Sheiris Yehudah·Responsa Orach Chaim·Siman 6שארית יהודה·שו"ת אורח חיים·סימן ו

אסימן ו
צורת הפתח שהקנים רחוקים מהכותל ג' טפחים²³⁹
צורת הפתח שהקנים שמן הצדדים רחוקים מהכותל ג' טפחים, שאי אפשר להקריבם לכותל מפני הגנקעש והפריזבעש²⁴⁰, ובבכור שור בריש עירובין²⁴¹ כתב שהוא פסול (ובספר תוספות שבת סי' שס"ג ס"ק י'²⁴² מיקל בזה).

בתשובה
אחרי דרישת שלומו.

גמכתבו הגיעני לנכון ביום אתמול, הוא יום ש"ק פרשה משפטים, אחר יציאת בית הכנסת, ועכשיו נזדמן לי נוסע אחד המוכ"ז²⁴³, אמרתי שלא לעבור על בל תאחר, כי חדאי נפשאי להשתעשע באמרותיו הטהורות. עם היות כי הרגיזני לעלות בסלע המחלוקת להכניס ראשי בין הרים גדולים הבכור שור והתוספות שבת, ומכל מקום לאהבת מעכ"ת לא אוכל להשיב פניו ריקם.

דוהנה מאי דקלסיה מר להתוספות שבת, שסתר דברי הבכור שור בטוב טעם, אנא לא ידענא. כי מה שסתר ראייתו מהתוס'²⁴⁴, כל דבריו אינם עולים אלא לפי מ"ש לחזק קושיית ר"ת דשפיר קא מותיב, דלא ניחא ליה לפרש בענין דלא הוה סיפא דומיא דרישא, אבל לפי תירץ התוס' על כרחך לא הויא סיפא דומיא דרישא, ואם כן הדרא הוכחת הבכור שור לדוכתא, דלוקמי בכהאי גוונא כגון שהרחיק ג' טפחים מן הכותל.

הגם מה שכתב כיון דצורת פתח הויא מחיצה הרי עומד מרובה²⁴⁵, הוא כמערכה על הדרוש, שהרי הבכור שור סבירא ליה כדעת התוס' (דף י' ע"ב ד"ה ועושה)²⁴⁶ דאפילו עומד מרובה צריך שלא יהיה מופלג מן הכותל, משום שאין הטעם משום דאתיא אוירא²⁴⁷ כו'.

וומה שכתב דלא גרע מנעץ ד' קונדסין²⁴⁸ כו', גם הבכור שור כתב כן²⁴⁹, א[י] הוי הטעם משום דאתי אוירא כו'. אלא דסבירא ליה בדעת התוס' דנהי דמדאורייתא אפילו נעץ ד' קונדסין באויר רשות הרבים מהני מכל מקום מדרבנן בעיא מחיצות²⁵⁰, ועל כל פנים שתי מחיצות [כ]מבוי מפולש, הוא הדין נמי דבעיא שיהיה הקנה סמוך למחיצה (ועל זה סמך הפרי מגדים²⁵¹ וסתם בפשיטות כדעת הבכור שור, דלא כתוספות שבת).

זואולם מצד אחר נראה שהבכור שור בנה בנין קבוע על יסוד רעוע, דהא התוס' לא השאירו קושיית ר"ת בתימה או בקושי', אלא שתירצו בתירוץ פשוט ומרווח, ומדלא משני שינויא אחרינא אין לבנות יסוד ובנין, דיש לומר דחדא מתרי ותלת טעמי נקט. ועוד דלא ניחא להו לאוקמי באוקימתא אחריתא כגון שהרחיק כו', דבכה"ג אמרי' בספ"ד דמנחות (דף נ"ב ע"א וע"ב) דאי לא קתני, ועוד דהא בגמ' דמיבעיא ליה איפכא מאי, היינו לכתחלה לתקן המבוי בצורת פתח, ואי איתא לתקן הלחי לקרב אצל הכותל.

חגם ראייתו של מעכ"ת מהתוס' (עירובין כ"ד ע"ב²⁵²) עולה על כולנה, שלפע"ד היא נכונה מאד. ומה שדחה מר דשאני התם דמחיצה תלוי' נמי מתרת במים, אין זה דיחוי, דאי איתא דהיינו טעמא דמילתא כל כהאי גוונא הו"ל להתוס' לפרושי ולא לסתום. ובפרט כמ"ש מעכ"ת בעצמו, דהמ"א²⁵³ כתב כן לענין ריחוק הבתים. ומה שדחה דיש לומר דהמ"א מיירי לענין מחיצה ולא לענין צורת פתח, הוא פשיטא ופשיטא דפשיטא דכל כהאי גוונא לא הוה ליה להמ"א לסתום אלא לפרש, דמה שמביא ראיה מהתוס' דכתב גבי צורת פתח, דמכל מקום בכהאי גוונא לא מהני צורת פתח (וגם רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע²⁵⁴ כתב דמהני צורת פתח, ולא פירש שיעשה הצורת פתח סמוך לבתים דוקא. אלא דדין זה העמיד בתוך חצאי עיגול, משום דמספקא ליה, כמו ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול²⁵⁵, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. ואפשר שהיה על זה איזה קונטרס אחרון).

טועוד דאפילו אם תימצי לומר בדעת התוס' שההיתר מהפסק הנהר הוא משום דקל הוא שהקילו במים, מכל מקום הא משמע מדברי התוס' דאגודא דהנהר שבעבר השני לא היו שם בתים ודיורין כלל, ואם כן איך סלקא דעתא דליעבד התם צורת פתח אי בעינן הקנים סמוך למחיצה, והתם אין מחיצות כלל, וצריך לעשות הצורת פתח באויר. ודוחק לומר דיעשה עוד פסין מצדדים אורך ד' טפחים, דכל כהאי גוונא הוה ליה לגמרא לפרושי (ומשום הכי נמי השמיט רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה נ"ע דעת הבכור שור, וסתם כדעת התוספות שבת).

יומכל מקום בנידון דידן שהרחיקו יותר מד' טפחים הרבה, בודאי יש להחמיר, וכמ"ש (דף י' ע"ב²⁵⁶) דלא לישבוק פתחא רבה כו'. ואע"ג דבגמרא שם אמרו חזקה אין אדם מניח פתח גדול כו', מכל מקום הדבר ידוע שבימות הגשמים דרך הרבים מקולקלת ואי אפשר לעבור ברגל כי אם בצדי הדרכים ועל הפריזבעש דוקא. וצ"ע מזה בתשובת פנים מאירות חלק א' סי' כ"ה²⁵⁷.

יאאלא דלפי זה גם תיקון מעכת"ה לא יועיל בימות הגשמים, שבודאי יקלקלו הקנים שמעכבים הליכתם²⁵⁸. ואין תקנה אלא לעשות צורת פתח קטן בצד הגדול. ואף שיעמיד הקנה על הפריזבע, לא הוה כהגביה מן הארץ מאחר שאין אויר תחת הקנה. ולכן אם אפשר לעשות צורת הפתח הגדול בענין זה שיעמיד הקנים על הפריזבעש וכשיגיע לגג יתעקם הקנה מעט (ובלבד שיחזקהו במסמרים אצל הכותל שלא יפול הקנה בהתעקמו) טוב הדבר, ולא יצטרך ב' צורת הפתח, ויהיה די בצורת הפתח אחד. וכבר בא לידי צורת הפתח שהיה רחוק מעט מן הכותל, והיה פעמים רבות שהיו עוברים בין הבית ובין הקנה מחמת קלקול דרך הרבים, וצויתי לקרב אל הכותל. רק אני עשיתי נקב בגג²⁵⁹ ברצון הבעל הבית. ומכל מקום אפשר גם כן שיעשו על דרך הנ"ל, שיתעקם מעט ולא יפול וכמו שכתבתי.

יבואודות מה שכתב מעכ"ת שירא מפני המחלוקת, לא ידעתי איך שייך לחלוק על המחמירים והלא מרגלא בפומא דרבנן שהמחמיר תבוא עליו ברכה.