The Arrest and Liberation of the Mitteler Rebbe·Chapter 6 - Letters of the Rebbe during the interrogationsמאסר וגאולת אדמו״ר האמצעי·פרק ו - מכתבי רבינו בתקופת החקירות

אסה רבינו למושל חאוואנסקי בד קודש [אדר-ניסן תקפ"ו?]
אודות התאריך, ראה במבוא לסימן הבא.

בבהקדמת כ"ק אדמו"ר זי"ע להוצאת קה"ת תש"ז כותב¹¹¹:

גכתב הבקשה אשר שלח אז אל שר פלך וויטעבסק ה"גענעראל גובערנאטאר" חאוואנסקי, כתב בו מבקשו אשר "למשפטו דווקא אני חפץ" כי ודאי עיניו תחזינה מישרים ... יותר מכל איש שר ושופט ... להסיר מעלי כל קטרוגי שוא" ומנמק זה ב"הצעות והקדמות שפירש וביאר" כ"ק אדמו"ר הזקן כשהי' תפוס בפעטערבורג, הצעות מיוסדות בחכמת הקבלה ומבוארות ע"פ תורת חסידות חב"ד.

דוהנה בהוצאות הנדפסות יחסו כתב בקשה זה לכ"ק אדמו"ר הזקן. ויש מי¹¹² שרצה לפרש "אדמו"ר" הנזכר בפתיחת הכתב (לפי נוסחת הדפוס וכת"י תרכ"ב, כי בכת"י תקצ"ה הוא - "אאמו"ר"), אשר הכוונה להרב המגיד ממעזריטש, ואין בנוסחת הפתיחה שלו התיבות "לפני הקיסר פאוויל", אבל מלבד כי לפי זה צריך לשבש כל הכת"י והוצאות הנדפסות שהובאו בהם תיבות אלו, הנה הבקשה היא "שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו" - דבר המובן במשפט כ"ק אדמו"ר האמצעי שהי' ברשותו של שר פלך וויטעבסק¹¹³, ואין לזה מקום במאסרו של כ"ק אדמו"ר הזקן שישב תפוס בעיר הבירה ומשפטו הי' ע"פ הסענאט (בית המחוקקים) המיניסטר והקיסר.

הוכנראה גרם לטעות זו מה שהתוכן או היסוד של פרקים הראשונים של בקשה זו הוא של כ"ק אדמו"ר הזקן, שאמרו או כתבו בעת משפטו¹¹⁴ בפטרבורג. - כמו בשאר מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי, אין לברר עד כמה נשמר כאן לשונו של כ"ק אדה"ז.

ו* * *

זבקשה זו כתבה כ"ק אדמו"ר האמצעי ביחס עם המלשינות שהיתה עליו. וכיוון שהלשינוהו בסוף חדש תשרי שנת תקפ"ז ותיכף הובילו אותו לעיר וויטעפסק, גם נודע … אשר בקשה זו היתה קודם שיצא מהמאסר, הרי כל זה קובע זמן כתיבת הבקשה לחדש חשון או תחלת חדש כסלו שנת תקפ"ז בעיר וויטעפסק.

חאני טרם אחלה לדבר ולבקש אל אדון הארץ, אבקש מלפני אלקים שיחנני בחסדו וטובו להטות לבבו ודעתו אל כל אשר אציע לפני הדרת כבודו, מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו"ר¹¹⁵ זצ"ל נ"ע לפני הקיסר¹¹⁶ פאוויל, בבוא המלשינות שונות עליו, ונתקבל מאד לפניו, ואני בטוח באל עולם הנותן חן וחסד לנו, ויחנני חסד ואמת בכל דברי¹¹⁷ אלה האמתיים הנאמרים לפניו, למצוא חן וחסד לפניו כל הימים לפקח עלי בעינא פקיחא חיבה¹¹⁸ וחמלה וידמו כל המקטרגים כו'.

טא) המלך החכם שלמה אמר (במשלי כד) ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב¹¹⁹, פי' שמשוה המלך שלמה יראת השם ליראת מלך בשר ודם שאחת היא ממש, ועל כן אמר ירא את ה' בני ומלך ביראה אחת בשווה ממש¹²⁰, וביאר עוד ופירש עם שונים¹²¹ שהם האנשים המפרידים ומחלקים ביראת השם ויראת המלך, לומר שיש הפרש וחילוק ביניהם, אל תתערב עמהם להתחבר יחד, כי בזה ישחיתו נפשך ויסירו מלבבך יראת השם כי באמת אחת היא ממש, זהו ביאור הפשוט, ועל פי זה נסתעף בתלמוד שלנו הדין שמצוה לרוץ לראות מלכים¹²² ולברך ברוך אתה ה' בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו¹²³ כו', לפי שיראת ה' בבחי' מלך העליון מלך העולם, מאיר ונמשך ונתפשט במלך בו"ד, וזהו שחלק מכבודו חלק ממש¹²⁴ מכבודו של מלכותו ית’ למעלה¹²⁵ שהיא אחת ממדותיו¹²⁶ הנאצלים מעצמות האור א"ס הפשוט (וכמשי"ת באות ה'), וזהו ג"כ הטעם שאמר ירמי' הנביא (קאפיטל כ"ט) ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהיה שלום לכולם¹²⁷, ולמדו בתלמוד¹²⁸ מפסוק זה שמצוה להתפלל בשלומה של מלכות, וכל תפלה בהזכרת שם הוי'¹²⁹, וזהו ג"כ שפסקו בתלמוד¹³⁰ דינא דמלכותא דינא כמו דין ודת תוה"ק המבואר בתלמוד, והכל מוסד על יסוד אחד הנ"ל דמה שאמר שלמה ירא את ה' בני ומלך אחד ממש וד"ל¹³¹.

יב) ומעתה¹³² יש להבין שורש הענין וטעם הדבר הנ"ל במ"ש ירא את ה' בני ומלך כו' וכל הדינין המסתעפים מזה כנ"ל והוא עפ"י יסוד חכמת הקבלה האמיתית המבואר בזוהר הקדוש וספרי הקבלה בענין עשר ספירות דאצילות שנאצלו מעצמות אור אין סוף ב"ה¹³³ וכו', וידוע שהם מצויירים בספרי האמת דרך כלל עפ"י הלוח, בציור ג' קווין ימין ושמאל ואמצע וספירת מלכות עומדת תחת הקו האמצעי¹³⁴ דת"י¹³⁵ דוקא כזה

יאכתר

יבחכמה דעת בינה

יגחסד תפארת גבורה

ידנצח יסוד הוד

טומלכות

טזוביאור ענינם מבואר מעט בספרי הקבלה דקו הימין בכלל מורה על בחינת החסד, וקו השמאל בכלל מורה על בחי' הגבורה בחי' הדין, וקו האמצעי בכלל הוא בחי' הממוצע הכולל לב' הקוין דחסד וגבורה שבימין ושמאל, והוא הנקרא קו היושר¹³⁶ שהולך ביושר ומיצוע בלי נטיה כלל לימין ושמאל, וכמו קו המשקולת שמכריע לשני הפכיים, לבלתי יכריע קו הימין לשמאל ולא השמאל לימין אלא עומד בשוה ממש, שאז המשקל מכוון במיצוע ממש¹³⁷ מבין ב' הפכיים ממש כידוע.

יזוביאור¹³⁸ הדברים הללו¹³⁹ עפ"י חכמת הקבלה זהו שמובן בציור אדם שנעשה בצלם אלקים, וכמו שמבואר (איוב י"ט) בפסוק ומבשרי אחזה אלוה כו', שיש בו ציור כל השלשה קוין הנ"ל והיינו בג' מקומות בשכל שבמוחו ובמדות שבלבבו ובמעשה שברגליו¹⁴⁰, והן ג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י כידוע בספרי הקבלה. וביאור ענינם¹⁴¹ בכללות יובן לכל אדם, בכל איש שיש¹⁴² בשכלו הטייה לחסד או לדין, כמו מי שטבע כח שכלו נוטה רק כלפי חסד לדון כל דבר לזכות וחסד אף ברשע ורע לגמרי ימצא צד זכות וטוב עד שיוכל להצדיקו, ולהיפך יש מי שנוטה כח שכלו כלפי גבורה לדין וחוב לדון הכל לחוב עד שיוכל להרשיע גם את הצדיק למצוא בו רע כו’, ושני מדות האלו שבשכל הם שני הפכייים בשני קצוות רחוקים בתכלית כריחוק טבע האש ממים, וכמו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו¹⁴³, להיפך יש חכם משכיל רק להטיב, וכמו בסנהדרין היו מחייבין ומזכין ומכריעין (כמשי"ת), וכח הדעת הוא בחי' הממוצע¹⁴⁴ הנמדד ונשקל בשיקול השוה שלא להטות כלפי חסד יותר מדאי ולא לדין ביותר רק כפי המזיגה הנכונה מב' הפכים אלו כמזיגה שנעשית מהרכבת ב' יסודות הפכים כאש ומים (וכשנ"ת), והוא הנק' משפט אמת דווקא לפי שמיצוע הטוב הזה הוא אמיתית של כל דבר המשפט כמו שהוא בלי נטיה כלל לימין או לשמאל רק כפי האמת כו', וכמו שנשקל דבר במאזנים כידוע, משא"כ שכל המטה כלפי חסד לבדו אינו נק' אמת לפי ששכל וסברא המנגדת לו במה"ד וחוב סותרו, וכל דבר שנסתר אינו אמת המתקיים, וכן מדה"ד אינו אמיתי לפי שמדת החסד סותרו, רק מידת המיצוע נק' אמת המתקיים למעשה דווקא כידוע, וכמו"כ יובן בג'¹⁴⁵ מדריגות כאלו שבשכל ומוח שנק' חב"ד יש ג"כ בלב, והן ג' מדות שבלב כל אדם בפרט בהנהגתו עם בני אדם ובביתו, ובכלל ג' מיני טבעיות שבבנ"א א' מדת הטוב וחסד שבלב זהו רק להתחסד ולהטיב לכל הבריות וזהו תענוגו, עד שישפיע חסדו וטובו גם לרעים כמו לטובים ממש ולשונא כמו לאוהב, שאינו חפץ רק לטוב וחסד ולא רע כלל, ולהיפך ממש יש אדם שטבעו רק להרע ולעשות בפועל רע וזהו תענוגו ולא חפץ בטוב ומתנהג גם כן עם ב"ב ובנ"א, והם ב' קצוות רחוקים בתכלית כנ"ל בחו"ג¹⁴⁶ שבשכל, עד שמסתעף מב' מדות אלו ב' מיני אדם א' הנוהגים בחסד וטוב, והב' הנוהגים בפועל רע שהם העושים רע וגוזלים בנ"א, כמו בבהמות וחיות יש טורפים ומזיקים ויש בהמות וחיות שגומלין חסד זע"ז כידוע, וב' מינין הללו אינם ביושר הנכון כי בבחי' החסד יחלוף הרע בטוב ובבחי' הדין יחלוף הטוב ברע ואין זה אמת כלל, אבל המיצוע מבין שניהם במזיגה יפה וברורה הוא שנק' אמת כנ"ל בבחי' הדעת שהוא בחי' האמת שבשכל, וזהו שארז"ל¹⁴⁷ איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם, פי' כי מדת האמת הזה שהוא המיצוע וההכרעה נק' בסה"ק מדת הת"ת והיא בחי' הדעת והת"ת שהן בקו האמצעי דוקא שכוללי' לבחי' חו"ג שבב' הקוין דימין ושמאל כפי שמצוייר בציור הנ"ל.

יחג) וביאור הדברים¹⁴⁸ למה נקרא בשם תפארת כי כמו כן יש בציור המראות והגוונים ציור המראה לבן המורה על בחי' החסד והטוב והמראה גוון אדום מורה על בחי' הדין כדם שהוא אדום, וכאשר נעשו הגוונים במיזוג יפה נכלל¹⁴⁹ משני מראות במדה אז נראה היופי והתפארת מורה על טעמו כגוון התפוח שמראה על טעמו, וגם בטעמים דאוכל וכל צומח¹⁵⁰ יש ב' מדות חסד וגבורה שהוא מר ומתוק והממוצע שהוא טעם הממוזג ומעורב מבין שני הפכים יחד, וכן בקול ערב לנפש מאוד כידוע בנגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד, וכמו כן ביסודות הגשמיים דאש ומים יש ממוצע הממוזג מאש ומים יחד כידוע בספרי הטבע. וכן בסממנים יש עשבים ודברים טובים שמחיים ויש עשבים ודברים חריפים שמזיקים, ויש בחי' ממוצע שממוזג ומעורב כלול משני הפכים ועל זה יסוד הרפואה במזיגה נכונה לפי הצורך לחולי קור וחום כו', וכן כל חלקי הדומם והצומח והחי ממוזגים בשני הפכיים דחסד וגבורה, וכמו בשכל ומדות באדם כנ"ל. והנה זה הממוצע שכלול במזיגה טובה מב' הפכיים דחו"ג הוא שנקרא אמת כו' ונקרא תפארת כנ"ל, וכמו שאנו רואים היופי וההידור הוא בעירוב הגוון דלובן ואודם במזיגה טובה ויפה ונכונה בציור, ובלובן לבדו אין יופי והידור כלל וכן באודם לבדו אין יופי, רק בהתכללותם יחד בציור נאה הוא שנקרא תפארת והידור, וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר, וכן במזיגת מיני הדומם והצומח ובהידור הגוונין כתפוח כמ"ש כתפוח בעצי היער¹⁵¹ וכה"ג. וכן במדת התפארת במדות דחסד וגבורה ההפכיים כשהוא מתנהג במזיגה יפה משניהם יחד, וכן במדות שבשכל לחסד ולדין דרך אחד הוא, שמן השכל שבמוח נמשך למדות שבלב, וז"ש איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת דווקא לעושיה במזיגת המיצוע כנ"ל ואז תפארת לו מן כל האדם בשבח גדול.

יטד) אך¹⁵² הנה עדיין יש להבין שורש הדברים מאין יוכל להיות בחי' התכללות המיצוע הנ"ל מדבר והיפוכו נמנגדו בתכלית בב' קצוות רחוקים מאד כחסד וגבורה שבשכל ומדות, ובחי וצומח ואש ומים וכה"ג. הנה בהכרח לומר שאין ב' המדות חסד וגבורה ב' הפכים פשוטים אלא מורכבים, וביאור הענין ידוע ההפרש שבין פשוט למורכב שהפשוט לא יסבול הפוכו המנגדו כלל¹⁵³, והמורכב יסבול הפוכו דווקא, כמו¹⁵⁴ מים ואש שאינם פשוטים בלתי מורכבים זה מזה, שאם כן לא היו מתחברים יחד במיצוע כלל, אלא האש יש בו חלק מחלקי יסוד המים והמים יש בו חלק מחלקי יסוד האש¹⁵⁵ דווקא כידוע בספרי הטבע, וכמ"ש בס' יצירה¹⁵⁶ הוציא אש ממים ומים מאש כו', וכמו כן בכל התחלקות דב' הפכים כטעמים בצומח מר ומתוק חריף ורך, כמו בסממני הרפואות יכול לחיות המסוכן כנ"ל, כי יש טוב ברע ורע בטוב, וכן מתוק במר ומר במתוק, וכן בקור וחום, וע"כ יוכל להיות שיבואו בבחי' מיצוע ומזיגות בדבר אחד ישכונו¹⁵⁷, וכן המזיגות והתערבות שעושין בד' חלקי יסודות אש רוח מים עפר כידוע, וכמו כן יובן בסיבת התכללות דמדת האמת שנקרא תפארת שממוזג משני הפכים דחו"ג יחד כנ"ל, זהו בא מצד שכלולים כל אחד מהיפוכו המנגדו דוקא, וכמו שאנו רואים שיש בחסד מדת הדין דוקא, כמו המשלם לשונאו חסד כדי להאבידו, כמו אם רעב שונאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה¹⁵⁸ כו', הרי עושה ומלביש דין קשה בלבוש של חסד דוקא, ולהיפוך אם מכה¹⁵⁹ את בנו ועושה לו יסורים כדי להיטיב דרכו שמלביש חסד בדין (ונקרא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה) כידוע, ומזה אנו רואים שיכול להיות שלוה לרשעים, כי זהו מדת הדין המלובש בחסד לשלם להם עבור מעט הטוב שבהם כדי להאבידם בעוה"ב, ויסורים לצדיקים ליתן להם העונש עבור מעט הרע שבהם לזכותם לעוה"ב שזהו בחי' חסד שנעלם ומלובש בדין קשה ביסורים, וכ"ז מורה שיש בחי' התכללות דחסד וגבורה, שמזה יבוא מדת המיצוע כנ"ל, והוא שמסתעף מצד התערובות טוב ורע¹⁶⁰ שנעשה ע"י חטא¹⁶¹ אדם הראשון שאכל עץ הדעת כידוע, עד שאין טוב שאין בו רע בהעלם, ואין רע שאין בו טוב בהעלם, ולכן צריך אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה¹⁶² ממש, לפי שיש ברע זה טובה ממש בהעלם והבירור בהם הוא בחי’ רחמנות והאמת כנ"ל (אות ב’), שנקרא דעת ותפארת, ואם אין דעת אין הבדלה ובירור בין טו"ד אמת ושקר, וזאת כל עבודת האדם השלם בדעתו ומדותיו¹⁶³ שיהיו שכלו ומדותיו בבחי' הבירור בתכלית המיצוע הנ"ל.

כה) ועם¹⁶⁴ כל הצעה הזאת הנ"ל המובנת לעיני בשר בשכל אנושי בד' חלקי דצח"מ יובן מזה למעלה בדמיון¹⁶⁵ וציור עיני השכל, כמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה לפי שבצלם אלקים עשה את האדם שנעשה בציור ג' קוין דע"ס דאצילות העליונות בג' מדריגות דחב"ד כנ"ל, והוא ענין הידוע בע"ס דאצילות הכללות איך שנאצלו מן המאציל, שענין אצילות כמו ויאצל מן הרוח¹⁶⁶ שזהו ענין שנקרא הפרשה והבדלת אור קטן מגדול כאור הניצוץ מן השלהבת, כך הן ע"ס שנקראו בשם אורות עליונים, ואמנם אין הדמיון כאור גשמי ח"ו כי אין ערוך כלל רק בדרך משל, אלא כמו כחות האדם שלמטה, שהשכל שבמוח חלק קטן מסתעף מעצם הנפש שהוא אור פשוט בתכלית, וכן המדות שבשכל ורצון והמדות שבלב היו כלולים בעצם הנפש בביטול המציאות¹⁶⁷ לגמרי, רק שיצאו מבחי' העלם שבנפש לגלוי התחלקות כ"א במציאות ומהות בפני עצמו, כדי שיתנהג בשכלו ומדותיו למעשה¹⁶⁸ בכל צרכיו, כך יובן למעלה שזה שאמר במאמר אליהו ז"ל אנת הוא חד ולא בחושבן¹⁶⁹, חד באחד פשוט האמיתי ולא בחושבן י"ס כלל, וכמו שמסיים אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כמו החכמה שבאדם שכלולה ומתאחדת בעצם הנפש כו', וכן מדת החסד וכה"ג, רק שהאציל י"ס מן ההעלם לגילוי כדי לאנהגא בהון עלמין כו', כמלך בשר ודם שמנהיג מדינתו במיצוע נכון מב' המדות דחו"ג שבשכלו ומדותיו שנקרא אמת ונקרא תפארת כו', שיש בו התכללות מכל ההפכיים דחו"ג יחד במזיגה יפה ונכונה כנ"ל. ובכל זה יובן ביאור הענין של ספירת המלכות שמצייר בציור הנ"ל שעומדת תחת הקו האמצעי דת"י כנ"ל, כי הנה איתא בספרי הקבלה דגם שמדת מלכותו ית' הוא ספירה אחרונה דע"ס הנאצלים מאוא"ס ומקבלת מג' הקוין, על כל זה במדה זו דוקא עיקר השפעת אלקות לכל הברואים ועולמות העליונים הרוחניים כמלאכים וחיות הקדש דבריאה ויצירה וע' שרים שלמעלה שבעולם העשי' שמקבלים ממל' דעשי'¹⁷⁰ עד השפעה הרוחניות דד' יסודות ארמ"ע שנמשך בהרכבת ד' יסודות גשמיים בד' חלקי דומם צומח חי מדבר, שבזה הוא כל עיקר סיבת שינויים וחלופים שאנו רואים בעליות וירידות בבני אדם¹⁷¹, כמו בעושר ועוני שהן חיי צער וחיי נחת שפלות ועליות מזמן לזמן, כי השי"ת עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לשלם לאיש כמעשהו¹⁷² בהשגחה אלקית פרטית, כמ"ש דהע"ה משמים הביט ה' כו', המבין אל כל מעשיהם כו'¹⁷³.

כאו) והנה¹⁷⁴ אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט¹⁷⁵, דקדק לומר משפט דוקא דמדת משפט¹⁷⁶ הוא מדת המיצוע הנ"ל שממוזג וכלול מב' הפכים דחו"ג בכמה ריבוי אופנים שונים דוקא, והוא בחי' מדת המלכות למעלה שנקרא מלך על כל העולמות עליונים ותחתונים עד עוה"ז השפל שע"ז אמר מלך במשפט יעמיד ארץ¹⁷⁷ במשפט דוקא במדת המיצוע שנק' אמת לא בחסד לבד או בדין לבד, כמו מלכותא דארעא¹⁷⁸ שכפי ערך ממשלתו הגדולה על כל המדינה שיש במדות הנהגות מלכותו בחי' התכללות דחו"ג, שאם יאיר בחסד יותר מדאי ירבו הגזלנים ועושי מרמה ועול ואיש את רעהו חיים בלעו, ואם יאיר ויתנהג במדת הדין יותר מדאי ירשיע גם את הצדיק¹⁷⁹ כנ"ל שיבקשו להאביד גם את הצדיק כרשע וישפוך דם נקי הרבה, ע"כ אמר מלך במשפט יעמיד ארץ דוקא בחי' המיצוע שנקרא אמת הוא יעמיד ארץ להעמידם ולקיימם בארץ, ואין ראוי ושייך זה במדת משפט המיצוע על הרוב בבחי' אמת לאמיתו רק במלך לבד ולא בשאר אדם זולתו, והוא לפי שמאיר בו ממדת מלכות דאצילות, שהיא ספירה אחרונה דע"ס דאצילות שעומדת תחת קו האמצעי כנ"ל, והוא מה שנמשך למעלה בה כל המשכות במדה הזאת מג' הקווין שהן ג' מדות דחו"ג הכלולות במדת התפארת כנ"ל הנק' אמת, ומהתכללות ומזיגה זו בא ונמשך במדת המלכות שלו להנהיג כל העולם בחסד ודין במיצוע, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ממש והיינו מטעם הנ"ל. במ"ש ירא את ה' בני ומלך ששוה יראת ה' בבחי' מל' דרקיע עליון עם יראת המלך שלמטה, עם שונים המחלקים ומפרידים ביניהם אל תתערב כי יפרידו אותך בזה מיראתו כי אחד הוא ממש, לפי שמאיר מאור מל' העליון האלקי במלך שלמטה שבמשפט של אמת דוקא יעמיד ארץ כנ"ל כמ"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כו' ולזה הטעם מצוה להתפלל בשלומה של מלכות כי זהו נמשך משלומו של מלך העליון שנק' מלך שהשלום שלו¹⁸⁰ כידוע, וזהו ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' לכם שלום, שממנו יבוא אור ושפע שלום לכל אדם מטעם הנ"ל, וזהו ג"כ הטעם שפסקו בתלמוד דינא דמלכותא דינא כדין ודת המלך העליון בתורתנו הקדושה, וזהו גם כן הטעם שחייב לברך בראיית המלך בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו העליון כו' וד"ל.

כבז) ועכ"ז¹⁸¹ יובן מ"ש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים¹⁸², דקדק ואמר מלפניך דוקא משפטי יצא ולמה לא חפץ במשפט השופטים הממונים, וגם הטעם מ"ש לפי שעיניך דוקא תחזינה משרים ולא עיני דיינים אחרים זולתו, ולהבין טעם ושרש הדברים הנה יובן ומבואר ממילא עפ"י הצעות והקדמות הנ"ל שנתבאר מזה פי' מ"ש שלמה ירא את ה' בני ומלך כנ"ל ומ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ מלך דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, וביאור הדבר להיות מבואר למעלה בענין מלך במשפט יעמיד ארץ שמדה זו שנק' מלכות לא ימצא ולא יתואר בזה רק המלך דוקא, להיותו כלי מוכן לאור מדת המלוכה העליונה שממוזגה וכלולה מב' הפכים דחסד ודין שבמידת המיצוע הנ"ל, עד שאין במדת המיצוע הנ"ל נטי' לימין ושמאל רק כפי המדה הנכונה וברורה בתכלית שנק' משפט אמת דוקא כנ"ל, וע"כ ביקש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא דוקא ולא יבא במשפט דיינים ושופטים הממונים לדין כי יחייבוהו ויזכוהו ביותר מכפי המדה ולא יכוונו אל נקודת האמת כמו שהוא במיצוע הנבחר ונברר, כי האדם יראה לעינים¹⁸³ אבל המלך המשפט יראה ללבב כי בוחן לבות וכליות הוא להבחין בין טוב לרע האמת ושקר וידין הדבר כמו שהוא לאמיתתו דוקא בלי נטי' ימין ושמאל כלל אפילו כמלא נימא, ולפי שדוד היה בטוח בזכות וישרות¹⁸⁴ נקודת אמיתת לבבו כמ"ש בחנת לבי צרפתני כו'¹⁸⁵ ע"כ אמר מלפניך משפטי יצא ויצא זכאי כפי שיבחין ונכון לבבו, ולא יוכלו לראות זה דיינים אחרים זולתו, שזהו פי' הטעם כי עיניך תחזינה משרים דוקא, כידוע בסה"ק דשורש הראשון להתחלקות הנטי'¹⁸⁶ דחסד ודין לימין ושמאל בשכל ולב כנ"ל בציור ג' קוין דחב"ד חג"ת כנ"ל הוא בבחי' הכתר שע"ג קו האמצעי שהוא בחי' רצון הפשוט¹⁸⁷ שבעצמות הנפש כמו שהוא טרם שיתחלק לב' הטיות רצון דחסד ודין להטות בשכל ולב כנ"ל, ומשם הוא נמשך התחלקות תחלה בב' עינים דוקא שבטבע הסתכלות העין לראות בטוב ורע שיסתעף מצד העצמיות דאדם דוקא, כמו האב על בנו יראה בעין טובה רק לחסד לבד עד שגם במעשיו הרעים ידון אותו הכל לטוב ולזכות כי עינו עין טובה עליו לבד, וכן באהבת עצמו שאנו רואים שאין אדם רואה חוב לעצמו כלל ואף בפשעיו הגדולים יכסה בזכותו, ולהיפך השונא¹⁸⁸ שבא מצד העצמיות יראה רק בעין רעה לדון בשכלו רק לחוב ולהרשיע גם את הצדיק, ונמצא בהסתכלות דב' עינים ימין ושמאל תלוי באופן הוראת דין השכל¹⁸⁹, ולהטות בסברא וטעם גלוי לזכות או לחוב, ומזה נסתעף ג"כ כל חסד ודין בלב (בל"א ווי מען קוקט אן די זאך אזוי ווערט דער לערנונג¹⁹⁰ אין שכל כו'), וזהו הטעם שאמר כי עיניך כו', כי המלך המשפט שלמעלה בא בהתחלקות¹⁹¹ דחו"ג שבב' עינים בהתכללות ומזיגה כאחד בבחי' המיצוע שהוא היושר והאמת כמו שהוא בעצם בלי נטי' ימין ושמאל כנ"ל, וע"כ עיניך דוקא תחזינה משרים שהוא בבחי' המישור והיושר שממוצע וממוזג מב' ההפכים דהסתכלות עין טובה ועין רעה חסד ודין שהוא בחי' משפט אמת הנ"ל שאין זה רק במלך דוקא מטעם הנ"ל, כי נעוץ תחלתן בסופן¹⁹² בחי' הכתר שלמעלה מחו"ב וחו"ג הוא שמאיר במלכות סופא דכל דרגין שנק' כתר מלכות, שזה שאמר מלפניך משפט יצא וכנ"ל כי עיניך תחזינה מישרים וכנ"ל, ואחר שעיניך תחזינה משרים במשפט אמת אזי ממילא כשיבא משפטי לבית דין של מעלה ידונו גם הם בשכלם ומדותם¹⁹³ כפי שיאיר בהם משפט מדת מלך כו'.

כגח) ואחר¹⁹⁴ כל הצעות הנ"ל אבוא לענין שאלתי ובקשתי, כי הנה מבואר למעלה בביאורי הפסוקים דשלמה ודוד אביו המלכים הקדושים והחכמים האלקיים שהי' שורה בהם מבחי' מל' העליון ממש, שכך הוא בהמשכת אור אלקי במלך שלמטה בכל דור ודור, מזה יובן ממילה שגם בהסתעפות הארה השלישית מאור פני מלך התחתון להשרים הגדולים שלו שנקראים שרי מלוכה המנהיגים ממשלת מלכותו¹⁹⁵ הרי לכל אחד ואחד חלק מיוחד יאיר מאור האמת ומשפט שבמלך עצמו ממש מאור העליון שבבחי' מלכות העליון שמאיר מכבודו למלך שלמטה בלי הבדל כלל, ולזאת יובן ממילא שהארת אור האמת מעוז מלך מאיר בהוד כבוד מעלתו בחלק עוז ממשלתו שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו הרמה יתרומם ויתנשא למעלה בכפלי כפליים, ואם כן ודאי עיניו תחזינה משרים להבחין ולהבדיל בין הטוב והרע אמת ושקר ולו משפט הבחירה וההבדלה הזאת בחוש הטבעי יותר מכל איש שר ושופט זולתו מטעם כל הנ"ל במ"ש דוד המלך ע"ה מלפניך משפטי יצא כו’, וכמ"ש שלמה בנו ע"ה ירא את ה’ בני ומלך כו’, וע"כ למשפטו דווקא אני חפץ שיצא מאתו שיכוון נקודת האמת לאמיתתו כי עיניו תחזינה משרים בלי נטיות ימין ושמאל כלל, ואני מקבל על עצמי באהבה וברצון כדין ומשפט מלך עליון, ומובטחני בתום לבבו בכל דרכיו ושביליו יוציא כאור משפטי ויחנני ברוב חסדו וטובו לפקח עלי בעין טובה לחסות אותי בצל כנפי חסדו להסיר מעלי כל קטרוגי שוא ולא יקובל לפניו עוד וד"ל.

כדסו רבינו לא' מהחסידים [אדר-ניסן תקפ"ו?]
שלשת המכתבים שלפנינו נדפסו בס' אגרות קודש אדמו"ר האמצעי ח"א (אגרות כח-ל), ושלשתם נכתבו בקיצור וברמז, ולא נתברר תוכנן אל נכון; מ"מ יש קצת משמעות שנכתבו שלשתם בתקופת אדר-ניסן תקפ"ו, בתור מענה על החקירות ודרישות שהתנהלו באותה תקופה, בעיירות קאפוסט ארשא שקלאוו ומוהילוב:

כהא) בשני המכתבים הראשונים נראה, שנכתבו בשעה שחששו שהמושל חאוואנסקי רוצה להעביר את נושא המלשינות אל הממשל העליון בפטרבורג, ולפני העברתו לשם בר"ח סיון תקפ"ז (כדלעיל מסמך נא). במכתב שלפנינו כותב: "רוח המושל עלה … להביא הדבר למעלה", ובמכתב הבא כותב: "להיכן ילך הענין אם לפ"ב [לפטרבורג] או לקאמיט' [לועדה]".

כוב) בשלשת המכתבים מדובר במכתב בקשה, או מכתב מענה למלשינות, שכתב רבינו בכתב-ידו-הקדושה בלשון-הקודש, ושלחו אל החסידים העוסקים בנושא, על מנת לתרגמו, או להכין עפי"ז מענה ברוסית, ומסביר במכתבים אלו את טעמו ונימוקו בסידור המענה. במכתב שלפנינו כותב: "מוסג"פ מכתב נידון גוף הענין, טעמי ונימוקי …". במכתב הבא: "יקרא אהו' מכתבי שמוסג"פ … הועתקו מגוף כת"י שלי". במכתב שלאחריו: "כמבואר ברשימה, ובידם לגרוע ולהוסיף כחכמתם".

כזג) כבר נתבאר במבוא שעדיין חסר לנו חלק גדול ממהלך המשפט, שאחרי המאסר בוויטעבסק. מ"מ מהחלק שבידינו ידועות לנו מהתקופה הזאת רק החקירות ודרישות שנוהלו ע"י בית משפט השלום בבאבינאוויטש, ע"י שליחים ובאמצעות הממשל ובתי המשפט בליובאוויטש קאפוסט ארשא שקלאוו ומוהילוב. אם כן יש מקום לשער, שגם המכתבים שלפנינו נכתבו בקשר לחקירות ודרישות הנ"ל.

כחד) לעיל מסמך ל מסופר שב12- בפברואר 1826 (י"ז אד"ר תקפ"ו) נשלחה ההוראה למחוזות קאפוסט, ארשא, שקלאוו ומוהילוב, לחקור את החסידים בנושא הזה. במסמך לט מסופר שלפני י"ב ניסן כבר התקבלו התשובות מקאפוסט ובמסמכים מ-מא מסופר שלפני י"ז אייר כבר התקבלו התשובות משאר המקומות הנ"ל. א"כ יש מקום לשער אשר המכתבים האלו, שבהם כותב לחסידים איך להשיב, נכתבו בין החדשים אדר - ניסן.

כטה) ממה שכותב בתחלת המכתב הבא "המתנתי על ידיעה ממאהליב", נראה שנכתב אחרי שהעביר המושל חאוואנסקי את נושא המלשינות אל ממשל מוהילוב, בי"ט כסלו תקפ"ו (כדלעיל מסמך כה). וממה שמזכיר בו את הניירות משקלאוו וארשא נראה לכאורה, שנכתב בתקופת חקירת החסידים בשקלאב וארשא בחדשים אדר - ניסן תקפ"ו (כדלעיל מסמך לג ואילך).

לו) גם התוכן מורה שהוא קשור לאותן חקירות, כפי שיוסבר בהערות שבשולי הגליון. אמנם מ"מ גם אחר כהנ"ל, קשה לומר בזה דבר ברור, ומידי ספק לא יצאנו.

לא*

לבממה שכותב כאן "שיציע דברים בהשכל ובנחת בלי שום פחד ונשיאות פנים לראש ומושל", נראה שמדובר במכתב שנכתב אל המושל חאוואנסקי.

לגוממה שכותב "שיסודתו על כלל אמריו" נראה לכאורה, שהכוונה ל"בד קודש" שנאמר בתחלתו "מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו"ר זצ"ל נ"ע לפני הקיסר פאוויל".

לדואם כן הוא, אזי אפשר שגם ה"בד קודש" נכתב בחדשים אדר-ניסן תקפ"ו.

להאהובי ידידי שיחי'

לווכבר מוסג"פ מכתב¹⁹⁶ נידון גוף הענין. טעמי ונימוקי הסדר להקדים המאוחר בנייר כדי שממנו יומתק הענין בסופו, שלא יושם לב לזה באיכותו וכמותו, ולא ירגז הלב להערים עלי' בתחבולות כו'.

לזואם אמנם ידעתי שדעתו גדולה ותקיפה מדעתי, ובפרט בעסק כזה שתלמודו בידו וחריפתו בכאלה, רק לפסוק ע"ז שנשאל בגופא דעובדא זו ולא אחר, אענה אני גם זה הבל כו'.

לחולא ידמה לאיש חכם כמוהו ענין זה כשאר עניני משפט ע"ד מה כחטא ועון ממש או בממון של אחרים וכ"ש הקיר"ה שיש לו תובעין, וכאן אין תובעין וממון הנידר והנידב ¹⁹⁷ הוא, ולא יעלה על הדעת לחקור ולעשות דין ומשפט ע"ז.

לטובאמת שמחתי בראותי בתחלת הדאפראס¹⁹⁸ ע"ד הנייר שהשיג המלשין כי אין בו ממש¹⁹⁹.

מוגם עתה לא כדמיונכם עלי שאני מפחד מעצם הדבר, כי ידעתי שיוכשר בדין בכל מקום. אך רוח המושל²⁰⁰ עלה עלי להשגיח בעין רעה רק לעקור כו', שלא יראה ולא ימצא הדבר בכל מכל כו', ותבולתו²⁰¹ בזה רק לזרז להביא הדבר למעלה²⁰², כי יודע שיוכשר כאן בכל מקום.

מאאי לזאת עיקר העצה לקיים כי רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח²⁰³, וגודל הבקשה מאהו' שיציע דברים בהשכל ובנחת בלי שום פחד ונשיאות פנים לראש ומושל, וכמ"ש מקומך אל תנח, ולהורות כהלכה ברורה בטעמא ונימוקה ושרשה, כמו שהוא לאמיתו אמת וצדק בתחלה ובסוף כשר וישר. ומצווה רבה לבלי העלים דבר בארוכה ובקצרה וקצרה וארוכה, עד שיצא כאור צדקינו לרבים ביסוד להבא, שלא יוסיף להרהר אדם בזה כו' וד"ל.

מבאך אולי לא יוכשר בעיניו מקצת דברים, בידו לתקן ולהאריך במקום הקיצור ולקצר כו'²⁰⁴. אך לא לדלג לגמרי אף מקצת מן הדברים, כי יש לי סמיכה גמורה מא"א ז"ל, שהי' משבח אותי לתפסן גדול בעומק של דבר לאמיתו כמו קולע אל השערה כו', ובאתרא דלא כו'²⁰⁵, והי' מתייעץ עמדי, ובפרט בענין כזה שיסודתו על כלל אמריו, והשגתי בעתיד כפי שמסור בידי ממנו, כפי שנצרך תיקון, צריך לסבב פני הדברים ממקורם באופן שכתבתי. וכך הי' דרכו בזה כדי ליישר העקב כו'.

מגואם אחר העיון כמה ימים יעמיק בכל דברים, וידלג איזה דברים, הנני מבטל²⁰⁶. אך בדרך כלל וודאי ישים לבבו לעשות החסד בתכלית החוזק להבא.

מדומבטחוני באהבתו והתקשרותו יעשה לעת כזאת. ולזקנותו לטובת ב"ב כה"י, למען ברוב השנים כשיגיע לגבורות ויותר, יזכה יראה פני אדונינו אבינו ז"ל במקום מנוחתו בג"ע להעלותו את"ו עמ"ו²⁰⁷ כו', כי בלי ספק ידע אבונא בהאי צערא דידן כו'.

מהואם ח"ו לא יהי' יסוד להבא לפני מושל הזה, ח"ו אין לנו מקום לדור כאן, וד"ל.

מוסז רבינו לר' לייב [אדר-ניסן תקפ"ו?]
לתוכנה ולתאריך כתיבתה, ראה מבוא לסימן הקודם.

מזלידידי ר' ליב בהרב שיחי'

מחיקרא אהו' מכתבי שמוסג"פ שמסרתי ביד ידידי מחו' מוכ"ז, והמכתבים הללו הועתקו מגוף כת"י שלי אות באות ממש. והרבה יגעתי ובדקתי בכל דבר כמובן לחו"נ כמוהו.

מטוכבר הי' מוכנים ביום ד' העבר לשלוח למעל', ענין²⁰⁸ המתנתי על ידיעה ממאהליב²⁰⁹ נידון הבש"ר וד"ם ולא עלה עדיין מאומה כו'.

נושמתי עוד פרטי דברים רבים שנוגעים לעומקא דדינא ביד מחו' מוכ"ז. וגם הוא הרבה לעיין בזה בסוף דבר להיכן ילך הענין אם לפ"ב²¹⁰ או לקאמיט'.

נאוצריך להתיישב בזה ולסדר בשני אופנים הללו, אם בשביל דבר שבממון²¹¹ בסך המסויים שע"ז מקטרג בעיקר, וגם בגוף ענין הרבנות והחסידות שנוהג בכל העולם²¹² (אף באשכנ"ז וספר"ד וירושלי"ם). ומי כמוהו מורה לנו הדרך והסדר איך שיהי' ע"פ הזאקאן²¹³, שלא יפול ע"פ בעה"מ הרהור ח"ו, ויש להם על מה שיסמוכו.

נבוהוא במה שהתחיל נייר של אדה"ג²¹⁴ מאשר העמיד לו הידוע שיש מחזקי דת הישנה ועברים אמתים, וחדשים מקרב כו'. וגם מאשר ראו ועיינו בכל הניירות מעיירות גדולות אשר נשמע ונחקר להם כו', שרשאים לדבר בזה דווקא. וגם היא ראוי' ע"פ זאקאן שלא יעיינו עד שיראו גוף הנייר של המלשין²¹⁵. ועכ"פ ישיבו על מקצת הדברים שמזכיר האדה"ג כדי שלא יתחייבו ע"ז. ומי הוא הטוען הלא הם מכתבים וניירות דשקלאב, והעיקר מארשא כו'²¹⁶.

נגוהחכם עיניו בראשו לזרז מלאכתו כל האפשרי בעיתים האלה פן יצא הפקודה ממנו לזרז תומ"י כו'. וכי זה היסוד של כל מה שעתיד להיות עד רום המעלות.

נדיראה אהו' בכל עת לכלכל דברים במשפט, להיות למאורות עיניו בב"ד של מטה ובב"ד של מעלה לפני אדון כל הארץ כו'. וזכות אאדמו"ר ז"ל יעמד לו לנו בעת כזאת שיקובלו לרצון, ויהי' יסוד מוסד להבא בל יוסיפו עוד בני עוולה כו'. ולקנות לו חלקו באור עולם כו', ולזקנותו בלי ספק את"ו עמ"ו²¹⁷ במחיצתו כו'. ויותר אין להאריך.

נהד' או"נ הכותב מקירות לבבו, ומכתב הל"ז יהי' לעד כה"י כו'

נודב"ש²¹⁸

נזסח רבינו לר"ש ורי"ו ורמ"ש [אדר - ניסן תקפ"ו?]
לתוכנה ולתאריך כתיבתה, ראה מבוא לסימן סו.

נחלידידי ר"ש ורי"ו ורמ"ש.

נטנקודת לבבי להיכן נוטה כעת א"א לבאר בכתב רק יספר אהו' מוכ"ז מפה לאוזן שומעת כמוכם ולהודיע זה ליח"ס לבד.

סוטעמי ונימוקי עמי, שאני רואה את הנולד מעניני מו"מ כאלה, שבלתי יתקיים נצחי השלום, לא מצד הסוחרים שמנגנים בכינור של דוד שהוא נצחי וד"ל, ונתנו עיניהם בי דוקא לרקד את הדוב כו' וגם מהעמדת הסוה"ג (ע"י השונא) לקא'²¹⁹ שיש בזה חשש גדול בלי ניתן בקל²²⁰ ובפרט לתיקון להבא וד"ל.

סאואנכי זקנתי לא אוכל לעמוד בקשרי מלחמה כזאת כמו שהי' אאמו"ר ז"ל כי מי ידמו לו בחכמה אלקי' ובגבורה שבלב כארי וה' עמדו בכל וכל מה גם יראתי מאד שלא יגרום החטא (כי אולי קטרוגי' קשים למעלה ברוחניות על הנערים וכו' וגם הבע"ב במיעוט עומ"ש ויגיעה בתפילה ות"ת וד"ל).

סבוהיה עצתי אמונה לכאורה שיוכלל הפרט בכלל²²¹ שכביר לא ימאס ולא יפיר בריתו כו' ויומתק גם הפרט במרש"א דוקא ע"י כו' (אך כעת רואה אני דטעם זה עצמו שזכות הרבים עדיף ומתקבל למטה כמו למעלה שכל הקטרוגים הגלוים שנראים כעת שיש להם ודאי שרש למעלה ברוחניות יותר מן היחיד כמוני וכה"ג בצדיקים דוואלין שאינם טובים ממני כו' רק על המון החסידים דוקא.

סגוהיינו שיפתחו הם מעצמם למסור בקשה גדולה ועצומה הניכרת מקירות לבבם בב' דברים כוללים שמחזיקים לתרץ כל המלשינות להיות נראה שהשקר שלהם מתוך האמת ומובטחני שיקובל לחו"נ כמוהם (רק אם לא יתחכמו יותר מדאי כדרך החכמים ביותר שרוח יתירה בהם בשמשב"ש²²² כו'). והיא שהדרשות הן תוכחו' להלהיב ולקרב הלב לעבודה ולשוב מדרך הרעה כו' שניצרך לחיי עוה"ב כו' והפרנסה ניתנה בלב שלם באמת בחשק גדול בלי משא²²³ ח"ו ומבקשים להבא דוקא שלא ימנע מאתם ח"ו (כמבואר ברשימה²²⁴ ובידם לגרוע ולהוסיף כחכמתם רק בזריזות ולא בחומרות ודקדוקי' קלים שמאבדים הזמן כו'), והב' והוא העיקר ויסוד לסתור יסוד המלשינים דהיינו להשיג ח"י המתפללים בבה"כ²²⁵ דוקא מן הראשים וחשובים ומן המוני עם שהחסידים הם בד"ת א' ממש והוא מורה הוראה א' מן הש"ע שלא יהי' שינוי כלל אפי' בחומרו' אחרונים ולא במנהגים כו' ומתחתנים זע"ז ואהבתם נאמנה בלי שום חוצץ בכל הענינים רק קצת אנשים נמצאו בעיר גדולה כו' (שאמונתם ברב החסיד דווילנא יש בלבם בהצנע התנגדות ועכ"ז מתחתנים ואוכלים גם מסכין מלוטש וכו').

סדואתכם המדע ובקשתי מכם למסור בק בקשות א' לב"ד הג'²²⁶ והב' כתבניתה ובתוס' ביאור ובהזכרות החירות מקיר"ה²²⁷ וכה"ג גם לקא'²²⁸ דוקא ויזכירו בפירוש שמקבלים עליכם להשיב לכל שאלה פרטיות שידרשו מכם על הנייר בלי יצטרכו לשאול דבר וח"ד²²⁹ מן הרב שלכם כי אינו חייב בשום דבר כי יש לו כתב בקשה מאתם שיבוא אלינו מקר"מ ונחזיקנו עכב"ב²³⁰ וכבר השיב בעצמו להנו"ג²³¹ והועמד הכל לידכם ותראו האמת כמו שהוא.

סהבקשתי להראות לאהו' חו"נ ר"ת מפאלאצק ולבקש אותו בשמי שלא יחמיר ע"ז כעת ולא יפרוש מכלל אנ"ש ח"ו בבחי' דין שבחכ' כמו שהחמיר בהיותי יושב במאסר וכו' כי הוא מן יריאי הוראה ביותר וכעת ודאי יסכים ויבא עה"ח וכו'.