Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אפסקי הסדור
סדר תיקון חצות
ואחר הדברים והאמת האלה, כל החיל אשר נגע יראת ה' בלבם, יסירו מסוה הבושה, ויתאספו אגודות אגודות עשרה או פחות, או אפילו ביחידות, ויעשו כסדר תיקון חצות הנדפס בסידורים.
סדר תיקון חצות
ואחר הדברים והאמת האלה, כל החיל אשר נגע יראת ה' בלבם, יסירו מסוה הבושה, ויתאספו אגודות אגודות עשרה או פחות, או אפילו ביחידות, ויעשו כסדר תיקון חצות הנדפס בסידורים.
בוהנה הגם שהזמן המובחר הוא בחצות האמיתי דוקא (דלא כמגן אברהם), אף על פי כן אין זה לעכב, אלא תחלת זמנה היא מתחלת האשמורה התיכונה, כמ"ש בזוהר פ' ויקהל, שהן שתי שעות לפני חצות האמיתי בקיץ ובחורף. וסוף זמנה נמשך עד אור היום, למי שלא היה יכול להקדים, כמ"ש בפרי עץ חיים. ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת חז"ל, שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לעתיד, דכתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש וגו'. כן יהי רצון אמן:
גישב על הארץ אצל המזוזה שבפתח, ורגליו יחפים ממנעל, ויתן אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפילין, ובשומו האפר יאמר: לשום גו', על נהרות גו':
דאחר כך תתעורר לקום, ותאמר אלו הפסוקים: התנערי מעפר גו'.
ה(תיקון לאה) אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון, ואפילו בשבת ויום טוב וראש חדש, רק שאין אומרים למנצח יענך ולא למנצח מזמור לדוד בבוא וכו', אבל שאר הסדר אומרים:
וואחר התיקון, אם קודם חצות, ילמוד פרק אחד משניות, שכל השונה הלכות מובטח לו כו'. ואם אחר חצות, ילמוד בזוהר הקדוש במאמרים המדברים מענין תפלות חצות לילה:
זהשכמת הבקר
[א] מודעת זאת מעלת קימת חצות לילה שהיא עת רצון למעלה. ומי שאינו יכול לקום בחצות בכל לילה, על כל פנים יתאמץ לקום בחצות באיזה לילה שיכול, ולהיות מכלל עבדי ה', וכמו שכתוב כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דייקא. ובאיזה לילה שאינו יכול, יתאמץ עכ"פ לקום איזו שעה לפני עמוד השחר, כמו שכתוב אעירה שחר.
[א] מודעת זאת מעלת קימת חצות לילה שהיא עת רצון למעלה. ומי שאינו יכול לקום בחצות בכל לילה, על כל פנים יתאמץ לקום בחצות באיזה לילה שיכול, ולהיות מכלל עבדי ה', וכמו שכתוב כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דייקא. ובאיזה לילה שאינו יכול, יתאמץ עכ"פ לקום איזו שעה לפני עמוד השחר, כמו שכתוב אעירה שחר.
ח[ב] ומיד שיתעורר משנתו, כדי שלא יחזור ויישן, ירגיל את עצמו להתבונן מיד לפני מי הוא שוכב, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכו', ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם היה מתחייב בנפשו וכו'.
ט[ג] וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור נוסח זה: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. ועל ידי זה יזכור את ה' הנצב עליו, ויקום בזריזות:
יהלכות נטילה שחרית
[ד] לפי שבנוסח זה [מודה אני] אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין, אין איסור לומר קודם נטילת ידים בעוד שאין ידיו נקיות.
[ד] לפי שבנוסח זה [מודה אני] אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין, אין איסור לומר קודם נטילת ידים בעוד שאין ידיו נקיות.
יאאבל להזכיר את השם בברכות או להוציא דברי תורה מפיו, אסור עד שינקה ידיו. ולהרהר בדברי תורה מותר.
יב[ה] מי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר את השם בברכות ולדבר דברי תורה מדין התלמוד. ואין צריך לומר ליגע במלבושיו קודם נטילה, אע"פ שרוח רעה שורה עליהם.
יג[ו] אך בזוהר החמירו מאוד שלא להזכיר השם בברכות, ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד שרוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית.
יד[ז] ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי כשמשכים בלילה, חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי, אלא יטול מעט או ינקה בכל דבר שמנקה כדין התלמוד.
טו[ח] רק יזהר שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג, וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה שלא לטמאם. וצריך להזהיר על זה הנשים ביותר כי רוב תיקון המאכלים על ידן:
טזסדר הנטילה
[ט] לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואחר כך ישפוך משמאלו על ימינו.
[ט] לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואחר כך ישפוך משמאלו על ימינו.
יז[י] ויזהר מאד, אפילו לעכב, ליטול בסירוגין, כי כן קבלו חכמי הקבלה שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים בסירוגין.
יחוגם ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע, כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים.
יט[יא] ואם אין לו מים רבים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, נוטל פעם אחת ויברך על נטילת ידים, כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור, ולכך מברכים אשר קדשנו כו', ולקידוש הידים די בפעם אחת.
כומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת, מאחר שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת.
כא[יב] גם צריך ליזהר, אפילו לעכב, שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה. ושיבואו על ידיו מכח כלי ומכח אדם. וגם שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה.
כב[יג] וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנטילת ידים לסעודה. לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר:
כג[יד] אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות, לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כי אם פעם אחת לתפלה, ולא יברך על נטילת ידים, ולא ברכת אלהי נשמה.
כד[טו] אבל אם ישן יותר מששים נשימות, אפילו ישן שינת עראי, צריך ליטול ידיו ג' פעמים. ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה, כדי שיברך על נטילת ידים לדברי הכל:
כה[טז] אם עשה צרכיו קודם התפלה, או נגע במקומות המכוסים שבגוף, או חיכך בראשו, אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים, צריך ליטול ידיו שנית במים לתפלה פעם אחת.
כו[יז] ומצוה לחזר אחר מים עד מיל לקריאת שמע ולתפלה, בין בשחרית בין במנחה וערבית (משא"כ לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות, די בנקיון בכל דבר שמנקה). וסמך לנטילה זו, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'.
כז[יח] וצריך ליטול עד הפרק, דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד. ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם, לקיים ארחץ בנקיון כפי. אך אין צריך כלי, ולא כח נותן, ולא מים כשרים, ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה, ואין צריך לברך על נטילה זו.
כח[יט] ומכל מקום לכתחלה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד, ימתין מלברך עד יציאתו מבית הכסא. אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה, יברך מיד. ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך, כדין שאר ברכות השחר.
כט[כ] ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום, ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין, אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה, ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה, כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה, וכמו כל ברכות השחר:
ל[כא] המהלך בדרך ואין לו כלי, אם מטביל בתוך מי גבאים שיש בהם מ' סאה, או במי מעין אע"פ שאין בו מ' סאה, יברך על נטילת ידים, ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים ישפוך עליהם ג' פעמים. ובשעת הדחק כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה, מטביל במי גבאים, אע"פ שאין בהם מ' סאה, ומברך על נטילת ידים:
לאהנהגות בית הכסא
[כב] צריך להיות צנוע בבית הכסא, שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת שצריך, ולא קודם לכן אפילו רגע, ולכן לא יגלה עצמו עד שישב. ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים.
[כב] צריך להיות צנוע בבית הכסא, שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת שצריך, ולא קודם לכן אפילו רגע, ולכן לא יגלה עצמו עד שישב. ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים.
לב[כג] וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע, שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח, ואפילו בלילה. כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, ולפניו כחשכה כאורה:
לג[כד] הנפנה במקום מגולה, לא ישב ואחוריו למערב או למזרח או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים, אלא יהיה אחוריו רק לצפון. אבל במקום שיש מחיצות, ואפילו מחיצה אחת, יושב בצד המחיצה בסמוך לה, ונפנה ואחוריו למחיצה, ואפילו היא למזרח או למערב ודרום.
לדולהטיל מים מותר בכל ענין. ומותר להטיל מים בפני הרבים, מפני חשש סכנה. ומכל מקום יש להסתלק לצדדין.
לה[כה] הקינוח, בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות, שהן כמו אבנים קטנים חלקות, ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק, כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב, שאז פי הטבעת פתוח. ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן, אף שהן מוקצה, שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומדת חסידות לרחוץ במים.
לו[כו] ומי שאינו אסטניס, ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל, ולא באצבע האמצעי שבה שכורך עליה הרצועות של תפילין:
לז[כז] ולא ישהה נקביו, שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים. והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו. אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום צנוע, וכן במקום הפסק בתפלה, אפילו בברכות קריאת שמע, או באמצע פסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך, אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפלה.
לחולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל ענין, ואף אם מרגיש בנקביו.
לטויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהיה עקר.
מויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים:
מאהלכות ציצית
שיעור טלית
[א] כל איש ירא ה' וחפץ במצותיו לקיים מצות ציצית כל היום, לדברי הכל, צריך ליזהר בטלית קטן שלנו להיות פתוח לגמרי מב' צדדיו, ולא יחבר שם אפילו בקרסים, ומכל שכן בתפירה, אפילו מחציו ולמעלה. ואין צריך לומר שלא לעשות בתי זרועות:
שיעור טלית
[א] כל איש ירא ה' וחפץ במצותיו לקיים מצות ציצית כל היום, לדברי הכל, צריך ליזהר בטלית קטן שלנו להיות פתוח לגמרי מב' צדדיו, ולא יחבר שם אפילו בקרסים, ומכל שכן בתפירה, אפילו מחציו ולמעלה. ואין צריך לומר שלא לעשות בתי זרועות:
מב[ב] ורוחב הטלית קטן צריך להיות אמה של תורה, שהיא רוחב כ"ד גודלין מרווחים מאדם בינוני. והאורך שלאחוריו מבית הצואר ולמטה צריך להיות גם כן אמה של תורה מרווחת, בכדי שיהיה שם אמה על אמה שלם עד תחלת נקב בית הצואר שמלאחריו, והאורך שמלפניו מסוף נקב בית הצואר עד למטה צריך להיות גם כן אמה של תורה ורוחב אמה, ונמצא כל האורך שתי אמות, לבד מבית הצואר שהוא נקב שיש בו חסרון ואינו עולה למדת שיעור טלית, ובזה מקיים המצוה לדברי הכל:
מג[ג] ובקטנים שהגיעו לחינוך, דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג, אפשר להקל ולסמוך על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד:
מד[ד] וכל השיעור הזה של הרוחב ואורך הטלית קטן צריך להיות כולו מופשט ומלביש את האדם בכל השיעור הזה כולו, כמ"ש אשר תכסה בה דייקא, ולא יתקפל ולא יתקמט כלום משיעור הזה, כי מקום הנקפל או הנקמט אינו עולה מן המדה. וצריך להשגיח על זה תמיד כל הנזהרים לקיים מצות ציצית כל היום, וגם צריך ליזהר להיות שיעור זה בריוח עם עודף מעט ברוחב הטלית קטן, ולא בצמצום, כי זהו דבר הקשה ליזהר שיהיה מופשט כל כך השיעור כולו ברוחב:
מה[ה] וגם נכון ליזהר להיות שני צדי בית הצואר למעלה אצל הצואר תכופים זה לזה על ידי קשירה במשיחות או על ידי קרסים בכדי שיהיה החזה מכוסה ממש כמ"ש בכתבי האריז"ל:
מוהטלת הציצית בכנפות
[ו] הנקב שמכניס בו חוטי הציציות צריך שיהיה רחוק מסוף הכנף כאורך מלא קשר אגודל עד סוף הצפורן, דהיינו כל אורך פרק ראשון מהגודל מאדם בינוני, בריוח ולא בצמצום, עד רוחב שלש גודלין, ולא עד בכלל, אלא פחות מעט.
[ו] הנקב שמכניס בו חוטי הציציות צריך שיהיה רחוק מסוף הכנף כאורך מלא קשר אגודל עד סוף הצפורן, דהיינו כל אורך פרק ראשון מהגודל מאדם בינוני, בריוח ולא בצמצום, עד רוחב שלש גודלין, ולא עד בכלל, אלא פחות מעט.
מז[ז] והרחקה זו לצאת לכל הדעות, צריך להיות מסוף רוחב הטלית, שהוא לקומת המתעטף, וגם מסוף אורך הטלית, שהוא לרוחב המתעטף, בטלית גדול שמתעטף בו, כמו שיתבאר.
מח[ח] וכן צריך להרחיק בטלית קטן באורך וברוחב:
מט[ט] רק שבטלית גדול יעשה נקב אחד לבד, ויכניס בתוכו הד' חוטין ויכפלם לח', וימתחם לאורך הטלית שהוא לרוחב המתעטף, ויקשרם שם על צדי הטלית למעלה ממלא קשר גודל מזוית הטלית שלמטה, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי, ולא בכנפי, אלא בגובה הכנף למעלה ממלא קשר גודל מהזוית.
נ[הגה"ה: וגם צריך להיות הציצית תולה ומנטפת, פירוש מגעת ומכה, על קרן הזויות. ולכך לא יקשרנה על שולי הטלית למטה שהוא אורך הטלית, שנמצאת תלויה כלפי הקרקע, ולא על הקרן, בכנפות התחתונות. אבל בכנפות העליונות יש בהן חילוקים כפי העטיפה, כמו שיתבאר]
נא[י] ולא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל, שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות, שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף. ומהנקב עד הקשר הראשון אינו נקרא גדיל עדיין (שלכן אינו עולה בחשבון ומדת אורך הציצית שהוא רוחב י"ב גודלין אחר שנכפלו לח' חוטין, וצריך להיות שיעור זה מלבד מה שמהנקב עד הקשר).
נב[יא] ואם הטלית דקה ורכה ואין תפור חתיכת בגד (שקורין כנפות) בכנפותיה להקשותה ולחזקה כנהוג מקדם, ולזאת גם אם יהדק וידחוק קשר הראשון על צדי הטלית לא יועיל כלום שלא תרד הציצית אחר כך ממקומה למטה ממלא קשר גודל בקל וממילא, וטורח הוא לעיין ולהשגיח על זה תמיד, ובפרט בשעת התפלה. אזי עצה טובה לו לעשות עוד נקב קטן סמוך לשפת הטלית שמצדה לרחבה, למעלה מקשר גודל מהזוית שלמטה, ולהעביר שם חוט הכורך, שהוא הארוך, אחר שעשה הקשר העליון כראוי, קודם שיתחיל לכרוך:
נג[יב] ובדורות המשנה והגמרא היו עושים הנקב סמוך לשפת הטלית מצדה, ועל ידי זה היתה הציצית מהודקת לשפת הטלית, ולכן היה די להם באורך ד' החוטין ברוחב כ"ד גודלין לבד, לפי שמהנקב ואילך נחשב מהגדיל, מאחר שהיה הקשר מהודק כשאר הקשרים:
נד[יג] ברם כגון דא צריך לאודועי, שזה שנתבאר כאן בסתם שקשירת הציצית על הכנף הוא על צדי הטלית ברחבה, באין הפרש והבדל בין כנפות התחתונות לעליונות, זהו לפי מנהג שנתפשט בינינו, להגביה צדי הטלית על הכתף מכאן ומכאן, כדי שיהיה ב' ציצית לאחריו ושנים לפניו, להיות מסובב במצות, ואזי גם ציצית העליונות הקשורות על רוחב הטלית, הן נוטפות ותלוין על הקרן ולא כלפי קרקע:
נהאבל לפי מנהג העולם שאין מגביהין הצדדין על הכתפות, אם יקשור הציצית על צדי הטלית ברחבה, תהיה תלויה כלפי קרקע ולא על הקרן, לכך צריך לקשור ב' ציצית העליונות על עליונית הטלית, שהיא ארכה, למעלה ממלא קשר גודל מהזויות באורך הטלית:
נו[יד] אמנם דרך הטוב והישר הוא לנהוג כמנהג האריז"ל בספר נגיד ומצוה, והובא גם כן במג"א. וגם על פי הנגלה הנה אמת נכון הדבר שלא להיות עיקר עטיפת הטלית באחוריו לבד, אלא להיות מסובב במצוה גם מלפניו עד למטה מהחזה כמו מלאחריו, כמו שהוא דרך רוב המלבושים. וככה היה המנהג בימי חכמי הגמרא, וכן היה המנהג עדיין בימי רמ"א, כמו שכתב המג"א, והיינו על ידי שיעטוף ראשו בחצי השמאלי של אורך הטלית, וכנף השמאלי העליון יהיה על החזה, או סמוך לו, וחצי אורך הטלית הימני יסבב לפניו עד למטה מהחזה ברוחב אמה, ששיעור רוחב הטלית החייבת בציצית צריך להיות כולו מופשט, ומלבישו כנ"ל. וכנף העליון הימני ישליך על גבי כתפו השמאלית לאחוריו (כדאיתא במדרש הובא בב"י). וכנף התחתון הימני יגביה על גב ידו הימנית, בענין שהציצית הקשורה על שולי הטלית למעלה ממלא קשר אגודל מהזויות תהא תולה ומנטפת על הקרן, ולא כלפי קרקע. וכן יקשור ציצית העליונה הימנית על עליונית הטלית, שהיא ארכה, למעלה ממלא קשר אגודל מהזויות, ותהיה תולה ומנטפת על הקרן מאחריו למטה מכתף השמאלית. וככה יקשור גם כן ציצית העליונה השמאלית התלויה מלפניו. אבל ציצית התחתונה השמאלית יקשור על צדי הטלית ברחבה (וכמ"ש בהגהות מיימוניות בשם מהר"ם, שיש כנף שתולה בו הציצית ברוחב הטלית כפי עטיפתו) שתהא תולה ומנטפת על הקרן, כי כנף התחתון השמאלי הוא משולשל ותלוי למטה מידו השמאלית, ולא על גב ידו ככנף התחתון הימני. ושתי ציצית שמלפניו, לפי סדר עטיפה זו הן העליונה השמאלית ותחתונה הימנית, ושתים שמלאחריו הן העליונה הימנית שלמטה מכתפו השמאלית, והתחתונה השמאלית, שהוא משוך קצת לאחוריו, וממלא על ידי מתיחת כנף העליון, שמושכו ומשליכו לאחוריו על גבי כתפו השמאלית, ונמצא מסובב במצוה. ככה יהיה מעוטף כל שעת התפלה:
נז[טו] אמנם תיכף אחר ברכת להתעטף בציצית עד כדי הילוך ד' אמות, יהיה עטוף כעטיפת הישמעאלים ממש, כמ"ש בכתבי האריז"ל, דהיינו להגביה גם כנף התחתון הימני ולהשליכו על כתף השמאלית לאחוריו. רק שיזהר גם אז להיות עטוף מלפניו ברוחב אמה מופשט, ומלבישו כנ"ל. ולזאת בטליתות שלנו שאינן ארוכות כל כך, אי אפשר אז להגביה גם כנף התחתון השמאלי להיות לפניו מצד שמאלו על גבי החזה או סמוך לו כדי הילוך ד' אמות אחר הברכה, כמ"ש בקצת כתבי האריז"ל (וכמ"ש לקמן), אלא אם כן יגביה שולי הטלית על גבי כתפיו מלאחריו ויכרכם סביב צוארו, כמו שנוהגין קצת, וזו שגגה גדולה, כי עטיפת הראש בלי עטוף הגוף לא שמה עטיפה לדברי הכל לענין ציצית, ואין בה שום מצוה כלל לדברי הכל:
נח[טז] ובטלית קטן יש לעשות ב' נקבים מרוחקים כמלא קשר גודל באורך ורוחב, ויכניס הד' חוטין בנקב זה ויוציאם בנקב זה ויכפלם ויקשרם ויהדקם סמוך לבגד ממש, כדי שיהא הקשר הראשון למעלה מקשר גודל.
נט[יז] וצריך ליזהר להיות הציצית תלויות על צד העליון, שהוא צד החיצון של הבגד כשהוא לבוש בו, ולא על צד התחתון הפנימי, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו' למען תזכרו וגו'. ואותם התוחבים אותן בכנפות טועים הם:
ס[יח] ויש מדקדקים לעשות הנקבים באלכסון קצת, בכדי שכשתהא הציצית תלויה למטה לשולי הבגד תהא נוטפת (פירוש נוגעת) ומכה שם תוך מלא קשר גודל מהזוית בשולי הבגד לרחבו, לחוש לדברי המצריכים כן:
סאנקרע הטלית
[יט] אם לאחר שהטיל הציצית בריחוק מלא קשר גודל באורך ורוחב כדת, נפסקה זוית הבגד מלמטה לגמרי מן הבגד, אפילו נפסקה סמוך להנקב שהציצית תלוים בו ולא נשתייר אלא משהו עד הנקב, כשרה, כי לא הקפיד הכתוב על שיעור מלא קשר גודל אלא בשעת עשיית והטלת הציצית בבגד לבד, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו'.
[יט] אם לאחר שהטיל הציצית בריחוק מלא קשר גודל באורך ורוחב כדת, נפסקה זוית הבגד מלמטה לגמרי מן הבגד, אפילו נפסקה סמוך להנקב שהציצית תלוים בו ולא נשתייר אלא משהו עד הנקב, כשרה, כי לא הקפיד הכתוב על שיעור מלא קשר גודל אלא בשעת עשיית והטלת הציצית בבגד לבד, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו'.
סבוכן אם נקרע בטלית גדול מהנקב ממש שהציצית תלויה בו ולמטה עד שפת הטלית ולא עד בכלל, בין באורך הטלית בין לרחבו, וירדה הציצית למטה, כשרה, ואין צריך לתפור הקרע כל שנשתייר משהו.
סגאבל אם נפסקה ציצית הראשונה וצריך לעשות ציצית אחרת, צריך לתפור הקרע תחלה. ויתפור בחוטי משי, ולא בחוטי צמר:
סד[כ] וכן אם נקרע למעלה מהנקב שהציצית תלויה בו, אפילו קרע ארוך מאד לאורך הטלית, רק שנשתייר כל שהוא שלם בשפת הטלית מצדה לרחבה, כשרה, ואין צריך לתפור. וכן אם נקרע כמין גא"ם, ונשתייר כל שהוא שלם בב' שפתי הטלית דהיינו מצדה ומשוליה:
סה[כא] אבל אם הקרע מפולש מצדו האחד ועד השפה ועד בכלל, בין שהקרע לאורך הטלית, ומתחיל משפת הטלית שמצדה תוך ג' אצבעות לשוליה, ובין שהקרע ממטה למעלה, ומתחיל משוליה תוך ג' אצבעות לשפת הטלית שמצדה לרחבה, אף על פי שמקום הציצית שלם, נפסלה הציצית, הואיל ואין לה כנף שלם כשיעורו, שהוא שלש על שלש אצבעות.
סווהוא שאורך הקרע יותר מרוחב אצבע ומחצה שהוא רוב שיעור הכנף וכאילו נקרע כולו.
סזואם חוזר ותופרו, אינו מועיל להכשיר ציצית הראשונה, מאחר שנפסלה כבר, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול:
סחאבל להתיר הראשונה ולחזור ולתלותה, או ציצית אחרת, יש מכשירים, ויש פוסלים ואומרים שאין תפירה מועלת בקרע מפולש מצדו אחד שבתוך ג' אצבעות שיעור הכנף. ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר:
סט[כב] אבל אם הקרע הוא למעלה משלש אצבעות לשוליה, והולך לאורך הטלית, וכן אם הולך משוליה ממטה למעלה ברחוק שלש אצבעות משפת הטלית שמצדה, ואפילו הוא כמין גא"ם, ונפסק הכנף לגמרי מהטלית, מועלת תפירה לדברי הכל, מאחר שאין הקרע בשיעור הכנף עצמו:
ע[כג] ואם לא נקרע ונפסק הכנף לגמרי מהטלית, אלא נשאר מחובר במשהו מצדה למעלה משלש אצבעות לשוליה, או מחובר בשוליה ברחוק ג' אצבעות מצדה, לא נפסלה הציצית הראשונה, ויחזור ויתפור הכנף עם הציצית להטלית בחוטי משי. אבל אם נפסק לגמרי, יש אומרים שנפסלה ציצית הראשונה.
עא[כד] ויש חולקין.
עבויש אומרים שאפילו חיבור משהו אינו מועיל להכשיר הציצית הראשונה על ידי שיחזור ויתפור, עד שיהיה מחובר כשיעור רוחב ג' אצבעות, ואזי כשרה אפילו בלא תפירה. ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר.
עגוכל האצבעות הן ברוחב גודל:
עדנפסקו הציציות
[כה] אם הציצית ארוכה יותר מי"ב גודלין, צריך להיות הגדיל, שהן הכריכות והקשרים, יותר מד' גודלין, כי לכתחלה צריך להיות הגדיל שליש והענף ב' שלישים:
[כה] אם הציצית ארוכה יותר מי"ב גודלין, צריך להיות הגדיל, שהן הכריכות והקשרים, יותר מד' גודלין, כי לכתחלה צריך להיות הגדיל שליש והענף ב' שלישים:
עה[כו] אם נפסק אפילו חוט אחד מעיקרו, דהיינו על הכנף, או אפילו תוך הגדיל, פסולה.
עו[כז] אבל אם נפסק אחד מן הראשין היוצאין חוץ לגדיל כשרה, אפילו נפסק לגמרי.
עז[כח] ואם נפסקו ב' ראשין, אפילו יוצאים מצד אחד של הקשר, אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ד' ראשין עומדים לעולם מצד אחד, פסולה אם לא נשתייר באחד מהם כדי עניבה, וכל שכן אם אחד יוצא מצד זה ואחד מצד השני.
עח[כט] ואם נפסקו ג' ראשין, פסול בכל ענין, אפילו נשתייר בכל אחד מהן הרבה יותר מכדי עניבה.
עט[ל] וכן הדין אם נתפרקו החוטין משזירתן:
פ[לא] בכל יום כשמתעטף בהם קודם הברכה יעיין ויבדוק בחוטין אם הם כשרים, ובפרט על הכנף והגדיל. גם צריך להפריד החוטין זה מזה קודם הברכה.
פא[לב] ואם נשתהה לבוא לבית הכנסת, ובעוד שיבדוק או יפריד החוטין יתבטל מלהתפלל עם הציבור, אין צריך לבדקן ולא להפרידן:
פב[לג] בשעת בדיקת הציצית יאמר זה: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה', ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
פגעטיפת הטלית
[לד] בהתעטפו יכוין שציונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו':
[לד] בהתעטפו יכוין שציונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו':
פד[לה] העטיפה צריך להיות מעומד, וגם הברכה צריך להיות מעומד לכתחלה.
פה[לו] וקודם שיתחיל להתעטף יברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית :
פו[לז] ויכסה ראשו ויתעטף כעטיפת ישמעאלים, דהיינו שיכרוך הטלית עם הב' כנפות של צד ימין סביב צוארו ויחזירנו לאחוריו דרך צד שמאל, וב' כנפות האחרים של צד שמאל יהיו דרך הפנים, ונמצאו כל הד' ציציות מצד שמאל שתים לפניו ושתים לאחריו. וצריך שיהא מעוטף מלפניו ומלאחריו עד החזה (ואין צריך לכסות ראשו עד פיו). ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ארבע אמות אחר הברכה, ואחר כך יפשילנו כמנהג המקום.
פז[לח] ומכל מקום, מצוה להיות עטוף בטלית גדול כל זמן התפילה, שיכסה בו ראשו וגופו מלפניו ומלאחריו סביב הזרועות, שיהא מונח צד ימין על שמאל, וטוב יותר להשליך כנף האחד של ימין על כתף שמאל לאחריו, ונמצא כולו מעוטף בו עטיפה גמורה כעטיפת הישמעאלים קצת:
פח[לט] ובשעת עטיפת הטלית גדול יאמר זה: מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב:
פט[מ] וכן בטליתות קטנים שלנו, אם רוצה לברך עליו, טוב שיניחנו רחבו לקומתו ויתעטף בו כנזכר לעיל כדי לברך להתעטף ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבשנו.
צ[מא] ואם לובשו מיד בקומו, בעוד שאין ידיו נקיות, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית. מברך על טלית גדול ויכוין לפטור גם את זה. וכן אם לובשו קודם אור היום שאינו זמן ציצית:
צא[מב] והמדקדקים נוהגין לישן בטלית קטן, כדי שאם יישן על היום לא יהיה ערום בלא מצות. וגם לא יצטרך ללבשו קודם נטילת ידים, לעבור על קדושת הזהר שנתבאר בדין השכמת הבקר.
צב[מג] ואף אם פשטו מעליו וחזר ולבשו בלילה, אין בו משום בל תוסיף, מאחר שיש אומרים שכסות יום חייב בלילה.
צג[מד] וכן על פי הסוד יש מצוה בלבישת טלית קטן גם בלילה:
צדכמה דיני ציצית
[מה] צריך להזהיר לנשים העושות ציצית, שתוציא בפיה בפירוש בתחילת הטוויה שהיא עושה כן לשם ציצית, וכן בהתחלת השזירה:
[מה] צריך להזהיר לנשים העושות ציצית, שתוציא בפיה בפירוש בתחילת הטוויה שהיא עושה כן לשם ציצית, וכן בהתחלת השזירה:
צה[מו] מלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות מלפניהם למטה וב' כנפות למעלה בבית הצואר, צריך ליזהר לעשות הכנפות שלמעלה עגולות, כמו שנהגו עכשיו מקרוב, ולא מרובעות כמקדם, כדי לפטרם מציצית לדברי הכל.
צו[מז] וכן המכסה (שקורין קאלדר"ע) שמתכסין בו כשישן ביום, אף אם עיקרו מיוחד ללילה, יש לעשות בו קרן אחת עגולה לפטרו מציצית לדברי הכל:
צז[מח] אין לעשות טלית של פשתן כלל. ובשעת הדחק הגדול יעשה בה ציצית של פשתן, טוויות ושזורות לשמן כהלכתן, ויוכל לברך עליהן, וכן בטלית קטן:
צח[מט] מותר להתיר ציצית כשרה מבגד זה כדי לתלותה בבגד אחר, וכן כדי לתלות ציצית חדשה במקומה אך לא יפסקנה, אלא יתירנה, שאין לפסול ציצית כשרה בידים משום ביזוי מצוה:
צט[נ] אין לברך על הציצית בשחר עד שיכיר בין תכלת שהיתה בציצית ללבן שבה. ויש אומרים שהוא כדי שיראה את חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות ויכירנו.
ק[נא] ולא בערב אחר תחלת השקיעה שאז הוא תחלת בין השמשות:
קא[נב] הפושט טליתו לפי שעה על דעת לחזור וללבשה לאלתר, אינו צריך לחזור ולברך בכל ענין.
קב[נג] ואפילו פשטה על דעת שלא לחזור וללבשה לאלתר ואחר כך נמלך לחזור וללבשה לאלתר, אם נשאר עליו טלית קטן אינו צריך לחזור ולברך.
קג[נד] אבל אם בא ללבשה אחר כמה שעות משפשטה, צריך לחזור ולברך, אפילו נשאר עליו טלית קטן ואפילו היתה דעתו מתחלה לכך:
קד[נה] השואל טלית מחבירו יבקש ממנו שיתן לו במתנה על מנת להחזיר כדי שיוכל לברך עליה לדברי הכל כי מהיות טוב כו':