Chabad Library · Otzar HaChassidim
Sheiris Yehudah·
אסימן נא
כתיבת ותרוכית בגט1931
מחרת יום הכפורים תקפ"ג
כתיבת ותרוכית בגט1931
מחרת יום הכפורים תקפ"ג
באה' ידידי הרב המפו' ושנון הותיק מ' נתן סגל1932
גקודם ר"ה העבר מצאתי דאתאי לידי איגרתך החמודה, וחדאי נפשאי בפלפולא טבא.
ד...1933 ואגב ראיתי לעוררך מאי דתמיהא לי מלתא טובא, ולא זכיתי לשאול את פי קדשו של רבינו הגאון אחמו"ר נ"ע, במה שנוהגין לכתוב בגט ותרוכית בוי"ו בין הר' לכף, ומאריכין הוי"ו שיהא ניכר היטב, ולדידי חזי לי שאינו ע"פ הדקדוק. דמ"ש בב"י (סי' קכ"ו) דלא לישתמע שהיא המגרשת, דהיינו שלא לטעות שהוא לשון עבר לנקבה נסתרת או נוכחית (כלומר שהבעל מדבר עמה בלשון נוכח כמו אנת אנתתי), דבין כך ובין כך לא הוה לן לכתוב יו"ד בין הכ' להתי"ו, שהיו"ד הוא סימן למדבר בעדו, משא"כ לנקבה נסתרת או נוכחית לא שייך יו"ד, אלא שבלשון נסתר הכ' בפת"ח והת' רפוי'1934, ובלשון נוכח הכ' בשו"א וגם הת' דגושה ובשו"א1935. ושלשתן במקרא אחד נאמרו, בותצחק שרה1936 מתורגם וחַיִיכְתְ1937, היוד בחירק והכ' והת' בשו"א והתי"ו דגושה, ובלא צחקתי1938 מתורגם לא חַיְיכִית1939, ביו"ד בין הכ' והת', שהיו"ד הוא הסימן למדבר בעדו, והכי נמי כן הוא בותרוכית.
האבל להיות הוי"ו בסימן, הוא מלתא דתמיהא טובא. שהרי הוי"ו הוא בשרש המלה, קודם הכ' שהוא מעצם הפעולה, ושם אין שייך כלל מקום ההבדל, כי אם באותיות השימושיות שאחר שרש המלה, ובשרש המלה עצמה נמי אין להיות הוי"ו נוספת.
וובאמת בתשובות להרמב"ן (סי' קמ"ה) משמע שיש לכתוב ותריכית, ביו"ד בין רי"ש לכ', אלא שהב"י כתב עליו שאין לו טעם. ולענ"ד הטעם פשוט, דכל לשון כבד מתורגם ביו"ד נוספת בין ה' פעל להלמ"ד1940, כמו ויגרש את האדם1941 מתורגם ותריך, וכן בגמרא פרק המגרש (דפ"ה סע"ב) אתקין רב פטיר ותריך. ואם כוונתו שברבות המלה לא שייך היו"ד, הכי נמי לא שייך הוי"ו, ואדרבה הוי"ו לא מצינו נוסף כלל בשרש הפעל בין הע"פ ללמ"ד פעל. וביבמות פט"ו (דקט"ו ע"ב) אנא אנדרונילאי פטרית ותרכית בלא יוד ובלא וי"ו (ומכל מקום נראה דהקריאה בגמרא בציר"י הריש והת' בקמץ1942, בשגם כי מצינו שגם ברבות המלה לא נשמט היו"ד בתרגום בלשון כבד), אבל הוי"ו אינו ענין כלל.
זוזו"ז יקבל החו"ש מאדה"ש1943 כנפש תדרשנו לטובה
חיהודא ליב בא"א מוהר"ר ברוך ז"ל מיאנאוויטש