Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Austrian Jewry·
אשנת תרצ"ז
חסידות
חסידות
בבשפה הגרמנית
גפעם נוספת בה שהה
דהרבי נשיא דורנו שהות ממושכת בווינה, היתה בקיץ תרצ"ז, עת היה לצד חותנו הרבי
ההרי"צ, בשהותו במעון המרפא בפרכטלדסדורף.
ובאותם ימים עסק הרבי
זגם בנושא הדפסת חוברת אגרת מאת אדמו"ר הריי"צ בתרגום לגרמנית.
חהחוברת נקראת:DIE CHASSIDUS-LEHRE UND IHRE ERZIEHERISCHE UND ETHISCHE
טBEDEUTUNG.
י[די חסידות-לערע און אירע ערצירישע אן עטישע באדייטונג - תורת החסידות והמשמעות
יאהחינוכית והמוסרית שלה].
יבתחת כותרת החוברת נכתב:
יג"אן ענטפער פון כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, אף א בריוו
ידפון דייטשלאנד" [=מענה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש על מכתב מגרמניה].
טוהאגרת היא מיום
טז"ב', כ"ה ניסן תרצ"ו אטוואצק", ונשלחה "אל הגברת חוה תי' המכונה פרוי פראפעסאר
יזביטנער". המכתב נדפס לראשונה בקובץ "התמים" חלק ד, מחודש תמוז
יחתרצ"ו, תחת הכותרת: "מכתב מענה מכ"ק אדמו"ר
יטשליט"א מליובאוויטש שהשיב על הצעת אחד מעסקני אשכנז הנאורים, בדבר הפצת לימוד
כתורת החב"ד בין יהודי אשכנז הנאורים". ובמפתח רבנו: "הפצת
כאדא"ח באשכנז, הקדמות לימוד דא"ח יר"ש קיום התומ"צ".
כב"ניסיון
כגראשון"
כדבעבר היה ידוע שאגרת
כהזו נעתקה לאידיש, גרמנית ואנגלית ונדפסה בכתבי-עת ובפני-עצמה. אולם פרשת הדברים לא הייתה ידועה, ובעיקר לא היה ידוע על מעורבותו
כוהישירה של הרבי זי"ע בנושא.
כזמהמכתבים שלפנינו
כחעולה כי כנראה הרבי הוא שעמד מאחורי כל העניין, ומתאר אותו כ"ניסיון
כטהראשון" – "להוציא לאור בדפוס דא"ח בלשון אשכנז, צרפתית וכו'".
להרבי מורה ומדריך בכל פרט ופרט של ההדפסה, גם בדברים החיצוניים כמו גודל החוברת,
לאאותיות יפות, נייר יפה וחזק, להשגיח על ההידור החיצוני, רווח בין פרק לפרק, עובי הכריכה
לבוכו'.
לגהרבי גם מזרז את
לדההדפסה, כדי שהחוברת תגיע ליעדה לקראת חג הגאולה י"ב תמוז – במלאות לו עשור (תרפ"ז-תרצ"ז).
לההחוברת היא בת 31
לועמודים, ותרגומה לגרמנית נעשה על ידי א. פאפנהיים.
לז(כנראה הכוונה לבתו
לחשל הר"ר אדמו"ר מהומעון המרפא בפרכטלדסדורף בקיץ
לטזה.וינה, היה בקיץ שנת תרצקלונימוס קלמן פאפנהיים, ממקורביו של הרבי הריי"צ
מבווינה וכלתו של העסקן הנכבד הרה"ח ר' מרדכי דובין). כמובן מדברי הרבי
מאהריי"צ במכתב מיום ד' במנחם-אב תרצ"ו לאביה, הנ"ל: "מוסגר בזה הנני שולח מכתב לבתו התלמידה תי', ואשמח
מבבמאוד אשר גם פה בסאנאטריום בעזה"י נעשה דבר תועלת בעזרת מכתב המתורגם"
מג(הכוונה למכתב הארוך מיום כ"ה בניסן העבר)).
מדמצרפת
מהומאוסטריה – לריגה
מומכתבו הראשון של
מזהרבי נשיא דורנו בנושא זה נכתב בכ"ג בסיוון תרצ"ז, מפריז, שם גר הרבי
מחבאותה תקופה. המכתבים נשלחו אל הרב חודוקוב ששהה אז בריגה, שם שימש כ'רעפערענט' –
מטאחראי לענייני חינוך יהודי במיניסטריום ובמקביל היה מעורב בעסקנות חב"דית.
נאחר-כך נסע הרבי
נאלפרכטלדסדורף להיות עם חותנו הרבי הריי"צ, משם נכתבו המכתב השני והשלישי
נבבנושא (על-גבי נייר המכתבים של המלון 'קונטיננטל' בווינה, שם התגורר הרבי).
נגבמכתבים אלו יש פירוט
נדשל הערות, תוספות ותיקונים שהרבי מורה לבצע בה קודם הדפסתה והפצתה. ומתוכנם אפשר
נהללמוד רבות על גישתו של הרבי להוצאה-לאור בכלל ולהוצאה-לאור של דברי חסידות בפרט.
נומה
נזיעשה בחזקת 'חבר'?...
נחלהלן המכתב הראשון (לפנינו
נטעם פתיחת ראשי-התיבות):
סב"ה, ד'
סאכ"ג סיוון, תרצ"ז
סבפאריז
סגכבוד הכי נעלה
סדוו"ח אי"א נבון ומשכיל וכו' וכו'
סהמהורחא"מ
סונ"י
סזברכה ושלום!
סחמכתבו בצרוף
סטהקארעקטען [עלי ההגהה] קיבלתי במועדם. ומסיבות שאינן תלויות בי לא יכולתי להחזיר
עעד עתה.
עאמוסגר פה הקארעקטען
עבלאחר ההגהה, וכפי שיראה הנה רבו הטעות-סופר מכל המינים ביותר. ומה יעשה בחזקת חבר
עגשאינו מוציא מתחת-ידו דבר שאינו מתוקן?
עדוהנה כיוון שזהו
עההניסיון הראשון להוציא-לאור בדפוס דא"ח בלשון אשכנז, הרי, לפי עניות-דעתי,
עוצריך לדקדק בהוצאה זו ביותר, כדי שתהיה משוכללת עד כמה שאפשר, ושתוכל להתפשט
עזבחוגים היותר רחבים, שזהו גם-כן תכלית ההעתקה ללשון אחרת. בתור יוצא מהנחה זו,
עחצריך לשנות בפרטים הנ"ל – (מלבד ההגהות של הקארעקטן) – ואף שעל-ידי זה אפשר
עטתודרש טרחא יתרה בהוצאה זו. וכל ההתחלות קשות.
פא] להוציא-לאור
פאבפורמט של כיס, דהיינו כמו הליקוטי-דיבורים שמוציאים-לאור בוורשא-אטוואצק (ולא
פבכגודל הקונטרסים וכמו העקזעמ' ששלח לי).
פגב] שיהיה באותיות
פדיפות ונייר יפה וגם חזק, שיוכל לעמוד ימים רבים. ובכלל להשגיח גם על ההידור
פההחיצוני.
פוג] להניח רווח בן
פזפרק לפרק. וכמו שהוא בהליקוטי-דיבורים שזה מקל על הקורא ומעיין.
פחכדי להרבות בההגהה,
פטהרי תודתי רבה נתונה לו מראש, אם ישלח לי גם הקארעקטען הב'. ובזמן שיהיה עדיין
צשהות לתקן. אף שתקוותי שבפעם הזאת תצא החוברת מתוקנת גם בקארעקטור.
צאמהנכון והראוי
צבשיזרזו ההדפסה, באופן שיוכלו לשלוח החוברת ותגיע גם למקומות אחרים, לחג-הגאולה
צגי"ב תמוז הבא עלינו לטובה. ובפרט שהוא חג יובל דעשר שנים (וארבעים שנה
צדלהתיסדות ישיבת "תומכי תמימים").
צהבוודאי יראה שנשמטה
צוהתיבה "Frl
צז" והוא בכוונה. והטעם מובן.
צחדרך-אגב, אם תהיה
צטהתחלה זו בהצלחה, אקווה שאפשר יהיה לקבל הסכמה להעתיק ולהדפיס גם איזה מהקונטרסים
קבלשון אשכנז, צרפתית וכו'. ובכל אופן, הרבה תלוי ברושם ופעולת ניסיון הראשון, הוא
קאהדפסת והוצאה-לאור מכתב ביטנער.
קבהחותם בכבוד וברכת
קגכל-טוב.
קדמ. שניאורסאהן
קהחיפשתי אצלי גוף
קוהעתקה האשכנזית ולא מצאתי, ובוודאי ישנה תחת-ידי כבודו. ובמילא יוכל לתקן ב'
קזפיסקאות הראשונות של פרק יב, אשר ערבוב דברים ביותר יש בהם.
קח"שתהיה
קטהתחלה יפה ומהודרה"
קיוזה המכתב הבא
קיאבנושא:
קיבב"ה,
קיגועש"ק ר"ח מנ"א תרצ"ז
קידידידי הנכבד וכו'
קיהנעלה וו"ח איי"א נבון ומשכיל וכו'
קיומהורחא"מ
קיזנ"י
קיחברכה ורוב שלום!
קיטמוסגר פה קארעקטען
קכאחרי ההג"ה, לפ"ד [לפי דעתי?].
קכאבנוגע להנייר א] של
קכבהדעקעל [כריכה] אם באפשרי שיהיה יותר עב מה טוב, כדי שיעמוד ימים רבים.
קכגב] להדפים, טוב
קכדשיהיה מהודר יותר, עד כמה שאפשרי, וכמו שכתבתי כבר, שתהיה התחלה יפה ומהודרה כפי
קכההיכולת.
קכואמהר מפני קדושת יום
קכזהשבת-קודש.
קכחידידו דו"ש
קכטופו"ש [דורש שלומו ופורס שלום] כל הימים,
קל[שני קווים
קלאאלכסוניים – כך נהג הרבי באותן שנים לכתוב, לפעמים, לפני חתימת שמו הק' במכתבים]
קלבמש"נ [מנחם שניאורסאהן]
קלג"עושה רושם
קלדטוב"
קלההמכתב השלישי, אף
קלוהוא מוינה, נכתב אל הרב חודוקוב כעבור כחודש:
קלזב"ה, [יום] ג'
קלחג' אלול תרצ"ז
קלטכבוד ידידי
קמהוו"ח אי"א נבון ומשכיל וכו' וכו'
קמאמהורחא"מ
קמבנ"י
קמגברכה ורוב שלום!
קמדהגיעו לכאן איזה עקזעמפ' של המכתב בהעתקתו
קמההאשכנזית. וצורתו החיצונית עושה רושם טוב. וטיבותא לשקיא וכו'.
קמובדפוס נפלו איזה
קמזטעיות. ובאשר חלק מהם נוגע להבנת הדברים, ביקשתי פה לערוך לוח-התיקון מחלק זה.
קמחוכפי דעתי, ידפיסוהו בעלה בפני עצמו, אשר יצווה להדביקו, או לחברו על-ידי הקרסים
קמטשבחוברת, אחרי עמוד האחרון של החוברת (קודם דף השני של השער), בכל עקזעמפ'
קנועקזעמפ' [=בכל עותק ועותק].
קנאאשלח המכתב במהיר.
קנבואסיים באיווי כל-טוב סלה.
קנגידידו ודורש שלומו
קנדכל הימים
קנהמ. שניאורסאהן
קנוהפצת
קנזהחוברת ב"כנסייה הגדולה"
קנחעם הופעת החוברת כתב
קנטהרבי הריי"צ בעניין זה אל הרב חדקוב, בד' אלול, ממקום המרפא בפרכטלדסדורף לקחת
קסעמו את החוברת בנסיעתו הקרובה למארינבאד, שם התכנסה הכנסייה הגדולה של "אגודת
קסאישראל" על מנת להפיצה:
קסבדבר מכתב בוטנער . .
קסגלהתחיל בהפצתו בהקדם האפשר, וכדאי הדבר אשר בנסיעתו למארינבאד יקח עמדו כמאה
קסדאכסמפלרים לחלקם בין הצירים האשכנזים.ה'תכד,
קסהאגרות קודש שלו כרך יז עמוד קעט.רונות, ובינתיים נתוספה עוד עבודה מרובה... ויסע
קסולדרכו צלחה לארהביא עמדו מארה
קסזרושם
קסחאדיר מהנהגת הרבי והרבנית
קסטעדות נוספת על
קעהליכותיו של הרבי באותם ימים בהצנע לכת והידור מצווה מוצאים אנו בזיכרונותיו של
קעאהרב ישראל ג'ייקובסון, שם מספר על תקופת ביקורו אצל הרבי הריי"צ בקיץ
קעבתרצ"ז:
קעגבשבוע הראשון לשהותי
קעדבוינה הייתי סועד במסעדה של שרייבער על ה"דונאי". בהיותי שם פעם, באחד מתשעת
קעההימים, ראיתי את חתן הרבי הרמ"מ שליט"א בא עם רעייתו הרבנית שתליט"א
קעווחמותו הרבנית נחמה דינה שתליט"א.
קעזמובן שנשארתי לשבת במקומי,
קעחומרחוק עקבתי במבטי לאופן נטילת הידים שלהם לסעודה. הרבי נטל ידיו שלושה פעמים על
קעטכל יד, תוך כדי שהוא מחזיק את ידיות הנטלה עם מגבת כדי להזהר ממגע המים; הרבנית נחמה
קפדינה - שלושה פעמים בלי מגבת; והרבנית חי' מושקא - שני פעמים על כל יד בלבד.
קפאזה עשה עלי רושם אדיר
קפבבראותי איך שהיסוד של דרכי חסידות חב"ד השתרש בפנימיות, ומתבטא אצל כל אחד
קפגלפי דרגתו בהידורי מצוה ששייכים אליה.
קפד'רשימות
קפההיומן' - קיץ תרצ"ז
קפוגם דברות הק' של החותן
קפזעם חתנו בקיץ תרצ"ז התגלו ברשימותיו של הרבי, מ'ויען, קיץ תרצז' (להלן – עם
קפחפענוחי המו"ל).
קפטכ"ק מו"ח אדמו"ר
קצשליט"א אמר:
קצאא. אצלינו אומרים ב"עלינו"
קצב- גם בתפלת מוסף דראש השנה - "שהם משתחוים להבל ולריק", ואח"כ
קצגרוקקים.
קצדפעם שאלתי את אדמו"ר
קצהנ"ע ע"ד ענין הרקיקה, ואמר לי, דמהדיבור מתהוה רוק, ואין רוצים ליהנות מרוק
קצוזה, וישנו בשל"ה ענין זה.
קצזוכיון שאנו אומרים רק
קצח"שהם וכו' לריק", ומדייקים שלא לומר "ומתפללים כו'", לכן
קצטגם הרקיקה היא קטנה -
רהסיום (וכיון כו') הוא דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א - .
ראב. שמעתי מר' דוב בער
רבקאזעווניקאוו שר' הלל פאריצער הי' קורא את אדמו"ר הזקן - "דער רבי נ"ע",
רגאת אדמו"ר האמצעי "דער אלטער רבי", ואת הצמח צדק - "דער רבי".
רדאדמו"ר נ"ע
רהסיפר:
רופעם ביקש ר' הלל את הצ"צ
רזלאמר דא"ח. על תשובתו של הצ"צ שהלא קשה לו הדיבור, ענה ר' הלל אשר
רח"דער אלטער רבי" (אדמו"ר האמצעי) אמר בפירוש המאמר "אלו קרבנו
רטוכו' ולא נתן לנו את התורה דיינו" - שהכוונה היא אילו לא נתן את התורה בדיבור,
רינאר בהרגש. ער וויל די מחשבה פון חסידות [= אלא רק בהרגש, וסיים ר' הלל ואמר שהוא
ריארוצה את המחשבה של חסידות].
ריבגם אדמו"ר מהר"ש
ריגנ"ע הי' באותו מעמד.
רידהצ"צ האט זיך פארטראכט
ריה[= שקע במחשבותיו], אח"כ החליף את הכובע, וישב איזה זמן וידו על עיניו, ו"אמר
ריודא"ח" במחשבה.
ריזוסיים אדמו"ר מהר"ש
ריחנ"ע: "דערנאך האט ער גיחזרט די חסידות" [= אח"כ חזר ר' הלל את
ריטהחסידות שאמר הצ"צ במחשבה].
רכג. לענין מענה הרב המגיד
רכאשאם חפצים להביא סחורה דארפען דארטען זיין [= צריכים להיות שם] - סיים אדמו"ר
רכבנ"ע: דאס האט אויפגעטאן חסידות אז מיט א מחשבה עיונית איז מען דארט [= זאת
רכגחידשה החסידות שעל ידי מחשבה עיונית נמצא החושב במקום אודותיו חושב].
רכדכרם
רכהבית ואשה – ברוחניות
רכובנוסף על ה'רשימה' האמורה
רכזשתוכנה דברים ששמע הרבי מחותנו באותו קיץ, באוצר ה'רשימות' של הרבי ישנה 'רשימה'
רכחנוספת, דברי תורה שכתב הרבי לעצמו בהיותו בוינה בתקופה ההיא.
רכטלפנינו רשימה זו, עם
רלפענוחי המו"ל.
רלאא. נטע כרם ולא חללו
רלבגו' בנה בית ולא חנכו גו' ארש אשה ולא לקחה גו' לא יצא למלחמה (דברים כ, ה-ז).
רלגוזהו דוקא למלחמת הרשות,
רלדמשא"כ למלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו כו' (סוטה מד, ב).
רלהויש לבאר הענין ברוחניות
רלוע"ד אפשר כדלקמן.
רלזב. ובהקדם ביאור ענין
רלחהמלחמה ברוחניות - בעבודת האדם:
רלטידוע שקודם חטא עץ הדעת
רמובזמן שלמה הי' הבירור בשלום ובמנוחה, אבל עתה הבירור הוא ע"י מלחמה, כמאמר
רמא"נהמא אפום חרבא ליכול", וכמ"ש "דם לרב שפכת".
רמבוהענין בזה - שעיקר ענין
רמגהעבודה הוא ע"י אתכפיא והיפך טבעו, כדאיתא בגמרא בביאור החילוק בין "עובד
רמדאלקים" ל"אשר לא עבדו", ש"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה
רמהפרקו מאה ואחד כו'", "והיינה משום שבימיהם היתה הרגילות לשנות כל פרק מאה
רמופעמים . . ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות (היפך טבעו) . . שקולה כנגד כולן
רמזועולה על גביהן . . להיות נקרא עובד אלקים".
רמחוכמאמר הצ"צ במענה
רמטלחסיד א' שהתאונן על העדר החפץ בלימוד התורה (עס ווילט זיך ניט לערנען), והשיב לו:
רנאיז דאך גוט, נעמט מען און מ'לערנט [= הרי טוב, אז מתחזקים ולומדים], והפטיר: וואס
רנאזאל איך טאן אז איך ויל יא לערנען [= מה אעשה אני שכן חפצי ללמוד], והכוונה בזה, שכאשר
רנבאין חפצים ללמוד אז יש העבודה דאתכפיא, אבל כאשר הוא חפץ ללמוד אין זה בדרך עבודה.
רנגוכדי שתהי' העבודה באופן
רנדשל אתכפיא, היפך טבעו - יש צורך בענין של מלחמה, "להלחם עם הטבע והיצר".
רנהג. ובעבודה באופן של
רנומלחמה גופא ישנם ב' אופנים - מלחמת מצוה ומלחמת הרשות - בהתאם לכך שבכלל ישנם ב' חלוקים
רנזבאופני קיום תומ"צ:
רנחא) ענינים המוכרחים,
רנטהן בתומ"צ ממש - כמו ציצית תפלין כו', והן בעניני הרשות - אכילה ושתי' ההכרחים
רסכו'. וזה מלחמת מצוה, שאי אפשר להפטר ממנה, והכל מחויבים בזה.
רסאב) ענינים של העדפה,
רסבשכיון שאין בהם הכרח, הרי היציאה למלחמה בשביל ענינים אלה אינה מוכרחת, כמלחמת מצוה,
רסגאלא כמלחמה שתכליתה "להרחיב גבול ישראל", שזוהי מלחמת הרשות, שלזה לאו כל
רסדאחד מוכשר (דלא כמלחמת מצוה שהכל מוכשרים ומחוייבים בה).
רסהדוגמא להעדפה שאינה שייכת
רסולכל: בתומ"צ - ענינים של הידור דמיחזי כיוהרא, אם אינו תלמיד-חכם. או באופן אחר
רסז- בנוגע לבירור עניני העולם ע"י אכילה ושתי': עם-הארץ אסור לאכול בשר, כיון שאין
רסחבכחו לבררו ולהעלותו כו'.
רסטד. והנה, העבודה היא
רעבשלשה סוגים כוללים - שהם כנגד ג' הענינים דכרם בית ואשה:
רעאעניני האדם נחלקים לג'
רעבסוגים כלליים: (א) מזונות, (ב) לבושים, (ג) ענינים והמשכות פנימיות (המשכת הפנימיות
רעגע"י היחוד דנישואין).
רעדוענינם בעבודה - ג' הקוין
רעהדתורה עבודה וגמ"ח:
רעותורה - שנמשלה לאשה,
רעזשהרי בתורה כתיבי "מורשה קהלת יעקב", ודרשו חז"ל "אל תקרי מורשה
רעחאלא מאורסה", וראה חיים עם האשה דקאי אתורה (קדושין ל, ב) - נרמז ב"ארס אשה"
רעט(ענינים והמשכות פנימיות).
רפעבודה - כמ"ש
רפא"מלך לשדה נעבד" (המלך יחסר לחמו עד שיהי' נעבד לבעל שדה לעשות מלאכתו למען
רפביכלכלו מתבואת שדהו), היינו, שכללות ענין העבודה שייך ל"שדה", מקום צמיחת
רפגהמזונות - נרמז ב"נטע כרם" (כמו שדה).
רפדוגמ"ח - קו הימין,
רפהמקיף, כמו לבוש ובית - נרמז ב"בנה בית".
רפווהם ג' הענינים ד"שארה
רפזכסותה ועונתה" בעבודת האדם: עבודה – מזונות, כרם - "שארה", גמ"ח
רפח- המקיף דלבוש ובית - "כסותה", ותורה – אשה, "עונתה" (המשכה פנימית).
רפטוי"ל באופן אחר:
רצתורה ומצות ותפלה - מזון לבוש ועונה: תורה - ענינה מזון ("שארה") - "כרם",
רצאמצוות - ענינם לבוש ("כסותה") - "בית", ותפלה - ענינה המשכה פנימית
רצב("עונתה") - "אשה".
רצגה. ובנוגע להיציאה למלחמת
רצדהרשות, להרחיב גבול ישראל, בענינים הנ"ל – הנה:
רצהזה שנטע כרם בנה בית
רצוולקח אשה - ה"ז הוראה ובירור זה בכללותו שייך אליו, ויש אצלו כחות לנצח המלחמה
רצזכו', ולפום גמלא שיחנא. אבל, בשביל זה צריך להיות תחלה "קשוט עצמך כו'"".
רצחולכן, דוקא אם חללו להכרם,
רצטשכבר יש בכרמו פירות הראוים לאכילה, וכן כבר חנך ונהנה מביתו, וכן שמח את אשתו שנה
שאחת, היינו שבכל השנוים שעברו עליו (ע"ד הפירוש ב"פרי עץ הדר", "שדר
שאבאילנו משנה לשנה", שסובל כל שינוין האוירים מד' תקופות השנה) יכול לשמחה כו',
שבשכל זה מורה שכבר נעשה אצלו המצב ד"קשוט עצמך" - אזי יכול לצאת למלחמת הרשות,
שגלהרחיב גבול ישראל, בענינים הנ"ל.
שד*
שהו. וכן להוסיף ולבאר
שובנוגע להסדר דג' ענינים הנ"ל - שמצינו בזה ב' סדרים שונים:
שזא) תחלה יבנה בית, ואח"כ
שחיטע כרם וישא אשה (סוטה שם, א. וכ"ה ג"כ הסדר בקרא (דברים שם) "אשר
שטבנה בית גו' נטע כרם גו' ארש אשה"), היינו, כרם לאחרי בית.
שיב) שדה בית ואשה (יד
שיאהל' דעות פ"ה הי"א) היינו, שדה - וכן כרם - לפני בית.
שיבואולי אפ"ל בתיווך
שיגב' סדרים הנ"ל בעבודת האדם - ש"שדה" ו"כרם" (אף שבכללות ענינם
שידאחד, הרי בפרטיות) הם ב' דרגות שונות, ולזה תלוי שינוי הסדר, ש"שדה" הוא
שיהלפני בית (כברמב"ם), ו"כרם" הוא לאחרי בית (כבסוטה, וכהסדר בקרא), כדלקמן.
שיוז. ובהקדמה:
שיזסדר העבודה הוא שתחלה
שיח(קודם התפלה) ישנו לימוד הלכה פסוקה בלא דבר חדש, כמארז"ל "אין עומדים להתפלל
שיטלא מתוך דין וכו' אלא מתוך הלכה פסוקה".
שכאח"כ תפלה, שהיא
שכאבדוגמת "בית" ועז"נ "איזה בית אשר תבנו לי" מלבד "השמים
שכבכסאי והארץ גו'" דקאי על תומ"צ.
שכגואח"כ לימוד כדבעי
שכד- שלומד עם חדוש דבר, שאז הלימוד הוא בשלימות.
שכהואח"כ אשה -
שכושלאחרי התורה שקודם התפלה, התפלה, והתורה שאחר התפלה, בא העסק בעניני העולם, שענינו
שכזברור הניצוצות דשם ב"ן, ע"י עבודתו שהיא באופן דמיין נוקבין (אשה –
שכחנוקבא, וזהו גם ענינו של שם ב"ן, בחי' מלכות).
שכטח. וביאור שייכות ב'
שלהאופנים דלימוד התורה לזמני היום - שלימוד הלכה פסוקה (בלא חידוש) הוא קודם התפלה,
שלאולימוד עם חידוש דבר הוא לאחר התפלה:
שלבבלימוד התורה שקודם התפלה
שלגאין חידוש - שאינו אלא המשכה מחכמה ששם שרש התורה בעצמה, משא"כ בלימוד התורה שלאחרי'
שלד(לאחרי התפלה) - שנעשה החידוש דהמשכת הכתר (לקו"ת שה"ש עוד באור ע"פ
שלהיונתי ס"ד, ולקו"ת ברכה באור ע"פ תורה צוה ס"ד).
שלוובהתאם לכך הוא גם החילוק
שלזבהלימוד כפשוטו - שקודם התפלה הלימוד הוא בהלכה פסוקה בלא חידוש, ולאחר התפלה הלימוד
שלחהוא עם חידוש כו'.
שלטט. וב' האופנים בלימוד
שמהתורה - לימוד הלכה פסוקה בלא חידוש קודם התפלה, ולימוד עם חידוש לאחר התפלה - הם ב'
שמאהענינים ד"שדה" ו"כרם":
שמב"שדך שהם שתא סדרי
שמגמשנה" . . כרמך שהם ששה סדרים תלמוד" (לקו"ת שלח ד"ה והי' לכם
שמדלציצית הא' סס"ב. נתבאר בד"ה האזינו הג' ס"ז באריכות).
שמהוטעם הדבר – כי, שדה
שמוהוא מקום צמיחת תבואה שהיא כעין הגרעין, בלא חידוש - ע"ד לימוד המשנה (הלכה פסוקה
שמזבלא חידוש), משא"כ כרם הוא מקום צמיחת האילן שהפרי הצומח הוא דבר חדש בערך להגרעין
שמחהנטוע - ע"ד לימוד הגמרא שע"י הפלפול נעשה דין חדש כו'.
שמטוזהו ש"שדה"
שנהוא לפני בית, ו"כרם" הוא לאחרי בית – כי, בית רומז על תפלה (כנ"ל ס"ז),
שנאולפני התפלה הלימוד הוא הלכה פסוקה בלא חידוש, "שדה", ולאחרי התפלה הלימוד
שנבהוא עם חידוש, "כרם".
שנג[210] אגרת תתלז, אגרות
שנדהקודש שלו כרך ג עמודים תקלב-תקמב,
שנה[211] עמודים מז-נג
שנו(קפט-קצב).
שנז[212] כפי שמצויין באגרות
שנחקודש שם.
שנט[213] הרבי הריי"צ מספר
שסבאגרותיו כי למכתב הייתה השפעה חיובית גם על רופאו במקום המרפא הד"ר גערזאהן.
שסאוכך כותב הרבי בעניין זה אל הר"ר קלמן פפנהיים, בד' מנחם אב תרצ"ו (אגרת
שסבתתרמז, אגרות קודש שלו כרך ג עמוד תקנב): ...מכתב זה המתורגם הי'
שסגאצל הרופא מר ג. וקרא אותו פעמיים ושלש ויתענין מאד בהאמור בו. ויאמר לי, כי גם
שסדבפאריז ישנם מבני ובנות ישראל המתבוללים אשר המאורעות האחרונים עוררו אותם לשוב אל
שסההיהדות, ואשר גם הוא אחד מהם, ומאמר תוכני כמו האמור במכתב זה מורה דרך בארחות חיי
שסוהדת.
שסז[214] אגרת תתמז, אגרות
שסחקודש שלו חלק ג עמוד תקנא.
שסט[215] אגרות אלו נדפסו
שעלראשונה בתשורה "עטרת זקנים" (ניו יורק, תשס"א), ומשם ב'התקשרות'
שעאגליון 630, בסקירתו של הרב מרדכי-מנשה שי' לאופר.
שעב[216] אגרת ו'תכד, אגרות
שעגקודש שלו כרך יז עמוד קפ.
שעד[217] "זכרון לבני ישראל" עמוד רא.
שעה[218] רשימות היומן עמוד
שעושצא.
שעז[219] 'רשימות' חוברת נו.
שעחבכותרת הרשימה מופיע "קייץ תרצ וינא", אולם ב'רשימה' עם פענוחי המו"ל
שעטמשייכים זאת לקיץ תרצ"ז, שכן ככל הידוע הרבי לא שהה בקיץ תר"צ בוינה,
שפאלא בקיץ תרצ"ז, עם חותנו, כנ"ל.