Toldos Avraham Chaim·Chapter 8 - Writings on Language and Grammarתולדות אברהם חיים·פרק שמיני - כתביו בלשון ודקדוק

אפירוש ונשים משלו בו
ונשים משלו בו (ישעי' ג) כפשוטו, אשר הת"י מפרש וכמרי חובא שליטו בי', ופרש"י דהת"י מפרש נשים מלשון נושים.

באבל לפ"ז הי' לו לתרגם ורשוותי או מרי רשוותא, כמו שת"א ע"פ לא תהי' לו כנושה, כרשיא, בעל משה ידו אשר ישה מרי רשו די ירשי, וכן כי תשה ברעך כו', וכן ת"י בעצמו (מ"ב ד) והנושה בא לקחת, רשיא, וכן בישעי' כנושה כאשר נושא בו, וכן נמצא בלשון התלמוד ב"ק מ"ח ממרי רשוותך פארי אפרע.

גואפשר לומר דהת"י מפרש ונשים כמשמעו, וקרי להו מרי חובא כמ"ש בזהר ע"פ זה (ויקרא י"ט ע"ב) ונשים משלו בו, נשים (דלעילא) מסט' דדינא קשיא, ומרי חובא הוא כמו מרי דדינא, כי גם בקדושה הנה בינה מינה דינין מתערין, ודינא דמלכותא כו'. ועי' בזח"ג תצא דרע"ח ע"ב וכד אקדים תורה למצוה או חכמה ליראה אתהפיך שמי' עלי' לנוקבא מדה"ד, כגוונא דא כו', וקשין מזונותיו באורייתא כקי"ס כו'. ועי' עוד בזהר אחרי דע"ד סע"א, בגין דמלכא לא אלקי ברי' לעלמין אלא שביק כולא בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברה כו' ולדברא לי' באורח קשוט, ורזא דמלה דכתי' דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו (אמו וודאי) ע"ש.

דועפ"ז יובן ג"כ מה שמפרש הת"י בישעי' כז, ע"פ נשים באות מאירות אותה, ומלפן יתהון, פי' ומייסרים אותם (ומאירות הוא ע"ד אעא דלא סליק בי' נהורא כו' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי'), כמו שת"א ע"פ כי כאשר ייסר איש את בנו, כמא די מאלף גברא ית ברי' כו', וגם ומלפן כלשון הזהר הנ"ל ולדברא לי' באורח קשוט.

הפירוש מטעמת - תבולע
ב"ה יום ד' ר"ה לאילנות, ענ"ף ע"ץ פר"י לפ"ק, סמאלענסק

וכבוד הרה"ג חו"ב מופ' ושנון, איש תבונות ויקר רוח, כש"ת מוה"ר יהודא ליב נ"י משכיל לאיתן, ע"ש ביתו, ולאחוזת מריעיו

זשלום וברכה

חלאורח ספון ונכבד. קבלתי את מכתב כתר"ה, אחרי אורך ימים אשר עברו מני אז השביעני והראני שעשועי דברי תנחומותיו, כאוצר נחמד מצאתי בירכתי הארגז, תחת משלוח המנות אשר הובאת לי מביתי, נתכבדתי עם האורח הזה כבואו אל ארמוני, ונהפך בכפי למנה יפה ראוי' להתכבד, עולה על כולנה ⁽⁷³⁾, כי אך חיך יטעם אוכל ונפש יענה דברי נוחם, דבש מי ימצא יאכל פיו ושפתי חן לא תמלא נפשו, מ?טע?מת ממעדני יום טוב תבולע ואיננה ודבר מדברי חמודות בוער בלבת אש אהבה ואיננו אכל...

טמטעמת הוא שם דבר טעימה (ועוד יצדק יותר על טעימת מטעמים), והוא במשקל מחמצת. והרווחנו בזה מלה נוספת ומחודשת בשפת קדשינו, אשר עוד לא השתמשו בה הסופרים, חדשים גם ישנים. העיר והאיר עינינו בזה הגאון בעל תוי"ט בספרו מעדני יו"ט בפ' הי' קורא די"ד על לשון הברייתא "מטעמת אינה טעונה ברכה", ודקדק כן מלשון רש"י שם דפי' מטעמת טעימת תבשיל, ולא פי' טועמת, ע"ש. ולכן שפרה עלי להזכיר ע"ז את שם אומרו. וכן מצינו במשקל זה "מהפכת", שם הנגזר מפעולת הפך, וסמיכות ישתנה הנקודה כמהפכת סדום.

יתבולע סובל ג' הוראות, הנאה, בליעה, והשחתה, עפ"י פי' הת"י, רש"י ומצו"ד, בפסוק פן יבולע למלך (ש"ב י"ז ט"ז).

יאצוה או צוה בברכת מילה
ב"ה

יבלמען כבוד הרב הגדול סוע"ה, משכיל על דבר אמת, כולו אומר כבוד כו' מוהר"ר צבי טיעטץ ⁽⁷⁴⁾ נ"י דומ"צ עדת ישורון בק"ק אינאווראצלאוו

יגהאירה מכבודו נגד עיני, אמרותיו אמרות טהורות, בענין נוסח ברכת המילה, מה שהעלה כתר"ה לומר צוה בחירק שהוא לשון עבר בנסתר, ולדעת מעלכת"ר הסכימו רוב הפוסקים, הן המה אשר הביא כת"ר בדבריו, הרמב"ם פ"ג ה"ג, ובאבודרהם הלכות ברכות שער ט' משמע כן לפי גרסתינו שאין אומרים "לעד", וגם אין אומרים "כצוית לקדושים".

ידהנה כל המאמר אינו אלא לשון קבלת שכר, להציל ידידות שארנו משחת, מגיהנם, שכל מי שהוא מהול אינו נכנס לגיהנם דכתי' (זכרי' ט' י"א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור וגו' (לשון רש"י בשבת קלז:) חוץ ממי כו' (ע' ערובין די"ט.).

טווהנה גם מהרש"א בחדא"ג בשבת שם כתב ג"כ בפירוש, וע"כ בשכר זאת צוה הקב"ה לאברהם להציל כו' כמ"ש בפ' עושין פסין שאברהם יושב על פתחו של גיהנם ומסיק משם כו'. גם בהגהת יעב"ץ שם וז"ל, נקוד מלת צוה בחירק תחת הצד"י, ומוסגר שם [דלא כהש"ך ביו"ד סי' רס"ה סק"ה, וכ"ה בסידור ר"ע גאון ובבעל העיטור הלכות מילה בשם ר"ה גאון]. גם כתוב על הגליון בגמ' בזה"ל, הגמ"ו יעב"ץ ניקד צוה בחירק. גם בפתחי תשובה ליו"ד סי' רס"ה סק"ד הביא ג"כ בשם שאילת יעב"ץ ח"א סי' קמ"ו צוה בחירק וקמץ, דלא כש"ך עכ"ל. ומה שהובא בהגהת יעב"ץ בשם בעל העיטור, זהו לשונו של בעהע"ט, ושמעינן דאיתשל מרב האי גאון אם צוה או צוה, והשיב צוה בחירק וקמץ, ולא בפתח וצירי עכ"ל.

טזוזה טוב עשה כת"ר מה שבקש להשמיט מן וחוץ מזה עד בה' הקריאה, כי הגם שאפשר לומר כאשר כתב במכתבו הגלוי כי תיבת נא תשמש במקום ה' הקריאה, וה' של האל הגדול כו' הוא ה' הידיעה, אבל לאו כ"ע דייקני נינהו, ואין יודעים לחלק בין ה' הידיעה לה' הקריאה.

יזויש לבע"ד לחלוק ולומר היפך הדברים, כי גבי תפלה מצינו בלא ה', כמו יצעק משה (בפ' בהעלותך) ות"א וצלי לשון תפלה, וכתוב שם אל נא כו' בלא ה'. ועל יסוד זה קבעו בסליחות ג"כ בלשון זה, אל נא רפא נא תחלואי גפן פורי'. וגבי לשון שבח מצינו בה', האל בתעצומות כו', וכן בג"ר של תפלה שהוא סי' שבחיו ית' (כמארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל) מצינו האל הגדול כו' ב"ה. והוא נלקח מפסוק (דברים י' יז) האל הגדול כו' אשר לא ישא פנים.

יחוגם המדקדקים לא כולם מסכימים על הוראת ה' הקריאה (וואקאטיף) בלה"ק, כמ"ש הראב"ע על ה' הקהל (במדבר טו טו), וסיים כי הוא ה' הידיעה, וסי' הקריאה איננו (פי' איננו בלה"ק).

יטגם השמטתי מ"ש כת"ר בסוף דברי מכתבו וז"ל, וגם מה שתי' הש"ך לפי שיטתו שכן הוא נוסח הברכות והתפלות בכמה מקומות, לא זכיתי להבין, כי לעולם קדמה הקריאה לנסתר כמו בברכות ברוך אתה כו' אשר קדשנו כו' קדמה מלת מלך העולם לנסתר משא"כ בברכה דילן, עכ"ל כת"ר.

כהנה לפענ"ד דברי הש"ך בזה לפי שיטתו נכונים הם, עד"מ בברכת המצות, ברוך אתה הוא לנוכח, אשר קדשנו במצותיו וצונו כו' הוא נסתר, וכן בברכות שבח והודאה, ברוך אתה לנוכח יוצר אור כו' הוא נסתר, וכן אשר בדברו מעריב ערבים וכן גאל ישראל, ברוך אתה כו' שהחיינו וקיימנו, ואין אנו אומרים שהחייתנו וקיימתנו, וכן בכל ברכות הנהנין ברוך אתה לנוכח המוציא לחם או שהכל נהי' בדברו נסתר. ותיבות מלך העולם שבינתיים אין בהם משמעות נוכח ונסתר כלל.

כאוכן בברכה דילן לפי שיטתו צוה הוא לנוכח, למען בריתו אשר שם הוא נסתר, ותיבות שבינתיים, להציל ידידות שארנו משחת אין בהם שייכות לנוכח ונסתר.

כברק זה יש לדייק לכאורה בדברי הש"ך, דבשלמא אי אמרינן צוה בחירק, יהי' נטבע ברכה זו כמו שאר ברכות, בתחלה ברוך אתה לנוכח, ואשר קדש כו' בשארו שם כו' חתם, צוה, בריתו אשר שם הכל בלשון נסתר, רק סיום הברכה, כבכל ברכות אחרות ארוכות החותמות בברוך, חוזר לומר בנוכח ברוך אתה. כמו בברכת אשר בדברו מעריב ערבים, דמתחלה ברוך אתה לנוכח, ואח"כ כל הברכה בלשון נסתר, וחותמת ג"כ ברוך אתה לנוכח. אבל לפי דברי הש"ך יהי' הפתיחה לנוכח ואח"כ אשר קדש כו' נסתר. צוה חוזר לנוכח, למען בריתו אשר שם, נסתר.

כגאבל גם כה"ג מצינו בברכת יוצר אור, אשר כמה פעמים מתחלף הלשון מנוכח לנסתר ומנסתר לנוכח, ועד"ז נמצא הרבה גם במזמורי תהלים, עד"מ במזמור כ"ה, לדוד אליך כו' אשר יש דברי שבח וגם תפלה ובקשה, הנה ז' פסוקים הראשונים כולם ל' נוכח, ואח"כ פסוק ח' ט' י' לשון נסתר, פי"א נוכח, י"ב י"ד ט"ו נסתר, ומפסוק ט"ז ואילך הכל בלשון נוכח.

כדגם לא הבנתי כוונת כת"ר במ"ש כי לעולם קדמה הקריאה לנסתר, הלא נהפוך הוא, כי אחר הקריאה בהכרח שיבא לשון נוכח, כמו בפסוק הקהל כו' ובצפני' ב' א' ומלאכי ג' ט', בכולם מדבר אחר תיבת הקריאה לנוכח, או בפסוק זה או בפסוקים שלאחר זה.

כהלזאת מאחר שהשמטנו כל ענין סי' הקריאה כבקשתו, בחרנו להשמיט גם את זה.

כוהנני המסדר ומכין דברי חכמים להדפסה, מתגורר בבית הרב הגאון נ"י המו"ל, פה בערלין

כזאברהם חיים ראזינבוים

כחפעלים נגזרים משמות
... התיבה ⁽⁷⁵⁾ כמו אוכל אוכל כן מושל מושל).

כט(יום א' ⁽⁷⁶⁾ הייתי סנדק על ב"מ אצל בת אחי מ' זלמן נ"י, יום ב' הייתי טרוד בחלוקת הגורלות, ולא הי' לי פנאי).

ליום ג', משני מיני השמות האלה פעל ופעל, יש מהם אשר נגזר גם פעלים, ויש מהם הנשארים רק בשמות, כמו בשר, זהב, בקר, לא נגזר מהם שום פעולה, לאמר בשרתי, זהבתי, בקרתי, או בשרת כו', לא כן משל, דבר, ישר, וכדומה, נגזר מהם גם פעלים, כמו ומשל אל בית המרי (יחזקאל כ"ד) ימשל לאמר (שם ט"ז) ימשלו אותו (שם כ"ג). גם מבנין נפעל נמשל כבהמות, אלינו נמשלת (ישעי' י"ד) ונמשלתי עם יורדי כו'. כן מבנין התפעל ואתמשל כעפר ואפר (איוב ל). דבר דברתי דברת וכדומה, ישר, כל פקודי כל ישרתי, המישרים אורחותיו, יישר אורחותיך, ישרו בערבה, והדורים אישר.

לאוהשמות הבאים במשקל פעל כמעט כולם יוצאים לפעלם, יושר הישר לפני דרכך, ועפעפיך יישירו מלשון הפעיל או מפעיל, להגיד לאדם ישרו נגזר מתיבת יושר (ישרו אינו שייך לפעלים רק שם דבר יושר וכינויו, כמו מן עושר אוזן, קדש, עשרו, אזנו, קדשו), אוזן, האזינו, והאזנת, יאזין.

לבויש שמות נגזרים מן פעלים, משכן מן ושכנתי, מזבח מן וזבחתי, מאכל, ממשלה, מישור.

לגנמצא כי תיבת יישר אורחותיך נלקח מן תיבת ישר, כמו מן דבר ידבר, מן משל ימשל, הלא ממשל משלים הוא (יחזקאל כא), כן יאמר מן ישר יישר. ותיבת יישירו נלקח מן תיבת יושר, כמו מן אוזן יאזינו, מן עשר ברכת ה' היא תעשיר, ומריש ומעשיר, מן מושל ימשיל כמו תמשילהו במעשי ידיך.

לדרק בדרך כלל הנקודות משתנות מאד, גם במשקלים הדומים זל"ז, ונלאו כל בעלי הדקדוק למצוא כללים מונחים על השתנותם, אף כי הרבה מן המדקדקים האחרונים הוסיפו כללים חדשים, אך אינם מספיקים על כל התיבות הנמצאים בכתבי הקודש, והעיקר על הנקודות והוכרחו לכנות...

להוישרנה ל' שיר או ישר
... כנ"ל (כמדומה שכתבתי לך זאת גם במכתבי הראשון לפי הפי' ישר ולא לפי פי' שיר ⁽⁷⁷⁾), ובל"נ ותשרנה בלשון רבות כמו ותישר הנ"ל בלשון יחידה. נמצא כי לפי הפי' ישר תיבת ותשרנה מנוקד כמשפט.

לוובאמת גם לפי הפי' מלשון שירה, כמו שמצינו בכתוב, נופל ג"כ להכתב ולהנקד וישרו. כי שירה ושיחה הוא על משקל אחד, ונמצא ג"כ שיח ושיחה כמו שיר ושירה, ישיחו בי יושבי שער, כמו ישירו, אשיחה וירווח לי, כמו אשירה לה', שיחו בכל נפלאותיו, כמו שירו לה'. נמצא כי לפ"ז צ"ל וישירו, כמו ישיחו הנ"ל.

לזאבל פעם מצינו כתוב בקהלת י"ב וישחו כל בנות השיר, ולפי פי' הראשון ברש"י שם הוא מלשון שיחה בחילוף שי"ן תחת סי"ן. נוכל לשפוט מזה כי גם בלשון שירה נופל לאמר וישרו, כמו וישירו, כמו ישחו, ישיחו (ו' של וישחו שוואית, כי הוא לשון עתיד והוי"ו הוא מחבר, וישרו הוא ל' עבר ע"י וי"ו פתוחה המהפך מעתיד לעבר).

לחונ"ל כי פי' הראשון ברש"י הוא מוכרח מזה שלפי פי' השני ראוי הי' להנקד וישחו כל בנות השיר, כמ"ש וימעטו וישחו, וניחא לפי' הראשון טפי, גם להחליף ימין בשמאל, ולפרש בלשון שיחה. ומצוה לשמוע דברי חכמים אשר יגידו לנו ימין ושמאל אפי' על ימין שהוא שמאל (כמו עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, הגם כי תעשר הוא בסין, ועושר בשין).

לטואיני יודע מה הכריח לך במכתבך לנקוד וישרנה לכלול זו"נ, ובל"נ לבד ותשרנה, ומה יחסר לך לנקוד ותשרנה למעט במחלוקת טפי עדיף.

מעמוד - קום לנקבה
... נו"ן נפעל הנקוד חיריק, ומה שפרש"י ⁽⁷⁸⁾ וכן ת"י כסנין איני מבין, מה שייך כסנין למוקד, ושני הפירושים על פת הבאה בכסנין אינם סובלים ענין מוקד, ואולי הטיגון קרוב למוקד.

מאועוד בה שלישיה, למלאות חלקת היריעה.

מבבשופטים ד' כ' עמוד פתח האוהל, פרש"י זרזי עצמך בדבר, ויש פותרין עמוד כמו לעמוד, פי' לפירושו, דקשה לרש"י דהול"ל עמדי ציווי לנקבה, לכן מפרש זרזי עצמך בדבר (כזכר, דנשים עצלניות הן), ע"ד ואת תדבר תשש כחו כנקבה, ויש פותרים עמוד כמו לעמוד, פי' עמוד הוא מקור (בל"א שטיין) ופירושו כמו לעמוד, ומקור הוא שוה לזכר ולנקבה (עי' פרש"י ש"א א' ט' ע"פ אחרי אכלה ואחרי שתה).

מגוי"ל כי השני פי' אי' בגמ' ברכות ד"ד: ע"פ נפלה כו', דפי' הראשון מתיבת קום הוא מקור כמו לקום, ואינו רוצה לפרש כמו במערבא לשון ציווי דא"כ הול"ל קומי, ובמערבא מתרצי (תיבת מתרצי מדויק עפ"ז) קום לשון ציווי לנקבה בלשון זכר, זרזי עצמך בדבר כפי' הראשון דרש"י גבי עמוד (ועי' בלקו"ת בד"ה עוד ביאור יונתי בשם הרמ"ז פ' תשא), ובזהר מפרש לא תוסיף קום, למעליותא, פי' לא תוסיף לקום מעצמה רק ביום ההוא אקים כו' ויהי' קימה מעלייתא, ואולי שייכים הדברים למאחז"ל בעתה אחישנה כו' זכו אחישנה. יתן ה' שיהי' אחישנה, ועינינו תחזינה.

מדהנני ידידך דו"ש ושלום כל אשר אתך

מהאברהם חיים

מובענין הנ"ל
בס"ד. ברכות דף ד' ע"ב, אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל. אמר רב נחמן בר יצחק, אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים.

מזויש לדקדק בזה,

מחא. כיון שאפשר לפרש הפסוק למעליותא כדמתרצי לה במערבא, נהי דלכך לא נאמר באשרי מפני שנזכר בו מפלה כדפרש"י מפני נפילה שבה, וכלשונו של ר' יוחנן בעצמו מפני שיש בה כו', אבל אמאי לא מפרש לה ר' יוחנן הכי, ומפרש לא תוסיף קום ח"ו כאלו אין תקומה ח"ו כו', והלא ר' יוחנן בעצמו אמר במס' ר"ה דל"א ע"ב ע"פ יגיענה עד עפר, ומשם עתידין ליגאל שנאמר התנערי מעפר קומי כו', ור' יוחנן בעצמו אמר בסנהדרין אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, כולו זכאי דכתי' ועמך כולם צדיקים ולעולם ירשו ארץ, כולו חייב דכתיב וירא כי אין איש כו' למעני אעשה. נמצא דס"ל כר' יהושע דאף אם אין עושין תשובה כלל נגאלין, וגם ר' אליעזר לפי מסקנת הגמ' שם שתק, ושתיקה כהודאה דמיא, ובירושלמי תענית פ"א ה"א, אסתלק ר' אליעזר, פי' הפני משה שתק, ובקה"ע הוסיף לפרש וז"ל "והודה לדברי ר' יהושע דאפי' בלא תשובה נגאלין לעת קץ".

מטב. וע"ק לפי' בני מערבא הול"ל קומי (כמשפט ציווי לנקבה) וכדכתיב התנערי מעפר קומי.

נג. גם מה הוא ענין רוה"ק דקאמר רנב"י חזר דוד וסמכן ברוה"ק, מאי שייכות רוה"ק לכאן.

נאוהנה בשופטים ס' ד' פסוק כ' גבי סיסרא ויעל ע"פ ויאמר אלי' עמוד פתח האהל פרש"י וז"ל זרזי עצמך בדבר, ויש פותרים עמוד כמו לעמוד עכ"ל, פי' לפירושו דקשה לרש"י מה זה שאמר עמוד בלשון ציווי לזכר עמדי הי' לו לאמר, לכן פי' זרזי עצמך בדבר, מטעם זה אמר לה בלשון זכר להורות על הזריזות, היפך העצלות המתייחס לנשים, דנשים עצלניות הן (וכן מצינו גם להיפך דבמקום רפיון ידים אומר לזכר בלשון נקבה כמו ואת תדבר אלינו בפ' ואתחנן סי' ה' פסוק כ"ד ופרש"י התשתם את כחי כנקבה כו' ורפיתם את ידי כו' עי"ש), ויש פותרים עמוד כמו לעמוד, דאין זה ציווי רק מקור, והמקור לא ישתנה בלשון זכר ובל"נ כידוע.

נבוהנה שני הפי' שפרש"י ע"פ עמוד פתח האהל המה ממש שני הפי' בפסוק נפלה כו', ר' יוחנן פי' לא תוסיף קום כמו לקום והוא מקור ולא ציווי, כהיש פותרם שברש"י עמוד כמו לעמוד, כ"א הי' ציווי הול"ל קומי בתולת ישראל, ובמערבא מתרצי לה הכי קום לשון ציווי, ומה שאמר בלשון זכר ההכרח לפרש כדפרש"י בפי' הראשון, זרזי עצמך בדבר.

נגויובן ע"פ הגמ' הנ"ל בסנהדרין (דצ"ח ע"א) אר"י אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, ריב"ל רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא כמפרש דברי ר' יוחנן, אם יהי' הדור זכאי יהי' אחישנה וא"ל ח"ו יהי' בעתה (עי' חדא"ג שם).

נדוהנה לפ"ז מה שמפרש ר' יוחנן כאן את הפסוק נפלה ולא תוסיף קום הוא באופן אם יהי' הדור חייב ח"ו אז לא תקום מעצמה, אבל מ"מ כשיגיע עתה הקב"ה יקים אותה (וכמ"ש אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כו') וכלשון קה"ע בירושלמי תענית הנ"ל דאפי' בלא תשובה נגאלין לעת קץ.

נהוכלשון הזה אי' בתנחומא פ' בחוקותי, וכדאי' בסנהדרין בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש כו' אז למעני אעשה. וזהו מה שאמר רב נחמן בר יצחק כאן אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלין שמוכרח לומר דקאי אדברי ר"י וכמהרש"א בחדא"ג.

נוומש"א סמכן ברוה"ק יתבאר ע"פ מ"ש ברבות איכה פ' ג' בג' מקומות מצינו רוה"ק סמוך לגאולה עיי"ש, וכמבואר בחדא"ג נפלה ולא תוסיף קום היינו מצד זכותם, אבל מחסד אלקי כו' סומך ה' לכל הנופלים גם שאינה ראוים לכך (ולהדיא אי' כן בס' הזהר פ' פקודי דר"מ ע"א, אבל לזמנא דאתי ולא תוסיף קום כתיב לא תוסיף קום מגרמה אלא קוב"ה יוקים לה, דכתי' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת כו' ובזהר ויקרא ד"ו נפלה לא תוסיף קום לא אוסיף להקימה לא כתי' כו', ושם ע"ב לא תוסיף קום כזמנין אחרנין אבל אנא אוקים לה כו' מאן סוכת דוד דא בתולת ישראל הנופלת כמ"ד נפלה כו' ועי' עוד בפ' פנחס דרנ"ז תחלת ע"ב).

נזובמערבא מתרצי לה קום בתולת ישראל בציווי לשון זכר וכפרש"י זרזי עצמך בדבר, היינו שתקום בעצמה ובזכותה ע"י תשובה ואז יהי' זכו אחישנה, נמצא כי אחישנה בזכותה תליא ובתשובה. וזהו זרזי מלשון זריזות למהר הגאולה וזהו קום מעצמך דוקא, ובידך לעשות שיהי' אחישנה כי הכל בידי שמים חוץ. גם זריזות הוא היפך העצלות, זה מורה ג"כ על תשובה, וכדאי' ברבות ויקרא פ' י"ט ע"פ בעצלתים ימך המקרה, ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה כו' אבל כשנזרז את עצמינו לקום בזריזות בתשובה ומע"ט אזי יהי' זכו אחישנה.

נחובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.