Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Tefillin·Laws of Tefillin·Conducting Oneself with the Holiness of Tefillinשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות תפילין·הלכות תפילין·מ דין איך לנהוג בקדושת התפילין

אמ דין איך לנהוג בקדושת התפילין
ובו י"א סעיפים
תלייתן
א אסור לתלות תפילין על היתד, בין ברצועות והבתים תלוים למטה, בין בבתים והרצועות תלויות למטה, מפני שהוא דרך בזיון.

בומכל מקום באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה, אין להקפיד. אבל אם התפילין תלוים, אסור אפילו באקראי בעלמא. ואין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלויה באויר ומחזיקין ביד ברצועות ומשימין על הראש, כי זהו צורך הנחתן:

גב כשהן בכיסן מותר לתלותן. אבל ספר תורה אסור לתלותה אפילו בכיסה.

דוסידורים הקבועים בלוחות שבהן שלשלת של כסף, אסור לתלותן בה, שהלוחות אינן דומות לכיס, לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו:

הכיסויין כלי בתוך כלי
ג בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו, עד שיוציאן, או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה י' טפחים אע"פ שהן מגולין, או שיכסן ב' כיסוין כלי בתוך כלי.

ווהוא שאין הב' מיוחד להם, או שהחיצון מיוחד להם והפנימי אין מיוחד להם, ואין צריך לומר אם שניהם אינן מיוחדים להם. אבל אם שניהם מיוחדים, ואפילו מאה שהם מיוחדים להם חשובים ככלי אחד, אע"פ שאין מניחין לעולם התפילין כמו שהן בתוך החיצון, אלא מניחין אותו בתוך הפנימי והפנימי בתוך החיצון. לפיכך אותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול, הרי גם כיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן, וצריך עוד כלי על גביו.

זאך אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הגדול, הרי צד הב' של כיס הגדול אינו נקרא כליין, ומועיל להן אם הפכו:

חד אם פירש טלית על גבי כיס של תפילין שמונח, אף על פי שאינה כרוכה תחתיו מלמטה, מותר:

טמזוזה הקבועה בכותל
ה אם המזוזה קבועה בפנים בחדר, יש מי שמצריך כלי בתוך כלי, דהיינו לכסותה בב' כיסוין. ואם יש זכוכית על השם, די בפריסת סודר אחד על הזכוכית.

יויש מי שאומר, שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד, די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם, ואין צריך כלי בתוך כלי. לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית. ואף אם המזוזה קבוע[ה] בשפופרת, מכל מקום כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל.

יאאבל סתימת זכוכית אינה מועלת, שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור, כמו שאסרו ערוה בעששית משום לא יראה בך ערות דבר, ותשמיש המטה היא גם כן גנאי ודומה לערוה, וצריך סתימה גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה.

יבויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים. בשגם שיש לומר, שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי לא הצריך אלא בכלי לבד, מפני (א) שאינו מבטלו שם. ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית:

יגהנחתן במטתו
ו אפילו הניחן כלי בתוך כלי, אסור להניחן תחת מרגלותיו, אפילו אין אשתו עמו, מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. וכן להניחן במטה כנגד צדו דינם כתחת מרגלותיו. ואפילו תחת מראשותיו אסור כנגד ראשו, אפילו כלי בתוך כלי, אפילו אין אשתו עמו.

ידאבל שלא כנגד ראשו, אם אין אשתו עמו, מותר אפילו שלא בכלי כלל. רק שיניחן בענין שלא יתגלגלו משם לצדדין, כגון שהניחן בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו. ואם אשתו עמו, צריך כלי בתוך כלי, דהיינו שיניחם בתוך כלי אחד, והכר שתחת ראשו הוא כלי ב'.

טוולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו (כשאשתו עמו) אפילו כלי בתוך כלי, אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים. ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרין שם, לא יניחן כלל במטה:

טזז היה יוצא מהמטה מקום שהוא גבוה ג' טפחים למעלה מראשותיו או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו, מותר להניחן עליו אף על פי שאשתו עמו במטה. ובלבד שיניחם כלי בתוך כלי:

יזח אשתו עמו ואינו רוצה לשמש, נקרא אין אשתו עמו. (ב) ויש מי שאוסר להיות אשתו עמו במטה, עד שיניח התפילין והספרים שבחדר כלי בתוך כלי, שמא ישכח עליהן וישמש (ונכון לחוש לדבריו אע"פ שאין איסור בדבר מן הדין, שהרי מן הדין מותר לישן עם אשתו בט' באב ואין חוששין שמא ישכח, אלא שנכון הדבר להחמיר, כמו שיתבאר בסי' תקנ"ד):

יחנטילתן בידים מטונפות
ט שכח ושמש מטתו בתפילין, לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועות עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת.

יטומיד שנוטל ידיו צריך לחלצן, עד שיקנח הקרי (ג) אם ישנו עליו, ואז יכול לחזור וללבשן, שבעל קרי מותר בתפילין לאחר שקנח הקרי אבל לא בעוד שהקרי עליו:

כי שכח וישן בהם וראה קרי, וצריך לסלקן בעוד שהקרי עליו, לא יאחוז בבתים, אלא יאחוז ברצועות ומסירן עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו. אבל לא יטול ידיו מיד שניעור משנתו, מפני שאין לחוש בהם כל כך שמא נגעו במקום הטינופת כשישן, שתהא נטילתן כדאי להשהות עליו התפילין בעוד שהקרי עליו עד שיטול ידיו.

כאואעפ"כ אין מתירים לו לאחוז בבתים, כיון שאפשר על ידי הרצועות. אבל בשימש מטתו אין מתירים אפילו על ידי הרצועה, הואיל והידים עסקניות הן:

כביא הנכנס לסעודת קבע, חולצן ומניחן על השולחן, שיהא מזומנים לו בשעת גמר הסעודה שיחזור ויניחן עליו קודם ברכת המזון. במה דברים אמורים, בסעודת קבע, שיש לחוש שמא ישתכר ויתגנה בתפליו, אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן כלל:

כגקונטרס אחרון
(א) מפני שאינו מבטלו כו'. עיין סוף פרק ו דאהלות שהדלת של פרדסקין אינה חשובה סתימה הואיל ועשויה להפתח, ולכן נידון מחצה למחצה, כמו בסד[ק] פתוח, אבל דלת פתוחה גריע טפי.

כד(ב) אשתו עמו כו'. וכן דעת כל האחרונים (עיין מגן אברהם סימן מד) ששתקו והודו לו. וכן משמע בגמרא יום טבילה הוה כו', עיין שם ברש"י. וכן משמע בהדיא בגמרא דסוכה שהביא הט"ז, דתנא קמא פליג על ר' יוסי, [ו]אף ר' יוסי לא אמר אלא בילדים. ואין לחלק בין יום ללילה. דהא בט' באב ויום כפור לא חלקו בזה, עיין ט"ז סימן תרטו. ואף בילדים סגי כשחולצין, ולא הצריך כלי בתוך כלי, משום דלא חמיר איסורו כל כך. ולא דמי לאבלות דחיישינן, משום דאקילו גביה. ולא משום דקיל איסורא, כמ"ש הט"ז, אלא משום דחיישינן למזיד, עיין שם בגמרא ורא"ש. מה שאין כן הכא דליכא למיחש למזיד, כמבואר בט"ז.

כה (ג) אם ישנו עליו כו'. עיין בית יוסף דלתירוץ האחרון על כרחך צריך לומר שבשמש מטתו אין קרי עליו, ודו"ק.