Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Indexes·Subject Index·Kufשו״ת צמח צדק·מפתחות·מפתח ענינים·ק

קבורה
יו"ד: רלח (כשיקבר בלא"ה ע"י עממין אם נק' מת מצוה. מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין. הטעם דאין מלינין מפני כבודו).

קבלה
חידושים: נד, ד (אין להביא ראי' מדברים העולים ע"פ כוונת איזה מקובל).

קבלנות
או"ח: כט, ו (חילוק בין ק. לשכירות, לענין נכרי בשבת ולענין אומן קונה בשבח כלי). צט (אינו קונה בשבח כלי).

קבר שאבד הוא קבר שנמצא
אהע"ז ח"א: מט, ז [י, ג] (אם אומרים סברא זו אף באדם שנאבד בדרך ונמצא הרוג).

אהע"ז ח"ב: שלז, ב-ד (כנ"ל).

עיי"ע סימנים (מקום).

קדשים
יו"ד: רפח, א (ס"ס בק.).

עיי"ע הקדש. מומים. מעילה. קרבנות. שריפת. תמורה.

חולין שנשחטו בעזרה
חידושים: סו, ב (אם הוא דאו').

כלי שרת
יו"ד: רלא [מו, ד] (אם יש להם ק. הגוף).

מי חטאת
יו"ד: קסג, א (בכלי נקוב מהצד. המים שתחת ושעל הנקב. סתום בסמרטוט. חילוק בין כלי שתי' לשאר כלים). קסה, ט (אם דין רבו זוחלין על הנוטפים הוא אף למ"ח). קסז, ב (כנ"ל. מי נהר וים שעוברים דרך גידי הארץ מקבלים דין מעין ומים חיים). קעו ח"ב, ה (לענין מ"ח נפסל הכלי בכונס משקה. אם נפסל בנקב מהצד).

פדיון
יו"ד: רלא [מו, ד] (עצי הקדש וכלי שרת שנטמאו אם יש להם פ. ואם יוצאים לחולין ע"י מעילה).

שחוטי חוץ
יו"ד: רלא (אם אינה לש. אלא לבסוף למה א"א בש"ח שמיד בתחלת ש. אינו ראוי למזבח).

חזקה
חו"מ: ב (מתי נק' הק. מוחזק נגד יחידים ויכולים לומר קים לנו כפלוני נגד יחידים. מסים, טסקא, כרגא, אורענדא). ב, א (כשיש ס' אם הוא שייך לכרגא לכו"ע אין הק. מוחזק). ב, ב (חילוק בין לענין מה שיכולים לומר קים לנו לבין לענין ירושת הבכור). ב, ג (חילוק בין מלך וק. לבין חזקת משכיר לגבי שוכר). מח (כנ"ל. לענין להוציא משכון מטעם שלא יהא קדירה דבי שותפי ולענין מסים לומר קים לי מטעם דהמלך נק' מוחזק. חילוק בין מסים שגובים הקהל עבור המלך לבין אורענדא שמכר להם). [ג, א] (לענין מסים חילוק אם הס' על החיוב או הס' אם פרע).

עיי"ע מלכות.

נדרי צבור
יו"ד: קעז, א (הצבור יכולים לאסור אף בלא התפסה בדבר הנדור וכשאח"כ לא חתמו רוב הקהל נתבטל הנ.). קעז, ד (כשנדרו לבקשת השו"ב אם צריכים שאלה והתרה. כשלא עשה שום טובה סגי בלהודיעו). קעח, ג (הצבור יכולים לאסור אף בלא התפסה בדבר הנדור וכשאח"כ לא חתמו רוב הקהל נתבטל הנ.). קפ, ה (אם יכולין להתיר זל"ז או צ"ל ג' שאינן מבני העיר).

רוב הקהל
יו"ד: קצב (ר. הוא דוקא במעמד כולם. שמש שהולך לכ"א בפ"ע ל"מ ר.).

תקנות הקהל; חרמי צבור
יו"ד: קפ, ד (ח"צ הם כנדר ע"ד הקהל או מכח הצבור לאסור). קפח (אם יכולים רוב הק. לבטלו. רוב נפשות או שבח ממון ורוב אוכלי בשר וכיו"ב. מנהגות שקבלו מחשש איסור אין לבנים להתיר. ל' ההתרה יאמר הש"ץ בהסכמת הק.). קצב (אם סגי מה שרוב הק. מבטלים או צריך לבטלו בפירוש ע"י קיבוץ והסכמה ואמירת הותר התיקון. אם רק גזרו בכח איסור מהני גילוי דעת לבד. בענו אמן אם מהני התרה או צ"ל ע"י חרטה דוקא. חילוק בין זה למיאון דמהני גילוי דעת). קצב ד"ה נידון (אם מחייב אלו שאין משלמין מס). קצג (הוי כהתנו ע"ד הקהל עד שיתירו. כשהיתה הסכמה בדבר שיש בו קצת איסור אם יכולים להתיר. עכ"פ הבנים א"י להתיר. רק בדבר שהוא לגדר וסייג ולא נתבטל הטעם אזי צריך ב"ד גדול ממנו להתיר. כשאינו לגדר, אף אם הוא לפרישות, יכולים הבנים להתיר. בתקנה שלא יקנו משחיטת עיר אחרת יכולים להתיר, בפרט אם יש חשש שיעברו ע"ז בלי התרה. ל' ההתרה). קצד, א (אם הבנים יכולים להתיר. הטעם שחמורה יותר על הבנים. אם צריך ב"ד גדול הימנו להתיר). קצד, ב (חילוק אם אמרו שמקבלים עליהם ועל זרעם. אם סגי ב"ד כמותם או צ"ל גדול מהם. שאלה לחכם מהני). קצד, ד (בחרם שלא להוציא הספרים לבתי יחידים ובנו ביהמ"ד חדש יש כמה טעמים להתיר, ע"י התרת ג' חכמים מעיירות אחרים). קצה (להסיע על קיצתן מהני ע"י אדם חשוב רק בהסמת בעלי האומניות). קצה [טז, א] (כל צבור יכולים לגדור ולתקן בעירם ולהפקיר ממון. בעי כולם או רובם). קצה [יז, א-ב] (כשהוא שלא כדין לא חל הח. באדם גדול אבל חל בצבור אם נ' להם שהוא כדין. חילוק בין טעות יחיד לצבור). קצה [יז, ג] (ח. שבהסכמות הוא רק בכתב דלא מהני לכ"פ). קצה [יז, ד] (כשנתבטל הטעם אם יכול ב"ד קטן לבטל. רוב העיירות אין יכולין להכריח עיר אחת לקבל). רמא-ב (שכל מי שישחוט חוץ מהג' שו"ב דמתא שחיטתו אסורה וא' נסע). שמ (אם הותנה לא לצרפם לדבר שבקדושה אין לצרפם. אם הח. משום סייג לתורה אין ב"ד יכול לבטל עד שיהי' גדול הימנו כו'). הוספות: כ, ב (המועלים בח. אם מותר לצרפם למנין).

אהע"ז ח"ב: שעח-ט (ת. בח. שלא יורה רק המ"ץ וא' נתמנה למ"ץ שני ע"י מקצת נגידי העיר וסידר גט).

חו"מ: כז, א (בני העיר או בעלי אומנויות יכולים להפקיע ממון העובר על תה"ק ולהפקירו). הוספות: לז, ג (קנה בית בעיר ואינו דר בה אם חייב בהוצאות העיר).

חידושים: קנ, ג (להסיע על קיצתן ה"מ דליכא אדם חשוב, פי' ת"ח וממונה פרנס על הצבור). קנ, ד (דוקא כששייך לעניני דמתא, אבל בתנאי שבין איש לרעהו מהני גם בלי אדם חשוב. קצת בני אומניות ואדם חשוב לא מהני). קנא, א (תה"ק מטעם הפקר ב"ד ע"י טובי העיר או דוקא שהתנו מדעת כל בני העיר).

פס"ד: רמב, ב-ד (שכל מי שישחוט חוץ מהג' שו"ב דמתא שחיטתו אסורה וא' נסע).

עיי"ע הסכמות.

קול
אהע"ז ח"א: עא [קטז, ג-ד] (קדל"פ עדיף מע"א. חילוק בין קדל"פ לק. הברה). צא, ט (אם מבטלין ק. במקום עיגון. בדאתחזק בב"ד. במקום אמתלא או רמאות. כשעדים מעידים שלא נתקדשה). קיד, ט (ק. שהיא ארוסה אם יש להחזיקה במאורסת). קכ [סב, ג] (ק. שקידשה בפני אב ובנו הוי ק. ושוברו). קכא, ח (בק. מקבלין עדות שלא בפני בע"ד. אם צריך לשלוח אחר המקדש לברר דבריו). קכט, א (דוקא נרות דולקות כו' או ב' עדים שכ"א עד מפי עד. בע"א אינה נאסרת אפי' אמר שנתקדשה בפני עדים). קכט, ב (חילוק בין ק. שיש עדים במדינה אחרת שהי' קידושין או שהיא מקודשת והס' הוא אם הי' בו ש"פ). קכט, ה (ק. שיש עדים. תלוי אם העדים באותה עיר דאז צריך לברר).

אהע"ז ח"ב: שיח, ד (ק. שזינתה אם יצא הק. אחר דאשתהי יב"ח וילדה, אמרינן דמחמת דאשתהי יצא הק. ולא אסרינן). הוספות: ג, א (ק. ע"פ אשה החובה להשתיק).

חידושים: קכז, ב (כשגם לפי הק. יש ספק).

קורדייקוס
אהע"ז ח"ב: קנט, ח-ט (אין בו סי' שוטה אלא שאין דעתו מיושבת. אם דינו כשוטה או כחרש).

חידושים: קכב, ד - קכג, ד (כנ"ל).

עיי"ע נכפה.

קטנים
או"ח: ב, ה (אם יש להם מח' בלשמה. כשמעשיהן מוכיחין). כט, ד (זכי' אם הוי בהם מטעם שליחות). לד, ג (מק. לגדלות שינוי גמור). לה, ז (ק. קורא בתורה אבל אינו פורס על שמע).

אהע"ז ח"א: כ (לענין שינה עם האב בקירוב בשר תלוי בשנים או בגידול הגוף).

אהע"ז ח"ב: שטו (ק. אינו מוליד. בדורות הראשונים הולידו לח' שנים. אם גם הגדלות התחיל אז קודם). שכ (הוחזק ע"י השכנים שהגיע לכלל שנים). שכג, ו (הטעם שנפסל בחליצה. חליצת קטנה).

חידושים: טז, ד (כששערו פרח לענין זימון, אחר י"ג, בשנת הי"ג וקודם). כד, א (מופלא סמוך לאיש לענין נדרים, תרומה ומצות). עז, א-ב (לר"י מוציא אחרים במגלה אבל לא פורס על שמע ולא עובר לפני התיבה. גם לרבנן הבן מוציא האב בבהמ"ז אפי' כשאכלו פחות מכדי שביעה. י"ל לרבנן גם קורא בתורה להיות מקריא. טעם החילוקים. לצדד להקל כדי שילמדו קה"ת. להקל במופלא הסמוך לאיש).

חידושים: ר, ג (לישת מצה ע"י ק. שהגיע לעונת נדרים). רט, ד (נאמנותן. יודע לשמור ידיו. חלב שחלבו נכרי. חילוק בין ס' איסור לס' טהרה).

עיי"ע חנוך. שליחות (זכיה). עדות (קטנים). קידושין (קטן; קטנה).

סימנים
אהע"ז ח"ב: שה, א (בא ס. העליון בקטנותה. אם בנים כס. תוך הזמן). שטו (בנים כס. בקטנה או גם בקטן. החזקה בקטן רק מטעם רוב, משא"כ בידוע שלא מלאו שנותיו).

עד שיהי' בן עשרים
יו"ד: צב, ב (למכור בנכסי אביו. רק מדרבנן. עבד עברי יכול למכור עצמו קודם).

אהע"ז ח"ב: קס (בן כ' שאינו יודע בטיב מו"מ או עביד מילי דשטות, ובן י"ג דידע בטיב מו"מ).

שערות
או"ח: סב (בת יב"ש ולא הביאה ב"ש אם חיישינן לנשרו, לענין מיאון, תענית ושאר עינוים דיוהכ"פ, אכילת ח"ש, חוה"מ. בדיקה בגומות לא בקיאים. בדיקה בקשרי אצבעות יד ורגל).

יו"ד: צג, ב (שיעורם).

אהע"ז ח"א: קיא, ב (באה לכלל שנותיה מתי אומרים חזקה הביאה ש"ש).

קטפרס
יו"ד: קסט, ב (המים שבצינור המקלח הוי ניצוק או ק.).

חידושים: קסט, ג - קע, א (מתי מחבר חתיכות בצק לטומאה).

עיי"ע מקוה (קטפרס).

קידוש
או"ח: קטו (על הפת במקום שהיין אינו חביב עליו. אם יש להוציא אחרים כשאינו אוכל עמהם או כשאינו שותה מהיין).

פס"ד: שנ, ג-ד (על היין אם הוא מה"ת).

עיי"ע יין.

קידוש החודש
יו"ד: רצא, ב (לא נראה בזמנו קדשוהו שמים).

קידוש השם
יו"ד: צ (מתי מועיל טעם דקרקע עולם ומתי מועיל טעם דלהנאת עצמו. כשמורכב הנ"ע ולהע"ד). צ [עז, ד] (גזירת הלבושים. אומרים שאינו להע"ד. חילוק בין הריגה למאסר באופן של נגדוהו בגוף ונפש. ויש לצדד שכמה אלפים כבר הלבישו). רצא, א (פרהסיא וצנעה. להנ"ע ולהע"ד). רצא, ב (מהו שעת השמד. כשגוזרים רק על מצוה א'. כשגוזרים רק על מנהג. כשעושים זאת כדי שלא ישנו עצמם מאוה"ע). רצא, ג (שעת השמד בצנעה). שמו (אם רשאי למול עצמו במתו אחיו מחמת מילה ואיכא סכנה, ליהרג במקום שאמרו יעבור ואל יהרג).

אהע"ז ח"ב: רסג (עבר ולא נהרג אם חייב. כשאנסוהו לבוא על הערוה אם חייב מטעם אין אונס בעריות ).

עיי"ע חקותיהם. מסירות נפש.

קידושין
אהע"ז ח"א: צ-צב (עדים עמי הארץ וקלי הדעת העידו שקידשה ולא הי' דו"ח, ואח"כ הי' דו"ח ואמרו שנתן לה מטבע בעת ריקוד ואמר לה האמ"ל כדמו"י, והם לא ראו נתינת המטבע רק שיש להם הוכחות לזה והם לא שמעו כל המלים ומסתמא גם היא לא שמעה, והיא מכחשת). קא (נתגרשה ונתפשרו והטבעת נשארה אצלה והקנתה הטבעת לאחר שקידשה בו). קב-ד (אחז יד גרושתו ונתן טבעת על אצבעה ואמר האמ"ל כדמו"י ושחקו עליה והשליכה הטבעת). קה-ז (משרתת קנתה שמרים ודרשה או"ג ונתן לה בעלה של המוכרת האו"ג ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושתקה והלכה ואומר שכיון לשחוק והיא אומרת שלא הבינה דבריו). קה, ד (הכמין לה עדים אם יכולה לאמר לשחוק כיוונתי). קז, ד (כנ"ל. אם יכול לאמר לשחוק כיונתי). קח (נתן לה זהוב כסף עבור דבש שמקחו ו' קטני כסף אח"כ אמר הראיני מה בידך אחז במטבע ובידה ואמר האמ"ל ואתם עדים ולקח המבטבע והלך). קיא (אחרי כתיבת התנאים רצה האב להסכים לשידוך אחר וקידש הבחור את הבתולה בפני עדים בטבעת מוזהבת שקיבל מחברו וכעת נמחק הזהב). קיב (בא בשליחות הנכרי לקבל הלואה ונתנה לו ועוד ב' אנשים ואחר שלקח החזיקה בצרור לאמר אני לבדי אוביל המעות ועזב ואמר הרי את מקודשת ואומר שחשב לצחוק). קיז (לקח אשה בתקיפותו וחי עמה ב' שנים ונולדה בת ונמסר למשפט וא"י אם חי). קכ (ק. בפני אב ובנו ומיד שאמר האמ"ל השליכה מטבע לפניו). קכא, ו-ז (הכמין לה עדים. למה אמרו בעדות מיוחדת הטעם דאין מצטרפין. עכ"פ ס' הוי). קכב (חילוק בין טענת לא הבינה לטענת השטאה). קכט (רצה להשתדך ושידכה אביה לאחר וטוען שקידשה בדג בפני אנ"ח שהלכו למאסקווא ורוצה ליתן ג"פ והיא מכחשת).

אהע"ז ח"ב: שסה (נתן לה מטבע ע"ד קניית אגוזים ואחז ידה וא' האמ"ל ואמרו לה הרי קדשך וזרקה המטבע). שסו (אחז יד גרושתו ונתן טבעת על אצבעה ואמר האמ"ל כדמו"י ושחקו עליה והשליכה הטבעת). שסז (משרתת קנתה שמרים ודרשה או"ג ונתן לה בעלה של המוכרת האו"ג ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושתקה והלכה ואומר שכיון לשחוק והיא אומרת שלא הבינה דבריו).

חידושים: רלד, ג-ד (משרתת קנתה שמרים ודרשה או"ג ונתן לה בעלה של המוכרת האו"ג ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושתקה).

עיי"ע זנות (אין אדם עושה). דבר שלא בא לעולם. כתובה (חזרת קידושין). מומר. מעשה. נישואים. עדות (עדות קידושין; פסולי עדות). שליחות. תוך כדי דיבור.

אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה
יו"ד: קצה [טז, א] (אם יכולין להפקיע ק. מטעם הפקר ב"ד הפקר).

אהע"ז ח"א: פו, יא [קמב, ד - קמג, ב] (אף במקום דל"א יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת מ"מ אמרינן אפקעינהו כו' דכל המקדש ע"ד כו'. לא בכ"מ אמרינן כן אלא היכא דאמור אמור. י"ל דירושלמי לא ס"ל טעמא דאפקעינהו כו'). קלה (מטעם דאמר כדת משה וישראל).

אהע"ז ח"ב: רכו (מתי אומרים אפקעינהו כו'). שיד (כנ"ל). שכב, ב (בנופלת ליבם לפני אח מומר. בהמיר קודם קידושין ובהמיר אחרי). שכב, ד [קכז, ג] (כדי שלא תהא עגונה עולמית לא אמרו אפקעינהו כו'). שסב (משום זילותא דב"ד אמרינן אפקעינהו כו'. מה"ט בנשאת לא' מעדיה אין הבנים ס' ממזר). תי (מתי אומרים אפקעינהו כו').

ראה לקמן אצל כל המקדש כו'.

ארוסה
אהע"ז ח"א: ח (א. נק' אשה טפי משומרת יבם).

אהע"ז ח"ב: רמח, ג (אם נק' אשתו. אם יש בה חדר"ג).

דעתה
אהע"ז ח"א: צ, טו-ז (כשאינה רואה את העדים אם יכולה לומר לשחוק כיוונתי. כשאינה טוענת כך אם טענינן לה ואמרינן דאין כאן עדי ק.). צה (מדעתה אין בע"כ לא, דאפי' תליוה ונתקדשה לא הוו ק. או שכל שי"ל שלא נתרצתה אוקמינה אחזקה ואינה מקודשת).

ראה לקמן אצל שליחות. שתיקה.

חרש
אהע"ז ח"א: לד [מו, א] (ק. ח. זנתה תחתיו אם נאסרה עליו). לה (כנ"ל). צז (שבעת הק. לימדוהו לומר האמ"ל כדמו"י, ויש מסתפקים שבעת הגט נשתנה לגריעותא). קיח (ח. שצוה לאביו שיתן הטבעת ולאמר הא"מ לבני. ושהה עמה כחמשים יום ושחל"ח, וזקוקה ליבם קטן). קיח, א (שליחות בק. ח.). קיח, ג (ח. יש לו מעשה ומ"מ לא הוי כ"א ק. ח. דרבנן).

אהע"ז ח"ב: קנט, ו (חילוק בין ק. ח. לק. שוטה וקטנה). ת, ד (וכבר כתבתי בענין ק. ח. לק' באהאפאליא [סי' קיח דלעיל]). הוספות: נג, ד (אינו שומע ואינו מדבר ומבין וקורא, לא לק. בכתב שלא יטעו לומר שהק. מה"ת, רק ע"י קרוביו וברמיזה).

עיי"ע חרש.

חתן מאהל
אהע"ז ח"א: צ, גב"ע. צ, ד (בליל הח"מ או ביום). קיד, שאלה.

טבעת
יו"ד: רכג (בפרוטה, והחמירו שיהי' שוה כסף. נהגו בט. ע"פ קבלה בסוד מ"ם סתומה). צח, ט (נוהגים פה שהשמש יש לו טבעת קידושין של כסף ומוכרו להמקדש, ואחר הקידושין למחר חוזר השמש וקונה אותו מהאשה המתקדשת).

טלי קידושיך מע"ג קרקע
אהע"ז ח"א: קיח, ג (לרוב הפוסקים מהני).

אהע"ז ח"ב: רעא, ג (כנ"ל).

כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש
אהע"ז ח"ב: רעא, ה (אם הוא דוקא כשאמר כדת משה וישראל).

ראה לעיל אצל אפקעינהו כו'.

כסף
אהע"ז ח"א: קא (דמי למכירה ולא למתנה). קיב, ה (בכולי מתקדשת ולא בחציו, כשקידש במעות שאינן שלו בתוך ארנק שלו).

לשון קידושין
אהע"ז ח"א: צז (אמר הא"מ ול"א לי, ודיבר תחלה בעסקי ק. חילוק בין זה לגט שצ"ל ידים מוכיחות דוקא). קיב, א (הא"מ ול"א לי אם יש לחשוש לכתחלה לק.). קיב, ה (חילוק אם המעות שלו או של אחר). קיג, א (מתי אומרים אדיבורא דידה קסמכת ומתי אדיבורא דידי').

אהע"ז ח"ב: קעד, א (שטר ק. אם צ"ל שמו ושמה). ריב (ל' מסופק גרע משתיקה, במדבר עמה עע"ק. חילוק בזה בין ל' ק. לגט).

מקדש אחותו
אהע"ז ח"א: צט, א-ב (חילוק בין זה לאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולמקדש בשאולה ולהכיר בקרקע שהיא נגזלת ולקחה).

מקדש באסורי הנאה
אהע"ז ח"א: קי (באסרה הנאת נכסיו עליה). קי, א (חילוק אם היא אסרה או הוא אסר). קי, ב (חילוק אם רוצה לישאל עליו). קי, ג (אם אומרים הואיל ואי בעי משאיל הוי שלו). קי, ו (מ. בחליפי ערלה).

חידושים: כח, א (אסה"נ מדרבנן).

פס"ד: רצ, א (בחמץ דרבנן).

מקדש בגזל
אהע"ז ח"א: צח, א (באמרה הן, אמרינן נתנה לו במתנה, או במלוה והוא חייב לה כנגדה). צח, ב (הטעם דלא הוי דברים שבלב). צט, ה (אשה יודעת שא"א לקדשה בחפץ שלה ואחליתיה). קט (מ. בג. שלה לאחר יאוש אם הוי ס"ק או אמרינן דידי שקלי). קט, א (חילוק בין זה למ. במשכון). קט, ב (בג. דידה מהני אמירת הן גם לפני יאוש, יאוש מהני בגזל דאחרים). קט, ג (באמרו לה לקבל ממנו סתם עדיף משתקה וגרע מאמרה הן ובזה ג. דידה דמי לג. דאחרים דתלוי ביאוש ובהא מיירי מתני' ורב). קט, ד (אמר לה התקדשי בהנאת החזרת גזל דידה קודם יאוש דמי לכנסי סלע זה שאני חייב ובזה מיירי ר"נ). קיב, ה (כשהוא שליח למסור המעות וקידש בם). קיב, ה (שואל או לוה שלא מדעת. מ. במעות עיסקא, שאם הקדישם אינן קדוש). קכז (ק. בגזל ואמרה הן הוי מחילה וקיבלה דבר שלו וא"כ ל"מ אחר שנתן אפי' תכ"ד, או שמתקדשת בהנאה ואפי' אחר שנתן תכ"ד).

מקדש בהנאה
אהע"ז ח"א: קט, ד (אמר במחילת מלוה או בהחזרת גזל או הילך מנה ואקדש אני לך באדם חשוב כשלא הזכירו ה. אם הוי כהזכירו ה.). קי, ג (מ. בטוה"נ ובדבר הגורם לממון).

חידושים: קכט (חילוק בין מקדש בהנאת מחילת מלוה למקדש בטובת הנאה).

מקדש בחליפין
אהע"ז ח"א: צח, ז [כג, א] (חילוק בין זה למקדש במתנה ע"מ להחזיר).

חו"מ: ל [לה, ג] (הטעם דגרע ממקדש בכסף, דלא הוי קנין או מחמת קפידתה. אם מהני בכלי ש"פ).

עיי"ע קנינים (סודר).

מקדש במחובר
אהע"ז ח"ב: רעא, ג.

מקדש במלוה
יו"ד: פב, י (המק. בעסקא י"ל דאינה מק. דמאן פלג לך).

מקדש במשכון
אהע"ז ח"א: קז, א (מהני מטעם דמ. אינו קנוי). קט, א (חילוק בין זה למ. בגזל).

עיי"ע משכון.

מקדש במתנה ע"מ להחזיר
אהע"ז ח"א: צח, ו-ז (אם מהני מדאו'. חילוק בין זה למקדש בחליפין). צח, ז (כשקיבל מעמ"ל סתם ומקדש בה אם נכנס לס' ביטול התנאי. כשקיבל מעמ"ל ע"מ לקדש אם חוששין שאין לו בו אלא קנין שעה ואינו יכול לתת לה קנין עולם). צח, ח (אם חוששין שאין זו נתינה שאם תקדישה מקודשת). ק, ח (כשקיבל מעמ"ל סתם ומקדש בה אם נכנס לס' ביטול התנאי).

עיי"ע מתנה ע"מ להחזיר.

מקדש בפקדון
אהע"ז ח"א: צג, ו (אמר כנסי סלע זה לפ. וחזר ואמר התקדשי בו. בשעת ולאחר מתן מעות. תוך כדי דבור ולאחר).

אהע"ז ח"ב: רעא, ג.

מקדש בפחות משוה פרוטה
חידושים: כח, א (ש"פ במק"א, אבל אינו מתקיים עד שיגיע לשם).

מקדש בשאולה
אהע"ז ח"א: צח-ק (שאל הטבעת מנכרי ע"מ לקדש והתנה שיחזיר הטבעת דוקא). צח, א (המשאיל ע"מ לקדש אם אומרים אנן סהדי שגמר ליתנו במתנה שלא ע"מ להחזיר או ע"מ להחזיר את דמיו). צח, ב-ג (כשאומרים אנן סהדי שגמר ליתנו במתנה ע"מ להחזיר אמאי לא הוי דברים שבלב). צח, ד-ה (אם אומרים כיון שנתן אדעתא דק. מותר ליקח בעצמו במתנה עמ"ל). צח, ט (אם אומרים אנן סהדי כו' גם בנכרי שהשאיל הטבעת ע"מ לקדש). צט (דמי יותר למקדש אחותו או לאין אדם מוציא דבריו לבטלה). קיא, ב (חילוק בין אמר בפירוש ל' שאלה או נתן סתם).

אהע"ז ח"ב: שסד (תמיה על הרא"ש שכ' כיון שהשאיל לקדש כו').

חידושים: כח, ד (דמות ראי' להנ"ל).

עיי"ע דברים שבלב.

נתן הוא ואמרה היא
אהע"ז ח"א: צד (הוי ס' וחוששין רק מדרבנן. אם מיירי אפי' אמרה קודם הנתינה והס' שמא צריך אמירתו דוקא, או מיירי שאמרה אחר התחלת נתינתו והס' אם נתן אדעתה אבל אמרה קודם הוי ק. או ס' דאו'. תלוי בדין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך אם סגי בנתן בשתיקה). צו (שיטת הרשב"א דמיירי אפי' אמרה קודם הנתינה והס' שמא צריך אמירתו דוקא, ול"ד למוכר דא"צ אמירתו).

סבלונות
אהע"ז ח"א: צ, ט (חשש ס. דעתה קידש. אם צריך עדים). קב, ה (חשש ס. אפי' נגד הרוב מחומרא דא"א). קיד, ח (כשרוב מסבלי והדר מקדשי הוי חזקה או חשש).

ספק קידושין
אהע"ז ח"א: צ, יא-ב (ס"ס בק.). צד (ס"ס בק. אם חיישינן למיעוטא בק. בס' שקול אם מוקמינן אחזקה וחוששין רק מדרבנן. חילוק בין ס' ק. לגוסס דהתם יש חזקת איסור א"א וחזקת חי). צה (חילוק בין ס' נתרצתה דאינה מקודשת לס' קרוב לה דכיון שנתרצתה הוי ס' ק. ולכן גם כשי"ל אין שקלי ודידי שקלי וכן בשתיקה לאחר מתן מעות אינה מקודשת). קב, ג (ס"ס בק.). קב, ה (כנ"ל. תלוי בחוששין לסבלונות, אם אזלינן בתר רובא. בג' ס' יש לצדד להקל).

אהע"ז ח"ב: קנח, ה (ס"ס בק.). רצא, י (ג' ס' בק.). שסו [יח, ב] (ס"ס בק. בג' ס' יש להקל). [יט, א] (בחשש ק. אם צריך לחקור כל האנשים שהיו שם, כמו ביצא קול שיש עדים שיש לו אחים וכיו"ב).

חידושים: פא, ד (אמר לב' א' מכן מקודשת לי, אמרינן א' מהן מקודשת וא"י מי, או שיש על שתיהן ס' ק. נפ"מ כשמת, אם יכול האח לישא שתיהן, ובאחיות אם יכולים ב' האחין לישא שתיהן. חילוק בין אחיות לנכריות).

פס"ד: קלד, ג - קלו, ג (קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר בתוך ו"ח, הוי חזקת נערה או ס'. כשרק קידשה עצמה יש גם חזקת פנוי'). קלו, ג - קלז, ג (ביום דמשלם ו"ח אזלינן בתר חזקת השתא שבערב ראוה בוגרת). רפט, ד (אם הוא מדאו').

עיי"ע ספק ספיקא.

קטן
אהע"ז ח"א: לד [מה, ב-ד] (ק. שקידש והגדיל אם יש חשש שגדלו הק. בהדיה למפרע). לד [מו, א] (קידושי ק. או יבמה שלו כשזנתה תחתיו אם נאסרה עליו). לד [מו, ב] (חילוק בין ק. קטן לקטנה). לה, ג (כנ"ל). קיח, א (ק. שקידש לו אביו).

אהע"ז ח"ב: רעג, ה (ק. שקידש שיחולו לאחר שיגדל). שכ (אם יש להוכיח ממה שלא התחיל להניח תפילין שהק. אינם חלים). שסח (ק. שקידש והגדיל אם יש חשש שגדלו הק. בהדיה למפרע. חילוק בין הקטן או האב נתן הטבעת). הוספות: נד, א (בשנת הי"ג. ע"י האב). נט, א (גדולה אשת קטן שזינתה).

ראה לקמן אצל שליחות.

קטנה
אהע"ז ח"א: לד [מה, ב-ג] (ק. שנתקדשה והגדילה אם גדלי ק. בהדה, מדרבן. לא נתאכלו המעות. למפרע). לד [מו, ב] (חילוק בין ק. קטן לקטנה). לה, ג (כנ"ל). קיח, א (כשאמה קיבלה הקידושין). קלח, ה (הגדילה אינה יכולה למאן דגדלי ק. בהדה או שלא תקנו מיאון בגדולה).

חידושים: קיט, ג-ד (קידושי ק. מדרבנן אבל הקנין דרבנן מהני לדאו' ולכן אוכלת בתרומה דאו').

עיי"ע מיאון.

קטנה ע"י אביה
אהע"ז ח"א: קיד, ז (אמר איך וויל ניט גייט צום חזן שרייבט די כתובה עס האט צו מיר ניט הפקיר זכותו). קיד, ח (מחלוקת דנתקדשה שלא לדעת פי' שלא ידע או שידע ושתק). קיד, ט (מיחה האב ואח"כ נתרצה. תלוי אם מיחה קודם או אחר הק. ואם שדיך קודם ק.). קטו (נתקדשה וניסת שלא לדעת פי' שלא ידע והוה נשואין מה"ת או מדרבנן). קטז, א-ב (נתקדשה שלא לדעת ואח"כ נתרצה, אם מהני למפרע או מעכשיו אפי' נתאכלו או דוקא בלא נתאכלו או לא מהני אפי' בלא נתאכלו, ואי מהני בנתקדשה בפניו ולא מיחה. שיטות הפוס'). קטז, ז (אמר צאי וקבלי קידושיך, מי קונה המעות. אם הק. בשליחות האב. הפקיר רשותו). קיז (קטנה שנשתדכה לדעת ונתתקדשה שלא לדעת ותמה איך עשו זאת ולבסוף נתרצה ואמר אין צועקין כו' והיתה חצי שנה בבית החתן ואח"כ השיאה אביה לכהן וילדה ב' בנים).

אהע"ז ח"ב: שע (מתי צ"ל הריצוי. מיחה ואח"כ נתרצה. חילוק בין שדיך האב לארצויי הבן).

קידושי אונס
אהע"ז ח"ב: רסב, ח (הטעם דל"א הכי בתפס וורשכא מינה).

קידושי טעות
יו"ד: צח, ז (המק. בדינר כסף ונמצא של זהב).

אהע"ז ח"א: צח, ז (במקדש במתנה ע"מ להחזיר וכשנודע לה שצריכה להחזיר נתרצתה). צח, ט (כנ"ל). קה, א-ג (התקדשי בכוס של יין ונמצא של דבש, וראתה שהוא דבש וקיבלה אם הוו ק"ט. טעם האומרים שאינן ק. כי אף שנתרצתה מ"מ הוא לא קידש אלא ע"ד יין. אם אמרה שנתרצתה לדבש והוא שמע ונתן מקודשת. חילוק בין מקדש בעצמו לע"י שליח). קה, ד (חילוק בין התקדשי בכוס של יין כו' לבין התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דאי ידעה בי' מקודשת). קז, ב (אמר האמ"ל בטבעת זו והי' מטבע והיא לא הבינה החילוק אם מקודשת). קיא, א (הי' נראה של זהב ונמצא של נחושת ולא אמר של זהב. אמר קסבר הייתי שהיא כהנת כו'). קלד (נמצאו בה מומין גדולים אם צריכה גט מדרבנן או מה"ת מס'. חילוק בין מומים גדולים לקטנים ובין קידושין לנישואין. קידשה ע"ת וכינסה סתם). קלז (כנ"ל). קלז, א (קידשה סתם ונמצאת שני' אם צריך גט מה"ת). קלז, ב (ראי' מדיש לה תוספת דצריכה גט מה"ת. מחמת חיבת ביאה א"ז מקח טעות, וגם בחייבי לאוין).

אהע"ז ח"ב: שיב (הי' לו נקב בגיד עד לחלל ולא הי' לו כח לקישוי ולא הכירה בו קודם קידושין). שיב, א (חילוק בין איילונית לשאר מומין ונדרים ולחייבי לאוין, שלא הכירו קודם קידושין). שיב, ב (ק. ספק או רק מדרבנן. חילוק בין מומין לחייבי לאוין. חילוק בין איש לאשה). שיב, ג (שתקה בתחלה וצווחה בסוף. חילוק בין סריס אדם לסריס חמה ובין סריס חמה לאיילונית). שיב, ד (חילוק בין חייבי לאוין לחייבי עשה, שצריכה גט מה"ת ויש לה כתובה). שיג, א (אם יש חילוק בין אלמנה לשאר חייבי לאוין). שיד (כנ"ל). תס (הי' לו נקב בגיד עד לחלל ולא הכירה בו קודם קידושין. חילוק בין איילונית לחייבי לאוין ולסריס).

חידושים: צ, א (איילונית שלא הכיר בה עד לאחר מותו, לענין חליצת צרתו). רי, א (איילונית שלא הכיר בה. חילוק בין קידושין לנישואין. שיטות הפוס'). רטו, א (כנ"ל. מוכר טריפה בחזקת כשרה). רלד, ג (בדינר זה של כסף ונמצא של זהב, ביין ונמצא של דבש, בטבעת זה ונמצא פינפער).

קידושין לטיבועין ניתנו
אהע"ז ח"א: קא (אפילו למ"ד לאו לט"נ אם זהו דוקא מהאירוסין משא"כ מהנישואין).

שליחות
אהע"ז ח"א: לד [מה, ד - מו, ג] (אביו שקידש בנו הקטן והגדיל ולא מחה אם אגלאי מילתא למפרע שזכות הוא לו. אב שקידש בנו הגדול ואח"כ נתרצה. האומר הא לך מנה והתקדשי לפלוני ואח"כ נתרצה. חילוק בין אב לאחר ובין גדול לקטן). קטז, א (אם גילוי דעת דאח"כ מהני למפרע). צג, א (החילוק בין מעשה דציפתא דאסא שגילוי דעתה בתחלה לא מועיל לאח"כ לבין גילה דעתו לשדכן שרוצה לקדשה והלך וקידשה בלא מינוי שליחות דמועיל). קטז, ז (בקטן בדעת אחרת מקנה, מדאו' או מדרבנן). קיח, א (חילוק בין קטן דאתי לכלל ש. לחרש ושוטה. קדושי חרש ע"י אביו וקטנה ע"י אמה).

אהע"ז ח"ב: שסט (גילה דעתו לשדכן שחפץ בפלונית אם יכול לקדשה לו). שע (אי מהני ריצוי הבן דאח"כ. חילוק בין ארצויי הבן לבין שידך האב בקידושי קטנה).

ראה לעיל אצל קטן.

שתיקה בשעת מתן מעות
אהע"ז ח"א: קב, א (היינו בשעה שנתנו קודם שסילק ידו או דוקא קודם לכן). קב, ד-ה (כשלקח ידה לא ידעה וכשאמר לא משכה ידה וגם לא עשתה מעשה המראה שמסכימה, וכן בזרק לה ושתקה, אם מקרי שבשמ"מ). קה, ו-ז (אמר כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מ"מ ושתקה. חילוק בין זה לאמר סלע שאני חייב, או חוב זה שאני חייב, ובין זה לאמר לה הלויני מנה על משכון ובשעת נתינת המשכון אמר התדקשי בו. אם צריך שיאמר לא לפרעון אלא לקידושין. חילוק בין מקדש במעות שחייב לה לחטף סלע מידה כו'). קז, א (כששאלה שלא לשם ק. ושתקה בשמ"מ אמרינן דאדבורא קמא סמכא). קז, ג (כשאומרת שלא הבינה לה"ק אם נאמנת). קיב, א-ג (תבעה מעות והחזיקה מתחלה ועד סוף. אמרה הבא מיהבא לאו כלום הוא). קיב, א (חילוק אם אמר לה בל' ק. או בל' שאלה). קיב, ד (כשיכולה לאמר אין שקלי ודידי שקלי). קיג, א (שאלה שלא לק. ואמר בל' שאלה וענתה הבה מיהבה אינה מקודשת, מטעם דאדיבורא קמא קסמכת או מטעם דאמר בל' שאלה). קיג, ב (כשאמר בל' החלט באמצע או בסוף אם מקודשת). קיג, ג (כשהוא התחיל בשאלה ואמרה הבה מיהבא). קיג, ד (כשלא נאמר בלשונות שבש"ס). קכ [סא, ב] (השליכה מיד לחצרה, לחצר אביה, במקום המשתמר לדעתה). [סא, ג] (השליכה תכ"ד). [סא, ד] (בדשדיך). קכא, א (התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים אינה מקודשת אם הוא אפי' נטלתו אחר שאמר התקדשי).

אהע"ז ח"ב: שסו (היינו בשעה שנתנו קודם שסילק ידו או דוקא קודם לכן. כשהחזיק ידה ולא עשתה מעשה. כשמשכה ידה אבל שתקה). שסז (נתן לה פינפער לעודף וחזר ואמר האמ"ל בטבעת זו. אמר כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מ"מ ושתקה).

שתיקה שלאחר מתן מעות
אהע"ז ח"א: צג (בתולה חטפה מא' רו"כ והחזירה לו ואח"כ נתן לה ושוב ביקש ממנה ואמר שאם לא תחזיר יאמר ואמר האמ"ל כמו"י וכשאמרו לו שמקודשת השליכה הרו"כ). צג, ו-ז (ההוכחה לא מהש. דלא איכפת לה, רק ממה שלא זרקה, ובזה אומרים שיראה שתתחייב בזריקתה. באמר לה תני לי או התקדשי בו, או אמר תני לי או אומר). צג, ט-יד (אם יש בזה חילוק בין תכ"ד לאכ"ד). צג, יג-ד (בנתן סתם וחזר ואמר האמ"ל דמי לפקדון או לציפתא). צג, יד (כשהשליכה לאכ"ד). קב, ו-ז (ק. דאו' או מספק או דרבנן. אם מניעת ההשלכה נק' שוא"ת). קב, ח-ט (השליכה אכ"ד ויש אמתלא למה לא השליכה מיד). קז, א (מהש. אין הוכחה רק ממה שלא זרקה). קח (כשאינה יכולה לזרוק שיש לה שותפות במטבע ואחז את ידה). קכ [סב, ב] (אפי' תכ"ד). קכא, ג (בנתן לה סתם או במתנה). קכא, ד (כשאמר תכ"ד לנתינה). קכא, ה (כשאומרת שלא הבינה דבריו, אם נאמנת במיגו). קכב (כנ"ל).

אהע"ז ח"ב: שסה (נתן לה מטבע ע"ד קניית אגוזים ואחז ידה וא' האמ"ל ואמרו לה הרי קדשך וזרקה המטבע). שסו [יח, ב] (כשהחזיק ידה. כשיש אמתלא מדוע לא השליכה מיד).

עיי"ע תוך כדי דיבור.

תנאי
אהע"ז ח"ב: רפט, ב (כשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו, הוי ת. שהקדושין חלין רק אם תיכנס לחופה. חילוק בין כ' כן בכתובה לאמר כן בשעת קידושין). רצ, יח (ק. ע"ת וכינס סתם). שכב, ג (כנ"ל. ת. בנישואין אם מהני כשהתנה בפי').

חידושים: ק, ד (ע"מ שאין עלי' נדרים והתירו נדרה למפרע).

קיום
יו"ד: עט, ג (מעל"ע א"נ מכניסו לק. בן קיימא. כ"מ בש"ס שנ' מכניסו לק.).

עיי"ע גטין (קיום). שטרות (קיום).

קל וחומר
יו"ד: רסו, ח (חילוק בין ק"ו להיינו הך ממש אלא שהוא חמור יותר).

קלוטה כמי שהונחה
חידושים: מז, ד (רק לענין שבת וגט ולא לענין טומאה).

עיי"ע עקירה והנחה. שבת (הוצאה והכנסה).

קללה
יו"ד: רצ (לא תק. חרש - שפלים כמו היהודים האומללים).

קנטוניסטים
יו"ד הוספות: יח, ב. כב, ג.

קנינים
או"ח: מה, ד (ק. שאחד מהצדדים יכול לחזור ולא השני). מה, ה (משחק בקוביא אם הוי אסמכתא).

אהע"ז ח"א: רצג (כשאמרו רבנן לא ליזדבן מתי מהני הק. ומתי לא). שמה, י (צ"ל מדעת המוכר דוקא, אף שנגמר המקח).

אהע"ז ח"ב: רפד, ג (צ"ל מבורר בשעת הק.). רצג, א (כשהנפקד מהמוכר קיבל עליו לזכות לקונה).

חו"מ: ח, ה-ו (כשכותב באופן היותר מועיל מתקנינן ללישני'. כשרואים שגמר בכל לבו מהני לתקן לישני'). טו (כשמתבטל הק. לחצי בית אם מתבטל לכולו). כז, ח (באומנין התחלת המלאכה הוי ק.). מג (כנ"ל). נח (כשמתבטל הק. לחצי בית אם מתבטל לכולו). נט (אם צריך ק. לערב אחר חיתום שטרות. בע"ק. בשלוף דוץ. כשההתחייבות בלי אם ואין בו אסמכתא. כשהתחייב דרך עיסקא). ע, ד (ע"י שליח. ע"י הבעלים הנותנים לכהן שיש להם טובת הנאה והוו שלוחי דרחמנא. ע"י הגבאים שהם יד עניים). פ [כז, ב-ג] (תנאי שבממון קיים, מתנה לקנות בקנין כסף קנה ובשאר קנין דל"מ לא קנה). פא (כנ"ל).

פס"ד: שטז, א (דברים שמתחייב בלי ק.). שטז, א-ב (אם צריך ק. לערב אחר חיתום שטרות. בע"ק. בשלוף דוץ. כשההתחייבות בלי אם ואין בו אסמכתא. כשהתחייב דרך עיסקא). שנג, ב (מקנה הלוואתו ע"י ק. חוב שיש לו על נכרי ברבית).

עיי"ע דבר שאין בו ממש. דבר שאינו ברשותו. דבר שלא בא לעולם. מתנה. ערב (קנין). צוואה.

אגב
או"ח: מה, ד (בקרקע שאינו מסוים).

חו"מ: מה [נב, ד] (אי מהני בשכור).

חידושים: רלז, א-ב (כנ"ל). רלט, ד (כנ"ל).

פס"ד: כט, א (אם הוא מדאו').

אודיתא
חו"מ: כ, ב (חילוק בין א. לכותב בל' שמתחייב עתה. אם חייב אני לך הוי א.).

אסמכתא
חו"מ: ח, ד (בדלא גזים, באומר שאם ימכור לא ימכור אלא לו, אם הוי א. כשהוא בדרך קנס). כז, א (התנו קצבים שאם א' ישחוט ביומו של חברו יקרעו עורו. כשעשה מעשה נגד התנאי ל"ה א.). כז, ב (בההיא הנאה דצייתי אהדדי ל"ה א.). כז, ח (חילוק בין א. לתנאי).

חידושים: רסח, ד (כנ"ל. מצד חומר הענין גמר ומגרש).

פס"ד: יח, ד (משכון של"א מעכשיו הוי א. ואפי' הגיע זמנו לא קנה. וכן אם א' אם לא אעשה דבר פלוני יהי' שלך). שכא, ב (הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה נותן עד ג"ש ה"ה שלי ואין השדה שוה יותר ולא גזים). שכא, ג (בס' השקול אם ינצח ל"ד לא. אם דמי לברירה. כשאין בידו כלל). שכא, ד - שכב, א (בידו ולא בידו). שכב, ב (א. מדאו' לא קנה). שכב, ג-ד (שיטת הרמב"ם דגם בתנאי דלא הוי א. מועיל רק כשנתן בתור קנין מעכשיו). שכג, א (במחילה). שכג, ב (אם קני מדאו'). שכג, ב-ג (מעכשיו מבטל א. משא"כ קנו מידו, כי ק. מהני שהתחלת הק. הוא מעכשיו, וכדי שלא יהי' א. צריך שגם סיום הק. יהי' מעכשיו, והיינו באומר מעכשיו ע"ת שיעשה לאחר ל"י). שכג, ג (א. בלשעבר. דבר שאינו מסויים גרע מא. ול"מ בו מעכשיו וק. בב"ד חשוב).

עיי"ע משחק בקוביא.

את וחמור
פס"ד: שנב, ד (המקנה דשב"ל ודשלב"ל. בק"ס קרקעות ומעות).

אתן
חו"מ: לב, א (ראיות מהראשונים דמהני. כשכ' ל' מתחייב ליתן מהני לכו"ע). לב, ב-ה (ראיות דמהני מיד שלא יוכל לחזור וחל החיוב גם כשמת).

בההיא הנאה דצייתי אהדדי
חו"מ: כז, א-ב (מה"ט מהני בלא ק. ואף בדשלב"ל ובאסמכתא, בערב בגורל בדברים הנקנים באמירה ובשותפים). כז, ה (שיטת הרמב"ם דבשותפים לא מהני). פ [כז, א] (רק בקידושין ובערב ואין למדין לשא"ד). פא (כנ"ל).

דבר שאינו מסויים
או"ח: מה, ד-ה.

פס"ד: שכג, ג (גרע מאסמכתא, ול"מ בו מעכשיו וק. בב"ד חשוב).

דברים
חו"מ: ח, ב (המקנה דבר שאין בו ממש הוי ק"ד). ח, ד (כשהל' מורה רק על ד. לא מהני הק. אבל כשהל' משתמע לתרי אנפי מהני הק. לומר שהקנה דבר שיש בו ממש).

חידושים: רמה, ב-ד (קיבל עליו קו"פ לדון ולהעיד. אם מפרשים דבריו באופן שיש בו ממש. אתן לך).

פס"ד: שנג, ג-ד (ידור פלוני בבית זה. יקח פירות).

עיי"ע דבר שאין בו ממש.

דברים הנקנים באמירה
חו"מ: כז, א-ב (בההיא הנאה דצייתי אהדדי).

דרבנן
יו"ד: רלג-ד (אם מהני לדאו'. חילוק בין ק. קטן לק. סיטומתא). רלד (ק. מעות, שדרבנן מחליש הק, דאו' אם מהני לחומרא).

חידושים: קיט, ג (אם מהני לדאו').

פס"ד: כט, א - לא, א (כנ"ל). כט, ב (בגיטין ובקדושין). כט, ג (קטן בלולב). ל, א-ד (כשמדאו' קונה ומדרבנן אינו קונה. מ"מ המוכר קנה המעות ויכול להחזיר אחרים ולכן מעל הלוקח). שטז, א (מהני לדאו').

ראה לעיל אצל כוונה. עיי"ע חמץ (מכירת ח.).

הגבהה
אהע"ז ח"א: קיב, ה (שנים שהגביהו טלית אם היינו דוקא כשכ"א מתכוין שיזכה גם חבירו, מטעם המגביה מציאה לחבירו. כשכ"א משתדל שישאר רק בידו בודאי לא נק' שכ"א הגביה חצי. מה שתפוס בידו קנה).

אהע"ז ח"ב: דש (אם סגי שאוחז בידו או בענין ה. טפח או ג"ט. חילוק אם ידו סמוכה לארץ ואם מחזיקו בידו ממש או בחוט, או שבולט מידו, או שהשאר נגרר בארץ. חילוק בין שבת לגטין דהעיקר שיהי' משתמר לדעתה).

זכיה
עיי"ע שליחות (זכיה).

חזקה
חו"מ: לא, א (במקום שנהגו לכ' שטר אי מהני בלא שטר ובלא מעות).

חליפין
חידושים: קמג, ב (רק בכלי, ומטלטלין קונין זא"ז הוא מדין משיכה, ועי"ז קנה המטלטלין שברשות חבירו). רלו, ב-ג (אם הזהב הוי פירא מדוע אינו קונה בח.).

ראה לקמן אצל סודר. עיי"ע קדושין (מקדש בחליפין).

חצר
יו"ד: רל (כשהיתה מופקדת אצלו קודם. חילוק בין מקנה לנפקד או לאחר).

חו"מ: לג, א-ב (כשמופקד אצל אחרים וקיבל רשותו מועיל מטעם זכי' או דה"ל כמשאיל לו המקום או מטעם מעמד שלשתן וי"א דל"מ). לג, ב (ח. של שליח האשה בקבלת גט. כשמקנה לנפקד. אם חצר מושכרת ביד אחרים קונה). מה [נב, ד] (קונה למשכיר או לשוכר).

חידושים: קכא, א (ח. של ש"ק). קכה, ב-ג (גם באינו עומד בצד ח. משום ידו, ולכן קונה אף במציאה).

פס"ד: כח, ג-ד (בקטן. בנכרי. משתמרת לדעתו אם הוא משום שליחות או משום יד). שיג, ג (ח. של ש"ק. ח. הבאה לאחר מכאן). שלו, ג (קונה לשוכר או למשכיר).

עיי"ע גטין (חצרה).

כוונה
יו"ד: רל (עודר בנכסי הגר וקסבור שלו הן. חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. בנפילה ניחא דליקני בד' אמות לא ניחא לי'. חילוק בין חצר לשאר ק. בין ק. דרבנן לק. דאו'. בין כיוון לקנות בק. אחר ללא כיוון לקנות).

אהע"ז ח"ב: קנט (כנ"ל. ג' שיטות: חילוק בין ק. דאו' לדרבנן, בשניהם ל"ק, בשניהם קנה). רפה, ג (חילוק בין כיוון לקנות בק. אחר ללא כיוון לקנות). לא, ב-ג (חילוק בין ק. דאו' לק. דרבנן ובין חושב שהוא שלו ללא ניחא לי' לקנות).

כסף
יו"ד: שמה, י (ק"כ בפועל, אם דומה לעבד שמועיל ק"כ. בפקדון צ"ל בעה"ב תזכה בכסף שלי). שנח (בישראל קיי"ל דאינו קנין ולא נחשב דעת רש"י לספק. בנכרי הוי ספק). קה, ז (לענין שעבוד ומשכון ושכירות מעות קונות).

חו"מ: ל [לה, א] (בחוב הבא מחמת מכר). לט (אי מהני בשכירת פועל. אי מהני כשיש מעות פקדון אצל הפועל).

חידושים: קמג, ב (בחוב הבא מחמת מכר ולא זקף עליו במלוה). קמג, ג-ד (ד"ת מעות קונות, וכשנשרף החפץ באונס אם ההיזק ללוקח. אם המוכר יכול להשתמש במעות. קידש המוכר במעות). קמד, ג (בחוב הבא מחמת מכר ולא זקף עליו במלוה). רלו, ג (כנ"ל).

פס"ד: יח, ג (שעבוד לכו"ע מעות קונות, ועכ"פ בשטר). שכ, ג (בחוב הבא מחמת מכר. שיטת רש"י דהיינו שפסק על הפרה לפני שנתחייב דמי השור, ומ"מ ל"ה חליפין כ"א כ.). שכ, ג-ד (לענין שעבוד אם מעות קונות. רק לר"י מהני ולא לר"ל). שכ, ד (בחוב הבא מחמת מכר וזקף עליו במלוה אם מהני). שכ, ד - שכא, א (הטעם שהנותן מעות על יין לקידוש בע"ש קנה, מדהוי מצוה או מדרגילים העולם לקנות יין לקידוש בע"ש). שכא, א (יתומים יכולים לחזור בנתייקר וא"צ לקבל מי שפרע).

ראה לקמן אצל מעות.

מחוסרי אמנה
יו"ד: שמה, יא (אף שאיסור גמור לחזור כשחזר אם תפס מפקינן). שמה, יב (אם מותר לחזור מחמת יוקרא וזולא, במתנה מרובה, במו"מ. בדברים בלבד בלי מקצת מעות ובלי ערבון).

חו"מ: פא [כט, ב] (כשחוזר לא מהני תפיסה. במתנה מרובה, בעסוקין באותו ענין, כשיש אונאה). פב, א-ה (בדברים. במתנה מועטת. במו"מ דוקא כשנתן עירבון. נשתנה השער). פב, ט (כשיש אונאה).

חידושים: כג, א - כד, ב (כנ"ל).

מי שפרע
יו"ד: שמה, יא (כשחזר אם תפס מפקינן).

חו"מ: כט (שלחו לקנות ושינה מדעת המשלח אם השליח חייב לקבל מ"ש). פב, ב (כשנתן נסכא).

חידושים: כג, ב (כנ"ל).

מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'
יו"ד: קצח (תרי מ. ל"א ולכן מעשיר לעני לא מהני. אם מהני מ. אף במקום שחב לאחרים ובלא"ה יכול לזכות אף בלי מ. אם מציאה ופאה נק' חב לאחרים. בדעת אחרת מקנה א"צ מ. ואינו חב לאחרים. בעשאו שליח אם קנה. פועל אם קונה לבעה"ב). קצט (בדעת אחרת מקנה צ"ע אם המקנה צריך מ. מסתבר שבהפריש מעות לצדקה ואח"כ זיכה ע"י עשיר לעני דלא זכה. בצדקה אינו נק' חב לאחרים שאין העני יכול ליקח בעצמו).

אהע"ז ח"א: קטז, ג-ד (מ. דבידו לקדשה עכשיו כו' דמי למ. דזכי כו' ועדיף ממ. דאי בעי כו'. מ. מדרבנן לדאו' ל"א).

עיי"ע הואיל.

מסירה
חידושים: קכב, ב (אם אותיות נקנות במ.).

פס"ד: שיט, ד (בהמה גסה).

מסירת מפתח
או"ח: מה, א (לרש"י הוי ק. בשכירות).

מעות
חו"מ: נח (כשלא זקפן במלוה ולא שילם אם המקח מתבטל).

חידושים: קמח, ג (שיטת הראשונים דל"מ זקף עליו במלוה).

ראה לעיל אצל כסף. לקמן אצל עייל ונפיק אזוזי.

מעכשיו ולאחר ל' יום
חידושים: קלט, ד (אם קונה בעומדת באגם).

פס"ד: שכ, א-ב (אם קונה במשיכה בעומדת באגם ובשטר בנתקרע. ספיקא דדינא). שכא, א-ב (לאחר ל"י לא מהני, ואם מתחייב שכשיביא המעות יקנה חל הק.). שכב, ג-ד (שיטת הרמב"ם דגם בתנאי דלא הוי אסמכתא מועיל רק כשנתן בתור קנין מעכשיו. כשאין הענין מראה שקונה עתה צריך מעכשיו. וגם בכסף ושטר ל"מ בלא מעכשיו). שכג, ב-ג (חילוק בין מעכשיו ולאחר ל"י דהיינו שהתחלת הק. הוא מעכשיו, לבין מעכשיו ע"ת שיעשה לאחר ל"י דהיינו שגם סיום הק. הוא מעכשיו. קנו מידו מהני רק באופן הא', ולכן לא מהני לגבי אסמכתא ולגבי נקרע השטר כו').

מעמד שלשתן
יו"ד: קצח (יד גבאי כיד עניים וזוכה להם במע"ש).

חו"מ: כ, ג (דוקא כשיש לו מלוה או פקדון אצלו).

חידושים: קכא, א (כשהמקבל עושה את הלוה ש"ק. בפקדון).

פס"ד: שיג, ג (כנ"ל). שיג, ד (אם יכול הנותן למחול לחזור ולמחול). שיד, א (חילוק בין מס לחוב שלא הגיע זמנם). שיד, ב (אם מועיל בע"כ של הלוה).

משיכה
חו"מ: ל (שתקנה לאחר ל' יום ועומדת באגם, ברה"ר, מעכשיו).

פס"ד: כט, ג-ד (בשומרים).

מתנתא טמירתא
יו"ד: שמה, יג (בקנין גמור ובדברים).

נכרי
או"ח: לד, ד (חצר מטעם שליחות, בעומד ליד חצרו). רל (מכר בכור לנפקד נ. בכסף, אם חצירו קונה לו). רלב (ק. מעות אם מהני לחומרא מטעם סיטומתא).

פס"ד: כז, ב - כח, א (אם מהני משיכה לחודה במתנה). כז, ג (זונה א"י שא"ל בטלה זה, אם קונה הטלה בשכר פעולתה כמו במעות). כח, א (למ"ד כסף קונה אם מועיל אף מדרבנן). כח, א-ג (ק"ס). כח, ג-ד (חצר). כח, ד (אגב). כט, א (מעמד שלשתן). רפה, א (ולד בהמה בכסף, מדא"א למשוך). שיט, ב-ג (ישראל מנ. בכסף. מכי מטי זוזי לידי' אסתלק והוי הפקר. חילוק בין קרקע למטלטלין).

סודר
אהע"ז ח"א: צח, ד (בס. שאול).

חו"מ: ל (ק"ס שיקנה לאח"ז. ביאור שיטת הרמב"ם דמהני, אף דבמשיכה לא מהני בכה"ג. ק"ס מעכשיו ולאחר ל' יום). לא (אי קני בלא שטר במקום שנהגו לכתוב שטר). לא, ג (להאו' דק"ס קונה בלא מעות ולהאו' דחזקה מהני בלא שטר אף ק"ס מהני בלא שטר. כיון דסתם קנין לכתיבה י"ל דאין שטר מעכב, אף להסוברים שאם מוחה אין כותבין). לא, ה (חילוק בין מכר למתנה והלואה. חילוק בין יודעים או א"י שעשו ק"ס רק מה שכ"כ בשטר). לא, ו (רוב הפוס' ס"ל דמהני. חילוק בין ק"ס בעדים או שלא בעדים). לא, ז (חילוק בין ק"ס על מכירת קרקע לק"ס על מכירת שטרות ועל כתובה ועל מתנת שכ"מ). מה [נג, ד] (בע"ע, בפועל שמשכיר עצמו, בשכירות קרקע ומטלטלין).

פס"ד: שיט, ג-ד (נותן ס. ע"מ שיקנה לאחר, אם ומתי נקנה הס. להקונה. זכיית הקונה והמקנה באים כא').

ראה לעיל אצל חליפין.

סיטומתא
יו"ד: רלג (ישראל קנה בהמה מבכרת מנכרי באויף גאב ובשטר על נייר פשוט אם מהני השטר בתור ס. אף שלא נתן כל המעות. אם ס. הוא ק. דרבנן).

חו"מ: כט (אם חתימת חוזה הוי ס. במטלטלין. בדשלב"ל. בקרקע).

עייל ונפיק אזוזי
אהע"ז ח"ב: רסג (מוכר מפני רעתה קנה אף דעייל כו').

חו"מ: טו (מכר בית ועייל כו' אין הלוקח אוכל פירות מטעם רבית). נח (כנ"ל).

פס"ד: שיט, א-ב (מכר שדה בשטר בלא עייל כו' ולא מכרה מפני רעתה. שיטות הפוס'. חילוק בין ק. חזקה ומשיכה לק. שטר וק"ס).

ראה לעיל אצל מעות. עיי"ע חמץ (מכירת חמץ).

עסוקין באותו ענין
יו"ד: שמה, טו (בכל הדברים שדבור מהני יכול לחזור כשעב"ע, ואפי' בק"ס. מעל"ע בא"ע).

פסיקה
חו"מ: עח [כו, ג] (משך ולא פסק, אפי' הקדים לו דינר לא קנה).

קנין בטעות
אהע"ז ח"ב: רצ, ז (ק. בט., מחילה בט. שומא בט. חלוקה בט. זבינא בט. תלוי אם הט. הוא בעיקר הדבר).

שטר
יו"ד: רצד [כז, א] (כתב בש. אתננו לו וכתוב בו זמן הוי ככתב מעכשיו דקני. סגי בש. וא"צ קנין אחר).

חו"מ: לא (במקום שנהגו לכתוב, אי סגי בק"ס ובחזקה). לא, ב (בק"ס אם יכול המוכר לעכב הכתיבה). לא, ג (כשקנו אם צריך לימלך ואם צ"ל כתובו. חילוק בין ק"ס לחזקה ומעות). לא, ז (אם מהני ק"ס במכירת ש.).

חידושים: קכב, ב (הטעם שאין אותיות נקנות במסירה). קכב, ג (כ' שמשתעבד לכל מי שמוציאו).

פס"ד: כז, א (במתנה ובמקנה לו בחוב מהני לכו"ע ש. לחוד).

עיי"ע שטרות.

קנס
חידושים: קלד, א-ג (פרטי הק. להבועט או מכה בחבירו. אם הק. הוא רק בושת או כל ה' דברים. בזמנינו אם גובים או רק מנדים עד שיפייס).

עיי"ע ירושה. עדות (עדות קנס). תנאים (קנס).

קציר
יו"ד: קעח, א (סתם ק. בגליל הוא ק. חטים משא"כ בדרום. בגליל ק. שעורים קודם, ואיך הוא בדרום).

קרבנות
או"ח: עא (שלא יהי' דבר קודם התמיד, אבל אפ"ל קודם חביתין ונסכים).

עיי"ע לשמה. סמיכה. עבודה. קדשים.

אסורי מזבח
יו"ד: נז (נרבעו ולבסוף עיברו הולד מותר מטעם זוז"ג. ולד נרבעת אסור שהולד נהנה מרביעה).

אשם תלוי
יו"ד: עא [סט, א] (ג' טעמים שצ"ל חתיכה מב' חתיכות). צח, ו (מתנדב אדם א"ת כו' עד שיכנס לבית הספק).

אהע"ז ח"ב: רצה, ח (בתרי ותרי, דוקא בחזקת איסור).

חידושים: רטו, ג (חתיכה מב' חתיכות. ע"א או' אכל וע"א או' לא אכל. בס"ס).

בעלות
חידושים: קלה, א (המקדש בק. מחיים ולאחר שחיטה. חלק בעלים וחלק כהנים. בכור ושאר קדשים).

הזיות
או"ח: סז (מזה"פ ביוה"כ).

לשמה
חידושים: רנא, א-ב (סתמן. במח').

נסכים
עיי"ע יין.

פדיון
יו"ד: נט, ג (אם פ. ס' טריפה).

פסח
חידושים: יח, ג (הטעם דמפשיט בשבת כולו).

ראיה
חידושים: יט, ב (אין לה שיעור).

רבוכה
או"ח: נז, ב-ג (ר. דתודה חלוטה קמח וחבית כה"ג חלוטה בצק). נז, ד (ר. דתודה פחות מא' בששים).

תמיד
פס"ד: שמא, ג (ת. של שחר אחר או קודם הנץ).

קרי
או"ח: קיא (ביוהכ"פ. לא לפחוד מזה).

יו"ד: קא, א (טמא בכ"ש). קלז, ג (שיורי ק. שיצאו בלא הרגשה נגרר אחר הרוב).

קריאת שמע
אהע"ז ח"ב: רטז, ה (ב' כוונות, לצאת י"ח ופי' פסוק ראשון).

חידושים: א, א-ב (כשהתפלל ערבית מבעו"י קורא בקשעה"מ פר' א' או ב'. לפני או לאחר סעודה. מה"ת אי סגי בפר' ראשונה, בפסוק ראשון. הקדים והא"ש לשמע אי הוי למפרע). ג, ד (החמיר והטה לקרות אי יצא מה"ת). עד, ב-ג (לא השמיע לאזניו). קצד, א-ג (הגהות לקיצור פסקי הרא"ש).

פס"ד: שלט, ג - שמ, ג (חי' לרמב"ם הל' ק"ש). שלט, ג-ד (אמירת פ' ויאמר ואמת ואמונה בלילה). שלט, ד (אמירת בשכמל"ו תיקן יעקב או משה. הפסק בין שמע לבשכמל"ו). שמ, א-ב (כוונת מצוה וכוונת קריאה. קורא להגיה). שמ, ד (תפלה חמורה מק"ש לכמה דינים).

ברכות ק"ש
או"ח: ג, ה (ברכת ק"ש בספק קרא).

פס"ד: ד, ד (קדושה שביוצר ביחיד). ח, ד (הטעם שבשחרית ג' ב. ק"ש ובערבית ד' ולא ההיפך). ח, ד - ט, א (הנוהגים שלא לאמר ב. יראו עינינו א"א גם כשמתפללים בצבור שאומר, ואין בזה משום ל"ת. דומה לאמירת ושמרו, שבברדיצוב אמרו ושם כמה מאנ"ש שלא אמרו). שלט, ד - שמ, א (טעמים להוספת ב. א' בלילה). שמ, א (אם סדר ב. מעכב. אם מעכבות זא"ז. קרא ק"ש בלא ב.)

הפסק
חידושים: קצה, ב (הפסיק ושהה בק"ש ובת. אם יש חילוק בין אונס ללא אונס)

זמן
חידושים: א, ב (ז. ק"ש של ערבית משיכלה ז. מנחה. משעה שקידש היום - תחלת בה"ש. משעה שבנ"א נכנסין להסב - מבעו"י או מאוחר מכולם. להלכה מג' כוכבים בינונים, וכיון שאין בקיאין לכן מג' כוכבים קטנים). ג, א (משיכיר בין תכלת ללבן אי קאי אתכלת ולבן שבציצית. שיעור שיכיר חבירו רחוק ד"א קודם ליכיר בין תכלת ללבן. יכיר בין תכלת לכרתי קרוב לשיעור ותיקין). ג, ב (ותיקין - קודם או בהתחלת הנץ. סזק"ש בתחלת או בסוף ג' שעות). ג, ג (ג' שעות מהנץ או מעלות השחר. יכול לקרוא בברכותיה עד סוף שעה ד', עד חצות או כל היום. קרא בדיעבד מיד אחר ע"ה). ד, א (ראי' דעיקר ז. קודם נה"ח כותיקין).

קריאת התורה
או"ח: לה (שלא להוסיף על ז' קרואים אפי' בשבת). לה, א (לרע"ק אף ביוה"כ ויו"כ מוסיפין). לה, ב-ג (בזמנינו שמברכין לפני' ולאחרי' אין להוסיף. גם בזמן המשנה היו רשאים האמצעים לברך). לה, ד (בזמן הש"ס הש"ץ מקרא בנחת והעולה מוציא הצבור, ועתה הש"ץ מוציא הצבור). לה, ה-ו (אם ברכת העולה להוציא הש"ץ אזי אין להוסיף על ז'). לה, ז (אפ"ל שברכתו על שמיעת עצמו, ואז רשאים להוסיף, אבל זה אינו ברור. קטן הקורא מברך על קריאת עצמו). סח (מפטיר בשבת חנוכה ורביעי בר"ח חנוכה קורין רק נשיא א'). עו (פס"ד והערות בהל' קה"ת). קי (קריאת ויחל כשג' התענו. גם כשאין חיוב לקרוא ל"ח ברכה לבטלה). הוספות: טו, ג-ד (קריאת ויחל בשעת הסכנה מהחולי).

חידושים: עז, א-ג (אם הקטן מקריא להוציא אחרים. חילוק בין קה"ת למקרא מגילה. לצדד להקל כדי שילמדו קה"ת. להקל במופלא הסמוך לאיש. הברכה על קריאת העולה או המקריא). רלג, ב (אין שם כהן אם יכול לוי לקרוא שלישי או רביעי).

פס"ד: ה, ג (הערות לב"י). לח, ג-ד (בת"צ, ויחל בבוקר ובערב. בתענית בר"ח בשחרית של ר"ח ובמנחה ויחל). שמב, ב (משה תיקן בשבת ובב' וה' או במועדים). שמב, ג (טעה באות א'. חילוק בין קה"ת לק"ש). שמב, ג-ד (אין מדלגין בתרי עניינות מפני כבוד הצבור או מפני שצריך שיכנס בלב השומעין. במפטיר שבת ר"ח כשיש ס"ת א'. בתרי אינשי שפיר דמי). שמב, ד (תורתו אומנתו רשאי לעסוק בת"ת בעת קה"ת). שמג, ג (בימי הפסח). שמג, ד - שדמ, ב (טעם החילוק בין קריאת חוהמ"פ לקריאת חוהמ"ס. מנהגי קה"ת בחוהמ"ס בא"י ובחו"ל). שדמ, א (אין פוחתין מי' פסוקים. כשקורים ג' פסוקים ד"פ שפיר דמי). שדמ, ב (המקור למה שהמפטיר קורא בקרבן היום).

עיי"ע ספר תורה.

מפטיר
פס"ד: שמב, ב-ג (בתעניות). שמג, א-ב (אם עולה למנין ז').

תרגום
חידושים: עז, א (מימות עזרא כו').

פס"ד: שמג, א (המתרגם לא יגביה קולו מהקורא רק בתשב"כ משא"כ בדרשות).

קרקע
עיי"ע אישות (קרקע עולם). גזילה (קרקע). גידולי קרקע. מקוה (מחובר לקרקע). רבית. שמיטה (שמירת קרקע).

קשקשת
עיי"ע דגים.