Sheiris Yehudah·Responsa Yoreh Deah·Siman 10שארית יהודה·שו"ת יורה דעה·סימן י

אסימן י
הטעם דלא הוי ס"ס בכתמים
עיין מה שכתב הרמב"ם פ"ט מהלכות אסורי ביאה ה"ב, הטעם גבי כתמים דטמאים דספק שמא מן החדר בא, והכסף משנה הקשה הא הוי ספק ספיקא²⁰⁶ כו', והט"ז רס"י ק"צ סק"ב תירץ כיון דרוב דמים מן המקור לא נחשב זה לספק כו', ועי' ביאורו בדברי הרב ז"ל²⁰⁷ על פי פירוש רש"י ותוס'²⁰⁸, אבל הרמב"ם²⁰⁹ על כרחך לא סבירא ליה הכי עיי"ש.

בובאמת קושיית הכסף משנה מעיקרא לא קשה מידי, דהוי ספק ספיקא משם אחד²¹⁰, דמה לי מעלמא או מעליי'. ולא דמי לספק ספיקא דרמ"א סי' קפ"ז ס"ה²¹¹, דהתם יש מכה לפנינו לתלות בו²¹² משא"כ אם הוא ספק אם יש לה מכה בזה לא עלה על דעת רמ"א דהוי ספק ספיקא, וכן דם העליי' טהור²¹³, שהוא כמו דם מכה בכבד וכוליא כמ"ש הרמב"ם בפ"ה דין ה', ואי אפשר לתלות בזה אלא אם כן המכה ידועה. וכיוצא בזה שמעתי מפי מו' הרב ז"ל גבי עצם המפרקת לדעת הרשב"א²¹⁴, ומצאתי גם כן כיוצא בזה בתשו' פנים מאירות²¹⁵.

גאך צ"ע דנימא ספק ספיקא²¹⁶ שמא בלא הרגשה כו'. ואפשר דמזה יצא לו להרמב"ם²¹⁷ דחזקת הדם שבא בהרגשה, והוכיח זה מפ"ה²¹⁸ דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא ולא הוי ספק ספיקא דאימא הרגשת עד הואי.

דולהתוס'²¹⁹ צריך לומר דטומאה זו גזירה דרבנן הוא ולא מחמת ספק²²⁰. וכן משמע בהדיא בתוס' (ד' נ"ח א') ד"ה מודה שמואל כו' דאפילו ברי לה שלא הרגישה כו'²²¹. והא דמן הלול ולחוץ²²² לא קשה מידי לפי מה שכתב הרב²²³ דחיישינן להרגשה דכבר, וכדחיישינן שמא כבר שחתה כו', וכיון דרוב פעמים מרגשת כמ"ש התוס' רפ"ק דף ג' ע"א ד"ה מרגשת לא הוי ספק (ועיין בדברי התוס' ר"פ הרואה כתם). ובזה אתי שפיר הא דבר פדא ד"ס ע"ב²²⁴ (ע"ש בתוס'²²⁵), אפילו לדברי התוס'²²⁶. והא דפריך²²⁷ מנמצא על שלו, היינו משום דמשמע ליה דקאי נמי על עדן של צנועות²²⁸. ועיין במאור²²⁹. ואף הרמב"ן במלחמות²³⁰ לא נחלק עליו בזה, אלא דמתני' משמע לי' בכל ענין²³¹. וכן הא דבדקה קרקע עולם²³² מיירי נמי בכה"ג שבדקה עצמה קודם לכן²³³.

הוהרמב"ם²³⁴ אפשר דסבירא ליה דלמסקנא בתר חזקה אזלינן ולא בתר חששא²³⁵ כלל, כיון שיש עתה הרגשה לפניך (ועיין ברש"י רפ"ק ד"ג²³⁶, והתוס'²³⁷ אזלי לשיטתייהו עיי"ש). ולא דמי להא דבר פדא (ד' ס' ע"ב), דהתם אין הרגשה לפנינו כלל. והא דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא²³⁸, מיירי דוקא בקרקע פרוזדור ולא בגגו, וכמ"ש בפירוש המשנה²³⁹. וסבירא ליה דאוקימתא דגמ' (די"ח ע"א) לרמי בר שמואל ולרב יצחק בריה דרב יהודה כאן שנמצא כו' הוא במן הלול ולחוץ, דלא כרש"י²⁴⁰ ותוס'²⁴¹. ואביי נמי לא פליג עלי' (די"ז ע"ב) בלישנא דבתר חזקה אזלת, אלא דללישנא דבתר חששא אפילו בגג פרוזדור נמי²⁴², כמ"ש התוס'. ובזה מיושב נמי לשון רש"י ותוס' דמשני הכי ללישנא דבתר חששא כו', משום דעל כל פנים ספק הוי ופליגא דר' חייא²⁴³, אבל לרמי בר שמואל ולרב יצחק בריה דרב יהודה מיירי רבי חייא מן הלול ולפנים. והא דלא ביאר כן בפירוש בפ"ה דבגג פרוזדור טהור מן הלול ולחוץ²⁴⁴, יש לומר דסמך עצמו אמה שכתב שמא מן החדר בא, דמשמע כדרכו²⁴⁵. וכן מה שכתב מן העלייה שתת משמע מלמעלה למטה²⁴⁶. וכן בפ"ט גבי כתמים השמיט דין נזדקרה לגמרי עיי"ש.

ווהא דנמצא על שלו טמאים וחייבים חטאת (די"ד ע"א), היינו משום דהאבר נכנס לפנים מן הלול, וכיון דעל ידי הרגשת שמש אמרינן שראתה דם הוי כאילו נמצא לפנים מן הלול. ועיין בגמ' (ד"ס ע"ב) במשל דר' אושעיא לאביי²⁴⁷. וכן עד שהכניסה לפנים מן הלול טמאה ודאי, אע"ג דלא מצאה בראש העד, אלא אם כן לא הכניסה העד אלא מן הלול ולחוץ. וכן משמע מתוס' (די"ח²⁴⁸) שכתבו דלא עדיף נמצא על שלו מנמצא מן הלול ולפנים כו'. הכלל דעכ"פ שניהם שוים. והא דבר פדא נמי, כיון דחיישינן להרגשה דכבר, מאחר שעתה אין הרגשה לפנינו כמש"ל, הוי כאילו נמצא לפנים מן הלול. ולא מספקינן במן הלול ולחוץ אלא אם כן ברי לה שלא הכניסה אלא עד חוץ מן הלול, ויש לפניך הרגשה לתלות בו דאימור הרגשת עד הואי תלינן לקולא, כמ"ש רש"י ר"פ הרואה²⁴⁹. ועיין בדברי הרב²⁵⁰, דהא דנמצא על שלו מיירי בהרגישה ממש, ולהכי לא הוי ספק שמא מן הצדדים, ולא מהני בדיקת שפופרת כו' (אך להרמב"ם²⁵¹ בלאו הכי לא מהני בדיקה בבעל ראשון, ואפשר דהיינו דוקא אחר שנתחזקה אבל קודם שנתחזקה הוי ספק שקול לכו"ע). ולפי המסקנא בשבועות²⁵² דנמצא על שלו מיירי בסמוך לוסתה אתי שפיר טפי דלא חיישינן לצדדים.