחיים עכ"ז ס"ל לרבה דזהו כשי"ל שלא מת אבל כשנודע שמת מהני החולי להחזיק שמאותו חולי מת. וכ"פ רשב"ם והרבה פוסקים עמו. א"כ כמ"כ מהני הרובא דרוב נשים אין רמ"ת להחזיק על מכה זו שנמצא לה אלמפרע וליזל בתר השתא. דלא גרע הך רובא מענין החולי. ואף שבש"ע סי' רנ"א פסק כאביי ולא כרבה היינו מספיקא אין להוציא ממון וה"נ בנד"ז הוא להיפך דמספיקא כזה אין להחזיקה ברמ"ת דהא וסתות דרבנן. ועוד דהא המרדכי פ"ט דב"ב סי' תרכ"א הביא תשו' מהר"ם שפוסק ג"כ כרבה ור"נ והביאו הרמ"א להלכה בש"ע סי' של"ה ס"א בהג"ה ועיין בתויק"ו סי' פ"א שהקשה על הרמ"א דסותר א"ע לפסק הש"ע סי' רנ"א. וצ"ל שסמך רמ"א עמ"ש המרדכי שם כש"כ זה כו' דמלדעל"ג כו' משמע שיש בזה עדיפות יותר מהא דר"נ ע"ש. עכ"פ מכ"ז יש צד להקל בנד"ז. ועוד דבפרק המדיר דע"ו ב' גבי על בעל החמור להביא ראיה פי' בתוספות ע"ד כל הטומאות כשעת מציאתן. ואף שדחו אח"כ משום שזהו רק לקדשים הלא הרמב"ם ס"ל דזהו גם לחולין כמ"ש בתשו' ח"צ סי' ג' ועיין מזה בט"ז בי"ד סי' שצ"ז. ואף דלמסקנא לא קיי"ל כן כ"א על בעל הפרה להביא ראיה לפרש"י. מ"מ הכא מטעם דרוב נשים אין רמ"ת יש לומר דאזלינן בתר שעת מציאתן. ולו יהא דהוי ספיקא אפשר אין להחמיר בוסתות דרבנן. ובפרט לפ"ד הרב"י בש"ע סס"י קפ"ז גבי בתולה הרואה מ"ת. כנ"ל אות ב':
ועתה נבא לשאלה שנייה של הזקינה והנה יש להעיר בזה עוד ע"פ מ"ש בקדושין פב"ת דע"ט ע"ב דר' נתן ס"ל אם בריא הוא עליו להביא ראיה משום דאזיל בתר השתא והיינו משום שיש ספק מצד השטר כדאיתא בפ"ט דב"ב דקנ"ד ע"א איכא למימר הכי כו' ע"ש. ומדמה לה בגמ' בקדושין שם להא דרב דאמרינן מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת. א"כ ע"כ ס"ל להש"ס דבהא דר"נ ליכא חזקה קמייתא ג"כ דהוי ברי. רק חזקה דהשתא. דאילו יש שם ג"כ חזקה קמייתא א"כ אינה ראיה כלל להא דרב. א"ו צ"ל דשם לא חשיב חזקה קמייתא דהוי ברי והיינו משום שמצד לשון השטר יש ספק גמור ע"ז כיון שלא נכתב בו הלשון כדרך שכותבים כשהוא בריא הגם שלא נכתב ג"כ הלשון כדרך שכותבים בשטר של שכ"מ י"ל דעכ"פ אתרעי החזקה מצד הלשון השטר וליכא למימר אוקמא אחזקה קמייתא ובסהמ"ק כתב משום דהאומדנא דמוכח הוא שאין אדם נותן נכסיו לאחרים אא"כ הוא שכ"מ א"כ זה גופא הוי ריעותא לומר דע"כ לא היה בריא ע"כ ס"ל דאזלינן בתר השתא. ועיין במל"מ פ"ט מהל' זכייה הך"ב. וא"כ לפ"ז גם כאן י"ל דליכא למימר אוקמא אחזקה קמייתא שלא היה לה מכה. דהא אתרעי דכיון שרמ"ת ג' פעמים רצופים ורוב נשים אין רואות מ"ת ממילא נולד ספק שמא יש לה מכה. לכן כיון שאחר זמן נמצא לה מכה י"ל דאזלינן בתר השתא להחזיק שמה שרמ"ת שהוא לא כדרך כל הנשים הוא מחמת מכה. והגם שר' יעקב חולק על ר"נ וכוותי' פסק בש"ע ח"מ סי' רנ"א אך בהגמי"י פ"ח מהל' זכיי' הביא יש פוסקים כר"נ. ואפ"ל ע"כ לא פליג ר' יעקב רק משום העמד ממון על חזקתו ועיין תשו' הר"ן סי' ס"ו. ובנ"ד ליכא חזקה זו דאדרבה אשה בחזקת טהרה עומדת ורוב נשים אין רמ"ת ווסתות דרבנן. והגם דשמואל פי' טעמיה דר' נתן משום כ"ע בחזקת בריאים קיימי הרי ה"נ י"ל כן דרוב נשים אין רמ"ת מן המקור. וגם שהתוס' פ"ט דב"ב דקנ"ג ע"ב בד"ה רבי נתן כתבו בשם ר"י דרבה שם וסוגיית הגמרא שם לא ס"ל הא דאמר שמואל בטעמי' דר' נתן דאל"כ אין ראי' מר' נתן להא דרבה. ובאמת אפשר שיש לדמות נד"ז להא דרבה פ"ט דב"ב דקנ"ג ע"ב דאמר הרי מת וקברו מוכיח עליו ואזיל בתר השתא להחזיק כמ"כ על למפרע שלא עמד בינתיים והיינו כיון שידוע שהיה חולה ואע"ג דאביי הקשה לו דהא קיי"ל רוב חולים לחיים עכ"ז ס"ל לרבה דזהו כשי"ל שלא מת אבל כשנודע שמת מהני החולי להחזיק שמאותו חולי מת. וכ"פ רשב"ם והרבה פוסקים עמו. א"כ כמ"כ מהני הרובא דרוב נשים אין רמ"ת להחזיק על מכה זו שנמצא לה אלמפרע וליזל בתר השתא. דלא גרע הך רובא מענין החולי. ואף שבש"ע סי' רנ"א פסק כאביי ולא כרבה היינו מספיקא אין להוציא ממון וה"נ בנד"ז הוא להיפך דמספיקא כזה אין להחזיקה ברמ"ת דהא וסתות דרבנן. ועוד דהא המרדכי פ"ט דב"ב סי' תרכ"א הביא תשו' מהר"ם שפוסק ג"כ כרבה ור"נ והביאו הרמ"א להלכה בש"ע סי' של"ה ס"א בהג"ה ועיין בתויק"ו סי' פ"א שהקשה על הרמ"א דסותר א"ע לפסק הש"ע סי' רנ"א. וצ"ל שסמך רמ"א עמ"ש המרדכי שם כש"כ זה כו' דמלדעל"ג כו' משמע שיש בזה עדיפות יותר מהא דר"נ ע"ש. עכ"פ מכ"ז יש צד להקל בנד"ז. ועוד דבפרק המדיר דע"ו ב' גבי על בעל החמור להביא ראיה פי' בתוספות ע"ד כל הטומאות כשעת מציאתן. ואף שדחו אח"כ משום שזהו רק לקדשים הלא הרמב"ם ס"ל דזהו גם לחולין כמ"ש בתשו' ח"צ סי' ג' ועיין מזה בט"ז בי"ד סי' שצ"ז. ואף דלמסקנא לא קיי"ל כן כ"א על בעל הפרה להביא ראיה לפרש"י. מ"מ הכא מטעם דרוב נשים אין רמ"ת יש לומר דאזלינן בתר שעת מציאתן. ולו יהא דהוי ספיקא אפשר אין להחמיר בוסתות דרבנן. ובפרט לפ"ד הרב"י בש"ע סס"י קפ"ז גבי בתולה הרואה מ"ת. כנ"ל אות ב':
חד
אך עכ"ז צריך עיון דהא מכאן ולהבא ע"כ הדין נותן לטהרה לגמרי בלי ז' נקיים כיון שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם וזה א"א משום שהרי הוחזקה רמ"ת מקודם שידענו לה מכה ולא סמכנו להחזיק המכה למפרע רק לגבי וסתות דרבנן אבל לא לגבי דאורייתא. וא"כ לגבי איסור דאורייתא לטהר את הדם להבא איך יעשו. לטהרו א"א שמא היא רמ"ת שלא מחמת המכה. דהא ביארנו שאין זה ברור להחזיק המכה על למפרע רק בוסתות דרבנן הקלנו. וא"כ לגבי להתיר בלי ז' נקיים לא אפשר לסמוך ע"ז וחיישינן שראתה שלא מחמת מכה זו. וא"כ איך נטהר הדם להבא דהא מסתמא כשתראה עתה מ"ת הוא מאותו מקום שהוחזקה מקודם רמ"ת. והוה כהוחזקה רמ"ת דם שצריך עלי' ספירת ז' נקיים ואיך נטהרנו לגמרי עתה. וגם לטמאות הדם א"א דהא אפילו מה שתמצא בבדיקת עד יש לטהר כיון שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם. וא"כ איך יטהרו מה שמוצאה בבדיקת עד ויטמאו דם שרמ"ת. זהו תרתי דסתרי וכמו חוכא. ואפ"ל לפמ"ש אאזמ"ו נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק כ"ד דברמ"ת בלא"ה ה"ל ספק שמא הדם מן הצדדים א"כ הכא דנוסף עוד ספק שמא הי' מן המכה. א"כ יש לטהרה לגמרי גם בלי ז"נ. ובק"א שם סי' הנ"ל סוף דיבור הראשון הקשה ע"ז ממתניתין פכה"י דף י"ד ע"א אות יום טמאים וחייבים בקרבן. הרי דלא מספקינן שמא הדם מהצדדים ותירץ דמתניתין מיירי בארגישה ממש. ובמ"א הקשיתי ע"ז דהא כמ"כ גבי רמ"ת י"ל דאיירי בארגישה ממש כמ"ש הרז"ה בהשגותיו על בעה"נ. ועוד דמשום דארגישה אין מניחים מלתלות כשיש לספק שאין הדם מהמקור כמ"ש בתשו' אחת המתחלת בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה. שדין המשנה ס"פ הרואה כתם עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא דמיירי אפילו בדארגישה ממש כמ"ש בגמ' רפ"ח דנ"ז ע"ב דהפי' דדוקא משוך טמא משום דמצד משיכותו מוכח דודאי מגופה קאתי אבל הא דעגול טהור אינו משום דהוי הוכחה גמורה דלאו מגופה קאתי אלא כיון דליכא הוכחה דמגופה קאתי טהור כן הוכחתי ממ"ש בחידושי הרשב"א והר"ן פכה"י גבי וטחתו ביריכה וכ"מ בפי' הרע"ב במשנה הנ"ל. והטעם דתלינן מספק הוא משום דדרשינן דם ולא כתם יעו"ש. ומסולק בזה קושיית הס"ט סי' קפ"ג ד"ה גם צל"ע על הט"ז סי' ק"צ ס"ק כ"ג בהא דמשמע דמספק גמור תולין וא"צ הוכחה ורגלים לדבר וכ"כ הס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"ז בד"ה אכן נראה ובד"ה תשובה. אלא שפי' דמיירי בלא הרגישה דאל"כ מדוע נתלה מספק ולפמ"ש דזהו גזה"כ דם ולא כתם לק"מ וכבר כ' כן הס"ט סס"י ק"צ ס"ק צ"ג מן ד"ה וטרם אכלה. עד סד"ה ומעתה ניחא מה שתמהתי. ובד"ה נחזור לעניננו. וכ"כ הבית מאיר סוף ספרו בתשובה סי' י"ג. לכן עפ"ז י"ל דמשנה דעד שהיה נתון מיירי בהרגישה כמ"ש בגמ' ואפ"ה רק משוך טמא ולא שאינו משוך דהא רבנן דר' אליעזר בר' צדוק פליגי אפילו במשוך ע"ש בגמרא. וא"כ אם ברמ"ת הוה צדדים ספק לא היה טמא אף דארגישה וכמו בעד שנתון תחת הכר כל שאינו משוך. אע"כ צ"ל דאינו ספק כלל. ומיהו בסה"ת סי' ק"ז משמע דחשוב ספק ממש אך זהו לשטתו שם כפי' ר"י אבל לפרש"י אין זה מוכרח כלל כמ"ש בתשו' אחת. אך לפ"ד סה"ת דהוי ספק א"כ ליישב המשנה נמצא על שלו או על שלה הנ"ל צריך לחלק דכשראתה רק פ"א אחר תשמיש מחזקינן ליה ודאי בדם המקור ולא אמר סה"ת דצדדים ה"ל ספק אלא כשראתה ג"פ מחמת תשמיש. וא"כ לפ"ד סה"ת אפ"ל דיש לטהרה בלי ז' נקיים כיון גם אלמפרע יש שני ספיקות. האחד ספק מן הצדדים. השני ספק שמא היה מכה זו המוציאה דם גם מקודם. אבל לפמ"ש לשטת רש"י דצדדים אינו ספק. א"כ קשה לטהרה בלי ז' נקיים:
אך עכ"ז צריך עיון דהא מכאן ולהבא ע"כ הדין נותן לטהרה לגמרי בלי ז' נקיים כיון שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם וזה א"א משום שהרי הוחזקה רמ"ת מקודם שידענו לה מכה ולא סמכנו להחזיק המכה למפרע רק לגבי וסתות דרבנן אבל לא לגבי דאורייתא. וא"כ לגבי איסור דאורייתא לטהר את הדם להבא איך יעשו. לטהרו א"א שמא היא רמ"ת שלא מחמת המכה. דהא ביארנו שאין זה ברור להחזיק המכה על למפרע רק בוסתות דרבנן הקלנו. וא"כ לגבי להתיר בלי ז' נקיים לא אפשר לסמוך ע"ז וחיישינן שראתה שלא מחמת מכה זו. וא"כ איך נטהר הדם להבא דהא מסתמא כשתראה עתה מ"ת הוא מאותו מקום שהוחזקה מקודם רמ"ת. והוה כהוחזקה רמ"ת דם שצריך עלי' ספירת ז' נקיים ואיך נטהרנו לגמרי עתה. וגם לטמאות הדם א"א דהא אפילו מה שתמצא בבדיקת עד יש לטהר כיון שיש לה מכה שידוע שמוציאה דם. וא"כ איך יטהרו מה שמוצאה בבדיקת עד ויטמאו דם שרמ"ת. זהו תרתי דסתרי וכמו חוכא. ואפ"ל לפמ"ש אאזמ"ו נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק כ"ד דברמ"ת בלא"ה ה"ל ספק שמא הדם מן הצדדים א"כ הכא דנוסף עוד ספק שמא הי' מן המכה. א"כ יש לטהרה לגמרי גם בלי ז"נ. ובק"א שם סי' הנ"ל סוף דיבור הראשון הקשה ע"ז ממתניתין פכה"י דף י"ד ע"א אות יום טמאים וחייבים בקרבן. הרי דלא מספקינן שמא הדם מהצדדים ותירץ דמתניתין מיירי בארגישה ממש. ובמ"א הקשיתי ע"ז דהא כמ"כ גבי רמ"ת י"ל דאיירי בארגישה ממש כמ"ש הרז"ה בהשגותיו על בעה"נ. ועוד דמשום דארגישה אין מניחים מלתלות כשיש לספק שאין הדם מהמקור כמ"ש בתשו' אחת המתחלת בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה. שדין המשנה ס"פ הרואה כתם עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא דמיירי אפילו בדארגישה ממש כמ"ש בגמ' רפ"ח דנ"ז ע"ב דהפי' דדוקא משוך טמא משום דמצד משיכותו מוכח דודאי מגופה קאתי אבל הא דעגול טהור אינו משום דהוי הוכחה גמורה דלאו מגופה קאתי אלא כיון דליכא הוכחה דמגופה קאתי טהור כן הוכחתי ממ"ש בחידושי הרשב"א והר"ן פכה"י גבי וטחתו ביריכה וכ"מ בפי' הרע"ב במשנה הנ"ל. והטעם דתלינן מספק הוא משום דדרשינן דם ולא כתם יעו"ש. ומסולק בזה קושיית הס"ט סי' קפ"ג ד"ה גם צל"ע על הט"ז סי' ק"צ ס"ק כ"ג בהא דמשמע דמספק גמור תולין וא"צ הוכחה ורגלים לדבר וכ"כ הס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"ז בד"ה אכן נראה ובד"ה תשובה. אלא שפי' דמיירי בלא הרגישה דאל"כ מדוע נתלה מספק ולפמ"ש דזהו גזה"כ דם ולא כתם לק"מ וכבר כ' כן הס"ט סס"י ק"צ ס"ק צ"ג מן ד"ה וטרם אכלה. עד סד"ה ומעתה ניחא מה שתמהתי. ובד"ה נחזור לעניננו. וכ"כ הבית מאיר סוף ספרו בתשובה סי' י"ג. לכן עפ"ז י"ל דמשנה דעד שהיה נתון מיירי בהרגישה כמ"ש בגמ' ואפ"ה רק משוך טמא ולא שאינו משוך דהא רבנן דר' אליעזר בר' צדוק פליגי אפילו במשוך ע"ש בגמרא. וא"כ אם ברמ"ת הוה צדדים ספק לא היה טמא אף דארגישה וכמו בעד שנתון תחת הכר כל שאינו משוך. אע"כ צ"ל דאינו ספק כלל. ומיהו בסה"ת סי' ק"ז משמע דחשוב ספק ממש אך זהו לשטתו שם כפי' ר"י אבל לפרש"י אין זה מוכרח כלל כמ"ש בתשו' אחת. אך לפ"ד סה"ת דהוי ספק א"כ ליישב המשנה נמצא על שלו או על שלה הנ"ל צריך לחלק דכשראתה רק פ"א אחר תשמיש מחזקינן ליה ודאי בדם המקור ולא אמר סה"ת דצדדים ה"ל ספק אלא כשראתה ג"פ מחמת תשמיש. וא"כ לפ"ד סה"ת אפ"ל דיש לטהרה בלי ז' נקיים כיון גם אלמפרע יש שני ספיקות. האחד ספק מן הצדדים. השני ספק שמא היה מכה זו המוציאה דם גם מקודם. אבל לפמ"ש לשטת רש"י דצדדים אינו ספק. א"כ קשה לטהרה בלי ז' נקיים:
טה
מיהו י"ל כיון לפרש"י ג"כ אין הדין נותן לאוסרה על בעלה בהחלט מחזקה דרמ"ת מטעם הנ"ל ואם משום שעכשיו יוכרחו ג"כ לטהר הדם וזה דבר הקשה כדלעיל אות ד'. י"ל הלא כה"ג ממש מצינו באשה שנתחדש לה מכה הידוע שמוציאה דם ורואה דם בשעת וסתה דס"ל להרשב"א דטהורה. הובא ב"י סי' קפ"ז בד"ה אבל בהגמי"י וז"ל וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת כולה והאיך אתה מתיר את זה שהיא בעונת הוסת ועוד שהרי דם לפניך י"ל ההיא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם עליה דמילתא. אבל הכא ליכא למיקם עליה דמלתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא"כ אף [א]תה אוסרה על בעלה לעולם עכ"ל. והנה הש"ך והח"צ פירשו דמיירי בידוע שמכתה מוציאה דם רק שאינה מרגשת שדם זה בא מהמכה טהורה והב"י והב"ח והפנ"י הבינו דמיירי אף בא"י כלל אם מכתה מוציאה דם ובמ"א כתבתי שמתשו' הרשב"א שהביא הב"י סס"י ק"צ דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם כו' ע"ש משמע קצת כדעת הש"ך והח"צ. הרי עכ"פ אף שמקודם היה לה וסת עכשיו אתה מטהרה אף בשעת וסתה. וא"כ כמ"כ בנ"ד אף שהוחזקה רמ"ת ה"ל כמו וסת. אך כיון שאין הדין נותן לאוסרה על בעלה כנ"ל מעתה עכשיו יש להתיר אפילו הדם בלי ז"נ כיון שעכשיו ידוע שיש לה מכה המוציאה דם. וא"ת והלא הדין נותן שהדם שהוחזקה רמ"ת מקודם א"א לטהרו בלי ז' נקיים. וא"כ הרי הוחזקה שיש לה וסת דרמ"ת שהדם טמא וצריכה ז' נקיים וטבילה. ואיך עתה אתה מתירה בוסת זה שראתה בו בלי ז"נ. ע"ז יש להשיב מה שהשיב הרשב"א דהא וסתות דרבנן. וא"כ עכשיו שא"א למיקם עלי' דמלתא שהרי יש לה מכה המוציאה דם אין דנין אפשר משא"א. ואף דלא קיי"ל כהרשב"א בהא אלא דבשעת וסתה טמאה אף שידוע שמכתה מוציאה דם זהו רק משום דאל"כ וכי לעולם לא תהי' טמאה. והכא לא שייך כן דהרי היא זקינה שאין לה וסת. ועוד כיון לסה"ת דלעיל אות ד' בלא"ה יש לצדד רק לפרש"י החמרנו די לצדד ע"פ דעת הרשב"א כיון דאף לשטת רש"י יש ספק שהדם שראתה מקודם מ"ת הוא דם טהור מחמת ספק שמא היה מכה זו מקודם רק דליכא שני ספיקות להקל ועדיף טובא מנדון דהרשב"א שבב"י סי' קפ"ז דהתם היה ברור שהוחזקה בוסת מדם הנדה ממש. משא"כ הכא דגם לפרש"י אינו רק ספק ע"כ יש לצדד להתירה לגמרי בלי ז"נ. ומ"מ למעשה וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה. אבל להתירה לבעלה נראה שיש לסמוך אף למעשה רק היכא שתראה מ"ת תצטרך ספירת ז' וטבילה. ומ"מ מה שתראה בבדיקת העד שלא מח"ת נ' דיש להקל. אח"כ נמלכתי שיש להסתפק שמא גיד הנ"ל זהו לול הפתוח מן העלייה לפרוזדור עיין בהרמב"ם רפ"ה מהא"ב וכמו נקב פתוח כו'. ועיין תשו' הח"צ שבמעיל צדקה סי' ס"ז. ומ"מ אף אם כן הוא אינו נפ"מ דאע"ג דמלול הנ"ל נמשך מעט מזעיר דם ואינו מצוי כלל הכא על כרחך נתקלקל הלול עד שמוציא דם תמיד והדר ה"ל כמכה הידוע שמוציאה דם וכה"ג כתב בשו"ת נו"ב קמא חי"ד סס"י נ"ח:
מיהו י"ל כיון לפרש"י ג"כ אין הדין נותן לאוסרה על בעלה בהחלט מחזקה דרמ"ת מטעם הנ"ל ואם משום שעכשיו יוכרחו ג"כ לטהר הדם וזה דבר הקשה כדלעיל אות ד'. י"ל הלא כה"ג ממש מצינו באשה שנתחדש לה מכה הידוע שמוציאה דם ורואה דם בשעת וסתה דס"ל להרשב"א דטהורה. הובא ב"י סי' קפ"ז בד"ה אבל בהגמי"י וז"ל וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת כולה והאיך אתה מתיר את זה שהיא בעונת הוסת ועוד שהרי דם לפניך י"ל ההיא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם עליה דמילתא. אבל הכא ליכא למיקם עליה דמלתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא"כ אף [א]תה אוסרה על בעלה לעולם עכ"ל. והנה הש"ך והח"צ פירשו דמיירי בידוע שמכתה מוציאה דם רק שאינה מרגשת שדם זה בא מהמכה טהורה והב"י והב"ח והפנ"י הבינו דמיירי אף בא"י כלל אם מכתה מוציאה דם ובמ"א כתבתי שמתשו' הרשב"א שהביא הב"י סס"י ק"צ דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם כו' ע"ש משמע קצת כדעת הש"ך והח"צ. הרי עכ"פ אף שמקודם היה לה וסת עכשיו אתה מטהרה אף בשעת וסתה. וא"כ כמ"כ בנ"ד אף שהוחזקה רמ"ת ה"ל כמו וסת. אך כיון שאין הדין נותן לאוסרה על בעלה כנ"ל מעתה עכשיו יש להתיר אפילו הדם בלי ז"נ כיון שעכשיו ידוע שיש לה מכה המוציאה דם. וא"ת והלא הדין נותן שהדם שהוחזקה רמ"ת מקודם א"א לטהרו בלי ז' נקיים. וא"כ הרי הוחזקה שיש לה וסת דרמ"ת שהדם טמא וצריכה ז' נקיים וטבילה. ואיך עתה אתה מתירה בוסת זה שראתה בו בלי ז"נ. ע"ז יש להשיב מה שהשיב הרשב"א דהא וסתות דרבנן. וא"כ עכשיו שא"א למיקם עלי' דמלתא שהרי יש לה מכה המוציאה דם אין דנין אפשר משא"א. ואף דלא קיי"ל כהרשב"א בהא אלא דבשעת וסתה טמאה אף שידוע שמכתה מוציאה דם זהו רק משום דאל"כ וכי לעולם לא תהי' טמאה. והכא לא שייך כן דהרי היא זקינה שאין לה וסת. ועוד כיון לסה"ת דלעיל אות ד' בלא"ה יש לצדד רק לפרש"י החמרנו די לצדד ע"פ דעת הרשב"א כיון דאף לשטת רש"י יש ספק שהדם שראתה מקודם מ"ת הוא דם טהור מחמת ספק שמא היה מכה זו מקודם רק דליכא שני ספיקות להקל ועדיף טובא מנדון דהרשב"א שבב"י סי' קפ"ז דהתם היה ברור שהוחזקה בוסת מדם הנדה ממש. משא"כ הכא דגם לפרש"י אינו רק ספק ע"כ יש לצדד להתירה לגמרי בלי ז"נ. ומ"מ למעשה וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה. אבל להתירה לבעלה נראה שיש לסמוך אף למעשה רק היכא שתראה מ"ת תצטרך ספירת ז' וטבילה. ומ"מ מה שתראה בבדיקת העד שלא מח"ת נ' דיש להקל. אח"כ נמלכתי שיש להסתפק שמא גיד הנ"ל זהו לול הפתוח מן העלייה לפרוזדור עיין בהרמב"ם רפ"ה מהא"ב וכמו נקב פתוח כו'. ועיין תשו' הח"צ שבמעיל צדקה סי' ס"ז. ומ"מ אף אם כן הוא אינו נפ"מ דאע"ג דמלול הנ"ל נמשך מעט מזעיר דם ואינו מצוי כלל הכא על כרחך נתקלקל הלול עד שמוציא דם תמיד והדר ה"ל כמכה הידוע שמוציאה דם וכה"ג כתב בשו"ת נו"ב קמא חי"ד סס"י נ"ח: