Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Indexes·Subject Index·Nunשו״ת צמח צדק·מפתחות·מפתח ענינים·נ

נאד
עיי"ע תערובות (כבוש).

נאמנות
אהע"ז ח"ב: ש, ג (רב שאומר שהגט שסידר הי' פסול, אם נ. יותר מע"א). שכ (לענין נדה התורה האמינתה).

עיי"ע אין אדם חוטא ולא לו. אין אדם משים עצמו רשע. נדרים (נאמאות). עדות.

אב על בנו
אהע"ז ח"א: יג, ז (אם נ. לפסול בנו. נ. יותר להכשירו מלפוסלו). יד, ה (נ. לאומר קדשתי בתי אבל אין סוקלין ע"ז. לאיסורא הימני' ולא לקטלא. חילוק בין זה לנ. ע"א באיסורין).

אהע"ז ח"ב: ר, ג (אב על שינוי בשמו, אחר שבתו הוחזקה מגורשת). ר, ח-ט (כנ"ל). רו, ד-ז (אם נ. אף לעונשים ולמכות, כשהעיד קודם המעשה). רו, ה (חילוק בין זה להוחזק איסור בע"א שלוקין עליו). רו, ו-ז (חילוק בין זה או' זו אשתי וזו או' זה בעלי שהוחזקו). שז, ג (אם נאמן אף לעונשים ולמכות, כשהעיד קודם מעשה). שט, ז (אב על בתו אין לו דין ע"א דהוי קרוב. ונ. להאכיל בנו תרומה מטעם מיגו שיכול לו' שהוא רחוק ממנו). שי [קיג, ג] (כנ"ל). שכ (כנ"ל). שכא (לומר שהוא גדול לענין חליצה).

פס"ד: שנב, ב (על בן הקטן שהוא בכור. כשעדים מכחישים).

אומר קדשתיך
אהע"ז ח"א: קכט, א (אינו נאמן לאוסרה אפי' או' שיש עדים במדינה אחרת).

אומרת גרשתני
אהע"ז ח"ב: רפו, ב [נג, ג] (חזקה עצומה דאין אישה מעיזה כו' ומועילה נגד חזקת א"א).

חידושים: ריז, ד - ריח, א (טעמי החילוק בין או' מת בעלי לאו' שלא בפני בעלה שנתגרשה). ריח, א (אמרה שלא בפניו גרשני, ואח"כ בא ואו' גרשתני, אם נאמנת).

אם על עוברה
אהע"ז ח"א: יג, ז (א"נ אפי' כע"א כי היא קרובה ואשה נגד ח"כ דאתי מרובא. נ. יותר להכשירו מלפוסלו. כשעשתה עצמה חד"א לפני שזנתה אם נ. גם על עוברה). יד, ד (היא ובועל א"נ לפסול). יד, ה (אף שאסרה עצמה לפני שנודע שנתעברה א"נ על עוברה). יד, ו-ז (אמרה נאנסה אסורה לינשא לכהן אחר מיתת בעלה. אם נ. לפסול בניה). יט, א (ברוב פסולין ואמרה לכשר נבעלתי כשר אף לכהונה. חזרה ואמרה לפסול נבעלתי, חילוק בין רוב פסולים לרוכ כשרים. אין חילוק בין אמרה בב"ד או חוץ לב"ד). יט, ב (נ. להכשיר כי ס' ממזר רק מדרבנן אבל לא לפסול. כשאמרה כשר ערער דחד אינו פוסל, וכן כשחזרה). יט, ג (כששאלוה לפלוני נבעלת וענתה הן אם הוי טענת ברי).

אהע"ז ח"ב: ש, ה (א"נ מטעם דלא עבידא לבזויי כו' אלא לגבי עצמה).

אשה באיסורים
חידושים: רנא, א (בדאו' כשאין האיסור ברור. בודאי איסור דרבנן וס' דאו').

אשה לאמר א"א אני
אהע"ז ח"ב: רו, ז (החזיקה עצמה לא"א אם נאמנת לעונשים).

אשה לאמר מת בעלי
אהע"ז ח"א: מז, א-ב (אשה שידוע שהיא א"א ולא ידוע מי בעלה אם נאמנת לומר מ"ב. כשיבוא בעלה תכחישו ואין חומר בסופה. אפ"ל לא פלוג וגם יש קצת חומר כשיוכיח שהוא בעלה).

אהע"ז ח"ב: שנט (כנ"ל. כשאומרת בחייו שהוא בעלה והוא מכחישה ואח"כ מת).

חידושים: ריז, ד - ריח, א (טעמי החילוק בין או' מת בעלי לאו' נתגרשה). רכא, ד - רכב, א (הוחזקה שקרנית או החזיקה קטטה א"נ אפי' או' קברתיו ואפי' ע"א מעיד, החזיק הוא בקטטה חיישינן רק בדדמי). רכד, ג-ד (כשאמרה מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נ. להתייבם וחוששין להצריכה חליצה, ולא מהני אמתלא, ולא חיישינן שיבואו עדים ויצריכו כרוז לכהונה שהיא הפסידה על נפשה).

עיי"ע עגונות (בדדמי).

אשה לאסור עצמה לבעלה
אהע"ז ח"א: יג, ז (אם היא ובועל נ.). יד, ב (באיכא רג"ל נ. רק לעצמה מטעם חד"א ולא על הבעל או על הולד). יד, ג-ד (גם בלא רג"ל נ' דהיא והבועל נ. ול"א ענ"ב, אבל לא מטעם עדות גמורה). יד, ח (אם היא ובועל נ.). לה, ד (אם היא וע"א נ.). לט [נא, ג] (סגי בהגדה לבעלה וא"צ להיות הגדה בב"ד וא"י לחזור. בנתנה אמתלא מהני רק כשאין רג"ל והאמתלא מקובלת). מ (התייאשה מהחיים והתוודתה שזנתה עם גוי וחזרה לבוריה). מ, א (א"א משטה בשעת מיתה). מ, ב-ג (אם יש לחשוש שחושבת שתקום מחליה וענ"ב). מ, ד (י"א למשנה ראשונה נאמנת רק מצד תק"ח, ולכן למשנה אחרונה גם כשא"ל ענ"ב אינה נאמנת). מ, ה-ז (בירו' שמסל"ת או שבאה להתיר עצמה נאסרת אבל לא מובא בפוסקים. י"א הטעם שא"נ שחבה לאחרים). מ, ח-י (בגמ' נ' דלמ"ר נ. מדינא ולמ"ר תלוי במחלוקת אם נ. במקום שלא שייך ענ"ב). פו, יא [קמב, ב-ג] (ביוצא שובר מתח"י האשה מתי חיישינן לקנוניא). קמ (אין ראי' דטא"ל ורג"ל נאסרת. חילוק בין קינוי וסתירה לרג"ל. אין להחמיר אלא בטא"ל ורג"ל חזקים. טא"ל וע"א אינה נאסרת).

אהע"ז ח"ב: שז, יז (אפי' מסל"ת חיישינן דאערומי קא מערמא). שעד (הודית לפני הרב שזינתה עם גוי ויש רג"ל אמנם ידוע שחיפשה תחבולות להפטר מבעלה). הוספות: נד, א (טא"ל ורג"ל ע"י בתולה חיישינן שאיערומי). נד, ב (הודית לפני איזה אנשים. רג"ל היינו בלי אמירתה. הודה גם הנחשד ע"י עישוי). נד, ג (כשאו' ענ"ב וקמי שמיא גליא, אם עושה הבעל איסור).

חידושים: רכט, א-ד (הטעם דל"א באומרת טא"ל למ"א דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא. כיון שא"נ הוא אינו מוזהר וגם היא אינה מוזהרת או דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת משום מיגדר מילתא. אם מותרת גם בתרומה).

אשה להתיר עצמה לבעלה
אהע"ז ח"א: לא [לט, ב] (גרע מע"א, וגם ע"א א"נ בדבר שבערוה).

אהע"ז ח"ב: שיב, ג (א"נ להתיר עצמה מזיקת יבם).

עיי"ע אישות (טענת בתולים; טענת נאנסתי; נחשדת). כהנים (פסולי כהונה).

בידו
עיי"ע בידו. עדות (עד א'). ראה לקמן אצל שליש.

בעל בענין הגירושין
אהע"ז ח"ב: קמה, א (שגירש את אשתו, שמסר לשליח קבלה, שציוה לסופר לכתוב, שיש לו בנים לפטור אשתו מחליצה, כשכותב בשעת מעשה שציוה לסופר). קסג [כב, א] (אחר שנתן הבעל הגט א"נ לפסלו אפי' קודם שנישאת, אפי' כשיש קצת רג"ל). קצא (על שמו וש"א). רכו (לפסול הגט בטענת שינוי השם. לא כל הימנו כו'. אפקעינהו כו'). רפט, ח (שאו' גרשתי אשתי נ. ורק כשיש ריעותא דגירושין קלא אית לי' הוי ס', מטעם מיגו במקום עדים). רפט, ט (אם נ. אף למפרע, כשאומר גרשתי לפני כמה חדשים). רפט, י (אומר גרשתי כו' ואין לו מיגו, אם הוי כע"א). תי (לפסול הגט בטענת שינוי השם. לא כל הימנו כו'. אפקעינהו כו').

בעל בענין יבום וחליצה
אהע"ז ח"ב: שז (עובר אורח שלא מוחזק באחין ונפרד בקטטה ולפני מותו א' שיש לו אח וא"י היכן). שז, א-יג (לא הוחזק באחין א"נ לו' שיש לו אחין. דוקא שדר במדינה זו ולא נודע לו אח או אפי' בא ממדינה אחרת). שז, א (אמר בשעת קידושין אין לי אחים אם נאמן במיגו). שז, ח (בא ממרחקים וידוע שיש לו אחים וא"י אם יש לו בנים אם נ. לומר שיש לו בנים). שז, יז-כ (אם נ. לומר לפני האירוסין במסל"ת יש לי אחים ואין לי בנים). שז, יח (חילוק בין א' שיש לו אחים לידוע שיש לו אחים וא' פלוני אחי). ). שז, כ (חילוק בין הבעל לעד א'). שי (כנ"ל). שיא (ידוע שיש לו אחים ומוחזק שאין לו בנים ואמר יש לי בנים אם נ.).

הוחזק שקרן
חידושים: רכא, ד (אומרת גרשתני והוכחשה ואומרת מת וקברתיו א"נ).

חיה
אהע"ז ח"א: יט, ב (חילוק בין נ. ח. לנ. אם. ח. שאמרה כשר וערער חד). עז, ו (טעם נאמנותה. לאלתר ובמקומו. עשו פונדקית כח.).

אהע"ז ח"ב: שיח, ח (כשע"א מכחישה).

חליצה
אהע"ז ח"א: פה [קלו, ג] (הכרת אח המת ע"פ אשה וקרוב אם הוא אפי' בשעת מעשה).

חתיכה דאיסורא
יו"ד: עא [סט, א] (אומרים שוי' אנפשי' כו' גם בספק איסור).

אהע"ז ח"א: יג, ז (אם הוא מדין נדר אם נ. על עצמו). יד, ו (לא מדין נ. ולכן לא נמשך מזה איסור על האשה והבנים).

אהע"ז ח"ב: קנח, ה (אין זה חמור כעדות וגם לא כנאמנות האב על בתו ומהני בו אמתלא).

מילתא דעבידא לגלויי
יו"ד: יא (בשו"ב).

אהע"ז ח"א: מז, ג (בקטנים). מח, יא [סה, ג] (בנוגע בדבר). סה, י (בעדות מוכחשת). עז, ה (במסל"ת).

אהע"ז ח"ב: רו, א (בעד מפי עד). רו, ב (בע"א אם נאמן מה"ת. חילוק בין עבידא ובידינו לגלות מיד או לא). רו, ג (חילוק בין מדעל"ג לגילויא מילתא בעלמא). רו, ח (מהני רק כשיש ג' דברים: מדעל"ג, לאו אאיסורא קמסהיד, גילויא מילתא בעלמא דהיינו שיש לו אח וא"י מיהו והוא או' שזהו אחיו). עדר, ג (נ. קטנים לומר זה אחיו וזו יבמתו, מטעם שא' קודם מעשה או דהוי גילוי מלתא). עדר, ד-ה (היכר איש בגט ובשטר. אם סמכינן אמדעל"ג בממון. חילוק בין קודם מעשה ובשע"מ, ובין מדעל"ג לגלוי' מילתא). רפו, ב (חילוק בין גט לשא"ד. חילוק בין היכר איש בגט שאין אשתו עמו שסגי בע"א ואפי' קרוב להיכר האיש ע"י השליח שצריך ב' עדים דוקא. חילוק התו"ג בין היכר שהוא בעלה להיכר שמו. גם היכר שהוא בעלה הוי מדעל"ג גמור. חילוק אם ידענו בלי העד שיש לו אח רק לא ידענו מיהו. חילוק אם האיש כאן או במקומות הרחוקים). שז, יח (דוקא שידוע שיש לו אחים וא' פלוני אחי ולא בא' שיש לו אחים). שט, ב (אם נ. בגלויא מילתא אף באיסור ערוה). שט, ד (אם ע"א נ. במדעל"ג בממון). שט, י (מה"ט נאמנות נשים לומר שמצאו שערות להחמיר). שנג (חילוק אם עבידא לגלויא מיד).

מסיח לפי תומו
חידושים: צ, א-ב (הטעם שאין ישראל נאמן במסל"ת. פסול לע. במסל"ת).

פס"ד: קנג, ג-ד (חילוקים בין מסל"ת בקטן ובנכרי).

ראה לקמן אצל נכרי.

מתוך שנאמן כו'
אהע"ז ח"א: קכט, ד (מתי אומרים מש"נ להפסיד שכרך כו'. אומרת שזינתה ברצון אם נ. לאסור עצמה על בעלה מתוך שמפסדת כתובתה. חילוק בין איסורים לדבר שבערוה).

נאמן עליו כבי תרי
יו"ד: שמה, ט (רק כשעי"ז יש חיוב מדינא).

אהע"ז ח"א: יד, ט (כשמאמין לאשתו שזנתה כב"ת אם נאמן לעשות בזה בניו חללים. ב"ד א"י לומר נאמן עלינו כב"ת דל"א בתר אומדנא).

אהע"ז ח"ב: ש, ו (כשאו' שאינו מאמין, אבל לב כל העולם מאמין שדבריהם אמת). שא, ה (אם נאסר מטעם זה מה"ת). שכז (בס' ממזר לא הלכה התורה אחר האמת והתירה ס' ולכן אף במאמינה אין להחמיר. בס' ערלה נ' דנאסר). שעג (שמאמין לו בכל הדברים או בזה, שברור אצלו או דמספקא לי', אם מלמדין אותו לומר היפך מה שבלבו, איסור דאו' או דרבנן).

נכרי
יו"ד: עו [בתשו' הרי"א מהאמיל] (כלים בבית ישראל שהא"י מבשל או אינו מבשל שם. המפתח ביד ישראל או לא. סי' או ט"ע על הכלים). קמח, ה (קפילא נ. רק בעבידא לגלויי מיד. מסל"ת מהני. הא דא"נ הוא מטעם בדדמי או מטעם אשר פיהם כו'). קמח, ו (מסל"ת ורוב מהני אף במקום דלא סמכינן ארובא לחוד). קמח, ז (לא מרע נפשייהו עדיף ממסל"ת). רכז (מסל"ת ע"י שאלה. בעדות אשה. בס' איסור. בבכור בצירוף היתר חולבת. בצירוף רוב שאז הוא לגלוי' מילתא בעלמא). שנה-ו (הטעם דלא מהימן במסל"ת בדאו'. חילוק בין גוי מסל"ת לחשוד. אמר ביצי עוף פלוני וטהור. אם הפסול הוא מדאו'. מסל"ת וע"א מה עדיף. אם יש חילוק בין איתחזק איסורא א"ל). שנז (כשמוכח דקושטא קאמר). שנח )ב' מסל"ת זה שלא בפני זה). הוספות: עא, ד (הטלת חמין למקוה ע"י נ.).

אהע"ז ח"א: ס (א"י מסל"ת בשם א"י. כששאלו על א' שניצל וסיפר גם על זה שנטבע נק' מסל"ת). סז (מסל"ת עם טב"ע לאחר דאשתהי). עא [קיז, א-ב] (חילוק בין נתכוין להתיר לנתכוין להעיד ושאלוהו דאפשר הוי רק פסול דרבנן. כשלא שאלוהו אם מת רק מה שלומו). עב (אמר וואס איז נישטא פייוויש והשיבה ער איז שוין נישטא ואמר ער וועט שוין ניט זיין שראהו הרוג אם הוי מסל"ת. התחלה ממנו אבל דיבר לאשה. ס' מסל"ת בצירוף אומדנות והוכחות שמת ואבד זכרו). עה [קכ, ג] (כשנשבעו לפני בעלי משפט). עז, א-ד (אם מסל"ת עדיף מעדות אשה). עז, א (אם מסל"ת נ. בשאר איסורים). עז, ה (קצת מסל"ת בצירוף הוכחות. מסל"ת במדעל"ג באיסור דאו'). עז, ו [קכד, א] (רישום השפיטאל שמת מתי הוי מסל"ת).

אהע"ז ח"ב: שמא, ד (מסל"ת ע"פ שאלה ורגלים לדבר, שאח"כ נמצא כדבריו. הודאת הרוצח בבית המשפט). שנג-ד (הודאת הרוצח שאמר המקום ומצאו שם כו'. תלוי אם היו נגישות). שנה (רישום השפיטאל שמת מתי הוי מסל"ת). הוספות: נב, ב (כנ"ל, אף שהוא ע"י שאלה. גם חזקה דלא מרעי נפשייהו). נב, ג (בפרט כשרשום בב' מקומות שמת. א"ח שערק ורשמו כדי לנקות עצמם). נג, ג (ע. בית הדואר שהשיבו על המכתב שהנמען מת הוי מסל"ת).

חידושים: רכז, ב-ד (מסל"ת וחולבת יש להתיר. כששאלו אם טובה ואמר שכמה ולדות שלה מתו חשוב מסל"ת).

פס"ד: קכז, ד - קכח, ב (אם נאמן בהפה שאסר הפה שהתיר, כגון שבעת הוצאת הדקין מהבהמה הראה מסמר ואמר שהי' תחוב במקום הזה, שאינו נטרף בזה). קנג, א-ד (מסל"ת באיסורים. בדרבנן. בשבוי'. חילוקים בין נ. לקטן במסל"ת).

ראה לעיל אצל מסיח לפי תומו. נכנס ויוצא.

ערכאות
אהע"ז ח"ב: ש, ד (דלא מרעי נפשייהו. רק בשטרות, בדבר שבממון). שמא, ד (כנ"ל. בענין עדות אשה שהאשה רחוקה א"ח לשוחד).

קטנים
פס"ד: קנג, ג-ד (נ. במסל"ת).

קפילא
יו"ד: שנה (אם בעי דוקא מסל"ת אף אם טעם כעיקר מדרבנן).

חידושים: קסח, ב (כנ"ל).

רופאים
יו"ד: קמח, ב (לענין חולה ביוהכ"פ. ר. א' אומר א"י ור. א' אומר א"צ מאכילין אותו). קנח, ח-ט (לענין חציצה בקאלטענש, נדה ויוהכ"פ). הוספות סו, א (אין לסמוך עליהם באיסור דאו' כשדבריהם כמו אומדנא).

ראה לעיל אצל רופאים).

שליח
אהע"ז ח"ב: קמה, א (נ. סופר שהבעל ציוה לו לכתוב). רעא, יא (אם הוי שליש). תלג (ש. גט נ. לומר שטעה בשם העיר שנכתב בו הגט). תמט (באשכחי' ולא אמר לי' מידי שוב אינו נאמן לפסול).

שליש
אהע"ז ח"ב: רעא, יא (נגד עדים או ב"ד. בגט - נגד ע"מ. נאמנותו מטעם דהימני' או מטעם מיגו). רעא, יב [כט, ד] (גם אם מטעם דהימני' א"נ במקום עדים). [ל, א] (כיון שאשכחי' ולא אמר שוב א"נ. אם גרע בזה מע"א). רפט, יב (דהא הימני', אע"פ שמשקר). רצ, יט (כנ"ל). שא, א (מטעם מיגו או דהימני').

חו"מ: י (כשנו"נ בעסק צריך לישבע שלא הורה היתר, ובמה שא"צ לישבע נאמן כשאר ש.). נד (שותף לא נעשה ש. אלא על מעות השותפות ולא בשאר המעות).

חידושים: רמ, ב (אם נ. מטעם מיגו).

עיי"ע עדות (עד א').

נבלה
עיי"ע שחיטה.

נגעים
או"ח: ז, א (אין לו בהן, לשיטת הרמב"ם והתוס'). ז, ד (ביש לו מקצת בהן).

יו"ד: קלח, ז (ספק בהרת קדמה כו'. חזקת טהרה וגזה"כ). קנז, ט (ספק בנזקק לטומאה ובלא נזקק. בנזקק ילפינן מקרא ואין ללמוד מכך לשאר דינים). קפט (הכל כשרים לראות את הנ. דמסברי להו וסבר. יכול הישראל לאמר לכהן נגע זה טהור כו').

חידושים: עח, ב-ד (בהכ"נ של כרכים ושל כפרים אם מטמא בנ.).

פס"ד: קלג, ב - קלד, ג (ס' בהרת קדמה כו'. חזקת היתר וריעותא).

נדה
יו"ד: שב (חקירות בדיני נ.).

חידושים: ה, ב (להסתכל במקומות המכוסים ובמקומות הגלוים). קצא, א-ב (בכותים ובנכרים).

פס"ד: שמח, א - שמט, א (חי' לרמב"ם).

בבשרה
יו"ד: צו ב-ג (אפ"ל דב. נק' גם למע' מבה"ח, והלימוד הוא דטמאה אף קודם שיצא לחוץ, ול"ד לזב ובעל קרי). צז, יא (גם למע' מבה"ח נק' ב. מ"מ למע' מבה"ש לא נק' זובה).

ראה גם לקמן אצל חתיכה; שפופרת.

בדיקה
יו"ד: קיג, ד (אם סגי בקינוח. מתי להקל בב. הפסק טהרה וב. א' דיום א' וז'). קיד, ה (כנ"ל). קכג, ג (ביש לה מכה להקל בהפסק טהרה שלא בחורין וסדקין וביום א' בקינוח). קלב-ג (ב. מיד או אחר שיעור וסת מהרגשה או מוסת ולא מצאה או מצאה ליחה לבנה). קמא, ה (במצאה מראה טהור יש להקל אפי' לא ב. מיד). קמט (בשלאיים וקרטין לבדוק בהפסק טהרה, ביום א' ובא' מהז"נ). קנב (קודם ואח"ת. רגילות קרטין שלא נימוחו תמעט בב. קרטין שנימוחו אם סגי בקינוח. בז"נ - ב. הפסק טהרה ויום א' וז' והשאר בקינוח). שט (ביש לה מכה תבדוק רק ביום א' וז'. הא דאין תולין במכה בג"י ראשונים הוא חומרא בעלמא). שטז (בפארפאל להקל ע"י הפסק טהרה ועוד בדיקה א'). שכה (ב. אחר הרגשה, בלא מצאה כלום צ"ל תוך שיעור וסת ובמצאה ליחה לבנה גם אח"כ טהורה עד ב' מינוט). שכז (כשרגילה למצוא קרטין שאפשר לטהר תמעט בבדיקה. ואם הם נימוחים והיא מניקה אזי תבדוק רק בקינוח. ובהרגישה זד"ל תקנח ותשהה שם העד מעט. ובז"נ תבדוק הפסק טהרה וימים א' וז' בחורין ובסדקין). שכח-ט (כשרגילה לראות עם מ"ר באופן הטהור אזי גם בז"נ נק' ספורים לפנינו, בבדיקות שלא בשעת מ"ר). הוספות: סז, א (בפארפאל תבדוק בז"נ הפסק טהרה ויום א' וז').

חידושים: קפג, ג (אם סגי בקינוח בין השפיות. או צריך ב. בפנים. או צריך ב. בחורין ובסדקים). קפג, ג-ד (כשמוצאת קרטין ויהי' הכרח לטהרן מוטב שלא תבדוק. כשנימוח אם סגי בקינוח. בז"נ - ב. הפסק טהרה ויום א' וז' והשאר בקינוח). רסה, ג (ב. דז"נ צ"ל בחורים ובסדקים, מדרבנן. ב. לחשש שמא נטמאת לרמב"ם סגי בקינוח).

פס"ד: רסד, ד (כשרגילה לראות עם מ"ר באופן הטהור אזי גם בז"נ נק' ספורים לפנינו, בבדיקות שלא בשעת מ"ר).

ראה גם לקמן אצל ז' נקיים.

בדיקה קודם ואח"ת
יו"ד: קלח, א (שיעור אחר אחר - ב' או ג' חלקי ס' משעה). שי (במצאה פ"א בבוקר אח"ת אם הוי ריעותא להצריכה ב. ג"פ קודם ואח"ת. ובלא"ה כתב אדה"ז שבמקום שאין מנהג צריך לבדוק ג"פ כו').

חידושים: קפג, ג (לפני תשמיש. שיטות הפוס'). קפד, ב-ג (עד חדש בכל ב. של קודם ואח"ת). קפה, ד (אותיום חייבים בקרבן בקינוח או אף בבדיקה). קפה, ד - קפו, א (אחר אחר, קינוח אחר שתרד ועד בידה או בדיקה בלי ירידה ואין עד בידה). קפו, ג-ד (כנ"ל. אותיום, עד בידה וקינוח או עד בצד משקוף ובדיקה). קפז, ב-ג (קודם ואח"ת. עסוקה ואינה עסוקה בטהרות. וסת קבוע ואינו קבוע. ג"פ הראשונות. שיטות הפוס'). קפז, ג-ד (כנ"ל. בא מן הדרך. ערה וישנה. הגיע שעת וסתה).

פס"ד: רלט, ג-ד (בעברה עונתה שלא קבעתה ולא בדקה). שמח, א-ב.

בדיקת כיס בבעל
יו"ד: קד, ו (בדיקת כ. בבעל). שג, ח (כנ"ל). דש (כנ"ל).

בדיקת מוך דחוק וקנה ארוך
יו"ד: קיא (אם מועיל אף בלא מכה. חילוק בין רואה עם מ"ר או רואה בבדיקה. בין קנה ומוך למוך בלבד. אם יש לסמוך ע"ז בקרטין). קמה, ו-ז (בדקה מיד אחר מ"ר ומצאה אם מועיל ב. מ. ואם מועיל ב. קנה ומוך). קמו, ב-ד (מצאה במ"ר ועל העד י"ל דמהני ב. מ. אף שאינה מרגשת כאב ואין לה וסת, ובמרגשת כאב י"ל דמהני אף במצאה רק על העד ואין לה וסת). שטו (מעלת ב. קנה ארוך כו' ע"ג ב. מוך דחוק). שכח-ט (ב. קנה ארוך כו'). של, א-ג (מעלת ב. קנה ארוך כו' ע"ג ב. מוך דחוק). הוספות: ע, ד (לרמ"ת ב"פ ב. מכחול בלא ש.).

פס"ד: רסג, ג - רסד, ג (בדיקת מוך דחוק שהמציא הנו"ב ותי' לקושיית החו"ד). רסד, ד (ב. קנה ארוך כו').

בדיקת שפופרת או שמשה ולא ראתה ברמ"ת
יו"ד: קד, א-ג (אם מהני בלא רמ"ת ג"פ רצופות. אם מהני גם שלא להצריכה ז"נ). קו (ב. ע"י מוך ועץ אבל לא ע"י מוך בלבד. צ"ע ב. ע"י נר מתפוח אדמה). קז (אחר ב"ש ג' דיעות אם נאסרה ע"י ביאה א' שרמ"ת, ג"פ, או טהורה לעולם. כמו"כ גבי תשמיש שלא ראתה בו). קי, ג (אם מועיל אף לבעל הא'). קיא, ו (אם מהני באשה שאינה יכולה ליטהר, שלא ברמ"ת). קיא, ד (אם מועיל אף לז"נ. רק ברמ"ת). קיג, ב (כנ"ל. אם הדם שבצדדי הש. טהור). קכ (אם מועיל אף לז"נ). קכ, א (י"ל דרק לבעל ג' א"צ ז"נ). קכ, ב (אף למ"ד וסתות מדאו' מועיל). קכ, ד (סתירת חילוק החו"ד, דמועיל רק לענין ממלאה ונופצת ולא לענין בא ע"י חימוד). קכ, ה (יש להקל כשיש עוד צד היינו שלא הרגישה ושבדיקת הש. היתה אחר רמ"ת ג"פ). קכ, ו (כשבדקה ולא מצאה דם אמרינן נתרפאה או מהצדדין. נפ"מ כשחזרה וראתה). קכ, ז (רמ"ת גם בלי ב"ש הוי ספק שקול וע"י ב"ש אמרינן מהצדדים. רק אחרי רמ"ת ג"פ מועיל ב"ש לטהרה מז"נ). קכ, ט (כשבדקה ולא מצאה ואח"כ רמ"ת). שג, א-ו (אם מהני בלא רמ"ת ג"פ רצופות. בלא מצאה כלום אם מהני שלא להצריכה ז"נ. אם מהני בבעל א'). דש (כנ"ל). שה (מהני רק ברמ"ת או ביש לה מכה בביה"ח). שז (אם צריך ב"ש לידע אם היא מכה המוציאה דם).

פס"ד: רלג, ג (בראתה ג"פ בביאה א' שאחר טבילה). רלו, ב-ג (לשופעת מתוך זמן לאחר זמן). רלו, ג-ד (בוגרת לענין שלא להחזיקה רמ"ת עד שתחי' המכה, נוחרת או הרגשת כאב). רלז, א (אין להקל בשופעת לאחר זמן).

דם
יו"ד: צו, ד (המקור אינו מלא ד. אלא מתקבץ לעורקים שמתנפחים ובהגיע וסתה נפתחים והדם לחלל האם ומשם לבה"ח). קיב, ו (ד. חיותה שיוצא דרך המקור אם הוא טמא). קיב, ז-ח (ד. מכה שד. וסת מעורב בו אם מטמא). קטו, ב (אם ד. מכה במעי' יכול לעבור דרך המקור, וכשעובר אם טהורה. חילוק בין נבלע תחלה באברים). קטו, ד (ד. חיותה שעובר דרך המקור אם הוא טהור). קיט, ג-ו (ד. חיותה וד. מכה שעוברים דרך המקור. חילוק אם מתעכבים או לא. כשעובר מגילדעני אדער דרך המקור אם הוא כד. חיותה או כד. מכה). קכ, ב (הרגל ד. לבוא מחמת תשמיש). קכח, א (כנ"ל - צו, ד). קכט, ט (כנ"ל). קלב, ג (טעם אם איתא דהוה ד. מעיקרא הוה אתי מהני רק בזמן רב, ולא בזמן של רבע שעה או פחות ובד. מועט דטופח). קלז, ד (ל"א חזקתו מהמקור במעורב בליחות כ"א חזקת טהרה). קמב, ד (נמצא בפרוזדור גם בס' השקול טמא). קנא, ג (חששא דאזדקרה). קנא, ה (מתי אומרים הטעם דאין דרך הד. להתעכב). שיד, טז (המקור אינו מלא דם אלא מתקבץ לעורקים כו').

חידושים: קצא, ד- קצב, ב (חילוק בין ד. יבש שנימוח לשרץ וזוב יבשים שנימוחו). רסו, ג (יצא הד. לבן ונתאדם בחוץ).

דם בתולים
יו"ד: קיז, ד (ראתה שלא מחמת תשמיש תולין יום ולילה אח"ת). קכ, ח (מה בין ד"ב ברמ"ת לדין בדיקת שפופרת שתולין בצדדים). קנד (אם יש לטהרה בפ"ב, כשהרגישה כאב וכשמצאה על הסדין פחות מכגריס). קנד, ד (חילוק בין קטנה נערה ובוגרת. בפעם הא' החמירו מטעם חומרא דבוגרת ודשאר נשים ומצד חימוד. תרי חומרי דסתרי. כאב אינו תלוי בדם). שי (שיטת אדה"ז באינה מרגשת כאב. פ"א, ד' לילות לנערה כו' או עד שתחי' המכה).

אהע"ז ח"א: כא, ג (טעם החילוק אם כבר ראתה פ"א. לפי רבותינו שחזרו ונמנו שבועל ב"מ ופורש א"כ אין לבוגרת טענת ד"ב). כא, ה (בזמן הזה הוא מיעוט המצוי שבוגרות א"ל ד"ב כאשר חקרתי ודרשתי פה בעירנו מכמה וכמה צנועות).

אהע"ז ח"ב: שטז, ט (אף שאינה מתעברת מביאה ראשונה ואסור לבעול ב"פ מ"מ חוששין שבעל ב"פ).

פס"ד: רלה, ג-ד (פסקה פ"א או ראתה יום שני לשמושה או נשתנו מראה הדם בעונה שניה לשמושה טמאה). רלו, א (עבר לילה א' בלא תשמיש). רלו, א-ב (דיני קטנה ונערה שנישאו). רלו, ב (שיעור לילה שנותנין י"ב שעות). רסח, א - ג (דיני ד"ב).

עיי"ע אישות (טענת בתולים).

דם חימוד
יו"ד: קנג (כשנידחו הנישואים אם צריכה לספור ז"נ מחדש). קנה, י (ביאור השיטה דא"צ בדיקת ז"נ וסגי בישיבת ז' והרגשה שהם נקיים). שלא (כשוסמכת דעתה רק ע"י שדכן ולא ידעה בבירור הזמן מ"מ א"ח לח. שני).

פס"ד: רסה, א - רסח, ב (דיני כלה הנכנסת לחופה). רסח, א-ב (כשוסמכת דעתה רק ע"י שדכן ולא ידעה בבירור הזמן מ"מ א"ח לח. שני).

הוא ישן בין האנשים כו'
פס"ד: רסז, ב (כנסה לפני ספירת ז"נ לדם חימוד או פירסה נ. קודם שבא עליה).

הרגשה
יו"ד: צה (בלא ה. מה"ת ומדרבנן. ה. עד. מהו ה. יציאה ממקור או זיבת דם. בקרטין). צו (ה. שנפתח מקורה, או שזב בצאתו מהמקור, או בהגיעו לפרוזדור או לכתלי בה"ר). צו, ח (גם בלא הרגשה מטמאה טומאת ערב משום דמקורו טמא). צז, א-ד (אם בעינן ה. מה"ת). צז, א-ב (אם הה. מבררת שממנה בא). צז, ה-יב (מהי ה. זעזוע הגוף; פתיחת המקור; זיבת דם מהמקור; זיבת הדם בבה"ח או מבה"ח ולחוץ). צז, ה-ח (ביצא עם מ"ר אם הוי ה.). צז, י (חזקת הדם שבא בה.). צח (חזקת הדם שבא בה. איך הוא בכתמים, בישנה, בנמצא בפרוזדור, בהטלת מ"ר, ברוב ימי' בה., בז' נקיים, בה. שמש ובה. עד. ה. גזה"כ או בירור דאינו מהמקור. ומסיק דאין שורש כ"כ לשיטת הרמב"ם שחזקת הדם שבא בה. ואם צריכים ה. הוי ספיקא דדינא). סט, א-ה (אם בעינן ה. מה"ת הוי ספיקא דדינא). צט, א (ה. גזה"כ). צט, ו-ח (בבדיקה אימא סבורה ה. עד, והוי ספיקא ושמא מצטרף לס' דא"צ ה.). צט, ט (בקינחה אם אמרי' ה. עד י"ל דתלוי באי ה. זיבת דבר לח בבה"ח. באומרת ברי שא"ז אלא ה. עד). צט, מה"ק (בקינחה ולא ה. אם אמרי' ה. עד). ק, א (בלא ה. טהורה מה"ת אפי' בודאי מהמקור. סוגי' דשחתה ונזדרקה). קכ, ח (בהרגישה ברמ"ת לא תולין בצדדין). קכב, ד (כנ"ל). קכט, א (ה. זיבת דבר לח). קכט, ה-ו (בלא ה. טהורה מדלא הוי כדרך שהנשים רואות, כמו בחתיכה. ה. זיבת דבר לח, זעזוע הגוף ופתיחת המקור). קכט, ח (אם יש ה. ביצא דרך דופן ובמקור שנעקר ונפל לארץ). קכט, ט (היתר דלא ה. שייך יותר בבדיקת עד או בראי'). קל (זיבת דבר לח. בירור דאינו מהמקור. קשה להקל מטעם ה. בפארפאל). קלב-ד (ה. דאו' ולא גרע מוסתות למ"ד דאו'. ה. פתיחת מקור או זיבת דבר לח ובדקה מיד או אחר שיעור וסת ולא מצאה או מצאה ליחה לבנה או רגילה לראות ליחה לבנה אפי' לא בדקה). קלד (מעוברת שה. תולה במ"ר שרגילין לתוז). קלה, ב (ה. בעד שאינו בדוק ובמצאה לחלוחית שלאיים). קלו, ה (כנ"ל. חילוק בין ה. זד"ל לה. פתיחת המקור). קלז, א (נזדעזע גופה או זד"ל). קלז, ב-ג (מסוגיית מ"ר מוכח דלכו"ע עיקר ה. הוא פתיחת המקור וכיו"ב. זד"ל במ"ר לא מקרי ה. ופתיחת המקור בחתיכה מקרי ה.). קלז, ד (ה. הוי ספיקא דדינא. בסתירת ז"נ א"צ ה. טעם דחזקת הדם שבא בה. הוי ספק. בסתירת ז"נ א"צ ה. בשע"ו הוי נדה וא"צ ז"נ מה"ת). קמ (ה. בהניחה תחת הכר). קמא (ה. בעשא"ב). קמא, ד-ה (תולין ה. במראות טהורות). קמב, א (הלימוד דשמואל דבעינן ה. אפי' כשראתה מגופה ואינו כתם). קמט (תולין הה. בשלאיים). קנא, ד (בקרטין ל"ל חזקת הדם שבא בה.). קנא, ה (באחר אחר תלינן הה. בשמש והדם בא אח"כ וכן ניחוש שמא דם מאכולת). שיד, ג-ה (אם סגי ה. זד"ל בביה"ח ואם הלימוד מבבשרה הוא א' עם בבשרה ולא בשפופרת). שיד, כ (במה"ב חזר בו אדה"ז מקולא דה.). שיז (כנ"ל). שיט (רוב הראשונים ס"ל דבעינן ה. לפחות זד"ל בביה"ר). שכה (רגילה לראות ליחה לבנה שה. זיבת דבר לח יכולה לתלות בליחה לבנה כמו במכה). הוספות: סז, ב (בלא ה. טמאה מה"ת או מדרבנן).

פס"ד: רכא, א - רלא, ד (ביאור קו"א ומה"ב אדה"ז לסי' קפג, שיטות הפוס' בחזקה שבא בה. וכסבורה ה. עד כו'). רכא, א-ד (שיטת הרשב"א, רש"י והרמב"ם דמה"ט טמאה ודאי). רכא, ד - רכב, ג (שיטת תוס' סה"ת ומהרא"י דהוי ס' דאו'). רכב, ג-ד (חילוק בין תלינן כסבורה ה. עד לתלינן כסבורה ה. מ"ר). רכג, א - רכד, א (ה. ממש אם מטהרין במשתנת וכיו"ב. חילוק בין משתנת לעד שנתון תחת הכר ונמצא על שלו). רכה, א-ב (נמצא בפרוזדור טמא מטעם כסבורה ה. עד ולא מטעם ה. ולאו אדעתה בזמן מועט). רכה, ג (בלא ה. גם הדם טהור). רכה, ד (נמצא בפרוזדור לשיטת התוס' היינו כשה.). רכו, א (ה. וא"י אם מהמקור או מהעלי' או מהמכה). רכו, ב-ג (ה. יציאה מהמקור או גם בבה"ח). רכו, ג - רכז, ב (שיטת רש"י ותוס' בהנ"ל). רכז, ג - רלא, ב (ה. אינה גזה"כ רק בירור שהדם בא מהמקור, והיכא דיש רוב וכה"ג שבא מהמקור אמרינן ה. ולאו אדעתא אך מדאו'). רכז, ג-ד (ראיה פירושה ה.). רכח, ב-ד (מן הפרוזדור ולפנים דאיכא רוב ומצוי ודאי מהמקור וה. ולאו אדעתא). רכט, ג-ד (גם מהלול ולחוץ אמרינן ה. ולאו אדעתא). רכט, ד - רל, ד (רק אלמפרע מהני טעמא דלא ה.). רלא, ב (ה. זעזוע הגוף או יציאת דם). רלא, ג (בשעה מועטת ליכא למימר ה. ולאו אדעתא). רנ, א (ה. ולא מצאה כלום או מצאה מראה טהור). שסט, א (בדקה ומצאה ולא הרגישה טמאה ודאי או מס').

הרחקות
פס"ד: רסח, ג - ער, ג (דברים האסורים בזמן נ.).

וסת
יו"ד: א, ד (פרישה בשע"ו אם הוי דאו' ואי חייב חטאת כשנטמאה). ג, ז (דרבנן, דרוב ימי' טהורים). ח, ד (דרבנן - רק לענין אורח בזמנו בא, או גם כשספק אם הוא ממכה וכיו"ב). ח, י (ו. קבוע שפסקה מלראות ג' עונות אם נעקרה לגמרי). מז, ח (דאו' דהוי ס' השקול, או דרבנן דאשה בחזקת טהרה). קה (כל העונה). קיז, ב (דאו' או דרבנן. חילוק בין פרישה לחיוב בדיקה). קכ, ב (כנ"ל). קלב, א (לא בדקה בשעת ו. רק אח"כ, ולא מצאה או איבדה העד או הטילה מים בשעת ו.). קלג, ד-ה (כנ"ל). רפח, ג (גם למ"ד ו. דרבנן י"ל דפרישה שלפני ו. הוא דאו'). שה (ראתה בא' ניסן ובכ' בו אם חוששת לעו"ב).

אהע"ז ח"א: מט, ח (אם הוי דאו'. פרישת עונה שלפני ו. אם הוי דאו').

חידושים: סה, ב-ג (דאו' או דרבנן. חילוק בין פרישת עונה ללא הרגישה). קפז, ד (דאו' היינו מס'). קפח, א (דרבנן - לגבי הבעל הוי ס' דרבנן ולקולא. ו. שאינו קבוע).

פס"ד: קצד, א (גם למ"ד ו. דרבנן י"ל דפרישה שלפני ו. הוא דאו'). רי, ג (בעלה מחשב ימי ו. ובא עליה וא"צ לברר מטעם ו. דרבנן או מטעם דשמא טבלה הוי ס' הרגיל). רלב, ג-ד (ראה בא' בניסן ובי' בו ובר"ח אייר אם נעקר י' שלא לחשוש בי' אייר). רלב, ד - רלג, א (אם ראי' שבימי זיבה נעשית זנב לראיית נדתה. ברמ"ת ולא בקפיצות). רלג, א-ב (אם ראית זיבה מפסקת בין ראיות נדה ואם ראי' פשוטה מפסקת בין ראיות רמ"ת). רמו, א (אם קובעת לקפיצות לחודייהו). רמו, א-ב (חילוק בין רמ"ת לקפיצות). רמז, ב-ג (חילוק בין קטנה לזקינה). רמז, ד (מעוברת, מניקה ובימי זיבה). רסג, א (אינה קובעת או עוקרת ו. בכתמים, עשא"ב ובלא הרגשה).

וסת ההפלגה
פס"ד: רלז, א - רלט, ב (ביאור שיטת הרא"ה דנקבע בג' ראיות. מודה שנעקר בג' הפלגות). רלט, ד - רמא, ד (הקדימה לראות. שיטות הפוס'). רמב, א-ב (קבעה לל' והקדימה וקבעה לכ' אם צריכה לחשוש לל'. ראתה ב"פ לל' והקדימה פ"א לכ' וחזרה וראתה בל' אם קבעה). רמב, ג - רמד, ב (יש לה ו. ושינתה ראיותיה ג"פ או הפסיקה מלראות ג' עונות מתי חוזרת לקביעותה). רמד, ב - רמה, ב (הקדימה לראות. שיטות הפוס'). רמה, ג (שינתה ראיותיה ולא השוותה, אם נעקר קביעותה לגמרי). רמה, ד (אם חושבים וה"פ היום הראוי לראות).

וסת החודש
אהע"ז ח"ב: שטז, י (שיפורא גרים. תלוי בחודש מלא או חסר).

וסת המורכב
יו"ד: קלא (וה"מ מימים וגופה אם חוששת לפני המקרים. בו. שאינו קבוע י"ל דכו"ע יודו. ו. קבוע לשעות).

חידושים: רסה, ג-ד (וה"מ לקפיצות וימים). רלח, ג (וה"מ מהפלגות וגופא, אם סגי בג' ראיות).

פס"ד: רלט, ב-ג (ליל טבילה וכניסה לעיל, ותשמיש, ואכילת שום). רמו, ב-ג (ו. מימים וגופא אם חוששת לפני המקרים. חילוק אם מורכב גם משעות). רמו, ג - רמז, א (נקבע וה"מ ובא א' מהם אם חוששת לו כו. שאינו קבוע. מ"מ אסורה לשמש באותה עונה). שמח, ג (אם חוששת לפני המקרים).

וסת השעות
פס"ד: רלט, ב-ג (שיטת הראב"ד והשגת הרז"ה).

ז' נקיים
יו"ד: צח, ד (אם דם בלא הרגשה סותר). צט, ד-ה (כנ"ל). ק (אם דם טוהר, לידה, הקושי, בלא הרגשה וכתמים סותרים). קכה (אם יש שרש למנהג לא לילך למרחץ). קנה-ו (כשאינה מכוונת לספירה אם עלו לה). קנה, ב-ה (ראיות דלא בעינן ספורים לפנינו וסגי בתחלתן או בסופן, ולכל היותר - שיהיו מוחזקין בטהרה ע"י בדיקת תחלה וסוף). קנה, ו-ח (הטעם דבדיקת ח' לא מהני שלא יעברו ז' ימים בין בדיקה לבדיקה, וכיון שהיא בחזקת טומאה גם אחר הפסק טהרה). קנה, ח (כשהתחילה ביום ח' אפשר דלא מהני תחלה וסוף). קנה, ט (בדיקת השוטה כו' ע"י הפקחות). קנה, ט-י (ראיות דא"צ שתתן דעתה לספירת ז"נ). קנו (כשבדקה מספק ודאי שעולין לה). קנז, ה (ג"י הראשונים). קנז, ו (חזקת טומאה דסופרת גרע מנ. לגבי בדקה בתחלה ולא בסוף. תחלתן אע"פ שאין סופן היינו בבדקה בח' או לפני טבילה. סופן ולא תחלת היינו אחרי הפסק טהרה). שלב (כשאינה מכוונת לספירה אם עלו לה).

חידושים: קפד, א-ב (כנ"ל. שוטה האיך פקחות מתקנות אותה). רפח, א-ב (אם דם טוהר וראיה בלי הרגשה סותרים). קצא, ג (סופרת ז"נ שלא טבלה אם היא בחזקת טהרה).

פס"ד: ער, ג - רעו, ב (דיני ספירת ז"נ). רעא, ג-ד (כוונה בספירת ז"נ). שמח, ג (כנ"ל. כשנתהוה שאלה ושוהה עד ששואלת המורה).

ראה גם לעיל אצל בדיקה.

זקנה
יו"ד: קכט, יא (לא גרע משלא בשע"ו). שיד, כ (כנ"ל).

חולי
יו"ד: קא, ב (כשיש לה ח. בוריד הזהב שנסתם).

חתיכה
יו"ד: צו, ה (אם ממעטינן מטעם הרגשה). צח, א (מטעם הרגשה ושלא כדרכה או מטעם חציצה). קכה, ג (למ"ד דרך לראות דם בח. אינה חציצה). קכט (שיטות הפוסקים במחלוקת ראתה דם בח. ובשפופרת אם הוי דרכה ואי הוי חציצה). קכט, ז (ח. שבגמ' נתהווה במקור וח. דר"ש חלק מהמקור. כמה פי' בר"ש). קכט, ח (פי' הגמ' מקור שנעקר ונפל לארץ). קלט, ה (רוב ח. של ד' מיני דמים. חזקת טהרה). שיד, ו-יד (שיטות הפוס' במחלוקת ראתה דם בח.).

חידושים: קפח, ד (דם נ. שנקרש ונעשה ח. ולא נימוח). קפט, א (ח. בצורת בריה שנאבדה בלא בדיקה).

פס"ד: שמח, ב (ראתה דם בח.).

ראה גם לקמן אצל מפלת חתיכה. שפופרת.

טומאה
יו"ד: צו, ב-ג (מט. מבין השיניים ולחוץ). צו, ח (גם בלא הרגשה מטמאה טומאת ערב משום דמקורו טמא). קלח, א (לבעלה - איסור ולא ט.). קלט, ג (כנ"ל).

טיפה כחרדל
יו"ד: קא (אם טמאה מה"ת או חומרא דר' זירא). קא, ב (בט. יש לתלות מהצדדים). קב (חילוק בין כחרדל ליותר מחרדל. אדה"ז לא הביא סברא זו. חילוק בין מראה מסופק לאדום).

יולדת
יו"ד: ק, ג (י. בזוב אם דם הטוהר מטמא לבעלה). קכה, ב (שירדה לטבול ונעקר דם בירידה, לבה"ח או לפנימי). שנד (המפלת כעין עוף כו' חוששת דלא בקיאין. חומרא מימי הטור או מזמן התלמוד). שס (יצא הראש לפרוזדור).

חידושים: רסו, ד (י. בזוב אם דם הטוהר מטמא לבעלה).

ראה גם לעיל אצל ז' נקיים.

ימי טוהר
יו"ד: קו (יש מקום להקל בספק רמ"ת).

ימי נדה וזיבה
יו"ד: ק, ב (ז. גדולה א"א שתיעשה נ. עד שתספור ז"נ).

כפרה
יו"ד: קג (מינקת שבדקה ומצאה טנורה ואחרי ששימשה מצאה דם אם צריכה כ.).

כתמים
יו"ד: צה (אם מטעם דלא הרגישה, או גזה"כ דם ולא כ. וקשה מעשתה צרכיה וראתה, או מטעם שמא מעלמא אתי וגזה"כ ספיקו טהור, וקשה מעד שאינו בדוק). צז, ב-ג (חילוק בין בדקה ק"ע לעשתה צרכיה ועד שאינו בדוק). צז, ד (בעד שנתון תחת הכר). צח, א (מדלא ארגישה). צט, ה (אם הוא מטעם דלא הרגישה). צט, ז (דם ולא כ. וה. הוי ב' טעמים). ק, ה (מטעם שמא מעלמא או מטעם דלא הרגישה). קד, ו (מטעם הרגשה, או שמא מעלמא אתא אף בסברא רחוקה, כמו בס' ממזר). קו (אצל הבעל אחר תשמיש אם הוי כמו כ.). קט (כנ"ל). קיד, ג (ביש מכה במקור אם הו"ל דין כ.; מטעם הרגשה או שמא מעלמא אתא). קיז, ו (כנ"ל). קכו, ד (גזה"כ דספיקה שריא). קכט, יא (בספק מעלמא גזה"כ להתיר אפי' באינו ס' השקול, בס' מגופה רק בס' השקול). קלו, ג ( עשא"ב הוי כ. כשאין הס' שקול מהני רק בצירוף חזקת היתר). קלו, ה (יש להתיר גם בנמצא עם מראה טהור שבא מגופה). קלז, ד (טעם דם ולא כ. צריך לסתירת ז"נ שא"צ הרגשה). קמב (הלימוד דם ולא כ.). קמב, ב (מטעם הרגשה, חזקת טהרה או גזה"כ, כמו ממזר ודאי כו'). קמב, ד (גזה"כ רק כשי"ל מעלמא אתא, ובפרוזדור גם בס' השקול טמא). קמב, ו-ז (החילוק בין מגופה לכ. כמו קבוע ופרוש, רוב ואומדנא. קינוי וסתירה ופתח פתוח. בדקה קרקע עולם כו' משא"כ ע"י בדיקה. דין טחתו כו'. עשתה צרכי' כו'. דם בתולים). קמג (שחטו עגל ונמצא כ. על אצבעות רגלי' ועל פוזמקאות מבפנים). קמד (קוים דקים שנמשכים מטפה לטפה אם מצרפים לכגריס). קנא, ב (אין תולין כ. בכ.). קנא, ג (למע' מבית התורפה א"ח שמא אזדקרה). קנז, ה (סופרת ז"נ בג"י הראשונים). קנז, ט (דם ולא כ. להתיר ס' שאינו שקול אפי' בנזקק לטומאה). שכא (כ. שראתה אח"ת ע"ד שאמ"ט. כ. אינו מטעם הרגשה).

חידושים: קפז, א (מטמאה בועלה למפרע).

פס"ד: רמח, א (צ"ע למעשה אם נמצא בגופה ובחלוקה הפנימי). רמח, ג (נתעסקה בכגריס ונמצא כגריס ועוד. תלוי בדין הניח מנה ומצא מאתים). רמח, ד (בגופה במקום שאין דם המקור יכול ליפול שם אם תולים במאכולת). רנ, א - רסג, א (דיני כ.). ערב, ג - עדר, ג (כ. בג' ימים ראשונים של ז"נ).

ראה גם לעיל אצל הרגשה. לקמן אצל עד הבדוק.

מי רגלים
יו"ד: צה (הטעם דמצאה במ"ר ל"ד לכתם). צז, ו (מצאה בתוך הספל או על שפת הספל). קד, ב-ג (טעם דמדלא חזאי כו'). קיג, ג (כשרואה כ"פ אחר עשיית צרכיה בקינוח). קלז, ה-ז (אם אמרינן שמסתמא הט"ד באה ממקום המ"ר. חילוק בין עומדת ליושבת, בין הרגישה ללא הרגישה ובין מ"ר לט"ד בתוך שלאיים. בעומדת מטהרינן מטעם חזקת טהרה, וזה מדמה הגמ' לעד שא"ב. אדה"ז אינו מחלק בזה בין עומדת ליושבת). קלז, י (חילוק בין רואה פעמים אחדות לרגילה לראות ט"ד במ"ר. במרגשת כאב מותר גם במוצאה בקינוח). קלט, א (אין דרך הדם לצאת עם מ"ר. רוב וחזקת טהרה דאשה). קלט, ו (טעם מחלוקת ר"מ ור"י). קמב, ד (י"ל דהוי כמו כתם דאף בס' שאינו שקול טהורה). קמב, ה (אם מטהרינן אף בדארגישה). קמה (מרגשת כאב בשעת מ"ר ואח"כ מוצאת טפה או שתים עם מראה אדמימות. חילוק בין מצאה בבדיקה אחר כלות מ"ר או עם סוף המ"ר). קמה, ב-ה (שיטות הפוסקים). קמה, ו (אם י"ל דבדקה תוך שיעור וסת ה"ל כנמצא על שפת ספל ומהני בדיקת מוך). קמה, ז (בדיקת קנה ומוך י"ל דמועיל בכה"ג. באיכא כאב או במצאה גם בספל י"ל דמהני גם בדיקת מוך. אין חילוק בין כגריס לפחות). קמו, א (דעת רוב הפוס' להקל אפי' עומדת. חילוק בין נמצא בתוך מ"ר ועל העד לבין נמצא בתוך ועל שפת הספל. חילוק בהנ"ל אם בתוך המ"ר הי' דם או קרטין). קמו, ב-ד (נמצא בתוך מ"ר ועל העד י"ל דמהני בדיקת מוך, אף שאינה מרגשת כאב ואין לה וסת, ובמרגשת כאב י"ל דמהני אף במצאה רק על העד ואין לה וסת). קמו, ה (קרטין במ"ר ועל העד י"ל דמותר לכו"ע אף בנימוחו. נמצא בתוך מ"ר ועל העד אם יש להתיר אפי' אחר שיעור וסת). שג, ב-ד (טעם דמדלא חזאי כו'). שכח-ט (מרגשת כאב ותומ"י מוצאה).

אהע"ז ח"א: נו, ב (בנמצא על שפת הספל, חילוק בין טעמא דמלא חזאי כו' לרוב וקרוב).

פס"ד: רסג, א-ג (יושבת ועומדת. שותת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל. שיטות הפוס'). רסז, ג-ד (מרגשת כאב ותומ"י מוצאה).

ראה גם לעיל אצל הרגשה.

מכה
יו"ד: קד, ד (כשא"י אם מוציאה דם. חילוק אם המ. אצל האשה או אצל הבעל. מוצאת לעולם במק"א). קיב (מוצאת לעולם במק"א, אם מיירי במ. שא"י אם מוציאה דם או אף בלא"ה. דוקא כשהוא במק"א ממש). קיב, ג-ו (מ. תחת הלב הגורם לדם היוצא דרך בה"ר). קיב, ז-ח (בשע"ו. אם דם וסת מעורב בו). קיג (כשמוצאה רק במק"א ויש לה וסת יש להקל). קיד, א (פי' מ. שיכולה להתגלע). קיד, ב (אם מ. שיכולה להתגלע עדין ממ. שא"י אם מוציאה דם. חילוק בין דם שתולין רק בידוע שמוציאה דם לבין כתם שתולין אף ביכולה להתגלע). קיד, ג (חילוק בין מ. במקור או בחוץ). קיד, ד (שלא בש"ו אם יש לתלות בא"י אם מוציאה דם. ברמ"ת תולין). קטו (אם כאב הוא כמ. חילוק בין כאב קטן לגדול, חילוק אם מיד אחר הכאב זב דם). קטז (כשא"י אם מוציאה דם, חילוק בין רמ"ת לבדיקת עד. ברמ"ת כשתולה במכה אם צריכה ז"נ). קיז (כשא"י אם מוציאה דם. שיטות הפוסקים). קיז, א-ג (בידוע שמוציאה דם ובשע"ו. חילוק בין מרגשת שבא מהמ. או לא). קיז, ז (חילוק בין מ. אצלה או אצל בעלה). קיח (טחורים הנק' גילדענע אדער, שמוציא דם דרך בה"ר. חילוק אם יוצא דרך המקור או ע"י בליטה בבה"ר, שאז יש להקל שלבשע"ו ואינה מרגשת והמראה כמימי בשר). קיט, א-ב (כאב אם הוי כמ. חילוק בין כאב קטן לגדול, ובין אם הוא למע' מאותו מקום או למטה). קיט, ה-ו (גילדענע אדער. דברי הרופאים אם יכול לעבור דם זה דרך המקור). קיט, ו (דם מ. בשע"ו). קכא (מוטער קראמף שיש בהאם ומוצאת כתמים בימי עיבורה אין לו דין מכה כ"א כמו רואה מחמת אונס). קכב, א (א"צ בדיקת שפופרת לידע אם מוציאה דם. בידעינן שמוציאה דם מתירין גם במצאה בבדיקת עד שלא בשע"ו). קכב, ב-ג (רמ"ת ג"פ ואח"כ ראו שיש לה מ. אם מטהרין למפרע). קכב, ה (אם מטהרים בשע"ו). קכג, א (כאב במק"א מועיל שלבש"ו, בלא מ. ידועה או במ. שא"י אם מוציאה דם). קכג, ג (בא"י אם מוציאה דם יש להקל שלא בשע"ו). קכט, יא (כנ"ל). קלג, ז (תולין במ. גם בז"נ, ובג"י ראשונים מחלוקת). קלז, ח (מ. שידוע שמוציאה דם וא"י אם המ. במקור. ריבוי ליחה אם הוי מ.). קלז, י (מוצאה תמיד במק"א ולא ידוע שיש לה מ.). קמח, ג (ס' אם בא מהמ. טהור). קנז, ה-ט (אם תולין במ. תוך ז"נ ובג"י הראשונים). שג, ז (כשא"י אם מוציאה דם. חילוק אם המ. אצל האשה או אצל הבעל. מוצאת לעולם במק"א). דש (כנ"ל). שז (מרגשת כאב בשע"ת במק"א ומוצאה שם דם בבדיקה אם הוי כמ. המוציאה דם וא"צ בדיקת שפופרת. מסיק שיבדקו ע"י בקיאה בשכיבה אפרקיד אם בא דם בנגיעתה רק במקום הכואב. חילוק בין רמ"ת שלא להצריכה ז"נ לבין לטהרה לבעלה ע"י בדיקת עד). שח (רמ"ת ג"פ ואח"כ ראו שיש לה מ. אם מטהרין למפרע). שיב (כשנוגעת במק"א בביה"ח מוציאה דם הוי מ. המוציאה דם או צריך בדיקת שפופרת. חילוק אם יש שם כאב, ואם הוא בולט קצת. חומרת הב"ח בבדקה למע' ממקום המ. אם צריך לידע שדם זה בא מהמ. חילוק בין מ. עוברת לדם בתולים). שיד, יח-כ (היתר פארפאל מטעם מ. אם הוי כמ. המוציאה דם). הוספות: סז, ב (אם תולין במ. בחלל הגוף). סז, ג (מ. שחין באצבעותי' ומצאה בבדיקה פחות מכגריס. אם תולין בבדיקת עד במ. שיכולה להתגלע. תלוי אם הי' שם דוחק וחיכוך. חילוק אם עדיין נשאר הגלד). הוספות: עא, ב (מ. שא"י אם מוציאה דם. מ. בחלל הגוף. תלוי אם אפשר שילך הדם שלא דרך המקור).

חידושים: קפח, ג (מוצאת תמיד במק"א).

פס"ד: רלב, א-ב (בשע"ו כשיודעת שמוציאה דם ואינה מרגשת בדם. שלא בשע"ו ואינה יודעם אם מוציאה דם). רלג, ד (ברמ"ת אם צ"ל ידוע שמוציאה דם). רלג, ד - רלה, ב (אם כאב בצד א' ה"ל כמ. המוציאה דם. מסיק שיבדקו ע"י בקיאה בשכיבה אפרקיד אם בא דם בנגיעתה רק במקום הכואב. חילוק בין רמ"ת שלא להצריכה ז"נ לבין לטהרה לבעלה ע"י בדיקת עד). רנו, ג (מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה). רעג, א-ד (מ. בג' ימים ראשונים של ז"נ).

ראה לקמן אצל עקירת המקור. תולין.

מניקה
יו"ד: קנב (רואה קרטין שנימוחו. אם חייבת לבדוק כשמרגשת זד"ל. אם סגי בקינוח. בדיקת ז"נ).

אהע"ז ח"א: כא, ה (מ. שמת בנה הלכה כר"י ור"י ור"ש ובזה"ז ברוב המ. יהי' כדברי ר"מ).

מעוברת
יו"ד: קכא (דמה וכתמיה טמאים ככל אשה, להוציא מדברי המלומד שכ' שאז החדר סגור והדם הוא מצוה"ר). שיד, יט (הטעם דטמאים ול"א שבא מצוה"ר).

מעל"ע
או"ח: נו (התירו בשנת בצורת).

יו"ד: קלב, ג (טעם אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי מהני רק בזמן רב, ובזמן מועט ובדם מועט מטהרין מטעם חזקת טהרה). קלג, ג (כנ"ל). קלח, ג (ביש לה וסת וראתה או כתם שלא בשע"ו אם טמאה למפרע).

מפלת חתיכה
יו"ד: קיב, א (כמין קליפה ולא נימוחה, כמין דגים וחגבים ונימוח). קיב, ח (ל"ח שהדם שבו הוא דם המקור).

אהע"ז ח"א: נו, ג (מ. מין בהמה חי' ועוף ושליא עמהן מתי חוששין לולד אחר).

ראה גם לעיל אצל חתיכה.

מראות
או"ח: טו, ה (גרין בלא ברוין אינו דומה לדיהה דשחור).

יו"ד: קא, ב-ג (אם תולין בדם לבן שבא מהצדדים). קיח (כמימי בשר צלי, מוהל עב וקלוש). קכד (איזה מ. מטמאין מדרבנן ואיזה מס' דאו'. דיהה מיין מזוג א' בג'. ד' מראות כל א' דיהה מחברו או מין אדום אחר). קכה, א-ב (דם שחור כשנעקר משחיר וטמא, לבה"ח או אפי' לפנימי). קכה, ד (ד. לבן או שהלבין בעקירתו טהור). קכו, א (מ. ירוק שנעשה אדום בקצותיו). קכו, ב (מ. לבן אם הוי לקותא, ואם נעשה אדום בקצותיו). קכו, ג (כשהוא לח טמא כו' אזלינן בתר לח). קכו, ד (י"ל שינוי האויר והבגד גרמו להאדים בקצותיו). קכז (כנ"ל. למעשה אין להקל אבל א"צ להמתין עד שיתייבש). קלז, ח-י (מ. טהורות אם באים מהמקור. חילוק בין דם צלול לליחה). קמא, ד (תולין הרגשה במ. טהורות).

חידושים: קפח, ג-ד (מי בשר צלי צלולים. מי שריית בשר). קצא, ד (מ. טהור אם תולין שבא מהמקור).

משמשת במוך
יו"ד: קיא, א-ג (מודה ב"ש דמטמאה למפרע. המוך מונח כל שעה או בעת תשמיש או אחריו. מיירי שנמצא הדם גם על המוך).

עיי"ע הוצאת ז"ל.

עד הבדוק ושאינו בדוק
יו"ד: קלה-ו (אם חלוק חשוב כעה"ב). קלה, א (פחות מכגריס ומשוך בעשא"ב). קלה, ב (עשא"ב בהרגשה). קלו, א (בהניחה תחת הכר ואח"כ בדקה י"ל שגם משוך טהור). קלו, ג (כנ"ל. חילוק בין נולד הספק קודם בדיקה או אח"כ. עשא"ב מטעם כתם, שהותר מצד חזקת היתר אפי' באין הס' שקול. ביותר מכגריס אם יש לו דין כתם). קלו, ד (פחות מכגריס ומשוך בעשא"ב). קלט, ו (עשא"ב דמי למ"ר). קמ (הניחתו תחת הכר עגול פחות מכגריס וארגישה י"ל דטהורה, ואף בס' השקול ואין הוכחה דמגופה טהורה מטעם דם ולא כתם, וי"ל דבארגישה אין להקל). קמ, ג (מצאה על העד או על הירך. פחות מכגריס). קמא (עשא"ב פחות מכגריס והרגישה). קמא, א (עשא"ב דומה לדין עושה צרכיה). קמא, ב (כנ"ל - קמ). קמב, ד (י"ל דהוי כמו כתם דאף בס' שאינו שקול טהורה). קמב, ה (אם מטהרינן בהניחה תחת הכר אף בדארגישה). קמב, ז (כנ"ל. חילוק בין זה לבדקה קרקע עולם כו'). קמב, ח (עשא"ב ועה"ב או רואה ממש ויש ס' השקול אם טמאה מה"ת. חילוק אם הס' נולד קודם בדיקה). קמו, א (אם עשא"ב חמור ממ"ר). קנא, ה-ט (נמצא מ. רצופה על העד. שלה או שלו. מעלמא אתא קודם או אח"כ. על הדם או רחוק קצת. ברמ"ת ובשאר בדיקות. ללישנא דדחוק הוא וללישנא דבדוק הוא). שכב (הרגישה שנפתח מקורה ובדקה בחלוקה ומצאה מראה טהור ולמחר ראתה שם מראות אדומות. דומה להניחה בקופסה כו' דפחות מגריס טהורה. טחתו בירכה). שכג (בדקה בעשא"ב ומצאה עגול פחות מכגריס בתוך ג"י ולאחר ג"י). שכד (נמצא על בגדו אח"ז אח"ת הוי כעשא"ב וטהורה). שכו (בדקה ומצאה טהורה והניחה תחת הכר ואח"כ מצאה עליו משוך, טהורה וא"ח שנשתנה אחר שנתייבש).

חידושים: קפה, א-ג (בדקה או בדק אח"ת ואשתכח מאכולת מעוכה על העד). קפה, ג (כשנמצאת המאכולת על הדם ממש אם טמאה משום נ. או משום כתם). קפו, א (טחתו בירכה טמאה נ. כנגד בית התורפה או שלא כנגד). קפו, ב-ג (מצאה על הירך בלבד והעד נאבד. חילוק בין זה לעשא"ב. נמצא על שניהם או רק על העד, אם צריך כגריס. טחתו מדוע נאסר במשוך). קפז, א (דיני בדקה בעשא"ב וטחתו בירכה. ג' שיטות מהו עשא"ב. כגריס. משוך). רסו, א (בדקה בעד הבדוק וטחתה כו' טמאה נדה. חילוק בין זה לבדקה קרקע עולם דהכא ע"י בדיקה. בפחות מכגריס אם טמאה מספק. נמצא על העד או על הירך או על שניהם).

פס"ד: רמח, א-ג (אותו מקום בדוק או דחוק. נמצאה מאכולת רצופה על העד). רמח, ג (בדקה ומצאה מאכולת רצופה על הכתם, אפשר לצדד להקל וצ"ע למעשה). רמח, ד - רמט, ב (חילוק בין עשא"ב לחלוק. בבדיקה ובכתם). רמט, ב-ד (הרגישה שנפתח מקורה ובדקה בחלוקה ומצאה מראה טהור ולמחר ראתה שם מראות אדומות. דומה להניחה בקופסה כו' דפחות מגריס טהורה. טחתו בירכה).

ראה גם לעיל אצל כתמים.

עונה
ראה לעיל אצל וסת.

עקירת המקור, פארפאל
יו"ד: קח (גירירט). קיג, ד (גירירט). קטו, א (מסקנת הז"י להקל שלא בשע"ו). קטו, ד (במניקה. הרופאים אומרים שהוא עקירת צוה"ר ויוצא דם שלא דרך בה"ר). קכא (ההיתר שהמציאו ע"פ הר"ש הרבה חולקים עליו). קכג, ב-ג (אף לדעת החולקים על היתר הר"ש מ"מ הוי מכה שאם מוציאה דם, ואף באינה מוציאה דם יש להקל שלא בשע"ו ובלא הרגשה. פ"פ הוא נפילת צוה"ר). קכט, א (ג' דעות: להקל בכ"מ או בלא הרגשה או להחמיר). קכט, א-ג (אם פ. הוי חציצה לפרש"י ולתוס'). קכט, ח (אם פ. דומה לעובדא דר"ש מקוצי). קכט, ט-י (קשה להשען בזה על הר"ש, רק מטעם מכה שא"י אם מוציאה דם, ולהקל בלא הרגשה ושלא בשע"ו). קכט, יב (אם להתיר גם כשהחזירו למקומו ע"י טבעת שעוה). קכט, יג (כשפה הרחם יוצא לחוץ ממש והדם אינו נוגע בבה"ח). קל (לפי' מהד"ב אדה"ז קשה להקל בלא הרגישה, רק בבדיקת עד מטעם דוחק הנגיעה במכה ושלא בשע"ו, ובבדיקות רק תקנח). שיג (אם יש להתיר גם דם שראתה בלי בדיקת עד). שיד, ד-ה (אם יש היתר מטעם שהמקור נפל עד אמצע ביה"ח, ותחלת יציאתו לאויר ביה"ח היא בחציצה ושלא בהרגשה). שיד, טו-כ (אם יש להקל מטעם פי' הר"ש בראתה דם בחתיכה. ומסיק להקל מטעם מכה, ורק במעורב הדם במוגלה ושלא בשע"ו. ובז"נ תבדוק רק הפסק טהרה ויום א' וז'). שיד, יח (נפילת ביה"ח ולא המקור. נפילה צדדית או סבבית). שטו (לבדוק אם הוא שבר בני מעים או נפילת המקור או נפילת הנרתק ולבדוק השבירה מוציאה דם. אופני הבדיקה טעמי המקילים ע"פ ר"ש או מחמת מכה. להקל רק ביש לה וסת ושלא בשע"ו). שטז (להקל מטעם מכה, דוקא שלא בשע"ו ודוקא מה שמוצאת ע"י בדיקת עד. בדיקת ז"נ אולי יש להקל ע"י הפסק טהרה ועוד בדיקה א'). שיז (לדעת אדה"ז במה"ב א"א לצרף טעם דלא הרגישה, אם יש לסמוך רק על פי' הר"ש). שיח (לרוב השיטות קשה לסמוך על פי' הר"ש). שיט (להקל מטעם מכה דוקא במוצאה ע"י בדיקת עד. אם אפשר להקל בלא"ה בזקינה כשהבליטה יוצאה לחוץ ואינה מרגשת). הוספות: סז, ד (הוי כמכה ויש להקל רק במצאה בבדיקה באותו צד ושלא בשע"ו. או בכתמים, או בשעה שהחתיכה בחוץ ממש). עא, ב-ד (יש על מי לסמוך … אך אני לא ס"ל להקל ולא לא אקל בעצמי אך לא אמחה ביד המורים לקולא).

פס"ד: ערב, א (בדיקת ז"נ למי שיש לה פ.). שמח, ב.

פולטת ש"ז
חידושים: מז, ד (קיי"ל ו' עונות בעינן אף דקיי"ל בו' בסיון ניתנה תורה).

פס"ד: עדר, ג (הטעם שלא לספור עד יום ו'). ערה, ג (אותו יום אינו עולה אבל אינה סותרת ז"נ). רעו, א (י"א דמה"ט לא תלך למרחץ ג"י אחר טבילה).

פרוזדור
יו"ד: קי (נמצא בכותלי בה"ר הוי טומאה ודאית. רמ"ת אם הוי ספק שקול שמא מהצדדים. אדה"ז מחלק אם הרגישה או לא). קיג, ד (כשיש הוכחה דלאו מהחדר). קכב, ה (לול שנתקלקל). קכח, א (לול הוא גיד או ביצים). קכט, י (דם הבא מגידי הפ. טהורים). שס (אם כל הפ. נק' בה"ח). קמב, ד (נמצא בפ. גם בס' השקול טמא).

חידושים: קפח, ב-ג (נמצא בקרקע, בגג, מן הלול ולחוץ, שיטות הפוס'). רסו, א (אם פ. הוא ביה"ר). רסו, ב (היכן הוא הלול ואם הגג משפע ועולה מהלול ולפנים. הטעם שבדיקת כותלי ביה"ר טמאה ודאי). רכח, ג (למע' מכותלי ביה"ר). רכח, ד - רכט, ג (מהלול ולחוץ יש רק רוב או גם מצוי. רו"מ לפרש"י ולהרמב"ם).

ראה גם לעיל אצל הרגשה.

פתיחת הקבר
חידושים: קפט, ב (אם אפשר לפה"ק בלא דם גבי נפלים).

קטנה שלא הגיע זמנה לראות
יו"ד: ח, ז (כשראתה ג"פ שלא בזמנים שוים).

פס"ד: רנ, א - רנא, ב (ק. שמצאה כתם).

קרטין
יו"ד: מז, ד (כשבדקה ג"פ ולא נימוחו טהורה, דוקא כשבדקה הכל או אפי' במקצת). קא, ב (ק. קטנים מובלעים בבגד). קב (הס"ט הקיל בק. שלא בדקו והוא טפה כחרדל). קמו-קנב. קמו, ה (קרטין במ"ר ועל העד י"ל דמותר לכו"ע אף בנימוחו). קמז (כמה פרטי דינים. בנימוחו נוטה להקל). קמח (כשהרופאים אומרים שהוא ממכה). קמח, ז (יש לצרף טעם שרואה הק. שלא בהרגשה). קמט (ק. שנימוחו עם שלאיים). קנ (רגילה לראות ק. שנימוחו וראתה ק. שלא נימוחו יש להתיר. בפרט שהק. שלא נימוחו הם קטנים). קנא, א (אם ודאי נגע העד במקום הכנים יש להתיר אף שהרגישה זיבת שלאיים, ובלא"ה - דוקא בלא הרגישה). קנא, ב-ד (כשאין כנים על השערות אם לתלות הקרטין שעל העד בק. שעל השערות). קנא, ג (למע' מבית התורפה א"ח שמא אזדקרה). קנא, ד (גם כשנמצא באמצעית העד יש להתיר. בק. ל"ל חזקת הדם שבא בהרגשה). קנא, י (כשנמצא באמצע העד י"ל שהעד הוליכם לפנים ולחוץ). קנב (מניקה שרגילה לראות ק. שנימוחו בפושרים אם יש להקל לא להרבות בבדיקה. אי סגי בקינוח). שיב (בדיקת השערות אם יש שם ק. שביאר אדה"ז בתשובה מבוארת בס"ט. בדיקת השרי' במים לראות אם נמוחו. הקרטים המובלעים בבגד אם דמי לנימוחו). שכז (כשק. שמצאה משונה מהכנים אין תולין בהם). של, א (ק. שלא נימוחו). של, ד (ק. שלא נימוחו אבל נבלעו בבגד).

חידושים: קפג, ג-ד (מניקה שרגילה לראות ק. שנימוחו בפושרים אם יש להקל לא להרבות בבדיקה. אי סגי בקינוח).

רמ"ת
יו"ד: ח, ח (דוקא בראתה ג"פ רצופים הוי חזקה). צח, ז (בהרגישה ובלא הרגישה). צט, ט (כנ"ל). קד, ב-ג (ברמ"ת פ"א אם אמרינן טעמא דמדלא חזאי כו'). קה (פי' ואם יש לה וסת תולה כו' - וסת לקלקול או וסת ראיות נדה, בשע"ו או בעונה הסמוכה). קז (רמ"ת אחר לידה ומרגשת כאב אם יש לתלות בקלקול הצדדים ע"י הלידה). קח (רמ"ת שמרגשת כאב והבעל מרגיש שנגע בבליטה. פחות מג"פ לא נאסרה. ג"פ ואח"כ פ"א לא ראתה כמה דיעות. בנ"ד הוי מכה או עקירת הפרוזדור). קט (רמ"ת אחר מקשה לילד ומרגשת כאב). קי (אם הוי ספק שמא מהצדדים, ומ"ש חייבין בקרבן מיירי בדארגישה). קיד, ד (תולין אף במכה שא"י אם מוציאה דם אבל לא בעלי'. כשתולין אם צריך ז"נ). קכ, ז (רמ"ת הוי ספק השקול אם מהמקור או מהצדדים, ומ"ש חייבין בקרבן מיירי בדארגישה). קכב, ד (כנ"ל). קלז, ו (צ"ל ג"פ רצופים דוקא ובלא"ה אמרינן וסתא אזדמן). קלח, א (אחר אחר - ב' או ג' חלקי ס' משעה). קמ, א (באחר אחר אין מטמאה בועלה ובג"פ מותרת לבעלה אף דהרגישה ואף דהוי ס' השקול מטעם דם ולא כתם). קמא, ג (כנ"ל). קמב, ד (כנ"ל). קמה, ה (הטעם דלא אמרינן ברמ"ת ג"פ שלא ברציפות, מדלא חזאי קודם כו' ש"מ מחמת תשמיש הוא). קנא, ה (באחר אחר תלינן ההרגשה בשמש והדם בא אח"כ וכן ניחוש שמא דם מאכולת). קנד, ב (בנערה ד' לילות אינה נאסרת היינו עם או בלי כאב). שג, ב-ד (ברמ"ת פ"א אם אמרינן טעמא דמדלא חזאי כו'). דש (כנ"ל). שו (רמ"ת שמרגשת כאב והבעל מרגיש שנגע בבליטה. פחות מג"פ לא נאסרה. אם אמרינן טעמא דמדלא חזאי כו'. ג"פ ואח"כ פ"א לא ראתה). הוספות: ע, ד (ראתה יותר מג"פ אבל לא רצופות, וראה הבעל שיוצא דם מאמתו).

אהע"ז ח"א: כז ה (נמצא אחר כו' מותרת אחר ז"נ אפי' ראתה כן כמ"פ, כי רמ"ת הוא מיעוטא דמיעוטא). כח, יג (כשגירשה משום רמ"ת א"ח גט על תנאי, מדלא בדקה וגירשה מספק).

אהע"ז ח"ב: שג (כשהיו לה ביאות היתר ואח"כ רמ"ת ג"פ רצופים). שיח, א (הוחזקה רמ"ת מראשון אם מותרת להנשא לשני).

חידושים: קפז, א (אפי' אחר זמן, אף דהוי ס', כיון שלכו"ע מטמאה את בועלה).

פס"ד: רי, ד (בדקה ומצאה בראש המכחול אם נאסרת לכולם). רלב, א (מהו סמוך לוסתה דל"ח רמ"ת). רמו, א-ב (חילוק בין רמ"ת לקפיצות).

ראה גם לעיל אצל בדיקת שפופרת.

רופאים, סמיכה עליהם
יו"ד: קיב, א-ב (בכ"מ או רק בדמוכחי מילתייהו וכיו"ב. חילוק בין מעיד סתם למעיד על אשה זו). קיד, א (כשאומר מה שראה ע"י כלי הבטה שלו ודאי יש לסמוך). קיט, ו בקיצור (חילוק בין מעיד סתם למעיד על אשה זו). קמח (באיזה אופן יש לסמוך אל הר. ליקוט דברי הפוס' בזה). קמח, ג (בנדה יש לסמוך יותר משאר איסורים). קמח, ד (חילוק בין אם שפטו ע"פ חכ' הר. לבין אמרו מה שראו בכלי הר.). קמח, ה (חילוק בין ישראל לנכרי, תלוי אם עבידא לגלויי). שט (ג' ר. מומחים כעין מסל"ת דהיינו שנשאלו על עיקר מחלתה). הוספות סו, א (כשאומר שטיפות הדם אינן מהמקור).

שלאיים, דם שמעורב בשלאיים
יו"ד: קיד, ד. קלה-ו (הרגישה ש. ובדקה בחלוקה ומצאה עליו דם). קלז-ח (מצאה ט"ד בתוך הש.). קלז, ה-ז (אם אמרינן דמסתמא בא הט"ד ממקום שבא הש. חילוק בין ט"ד במ"ר לט"ד בש.). קלז, ט (להקל בבדיקת מוך ובמעוברת). קלז, י (חילוק בין רואה פעמים אחדות לבין רואה כו"כ פעמים, ובמקום עיגון יש להקל שלא בהרגשת הגוף). קמט (ש. וקרטין. ההרגשה תולין בש. כשאומרת שמרגשת שהש. בא מהמקור). קנ (כנ"ל. אם אומרין מדלא חזאי קודם כו'). הוספות: סז, ד (מצאה ס' טפת אודם על הש. בבדיקת יום ז' דז"נ אפשר להקלI. עא, ב (חתיכות ד. מעורב בליחה ומרגשת כאב).

שפופרת
יו"ד: צו, ה (אם ממעטינן מטעם הרגשה). צז, ט (בבשרה ולא בש. או מטעם הרגשה). צח, א (מטעם הרגשה ושלא כדרכה או מטעם חציצה). קכה, ה (אם צריך להכניס הש. עד המקור ממש). קכח, א (כנ"ל). קכח, ב (היתר ש. מטעם שלא כדרכה או חציצה או שניהם). קכט (שיטות הפוסקים במחלוקת ראתה דם בחתיכה ובש. אם הוי דרכה ואי הוי חציצה). שיד, א-ג (מיעוט דבבשרה ולא בש. אם הוא דוקא כשיש חציצה ואינו כדרכה ואם הוא דוקא כשחציצת הש. היא עד סוף ביה"ר). שמח, ב (טעמי היתר ש.).

ראה גם לעיל אצל בדיקת ש.; חתיכה.

תולין
יו"ד: קד, ד (אם ת. במכה שא"י אם מוציאה דם. בבעל. בכתם). קנז, א (אם ת. בזבה שספרה מקצתה). קנז, ב-ד (הטעם שאין ת. כתם בכתם. חילוק בין ת. בכתם לת. בב' שבילין וב' קופות וב' בתים וב' מקוואות). קנז, ה-ח (אם סופרת מקצת ת. בנ. ובמכה. טעם החילוק ביניהם. חילוק בין ת. בנ. שבדקה והפרישה בטהרה לנ. שלא בדקה. אם ת. בג"י ראשונים). קנז, ט (מצאה דם בעה"ב בז"נ אם ת. במכה שידוע ושא"י אם מוציאה דם. י"ל שבנדה יש להקל בס' מטעם דם ולא כתם). שג, ז (אם ת. במכה שא"י אם מוציאה דם. בבעל. בכתם). דש (כנ"ל). שכז (כשהדם שמצאה משונה מהכנים אין ת. בהם). הוספות: סח, א (לבשה חלוק מימי נדתה בז"נ אם יש לתלות בה).

חידושים: רסו, ד (ג' נשים שנמצא דם ובדקו ומצאו טהורות הטעם שלא ת. דמעלמא אתי', כמו בטומאה דאמרינן עורב נטלה).

פס"ד: ריב, ג - ריג, א (הטעם שג' נשים טמאות אף בלא באו לשאול בב"א. חילוקים בין זה לב' שבילין וב' קופות וב' בתים וב' מקוואות). רנח, א - רסב, ב (השאילה חלוקה לחברתה, ב' נשים שלבשו חלוק א או ג' נשים שישנו במטה א'). רעג, א - עדר, ג (בג' ימים ראשונים של ז"נ).

ראה לעיל אצל מכה. עיי"ע תולין.

נדרים
יו"ד: קעז, ג (כשחתם ולא קרא מ"ש בו אם הוי נ.). קפג, ב (באוסר הנאת מעשי ידיו עד כמה נאסר ממלאכתו, כדי שכרו או שבחו. באוסר מעשי ידיו לא מהני מה שקיבל שכרו ויותר. כשעשה בסחורה שאינה שלו אם נאסרה כל הסחורה). קפג, ח (האומר יקדשו ידי כו' אם חל ההקדש. אם איתא לחצאין היינו רק לפלוני).

חו"מ: ע, ב (אם מותר ויתור במודר הנאה).

חידושים: קס, ג (מתפיס בנ.).

עיי"ע גידולי קרקע. דבר שאין בו ממש. דבר שלא בא לעולם. הקדש. שבועות.

הולכת הנאה לים המלח
יו"ד: קפג, ג-ו (באוסר מעשי ידיו ועשה מלאכה בסחורה שאינו שלו אם מהני הולכה).

הפרה
יו"ד: קצא (גזה"כ או שע"ד בעלה נודרת וגזה"כ שאחר שקיים א"י לה.).

אהע"ז ח"ב: רסח [יד, ג-ד] (מיעקר עקר או מיגז גייז. הטעם של' אין כאן נדר מועיל בהתרה ולא בה.). רעא, ה (ע"ד בעלה נודרת ומ"מ רק מיגז גייז). שה, ב (על תנאי).

חידושים: קיב, א - קיג, א (מיעקר עקר או מיגז גייז. הטעם של' אין כאן נדר מועיל בהתרה ולא בה.). רכח, ג (אם ת"ח מפר לעצמו במה שהדירו חברו).

התרה
יו"ד: קעט (הנ. ע"ד חברו צ"ל רק בפניו או גם מדעתו, מפני החשד או מפני הבושה. חילוק אם הנ. הוא מחמת טובה שעשה לו. לסניף יש לצרף דעת המתירים אף בעשה לו טובה). קפט (סגי בג' הדיוטות, אצ"ל גמיר הל' נ. הפשוטים, ויכולים לישאל אח"כ). קצ (כשאמר נ. בלי ה. נשאל תחלה על דברים אלו ואח"כ מתירין הנ.). קצו (נ. ע"ד חבירו אין מתירין אלא מדעת חבירו. לדבר מצוה מתירין. חילוק בין שבועה לת"כ. אם יש להתיר בפניו ובע"כ). שלט (הנ. ע"ד חברו צ"ל רק בפניו או גם מדעתו, מפני החשד או מפני הבושה. חילוק אם הנ. הוא מחמת טובה שעשה לו. לכחתילה ובדיעבד).

אהע"ז ח"ב: רסח, א-ב (אין כאן נדר אם הוא ל' ה.). רסח [יד, ג-ד] (הטעם של' אין כאן נדר מועיל בה. ולא בהפרה). [יד, ד - טו, א] (עוקר הנדר למפרע פי' שמתיר מעכשיו ועי"ז עוקר למפרע).

חידושים: קב, ד - קג, ב (הנ. לחבירו צ"ל בפניו או גם מדעתו. לסניף יש להקל אפי' בע"כ). קיב, א - קיג, א (עוקר הנדר פי' שמתיר מעכשיו ועי"ז עוקר למפרע. אינו נ. לא הוי ה. אין כאן נדר הוי ה. ולא הפרה). רלג, ג (צריך לפרט הנ. לא' מהמתירים והוא חובת הנודר ולא המתיר).

חרטה
יו"ד: קפ, ה (ח. דמעיקרא. מתי מהני ח. דמעתה). קפא [ד, ד-ה, ב] (כנ"ל, בנ. דרך קנס מהני ח. דמעתה, ואז מהני גם בנולד). הוספות: סח, ב (צ"ל ח. על העבר).

ידות נדרים
יו"ד: קפ, א (האומר אסור עלי אסור משום י.). קפג, ח (כשאומר שבועה בל' נ. ונ. בל' שבועה).

חידושים: קא, א (ילפינן מהיקש ולא במה מצינו לכן לוקין עליו, דאין לוקין מן הדין). קא, ב (י. שאינן מוכיחות, דאמר מודרני ממך ואיכא למימר דלא משתעינא בהדך ואיכא למימר מהנאה. וי"א דהוי י. מוכיחות דלא משתעינא בהדך ואסור). קא, ג (אמר מודרני ממך שאני אוכל, ולא אמר לך, אי הוי י. מוכיחות). קא, ג-ד (י. שאין מוכיחות אם קיי"ל דל"ה י. חילוק בין י. גרועות או חשובות ובין נ. לגטין וקדושין). קא, ד - קב, ב (שיטת אביי ורבא בי. שאינן מוכיחות. חילוק בין נזירות לנ. אם גטין וקדושין דומין לנ. או לנזירות).

עיי"ע ידות.

כינוי נדרים
אהע"ז ח"ב: רמד, ז (ע"י ה. הוי כאמר ל' הנדר עצמו או שגם כ. מועיל).

כל נדרי
יו"ד: שמה, ח (אם מהני לנודר לצדקה. לא מהני במה שחבירו משביעו ע"ד).

כתב
יו"ד: קעז, ג (נ. ע"י כתב אם מהני). קעח, ג (כנ"ל). קפ, ג (כנ"ל). קפא [ה, א].

עיי"ע שבועות (כתב).

לשון נדרים
יו"ד: קעז, א (כחתיכה דאיסורא אם הוי ל' נדר או כמו נבלה וטרפה. אמר הרי את עלי כאשת איש אחר). קעז, ב (כשלא התפיסו בדבר הנדור ב' דיעות). קעז, ד (עכ"פ מהני התרה). קעח (באמר עד הקציר אם אזלינן בתר רובא - קציר חטים או שעורים). קעח, ג (כחתיכה דאיסורא מורה יותר ל' נבלה וטריפה). קפ, א (האומרים שחיטתו אסורה עלינו. איסור הוא ל' נדר או יד, והשאלה אם אוסר הבשר או השחיטה דאין בה ממש). קפב (האומר שבת א' חודש א' אם צ"ל מעל"ע). קפב, ו (האומר חדש א', אם הוא חדש חסר יכול להיות כ"ח יום וכמה שעות). קפב, ז (האומר שנה, נתעברה אסור בה ובעיבורה). קפג, ח (ידי למעשיהן פי' שאוסר החפצא ולא שאוסר נפשי' אחפצא). שלח (האומר שבת א' חודש א' אם צ"ל מעל"ע).

אהע"ז ח"א: כב, ב (אמר כשיהי' לי ולד והפילה אשתו).

חידושים: ז, ב (הנ. מן המזון אסור בה' מינים, אם אסור גם ביין תמרים אורז ודוחן).

מודר הנאה
חידושים: קב, ג (אם ויתור אסור. דריסת הרגל בבקעה. כניסה לחצרו). רלג, ב (חילוק בין כל הרוצה לתרום, שתורם משל בעה"ב, לכל הרוצה לזון, שהבעל מחזיר לחנוני).

מחילה
עיי"ע שבועות (מחילה).

נאמנות
יו"ד: קפט (נ. על נדרי עצמו ואין לו דין אתחזק איסורא שבידו לישאל עליו).

אהע"ז ח"ב: רצ, ו (לחולין - ל' בפת"ח - מה שאוכל לך. מחלוקת דמכלל לאו אתה שומע הן).

נדר ושבועה
יו"ד: קפא [ד, ד] (נ. בל' שבועה אינו נדר. נ. שלא אהי' בורר. שבועה בל' נ. ב' דיעות).

נדרי אונסים
יו"ד: קצו (חילוק בין א. דשבועה לשאר א. דאדעתא דהכי כו'. סבורה הייתי שיכולה לקבל כו').

נדרי זרוזין
אהע"ז ח"ב: רפג, א (כל דיבור שאומר רק כדי לזרז שיתנו לו כו' אינו כלום. והיינו אם אח"כ אמר שנתכוין רק לזרז).

נדרי טעות
ראה לקמן אצל נדרי שגגות.

נדרי מצוה
יו"ד: קפ, ה (יש להן התרה).

נדרי צבור
עיי"ע קהל.

נדרי שגגות
יו"ד: קעז, ב (כשחתם עם הקהל ואח"כ לא חתמו רוב הקהל א"צ התרה). קצ (כשחשב שיועיל להכריח את אשתו להתגרש).

אהע"ז ח"ב: רצ, ד-ו (כשיש טעות בעיקר הנ. או כשפירש. אומדנא דמוכח ולא פירש אם צריך התרה. חילוק בזה בין נ. לבין מתנה או גט).

ספק נדרים
יו"ד: קעז, א (סתם להחמיר. אם אזלינן בתר רובא). קעח, ב (מתי אזלינן בתר רובא אומרינן לא מעייל נפשי' לספיקא ומתי אמרינן סתם נ. להחמיר. חילוק אם ספיקו חמור מודאי. חילוק אם ע"י דלא מחית לספיקא מתבטל כל הנ.). קעח, ג (כשהל' מורה יותר להיתר אזלינן כוותי' אף שמתבטל הנ. חילוק בין כרישין וקפלוטות דאזלינן בתר רובא כי השמות מחולקין לבין שמן ושמן שומשמין).

על דעת רבים
יו"ד: קצ (מתירין רק לדבר מצוה. שלום בין איש לאשתו הוי מצוה, אפי' שלום דקטיעא).

פתח
יו"ד: קפ, ה (אילו הייתי יודע שיעבור כו'). קצד (אין פ. בנולד, מ"מ אמרינן אומדנא דאדעתא דהכי כו').

נזיר
אהע"ז ח"ב: רצ, ו (נ. דומה לנדרים או לשבועות).

חידושים: רכט, ד (חילוק בין נ. עולם שמגלח א' ליב"ח לבין נ. לעולם שאינו מגלח רק כשנטמא).

עיי"ע מעשה.

גילוח שערו
יו"ד: צג, א (גם הנ. אינו מגלח פאת ראש וזקן). צג, יא-יג (גם למ"ד אינו חייב שיטלנו בתער, אף במספרים שלא כעין תער אסור). צג, יב (לר' יאשיה יש בזה מ"ע). צג, יג (למסקנא א"צ שבשעת תגלחת יהי' בו שער שבשעת קבלת נ.). צג, יד (נ. עולם מיקל בתער א' ליב"ח, ולרש"י א' לשלשים, נ. לעולם אינו מגלח כלל. כמה פי' במיקל בתער. ג. שלא כעין תער הוי כחצי שיעור).

עיי"ע יין.

לשון נזירות
חידושים: רכט, ג (אם מועיל מה שאמר תיבה שמורה על נ. בא' מן הלשונות ומתכוין לנ. ואינו מבין בלשון ההוא). רל, א (אמר הריני נ. כשער ראשי היינו נ. א' ימים כמנין שער ראשו).

נזקי גוף ונפש
יו"ד: צב, ב (אם מותר לחבל עצמו).

אהע"ז ח"א: יא, ח (אם גם ת"ח יכול לסמוך על כיון דדשו בי' רבים שומר פתאים ה').

מועד
אהע"ז ח"ב: קנג, ג (נגח שור ג"פ אם נעשה מ. לכל. כשראינו שלא נגח שאינו מינו).

חידושים: קלד, ד - קלה, א (אם קיי"ל דמחזיקין מקטנים לגדולים. במתו מחמת מילה).

שן ורגל
פס"ד: שמט, א-ב (ארי ודוב ברה"ר. מועד ברה"ר שהזיק בשן).

נטילת ידים
או"ח: א (אם צריך לנט"י שחרים מים הכשרים לנט"י. בסידור כ' שצריך, וכ"ה דעת הרשב"א, שלא כד' הב"י בשם הר"ן. ברכת ענט"י, לדעת הרשב"א רק כשצריך נטילה בכלי, ולדעת הר"ן אף כשסגי ברחיצה ונקיון). ה, ח (באיטר אם אזלינן בתר ימין דעלמא). כה, בל' השואל (נ. לטיבולו במשקה ונמלך לאכול לחם. נ. בלא כוונה). כה, ב (נטלו ד' וה' מתוך חצי לוג). כה, ג (מים שהלכו למע' מהאצבעות ונטמאו שם).

יו"ד: קסג, א-ד (כלי נקוב מהצד אם הוא כשר לנ. סתם הנקב בסמרטוט. חילוק בין כלי שתי' לשאר כלים). קעו ח"ב, ה (כנ"ל. לענין נ. הכלי נפסל בכונס משקה כמו במי חטאת. אם כ"ה גם בכלי המיוחד לאוכלין וכלי שטף).

אהע"ז ח"א: כ (שהבחור אינו יר"ש ואוכל בלי נ"י).

חידושים: יג, א-ב (אם קידוש, או פרפרת ויין שלפני המזון, חשיבי הפסק בין נט"י לסעודה). רנט, ד (מתוך ברזות הקבועים בכותל. חילוק בין דף שקבעו בכותל לכותל עצמו). רס, ד (כשבא טפין ולא בקילוח).

פס"ד: ו, א-ב (מכלי ניקב שמחזיק רביעית למטה מהנקב. שיטות הפוס'). רו, א-ב (ס' לקולא. בחזקת איסור. אין לה עיקר מה"ת).

עיי"ע חציצה.

נידוי
יו"ד: רלז (חכם שסרח אם מורידין אותו מגדולתו ואם מנדין אותו. תלוי אם הוא ת"ח או חכם מופלג, ותלוי אם יש חילול השם ואם יש אמתלא).

אהע"ז ח"א: ו, ח (יש לו דין שבועה ולא נדר).

ניזקין
עיי"ע מזיק.

ניסן
או"ח: קטז (יג"נ אסרו חג לנשיאים).

ניפול
יו"ד: סג, ו (מיתה עושה נ. אם הוי אמה"ח גם לגבי ב"נ).

ניצוק
יו"ד: קסט, ב-ג (שיטות הפוס' מהו נ. ומהו נ. בר נ.; המים שבצינור המקלח הוי נ. או קטפרס).

עיי"ע יי"נ. מקוה (ניצוק).

ניקור
יו"ד: נו [מט, ד] (תוך ג"י).

נישואים
חידושים: צ, ג - צא, א (אם בוגרת נישאת ביום הרביעי). צא, א (ביום הרביעי דוקא או גם בליל ה'. כשאין ב"ד קבוע). רכז, ג (אם בוגרת נישאת ביום הרביעי. עתה נוהגין אף ביום הששי).

פס"ד: רסה, ב (המנהג לעשות סעודה בשבת שלפני הנ.). רסו, א (במדינתינו אין מדקדקין באיזה יום לעשות החופה אלא עושין בכל יום שמזדמן).

עיי"ע זווגים. כתובה. קידושין. שידוכים.

נכנס ויוצא
חידושים: רנ, ד (לא הודיעו שמפליג וליכא דרך עקלתון).

נכפה
יו"ד: ח, א-ב (נ. שברמב"ם הוא קורדייקוס שבגמ'). ח, י (נ. אחת לכמה חדשים נאמן שלא נתעלף בשעת שחיטה).

נכרי
יו"ד: רכד (אם הנ. קונה גזילה בשינוי וביאוש. אינו קונה משכון. קליש קניני').

חידושים: קצא, ב (בת ג"ש ובן ט' כזבים לכ"ד).

עיי"ע חמץ (נכרי). כותים. נאמנות (נכרי). קנינים (נכרי). עירובין (נכרי). רבית (נכרי). שבת (נכרי). שחיטה (נכרי). שליחות (נכרי). תרומה ומעשר (נכרי).

נעשה כאומר כו'
חו"מ: ח, ד-ה (במקנה דבר שאין בו ממש בקנין ואו' באופן היותר מועיל וכו'). כז, ה (באומנין שהשתתפו אם או' נעשה כא' שנשכרים זל"ז כפועלים).

חידושים: קלט, ד (מתי אומרים נעשה כו' דל"ה דשלב"ל).

עיי"ע ארבעה מינים. ציצית (שאולה). קידושין (מקדש בשאולה).

נפל
יו"ד: מז, ה (כל שלא שהה ח' ימים בבהמה ס' נ. אע"ג דרובן ולד מעליא).

אהע"ז ח"א: כב, א-ב (לא כלו חדשיו ולא גמרו סימניו הוי ודאי או ס' נ. נולד מת ולא נודע אם כלו חדשיו הוי ודאי או ס' נ.). כב, ד (סתם ולדות סמכינן לגבי מילה בשבת דנגמרו חדשיו ול"ה נ.).

אהע"ז ח"ב: שו, ב (מת בתוך ל' הוי ס' דאורייתא). שטז, א-ד (בן ח' שנגמרו סי' אם יוצא מחזקת נ. בל' יום או בכ' שנה). שטז, א (בן ח' שלא נגמרו סי' אם חוששין לחיי שעה שלו). שטז, ג (סתם ולדות לרשב"ג הוו נ. עד ל' יום ולרבנן בנגמרו סי' - מיד). שטז, ה-ח (הטעם דבנגמרו סי' ס' בן ט' מוהלין וס' בן ז' ס' בן ח' אין מוהלין בשבת, דיצאה מרוב נשים יולדות לט'. בלא נגמרו סי' לא סמכינן על ממ"נ שבגמ' דשינויא בעלמא הוא). שטז, ט (לפטור מיבום בנגמרו סי' ומת תוך ל', בן ט' י"ל דנשאת לא תצא, משא"כ בן ז', ובמקום יבם קטן לא מקילין אפי' בבן ט'). שטז, יב (כנ"ל). שיז (כנ"ל). תנז (נגמרו סי' ומת תוך ל').

חידושים: פג, ד (מתי נק' אינו של קיימה ויקיים, דוקא בנולד מת או אפי' בלא גמרו סימניו ונולד חי ומת בו ביום).

עיי"ע עיבור. שיפורא גרים.

נקודות
אהע"ז ח"ב: רנט (מה שאנו קורין קמץ נק' אצלם פתח. ס"ר אותיות לתורה עם הנ. במקום אהו"י).

נשיאת כפים
או"ח: קטו (ע"י כהן בע"מ. היקש דעבודה וב"כ. פסול שיכור ילפינן מנזיר או מעבודה).

פס"ד: שדמ, ב (ע"י קטן וע"י בן יג"ש לפני שנתמלא זקנו). שדמ, ב-ג (כהן ששתה שאר משקים המשכרים. לענין נזיר ועבודה. בשמח"ת אחר שתיית קצת יי"ש. המנהג בשחרית). שדמ, ד - שמה, א (הטעם דכהנים מן המנין. אבלים. חתנים. פדיון קרקע הקדש). שמה, א-ב (מ"ע אחת או ג').

נשים
או"ח: ג, א-ב (עם בפ"ע. סומכות רשות. אם מותרות להכניס התפילין בשבת. אם מותר להן לברך על ציצית). ג, י (ברכה במ"ע שהז"ג, בציצית בקרבן במילה ובלולב). ג, יא (אם סומכות רשות. סמיכה ממש או רק אקפי ידייכו. כשהקרבן שלהם או של הבעל. כמו דסומכות רשות כך מברכים על הציצית). כ, ב (חייבות בתפלה ופטורות מק"ש ותפילין וקה"ת, לכן קדושת עז"נ פחותה מבהכ"נ). כ, ד (נ. סומכות לעשות נח"ר לנ.). לה, ב (ברכה במ"ע שהז"ג).

יו"ד: רנא (הא דאין שוחטות, בשו"ב קבוע, דטורח ועמל, וכמו בדיקת חמץ).

אהע"ז ח"א: לט [נב, א] (אם אומרים אטו כולהו נשי דינא גמירא).

חידושים: ד, ג (לבו רואה הערוה באשה). ה, א (מסתכל באשתו בק"ש, באשה אחרת). טז, ג (לעדות דמו לע"א ולזימון דמו לשנים. לקיבוץ תפלה לא הוו אפי' כא'). פז, ד. רכב, ג (אם כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' היינו אפי' באשה או' מת). רכב, ד - רכג, ב (ע"א או' מת וב' נשים או ע"א ואשה או' לא מת). רכט, א (כל היכא שהא מוזהר היא מוזהרת). רנא, א (אין שוחטות שדעתן קלות, היינו שמקילות או שמתעלפות).

עיי"ע נאמנות (אשה). עדות (עדות אשה; חמש נשים). שער (גילוי שער באשה).

נתעלם מן העין
או"ח: נה (קמח ש"פ בשקים קשורים בלא חותם אצל א"י). נה, א (באין הא"י נהנה בחליפין). נה, ב (מתי מועיל חותם א'). נה, ג (מה נק' חותם). נה, ד (מתי חשוב קשר כחותם). נה, ה (מפתח חשיב כחותם ב' אבל לא כחותם א'). נה, ו (ביינו ש"ג חב"ח אינו מועיל). נה, ז (הפרש בין חבי"ת לחמפ"ג). הוספות: טו, ב (חטים בחבית ושולים התחתונים לא נחתמו. יי"ש של פסח בכלי זפותה בלא חותם).