Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן קכג
באתי בשאלתי ובקשתי להורני בדבר האשה אשת הנוכחי אשר בהקשותה בלידתה הראשונה הוכו צדדיה ונעשו שם חבורות ופצעים. והכאב הי' גדול מאד עד שלא היתה יכולה ליגע שם. ולא להלך כדרכה מחמת מכתה. ואחר כמה חדשים טבלה וכשהערה בה צעקה שאינה יכולה לסבול הכאב. והוצרך לפרוש ממנה. ולמחר מצאה סדינה מלוכלך בדם הרבה. וכשטבלה עוד הפעם לבד הכאב שלא היתה יכולה לסבול אמר שצר לו המקום ונסתם מחמת המכה והוצרך ג"כ לפרוש ממנה ולמחר מצאה ג"כ דם בסדינה. ושאלה פי הרופאים ומילדות בקיאות יהודית וא"י. ומהם אמרו שבהכרח לחתוך מכתה (הנקרא אפיראציע) והדאקטער וויאטקוסקי אמר שא"צ ונתן לה רפואות. וליעווענטאל עשה לה כלי עגול משעוה נילוש בשמן זית שתלך עמו תדיר כדי להרחיב רחמה ונתרפאית קצת שתחלה נתפשטה המכה בכל בית החיצון ועתה נשארה רק במקום א'. ואחר כמה שבועות טבלה עוד הפעם לוסתה (כי יש לה וסת רק שהוא בתוך כ"ד חדש) ולא ראתה אז כלל. שפירש מחמת שהיה עדיין רחמה צר במקום המכה ושהתה כך כמה ימים בטהרה עד שעת וסתה. ואח"כ כשטבלה הרגישה כאב גדול בשע"ת כי נתרחב רחמה ונדחק גם במקום המכה. וא"ת מיד הרגישה זיבת דבר לח ולקחה עד וקנחה בו ומצאה עליו דם. והיא אומרת שברי לה שמכתה הראשונה (שהיה אפ"ל עלי' עיניה בין מכתה כו') הוציאה גם עכשיו את הדם (שעדיין לא נתרפאית) ובכל פעם שבודקת מוצאת דם כשנוגעת באו"מ אפילו בדחיקה מועטת אם מעט ואם רב לפ"ע הדחק באו"מ. וצויתי למילדת יהודית לבדוק אותה ובדקה אותה באצבעה ומצאה בצדה השמאלית שני בליטות וביניהם גומא וחלל. וכשנגעה בהבליטות הרגישה כאב גדול ובשארי מקומות לא הרגישה כאב כלל ורצתה להכניס אצבעה בהגומה וצעקה במר נפשה ואמרה שאינה יכולה לסבול הכאב כלל. והמילדת לא עיינה אז אם היה דם על האצבע וטבלה עוד שני פעמים והרגישה ג"כ כאב גדול בשע"ת. וראתה דם מ"ת וצויתי לבדוק אותה ע"פ המבואר בס"ט (סק"ז) לעשות כיס מבגד פשתן ארוך כו'. ובדקה עצמה בו (בימי ליבונה) ומצאה דם מן הצד ולא בראשו. אחלה אדוני להורני מה דינה של האשה הזאת ואי אינה מוחזקת לרמ"ת או צריכה ז' נקיים וטבילה. ואיך תתנהג בהפסק טהרה ויום א' מז' נקיים שלפי הנראה א"א לה לבדוק היטב בחורין וסדקין באותו צד שאם תגע במכתה בחוזק קצת כואב לה מאד ולא תהיה הבדיקה נקיה לגמרי ועד כעת היתה מקילה לעצמה ע"פ עצת נשים שהביאו לה ראיה מבתולה שבמקום שא"א א"צ להכניס כ"כ בעומק. ואי צריכה לפרוש בליל טבילה. ומחמת שקשה עלי להורות באיסור חמור כזה אף שלפ"ד הקלושה יש איזה סברות להקל כאשר פרשתי שיחתי לפני כבוד בנו הה"ג מוה' ישראל נח נ"י. אעפ"כ אין בידי להכריע. גם בעל האשה רצונו לשמוע הדין מפי כ"ק דוקא. לזאת מלאני לבי לגשת אל הקדש לשאול את פי כ"ק ולבקש מאתו לעורר רחמים על בעל האשה הנוכחי העומד ומתחנן על דבר אשתו העלובה שיורנו איזה דרך ישכון אור התורה בדבר טהרתה והנהגת בדיקתה (ופרישתה):
באתי בשאלתי ובקשתי להורני בדבר האשה אשת הנוכחי אשר בהקשותה בלידתה הראשונה הוכו צדדיה ונעשו שם חבורות ופצעים. והכאב הי' גדול מאד עד שלא היתה יכולה ליגע שם. ולא להלך כדרכה מחמת מכתה. ואחר כמה חדשים טבלה וכשהערה בה צעקה שאינה יכולה לסבול הכאב. והוצרך לפרוש ממנה. ולמחר מצאה סדינה מלוכלך בדם הרבה. וכשטבלה עוד הפעם לבד הכאב שלא היתה יכולה לסבול אמר שצר לו המקום ונסתם מחמת המכה והוצרך ג"כ לפרוש ממנה ולמחר מצאה ג"כ דם בסדינה. ושאלה פי הרופאים ומילדות בקיאות יהודית וא"י. ומהם אמרו שבהכרח לחתוך מכתה (הנקרא אפיראציע) והדאקטער וויאטקוסקי אמר שא"צ ונתן לה רפואות. וליעווענטאל עשה לה כלי עגול משעוה נילוש בשמן זית שתלך עמו תדיר כדי להרחיב רחמה ונתרפאית קצת שתחלה נתפשטה המכה בכל בית החיצון ועתה נשארה רק במקום א'. ואחר כמה שבועות טבלה עוד הפעם לוסתה (כי יש לה וסת רק שהוא בתוך כ"ד חדש) ולא ראתה אז כלל. שפירש מחמת שהיה עדיין רחמה צר במקום המכה ושהתה כך כמה ימים בטהרה עד שעת וסתה. ואח"כ כשטבלה הרגישה כאב גדול בשע"ת כי נתרחב רחמה ונדחק גם במקום המכה. וא"ת מיד הרגישה זיבת דבר לח ולקחה עד וקנחה בו ומצאה עליו דם. והיא אומרת שברי לה שמכתה הראשונה (שהיה אפ"ל עלי' עיניה בין מכתה כו') הוציאה גם עכשיו את הדם (שעדיין לא נתרפאית) ובכל פעם שבודקת מוצאת דם כשנוגעת באו"מ אפילו בדחיקה מועטת אם מעט ואם רב לפ"ע הדחק באו"מ. וצויתי למילדת יהודית לבדוק אותה ובדקה אותה באצבעה ומצאה בצדה השמאלית שני בליטות וביניהם גומא וחלל. וכשנגעה בהבליטות הרגישה כאב גדול ובשארי מקומות לא הרגישה כאב כלל ורצתה להכניס אצבעה בהגומה וצעקה במר נפשה ואמרה שאינה יכולה לסבול הכאב כלל. והמילדת לא עיינה אז אם היה דם על האצבע וטבלה עוד שני פעמים והרגישה ג"כ כאב גדול בשע"ת. וראתה דם מ"ת וצויתי לבדוק אותה ע"פ המבואר בס"ט (סק"ז) לעשות כיס מבגד פשתן ארוך כו'. ובדקה עצמה בו (בימי ליבונה) ומצאה דם מן הצד ולא בראשו. אחלה אדוני להורני מה דינה של האשה הזאת ואי אינה מוחזקת לרמ"ת או צריכה ז' נקיים וטבילה. ואיך תתנהג בהפסק טהרה ויום א' מז' נקיים שלפי הנראה א"א לה לבדוק היטב בחורין וסדקין באותו צד שאם תגע במכתה בחוזק קצת כואב לה מאד ולא תהיה הבדיקה נקיה לגמרי ועד כעת היתה מקילה לעצמה ע"פ עצת נשים שהביאו לה ראיה מבתולה שבמקום שא"א א"צ להכניס כ"כ בעומק. ואי צריכה לפרוש בליל טבילה. ומחמת שקשה עלי להורות באיסור חמור כזה אף שלפ"ד הקלושה יש איזה סברות להקל כאשר פרשתי שיחתי לפני כבוד בנו הה"ג מוה' ישראל נח נ"י. אעפ"כ אין בידי להכריע. גם בעל האשה רצונו לשמוע הדין מפי כ"ק דוקא. לזאת מלאני לבי לגשת אל הקדש לשאול את פי כ"ק ולבקש מאתו לעורר רחמים על בעל האשה הנוכחי העומד ומתחנן על דבר אשתו העלובה שיורנו איזה דרך ישכון אור התורה בדבר טהרתה והנהגת בדיקתה (ופרישתה):
בותוכן שאלה זו שאחר עשיית הטבעת עגול משעוה נשארה המכה במקום אחד. והמילדת בדקה אותה באצבעה ומצאה בצדה השמאלית שני בליטות וביניהם גומא וחלל וכשנגעה בהבליטות הרגישה כאב גדול ובשארי מקומות לא הרגישה כאב כלל. ורצתה להכניס אצבעה בהגומא וצעקה במר נפשה ואמרה שאינה יכולה לסבול הכאב כלל. אך לא ביאר מעלתו אם שני בליטות אלו והגומא הם בהמקום שנשאר המכה או הם במקום אחר. אך מסתמא זהו הכל מקום אחד. והאשה רמ"ת ג"פ. ובפעם (ג') [א'] מיד כשנגע השמש שם הרגישה זיבת דבר לח. ולקחה עד וקנחה בו ומצאה עליו דם. עוד רמ"ת עוד ב' פעמים ונבדקה ע"פ בדיקת האמונת שמואל סי' נ"ז שהביא הס"ט סי' קפ"ז סק"ז. ונמצא הדם מן הצד. גם האשה אומרת שבכל פעם כשבודקת א"ע מוצאת דם כשנוגעת באותו מקום (ר"ל במקום המכה) אפילו בדחיקה מועטת אם מעט ואם רב לפי ערך הדוחק באותו מקום. והשאלה היא הא' אם אינה נקרא מוחזקת להיות רמ"ת. ואם אינה מוחזקת אם צריכה ספירת ז' נקיים וטבילה. או יש לטהר הדם לגמרי. ואיך תתנהג בהבדיקות דהפסק טהרה ויום א' מז' נקיים שלפי הנראה אי אפשר לה לבדוק שאם תגע במכתה בחוזק לא יהיה הדם נקי:
גא
הנה אם זהו מכה בפרוזדור כפי דעתו. י"ל שזה נקרא מכה שידוע שמוציאה דם. כיון שבכל פעם שנוגעת באותו מקום המכה מוציאה דם מחמת דחיקת העד על המכה. דהרי זהו כעין מ"ש בפסקי מהרא"י סי' מ"ז וז"ל ואם כן בנ"ד שבשום פעם אינה מוצאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה שבצדדין כו' עכ"ל וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' פ"ז וז"ל ועוד יש צד אחר להתיר באשה שיש לה וסת קבוע שלא בשעת וסתה אפילו היכא שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם אם הוא בענין שמרגשת כאב תמיד במקום אחד באו"מ ושם באותו צד במקום שמרגשת כאב מוצאת דם שלא בשעת וסתה. ובצדדים אחרים בכל החורין והסדקין אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם ותמיד הוא כן שלעולם אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם אם היא בודקת בכל החורין והסדקין רק בצד ההוא במקום אחד. יש לתלות שהדם הוא מהמכה שבאותו צד. וזה מבואר בפסקי מהרא"י סי' מ"ז הביאו הרב בש"ע סי' קפ"ז ס"ז ויש להתירה שלא בשעת וסתה ובאמת שבדינו דפסקי מהרא"י הנ"ל יש ב' שיטות. האחד דמיירי שאינו מבורר כלל שיש לה מכה רק ע"י הוכחות הנ"ל אנו מחזיקים שיש לה מכה כאשר כן כתוב מפורש אאזמו"ר הגאון ז"ל בש"ע שלו סי' קפ"ז ס"ז ס"ק ל"ג דמיירי בשאינו ידוע אם יש לה מכה כלל וכ"כ בספר תפל"מ בסי' קפ"ז בד"ה בט"ז דקמ"ו. וכ"ד הגאון מוה' יצחק הלוי איש הורוויץ בשו"ת נו"ב קמא סי' מ"ד. וכן משמע מדברי הכו"פ דלקמן. ואמנם הנו"ב שם סי' מ"ו פירש דמיירי בידוע שיש לה מכה רק שאינו ידוע אם מוציאה דם. וא"כ גם להנו"ב הרי יש להתיר בכה"ג כמ"ש הצ"צ כנ"ל. ולדעת אאזמו"ר הגאון ז"ל וסיעתו י"ל דכה"ג נקרא מכה שידוע שמוציאה דם כיון שיש לה מכה מבוררת וגם כל זמן שנוגעת בה בהעד מוצאה דם. וכ"כ בשו"ת חתם סופר סי' קמ"ד ד"ה והשתא נדון ק"ו. וכ"כ בכו"פ סי' קפ"ז סק"ה וז"ל ועמ"ש הש"ע בשם תשו' מהרא"י בסעיף ז' והדברים ק"ו כשיש לה מכה דע"י כן כשאינה מוציאה רק במקום ההוא דמחזקינן דם במכה עכ"ל. וכ"מ ממ"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד ד"ה ודע אע"ג. וכ"מ דעת תשו' ח"צ סי' מ"ו. וא"כ אף שהיא רמ"ת טהורה. וכמ"ש הרשב"א בתה"א בית הנשים סוף שע"ד דף קפ"א ע"ב וכיון שכן זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש ואפילו כשהגיע עת וסתה טהורה. ואשה בחזקת טהרה עומדת ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא עכ"ל. והנה הוא ז"ל כתב כן אף במכה שאינו ידוע שמוציאה דם כמו שפירש הב"י ורמ"א וכן הסכימו לפירושם גדולי האחרונים הכו"פ והס"ט וכן הכריח בתשו' חתם סופר סי' קמ"ב ודחה פי' הש"ך והח"צ. ובנד"ז דה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם א"כ אף לסה"ת והגמי"י וסיעתם הדין כן. ובפרט שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. ובתשו' חתם סופר סי' קמ"ב דף נ"ג עמוד שני הביא תשו' נו"ב שעמד על לשון אפילו בשעת תשמיש דקאמר הרשב"א מהו אפילו. ושפירש אע"פ שי"ל דארגישה וכסבורה הרגשת שמש הוא. והוא דחה פירושו דאין זה רבותא. אלא פי' שהרבותא אע"פ דרגיל הדם לבוא מהמקור מחמת תשמיש. וכמ"ש הבד"ה והכו"פ סי' קפ"ד אעפ"כ היא טהורה. והיינו שא"צ ז"נ כלל. וכמ"ש הש"ך ס"ק כ"ג:
הנה אם זהו מכה בפרוזדור כפי דעתו. י"ל שזה נקרא מכה שידוע שמוציאה דם. כיון שבכל פעם שנוגעת באותו מקום המכה מוציאה דם מחמת דחיקת העד על המכה. דהרי זהו כעין מ"ש בפסקי מהרא"י סי' מ"ז וז"ל ואם כן בנ"ד שבשום פעם אינה מוצאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה שבצדדין כו' עכ"ל וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' פ"ז וז"ל ועוד יש צד אחר להתיר באשה שיש לה וסת קבוע שלא בשעת וסתה אפילו היכא שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם אם הוא בענין שמרגשת כאב תמיד במקום אחד באו"מ ושם באותו צד במקום שמרגשת כאב מוצאת דם שלא בשעת וסתה. ובצדדים אחרים בכל החורין והסדקין אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם ותמיד הוא כן שלעולם אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם אם היא בודקת בכל החורין והסדקין רק בצד ההוא במקום אחד. יש לתלות שהדם הוא מהמכה שבאותו צד. וזה מבואר בפסקי מהרא"י סי' מ"ז הביאו הרב בש"ע סי' קפ"ז ס"ז ויש להתירה שלא בשעת וסתה ובאמת שבדינו דפסקי מהרא"י הנ"ל יש ב' שיטות. האחד דמיירי שאינו מבורר כלל שיש לה מכה רק ע"י הוכחות הנ"ל אנו מחזיקים שיש לה מכה כאשר כן כתוב מפורש אאזמו"ר הגאון ז"ל בש"ע שלו סי' קפ"ז ס"ז ס"ק ל"ג דמיירי בשאינו ידוע אם יש לה מכה כלל וכ"כ בספר תפל"מ בסי' קפ"ז בד"ה בט"ז דקמ"ו. וכ"ד הגאון מוה' יצחק הלוי איש הורוויץ בשו"ת נו"ב קמא סי' מ"ד. וכן משמע מדברי הכו"פ דלקמן. ואמנם הנו"ב שם סי' מ"ו פירש דמיירי בידוע שיש לה מכה רק שאינו ידוע אם מוציאה דם. וא"כ גם להנו"ב הרי יש להתיר בכה"ג כמ"ש הצ"צ כנ"ל. ולדעת אאזמו"ר הגאון ז"ל וסיעתו י"ל דכה"ג נקרא מכה שידוע שמוציאה דם כיון שיש לה מכה מבוררת וגם כל זמן שנוגעת בה בהעד מוצאה דם. וכ"כ בשו"ת חתם סופר סי' קמ"ד ד"ה והשתא נדון ק"ו. וכ"כ בכו"פ סי' קפ"ז סק"ה וז"ל ועמ"ש הש"ע בשם תשו' מהרא"י בסעיף ז' והדברים ק"ו כשיש לה מכה דע"י כן כשאינה מוציאה רק במקום ההוא דמחזקינן דם במכה עכ"ל. וכ"מ ממ"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד ד"ה ודע אע"ג. וכ"מ דעת תשו' ח"צ סי' מ"ו. וא"כ אף שהיא רמ"ת טהורה. וכמ"ש הרשב"א בתה"א בית הנשים סוף שע"ד דף קפ"א ע"ב וכיון שכן זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש ואפילו כשהגיע עת וסתה טהורה. ואשה בחזקת טהרה עומדת ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא עכ"ל. והנה הוא ז"ל כתב כן אף במכה שאינו ידוע שמוציאה דם כמו שפירש הב"י ורמ"א וכן הסכימו לפירושם גדולי האחרונים הכו"פ והס"ט וכן הכריח בתשו' חתם סופר סי' קמ"ב ודחה פי' הש"ך והח"צ. ובנד"ז דה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם א"כ אף לסה"ת והגמי"י וסיעתם הדין כן. ובפרט שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. ובתשו' חתם סופר סי' קמ"ב דף נ"ג עמוד שני הביא תשו' נו"ב שעמד על לשון אפילו בשעת תשמיש דקאמר הרשב"א מהו אפילו. ושפירש אע"פ שי"ל דארגישה וכסבורה הרגשת שמש הוא. והוא דחה פירושו דאין זה רבותא. אלא פי' שהרבותא אע"פ דרגיל הדם לבוא מהמקור מחמת תשמיש. וכמ"ש הבד"ה והכו"פ סי' קפ"ד אעפ"כ היא טהורה. והיינו שא"צ ז"נ כלל. וכמ"ש הש"ך ס"ק כ"ג:
דקיצור אם זהו מכה כמו פצע וחבורה וכיון כשדוחקת שם בעד מוצאה דם י"ל להצ"צ נקרא מכה שאינה ידוע שמוציאה דם אבל יש הוכחות שמוציאה דם. ולפ"ד הכו"פ י"ל דנקרא מכה שידוע שמוציאה דם. ואיך שיהיה עכ"פ אפילו רואה מחמת תשמיש טהורה וא"צ ז' נקיים. ומה גם בצירוף שאשה זו יש לה וסת ושלא בשעת וסתה. וצ"ע אם נמצא דם הרבה שא"א לתלות סך זה בהמכה ה"ל כמו נתעסקה בכחצי סלע ומצאה דם כסלע. וה"ל כמו ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה:
הב
אך ממ"ש במכתבו שליעווענטאל עשה לה כלי עגול משעוה נילוש בשמן זית שתלך עמו תדיר כדי להרחיב רחמה ונתרפאית קצת כו' עכ"ל. וכלי עגול זה משעוה דרך לעשות לאשה שיש לה חולי פאר פאל כמובא בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סי' ט' וסי' יו"ד ובשו"ת חינוך בית יהודה סי' ס"ז שזה הוא פעולה להגן שלא יפול הרחם והפרוזדור לכותלי בית הרחם והובא ג"כ בס"ט סי' קצ"ו סעיף ו' ס"ק כ"ג ד"ה וראיתי בספר שו"ת זכרון יוסף. אבל לאשה שיש לה מכה במקור או בכותלי בית הרחם לכאורה לא שייך כלל עשיית הטבעת משעוה הנ"ל. וא"כ מזה שהי' לה פעולה מעשיית הטבעת מוכח שמכתה הוא ענין נפילת הרחם. הנקרא פאר פאהל. ודין זה אינו דומה לדין אשה שיש לה מכה ממש במקור או בכותלי בית הרחם. דהתם ודאי יש להקל כשידוע שמכתה מוציאה דם אף לא להצריכה ז"נ אבל אם אין לה מכה כ"א זהו נפילת הרחם וא"כ הדם הוא דם נדה ולא דם מכה כ"א שיוצא מחמת נפילת הרחם יש בזה דיעות רבות דהמקילים בזה סומכים על פי' רבינו שמשון שבהרא"ש פ' המפלת והאוסרים ס"ל כפרש"י שם. וכן יש שם כמה שיטות להתוספות והרמב"ן והרשב"א. ולפ"ד כולם אין הדין כמו לפי' רבינו שמשון אבל מ"מ מסקנת הס"ט סי' קפ"ח סק"ד בד"ה אבל הואיל שגדול השלום. ע"פ מ"ש בתשובת צ"צ סי' פ"ו דבר פשוט הך בליטה שהאשה מרגשת בצד שמאל וכאב לה ובשמושה יכולה ליגע בה דזה מקרי מכה באותו מקום בין שתהיה כו' האם עצמה מקרי מכה באותו מקום עכ"ל. ואף שכ' שם בשם הצ"צ דדוקא במרגשת כאב באותה חתיכה הוא דנקרא מכה. הרי בנד"ז מרגשת כאב בין בשעת תשמיש הרגישה כאב גדול וכן כשנגעה המיילדת בהבליטות שבצד שמאל הרגישה כאב גדול. א"כ י"ל גם לו יהא זה נפילת האם נקרא מכה (גם בלא הטענה דאין דרך אשה להיות רואה בכך שע"ז יש הרבה חולקים כנ"ל) וכ"כ בתשו' נו"ב מהד"ת חי"ד סס"י קי"ד וז"ל ואם נאמר שנפילת המקור הוא המקור עצמו שירד כו' יש לנו לתלות מתוך דוחק המקור בצדדים או שנתחדש איזה פצע בצדדים שהם צדדי הפרוזדור או שנתחדש איזו פצע בחיצוניות המקור כו' א"כ אמרינן ספק מצדדי הפרוזדור והאשה והדם טהורים ואת"ל מן המקור שמא מחיצוניות המקור והדם טמא והאשה טהורה עכ"ל. הגם שלכאורה יש לעיין מנלן שזהו בחיצוניות המקור שמא אדרבה הוא פנימית המקור. כי אם זהו נפילת האם שנפלה לכותלי בית הרחם. א"כ י"ל שנתהפך צד הפנימים של המקור ונעשו למטה חיצוניים. והחיצוניים נעשו פנימיים. שכן דרך כשמהפכים הדבר נעשה הפנימי חיצון והחיצון פנימי. כמו דהפכיה ככיתונא פ"ג דר"ה דכ"ז ע"ב ופרש"י לעשות פנימי חיצון ואף אם לא נפלה כל האם ונהפכה רק חציה עד"מ נשתרבב למטה. ג"כ הפנימי נעשה חיצון. וא"כ זה המכה אינה בחיצוניות המקור כדברי הנו"ב במהד"ת סי' קי"ד כ"א בצד הפנימי של המקור וא"כ הדם היוצא ממנו שמא נחשב דם החדר. אך יש ע"ז ב' תשובות האחד שי"ל דזה אינו נפילת האם ממש כ"א נפילת צוואר הרחם הנקרא שייד כמ"ש בנו"ב קמא סי' נ"ח. וכן כ' המנוח מ' ישעי' דאקטור מדרוייא לאאזמ"ו הגאון ז"ל שזה מצוי יותר מנפילת האם עצמה. ואף אם שזהו נפילת האם ממש כמו שבתשובת חתם סופר חי"ד סי' קע"ג חלק על הנו"ב. מ"מ אין דם החדר טמא אלא דם היוצא מן הגידים שבהחדר שדרך הם יוצא דם מותרי הגוף אבל אם הדם יוצא מקלקול בשר החדר עצמו טהור הוא כמבואר בשו"ת שב יעקב סי' מ"א בתשו' הג"מ יהודה ממענץ וכ"כ בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א בהשאלה ומקור דמיה הוא המקורות שברחם שהם נפתחים כו'. וע' בשו"ת שארית יהודה חי"ד סי' ט' מה שהשיג על תשובת מ"ב סי' מ"ט במ"ש שהמקור מלא דם כו' וא"כ כיון דדם היוצא מבשר המקור אינו דם נדה א"כ מה שע"י נגיעת העד בבשר זה כשירד ממקומו ונחלש ונתקלקל יוצא דם י"ל אין זה דם נדה ולא דמי לאם נוגע בעד בכותלי הפרוזדור כשהאם במקומו דמטמאין בכל שהוא ולא תלינן שמהבשר יצא הדם ולא מהגידים. דהתם שאני שלא יש קלקול בבשר. אבל הכא שנשתרבב האם ונהפך הפנימי לחוץ שפיר יכולים לתלות שע"י דוחק העד בבשר ההוא יוצא ממנו דם כמו בבשר שבין השיניים. ועוד והוא העיקר שי"ל שנתחדש איזו פצע בבשר המקור מחמת נפילה זו שנתהפך ומתוך דוחקו בהצדדים כותלי בית הרחם כמ"ש הנו"ב. ומה גם בנד"ז שהמיילדת מצאה בצדה השמאלית שני בליטות וביניהם גומא וחלל. וכשנגעה בהבליטות הרגישה כאב גדול. א"כ יש כאן מכה באותו מקום. ולדעת הנו"ב במהד"ת חשוב ס"ס. אך בשו"ת שמן רוקח סי' מ"ם השיג עליו. מ"מ נתפוס דעת הצ"צ והס"ט דזה נקרא מכה. ואף שלדעת הצ"צ והס"ט נקרא זה מכה שאינה ידוע אם מוציאה דם. הנה בנד"ז כיון שבכל פעם שבודקת מוצאת דם כשנוגעת באותו מקום (דהיינו במקום המכה ר"ל מה שהיא קוראה מכה אף שאפשר שזהו נפילת האם עכ"פ כשנוגעת במקום שנפל שנחשב להצ"צ והס"ט מכה. מוציאה דם מחמת הנגיעה שם בהעד) אפילו בדחיקה מועטת אם מעט ואם רב לפי ערך הדחק באותו מקום. א"כ י"ל עי"ז נקרא מכה זו מכה שידוע שמוציאה דם. וגם הכא עדיף טובא ע"י שנמצאו בה הבליטות. ובצ"צ שם סד"ה והיינו אם היא. התיר בכה"ג ממש באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אף שלא להצריכה ז"נ אף שלא החשיב זה מכה שידוע שמוציאה דם דימה זה למ"ש בש"ע סי' קפ"ז ס"ז היוצא מפסקי מהרא"י סי' מ"ז וכמש"ל סעי' א'. עכ"פ בנד"ז אף אם הוא נפילת האם יש להתיר מה שרמ"ת אפילו בלי ספירת ז"נ מטעמים הנ"ל דהא נתברר שיש מכה בהחתיכה שנפלה ומוכח שממנה יוצא הדם:
אך ממ"ש במכתבו שליעווענטאל עשה לה כלי עגול משעוה נילוש בשמן זית שתלך עמו תדיר כדי להרחיב רחמה ונתרפאית קצת כו' עכ"ל. וכלי עגול זה משעוה דרך לעשות לאשה שיש לה חולי פאר פאל כמובא בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סי' ט' וסי' יו"ד ובשו"ת חינוך בית יהודה סי' ס"ז שזה הוא פעולה להגן שלא יפול הרחם והפרוזדור לכותלי בית הרחם והובא ג"כ בס"ט סי' קצ"ו סעיף ו' ס"ק כ"ג ד"ה וראיתי בספר שו"ת זכרון יוסף. אבל לאשה שיש לה מכה במקור או בכותלי בית הרחם לכאורה לא שייך כלל עשיית הטבעת משעוה הנ"ל. וא"כ מזה שהי' לה פעולה מעשיית הטבעת מוכח שמכתה הוא ענין נפילת הרחם. הנקרא פאר פאהל. ודין זה אינו דומה לדין אשה שיש לה מכה ממש במקור או בכותלי בית הרחם. דהתם ודאי יש להקל כשידוע שמכתה מוציאה דם אף לא להצריכה ז"נ אבל אם אין לה מכה כ"א זהו נפילת הרחם וא"כ הדם הוא דם נדה ולא דם מכה כ"א שיוצא מחמת נפילת הרחם יש בזה דיעות רבות דהמקילים בזה סומכים על פי' רבינו שמשון שבהרא"ש פ' המפלת והאוסרים ס"ל כפרש"י שם. וכן יש שם כמה שיטות להתוספות והרמב"ן והרשב"א. ולפ"ד כולם אין הדין כמו לפי' רבינו שמשון אבל מ"מ מסקנת הס"ט סי' קפ"ח סק"ד בד"ה אבל הואיל שגדול השלום. ע"פ מ"ש בתשובת צ"צ סי' פ"ו דבר פשוט הך בליטה שהאשה מרגשת בצד שמאל וכאב לה ובשמושה יכולה ליגע בה דזה מקרי מכה באותו מקום בין שתהיה כו' האם עצמה מקרי מכה באותו מקום עכ"ל. ואף שכ' שם בשם הצ"צ דדוקא במרגשת כאב באותה חתיכה הוא דנקרא מכה. הרי בנד"ז מרגשת כאב בין בשעת תשמיש הרגישה כאב גדול וכן כשנגעה המיילדת בהבליטות שבצד שמאל הרגישה כאב גדול. א"כ י"ל גם לו יהא זה נפילת האם נקרא מכה (גם בלא הטענה דאין דרך אשה להיות רואה בכך שע"ז יש הרבה חולקים כנ"ל) וכ"כ בתשו' נו"ב מהד"ת חי"ד סס"י קי"ד וז"ל ואם נאמר שנפילת המקור הוא המקור עצמו שירד כו' יש לנו לתלות מתוך דוחק המקור בצדדים או שנתחדש איזה פצע בצדדים שהם צדדי הפרוזדור או שנתחדש איזו פצע בחיצוניות המקור כו' א"כ אמרינן ספק מצדדי הפרוזדור והאשה והדם טהורים ואת"ל מן המקור שמא מחיצוניות המקור והדם טמא והאשה טהורה עכ"ל. הגם שלכאורה יש לעיין מנלן שזהו בחיצוניות המקור שמא אדרבה הוא פנימית המקור. כי אם זהו נפילת האם שנפלה לכותלי בית הרחם. א"כ י"ל שנתהפך צד הפנימים של המקור ונעשו למטה חיצוניים. והחיצוניים נעשו פנימיים. שכן דרך כשמהפכים הדבר נעשה הפנימי חיצון והחיצון פנימי. כמו דהפכיה ככיתונא פ"ג דר"ה דכ"ז ע"ב ופרש"י לעשות פנימי חיצון ואף אם לא נפלה כל האם ונהפכה רק חציה עד"מ נשתרבב למטה. ג"כ הפנימי נעשה חיצון. וא"כ זה המכה אינה בחיצוניות המקור כדברי הנו"ב במהד"ת סי' קי"ד כ"א בצד הפנימי של המקור וא"כ הדם היוצא ממנו שמא נחשב דם החדר. אך יש ע"ז ב' תשובות האחד שי"ל דזה אינו נפילת האם ממש כ"א נפילת צוואר הרחם הנקרא שייד כמ"ש בנו"ב קמא סי' נ"ח. וכן כ' המנוח מ' ישעי' דאקטור מדרוייא לאאזמ"ו הגאון ז"ל שזה מצוי יותר מנפילת האם עצמה. ואף אם שזהו נפילת האם ממש כמו שבתשובת חתם סופר חי"ד סי' קע"ג חלק על הנו"ב. מ"מ אין דם החדר טמא אלא דם היוצא מן הגידים שבהחדר שדרך הם יוצא דם מותרי הגוף אבל אם הדם יוצא מקלקול בשר החדר עצמו טהור הוא כמבואר בשו"ת שב יעקב סי' מ"א בתשו' הג"מ יהודה ממענץ וכ"כ בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א בהשאלה ומקור דמיה הוא המקורות שברחם שהם נפתחים כו'. וע' בשו"ת שארית יהודה חי"ד סי' ט' מה שהשיג על תשובת מ"ב סי' מ"ט במ"ש שהמקור מלא דם כו' וא"כ כיון דדם היוצא מבשר המקור אינו דם נדה א"כ מה שע"י נגיעת העד בבשר זה כשירד ממקומו ונחלש ונתקלקל יוצא דם י"ל אין זה דם נדה ולא דמי לאם נוגע בעד בכותלי הפרוזדור כשהאם במקומו דמטמאין בכל שהוא ולא תלינן שמהבשר יצא הדם ולא מהגידים. דהתם שאני שלא יש קלקול בבשר. אבל הכא שנשתרבב האם ונהפך הפנימי לחוץ שפיר יכולים לתלות שע"י דוחק העד בבשר ההוא יוצא ממנו דם כמו בבשר שבין השיניים. ועוד והוא העיקר שי"ל שנתחדש איזו פצע בבשר המקור מחמת נפילה זו שנתהפך ומתוך דוחקו בהצדדים כותלי בית הרחם כמ"ש הנו"ב. ומה גם בנד"ז שהמיילדת מצאה בצדה השמאלית שני בליטות וביניהם גומא וחלל. וכשנגעה בהבליטות הרגישה כאב גדול. א"כ יש כאן מכה באותו מקום. ולדעת הנו"ב במהד"ת חשוב ס"ס. אך בשו"ת שמן רוקח סי' מ"ם השיג עליו. מ"מ נתפוס דעת הצ"צ והס"ט דזה נקרא מכה. ואף שלדעת הצ"צ והס"ט נקרא זה מכה שאינה ידוע אם מוציאה דם. הנה בנד"ז כיון שבכל פעם שבודקת מוצאת דם כשנוגעת באותו מקום (דהיינו במקום המכה ר"ל מה שהיא קוראה מכה אף שאפשר שזהו נפילת האם עכ"פ כשנוגעת במקום שנפל שנחשב להצ"צ והס"ט מכה. מוציאה דם מחמת הנגיעה שם בהעד) אפילו בדחיקה מועטת אם מעט ואם רב לפי ערך הדחק באותו מקום. א"כ י"ל עי"ז נקרא מכה זו מכה שידוע שמוציאה דם. וגם הכא עדיף טובא ע"י שנמצאו בה הבליטות. ובצ"צ שם סד"ה והיינו אם היא. התיר בכה"ג ממש באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אף שלא להצריכה ז"נ אף שלא החשיב זה מכה שידוע שמוציאה דם דימה זה למ"ש בש"ע סי' קפ"ז ס"ז היוצא מפסקי מהרא"י סי' מ"ז וכמש"ל סעי' א'. עכ"פ בנד"ז אף אם הוא נפילת האם יש להתיר מה שרמ"ת אפילו בלי ספירת ז"נ מטעמים הנ"ל דהא נתברר שיש מכה בהחתיכה שנפלה ומוכח שממנה יוצא הדם:
וקיצור. שבנד"ז י"ל שזהו לא מכה פצע וחבורה כ"א עקירת המקור. ובעקירת המקור הדם יוצא מהרחם. ולא דם מכה ויש בזה דעות. אך מ"מ הצ"צ סי' פ"ו והסכים עמו הס"ט ס"ל דמחמת נפילה י"ל שנעשית מכה ופצע. וכשיש ראי' לזה נחשב כמכה שאינה ידוע אם מוציאה דם. ובנד"ז שמא י"ל שנחשב כמכה שידוע שמוציאה דם:
זג
אך זה אינו דאף שיש הוכחות גמורות דמכה זו מוציאה דם אך כיון שהוא עקירת המקור א"כ י"ל שדם זה אינו יוצא מהמכה שנעשה מחמת נפילה זו כדברי הצ"צ והס"ט דלו יהא כן מ"מ הדם י"ל שהולך מהחדר שמחמת עקירת המקור הדרך שיוצא דם מהחדר. וא"כ הדר ה"ל המכה שנתהוה מחמת הנפילה כדין מכה שא"י שמוציאה דם. אך באמת גם במכה שאינו ידוע אם מוציאה דם ס"ל להרמ"א דבאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה יש לטהר בלא ז"נ. והש"ך סי' קפ"ז ס"ק ך' חולק ע"ז. ופירושו בהרשב"א דחה הכו"פ והס"ט ותשובת חתם סופר סי' קמ"ב האריך לדחות פירושו. וגם הביא כמה פוסקים ראשונים שעומדים בשטת הרשב"א. וכן דעת הכו"פ סק"ה בד"ה ומעתה נשוב לדברי הש"ך. וז"ל אבל האמת יורה דרכו דדעת הרמ"א להתיר (ר"ל בלי ז"נ) ויפה כ' הב"ח דהא המחבר פסק כהרשב"א דבמכה לחוד אף שאינה ידועה שמוציאה דם סגי ולמה לא נקיל בצירוף יש לה וסת. עכ"ל. והכנסי"ח סי' ל"ד הבין גם דעת הש"ך כן לענין רמ"ת ואף שהס"ט חלק על פירושו בהש"ך מ"מ בס"ק ט"ז כ' שמדברי הש"ך סקכ"ד משמע כדברי הכנסי"ח. ועוי"ל לצרף לזה שאף לדברי הגמי"י ע"פ סה"ת דאין לטהר הדם אלא במכה שידוע שמוציאה דם והכא הרי נחשב אין ידוע שמוציאה דם משום שי"ל שהדם נמשך מן החדר מ"מ אף לו יהא כן יש דיעה להתיר שהרי הרבה גדולי האחרונים העלו להתיר דין עקירת המקור ע"פ פירוש רבינו שמשון שהביא הרא"ש פ' המפלת סי' ג' והטוש"ע סי' קפ"ח כמ"ש בשו"ת פנ"י חי"ד סי' וא"ו ובכו"פ רס"י קפ"ח ובספר באר יעקב. (אך אם ע"י הטבעת שעוה חזרה הנפילה למקומה בטלה קולא זו כמ"ש בתשו' חתם סופר הנ"ל סי' קמ"ה. אך א"כ לא היה לה כאב ולא הבליטות א"כ לכאורה לא חזר המקור למקומו לגמרי). וברואה שלא בהרגשה. כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל רס"י קפ"ח. וכ"כ בתשו' חתם סופר סי' קע"ג והרגשת זיבת דבר לח י"ל שאינה הרגשה כמ"ש בתשו' הנ"ל. היוצא זה שי"ל שיש בנד"ז ג' ספיקות לקולא. הא' שמא הוא מכה כפשוטו וא"כ ה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם. הב' אף אם זהו עקירת המקור ה"ל כמכה שא"י שמוציאה דם שיש היתר באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אף בלא ז"נ לפ"ד רמ"א. וע' תשו' חתם סופר סי' קמ"ד הביא שכ"ד הרבה פוסקים ראשונים וכ"ד הכו"פ. ומה שנקרא מכה שא"י שמוציאה דם אף שיש הוכחה שמוציאה דם וכנ"ל דהוה לי' כמכה שידוע שמוציאה דם אך כיון שזהו עקירת המקור א"כ הספק שמא אין דם זה מהמכה כ"א הולך מהחדר מחמת עקירת המקור. אך עכ"ז ספיקא מיהו הוי. ולדעת רמ"א וסיעתו יש להתיר לגמרי. הספק הג' דאף אם נאמר שדם זה יוצא מהחדר כיון שזה בא מחמת עקירת המקור שע"כ נשאר ממנו חלק בפרוזדור א"כ זהו פארפאהל שהתירו הרבה גדולי אחרונים כשרואה שלא בהרגשה. והרגשת זיבת דבר לח אינו נקרא הרגשה וע' בשו"ת ח"ס הנ"ל סי' קע"ג היקל בפארפאהל כשרואה שלא בהרגשה וגם מה שתראה שלא מחמת תשמיש כ"א ע"י בדיקת עד יש לצדד להקל מצד צירוף ג' ספיקות הנ"ל. אך יותר טוב שלא תבדוק א"ע כלל רק בקינוח מבחוץ וגם זה לפרקים וכל זה לפי שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. אכן בשעת וסתה ודאי תהיה טמאה. ובענין ספירת ז"נ תצטרך הפסק טהרה ויום א' מהשבעה נקיים כמ"ד תחלתן אע"פ שאין סופן דבאשה זו ההכרח להקל בכה"ג וגם יש טעמים להקל בה יותר מבשאר נשים לבד שעת הדחק. א"כ תצטרך בדיקה א' ביום הראשון של ז"נ ושאר ששה ימים לא תבדוק א"ע כלל כ"א תסמוך על חזקת טהרה שע"י הפסק טהרה ויום א' מהז"נ עי"ז יהיו הששה ימים ג"כ מוחזקים בטהרה אף בלי שום בדיקה רק י"ל תעשה קינוח מבחוץ בכל יום בימי הז"נ ותטבול סוף הז"נ ותהיה מותרת לבעלה עד זמן וסתה ע"ד שכתבתי. והנה בענין בדיקת הפסק טהרה ויום א' מז"נ ג"כ לכאורה אם תבדוק א"ע גם במקום המכה תמצא דם כמ"ש רומע"ל ואם לא תבדוק א"ע שם א"כ י"ל אין זה בדיקה המחזיקה בחזקת טהרה. אך הנה בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סי' יו"ד היקל בזה. כיון שבודקת נגד פתח החדר לפרוזדור הביאו הס"ט סי' קצ"ז ס"ק כ"ג והשיג עליו דאף אם לגבי הפסק טהרה מהני כה"ג מ"מ בבדיקה א' דז' נקיים לא מהני ע"ש טעמו. ואין דבריו מוכרחים. דא"כ אף אם בודקת כל הצדדין ניחוש שמא יצא דם שעה א' קודם הבדיקה זו ונפל לארץ א"ו לא חיישינן זה משום דבעינן רק בדיקה א' ביום זה ולא שתבדוק א"ע כל היום. א"כ י"ל גם בדיקה כהך דהזכרון יוסף מהני. מיהו אף להס"ט באשה שיש לה מכה כיון דלהרשב"א אף בשעת וסתה טהורה נהי דאנו ס"ל דבשעת וסתה טמאה. מ"מ כיון דלא חיישינן רק לזמן וסתה שהוא עת נדתה א"כ מדאורייתא א"צ ז"נ כלל אלא מתקנת רבי א"כ מקום המכה שא"א לבדוק שם י"ל שא"צ בדיקה מה גם שהורה כן הזכרון יוסף. מיהו גם בנדה שא"צ ז"נ מ"מ צריך בדיקה גמורה לידע שפסק הדם כדאיתא במשנה פב"ת דף ס"ח נדה שבדקה א"ע כו'. וחכ"א אף בשנים לנדתה. ובנד"ז א"א לה לבדוק א"ע במקום המכה. ועכצ"ל לסמוך בזה עמ"ש הס"ט שם תחלת ס"ק הנ"ל אבל מן התורה אע"פ שלא בדקה בחורין ובסדקין כל שהיא שוהה בבדיקה בכדי שתרד מן המטה תו ליכא למיחש למידי כו' בצירוף מה שנגד מקום המכה יש לצרף דעת הרשב"א. דאף בשעת וסתה כו'. א"כ מקום זה א"צ בדיקה:
אך זה אינו דאף שיש הוכחות גמורות דמכה זו מוציאה דם אך כיון שהוא עקירת המקור א"כ י"ל שדם זה אינו יוצא מהמכה שנעשה מחמת נפילה זו כדברי הצ"צ והס"ט דלו יהא כן מ"מ הדם י"ל שהולך מהחדר שמחמת עקירת המקור הדרך שיוצא דם מהחדר. וא"כ הדר ה"ל המכה שנתהוה מחמת הנפילה כדין מכה שא"י שמוציאה דם. אך באמת גם במכה שאינו ידוע אם מוציאה דם ס"ל להרמ"א דבאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה יש לטהר בלא ז"נ. והש"ך סי' קפ"ז ס"ק ך' חולק ע"ז. ופירושו בהרשב"א דחה הכו"פ והס"ט ותשובת חתם סופר סי' קמ"ב האריך לדחות פירושו. וגם הביא כמה פוסקים ראשונים שעומדים בשטת הרשב"א. וכן דעת הכו"פ סק"ה בד"ה ומעתה נשוב לדברי הש"ך. וז"ל אבל האמת יורה דרכו דדעת הרמ"א להתיר (ר"ל בלי ז"נ) ויפה כ' הב"ח דהא המחבר פסק כהרשב"א דבמכה לחוד אף שאינה ידועה שמוציאה דם סגי ולמה לא נקיל בצירוף יש לה וסת. עכ"ל. והכנסי"ח סי' ל"ד הבין גם דעת הש"ך כן לענין רמ"ת ואף שהס"ט חלק על פירושו בהש"ך מ"מ בס"ק ט"ז כ' שמדברי הש"ך סקכ"ד משמע כדברי הכנסי"ח. ועוי"ל לצרף לזה שאף לדברי הגמי"י ע"פ סה"ת דאין לטהר הדם אלא במכה שידוע שמוציאה דם והכא הרי נחשב אין ידוע שמוציאה דם משום שי"ל שהדם נמשך מן החדר מ"מ אף לו יהא כן יש דיעה להתיר שהרי הרבה גדולי האחרונים העלו להתיר דין עקירת המקור ע"פ פירוש רבינו שמשון שהביא הרא"ש פ' המפלת סי' ג' והטוש"ע סי' קפ"ח כמ"ש בשו"ת פנ"י חי"ד סי' וא"ו ובכו"פ רס"י קפ"ח ובספר באר יעקב. (אך אם ע"י הטבעת שעוה חזרה הנפילה למקומה בטלה קולא זו כמ"ש בתשו' חתם סופר הנ"ל סי' קמ"ה. אך א"כ לא היה לה כאב ולא הבליטות א"כ לכאורה לא חזר המקור למקומו לגמרי). וברואה שלא בהרגשה. כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל רס"י קפ"ח. וכ"כ בתשו' חתם סופר סי' קע"ג והרגשת זיבת דבר לח י"ל שאינה הרגשה כמ"ש בתשו' הנ"ל. היוצא זה שי"ל שיש בנד"ז ג' ספיקות לקולא. הא' שמא הוא מכה כפשוטו וא"כ ה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם. הב' אף אם זהו עקירת המקור ה"ל כמכה שא"י שמוציאה דם שיש היתר באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אף בלא ז"נ לפ"ד רמ"א. וע' תשו' חתם סופר סי' קמ"ד הביא שכ"ד הרבה פוסקים ראשונים וכ"ד הכו"פ. ומה שנקרא מכה שא"י שמוציאה דם אף שיש הוכחה שמוציאה דם וכנ"ל דהוה לי' כמכה שידוע שמוציאה דם אך כיון שזהו עקירת המקור א"כ הספק שמא אין דם זה מהמכה כ"א הולך מהחדר מחמת עקירת המקור. אך עכ"ז ספיקא מיהו הוי. ולדעת רמ"א וסיעתו יש להתיר לגמרי. הספק הג' דאף אם נאמר שדם זה יוצא מהחדר כיון שזה בא מחמת עקירת המקור שע"כ נשאר ממנו חלק בפרוזדור א"כ זהו פארפאהל שהתירו הרבה גדולי אחרונים כשרואה שלא בהרגשה. והרגשת זיבת דבר לח אינו נקרא הרגשה וע' בשו"ת ח"ס הנ"ל סי' קע"ג היקל בפארפאהל כשרואה שלא בהרגשה וגם מה שתראה שלא מחמת תשמיש כ"א ע"י בדיקת עד יש לצדד להקל מצד צירוף ג' ספיקות הנ"ל. אך יותר טוב שלא תבדוק א"ע כלל רק בקינוח מבחוץ וגם זה לפרקים וכל זה לפי שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. אכן בשעת וסתה ודאי תהיה טמאה. ובענין ספירת ז"נ תצטרך הפסק טהרה ויום א' מהשבעה נקיים כמ"ד תחלתן אע"פ שאין סופן דבאשה זו ההכרח להקל בכה"ג וגם יש טעמים להקל בה יותר מבשאר נשים לבד שעת הדחק. א"כ תצטרך בדיקה א' ביום הראשון של ז"נ ושאר ששה ימים לא תבדוק א"ע כלל כ"א תסמוך על חזקת טהרה שע"י הפסק טהרה ויום א' מהז"נ עי"ז יהיו הששה ימים ג"כ מוחזקים בטהרה אף בלי שום בדיקה רק י"ל תעשה קינוח מבחוץ בכל יום בימי הז"נ ותטבול סוף הז"נ ותהיה מותרת לבעלה עד זמן וסתה ע"ד שכתבתי. והנה בענין בדיקת הפסק טהרה ויום א' מז"נ ג"כ לכאורה אם תבדוק א"ע גם במקום המכה תמצא דם כמ"ש רומע"ל ואם לא תבדוק א"ע שם א"כ י"ל אין זה בדיקה המחזיקה בחזקת טהרה. אך הנה בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סי' יו"ד היקל בזה. כיון שבודקת נגד פתח החדר לפרוזדור הביאו הס"ט סי' קצ"ז ס"ק כ"ג והשיג עליו דאף אם לגבי הפסק טהרה מהני כה"ג מ"מ בבדיקה א' דז' נקיים לא מהני ע"ש טעמו. ואין דבריו מוכרחים. דא"כ אף אם בודקת כל הצדדין ניחוש שמא יצא דם שעה א' קודם הבדיקה זו ונפל לארץ א"ו לא חיישינן זה משום דבעינן רק בדיקה א' ביום זה ולא שתבדוק א"ע כל היום. א"כ י"ל גם בדיקה כהך דהזכרון יוסף מהני. מיהו אף להס"ט באשה שיש לה מכה כיון דלהרשב"א אף בשעת וסתה טהורה נהי דאנו ס"ל דבשעת וסתה טמאה. מ"מ כיון דלא חיישינן רק לזמן וסתה שהוא עת נדתה א"כ מדאורייתא א"צ ז"נ כלל אלא מתקנת רבי א"כ מקום המכה שא"א לבדוק שם י"ל שא"צ בדיקה מה גם שהורה כן הזכרון יוסף. מיהו גם בנדה שא"צ ז"נ מ"מ צריך בדיקה גמורה לידע שפסק הדם כדאיתא במשנה פב"ת דף ס"ח נדה שבדקה א"ע כו'. וחכ"א אף בשנים לנדתה. ובנד"ז א"א לה לבדוק א"ע במקום המכה. ועכצ"ל לסמוך בזה עמ"ש הס"ט שם תחלת ס"ק הנ"ל אבל מן התורה אע"פ שלא בדקה בחורין ובסדקין כל שהיא שוהה בבדיקה בכדי שתרד מן המטה תו ליכא למיחש למידי כו' בצירוף מה שנגד מקום המכה יש לצרף דעת הרשב"א. דאף בשעת וסתה כו'. א"כ מקום זה א"צ בדיקה:
חקיצור. שיש באשה זו שלשה ספיקות להקל ולטהר. הא' שמא זהו מכה וידוע שמוציאה דם. הב' אף אם הוא עקירת המקור י"ל שנעשה מכה ונחשב מכה שא"י אם מוציאה דם וגם זה ס"ל להכו"פ להקל כדעת רמ"א והב"ח באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. הג' שמא הלכה להתיר בעקירת המקור כשרואה שלא בהרגשה. ומ"מ בשעת וסתה ודאי טמאה. וא"כ איך יהיה ספירת הז"נ. יש להורות כתשובת זכרון יוסף: