Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Morning Blessings and Shema·Laws of Kerias Shema·Mourners and Those Occupied with a Deceasedשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות ברכות השחר וקריאת שמע·הלכות קריאת שמע·עא אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

אעא אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע
ובו ו' סעיפים
האונן
א מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו, אפילו אינו מוטל עליו לקוברו, כגון שמתה אחותו נשואה שבעלה חייב בקבורתה, או אפילו יש לו מי שישתדל בשבילו לעסוק בצרכי הקבורה, או אפילו כבר עסק כל צרכו, פטור מקריאת שמע ותפלה ומכל הברכות, ואפילו מעניית אמן, ומכל המצות האמורות בתורה. ואפילו אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות, או אפילו לענות אמן, שאינו מתבטל בשבילו מצרכי המת, אסור מדברי סופרים, מפני כבודו של מת שיהיה לבו פנוי לחשב בצרכי המת ויחשוב בהם תמיד. ואפילו הוא בעיר אחרת ונודע לו קודם הקבורה, אסור, שלא חילקו חכמים. ויש מתירים אם יש לו מי שיתעסק בשבילו, ואין צריך לומר אם הוא בעיר אחרת שאינו יכול להתעסק. ונוהגין כסברא הראשונה (ולדברי הכל בן שהוא אונן על אביו יכול לילך לבית הכנסת ולומר קדיש על אביו כי זהו כבודו של אביו).

בוכל זה קודם הקבורה. אבל מיד שמתחילין להשליך עפר על המת, חייב בקריאת שמע אם לא עבר זמנה. ותפלת י"ח בלבדה יכול להתפלל אפילו אחר זמנה, שהוא שליש היום, אם לא עבר עדיין חצות היום. אבל אחר כך לא יתפלל מנחה שתים לתשלומין של שחרית, כיון שהיה פטור בשחרית. ומטעם זה לא יאמר כל ברכות השחר, אפילו נקבר קודם שעבר זמן קריאת שמע ותפלה, כיון שבשעה שחל חיוב הברכות, דהיינו כשקם ממטתו היה פטור מהן, אין צריך להשלימן אחר כך, ואם מברך, ברכה לבטלה היא:

גב וכל זה בחול. אבל בשבת, כיון שאי אפשר לעסוק בצרכי המת בקבורתו, ואין אנינות נוהגת כלל, חייב בקריאת שמע ותפלה ובכל המצות האמורות בתורה כל היום.

דולעת ערב, אם הוא מחשיך על התחום להתעסק בצרכי הקבורה, פטור. אבל אם אינו מחשיך על התחום, חייב גם לעת ערב בכל המצות.

הויש לו גם כן לקרות קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, אע"פ שאין הקהל קורין במוצאי שבת עד הלילה, מכל מקום זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיכול לקרות קודם הלילה, שהרי רוב הקהל קורין כל ימות השבוע מבעוד יום, אם כן יכול זה לסמוך על זה באותו שבת. ואין צריך לומר שיש לו להתפלל תפלת ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום, מפלג המנחה ולמעלה, שהוא לילה גמור לענין תפלה לר' יהודה. ואף מי שנהג לעולם כחכמים, יכול לסמוך על דברי רבי יהודה אפילו במוצאי שבת, במקום איזה אונס שאי אפשר לו להתפלל בלילה, כמו שיתבאר בסי' רצ"ג:

וג יום טוב שני דינו כחול, שהרי יכול לקברו היום כמו בחול. ויום טוב ראשון, אם רוצה לקברו בו ביום על ידי נכרים, דינו כחול, שהרי צריך להמציא להם ארון ותכריכין. ואם אינו רוצה לקברו בו ביום, דינו כמו בשבת.

זודין ליל יום טוב במקום שאין קוברין מת בלילה, וכן ביום במקום שאי אפשר לקברו מחמת איזה אונס, יתבאר בסי' תקמ"ח:

חהעוסקים בצרכי המת
ד המשמר את המת, אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומתפלה ומכל מצות האמורות בתורה, מפני שהוא עוסק במצוה, וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות אע"פ שיכול, כמו שנתבאר בסי' ל"ח. היו שנים משמרים, זה משמר וזה קורא, ואחר כך משמר זה וקורא זה:

טה וכן החופר קבר למת פטור מכולן, אפילו בשעת נוחו, כמו ש[נ]תבאר שם. היו חופרים שנים או יותר, כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורין. ואם יש נוספין, נשמטין וקורין, וחוזרין אלו הנוספים ומתעסקים, והאחרים נשמטין כמספר הנוספין, וקורין וחוזרין להתעסק, ונשמטים אחרים, עד שנמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל (אפילו רגע):

יתוך ד' אמות של מת
ו אסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר, משום לועג לרש חרף עושהו. ואם קרא לא יצא, וצריך לחזור ולקרות, שקנסוהו חכמים על שעבר על דבריהם ואפילו היה שוגג.

יאובית הקברות המוקף מחיצה, מותר לקרות חוץ למחיצה, אפילו סמוך לה ובתוך ד' אמות לקברות. אבל בתוך המחיצה יש למנוע אפילו חוץ לד' אמות, שמא יתקרב לד' אמות של איזה קבר בלי דעת. ואם קרא, יצא כיון שאינו איסור ברור אלא משום חשש לבד: