Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and German Jewry·
אסיוע רבני אשכנז לרבותינו נשיאינו ל"וועידת הרבנים" בפטרבורג
**תולדות
**תולדות
בהיהדות האשכנזית**
גבחודש
דאדר תר"ע נערכה בפטרבורג "ועידת הרבנים", שכ"ק אדמו"ר
ההרש"ב עסק בה רבות. הרקע לוועידה זו מסופר באריכות ב"ספר התולדות"
ולאדמו"ר הרש"ב, ב"דו"ח וועידת הרבנים בפטרבורג בשנת
זתר"ע", אותו כתב הרש"ב לאחר הוועידה.
חאחד
טמהנושאים שהיו עתידים לבוא באסיפה, היה דיון בדרישת ממשלת רוסיה אודות חובת תעודת
יהשכלה לרבנים ולמלמדים, ולימודי חול בחדרים. לשם כך רצה הרש"ב לברר בתחילה את
יאמצב הדברים באשכנז ובסביבותיה, שבהן גברה תנועת ההשכלה ובהן היו נהוגים לימודי חול
יבותעודת השכלה גם לרבנים.
יגבאגרת
ידאל הרב יעקב רוזנהיים מפרנקפורט, ביקשו הרבי לכתוב ולפרט את תולדות היהדות האשכנזית.
טומצדו ביקש הרב יעקב רוזנהיים את הרב פנחס הכהן רבה של אנשבאך והרב נפתלי הרץ
טזעהרמאן שיחוו גם הם את דעתם בנידון.
יזמבין
יחמכתבים אלו בחר אדמו"ר הרש"ב בתשובת הרב פנחס הכהן להשיב עליה בארוכה,
יטוכשקיבל הרב פנחס הכהן את אגרת הרש"ב, כתב עוד הפעם בזה.
כחילופי
כאמכתבים אלו בין הרבי ורבני אשכנז עברו באמצעות הר"ר אליקים וואלף, ששימש איש
כבהקשר ביניהם.
כגלפנינו
כדמובאים אפוא ראשית מכתבו הראשון של הרב פנחס הכהן, אגרתו של אדמו"ר
כההרש"ב במענה למכתבו של הרב פנחס הכהן, ומכתב המענה שלו על מכתב הרבי;
כוכמו
כזכן מובאים כאן אגרותיהם של הרב יעקב רוזנהיים (שנכתבה באשכנזית ותורגמה
כחללשון-הקודש), וכן אגרתו של הרב נפתלי הרץ הערמאן, שנכתבו כולן על פי בקשת אדמו"ר
כטהרש"ב.
לאגרת
לאהרש"ב והנספחים לה נעתקו מכתב ידו של ה"ר משה רוזנבלום, שהיה המזכיר
לבלענייני ההכנה לוועידה הרבנית בפטרבורג.
לגתוכן
לדמכתבים אלו מלמד רבות על מצב היהדות בגרמניה באותם שנים, השפעת תנועת ההשכלה
להוראשיה על יהדות גרמניה, ועוד.
לומכתבים
לזאלו נדפסו באגרות הקודש לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, כרך ה עמוד ח ואילך,
לחכנספחים לאגרת א'לה (אגרתו של אדמו"ר הרש"ב לרב הכהן).
לט**אגרת
מהרב פנחס הכהן לאדמו"ר הרש"ב**
מאב"ה, פה ק"ק אנשבאך יום ד' פ' יתרו
מבכ'ת'ר'י'ם' לפ"ק (ט"ז שבט תר"ע)
מגלכבוד הרה"ג בוצינא קדישא נ"י
מדשוכט"ס
מהאחדש"ה. על ידי ידידנו האיש הנכבד אשר בשם
מווואלף יכונה. קבלתי מכתבו הנעים אשר שלח מעכ"ת להגביר ראזענהיים. והגביר
מזהנ"ל בקש ממני שגם אנכי אחוה דעתי הקלושה למעכ"ת ומי אנכי, אך במקום
מחכבוד תורתנו הקדושה אין מסרבין לגדול לכן אשנס מתני להגיד מה שבלבי.
מטולאקדמות מלין אביע שאין דעתי כדעת רוב יראים
נבאשכנז שכמה מתפארים על איכות וכמות גודל היראה ובתורה באשכנז אך אני הצעיר קראתי
נאואין איש שלפע"ד תורה בעו"ה בקרן זוית מונחת וגם יראת שמים איננה כיראת
נבשמים של קדמונים וד"ל. ועתה אדברה דבר דבר על אופניו.
נגוהנה בלתי ספק זה מאה שנה היה פה במדינת אשכנז
נדמקום תורה ויראה וכמעט פסקה גלות שכינה, שבכל עיר ועיר ואף בכל כפר וכפר היו
נהלומדים ומלמדים ומנהלים את יוצאי חלציהם לתורה, וגם היו מלאי מצות כרמון וביראה
נוובאימה היו שוקדים על דלתי פרדס. וגם אני הצעיר זכיתי ליצק מים על ידי יתר הפלטה
נזמזמנים האלה, אמנם כמעט פתע פתאום נעשה שערוריה ותאניה, ולפע"ד לא על משה
נחדעסוא לבדו ולא על תלמידיו מוטל החוב שגם אחרים הלכו בעקבי הזמן שהם בקשו לדחק את
נטהשעה כי הם ענו ואמרו, א[ם] רצוננו להיות חפשי ולשבר עול גלות בין העמים מצוארנו
סאזי נהיה כגוים אשר סביבותינו וחדלו להיות מצוינים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם
סאויתהללו בחכמות חיצוניות,
סבובפרט במדינת פרייסען אשר שם ישב על כסא מלכות
סגמשחק עם המשמאילים אשר באו מצרפת שמה היתה התחלה ומצפון נפתחה הרעה ובודאי מים
סדגנובים ימתקו וכאשר ראו בחורי ח'מ'ד' שבאילן זו פרי טוב למאכל ונחמד למראה עזבו
סהמקור מים חיים וירדפו אחר כבוד וענו ואמרו ראו גם אנו כמותכם, ולמה לא תתנו לנו
סואגרת שבוקים, וראיה לזה שגם היום הזה המתחדשים מצפצפים ואומרים שהיראים וחרדים על
סזדבר ד' המר עכוב גדול לגמר החרות, ומה שרצו אז היהודים נמנו וגמרו ערכאות של כ'.
סחוזה ששים שנה בקשו שלומי אמוני ד' לעמד בפרץ
סטוסברו בלבם הטהור שעת לעשות [ל]ד' להראות את העמים את יופי פאר תורתנו הקדושה בענף
עזו שהיא יכולה להתחתן עם חכמות חיצוניות ועם כל הידיעות, ויפה חשבו ויפה אמרו, אך
עאהדור לא היתה ראויה לכך ואם הראשונים וכו' כי דורות האחרונים עלו קמשונים ובפרט
עבבפשטא דהאי מימרא דחז"ל יפה תורה עם דרך ארץ ושכחו שתורה ברישא ופסיק רישי'
עגולא ימות מאן קסבר.
עדובאמת לאו כל מוחא סביל דא להשתעשע באהלי יפת
עהולהגות בדברי תורה כמקדמת דנא רק אחד ב[עי]ר ושנים במשפחה. ועוד על זאת עיני בוכיה
עושלא נמנעו בנ"י מן ההגיון כדאיתא בגמ' בחגיגה, ואמנם מצב הדור במדינת אשכנז
עזכך הוא לענין למוד תורה לשמה מדבר וערבה, וגם אם תחפש בנרות כמעט לא תמצא איש יורד
עחלעומקה של הלכה רק באיזה כרך גדול יש מעט מזער הוגה קצת בדברי תוה"ק ויחדו
עטנמתיק סוד באמרי שגם בכת רבנים יראים שנקראו בלע"ז ארטאדאקס אין הלכה של תורה
פמלא על כל גדותיו ודי לחכימה ברמיזא.
פאולענין הנהגה לדאבון לבי כמעט פסקה מדת החסידות
פבשל קדמונים כי אולי ואולי זאת חטאת הדור שיש בהם גם באותם שסוברים להיות חרדים
פגמלעיגים על הנסתר ולא חילק ולא בילק שמעו, ומסתפינא מה יהיה בדור שלאחרינו וד'
פדירחם, ובאותם שתפסו אומנות בחכמות החיצוניות כמו רופאים ומליצים וכיוצא בו גם
פההיראה מָטה ר"ל וגם בתוך מנהיגי הדור פרצו גם רבו מלעיגים על זוהר הקדוש
פוונושאי כליו.
פזועתה שמעתי ואשתומם כשעה חדא שגם במדינת רוסיא
פחעמדו פריצים נגד דת ותורה ואפס עצור ועזוב ורבה העזובה בקרב הארץ ואם יש בכם אנשי
פטחיל אולי יש תרופה אם תמנו ותגמרו שרק סמוכים אשר נתמלא כרסם בש"ס ופוסקים
ציוכלו להתקרב לחכמות חיצוניות גם המה מופלגים בתורה ומעוטרים ביראה רק איש אשר רוח
צאטומאה בו יגרש מכסא מלמד וכמדומה לי שבאם המלכות יצוה בהכרח אזי הרבנים אותם אשר
צבנוהגים ישיבות ומביעים דברי תורה אותם בעצמם וכבודם ישגיחו על למוד בחכמות
צגחיצוניות בתוך הישיבה עצמה להקשיב לכל דבר ולמנוע צפצוף יצה"ר מפתח מקדשם שלא
צדיהיה ח"ו פירוד בין הדברים, ואתם גדולי הדור עינינו לכם וד' יהי עמכם ויזכה
צהאתכם לגדר גדר לכבוד התוה"ק.
צוועתה אם הרהבתי עוז ועברתי השורה הלא האהבה
צזמקלקלת השורה אהבה שאינה תלויה בדבר, ואסיים בדרישת שה"ט ושלום תורתו הקדושה,
צחאוהבו ומוקירו כרב ערכו.
צטהק' פינחס
ק**אגרת
קאאדמו"ר הרש"ב לרב פנחס הכהן**
קבב"ה. אור יום ג' כ"ב שבט עת"ר
קגלפ"ק, ליובאוויטש
קדכבוד ידי"נ ורב חביבי הרה"ג המפורסם
קהמעוז ומשגב יראת ד' אוצרו וכו' כש"ת מו"ה פנחס הכהן נ"י אבד"ק
קואנשבאך
קזאחדשה"ט.
קחדברי כת"ר הבוערים להבות אש ויוצאים מעומק
קטלבו הכואב הנכון הגיעני, והנני בגודל ת"ח לכתה"ר אשר איוה לבאר הכל באר
קיהיטב במצב הקדמוני והנוכחי, אשר נוגע לנו ביותר, באשר מנגדינו המתחדשים מעמידים את
קיאארץ אשכנז לאות ולמופת, אשר הטיבו לאחד התורה והחכמה וזה וזה נתקיימו בידם.
קיבמכותלי מכתבו הבנתי אשר פרצת הדור בזמן הקודם היא
קיגאשר גרמה לנתינות אחינו אל הלמודיות למען להתערב בגוים ר"ל, והדעסווער וסיעתו
קידמצאו מקום וכר נרחב לזרע זרעם הרע כו', וחכמת החכמים היראים לאחד התורה והלמודיות
קיהושיהי' הכל על טהרת הקודש, לא הועילה, מצב התורה לא טוב מאד, וגם מצב היראה ירד
קיוהרבה (העדר האמונה בסתרי תורה הוא אות על חלישות היראה וכדאי' באדר"נ
קיזס"פ כ"ט כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם יראת חטא, ושם
קיחמדרש והלכות בידו הוא גבור ומזוין) אני אמרתי מכבר אשר לימוד הידעות החיצוניות
קיטבאשכנז על טהרת הקודש גרמה נטילת נשמה מהתורה והמצות, הכל נעשה אבל כגוף בלא נשמה,
קכאשר כבד מאד שיתקיים כבשר תפל בלי מלח.
קכאאנחנו אין אנו סובלים מן המלכות בזמן הזה, כי
קכבממלכתנו אינה אוהבת בעצם את ההשכלה כל-כך. ומחזקת בה רק מצד ההכרח, ובפרט כאשר בעת
קכגהאחרונה היא סובלת הרבה מהמלומדים, כל מבטה הוא להציר ולהעיק להם, ואת מי יכולה
קכדלהעיק יותר הלא את היהודים, בערך שבעים שנה מלפנים בעת אשר אחינו היו רחוקים
קכהמהלמודיות לגמרי וגם השפה הרוסית הייתה זרה להם, הכריחה אז המלכות על הלמודיות,
קכוולזה היו מהרסים מאחינו אשר התקרבו אל שרי המלכות והביאום לשיטה זו להכריח את
קכזאחינו ללמודיות, יסדו אינסטיטוסין למורים, העמידו חוק אשר בישיבות מוכרח להיות
קכחמורה שפת רוסיא (אשר החוק הזה שורר גם עתה) המלמדים בחדרים הי' צריכים להיות בעלי
קכטצענז (וזה נתבטל ערך כ' שנה) ונתייסד אז חברה מפיצי השכלה בין אחינו, והמלכות
קלהאירה פני' אלי',
קלאועתה חזרה המלכות מכל זה ורצונה למשוך הכל לאחור,
קלבובאה לידי הכרה אשר היהודים המאמינים נאמנים המה גם אל המלכות, גם מהלמוד ההכרחי
קלג(צוואנגשולן) אין אנו מפחדים כל-כך, באשר לבד טעמים הנ"ל יש טעם כעיקר העדר
קלדהיכולת הכספי לייסד בתי הספר הדרושות לתכלית זה. אמנם אנחנו סובלים בעיקר מהמסיתים
קלההרבים שבינינו אשר נותנים את נפשם להדיח את צעירי הדור, ובאשר בדרך-כלל דבר
קלוהלמודיות בוערת מאד במדינתו, ותהלך אש ארצה לשרוף ולכלות ר"ל לבם ונפשם של
קלזרבים מהצעירים, והמצב היהדות בהוה נורא הוא מאד, ורבים מהצעירים פרקו מעליהם עול
קלחמלכות שמים לגמרי, ומהם שעושים להכעיס ר"ל, ויאמר לאיל סורה מנו כו', אוי
קלטלעיניים שכך רואות ובכ"ז אשמו הראשים מיסד הבתי ספר שונים והמדיחים בכל תוקף
קמועוז ר"ל.
קמאאמנם אחר כל זה הניסיון הראה לנו אשר עוד לא עומם
קמבהאש האלוקי בלבות רבים מצעירי אחינו, ובראיה חושיות רואים אנחנו אשר אם היה לאל
קמגידינו לייסד בתפוצות מדינתנו ת"ת וישיבות בלי תערובות זרות ותחת השגחה טובה
קמדוהיה מצילים רבים מאוד מהצעירים מרדת שחת רק החוק השורר אשר בישיבות מוכרח להיות
קמהמורה מלומד הוא אשר בעוכרנו, דמשום זה אין ביכולתנו לייסד ישיבות מאושרות, וזאת
קמואשר ברצוננו להשתדל בהועידה המיועדת להיות ע"י המיניסטריום, להעביר את החוק
קמזהזה ולתת לנו היכולת לייסד - בעזרתו ית' - ת"ת וישיבות כחפצנו, ואם כי זה דבר
קמחכבד, באשר הדבר מונח במיניסטריום להשכלה. ועדרי צאן (החטאים) רובצים עליה, ולא
קמטיניחם בלעם מפיהם, בכל זה עינינו תלויות לד' אלוקני והוא יהיה בעזרנו. הארכתי בכל
קנזה יען רצוני שידע כתה"ר את המצב בארצנו במקצת עכ"פ.
קנאאמנם יראתנו ופחדנו עתה בעקב שתי שאלות רמות
קנבונישאות מאד העומדות להיפתר בהועידה המיועד להיות, ובהם תלוי כל המצב הרוחני
קנגבמדינתנו ולרחמי שמים אנו צריכים.
קנדהאחת היא שאלת אישור הרבנים הדתיים, עד כה לא
קנההכירה המלכות את הרבנים הדתיים רבני התורה לרבנים, וידעה לרב את הרב מטעם המלכות
קנו(הנקראים אצלו קאזאוי' רבנים) הוא הרב הרשמי ואליו מסור הכל, הרב הדתי אין לו כל
קנזרשות להשגיח על כל עניני הכשרות כמו על מוכרי בשר כשר וכהאי גוונא (המה מ"מ
קנחמשגיחים, אבל יש היכולות להמושגחים לאמר לו לאו בעל דברים דידי את. ויש עזי פנים
קנטהמשתמשים בזה) גם השו"ב אינו תחת רשותו, אין לו הרשות להטיף אֹמר לעדתו, גם
קסגיטין וקידושין אינו ברשותו, הכל מסור להרב הרשמי והרב הדתי הוא רק כשליח מאתו
קסאלמלאת מה שאין ביכולתו (כמו גיטין וכהאי-גוונא) וכמה מכשולים ר"ל יוצא מזה,
קסבוכנודע הרבנים הרשמיים רובם ככולם המה חופשים לגמרי
קסגאשר רצונם לעקר את הכל ומכל שכן שהם בורים וע"ה ממש, וכמה שפלות כבוד התורה
קסדכרוך בזה, שאין לרבני התורה שום הגבהת ראש, ואין להם היכולת לפעל דבר באשר נתון
קסהומסור הוא בכל מהותו ומציאותו בידי הרב הרשמי, והכל צועקים על הדבר הזה, וגם הממשלה
קסומכירה את העיקום בזה, ורצונה לאַשר את רבני התורה ולהכירם לרבנים, אבל חפצה שיהי'
קסזבעלי צענז, וכמובן כן הוא גם חפץ החופשים שיהי' הרבנים מלומדים, ואנחנו לא נוכל
קסחלהסכים על-זה בשום אופן, כי הניסיון הראה לנו אשר ההשכלה היא כצרה אל התורה והיהדות,
קסטושפחה תירש גברתה, מי שרק מריח ריח הלמודיות משתנה במהות היהדות, יתקרב ביהדותו
קעויתלחש מאד בתורתו.
קעאובפרט הצעירים נשרפים ממש ר"ל באש הזה,
קעבראשית דבר נוטל מהם יוקר וקדושת התורה, ואינם נותנים ערך רב אל התלמוד ונושאי כלים,
קעגוכן הולכים הלאה מדחי אל דחי ר"ל, ואין עצה ואין תבונת במילוי כרסם בש"ס
קעדופוסקים תחלה, כי הכל נבלע בהפרות הרעות ולא נודע כי באה אל קרבנה, ואם יש אחדים
קעהאשר לא נכוו בהאש, אין לדון על הכלל כולו (אחד מגדולי הרבנים דאשכנז אמר לי לפני
קעואיזה שנים, אשר התורה נמשלה לאיש והיא שורפת הכל, אמרתי גם אם נניח דאש התורה היא
קעזאש אוכלת אש, הרי זה בתנאי שתהיה יראתו קודמת לחכמתו ולמוד תורתו יהיה לשמה דוקא,
קעחאבל בעוה"ר כאשר אין עוסקים בתורה לשמה
קעטצריכים להיזהר מאד מהאש השורף ומכלה ר"ל) ועינינו רואות את הנולד שבאם
קפח"ו יהיה חיוב איזה צענז של השכלה על הרבנים, הנה במשך עשרה או ט"ו שנים
קפאלא יהיה לנו רבנים כלל ח"ו, ויהיה המצב עוד גרוע הרבה ח"ו מכמו שהוא
קפבעתה, שהרבנים הרשמיים (היינו הרבנים מטעם המלכות) הרי ידועים המה לבורים וריקים
קפגמידיעת התורה, והרי השפעתם על העם היא רק מצד החופשית שלהם, והכל יודעים שזה נגד
קפדדת התורה, אבל כאשר הרבנים הדתיים יהיה חופשים בדעתו ח"ו, הרי המה יבאו בכח
קפההתורה (ר"ל כי דלת העם שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם יאמינו שכן הוא גם דעת
קפוהתורה, מאחר שהאומר או העושה הוא הנושא דגל התורה) וגם יַראו פנים בתורה שלא
קפזכהלכה, וח"ו יהפכו הקערה על פיה ויהי ח"ו חורבן העולם הרוחני לגמרי,
קפחהל"ת. זאת אומרת שאנחנו לא נוכל להסכים בשו"א על הטלת חיוב צענז על
קפטהרבנים, אבל לרחמים רבים אני צריכים שתכיר המלכות את צדקתנו בעניין זה ותתן לנו את
קצנפשנו בשאלתנו ואת הדת והיהדות בבקשתנו.
קצאהשאלה השנית היא בדבר הסתדרות הקהילות, בארצנו
קצבהמוסדות של צדקה כמו הת"ת וביקור חולים וח"ק ובתי הכנסיות מתפרנסות
קצגמהמכס שיש על בשר כשר עוד משנים קדמוניות, ורבים מהמתחדשים לוחמים נגד המכס הזה
קצדמכמה שנים, והיראים מחזיקים בעד המכס, כי הוא שמירה גדולה לכשרות הבשר, הוא מגדיר
קצהעל השובי"ם שלא יהי' הכל שוחטים, הוא מגדיר בעד כניסת בשר מן החוץ, ועוד דברים
קצובכדומה,
קצזאמנם עוד ביותר אינם חפצים היראים בהתמורה אשר
קצחיבוא על מקומו של המכס, המתחדשים אשר עתה זה זמן קרוב עמדו בראש העניין הזה עורכי
קצטדין המפורסמים ווינאווער וסלאסבערג המה רוצים להעמיד תמורת המכס הנ"ל הכנסות
רהקהלות, והוא שכל אחד ואחד יהי' כתוב לאיזה בית תפלה בעירו, וישלם מס שנתי כפי אשר
ראיושת עליו מהממונים אשר יבחרו מבתי התפלה, והממונים ינהלו את הוצאות בתי התפלה
רבותשלומי הרבנים והמוסדות של צדקה ובתי החנוך הכל יהי' מסור תחת ידם, והוא בדוגמת
רגהקולטוס אשר בחו"ל.
רדוהנה הדבר הזה תמיט רעה ח"ו על המצב היהדות
רהבאופן נורא מאוד, כי כמובן יהי' רובם של המנהלים מהחדשים, כי המה עזי נפש הלוקחים
רוכל שררה בחוזק יד, ויש שמפני היראה בהכרח להסכים, וכאשר ההנהגה תהי' על ידם הלא
רזיעשו מה שלבם חפץ, החנוך שהוא האחד המעיקרים היותר גדולים ואשר שתי המפלגות לוחמים
רחמלחמה תמידית על צעירי הצאן אלו מושכים לפנים אל האור כי טוב ואלו כו', הנה כאשר
רטכח הכסף יהי' בידם הלא ח"ו ינצחו המה, הל"ת, כי גם בלא"ה כל עיונם
ריוכל השתדלות (זה כערך י"ב שנה) הוא עם הילדים הקטנים לייסד בת"ס עבור
ריאהקטנים דווקא וליתן להם מורים כופרים ופוקרים ר"ל בכדי לקטף ח"ו את הפרי
ריבבעודנה באבה וכמעשה אחז שאחז בתכנ"ס כו' (והוא רק אחז ומנע את הטוב והמה עוד
ריגמביאים את הרע את החלב והטמא תמורת החלב הטהור) ואם אין גדיים כו' ועד עתה עושים
רידזאת בכח היק"א המוכנת לכל צרה שלא תבוא ופושטת יד לפושעים (וכבר נלחמנו מלחמת
ריהמצוה זו באיזה שנים מקודם, ובעת האחרונה ת"ל עצרה היק"א את ידה מליתן
ריוביד רחבה) וכאשר יהי' להם כח הכסף הלא יעשו מה שליבם חפץ, יפר ה' עצתם.
ריזהרבנים הדתיים רבני התורה שהמה שנואי נפשם שהי'
ריחרוצים לבלעם חיים ולא יכלו להם הלא בכח הכסף שיהי' כל גורלם בידם, הרי ישתדלו בכל
ריטתוקף להדיחם וליקח רבנים כפי רוחם ודעתם, גם בהבתי כנסיות יעשו סדרים כפי רצונם
רכהמה כן גם בככל מוסדות הצדקה ינהגו כפי רוחם המה, הדבר המר הזה נוגע מאד לכל חיי
רכאנפש העם וכל תכלית כונתם בהסתדרות הזאת הוא רק בכדי לכבוש הנהגת הקהלות תח"י,
רכבואנחנו אין אנו רשאים להניח זאת בשום אופן והשי"ת יהי' בעזרנו.
רכגשמעתי אשר זאת הייתה ראשית עצת החטאים באשכנז
רכדליסד הכנסת הקהלות (קולטוס געמיינדע) אשר בזה הפיקו מזמתם בהתיסדות הבתי ספר שלהם
רכהוהסעמענאריום והחזיקו הרבנים שלהם והנהיגו הבתי תפלה כרוחם. והיראים ראו אשר כספם
רכוהולך ג"כ אל הע"ז ועושים נגד רוחם ודעתם ואין ביכלתם לעשות דבר נגד זה,
רכזזהו הי' אחד מהדברים אשר הכריחה את היראים להשתדל לפני המלכות להיות קהלה
רכחבפ"ע, וחפצם ניתן להם, ולבד שהחסירו את הע"ז, מצאו כח בעצמם ליסד הדברים
רכטהנחוצים להם ולהחזיק הרבנים היראים, ואומרים אשר בהמקומות שלא הורשה ליסד שני קהלות
רלסובלים היראים עד היום מהחפשים שהמה המושלים בכח ההכנסה ואת זאת שאלתי במכתבי להק'
רלאראזענהיים בדבר הסתדרות הקהלות ובמכתב כתה"ר לא מצאתי תשובה על השאלה הזאת,
רלבוהנני מבקש את כתה"ר להחיש נא ולהשיבני גם על השאלה הזאת, אשר אנחנו חסרי
רלגידיעה בזה עדיין ונוגע לנו מאד לידע בירור הדבר.
רלדוהטוב הי' אם לעת כזאת הי' באים מאמרים
רלהבמכ"ע "האיזראליט" בעניינים אלו, כי מנגדינו מעמידים לאות ומופת את
רלוארץ אשכנז אשר החכימו והצילו את ישראל בהתאחדות התורה וההשכלה, וכן בהסתדרות
רלזהקהלות לוקחים ראי' מאשכנז, ואם יהי' מאמרים באיזראליט באמיתת הדברים האלה, ואיך
רלחאשר לא יאות כזאת בארץ רוסיא, הי' לנו טובה גדולה, כי מכ"ע האיזראליט נקרא
רלטומתרגם במיניסטריום ולוקחים ממנו דברים הנוגעים ליהודים.
רמאחינו היראים וחרדים לדבר ה', היו לנו אחים לצרה
רמאבעת כזאת, עשו מה שביכולתכם לעשות לטובת אחיכם אשר בארץ רוסיא הברוכה ת"ל
רמבברוב עם הדרת מלך מלכו ש"ע, עוד יש בה ת"ל הרבה יראי אלוקים באמת בלי
רמגשום כחול ופרכוס כו', עוד לומדים בה תורה הרבה לעומקה של הלכה ועוד יש בה גם
רמדצעירים הרבה מאד בחורי חמד יראים ושלמים (יוסף ד' עליהם) וצריכה הצלה מפי אריות
רמההרוצים לטורפה ח"ו,
רמוואכפיל את אשר אמרתי שאנחנו לא נוכל לבא לידי
רמזפשרות והשוואות בענין הזה, כמו להתיר עצמנו ללמד למודיות חיצוניות לאותי שכבר למדו
רמחהרבה, והרי זה אצלי כדין הרמב"ם הלכות יסה"ת פ"ה ה"ח
רמטויו"ד סי' קנ"ד תנו לנו אחד מכם וכו', כי אנו יודעים היטב אשר גם מי
רנשמלא כרסו בש"ס ופוסקים אם יגע אפי' באצבעו הקטנה בלמודיות חיצוניות ישרף
רנאכולו ר"ל (וכבר ניסה הר"י סלאנטער ז"ל בשנים הקודמים שמסר שנים
רנבמתלמידיו היותר גדולים ללמדם חכמת הרפואה, הא' המיר דתו והב' (הכרתיו) לא המיר אבל
רנגהיה כנכרי גמור לכל דבריו)
רנדולכאורה הדרך שהנהיגו האשכנזים ללמד את הנערים
רנהמתחילה תורה ולמודיות יחד היא דרך בטוחה יותר, לפי שמתרגל בתחילה בשניהם כאחד,
רנווהרי לבסוֹף מַראה הניסיון שנשארו בלא תורה ובלא תפלה וגם במיעוט מע"ט. וגם
רנזהטובים שבהם המה כגוף מוצק מעשה ידי חרש אבן (ויסלח לי כת"ר על שאני מרשה
רנחא"ע לדבר בלי הסתר פנים, כי בענין נפשי אין לכחד דבר וצריכים לגלות את האמת
רנטכמו שחושבים בלב, והנני מבקש את סליחתו, וכמדומה לי אשר כת"ר יודה לי על אמיתת
רסהדבר) ובפרט אנשים שלא הורגלו מימיהם בלמודיות אחרות לבד לימוד התורה, ודאי מסוכן
רסאהדבר מאד, וביותר בעת אשר אש הלמודיות בוער מאד עוד יותר מיצר דעבודה זרה בימי
רסבמנשה בסנהדרין דק"ב, אנחנו אין אנו רשאין לחדש דבר ובפרט לערב רע בטוב, ולא
רסגנרמה עצמנו שבזה ניטיב את המצב,
רסדובאם ח"ו וח"ו נהיה מוכרחים מצד
רסההמלכות, הלא זה השגחה והנהגה עליונה, וגם באופן כזה הנה אנחנו מצדנו צריכים
רסולהתבונן היטב ולידע דעת עליון, אפשר תובעים מאתנו כוחות יותר פנימיים ויותר חזקים,
רסזאבל באמת כפי הנראה אין לנו לפחד ח"ו מהלמוד ההכרחי מצד המלכות וכאמור לעיל
רסחבפתיחת מכתבי, ורק המהרסים מאחינו הם העומדים עלינו, ונגדם אנחנו צריכים לעמד
רסטבתוקף ועוז בתקווה חזקה להשי"ת אשר יפר עצת כל הקמים על ד' ותורתו ויעמד
רעלימין צדקנו יושיענו.
רעאעל יכבדו על כתה"ר דברי הרבים כי למען כבוד
רעבה' וכבוד תוה"ק באתי הנה לפרש שיחתי וישיבני נא כתה"ר בהקדם היותר
רעגאפשרי, ובפרט בדבר הסתדרות הקהילות אשר אנו צריכים למודעי.
רעדוהיה זה שלום וברכה למר ולתורתו, ויהי נועם ד' על
רעהכת"ר ויראה נחת וענג באחב"י בכל מקום שהם כנפשו ונפש אוהבו וידידו
רעוהדו"ש מלונ"ח מוקירו ומכבדו כרום ערכו הרם והנשא.
רעז**אגרת
רעחהרב פנחס הכהן השניה, במענה לאגרת הרש"ב**
רעטב"ה, פה ק"ק אנשבאך א' דראש-חודש אדר
רפראשון [כת]רים לפ"ק
רפאלהאי גברא רבא מופת הדור נ"י שוכט"ס
רפבמי אני הצעיר והנבזה, אשר אני ראוי להתכבד במכתבו
רפגהנעים, אך אמרתי אני בלבי, אשרי הדור שהגדולים נוטים אוזנם לצפצוף קטנים, ואני מה
רפדשבדעתי הקלושה אחוה, והנה אודות הסתדרות הקהלות לא ראי זה כראי זה, אעפ"י שגם
רפהפה במדינת בייערין כעת מלחמה נוראה בענין הלז, ובאשר גם אני קראתי ואין איש בקשתי
רפולירד לעומקו של דבר, ובאשר הוכרחתי לעמד לפני מלכים ושרים אמרתי להם כזו, שכל
רפזמדינה ומדינה אם רצונה לסדר איזה אמונה שתהיה בתוך נימוסי המדינה צריכה לידע תוכן
רפחהאמונה (שקורין בלע"ז וועזען דער רעגליגיאנס געזעללשאפט),
רפטוהנה באמונה שלהם הכל על הנכון שיש להם אפיפיור
רצאו ועד הגדולים והראשים שהם מיוחדים לפרש מהות ואיכות אמונתם אך להבק"ל
רצאבאמונת היהודים אינו כן, כי מי ומי ההולכים מי ומי המפרשים תוכן האמונה לפני נותני
רצבדת ופתגם המלך, ואם ראש פנה של עיקרי הדת אין כאן איך יהיה סדר לצאן קדשים. וכבר
רצגהסכימו על זאת הגדולים בתוך חצר המלכות וענו ואמרו שהיהודים בעצמם מוכרחים לברר
רצדהיטב מה טיב ויסוד אמונתם ועל איזה [אופן] הם רוצים ההסתדרות. ואני חכיתי שהיראים
רצהישנסו את מתנם להגיד שאנו אין לנו יסוד אלא ש"ס ופוסקים וחכמת הקדמונים ומפה
רצופרוסה על שלחן ערוך, והאחרים ממש אשר מתנגדים לזו אין להם חלק בישראל, אמנם כל זאת
רצזאי אפשר אלא אם כל היראים ירהבו עוז להתייצב חלוצים לפני מלכים. אמנם כל זאת ספרתי
רצחלאדמו"ר נ"י למען לא יחסר העיקר מן הספר.
רצטומה שנוגע אל הסתדרות הקהילות בעצמם, הדבר כך
שהוא, כי באמת כאשר ניתן דת לא דבר חדש היה אלא ירושת אבותינו, כי באשכנז מימים
שאקדמונים זאת היתה השתדלות הקהילות להישען על המלכות ולא בחנם צעקו הגדולים בימים
שבהקדמונים על מה שרצו לערכאות שלהם גם בעניני הקהילות והנה מאז הורגלו השרים לראות
שגאת כל היהודים שהם במדינה אחת כגוף אחד לענין מס ומכס וליתן עול המס הזה על איש
שדאחד או על קהלה מפורסמת אחת ואותו האיש ואותה הקהילה עלו ראשו על פיו יצאו ועל פיו
שהבאו.
שואיברא כל זאת היתה טובה באשר היהודים בעצמם היה
שזאחד ושמם אחד, אך כאשר בעוה"ר נתפרדה החבילה, צמח משרש זו פרה ראש ולענה. כי
שחבעיני האינם נמולים הקהילה היתה אחת ויהיה אחרי רבים לרעות ולא כדורות הראשונים
שטוכו' כי בימים הראשונים כאשר עמדה כת הקראים הלא גם הקדושים עמדו על משמרתם ועשו
שיפתם פת כותי ורוח והצלה עמדה ליהודים, אך כמדומה לי שבעת הזאת רפָה הגבורה
שיאוד"ל.
שיבוהנה זה חמישים שנה עמדו שתדלנים במדינתנו מדינת
שיגבייערין להשיג מעם המלכות, שלפחות כל קהלה וישוב לצריכה להיות מקווה כשרה ושחיטה
שידכשרה, אך לא אכחד מאדמו"ר נ"י שאם היראים אינם נוהמים כדב שכול גם הם
שיהצועקים תחת עול המתחדשים והמתקדשים ואין להם מושיע,
שיולכן אולי ואולי יש תרופה אם עתה במדינת רוסיא
שיזיענו היראים ויאמרו שאי אפשר לחרדים על דבר ד' להתאחד בקהלה אחת עם הפושעים
שיחוהמורדים והם יעשו כנופיא כרצונם ויראים יעשו קהלה על פי שולחן ערוך ואם ירצו
שיטהפושעים יסתחפו אל כת הקראים. ואף אם ח"ו יפלו רבבות הלא עוד [בכם] עשיריה
שכוזאת תהיה למופת, ולכל הפחות צריך שינתן דת שכל קהלה וקהלה תוכל לאסף כסף לפי צרכה
שכאכמו שתרצה, או כעד הנה מבשר או באופן אחר והקהלות מלאי יראי ד' אז בודאי יעשו כמו
שכבעד הנה, ואולי תרצה גם המלכות למנות את הרבנים לראשי הקהלה.
שכגסוף דבר חסד לאומים חטאת ובאמת אין לנו טוב אלא
שכדאם דברי האמונה נפרדנו לגמרי מנימוסי המדינה (מה שקורין בלע"ז טרענונג פאן
שכהקירכע אונד שטאדט) שגם בדתות טובות אפשר שרוב מרשיעים יכניעו את מעוט היראים והם
שכואין חוששים כלל למעוטא.
שכזומה שנוגע אל רבנים הרשמיים ואל רבנים הדתיים, אם
שכחלפע"ד נחקור הדבר כמו שהוא עד עכשיו, אמנם אם היתה סכנה לכמה צדדים אך עדיין
שכטלא היה לאל ידי הרבנים הרשמיים לנתק קשר האמונה ומן יימר לן דבאם הרבנים כולם
שלישיגו מדרגת רבנים רשמיים כמו אצלנו באשכנז שאז יאושר קרן התורה והיראה, ואדרבה
שלאאולי יאה עניותא לישראל גם בענין הלז.
שלברק אחת היתה בדעתי הקלושה דהנה כמה חכמות אינם
שלגבש"ס ופוסקים כמו שכל מי שירצה לירד לסוף דעת חז"ל בעירובין ויבין עגול
שלדמגו ריבועא וריבועא מתוך עיגול הלא גם הוא מוכרח מתוך ש"ס ונושאי כליו עצמם
שלהתוכן חכמת השעורים וכדומה לו וכמדומה ששמעתי שהגאון בעל חתן סופר ז"ל היה
שלובדעתו בכתב לכתב ספרים אדות כל החכמות הספונות בתוך ש"ס ופוסקים ללמד צעירי
שלזצאן קדשים, ואולי אם תבואנה החכמות הלז על הסתדרות בספרים נכתבים בלה"ק על
שלחידי איש בטוח אזי כל הבחורים יניקו דבש, וגם להם תהיה החכמה נצרכת לרב רשמי וגם
שלטהוא לפני מלכים יתיצב וד' יהיה בעזרו.
שמומה שנוגע לענין פרסומי ניסא במכתב העתי
שמאהאיזראעליט בודאי אני מוכן ומזומן לעשות כרצונו, אמנם אעשה בנקל יותר אם ירצה
שמבאהובי ואדמו"ר נ"י לשלוח לי תוכן השאלות ממש כדברים אשר הציע המלכות
שמגלפני הרבנים ואספתם.
שמדועתה אשים קנצי למילי ובקידה מול הדרת כבודו אני
שמהדורש שלומו ושלום כל הנלווים אליו יצ"ו ואסיים בברכת כל טוב מוקירו ומכבדו.
שמו**אגרת
שמזהרב יעקב רוזנהיים**
שמחרב נכבד מאד,
שמטעל מכתבו שהואיל להרשני לענות עליו אשכנזית
שנ(אמרתי להודיעהו) [הודעתיו בקצרה] בטרם נסיעתי מפה, כי אמלא את רצונו תכף כפי
שנאהאפשר, והנה אך שבתי לביתי על ש"ק אספתי את הראוי ונכון ואמהר לקיים הבטחתי.
שנבלדאבון לבב עלינו להגיד, כי לא נכתבו עוד דברי
שנגימי היהדות הרעפארמית האשכנזית, אף כי מן הראוי הי' זה מאד, בכלל נוכל לערוך אלה
שנדתולדות הדברים:
שנהא. עוד בשנת המאה השבע עשרה נשבו בארצות
שנוהקולטוריות רוחות כאלה שמהם היו תוצאות להתמוטטות באמונה בין עמי הארצות האינם
שנזיהודים. הראשון שיצא ברוח הכפירה הי' האנגלי בעגאן, ומאה שנה אחרי-זה גדלה לרע
שנחפעולת שיטת שפינאזא אך כל אלה נגעו אך מעט לרעה ביהודים.
שנטב. לעומת זה המרידה הצרפתית בשנת 1789
שסהביאה שערורי' רבה בלבות בני דור הצעיר של יהודי אשכנז. השאיפה לחרות
שסא(עמאנציפאצי') ר"ל, להשיג זכות אזרח פגעה על דרכה מעצורים קשים, הגורם לזה
שסבהי', האמינו אז, המראה החיצוני המכוער של היהודים והיהדות: הזרגון המכוער, הזקנים
שסגהמגודלים, ההתרחקות מהאינם יהודים בחיי החברה, במאכל ובמשתה, בקצרה ההתדבקות בלמוד
שסדתוה"ק וקיום המצות. לפני ימי מענדעלזאהן עוד עמדו על מכונם הישיבות, לו ניסו
שסהאז גדולי הרבנים באשכנז בטרם נשתכח תורה מישראל למצא דרך נכונה ללמד להדור הצעיר
שסוראשית הלמודים הכללים תחת הנהגה טובה וישרה, וגם לשום לב אל סדרים טובים ונכונים,
שסזאולי אפשר הי' עוד לעצור בעד הרעה שבאה בראשית שנות המאה התשע עשרה שרבים מהיהודים
שסחעברו חוק וגבול היהדות. אך זאת לא נעשה, ולבני הדור הצעיר לא נשאר רק אחת משתי
שסטאלה: להסתלק מכל זאת שהי' יקר ורצוי בעיניהם, או להבדל בכל מדור הישן וביחוד
שעמהרבנים, ובכל מספר בני הישיבות הי' הלוך וחסר. ונוכל להגיד, כי בשנת 1820 לא הי'
שעאעוד שום מקום תורה באשכז, בעת הזאת התחילו בברלין השמדות הידועות במספר רב לא
שעביאומן.
שעגג. בשנת 1810 התחילה התנועה הנקראת
שעד"רעפארם". איזה רבנים ראו לדעת, כ"א יוסיף הדבר להלך במהלכו זה,
שעהוכל היהודים יעברו חוק וגבול היהדות, אך למותר יהי' בעצמם גם הם, וידמו לבאר את
שעוהיהדות ולחתכו לפי מדת דת הנוצרית, למען בני דור החדש ימצאו חפץ בהיהדות הזאת הדומה
שעזלהנוצרית כמו בהנוצרית. כן הוקם היכל הרעפארם בסעסען (או העסען) עם פעמונים כמו
שעחבבהת"פ הנוצרים, היכל הרעפארם בהאמבורג וג"כ כמובן לשוא הייתה פעולתם
שעטזאת, ורק הוסיפו לתת יקר לדת הנוצרית והשמדות לא חדלו.
שפד. אחרי תקופת המכינה (פארבייטונגס
שפאפערעיאדע) להרעפארם הזאת באו בערך בשנת 1840 הרעפארם המדעי. התחילו אסיפות הרבנים
שפבהגדולות בברונשווייג, פראנקפורט וברעסלוי, אספות הרבנים האלה נסו להוכיח
שפגמהתנ"ך והתלמוד, כי לימוד אמרינן קיים לא אמרינן, התורה בעצמה לא תכבד עלינו
שפדלקיים חוקותיה ומצותיה באמת.
שפהרצוף לזה חוות דעת של הרב רש"ר הירש
שפוזצ"ל המבארת היטב את חפצם ומגמתם של האספות האלה. אחרי אשר נשכח לב במשך העת
שפזמה שעלה בשנות הארבעים נעשה עוד הפעם ניסיון לתקן את היהדות ע"י אספות רבנים
שפחבשנת 1868/71 וכמובן העלו גם הפעם חרס בידם.
שפטה. נגד היהדות הרעפארמיי - יצאו בראשונה
שצהרב ר"ש[ר] הירש זצ"ל, והוציא לאור בשנת 1837 את "הי"ט
שצאמכתבים" שלו שעשו רושם גדול. בהספר הזה נאמרו בפעם הראשון בדברים חוצבים להבת
שצבאש דת קדשנו, כי להיות יהודי נאמן בל נצרך לנו להסתלק מהקולטורה הנכבדה, כי תורתנו
שצגהיא תורת אמת, האמת האחת ואין זולתה.
שצדאך מלחמה כבדה הי' לרש"ר הירש זצ"ל: ההמון בית ישראל
שצהבאשכנז כבר שכח למוד התורה, לכן עליו היה, כאשר יאמר בעצמו בספרו הראשון, לדאוג
שצוולראות שישובו לשמור ולקיים המצות המעשיות, הוא יכול לפעל ולעשות שני הדברים האלה.
שצזא) להשיב אלפי יהודים מעון לקבל עליהם עול התורה
שצחוהמצוה.
שצטב) להוכיח בספרי' הנפלאים כי תוה"ק תתאים עם
תהחכ' והמדעים. אמנם זאת לא עלתה בידו להשיב את עמנו ללמד תוה"ק בשקידה רבה.
תאבעד זה כבר עבר המועד, לו בא חמשים שנה מקדם הי'
תביכול לפעול אחרת.
תגאחרי הרב רש"ר הירש זצ"ל החזיקו עוד
תדלוחמי מלחמת ד' הילדסהיימער לעהמאן וכו'.
תהו. כל תנועה היסטורית תבוא ותגיע עד מרום
תוקצה ואז נראה כמה מן האמת והנצחית יש בה, כן הי' גם תנועת הרעפארם.
תזכאשר התחיל בשנות השבעים להתעורר באשכנז
תחהאנטיסעמיטיזמוס וגם היהודים האלה שכבר פרקו מעליהם היהדות כולה, נזכר למו, כי
תטיהודים המה, או אז ראו כן תמהו היהודים הרעפארמים, כי תולים הם על בלימה, האמונה
תיאבדה מהם, אחרי אשר החקירה המדעית בזמננו תשים תהלה לא לבד בתורה שבע"פ כי גם
תיאבתורה שבכתב, ולא לבד לבלי להאמין כי מן השמים היא, אך גם לנתחה לנתחים וחלקים
תיברבים, שמחברים לאלפים למו לא מצאו בנפשם עוז לדבר נגד החקירה המדעית זמנית, ולכן
תיגזאת החלם בראשונה לתקן רק חיצוניות היהדות והלכו אחר-כך מדחי אל דחי, הרסו ולא
תידחמלו עד היסוד, ולא ידעו עוד בנפשם איך לחזק מעמדם.
תיההמית נפשם זאת תבאר לנו את השאיפה של היהודים
תיוהרעפארמים להתקרב אל האורטודוכסים שנראה שנות השבעים. היהודים האורטודוכסים אף כי
תיזרחוקה מחשבת אמונתם מאמונת ומחשבת חיהם הכופרים ודת אחרת למו ימשכו ברצון או באונס
תיחלהתאחד ולהתאגד עמהם, למען המאור שבתורה והיהדות הנאמנה יאיר על הדת החדשה הזאת,
תיטומפני כן נשמע מני אז כל היום בחוגי היהודים הרעפארמים קול קורא, להתאחדות היהדות.
תככמובן יהי' בהתאחדות הזאת הרעפארמים שמהגדולי העשירים ובעלי המשרות הגבוהות, והנם
תכאהרוב במספר בעירות הגדולות, המושלים ושליטים בכל. היהודים הרעפארמים מחללי שבת
תכבבפרהסיא חפצים להיות העומדים בראש היהדות בפני הממשלה ובפני דעת הקהל, והנם
תכגמבטיחים נאמנה להטות חסד להאורטודוכסים.
תכדז. טעם רצוי מאוד לדבריהם וחפציהם מצאו
תכההרעפארמער בזה שנתדלדלו הקהלות הקטנות באשכנז והנן הולכות וחסרות כל היום במנין
תכוובבנין, יען העם מרבה לעבר מעירות הקטנות אל הכרכים הגדולים. הרעפארמער יאמרו, אי
תכזלזאת מן הראוי להכין קופה כללית גדולה שמנה תתמכנה הקהלות הקטנות להחזיק כל מוסדות
תכחהקהלה. האמנם מה נחוץ מאד הי' הדבר הזה, אך ברור הוא, כי קופה כזאת תתן תוקף ועוז
תכטלהרעפארמער, כי הכסף יענה את הכל, והכל צריכין למארי דחיטי.
תלח. הרב רש"ר הירש זצ"ל חכם עדיף
תלאמנביא ראה את הנולד, ומפני זה חגר שארית כחו לעשות מלחמה, רכב וצלח ע"ד אמת
תלבלהוציא לאור א החלק הנקרא "אויסטריטס געזעץ". לפנים בפרוסיא החובה על כל
תלגיהודי היושב בהעיר להיות חבר להקהלה דמתא, ופעל הר' הירש ע"י החק הזה שהרשות
תלדביד כל יהודי להודיע לבית המשפט כי מפני דעתו ומחשבתו באמותו הוא נפרד מהקהלה
תלהדמתא. ביד הר' הירש עלה להוציא לפועל את החוק הזה, בהוכיחו להממשלה כי שונות הן
תלומחשבת ואמונת האורטודוכסים מהרעפארמער לא פחות מזה שנפרדות הנה האמונות הקתוליות
תלזוהפרטעסטאנטיות זו מזו. האמנם תוצאת החוק הזה למעשה לא הייתה רבה כל כך. באשכנז
תלחנתיסדו רק 4-5 קהילות נפרדות, היינו קהלות אורתודוכסיות מיוחדות, במקומות הקהלות
תלטהרעפארמיות בפראנקפורט, ברלין, וויסבאדען, קעניגסבער, קעלן בכ"ז ברכה מרובה
תמבזה, כי ביסוד הדבר, כי ע"י חוק הפירוד הכירה הממשלה כי שונות הנה היהדות
תמאהנאמנה והרעפארמית.
תמבט. הדברים הנאמרים בסעיף ו' נראו למעשה
תמגבחיי המדינה בזה.
תמדבתחלת שנות השבעים נתיסד ה"דייטשעאיזראעליטישע
תמהגעמיינדעבונד" אחרי-זה הוכנו עוד אגודות כאלה להתאחדות היהדות, ה"בערלינער
תמובני-ברית לאגע", ה"ליטעראטור פעראיינע", "פעראיין דייטשער
תמזשטאטס בירגע יודישען גלויבענס", דער "אלגעמיין דייטשער ראבינער פערבונד",
תמחאשר בתוכם יובאו הכופרים לשבת יחד כשבת אחים עם איזה היראים. גם ה"פערבאנד
תמטדער דייטשען יודען". לעומת המוסדות המסוכנים האלה עשו גם מצדנו ונתיסדו
תנמוסדות מאוחדים לאורטודוכסים ובראשם הפרייע פעראיינינג פיר די אינטערעסען דעם
תנאאורטודוכסען יודענטהומס, שנוסד בשנת 1885 ע"י הרב הירש זצ"ל שהוא באמת
תנבהשנאוי יותר מכולם בעיני הרעפארמער, עוד ה"פערבאנד ארטעדאקשער ראבינער",
תנגדער "בונד געזעצטרייער יודישער יוגעטפעראיינע", דער "באנד
תנדגעזעצטרייע יודישער לעהרער" ועוד.
תנהיוד. בנוגע למצב ויחוסי הדברים שבינינו כעת
תנוכך הוא. בפרוסיא לא נמצאת ארגאניזאציא כללית של היהדות, לארגאניזאציא כזאת ישאפו
תנזהיהודים הרעפארמים, שישתדלו ע"י אגודות והחברות שלהם להראות ולהוכיח לדעת
תנחהקהל כי לא נבדלים המה כל כך הרעפארמער והאורטודוכסים זה מזה, די כה עלה בידנו
תנטהודות לד' אלקינו להפר עצת ומחשבת ערומים של הרעפארמער, כי הממשלה לבה אך טוב לנו,
תסלא כן הדבר באשכנז הדרומית, בבאדען ווירטענבערג נמצאה זה מאה שנים הנהגה כללית של
תסאהיהודים, והננו רואים בפחי נפש את הרעה הבאה לנו ע"י זה. הנני שולח לו בזה
תסבחוברת של הד"ר ברייער אשר בה מתואר מצב הדברים האלה בבאדען וירטענבערג ועוד
תסגהולך ורע ומר כל היום. וכך הי' מעשה לא כבר בקארלסרוהע, כי בנו של אחד היראים נתפס
תסדבשבת קודש על-ידי הפאליצי והובא אל המורה לשמע תורת דת הרעפארמער, יען הממשלה
תסהיודעת רק תורת דת אחת ולא תאבה לתת חפש להאורטודוכסים מתחת ידי הרבנים הרעפארמער.
תסובווירטעמבערג הדבר איננו רע כל כך, יען על פי מקרה הרב הרעפארמי איננו מאנשים
תסזהרעים וגם הוא ירא שמים מעט, כי רק בו הדבר תלוי לשבט או לחסד ליהודים
תסחהאורטודוכסים.
תסטהנני שולח לו איזה ספרים שבהם תמצאו פרטי ובאורי
תעהדברים הנאמרים, כמובן יכלתי לדבר רק בקצרה, והנני מוכן בכל עת ובכל שעה לתת לו את
תעאהידעות הנחוצות, כפי האפשר והיכולת.
תעבמי יתן ויעלה ביד אחינו ברוסיא למצא דרך עצה טובה
תעגוישרה, להחזיק במעוז התורה והיראה שנמצא עוד אתם ואשר מפיהם אנו חיים כולנו,
תעדוראשית דבר להחזיר למוטב את דור החדש להתחזק ולהתאמץ בד' ובתורתו.
תעהובטחי אמונה, כי רבות תפעל בזה אגודתנו
תעו"אגודת ישראל" אם נשים אל עינינו ולבנו את מצב הדברים נראה
תעזונוכח, כי היראים במזרח במערב זקוקים זה לזה, ורעה להם ולעולם חלילה אם לא יעלה
תעחבידנו להתאחד ולהתאגד לאגודה אחת בעולם.
תעטיקבל ברכה מקרב לבבי, מכבדו הנאמן
תפ**הרש"ב
תפאמבקש להעתיק אגרת רוזנהיים ללה"ק**
תפבבכ"ח
תפגשבט עת"ר כתב הרבי הרש"ב לבנו אודות התכתבות זו עם הרב רוזנהיים (אגרת
תפדרמט, אגרות קודש שלו כרך ב עמוד תקג):
תפהתמול ערב הגיעני תשובת ראזענהיים והנני שולחה
תפואליך ותטיב ליתן תיכף להעתיקה בלה"ק ולשולחה אלי. בסוף כותב שהביכער השייכים
תפזלזה שלחו לפ"ב. ויהיה נצרך גם-כן להעתיק את הנוגע להענינים הדרושים לנו, אבל
תפחראשית דבר להעתיק המכתב המוסגר-פה ולשולחו אלי בהקדם האפשרי.
תפט**אגרת
תצהרב נפתלי צבי הערמאן**
תצאב"ה דיססעלדאָרף, עש"ק ואתה תדבר אל כל
תצבחכמי לב שנת חרותנו לפ"ק (ט' אדר ראשון תר"ע)
תצגשוכט"ס לכבוד הה"ג המופלג חרוץ בעל
תצדפיפיות תל תלפיות, שלשלת היחוס נטע שעשועים כש"כ מוהר"ר של[ום] דובער
תצהשניאורסאהן נ"י בק"ק לובאוויטש יע"א
תצוידידנו ה' פיליפ וואלף שי' גלה אזני שרו"מ
תצזערך מכתב לה' ראזענהיים שי' שיודיע לו מהות הקילקול וההירוס שנעשה ע"י
תצחמענדלעסאהן ותלמידיו בקהילות אשכנז ורו"מ ביקש מה' ראזענהיים שישלח לו ספרים
תצטבענין הזה גם רצה רו"מ שאף אני אחווה לו דעתי בזה. והנה רצוני לעשות רצונו אף
500שבאמת רו"מ אינו צריך לדידי ולדכוותי אחרי שכתב לו ה' ראזענהיים את כל ונוכחת
501שהוא ראש המדברים בכל מקום, וחזקתו שאיננו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. גם
502איננו מניח מקום להתגדר לכל אשר יבא אחריו כי לדבריו אין להוסיף ומהם אין לגרוע.
503על כן לא אבא לפניו אלא בדברים מעטים כי באמת תבן
504אנו מכניסים לעפריים אם נבא בשקלא וטריא ארוך להוכיח בידיים מוכיחות את אשר אפילו
505תינוקות של בית רבן יודעין כי האש יצאה מבערלין ולהבה מתלמידי מענדעלסאהן ומצאה
506קוצים ונאכל גדיש וקמה וכל נתח טוב בקהילות אשכנז ולולא ה' השאיר לנו שריד כמעט
507וכו'.
508אמנם אם נאמר דברים כאלה לפני מתנגדנו משטיננו
509צועקים בפה מלא שעדותנו פסולה וחושבים אותנו לנוגעים בדבר באמרם עלינו שאנו מורדי
510אור ושונאי השכלה ע"כ לפי דעתי טוב ונכון הוא להביא ראיה מן השוטים ועדים
511מסטרא אחרינא ואם הם בעצמם מודים ואומרים שאבי אבות שלהן הביא ההירוס והחורבן
512בקהילות אשכנז הוא כמו הודעת בעל דין ועלובה עיסה שהנחתום מעיד עליו שהיא רעה.
513ואעידה לי שני עדים נאמנים מצדם והוא החכם
514ד"ר שטערן והסופר ד"ר גראטץ, הם החריצו משפט על תלמידי מענדעלזאהן באופן
515מלאך רע שעונה אמן הם יתנו עידיהן ויצדיקו המאמינים התולים כל קלקול האמונה בארצנו
516בהשכלה המזויפת שיצאה מבטו תלמידי מענדעלזאהן.
517ה' ד"ר שטערן כתב בספרו: "געשיכטע דער
518יודען ממענדעלזאהן עד היום" ובו שפך בוז על תלמידי ואוהבי מענדעלזאהן באופן
519מספיק עיין דף 109, ודף 113, 128 ודף 129 עד דף 134.
520הסופר גראטז בכרך י"א מספרו תולדות היהודים
521ערך פרק מיוחד על "המאספים" (פרק ד' בכרך י"א) גם בפרק ט' דף 410
522ודף 503 שם יצא למשפט עם הרעפארמער והסנגור יהיה לקטגור. והנה ס' תולדות יהודים
523מגראטץ נעתק ללה"ק ולא ראיתי עדיין ההעתקה אבל שמעתי מפי מגידי אמת שהעתקה
524נלקה בחסר יתר וחליף וזייפה הרבה דברים המתנגדים לההצלה לטובת המהרסים והמחריבים
525על כן אין לסמוך על העתקה אלא רק על האריגינאל בשפת אשכנז, וכתבתי לה' ראזענהיים
526שי' שישלח לרו"מ שני הספרים האלה על ידי מוכר ספרים בפפד"מ.
527ובזה אצא מלפני רו"מ בקידה כאשר יאות לשומרי
528כרם ה' צבאות ותקוותי חזקה שמגלגלין זכות לעמנו על ידי זכאי כמותו ובתקוותי זאת
529הנני מוקירו כערכו הנעלה אנא זעירא ודלא מן חבריא מוכן לפקודתו בכל עת ובכל שעה.
530נפתלי הערץ עהרמאנן
531**אשכנז
532נהפכה ממקום תורה ויראה**
533האגרת
534הבאה, מחודש אדר עת"ר, על פי תוכנה נראה שנכתבה בין קבלת אגרת הרב פנחס הכהן
535(המובאת לעיל) בשלהי שבט, ובין התחלת הוועידה הרבנית בשלהי אדר שני. נראה שהיא
536הרצאה שהכין הרבי הרש"ב בעניין חיוב תעודת השכלה לרבנים, שבמשך הוועידה
537הרבנית השתדל בתוקף לבטל חוק זה.
538בסדרת
539אגרות הקודש לאדמו"ר הרש"ב מופיע רק הדף הראשון של מכתב זה, והשאר חסר
540(אגרת א'לו, אגרות קודש שלו כרך ה עמוד כה):
541רבנות נושאה בעצמה שתי דברים, האחת
542להורות את האסור ואת המותר על-פי התורה הכתובה והמסורה, והיא הנקראת
543"הוראה", והשנית ללמד דעת את העם ולהנהיגם, והוא להכניס בהם רוח דתי,
544ולהשריש בהם מדות טובות וישרות, והיא הנק' "הדרכה".
545הראשונה (הוראה) היא הסובבת את כל
546הרבנים, כל רב ורב בעירו תכלית ענינו הוא להורות את האסור ואת המותר, במאכל
547ובמשתה, בחיי משפחה, להשגיח על כשרות הבשר (היינו על השו"ב ועל מוכרי בשר) על
548טהרת המקווה, לסדר קידושין וגיטין וכדומה.
549היהודים צריכים להרב הזה על כל מדרך כף
550רגלם, ובלעדם אי אפשר להם להיות, בלעדם אי אפשר לו לאכל מאכלו ולשתות משקהו, חזון
551בלתי נפוץ הוא אשר יפסיק היהודי באמצע אכילתו, באשר צריך לשאול את הרב אם זה כשר
552או טריפה, בלעדי הרב אי אפשר לו לחיות חיי משפחתו, גם מסחרו יש כמה דברים שצריך
553לימלך בהרב, במלה אחת הרב הוא האדם פנימי של העם, הוא רוחו ונשמתו אשר בו יחיה
554בחייו הרוחניים והחומריים.
555הרב בכדי למלאות חובתו, מובן שצריך
556להיות למוד היטיב בתלמוד ונושאי כליו, בפוסקים הראשונים והאחרונים, וכאשר נודע
557הלמוד הזה הוא למוד רחב ועמוק מאד, ודורש יגיעה רבה ועצומה, ונקנה רק בנתינת
558ומסירת עצמו לזה. ואשר מנערותו ועד זקנה ושיבה עוסק רק בלימוד בלי התערבות ענינים
559אחרים. נמצאים אצלנו סוחרים אשר לומדים בטוב, ומהם הנעשים אח"כ רבנים, אבל כל
560היודע היטיב טיב הלמוד, יודע ומכיר היטיב בין אלו לאלו, כי ידיעתה האמיתי
561והתעצמותה עם לומדה, הוא רק בזה אשר רק תורתו היא אומנתו, ועל כך אמרו בגמ' שלא
562תמצא בתגרנים וברוכלי ימים.
563וכשם שלא תמצא בתגרנים כן לא תמצא במי
564שמצטרף עמה לימודים אחרים, האדם אינו יכול ליתן את כוחותיו ואת כישרונותיו בשני
565דברים, ואם יתעסק בשני ענינים בהכרח שיודה ענין האחד מפני הענין השני, וכאשר ההרגש
566הטבעי מתערב בכל דבר גם במושכלות, ע"כ הלימודיות האחרות באשר קרובים המה אל
567הטבע הגופני וקרובים המה אל תכסיס העולם, המה מתגברים על לימוד התורה, ותתמעט
568ותחסר על ידי זה ידיעת התורה, את החיזיון הזה אנו רואים בארץ אשכנז שכאר נצטרפה
569ההשכלה הכללית אל התורה, נתגרשה התורה מגבולם ומארצם. והרבנים הגדולים דשם העסקנים
570הכללים, דואגים ומתאנחים על זה. והנני נותן בזה העתקה ממכתב הרב המפורסם ד"ר
571פנחס כהן מאַזנבאך (באייערן) מיום (ד' יתרו) שנה זו.
572והנה בלתי ספק זה מאה שנה היה פה במדינת
573אשכנז מקום תורה ויראה . . שבכל עיר ועיר ואף בכל כפר וכפר היו לומדים ומלמדים
574ומנהלים את יוצאי חלציהם לתורה, וגם היו מלאים מצות כרמון, וביראה ובאימה היו
575שוקדים על דלתי פרדס . . אמנם כמעט פתע פתאום נעשה שערורייה ותאניה ולא על משה
576דעסוי לבדו ולא על תלמידיו מוטל החוב, שגם אחרים הלכו בעקבי הזמן שהם בקשו לדחק את
577השעה, כי הם ענו ואמרו אם רצוננו להיות חפשי ולשבר עול גלות בין העמים מצאוורינו,
578אזי נהיה כגויים אשר סביבותינו, וחדלו להיות מצוינים ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם
579ויתחללו בחכמת חיצוניות . . וכאשר ראו בחורי חמד שבאילן זו פרי טוב למאכל ונחמד
580למראה, עזבו מקור מים חיים וירדפו אחר כבוד וענו ואמרו ראו גם אנו כמותכם . . .
581וזה ששים שנה בקשו שלומי אמוני ד' לעמוד
582בפרץ וסברו בלבם הטהור . . להראות את העמים את יופי פאר תורתנו הגדולה בענף זו
583שהיא יכולה להתחתן את חכמות חיצוניות ועם כל הידיעות, ויפה חשבו ויפה אמרו אך הדור
584לא היתה ראויה לכך ואם הראשונים וכו', כי דורות האחרונים עלו קמשונים ובפרט בפשטא דהאי
585מימרא דחז"ל יפה תורה עם דרך ארץ ושכחו שתורה ברישא, ופסיק רישא ולא ימות מאן
586קסבר, ובאמת לאו כל מוחא סביל דא להשתעשע באוהלי יפת ולהגות בדברי תורה כמקדמת דנא
587רק אחד בעיר ושנים במשפחה . . ואמנם מצב הדור במדינת אשכנז כך הוא, לענין למוד תורה
588לשמה מדבר וערבה, וגם אם תחפש בנרות כמעט לא תמצא איש יורד לעומקה של הלכה רק
589באיזה כרך גדול...
590**"נצחון
591דעתו הקדושה" של הרש"ב**
592את סיכומה של פעילות זו של הרבי
593הרש"ב, ניתן לראות במכתב שנכתב שלושים שנה לאחר תקופה זו, במכתב הרב פנחס
594הכהן לרבי הריי"צ מכ"ד ניסן תש"א, בו מגלה גם פרטים נוספים על
595שיחותיו עם הרבי הרש"ב בפעילות זו:
596הנה
597אז היתה במדינת רוסיא שאלת הצענז לרבנים ודברנו יחד הרבה אודות אותו הענין, ואז
598אמר לי מליצה נאה על המשנה בפרקי אבות כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו יכול
599אפילו תקפה עליו משנתו וכו' עד שישב ויסירם מלבו, מכאן מוכח שיש בכח רצונו של אדם
600לישב ולהסיר דברים מלבו ולשכחם. אם כן - כך אמר פה קדשו - אתם רבני אשכנז בשלימא
601בזמן שאתם מוכרחים על ידי המלכות להתעסק בחכמות חיצוניות, אבל בזמן שאתם כבר
602יושבים על כסא הרבנים למה לא תשבו להסיר מלבכם ולשכוח את כל החכמות החיצוניות.
603גם
604ביקש ממני אז לכתוב לו דעתי אודות הצענז של רבנים קודם האספה שהיתה אז בפקודת
605המלכות בפעטערבורג, כתבתי לו את כל ונוכחת לפי דעתי הקלושה, וכאשר שב מאותה האספה
606בשלום ושלוה אחר נצחון דעתו הקדושה, כתב לי בכתב ידו ממש את כל אשר קרה לו וגם נתן
607לי תודה בעד מכתבי, וזאת תפארתי.