Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Tefillin·Laws of Tefillin·Who Is Qualified to Write and Sell Tefillinשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות תפילין·הלכות תפילין·לט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם

אלט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם
ובו י"א סעיפים
אשה, עבד, קטן ומומר
א תפילין שכתבן עבד כנעני או אשה או קטן, אפילו הוא בן י"ג שנים אלא שאינו ידוע בודאי שהביא ב' שערות, ועדיין אינו בן י"ח שנה שנוכל לומר מן הסתם הביא כבר ב' שערות, או שכתבן נכרי או כותי אפילו כתבן בפירוש לשמן, או שכתבן ישראל מומר לכל התורה אפילו לתיאבון, או אפילו לעבירה אחת אלא שאינה לתיאבון, אלא מפני שאינו חושש עליה כלל, (א) כגון שיש לפניו היתר ואיסור ומניח ההיתר ואוכל את האיסור, או שכתבן מסור, אפילו הוא מסור לתיאבון, פסולין. מפני שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה, דהיינו שמוזהר עליה ומאמין בה, ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. ועבד ואשה ונכרי אינן מוזהרין על קשירה, וקטן אף על פי שמוזהר על הקשירה מדברי סופרים לחנכו במצות, אינו מוזהר עליה מן התורה (וגם מדברי סופרים אין האזהרה אלא על אביו כמו שיתבאר בסי' שמ"ג), ומומר ומסור, אע"פ שהן מוזהרין עליה, מכל מקום כיון שפרקו עול בודאי אינם מאמינים במצוות.

בויש אומרים, שפסול המומר לעבירה אחת מפני שאינו חושש עליה, והמסור, הוא מדברי סופרים, שהחמירו עליהם חכמים לעשותם כנכרים הואיל ופרקו מעליהם עול מצוה. אבל מומר לכל התורה כולה, אפילו לתיאבון, פסול מן התורה לדברי הכל, שהרי הוא כנכרי לכל דבריו, כיון שיצא מן הכלל.

גואפילו (ב) אם אינו אלא מומר לעבודה זרה או לחלל את השבת בפרהסיא, הוא כנכרי לכל דבריו, כמ"ש ביו"ד סי' ב'. וכן אם הוא מומר להכעיס אפילו לדבר אחד לבד, הרי הוא כנכרי לכל התורה כמ"ש ביו"ד שם.

דומי שאינו מניח תפילין, אפילו אינו עושה להכעיס, פסול מן התורה לדברי הכל, שהרי אינו בקשירה. והוא שאינו מניחן מפני שאינו חושש עליהם כלל, אבל אם אינו מניחן לתיאבון, כגון שהולך אחר עסקיו, כשר לכתוב. ואין צריך לומר מי שאינו מניחן מפני שאין יכול להניחן, כגון שנקטעה ידו השמאלית, שכשר לכתוב, שהרי מוזהר הוא על התפילין ומאמין במצותן, אלא שאינו יכול להניחן מחמת אונסו:

הב גר שחזר לדתו מחמת יראה, וכותב תפילין לשמן, יש מכשירים. ויש פוסלים, מפני שאינו בקשירה, שהרי אפשר לו להניח תפילין בצנעא ואינו מניח. ויש להחמיר כדבריהם בשל תורה:

וג כל שפסול לכותבן, פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין, כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן. אבל לעבדן כשר אפילו נכרי אם מעבד לשמו, כמו שנתבאר בסימן ל"ב.

זואם אחד מהפסולין חפן בבתים, או תפרן, פסולין, מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש, שהוא בכלל חפוי ותפירה. אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון, כשר בדיעבד. והוא הדין אם תפר ספר תורה:

חד תפילין שכתבן מין, דהיינו האדוק לעבודה זרה, ישרפו, שסתם מחשבת מין לעבודה זרה:

טה נמצאו ביד מין ואינו ידוע מי כתבן, יגנזו מספק, שמא הוא כתבן. אבל אין שורפין מספק:

יו נמצאו ביד נכרי ואין ידוע מי כתבן, כשרים. אפילו להמחמירים בספר תורה שנמצא ביד נכרי וחוששים שמא הוא כתבם, כמ"ש ביו"ד סי' רפ"א. לפי שבספר תורה יש לחוש שמא כתבו לעצמו להתלמד בו, אבל תפילין אין דרכן לכתבן, ובודאי באו לידו מישראל.

יאואינו דומה למין דלעיל בסעיף ה', שהמין הוא יודע לכתוב, ויש לחוש שמא אירע מקרה שכתב גם תפילין, אע"פ שאין לו צורך בהן. אבל סתם נכרים אינם יכולים לכתוב, אלא שבספר תורה חיישינן שמא אירע אחד שיודע לכתוב וכתב ספר תורה כדי להתלמד בתוכה, אבל אין לחוש כל כך שמא אירע אחד שיודע לכתוב ואירע שכתב גם תפילין שאין לו צורך בהם:

יבז אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הנכרי יותר מכדי דמיהם הרבה, בכדי שלא להרגילם לגנבן ולגזלן. אבל מחוייבים לקנותן מהם מעט יותר מכדי דמיהן, שלא יזלזלו בהן. ולא יאמר להנכרי שימכרם בדבר מועט מאד פן יכעוס הנכרי וישליכם לאיבוד:

יגלוקחין מן המומחה
ח אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות, אבל לא ממי שאינו מומחה, אע"פ שהוא רוצה לבדקן, לפי שיש לחוש שמא יתעצל בבדיקתן מפני שטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרן:

ידט לקח ממי שאינו מומחה, בודק בחסירות ויתירות. ואין לחוש שמא עיבדן שלא לשמן, מפני שהכל בקיאים בזה.

טוואין צריך לבדוק כולן, אלא אפילו לקח ממנו מאה קציצות, די שיבדוק ג' קציצות, ב' של ראש ואחד של יד, או ב' של יד ואחד של ראש, אם מצאן כשרות הוחזק זה האיש, והרי כולן כשרות, ואין השאר צריכין בדיקה. ואם לקח צבתים צבתים, חזקתן שמסופרים הרבה הם ל[קו]חים, לפיכך צריך לבדוק מכל צבת ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש:

טזי המוכר תפילין ואומר שהיו של אדם גדול נאמן, שעד אחד נאמן באיסורין, ושוב אין צריך בדיקה, שחזקה על חבר שלא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

יזבדיקת התפילין
יא תפילין שהוחזקו בכשרות פעם אחת, אין צריכים בדיקה לעולם מן הדין, שכל זמן שחיפוין שלם הרי הן בחזקתן, ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או נקבה.

יחומכל מקום נכון לבודקן, מפני שמתקלקלים מן הזיעה. ואם אין מניחן אלא לפרקים, צריכים בדיקה פעמיים בשבע שנים, שיש לחוש שמא נתעפשו. וכן אם נקרע החיפוי, צריכין בדיקה. וכן אם נשרו במים.

יטואם אין לו מי שיודע לבדקן ולחזור ולתפרן, יניחן כך בלא בדיקה, שלא יתבטל ממצות תפילין:

כקונטרס אחרון
(א) כגון שיש לפניו היתר ואיסור כו'. ואפשר שכן הוא גם להרמב"ם. ולא דמי לשחיטה. שהרי מסור כשר לשחוט לפי דעת השולחן ערוך ביורה דעה סימן קיט, עיין שם בסימן ב.

כא(ב) אם אינו כו'. עיין ביורה דעה רס"י קנח דמין הוא לענין מורידין. ואפילו הכי אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת מין (חולין דף יג), משום דהתם דוקא באדוק, כדפירש רש"י שם. וכן כתב השלחן ערוך בסימן שלד, והש"ך סימן רפא, לענין לשרוף.

כבוהוא הדין לענין להכעיס, כדמשמע ביורה דעה סימן ב, דכנכרי לבד הוא לענין שחיטה, והוא הדין לענין לשרוף, דכי הדדי נינהו, כדתניא גבי מין בחולין דף יג שחיטת מין כו' ספריו כו'. ובגמרא בעבודה זרה, מיירי לענין מורידין.