Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Austrian Jewry·
אבתקופת ב"ק אדמו"ר נשיא דורנו
שנת תרצ"ה
במחיצת חותנו
שנת תרצ"ה
במחיצת חותנו
בכ"ק
גאדמו"ר נשיא דורנו, כחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ ואבי חותנו כ"ק
דאדמו"ר הרש"ב, ביקר באוסטריה מספר פעמים, במיוחד בתקופות שהותו של חותנו
הכ"ק אדמו"ר הריי"צ במקומות המרפא הסמוכים לוינה, כדי להיות לו לעזר
וולסיוע באותם ימים, כפי שעולה מהעדויות, האגרות והמסמכים שהובאו בפרק הקודם בהרחבה.
זנתינת צדקה בלילה
חבהתוועדות שבת פרשת
טוישב, כ"א כסלו תשח"י, סיפר הרבי:
יפעם, בהיותי בוינה,
יאנכנסתי לבית-הכנסת בלילה, ושלשלתי מעות בקופת-צדקה. ניגש אלי אברך - דוקא אברך
יבחשוב ("א פיינער יונגערמאן") - ואמר לי היתכן שאתם נוהגים כך ("ווי
יגקומט עס צו אייך"), הרי איתא בכתבי האריז"ל שנתינת הצדקה היא ביום ולא
ידבלילה?
טולאחר מכן, כשהייתי
טזאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בווארשא, וסיפרתי לו אודות ה"פסק"
יזשקיבלתי - נענה כ"ק מו"ח אדמו"ר ואמר: מסתמא הלה אינו נותן צדקה גם
יחביום... (יצוין, כי בדרך כלל, הרבי אכן עיכב מגביות שנערכו בעת התוועדויות עד לאחר
יטחצות הלילה).
כעדות הר' גדליה שווארץ
כאהרה"ח הרב צבי
כבפייגלשטוק, יליד וינה שזיכרונותיו הובאו לעיל, מספר כי באותן שנים התגורר בוינה
כגאברך בשם ר' גדליה שווארץ שזכה להיות בקשר קרוב עם הרבי ועמד על טיבו, וראה כי חתן
כדהרבי מליובאוויטש ספון בחדרו ועוסק בעבודת התפילה ובתורה יומם ולילה, ואף סדר
כהצומות היה לו לרבי באותה תקופה והירבה בטבילות, ובמקביל סייע לחותנו בענייני עבודת
כוהכלל, אך כלפי חוץ הקפיד הרבי להראות בלבוש "מודרני" ואפילו כפפות לבנות
כזנהג ללבוש מטעם הכמוס עמו.
כחכעבור שנים רבות הגיע
כטר' גדליה לניו יורק ונכנס ל'יחידות' אל הרבי. לימים סיפר כי בתחילת היחידות שאל את
להרבי האם זוכרהו. נענה הרבי בבת שחוק: וכי איך לא אזכור? או אז מנה לו הרבי את כל
לאה"צעטל קטן" כלשונו, היינו רשימת הדברים שהיה מעיר לרבי בוינה, על אשר נוהג
לבבצאתו בשונה ממנהג החרדים במקום... כובע אפור, שעון על הזרוע, כפפות וכו'...
לגהרב פייגלשטוק מוסיף
לדעוד, אשר זכור לו שהיו אומרים על הרבי בוינה, כי "חתנו של הרבי מליובאוויטש
להזמנו מדוד ומדייק על הדקה ממש ("אויף די מינוט"), לעולם לא יקדים בדקה
לוולעולם לא יאחר בדקה"...
לזהערכת הרבי הריי"צ את חתנו
לחעדות חשובה על תקופת
לטשהותו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בוינה במחיצת חותנו, היא עדותו של הרב
מדוד פרנקל, שכונה הרב מהוסיאטין, שביקר אצל הרבי הריי"צ בשהותו בוינה.
מאהרה"ח הרב צבי הירש פוגלמן סיפר לימים מה ששמע מהרב פרנקל.
מבבאתי בשליחות
מגכ"ק אדמו"ר הריי"צ לבקר את ה"הוסיאטינער דיין", הגאון
מדהמפורסם רבי דוד פרנקל זצ"ל. "שוחחנו על כך שהחתן של הרבי הגיע לאמריקה
מהוהוא מאוד התרגש, וסיפר לי שפעם היה בוינה אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ
מווהרבי הפליא מאוד מאוד את חתנו, את גאונותו, ובמיוחד את עבודת ה' שלו. בקשר לכך
מזסיפר לי שהוא זוכר שהרבי הריי"צ אמר לו אז בהתפעלות על חתנו הצעיר, הרבי נשיא
מחדורנו: "מיין איידים! זיין תיקון חצות! זיין עבודת ה'! מען קען ניט משער
מטזיין" [=החתן שלי! התיקון חצות שלו! עבודת ה' שלו! אי אפשר לשער כלל]...
נסירטוק משי בשבת
נאמספר הרה"ח הרב
נבשלום בער שי' בוטמן:
נגכאשר הרבי נשיא
נדדורנו היה בשנת תש"ז בצרפת לקבל את פני אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה,
נהאבי הרה"ח הרב זלמן בוטמן ז"ל היה קרוב אל הרבי.
נוזכורני כי בליל חג
נזהשבועות תש"ז, היינו יחד עם הרבי בבית הכנסת. החום העיק מאוד באותו לילה.
נחלמרות זאת, לפני שהרבי יצא מבית הכנסת בדרכו לבית המלון, הוא לבש מעיל מעל סירטוק
נטהמשי שלבש. אבי ז"ל העיר לו על כך, והרבי השיבו שהוא אינו רוצה ללכת ברחוב
סלבוש בסירטוק משי בלבד.
סאהייתי אז נער צעיר,
סבוהערתי לרבי כי ראיתי צרפתים רבים הלובשים סירטוקים, שכן זו הייתה האופנה אז בצרפת
סגבאותם ימים. הרבי ענה לי, "אבל גם הם לובשים קוטיעלאק" (כובע קשה צר
סדשוליים), והוסיף, אשר בהיותו בווינה הוא הגיע פעם אחת אל חמיו הרבי הריי"צ
סהבשבת כשהוא לבוש בסירטוק משי (כנהוג על פי קבלה בשבת), ודעת הרבי הריי"צ לא
סוהייתה נוחה מכך שהולכים ברשות הרבים עם סירטוק משי.
סזברכה לילדים – בשמחה דווקא
סחביקוריהם ופעלם של
סטרבותינו נשיאינו בוינה היו בבחינת 'פעולה נמשכת'. כך עולה מהסיפור המופלא הבא,
עשראשיתו בתקופות ביקוריו של הרבי הריי"צ בוינה, והמשכו עם הרבי נשיא דורנו
עאשנים רבות לאחר מכן.
עבבאחד הפעמים שהרבי
עגהריי"צ הגיע אל מקומות המרפא שליד וינה, נכנס אליו אברך בשם ר' יהושע, ממשפחת
עדהאדמו"ר בעל ה"חידושי הרי"ם" מגור, אשר ביקש להתקבל ל'יחידות'
עהאצל הרבי.
עוכאשר ר' יהושע נכנס אל
עזהרבי אמר לו הרבי דבר תורה, אולם הוא לא הצליח להבין את כל הנאמר. כאשר סיים הרבי
עחאת דבריו, יצא ר' יהושע, ובלבו שמחה מחד על שזכה לראות את הרבי הריי"צ,
עטואכזבה מאידך על שלא זכה להבין את דברי הרבי.
פבעודו פוסע בדרכו
פאהחוצה, קרא לו מישהו לעצור. הוא הסתובב וראה מולו את חתנו של הרבי הריי"צ,
פבכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. הרבי שאל אותו האם הוא הבין את דברי הרבי
פגהריי"צ, והוא השיב בשלילה. הרבי הואיל לבאר לפניו את דברי הרבי הריי"צ.
פדזאת הייתה ההיכרות
פההראשונה שלו עם הרבי, ומאז לא עמד בקשר עם הרבי.
פושנים חלפו מאז. ר'
פזיהושע עבר את מוראות השואה וניצל, עלה לארץ הקודש ונשא אשה, אך לא זכה להיפקד בפרי
פחבטן.
פטשנים לאחר חתונתו,
צכאשר כל הרופאים התייאשו כי יוולדו להם בנים, וגם אדמו"רים ורבנים אליכם הלכו
צאלא הצליחו להושיע אותם, החליט ר' יהושע לפנות אל הרבי.
צבהוא העלה את כאבו על
צגהכתב, סיפר באריכות על עגמת הנפש שלו ושל רעייתו, ובסיום המכתב הזכיר את הפגישה לה
צדזכה עם הרבי בוינה.
צהכעבור מספר שבועות
צוקיבל את מכתב תשובתו של הרבי. להפתעתו הרבי כתב לו כי הוא זוכר אותו היטב, ואף את
צזפרטי הדברים שזכה לשמוע מהרבי הריי"צ. הרבי כתב לו שוב את תוכן דבריו של הרבי
צחהריי"צ.
צטבהמשך המכתב התייחס
קהרבי לבקש הברכה, וכתב כי בבית שבו שורה דיכאון ועצבות, קשה שתשרה ברכה לילדים.
קאלכן עליהם לאמץ ילד, שהוא ירומם את האווירה בבית, ובזכות זה יזכו לילדים משלהם.
קבר' יהושע וזוגתו
קגמיהרו לקיים את דברי הרבי. הם אימצו ילד, שכמובן רומם את האווירה בביתם, ותוך זמן
קדקצר נוכחו לראות את ברכת הרבי מתקיימת.
קהבמשך השנים הבאות,
קוזכו ר' יהושע ורעייתו, מלבד הילד המאומץ, לתשעה ילדים משלהם!...
קזרשימות חורף תרצ"ה
קחכפי שהובא לעיל
קטבהרחבה, בחורף שנת תרצ"ה שהה הרבי הריי"צ תקופה ממושכת במקום המרפא
קיפורקרסדורף שליד ווינה, כאשר הרבי נשיא דורנו שוהה לצידו.
קיאמעט מדיבורי הקודש
קיבבין החותן והחתן באותה תקופה התגלו לנו באוצר הרשימות המופלא של רבינו מאותה
קיגתקופה, מה ששמע מחותנו, והעלה על הכתב ברשימותיו מ'חורף תרצ"ה. ווין' (להלן –
קידעם פענוחי המו"ל).
קיהכ"ק מו"ח אדמו"ר
קיושליט"א סיפר:
קיזא. פעם בליאזנע, ביוהכ"פ
קיחבעת התפלה - והי' זה בשנים הראשונות לנשיאותו של אדמו"ר הזקן - הש"ץ עמד
קיטבאמצע שמונה עשרה של שחרית, ואדמו"ר הזקן רמז בידו שיקצר בחזרת התפלה. פשט טליתו,
קכוילך ברחוב רודניער, נכנס לבית יולדת אחת, לקח קינעלאך [= קסמי עץ], הבעיר אש ובישל
קכאא קאשקע [=דייסה]. ואמר אדמו"ר הזקן – בניגון: "כל המקיים נפש אחת וכו' כאילו
קכבקיים וכו'", וחזר שוב, "כל המקיים וכו' כאילו קיים וכו'", וחזר והוסיף
קכגעוה"פ, "כל המקיים וכו' מישראל קיים עולם מלא".
קכדאדמו"ר מהר"ש
קכהנ"ע הי' מספר סיפור זה ביום ההילולא של אדמו"ר הזקן - כ"ד טבת. אבל
קכואדמו"ר נ"ע לא אהב לספר עד"ז.
קכזהמתנגדים הרעישו אז על
קכחאדמו"ר הזקן, ויקראוהו: דער מחלל יוהכ"פ. כששאלוהו עד"ז, ענה: בענין
קכטחילול שבת לחולה שיש בו סכנה - כתוב מצוה בגדול, ולא מצאתי גדול יותר ממני.
קלוזהו מעין תשובתו של
קלאאדמו"ר הזקן לר"י צייטליש על הג' שאלות: (א) שהולך לבוש מארדערנע פוטער [=
קלבמעיל פרוות נמיה] - מפני שהיא יותר חם וגם קל. (ב) רוכב בעגלה רתומה לג' סוסים -
קלגמפני שרצה במהירות יותר. (ג) ואוכל בשר עוף - ווייל עס איז געשמאקער [= כי ערב
קלדיותר].
קלהשאלות רי"צ הנ"ל
קלוהיו אחרי המאסר, משא"כ מאורע הנ"ל הי' הרבה זמן לפני זה.
קלזכן הי' אז גביית עדות
קלחשאדמו"ר הזקן אכל בשר ושתה יין בתשעה באב. וכששאלוהו, הודה על זה, והוסיף: אבל
קלטהי' זה בתשעה באב שחל להיות בשבת.
קמב. להמעשה דר' שמואל
קמאמונקעס שזרק הבשר בכלי השופכין ואח"כ נתברר שהי' בשר טרפה - והי' זה בשנים הראשונות
קמבלנשיאות אדמו"ר הזקן - אמר ר' שמואל מונקעס:
קמגחסידים נהגו שקודם שנכנסו
קמדלאדמו"ר הזקן ל"יחידות", פעלו בעצמם אז אזאך וואס עס ווילט זיך, זאל
קמהמען ניט טאן [= דבר שחושקים בו אין לעשותו]. וכיון שכן, הרי אם הרצון הוא בתוקף ביותר
קמו- בדבר גשמי - הרי זה סימן שיש בזה איסור.
קמזוהובא זה בדא"ח
קמח– בהמשר תרע"ב - בשם חסידים הישנים וכו'.
קמטועוד הובא, שחסידים הישנים
קנלא היו מבקשים ע"ד גשמיות, בבואם לביתם לא היו אומרים: גיב עסען [= הגישו
קנאאוכל], וכיו"ב.
קנבבקשר למעשה הנ"ל,
קנגהלשינו על ר' שמואל מונקעס לפני אדמו"ר הזקן: בעל מדריגה וכו'. ויענה אדמו"ר
קנדהזקן "זוטרא דבכו מחי' מתים".
קנההי' באותו מעמד גם ר'
קנומרדכי האראדאקער. - לא הי' מבני החדרים של אדמו"ר הזקן. אח"כ נחשב מהמשכילים
קנזשבחסידים.
קנחג. ר' מרדכי האראדאקער
קנט- אדמו"ר האמצעי עשהו למשפיע בצ'אסניק.
קספעם בא לשם הרה"צ
קסאר' מאטיל מטשערנאביל. ור' מרדכי האראדאקער הלך אליו לקבל שלום, באמרו הטעם שהולך אליו,
קסבכיון שאדמו"ר הזקן אמר עליו - על ר' מאטיל מטשערנאביל - כשראהו בעת החתונה בזלאבין
קסג- א איידעלער יונגערמאן [= אברך עדין נפש].
קסדר' מאטיל טשערנאבילער
קסההראה מופת. ואמר על זה ר' מרדכי הארדאקער: אף אנאנדערען איז קיין מופת ניט. א מופת
קסודארפען באוויזען אף זיך, און דאס קען ער ניט. [= פעולת נס בזולת אינו מופת, מופת
קסזיש להראות על עצמו וזאת אינו יכול]
קסחוהי' ביניהם אז ויכוח
קסטגדול.
קעואמר כ"ק מו"ח
קעאאדמו"ר שליט"א: שמעתי מאדמו"ר נ"ע ששמע מר' שמואל בער באריסאוער
קעב(שבנערותו ידע את ר' מרדכי הארדקער) תוכן הויכוח שהי' ביניהם:
קעגר' מאטיל טשערנאבילער
קעדאמר, שיש נשמות שאין צריכים איבערמאכען זיך [= להשתנות ולתקן]. ור' מרדכי הארדקער אמר
קעהשאינו כן, כי גם מעלת האבות הי' ע"י עבודה, וכן משה. והוסיף, שאפילו אלקות וואס
קעואין עולם צריך ג"כ וכו'.
קעזד. כאשר אדמו"ר
קעחהאמצעי הי' אומר דא"ח, לא הי' רוצה אז מ'זאל היטען ווערטער [= שידייקו
קעטבלשונו]. וכן הי' אצל הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש נ"ע.
קפאבל על ה"ווערטער"
קפאשל אדמו"ר הזקן – הקפידו.
קפבאדמו"ר הזקן הי'
קפגמקפיד שידייקו בתיבות ג"כ.
קפדה. אצל אדמו"ר הזקן
קפההי' חג השבועות מהיו"ט המצויינים, להיותו יום ההילולא דהבעש"ט.
קפואצל אדמו"ר האמצעי
קפז– הי' ל"ג בעומר מהיו"ט המצויינים. היו יוצאים אז אפן פעלד [= לשדה]. אדמו"ר
קפחהאמצעי לא הי' נוטל ידיו לסעודה, אבער ער פלעגט נעמען משקה [= אך הי' לוקח משקה] אף
קפטשהי' אסור בזה מפני בריאותו. ואז ראו כמה מופתים. כל השנה היו מחכים ליום הל"ג
קצבעומר. רוב המופתים היו בנוגע לבנים [= פקידת עקרות].
קצאגעוען אסך "פסקים"
קצבאויך דעמאלט [= היו דברי תוכחה בעת ההיא] - לא בעד אמירת הסבר בדא"ח, אלא בשביל
קצגיסודות משל עצמו, באמרו: "מיט חסידות שפילט מען זיך ניט" [= עם חסידות
קצדאין משחקים].
קצהאצל הצ"צ זיינען
קצוביידע זאכען שלאפער געווארען [= נחלשו שני הדברים, יו"ט מצוינים בשבועות
קצזובל"ג בעומר], אבל בשנת תר"ד לערך - אחרי ביאתו מפטרבורג - בל"ג בעומר,
קצחסיפר הצ"צ תורת הבעש"ט עה"פ "כי תהיו אתם לי ארץ חפץ" ותוכן
קצטהתורה: כשם שאי אפשר לחקור עד סופה האוצרות שהטביע הקב"ה בארץ, כך כל איש ישראל
רהוא אוצר שאי אפשר למצותו.
ראוצירף לזה הסיפור: אז
רבמ'האט געבראכט דעם זיידען אין פטרבורג, האט מען עם פארהערט אין אלע חכמות [=
רגכשהביאו את זקני (האדמו"ר הזקן) לפטרבורג בחנו אותו בכל החכמות (נוסחא אחרת שאינה
רדמדויקת כל כך: זיעבען חכמות [= שבע חכמות] ). הכניסוהו לחדר מלא ציורים (געמעלדע).
רהאדמו"ר הזקן הביט זמן מה על התמונות. לבסוף הראה על אחת מהן שהיא טובה, בביארו:
רואי אפשר להתהות יש מיש כי אם ע"י "אין" באמצע. והצייר הזה - שכח על
רזעצמו בעת הציור.
רחו. פעם צוה אדמו"ר
רטהזקן שיתאספו בעלי בתים - והי' זה בעת שלקחו מהיהודים את הברייהויזער [= מבשלות
רישכר] - ויצא אליהם, ויאמר: "מכלכל חיים בחסד" כתיב, ולא בהברייהויז. וצוה
ריאוהשתדל שיתעסקו בחכירה וכיו"ב. גם אדמו"ר האמצעי השתדל בזה.
ריבז. מהרי"ל (אחיו
ריגשל אדמו"ר הזקן) והצ"צ (והוא אז בן י"ז לערך) ענו שניהם על שאלה אחת.
רידמהרי"ל התאונן שכתב וחזר וכתב את התשובה עד ד' פעמים. ואילו הצ"צ הי' שבע
ריהרצון מזה שכתב ושנה וכתב עד ט' פעמים. ואמר הצ"צ למהרי"ל שזהו הנפק"מ
ריובין שטחיות לעומק, שבשטחיות מפעם לפעם מתרחב, ובעומק - מפעם לפעם מתקצר.
ריזח. הצ"צ במשך ימי
ריחחייו עשה שני פעמים השבעת השמות, אפילו בניו לא ידעו מזה, ורק אדמו"ר מהר"ש
ריטנ"ע ידע מזה.
רכאדמו"ר מהר"ש
רכאנ"ע אמר: איין מאל האב איך ריזיקירט. האב דערנאך געהאט א פאר חדשים צרות [=
רכבפעם אחת סכנתי עצמי, ואחר כך סבלתי צרות במשך מספר חודשים] (אבל פעל מה שרצה. מדברי
רכגכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א). דער טאטע האט מיר איבערגעגעבען די כללים
רכד[= אבי (הצ"צ) מסר לי את הכללים].
רכהאדמו"ר נ"ע
רכואמר: איך בין א פחדן. זיך זשאלעווע איך ניט איך זשאלעווע חסידות.
רכזמען דארף האלטען בא די
רכחכונות בשעת די זאך טוט זיך, ניט נאר בעת ההשבעה. [= אינני חס על עצמי אלא חס אני
רכטעל חסידות, יש לכוון הכוונות גם כאשר הדבר נעשה בפועל לא רק בעת ההשבעה].
רלבכלל, זהו לא רק שהפעולה
רלאהנרצית נעשית, אלא שרואים גם האמצעים. ושייך לחוש הראי', חוש השמיעה, וגם לחוש המישוש,
רלבבדרך דמיון.
רלגואז - א' מב' אלה: או
רלדשיהי' איש מופשט לגמרי, או שבשעת מעשה יעסוק באיזה ענין גופני בהמי, כמו אכילת דבר
רלהמתוק וערב וכיו"ב מיט א געשמאק עסען וכו', וגם האלטען בא די כונות [= להרגיש
רלוטעם העריבות שבאכילה וכו' וגם לכוון הכוונות].
רלזפעם ספרו לפני אדמו"ר
רלחנ"ע - בהא שאדמו"ר האמצעי הי' כותב אותיות קטנות ושורות תכופות למאד, ובכתבו
רלטשורה האחרונה היתה שורה הראשונה לחה עדיין מפני מהירות כתיבתו - שהי' כותב בהשבעת הקולמוס.
רמאדמו"ר נ"ע
רמאלא ענה על זה דבר. ואח"כ דיבר ווי חסידים קאנען פארגרייזען [= יכולים לטעות],
רמבכי בהשבעה דרפען האלטען בא די [= יש לכוון] כונות, ואדמו"ר האמצעי האט געטראכט
רמגנאר עצמות און חסידות [= חשב רק על עצמות האלוקות וחסידות].
רמדאדמו"ר נ"ע
רמהאמר על עצמו שע"י דמעות האט ער מער אויפגיטאן אין חסידות ווי מ'האט געקאנט ע"י
רמוהשבעה [= פעל יותר בחסידות ממה שאפשר לפעול ע"י השבעה].
רמזט. פעם נכנס המורה צדק
רמחדליובאוויטש אל הצ"צ ב"ניתל", ומצאו לומד. ויאמר בתמהון: רבי, ניתל...
רמטויענהו: ווער האט דיר געבעטען זאגען [= מי ביקש ממך לומר] אבל אעפ"כ סגר הצ"צ
רנאת הספר.
רנאמאדמו"ר נ"ע
רנבשמעתי הטעם שנוהגים שלא ללמוד בניתל, שהוא כדי שלא להוסיף חיות.
רנגגם דא"ח לא הי'
רנדאדמו"ר נ"ע לומד ב"ניתל", וגם לא למיגרס.
רנהאם אירע "ניתל"
רנובעש"ק - הי' אדמו"ר נ"ע אומר המאמר למחרת בבוקר, ולא ע"ד
רנזהרגיל בליל ש"ק.
רנחהמנהג שלא ללמוד ב"ניתל"
רנטהוא רק עד חצות לילה.
רסהי' אדמו"ר נ"ע
רסאאומר: די מתמידים וואס די 8 שעה איו זיי נוגע בנפש, האב איך ניט האלט [= אלו
רסבהמתמידים ששמונה שעות אלו שאין לומדים בהם נוגעים בנפשם, איני מחבב].
רסגי. הי' זמן שאדמו"ר
רסדנ"ע הי' מכוין ללבוש מקודם נעל שמאל דוקא, לאחר זמן הבנתי טעמו.
רסהיא. אדמו"ר מהר"ש
רסונ"ע סיפר לאדמו"ר נ"ע, שפעם בערב יוהכ"פ ויוהכ"פ ראה ר' לייב
רסזשרה'ס קטרוג למעלה. טענת הס"ם הי' מכומר - קסינדז – אחד שלא ראה מימיו וכו'. בראותו
רסחשהקטרוג אינו סר, הלך אחרי מוסף אליו, והתחיל לפתותו שישא אשה. כשלא הועיל, התחיל לתאר
רסטלפניו באריכות, עד שסוף סוף וכו'.
רע*
רעאכ"ק מו"ח אדמו"ר
רעבשליט"א סיפר:
רעגיב. בשעת הטיף [=
רעדמחלת סיפנאי טיף] ל"ע, ט' כסלו, חפצתי לרדת ממטתי - הי' אז אצלי חום גדול -
רעהבצעקי שאדמו"ר האמצעי אומר שבביכעל פלוני עמוד פלוני חסרים ג' שורות. וצעקתי:
רעויענקעל (לנדא), מפני מה אינך נותן לי הביכעל וכו'. לקחו סוף סוף הביכעל ומצאו כדברי.
רעזכשהייתי, ל"ע, במאסר
רעחבשפאלערקע, שמעתי קול מתחננים שלא יהרגום, בקולות משונים, ופתאום נשמע קול ירי' והכל
רעטנשתתק. כשהתפללתי אח"כ מעריב, הרי בהגיעי ל"אמת" - לא ידעתי, לפי שעה,
רפאם צריך לאמר "ויציב", או לאמר "ואמונה".
רפאעס האט זיך אפגעלייגט
רפב[= הונח אצלי כי בכלא] (בשפאלערקע) ששמעתי דא"ח מאדמו"ר הזקן. וחשבתי אז:
רפגבשלמא בעת הטיף, ל"ע, אפ"ל שלא הי' בדעה צלולה, אבל בשפאלערקע... אבל מי
רפדאני וכו' שאוכל בדעה צלולה לשמוע דא"ח מאדמו"ר הזקן.
רפהאך אפ"ל שהוא ע"ד
רפומ"ש בראשית חכמה שער האהבה פ"ג או ד', שע"י איחוד הכח אפשר לבוא...
רפזוכמעשה באחד שראה בת המלך בעלותה מן הרחצה ונתאוה לה, ורמזה לו על בית הקברות, אמר
רפחבלבו שנתרצית ושם תמלא רצונו והלך לשם, ושהה שם ג' ימים ונתהפך לחסיד וכו' לאהבת הבורא
רפטעכ"ל - כי ענין ההפשטה אפשר שיביא לזה.
רציג. בהביקור בארץ הקודש
רצא(בקיץ תרפ"ט), כשבאנו לירושלים ת"ו, קראתי את ... ואמרתי לו: (האותיות מסופקים)
רצב"צו קיין מופתים זיינען מיהר קיין שייכות ניט, אבער מיט אונזער משפחה צ'עפעט מען
רצגזיך ניט, א ניט, קען מען ווערען א שליח אויף יענער וועלט" [= לענייני מופתים
רצדאין לנו שייכות אבל במשפחתנו אין מתגרים, שאם לא כן – אפשר להיעשות
רצה"שליח" לעולם הבא],
רצו- הנ"ל חפץ להתחיל
רצזבמענה, אבל הפסקתיו, באמרי: ידעתי את התירוצים, לשון כלביך וכו' -
רצחאתי היתה ושלחתי',
רצטאבל מכאן והלאה וכו'. ותשקוט כל עת היותינו שמה.
שיד. שאלתי את ר'...:
שאעל מה היא בכייתו ביוהכ"פ? ויענה - בתמימות - הרי אפשר שבמשך השנים חסרתי אטראפ
שבאין ק"ש [= טעם מטעמי המקרא בקריאת שמע].
שגשאלתי שאלה זו ג"כ
שדאת ר'..., וענה: הכל ברי לי, אבל מסופקני בקיום מצות הפגע [= עונה].
שהוסיים כ"ק מו"ח
שואדמו"ר שליט"א: מאורע הא' ספרתי לאדמו"ר נ"ע, ואמר: א שיינער בר
שזדעת [=בר דעת נאה].
שח*
שטעוד סיפר כ"ק מו"ח
שיאדמו"ר שליט"א:
שיאטו. בשקלאוו הוי עובדא
שיב- סיפר ר' מעניש מאנאסזאן - שגדול ושמו ר' ברוך, בא לבית הכנסת ובירך שהחיינו, באמרו:
שיגמדאמר "ברוך" ולא "רבי ברוך", שמע מינה אלי' הוא.
שידוסיפור הדברים - כי בישבו
שיהבסוכה שמע קול קורא שמו וכו' וכו'. נתברר שזה הי' א שפיצעל [= מעשה קונדס] מחיים שייגאץ.
שיוהי' שו"ב, למדן, חסידישער הוליאקע [= ליצן חסידי].
שיז*
שיחטז. שמעתי (כנראה
שיטבחלום. מ"מ) שאריכות ימים פירושה, שכל יום בפני עצמו הוא ארוך, דהיינו הצלחה בזמן.
שכוזה הי' אצל הרשב"א. - כך אמר אדמו"ר מהר"ש נ"ע.
שכא*
שכביז. בשנת תקס"א
שכגהי' הפירוד הראשון של ר' אהרן סטארשעלער. והי' בעיקרו נגד מהרי"ל מיאנאוויטש,
שכדעל אשר האחרון דייק ביותר בהאותיות. כן הי' ר' אהרן סטאראשעלער אומר ג"כ ביאורים
שכהמשלו. אדמו"ר הזקן האט עס צוריבען [= שחק את ביאוריו], וג' שנים לא הרשה לר' אהרן
שכוסטאראשעלער לבוא לליאדי.
שכזבשנים הראשונות של אדמו"ר
שכחהאמצעי האט מען זיך גאר אפגעלעבט [= החיו עצמם] מהדא"ח, מצד החיות וכו'. אבל אח"ז
שכטהתחילו ר' משה ווילענקער ור' יחזקאל דרויער לערער על אדמו"ר האמצעי בעד אמרו דא"ח
שלכל כך בשפע, בעד קרבו את הצעירים וכו'. אח"כ נצטרפו עליהם עוד מבעלי השם, והם
שלאהמליכו את ר' אהרן סטארשעלער.
שלבאדמו"ר האמצעי ענה
שלגלר' משה ווילענקער ור' יחזקאל דרויער: דראבעס (קוצים. מ"מ). אבי (אדמו"ר
שלדהזקן) הי' יכול לדבר על העצים ועל האבנים. אז ער איז א יורש, דאס וואס דער טאטע האט
שלהגעזאגט, קען ער צונעמען [= והרי הוא יורש ומה שהאבא ברך יכול הוא ליטול מהם]. הזהירם
שלוג' פעמים, כל פעם ג' חדשים, זיי זאלען ניט האבען קיין עסקים מיט עם [= שלא יהיו
שלזלהם שום עסקים עמו]. אמר: דאס (המלכת ר' אהרן סטארשעלער) הארט עם ניט, אבער אף זיי
שלח- ר' משה ווילענקער ור' יחזקאל דרויער - האט ער קפידא [= לא איכפת לו, אך עליהם יש
שלטלו קפידא].
שמר' משה ווילענקער -
שמאנעשה אויס מהות [= ניטלה ממנו מהותו] - בא אח"כ לאדמו"ר האמצעי לבקשו א'
שמבמב': או שיחזור לו מהותו שניטל ממנו, או שיסתלק מן העולם. וכעבור חצי שנה נסתלק ר'
שמגמשה ווילענקער.
שמדר' יחזקאל דרויער לא
שמהבא לאדמו"ר האמצעי, אבל געווארען אויס מהות [= ניטלה ממנו מהותו]. הי' עומד זמן
שמוקודם התפלה וצועק: רבונו של עולם! וואו איז חאצקעל [= איה חאצקעל].
שמזיש שיחסו התחלת המחלוקת
שמחשל ר' אהרן סטאראשעלער למאורע דלקמן:
שמטפעם בליל ראש השנה, אחרי
שנהדא"ח, חזרו המאמר ג"כ בחוץ, כי הי' האויר טוב. ישבה חבורת אברכים על קורות
שנאוחזרו המאמר. בינתים התחיל לרדת גשם. ראה שיצא גוי מבנין אחד - הי' זה גברילא השומר
שנב- ונכנסו לשם, והמשיכו החזרה. אח"כ נודע שהי' בית תפלתם. געווארען דערפון א שטורם
שנג[= נעשתה מכך מהומה] וכו'. גם האברכים זיינען געלאפען לאדמו"ר האמצעי [= רצו
שנדלאדמו"ר האמצעי לבקש תיקון].
שנהער - אדמו"ר האמצעי
שנו- האט געלאכט [= צחק מכך], ומזה היתה התחלת המחלוקת.
שנזיח. אדמו"ר הזקן
שנחחשב את נאפאלעאן למכשף. כשאמר נאפאלעאן לעשות סנהדרין, אמר אדמו"ר הזקן שרוצה
שנטלהשתמש בטומאה גם בכחות הקדושה.
שסביקור
שסאנוסף בקיץ תרצ"ה
שסבביקור נוסף של הרבי
שסגנשיא דורנו בוינה היה בקיץ תרצ"ה, עת עשה את דרכו מוורשה, שם שהה שבועות
שסדאחדים במחיצת חותנו אדמו"ר הריי"צ, אל ביתו בפאריז, לאחר שחותנו יצא את
שסהוורשה לאוטבוצק. על כך אנו למדים מאגרת ששיגר אליו חותנו הרבי הריי"צ, בג'
שסותמוז תרצ"ה, בה כותב אל "חתני יקירי וחביבי הרב רמ"מ שי'":
שסז...מכתבך מויען
שסחבמועדו התקבל, והנני מחכה להתבשר מבואך צלחה, ותכתוב לי בפרטיות משלום רעייתך
שסטהכבודה בתנו היקרה תי', משלום גיסתך וגיסך הנכבדים בתנו וחתנינו היקרים יחיו.
שע[203] תורת מנחם
שעאהתוועדויות חלק כא עמוד 272. וראה גם תו"מ חלק ט"ו עמוד 48. וש"נ.
שעב[204] "ימי מלך"
שעגחלק א עמוד 423, מ"כפר חב"ד" גליון 365.
שעד[205] פורסם בתשורה
שעההבר-בוטמן. ואכן, מאז כידוע נהג הרבי כשיוצא לרחוב ללבוש מעיל על הסירטוק של
שעומשי, גם בחום גדול.
שעז[206] מפי
שעחהרה"ח הרב נפתלי שי' אסטולין.
שעט[207] רשימות היומן עמוד
שפשסא.
שפא[208] אגרת ה'תקנו, אגרות
שפבקודש שלו כרך טו עמוד רט.