Sheiris Yehudah·Responsa Even HaEzer·Siman 47שארית יהודה·שו"ת אבן העזר·סימן מז

אסימן מז
טענה נאנסתי ונתנה אמתלא על אשר לא צעקה¹⁸⁰⁴
לידידי שב"א¹⁸⁰⁵ ה"ה המופל' הותיק ירא וחרד מה"ו דוד נ"י

ביען אשר יצא הדבר מפי כבוד ב"א הרב¹⁸⁰⁶ שי' להפך בזכות האשה מזרעצא על פי דין תורה, לפי שהיא לא היתה בתוך הנועדים¹⁸⁰⁷ כו', לזאת מצאתי את עצמי כמחוייב בדבר למלאת דבר קדשו. ובאתי לעורר לבב מעל', אשר ראיתיו שלא נתקבלה לפניו האמתלא שלה על דבר אשר לא צעקה כי יראה, מחמת שלפי הנשמע בעיר אינו כן. ובאמת אין זו ראי' לסתור האמתלא, כי היראה תלוי' בלב האדם ומחשבתו לפי מקומו ושעתו, ומי יודע דברים שבלב ועד היכן הגיע תכלית היראה. וכבר האריך בזה בתשובות חכם צבי סי' קמ"ה קמ"ו שהאשה נאמנת לומר אנוסה היא אפילו בעיר, להמתירין בסי' ס"ח ס"ז בהג"ה¹⁸⁰⁸ אפילו היכא דליכא מיגו, והאוסרין¹⁸⁰⁹ היכא דליכא מיגו אוסרין אפילו בשדה והיכא דאיכא מיגו מתירין גם הם אפילו בעיר¹⁸¹⁰, ומקבלין ממנה אפילו אמתלא גרועה, ואפילו אם לא הוציאה מפיה אמתלא כלל דנין עליה שיש לה בודאי אמתלא, אפילו בדרך דחוק ורחוק. כל שכן האמתלא ביראה זו לא נפלאת היא ולא רחוקה, כי אולי מפני שהי' רגיל שם הי' יודע במסתרים מענינים שלה¹⁸¹¹ והי' לה ליירא מפניו¹⁸¹² או שמא יוציא עלי' שם רע¹⁸¹³ בשקר ומרמה להעליל עלי', ובדברים כאלו יש הרבה עניני יראה אפילו מן הפחות שבפחותים שאינו תקיף כלל. ואף אם הי' לה דמיונות שוא, מכל מקום מאחר שלפי מחשבתה ודמיונה היתה יראה הרי זו אמתלא טובה.

גוהכל הולך אחר יסוד מוסד שיסד החכם צבי שהאשה עצמה נאמנת אפילו בעיר לומר אנוסה היא (הגם שהי' ראוי להאריך בזה¹⁸¹⁴, אך לקצר באתי, כי דבריו נאמנים ביותר ומקובלים לפני כל יודעי דת ודין וסומכין על הוראותיו כי רב מפורסם הי' ואין צריך חיזוק ממני ח"ו), ולכך אין לילך בזה אחר מחשבת אנשי המקום כי אם אחר מחשבתה ודמיונה, ומאחר שלפי מחשבתה ודמיונה צדקה בדבריה שוב אין להרהר איך עלה כך במחשבה. ובפרט שהראי' ברורה על זה משלהי נדרים¹⁸¹⁵ שהביא החכם צבי הנ"ל. ואין לפקפק ולומר כיון שהודית שפעם אחת הי' חיבוק ונישוק הויא כעוברת על דת, דומיא דנתייחדה בסי' קע"ח ס"ג בהג"ה¹⁸¹⁶ לסברא האחרונה שהפסידה המיגו. דשתי תשובות בדבר, חדא דגם התם אינה נאסרת אלא אם כן איכא קלא שיש עדים כמ"ש בתשובות מהר"י ווייל סי' פ"ח, ועוד דהתם כיון דעברה ונתייחדה חיישינן שמא נבעלה ביחוד זה, משא"כ הכא אדרבה הרי החיבוק והנישוק הי' כדי להציל נפשה מבעילה.

דמכל הלין טעמא אין להחמיר כלל על אשה זו מן הדין ושומעין לקרב ולא לרחק ח"ו. ובטוח אני במעל' שכשיעיין בענינה בעין חמלה וחנינה ובהשקפה לטובה ישמע חכם ויוסיף לקח בכחא דהיתרא דעדיף. ובפרט באשה זו שיש לה בנים כו', ומזקנים נתבונן כמה דיואות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו בכמה תשובות ראשונים ואחרונים למצוא פתח תקוה להתיר אשה לבעלה. גם רבינו הג' אור עולם אחמו"ר זצללה"ה נבג"מ נתלבט הרבה בתשובה המתחלת ע"ד האמתלא¹⁸¹⁷ אשר לא נתקבלה כו', אף שהי' שם הרבה צדדים לאיסור. ומכל שכן באשה זו שאיני רואה בה צד איסור כלל, רק מי שלבו נוקפו בתגבורת המרא שחורה חושש פן ואולי יש איזה נידנוד ספק, ובזה אין רוח חכמים נוחה הימנו, אם לא למיגדר מילתא בנשים פרוצות שהדבר ניכר מצד עצמו, וכבר יצא הדבר מפי כבוד הרב ב"א שאין לדון באשה זו דין פרוצה ח"ו, כי אם להפך בזכותה וכחא דהיתרא שעל פי הדין, על כן יצאתי בעקבותיו לבאר שורש הדין שנוטה להתיר ולא לאסור ח"ו, ואין להאריך יותר.

הרק זו"ז יקבל חו"ש מאדה"ש¹⁸¹⁸ כנפשי ונפש ידידו לנצח דש"ת¹⁸¹⁹

ויהודה ליב בא"א מו"ה ברוך ז"ל