Toldos Avraham Chaim·Chapter 7 - Writings on Kabbalah and Chassidusתולדות אברהם חיים·פרק שביעי - כתביו בקבלה וחסידות

אהערות למאמר לך לך תר"נ
ב"ה אור יום ה' י"ט כסלו לסדר וי"ט אלינו חסד, תר"נ, סמאלענסק

בכבוד מחו' יקירי המופל' וו"ח כו' מ' חנוך הענדל נ"י

ג... המאמר אשר נאמר בפ' לך לך ⁽⁶⁰⁾ נראה מקיצור הדברים אשר שלח לי כי הוא מאמר יקר ונכבד מאוד, הפותח שערי אורה כו', רק הקיצור אינו מספיק לי לבא אל המטרה.

דומהו ענין גוי גדול אשר לפי' המדרש הוא ברי' חדשה, הנעשה ע"י שינוי מקום בעבודה בנפש כלומר הזזה והתעוררות רחמים על נפשו (כפי' הר"ן כו') שירדה מאיגרא רמה כו', היינו ממקום כבודה להיות במאסר הגוף כמשל בן המלך בשבי', אשר זהו ג"כ שינוי מקום מאיגרא רמה כו', ואח"כ נאמר אשר בחי' זו בחי' ברי' חדשה נעשה ע"י מצות מעשיות, מעשים טובים ומאירים (ואולי יובן זה עם מ"ש בתו"א ד"ה השמים כסאי בענין וצדקה תרומם גוי, דבחי' ברי' חדשה אשר זהו"ע השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה דוקא, זהו בחי' ואעש"ך לגו"י גדול, וביאור השמים החדשים כו' וברי' חדשה יובן ממ"ש באריכות בד"ה כי כאשר השמים החדשים שבלקו"ת, ובביאור שם, אך אין מדרש בלא חידוש כו').

האמנם זה אינו מובן לי מדברי מכתבו בענין הנה ה' יוצא ממקומו, אם פי' הירושלמי מתאחד עם דברי הזהר באתרי' הוי' כו', דלכאורה לפי פי' הירושלמי מה שהוא יוצא ממדה"ד כו' זהו יוצא ממקומו, הנה מקומו הוא מדה"ד הוא לכאורה היפך דברי הזהר באתרי' הוי', ולאו באתרי' יו"ד, ופי' הזהר הוא באופן דגם בבחי' אד' לאו באתרי' יאמר מבחי' באתרי' שהוא הוי', וזהו פי' הוי' יוצא ממקומו לפי הזהר.

וכן נראה מדברי מכתבו, והוא קרוב יותר לפי' הת"י ע"פ זה הא ה' מתגלי מאתר בית שכינתי' ויתגלי וירמוס ית תוקפי ארעא.

זועוד בה שלישי' הוא פרש"י דמפרש יוצא ממקומו מכסא הרחמים לכסא הדין, והוא לכאורה היפך ממש מפי' הירושלמי. ואולי י"ל דכוונתו שכ' כדברי הזהר המשכת ש' הוי' בש' אד', וזהו מכסא הרחמים לכסא הדין, ולכן בעבודה בנפש האתעל"ת לבחי' זו הוא ג"כ שינוי מקום פי' הזזה והמשכת רחמים על נפשו בהיותו במאסר הגוף, וגם מצות מעשיות, מעט ומאירים המשכות אורות בכלים דוקא, ופי' הירושלמי אולי הוא ע"ד לעתיד יוציא חמה מנרתקה כו', גילוי ש' הוי' בעצמו, ולא יכנף עוד מוריך.

חירא אני לערב דברי חול בדברי קדש, כמצווה עלינו את ה' תירא לרבות ⁽⁶¹⁾ כו', אשר רוח ה' דיבר בם ע"פ מקורים נאמנים ושרשים אמיתים, ע"כ אם יהי' לו שעת הכושר ליכנס לכ"ק כו' בדברים בע"פ דוקא, להתיר את הספקות הנ"ל, וישיבני נא במכתב אשר ישמע מפ"ק. ואם שגיתי, הנה מעתה כל דברי בזה בטלין ומבוטלין כו', ולא יהון חלין כלל וכלל, כי אינני בכל הנ"ל רק כמסתפק ושואל.

טבענין הנ"ל
ב"ה ה' צו שנת חיי"ם ועוש"ר

יכ' מחו' יקירי המופ' וו"ח חו"נ י"א כו' מ' חנוך הענדל נ"י

יא... בדבר השאלה אשר שאל מחו' מכ"ק הרש"ב שי', לא קלע מחו' אל המטרה והחפץ אשר הי' עיקר כוונתי לשאול, ונדבר בזה איה"ש בהתראותינו פנים בחוי"ש, ותשובתו הרמתה אין יד שכלי משגת מקוצר המשיג כו', רק זאת הרווחנו מדבריו, כי יהי' בדומה לדברי המד"ר אשר ע"י בחי' לך לך מארצך נעשה ואעשך לגוי גדול בחי' ברי' חדשה, וכמו"כ למעלה ע"י הוי' יוצא ממקומו הוא יוצא מכסא דין לרחמים על ישראל, ועי' נא בפרש"י ובת"י ע"פ זה (מיכה א' ג').

יבהערות למאמר שבועות תרט"ל
כבוד ⁽⁶²⁾ ב"א היקר משכיל על דבר אמת, רחימא דנפשאי, כ"ש מר שמואל שיחי'

יגביום ג' י"ט תמוז שלחתי לכם מכתבי באריכות כאשר הבטחתי לכם, ועתה הנני מוסיף ידי לכתוב לכם.

ידהנה בשבועות שנת תרט"ל בחיי אדמו"ר נבג"מ הייתי בליובאוויטש, ושמעתי שם דרוש נכבד המתחיל צאינה וראינה ⁽⁶³⁾, ומדבר שם בענין מהיכן זכו ישראל לק"ש ממתן תורה, שפתח הקב"ה שמע ישראל אנכי כו' נענו כולם ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, ה' אלקינו הוא קבלה על דבור אנכי, ה' אחד על דבור לא יהי' כו', אשר ב' דברות אלו הם כוללים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת.

טוושאלתי אז כשנכנסתי ביחידות מפיו הק', לפ"ז יהי' שרש המ"ע בי"ה ושרש הל"ת בו"ה, כידוע שהוי' אלקינו הוא יחוד או"א והוי' אחד הוא יחוד זו"נ. והא מבואר בלקו"ת פקודי באריכות ובכמה דוכתי ששרש הל"ת הם בי"ה ומ"ע בו"ה, ולכן שמי עם י"ה בגימט' שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח.

טזוהשיב לי בזה"ל, מבואר במ"א (ונעלם ממני מקומו ^(63*)) זכור עם י"ה גימט' רמ"ח, הרי מ"ע שייך לי"ה, כי יש לאו הניתק לעשה, גם יש חילוק בזה מצד נותן התורה לגבי המקבל.

יזולא הבנתי אז כוונתו, רק רשמתי לזכרון דבריו הקדושים. ואולי יש לפרש לפענ"ד, כי התורה בשרשה כמו שהיא למעלה (היינו בכתב, תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן גי' כתר), שם שרש הל"ת גבוהים יותר, ובכ"מ לאו קודם להן, וזהו שמי עם י"ה שס"ה כו', וכשקבלו ישראל למטה את התורה (היינו כמו דאורייתא מחכמה נפקת) וזהו זכור ושמור, הנה זכור בכלל ציווי על מ"ע ושמור על ל"ת, כמו השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, אז שרש המ"ע בי"ה, כי זכור עם י"ה רמ"ח.

יחוהנה הוי' אלקינו הוי' אחד זהו קבלת הדברות אנכי ולא יהי' לך הכוללים כל התרי"ג מצות, אז שייך מ"ע להוי' אלקינו יחוד או"א י"ה. ואולי מטעם זה, לענין קיום המצות, מ"ע גדולה שדוחה את ל"ת, אבל לענין תשובה שנצרך אז לעורר שרש התורה כמ"ש למעלה בכדי למלאות הפגם כו', הנה אם עבר על מ"ע ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר כו'. עי' אגרת התשובה פ"א.

יטעוד שאל איש אחד ממנו בדרוש הנ"ל, והשיב לו ג"כ. ובפעם שני אכתוב לך אי"ה מה ששאל ומה שהשיב.

כהנני דודך דו"ש ומצפה לתשובתך

כאאברהם חיים

כבהערות לביאורי הזהר
צ"ע ⁽⁶⁴⁾ בביאוה"ז על מאמר לא טוב היות האדם לבדו ⁽⁶⁵⁾, וז"ל שם, וענין בחי' מקיף זה נמשך מבחי' חיצוניות בינה כו', ובפ' נח שם בד"ה ר' חייא פתח בענין המתחיל וזהו"ע ופרוס כו', כתב בזה"ל אור מקיף דבינה שהוא בחי' פנימית בינה כנ"ל באריכות. ולכאורה סותר זא"ז, אם לא שנאמר שטעות הדפוס נפל בא' משני המקומות הנ"ל. או שיותר קרוב לומר שאינני מבין כוונתו בדבריו בטוב. ונא לעיין בזה ולכתוב לי דעתך בזה.

כגשם במאמר הנ"ל, ר' חייא פתח, וכידוע דלשון פריעה היא ענין התגלות כמו ופרע את ראש האשה, וגם הו"ע הבדלה, ולא הביא ראי' מאיזה פסוק על ענין הבדלה. ונראה לי שהוא מלשון למה משה ואהרן תפריעו (שמות ה' ד) ופרש"י שם תבדילו כו', עיי"ש.

כדנלאיתי מעט מטורח הכתיבה, כי רב ממני לפי כחי, על כן דברי לעו ובלי סדרים מקדימה ואיחור. הודיעני נא יקירי למתי בדעתם לנסוע בשלום מבית אביך למחוז חפצך.

כהי"ב או כ"ד צירופים
עי' ⁽⁶⁶⁾ בסש"ב פמ"א כי בכל שעה שולט צירוף אחד מי"ב צירופי שם הוי' ב"ה בי"ב שעות היום, וצרופי ש' אד' בלילה כנודע, וכן מבואר בהרבה מקומות. וצ"ע ⁽⁶⁷⁾ דבספר יצירה איתא ד' אבנים בונות כ"ד בתים.

כוובס' בני יששכר איתא ג"כ, כי י"ב צירופי הוי' כנגד י"ב חדשי השנה, אינני מבין ג"כ כנ"ל, והלא כל תיבה בת ד' אותיות מצטרפת על כ"ד תיבות, וכמו שרשום בתיקון ליל שבועות, אחר כל ספר מכ"ד ספרי קודש צירוף אחד משם אד' ס"ה כ"ד צרופים, וכן הוא ג"כ עפ"י כללי החשבון, ב' אבנים בונות ב' בתים, ג' אבנים צריך לכפול ג"פ ב', והוא ששה בתים, ד' אבנים תכפול ד"פ ששה, עולה כ"ד, ה' אבנים תכפול ה"פ כ"ד עולה ק"כ, כידוע מענין ק"כ צירופים ש' אלקי', ו' אבנים תכפל ו"פ ק"כ עולה תש"כ.

כזוכן ראיתי בפי' יוסף תהלות להרב חיד"א ז"ל ע"פ ראש דברך אמת, סופי תיבות אלו הוא תש"ך כמספר הצרופים מתיבת בראשית. וכן איתא גם בס' בני יששכר בפ' שקלים או זכור, ז' אבנים תכפול ז"פ תש"ך עולה 5040. וכן מבואר באגה"ק פ"ה המתחיל ויעש דוד שם וז"ל כמ"ש בס"י שבעה אבנים בונות חמשת אלפים וארבעים בתים, מכאן ואילך כו' עכ"ל. ח' אבנים תכפול ח"פ 5040, וכן לעולם.

כחובמאו"א מערכת מ' סי' כ"א מדת יום איתא וז"ל, י"ב צרופי הוי' ביום י"ב אתון דאד' בלילה עכ"ל, כתב בלשון אתון ולא צרופים, י"ל דד' אותיות דשם אד' כשהם במילואם יש בהם י"ב אתון, אלף, דל"ת, נו"ן, יו"ד, וצע"ג לישב כל הנ"ל.

כטאח"כ ראיתי בס' בני ישכר במאמרי ר"ח ניסן מאמר ד', טיול בפרדס, וז"ל דהנה שם הנכבד יש לו כ"ד צרופים כמשפט כל תיבה בת ד' אותיות שבונה כ"ד בתים, דהגם דאין לו רק י"ב צרופים, היינו משום שיש בו ב' אותיות שוות (כלומר ב' ההי"ן), אבל כשנעריך ה' ראשונה משתנית בכתיבתה וצורתה מן ה' אחרונה, א"כ ישנם כ"ד צרופי' כמשפט כל תיבה בת ד' אותיות שבונה כ"ד בתים כמבואר בס' פלח הרמון להרמ"ע ז"ל עכ"ל עיי"ש באריכות יותר.

ל[עכ"ל דודי ז"ל, ואני כתבתי לו אח"כ, מה ששמעתי בשם חסיד אחד מנעוול, שלדעתו בשם הוי' לא יש רק י"ב צירופים לפי שהב' ההי"ן הן שוות, והם מאירים בי"ב שעות היום, ובשם אד' יש כ"ד צירופים והלילה מתחלקת לכ"ד חלקים, ובכל חלק, היינו בכל חצי שעה, מתחלף הצירוף, ובכל משך כ"ד חלקי הלילה מאירים כל הכ"ד צרופי' ש' אד'. ומדייק כן מל' התניא פמ"א שבצירופי הוי' כתב, י"ב צירופי ש' הוי' ב"ה, בי"ב שעות היום, ואח"כ כ' וצירופי ש' אד' בלילה כנודע, ולא כ' לא י"ב צירפי ש' אד', ולא י"ב שעות הלילה. וע"ז השיב לי דודי ז"ל, וז"ל:]

לאהחסיד מנעוול, הנה זה בא בכ"דו, בדבר צירופי ש' אד', והוציא לצור"ף כלי אין חפץ בו, אשר אי אפשר להתקיים אפילו שעת אחת, רק חצי שעה, ותלה בוקי סריקי בלשון התניא, ותלה דלא תניא בדתניא, ודייק בדבריו שלא הזכיר לא י"ב צירופי ש' אד', ולא י"ב שעות הלילה

לבהנה בעל הכד הזה צלל במים אדירים והעלה בידו חרס הנשבר, כי נשברה כדו על המבוע, ולא נמצא במכתתי חרש אף לחשוף מים מגבאי, ודיוקו אין בו ממש, כי אדמו"ר נבג"מ זי"ע סמך על מש"כ מקודם גבי י"ב צירופי ש' הוי' ב"ה בי"ב שעות היום, ואין דרכו של אדמו"ר ז"ל להאריך במקום שיובן כוונתו בלא אריכות, כי כל אותיותיו מנויות וספורים, ונהפוך הוא אשר אם הי' כוונתו כדברי בעל הכד הזה (אשר אין לדבר, וגם לא להרהר מזה כלל) לא הי' לו לאדמו"ר זצ"ל לסתום אלא לפרש.

לגובבאורי הזהר פ' במדבר בד"ה איש על דגלו, בענין המתחיל וביאור דבר זה, איתא להדיא בזה"ל, אבל בלילה שולטים י"ב צרופי אד', והן י"ב שעות הלילה עכ"ל. ובודאי שמע זאת מפ"ק אביו אדמו"ר נבג"מ זי"ע, כמו שנדפס על השער בס' באוה"ז, אשר דרש דרש כו' שהוא יכתוב כל הדברים ששמע מפיו הק', וכן מבואר שם בהקדמה באריכות יותר, שבכל הכתבים שלו שבידי אין דבר נוסף מעצמו, כ"א במה שבא באיזה מקומות לפרש ולבאר בתוס' ביאור במקום שקיצר בלה"ק ז"ל, וגם זה נלקח מדברי אור תורתו המבוארים כו' במקומות אחרים כו' עכ"ל עי"ש, ודבריו של החסיד הנ"ל דחוקים לגמרי.

לדסדר ארבעת הבנים שבהגדה
ב"ה ח' מ"ח תרמ"ד פלעשצעניץ

להכ' מחו' ⁽⁶⁸⁾ יקירי הנגיד מופ' ושנון משכיל על דבר אמת כו' מו"ה יהושע ליפמאן נ"י

לושלום לו ולכל ב"ב

לזמכתב כבודו מן עש"ק בראשית, כן מכתב בתו המשכלת המיועדת מן 7 אקטאבר, הגיעו לידי ביום אחד, נפלאתי מדוע התמהמהו בלכתן ערך שני שבועות, היו אצלי שעשועים לקראם פעמים ושלש, ואחר העיון היו שניהם לאחדים בידי, לזווג את הבנים ממכתב הבת, עם העזין ממכתב האב.

לחוכיון שניצוצי ב"ן דתוהו מ"ה מברר אותם, כמו"כ גם כאן הב"ן שואל מ"ה, ובחכמ"ה איתברירו, אשר מהתאחדות שני המכתבים בסגנון אחד שפטתי בצדק ומישרים כי מעשה ידי הבת לאבי', בחכ' יסד ארץ, אבא יסד ברתא, בנעורי' בית אבי', שבח נעורי' לאבי', ובת פלוני היא.

לט*

מהנה הבן חכם ⁽⁶⁹⁾ [...] נגד בחי' ישראל, עז שבאומות, בן דאצי', בני בכורי ישראל, בת נדיב, בת היתה לאברהם ובכל שמה, גימ' בן.

מאהבן רשע נגד העז שבחיות, והכלבים עזי נפש דעשי', כלב גימ' בן (ויש להעיר ממשאחז"ל גבי קין וי"א כלב מסר לו קין, קינא דמסאבותא, שצריך שיהי' בו ניצוץ קדושה המחי' אותו כמו הש' דרשע, וכדאי' ע"פ שיני רשעים שברת).

מבהתם נגד העז שבעופות בן דברי', ואימא מקננא בכורסי', והוא התרנגול, מ"י נתן לשכוי בינה ונק' גבר המעור"ר, אשר ע"כ משיבים לו על שאלתו כי בחוזק יד, בחי' גבורה בסוד עור"י צפון, ובינה מינה דינין מתערין ובשרשו בבריאה הוא מלאך גבריאל, והמלאכים נק' ג"כ לפעמים בני"ם כמו ויהי היום יומא דדינא ויבואו בני האלקי'.

מגושאינו יודע לשאול נגד העז בבהמה דקה, בהמ"ה גימ' בן, וזהו נגד בן דיצירה. והשייכות זל"ז י"ל בדרך אפשר כי ג' עולמות בי"ע הוא בחי' מחדו"מ, ונמצא אשר עולם היצי' הוא נק' עולם הדבור, וזהו בחיצוני' העולמות בחי' לבושין, ובפנימי' העולמות הנה שית ספירן מקננין ביצי', כמו שהמדות הם פנימי' הדבור, ולכן בכלל בהמה דקה שייך לעולם היצי', הן בפנימי' והן בחיצוני' כי בהמה דקה בכלל נק' בלה"ק צאן, הכולל כבשים ועזים, ובחי' המדות הם שייכים רק לזולת, לא כמו החו"ב השייכים להחכם והוא לבדו הוא, ולכן נק' צאן, לשון יציאה מן ההעלם לגילוי לזולתם. ובדרך פרט הנה כבשים הוא בחי' רחמים ועזים כשמם בחי' דין, כמ"ש שערך כעדר העזים. נמצא כי העז הוא העז בבהמה דקה, ב"ן דיצי', ובלשון תרגום בחי' אחורים וחיצוניות, אז מתייחס עולם היצי' לבחי' הדבור, הנה הצאן בכלל נק' ענא מלשון דבור, ונחשב ג"כ לב' בחי' אימרי וגדי' היינו אמירה ודבור תבנית רך ותבנית קשה, ונמצא ג"כ כי גדי' הוא העז בבהמה דקה. ובזה יובן דגבי שאינו יודע לשאול נאמר והגדת לבנ"ך לשון הגדה.

מדועפ"ז יבואר היטב מאחז"ל בפסחים דנ"ז מלכא ומלכתא הוי יתבי, מלכא אמר גדי' יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי (וסימנך ה' בעזך ישמח מלך), הוא ע"ד כה תאמ"ר לבית יעקב ותג"ד לבני ישראל, כי כל אחד תשוקתו להפכו, ומאן מוכח כ"ג, בחי' ימין, הוי לי' למימר ג"כ כמלכא דגדי' יאי. וזהו דלא הוי לי אימתא דמלכותא, התשוקה לבחי' גבורות. ולכן נפסקי' לימיני' דוקא.

מהומה שבאמת אמר אימרא יאי הוא ע"ד אמור אל הכהנים בחשאי, ולא כעבודת הלוים לארמא קלא כמ"ש באריכות בס' שער ג"ע שער האותיות דרך ו' סוד אמירה עיי"ש. ולכן יהב שוחד לפסקי' לשמאלי'. ובזה יבואר ג"כ מה שבכ"י כבשים קודמים לעזים כמו שהכהנים קודמים ללוים בדרך או"י.

מוומה ששניהם שקולים, כי בדרך או"ח עזים קודמים, ונעוץ תחב"ס, ע"ד שמים וארץ שמים קדמו וארץ קדמה, קורא אני עליהם כו', כי בדרך או"ח עיזי מסגי ברישא והדר אימרי ברישא חשוכא והדר נהורא.

מזהיוצא מדברינו כי הד' עזין דרשב"ל הן המה הד' בנים דהגדה, וזה ידוע כי מהבירורין דעזין דתוהו נעשה מזה בחי' צחוק ותענוג למעלה, לכן יצח"ק גימ' ד"פ בן. ובשלימות הבירורים לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו.

מחוע"פ שיטה זו יצדק הסדר שסידר רשב"ל את העז שבחיות אחר העז שבאומות, לא לפי סדר ד' עולמות אבי"ע, היינו כמו שסידר בעל ההגדה את הבן רשע אחר הבן חכם. וטעם הדבר מבואר בפרע"ח שער חהמ"צ פ"ז ד"ה כנגד כו'.

מטומה שיש לי עוד לדבר בזה נדבר כשנתראה פנים איה"ש.

נומענין לענין באותו ענין אשאלה ממנו מענה לשון להסביר לי בטוב טעם ענין הד' בנים עפ"י אשר מצאנו ראינו בזה ג' שיטות חלוקות, שיטה הא' הוא כפי כל הנ"ל, ויהי' סדר הד' בנים נגד הד' עולמות כזה "אעב"י", כדאי' בהדיא בפרע"ח הנ"ל, וכסדר רשב"ל במס' ביצה כנ"ל. וע' בס' שג"ע שער האותיות אות יו"ד בסוד יוסף ובנימין, דלשם מבואר באריכות ג"כ כשיתין.

נאשיטה ב' בפרע"ח הנ"ל, כי הד' בנים כסדרן הם ימין שמאל קו האמצעי מלכות (אשר לפ"ז יצדק מה שיעקב נק' איש תם), ולפ"ז יהי' סדר הבנים כסדר העולמות "אבי"ע", חכ' קו ימין באצי' בינה קו שמאל בבריאה, ת"ת ביצי' ומל' בעשי'.

נבשיטה ג' בסידור במאמר והגדת לבנך בסופו מבואר דלא כא' מן הב' שיטות הנ"ל, כי לפי המבואר שם יהי' סדר הבנים "איב"ע", עי"ש.

נגוהנה על שיטה הא' מבואר הטעם בפרע"ח למה סידרם לא ע"פ סדר הד' עולמות, אמנם השיטה הג' מ"ש בסידור, הנה מלבד אשר נעלם ממני מקור שיטה זו, יש להבין ג"כ מדוע הקדים בעל ההגדה יצירה לבריאה.

נדאשר ע"כ אבקש ממעל"כ לעיין בזה, ולהשיבני ע"פ שכלו מפי ספרים ומפי סופרים, כיד ה' הטובה עליו.

נהואחרי כל הדברים האלה, הנני מבטל מכאן ולהבא כל המודעות ומודעי דמודעי שלנו, ואנו אין לנו רק מה שהורו אותנו רבותינו הקדושים אשר נבג"מ, אין לנו פה להשיב ולא מצח להסיב ראש כי כו'.

נו*

נזונדבר כאנשים פשוטים, יודיעני נא כבוד מעלתו בהקדם מתי יבוא עם צרור הכסף הגשמי ⁽⁷⁰⁾, אשר הוא תחת הזמן והמקום, לקיים כמדובר, ועשי' לעילא, והדברים העומדים ברום עולם הנחמדים מזהב הלא המה למעלה מהזמן, ושם כבר הזיווג שלם עלה ליפה, עם בוב"ב עוסקים בתומ"צ, כה יתן ה' לנו לראות בעיני בשר בעוה"ז הגשמי, בזמן ומקום, ולא המדרש עיקר, כמאמר העולם, איני חושד ההגדה כו'.

נחידידו ואוהבו המיועד להיות מחותנו, דו"ש מלונ"ח

נטאברהם חיים ראזין בוים

סמזוזה מימין ונר חנוכה משמאל
מה שרשמתי לעצמי הנראה לפענ"ד, חנוכה תרס"ו

סאמזוזה מימין ונ"ח משמאל, הנה ידוע מכמה דרושים כי מזוזה כולל חו"ג זו וזה, דו"נ ז"א ומ"ל, זכר חסדו ובנין המל' מהגבורות, ונ"ח הוא בחי' חו"ב, השמן הוא בחי' חכמה והנר הוא בחי' בינה. עי' מאורי אור אות נו"ן סי' ל"א כי נר נק' המל', ונר שבת הוא כנגד בינה ומל', ומל' דבריאה נק' נר מצוה עכ"ל. ואימא מקננא בכורסיא, וכ"ש נר חנוכה. והא דמבואר בסי' תרע"ח דנר שבת קודם לנ"ח, היינו רק משום שלום ביתו, אבל אם יש לו נר אחד לביתו יקח המותר לנ"ח.

סבוצריך להבין דלפ"ז הי' צ"ל נ"ח מימין ומזוזה בשמאל (ובס' אוצר הכבוד לרבינו טודרוס הלוי נראה שהרגיש בקושיא זו, כי ז"ל בפ' במה מדליקין על ענין מזוזה בימין כו', מזוזה בימין כנגד שמאלו של הקב"ה ונ"ח משמאל כנגד ימינו כו'), כמו גבי תפילין קדש והי' כי יביאך שהם כנגד חו"ב הם מימין הקורא, שמע והא"ש שהם כנגד חו"ג משמאל הקורא, ובמזוזה כתוב ג"כ ב' פרשיות שמע והא"ש.

סגולהבין זה ילה"ק מה דאיתא בגמ' דב["ב], הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א, וצ"ל מהו ענין הפיוס דבמה יוכל להתפייס, דאף דכל סדר השתלשלות הוא בבחי' משפיע ומקבל, וזהו חסד ואמת מן ינצרוהו, לא סגי לי' להעני להתפייס בזה, כי למה יגרע להיות הוא המקבל וחבירו יהי' המשפיע.

סדוי"ל כי הפיוס שלו הוא בזה אשר יש מעלה בהמקבל נגד המשפיע בדרך או"ח, וכמו לעתיד תהי' א"ח עט"ב, וכמאמר חז"ל גדול מה שהעני עושה עם בעה"ב יותר כו', כמו שאמרה רות לחמותה, שם האיש אשר עשיתי עמו כו', דבבחי' זו הנה המקבל הוא ג"כ משפיע, והשפעה זו היא במעלה יותר גדולה מהשפעת נותן הפרוטה, כמארז"ל גדול מה שהעני עושה כו'. וכן במשנה דיציאות השבת, בב' בבות קורא להבעה"ב בשם נותן ולהעני בשם נוטל, ובב' בבות קורא להעני בשם נותן כו'.

סהנמצא דהנותן פרוטה לעני סתם בלא פיוס, הנה הנותן הוא המשפיע לכן מתברך בשש ברכות כנגד ו' של ש' הוי' שהוא משפיע, אבל אם הנותן הוא מפייסו כנ"ל ומדבר על לבו דברים של פיוס, אשר באמת הנותן הוא המקבל והעני הוא המשפיע, נמצא שהנותן הוא משפיע וגם הוא מקבל לכן מתברך בי"א ברכות ו"ה של ש' הוי, משפיע והמקבל.

סוואז הוא ע"ד אורות דאחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה, דהעני הגם שהוא מקבל, בחי' כלי הגבורה, אבל יש בו בחי' אור החסד, כי השפעתו בערך ומעלה יותר גדולה כערך אורות לגבי כלים.

סזנמצא לפ"ז הוא כמו"כ בבחי' יחוד שם י"ה בו"ה הוא ג"כ עד"ז, כי מוחין ומדות הוא ג"כ משפיע ומקבל ע"ד הנ"ל. ולכן מזוזה שהוא בחי' ו"ה דכתוב בה ב' פרשיות שמע והא"ש הוא בימין בחי' משפיע, וגבי תפילין נמי לגבי המניח שמע והא"ש בימין, כי בדרך או"ח ממטה למעלה יש יתרון מעלה בבחי' ו"ה, ורק לגבי הקורא בחי' אור ישר קדש והי' כי יביאך בימין (ויש להעיר לזה מפסוק ביום ההוא יהי').

סחובזה א"ש לשון הברייתא, וכן הוא הלשון בשו"ע, קדש והי' כי יביאך מימין הקורא שהוא שמאל המניח, דלכאורה שפת יתר הוא, כי מי לא ידע שימין הקורא הוא נגד שמאל המניח, וכן גבי שמע והא"ש לשמאל הקורא שהוא נגד ימין המניח. ולפי הנ"ל א"ש, וא"ש הי"ב.

סטובכל הנ"ל יובן מה שקשה לכאורה, דהנה בכל לה"ק מצינו אות ו' לסימן דכר, כמו לו בו אליו אותו, ואות ה' לסימן נקבה, לה בה אליה אותה וכדומה, והטעם מובן. והנה גבי זה וזו אנו רואים להיפך אשר יאמר עליו כי הוא זה, זה אלי כו', וזו היא סי' נקבה, עם זו יצרתי.

עאמנם עפ"י כל הנ"ל יובן, דגבי כינוים לזו"נ הוא"ו הוא כינוי לדכר והה' כינוי לנקבה, אבל זה וזו המורה על עצם זו"נ אשר יש בשניהם בחי' משפיע ומקבל, וגדול מה שהעני עושה כו' כנ"ל, לכן זה בה' וזו בוא"ו, וא"ש הי"ב.

עאד' שצריכים להודות - בתפלת שמו"ע
ובענין ⁽⁷¹⁾ רופא חולים ומתיר אסורים, כיון דאתי לידן אימא בה מילתא, דכד דייקת שפיר בנוסח התפלה שתקנו לנו אנכה"ג, מצינו בסידור שבחיו הודאת כל הארבעה שצריכים להודות, בברכה שני' וכן בשאלת צרכיו בברכות אמצעיות, רק שחלוקים בסדרן. ונבאר ראשונה את סדרם באמצעיות, אשר שם מקום הבקשות ושאלת צרכיו.

עבהנה ברכת סלח לנו כי חטאנו כו' מתייחס להולכי מדבר, כמאמר הכתוב תעו במדבר בישימון דרך. בתורה כתי' דרכי' דרכי נועם, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו' (עי' לקו"ת פ' בשלח במאמר הראשון באות ב', דלשם מפרש ג"כ הג' דרכים שהאשה נקנית בהם, על תורה עבודה וגמ"ח יעו"ש), רעבים מלחמה של תורה, לכו לחמו בלחמי, גם צמאים ממימה של תורה, הוי כל צמא לכו למים, נפשם בהם תתעטף, נפשם דוקא, ועי' עוד בלקו"ת בד"ה אני לדודי, ובפ' במדבר דף ד' ע"ג בענין מדבר לגנאי, ובפ' האזינו ע"פ ימצאהו בארץ מדבר, ואח"כ ויצעקו כו', וידריכם בדרך ישרה כו' ונפש רעבה מלא טוב, ואין טוב כו'.

עגברכת ראה נא בענינו כו' וגאלנו מהרה, לא קאי על גאולה הכללית אשר אנחנו מצפים שתהי' ב"ב, דבקשת גאולה הכללית אנו מבקשים בברכת תקע, ובברכת ולירושלים, ובברכת את צמח, רק קאי על בקשה גאולה פרטית לכל יחיד על כל צרה שלא תבא, ובה אני מכוון גם על גאולת נפשי, עי' בס' אשל אברהם סי' קי"ב, וזכור אני שראיתי באיזה ספר מוסמך, אשר חבוש בבית האסורים יתפלל על נפשו בברכה זו, ושכחתי באיזה ספר.

עדברכת רפאנו כמשמעה (גם בקשת התרת החבוש, ורפואת החולה, יתכנו להיות על הנפש במאסר הגוף וכחותיו, כי המרו אמרי כו' ועצת עליון כו' ויכנע בעמל כו' ואח"כ ויזעקו כו' בצר להם כו' ומוסרותיהם ינתק. אשר לפי האמת בית האסורים הזה הוא צרה גדולה באין ערוך יותר מבית הסוהר הפשוט, וכן רפואה על חולי הנפש, כי חבוש וחולה כפשוטן הוא העונש, ושניהם בנפש הוא החטא, היותר רע מהעונש, וזהו ענין יפשפש במעשיו בעת העונש, למצוא את החטא, מדה כנגד מדה).

עהברכת השנים, על המחי', מתייחס ליורדי הים באניות (עי' בתו"א בדרוש מים רבים כו' בפ' נח דקאי על טרדת הפרנסה), וכדאי' בעירובין ע"פ לא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנים כו', וכמו שאמר להדיא עושי מלאכה במים רבים, ובטרדות גדולות, יעלו שמים ירדו תהומות, יחוגו וינועו כשיכור. ואף שיש ג"כ ים לשבח, כמו ים החכמה, אבל מריבוי ההתחכמות ותחבולות שונות בטרדות הפרנסה, הנה כל חכמתם תתבלע, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ונפשם ברעה תתמוגג, ואח"כ ויצעקו כו', יקם סערה לדממה כו', וישמחו כי ישתוקו, וזהו בקשת הפרנסה במנוחה ובשלוה בברכת השנים, ברך עלינו כו' ואת כל מיני תבואתה לטובה, ושבענו מטובך כו' כשנים הטובות וכו', היפך מה שהי' נפשם ברעה תתמוגג.

עווזהו לפי סדר המסודר בס' תהלים, מדבר חבוש חולה ים. ונקט סדר המסוכנין יותר תחלה, כמ"ש התוס' בהרואה דנ"ד ד"ה ארבעה.

עזובברכה שני', ברכת ההודאה והשבח, הנה מכלכל חיים בחסד הוא כנגד יורדי הים, והוא הודאת המחי' והכלכלה בחסד ובמנוחה, ולא בסערת וזעף הים.

עחמחי' מתים ברחמים רבים, סומך נופלים הוא כנגד הולכי מדבר, וכנגד ברכת סלח לנו כי חטאנו המבואר לעיל באריכות, כדאי' בזהר מאן דנפל מדרגי' איקרי מית, וסליחת העוונות זהו מחי' מתים וסומך נופלים (ואולי כפל הענין שייך להכפל דברכת סלח לנו כי חטאנו מחל לנו כי פשענו), ורשעים בחייהם כו' כמשנ"ת באשל אברהם סי' קי"ב, ובשוב רשע מדרכו (וה' יסלח לו) וחי'. ותחיית המתים הנ"ל הוא ע"י רחמים מדתו של יעקב.

עט(ובלקו"ת פ' חוקת דס"א ע"ג בד"ה והזה הטהור כו', דטמא מת צריך הזאה שלישי ושביעי לטהרתו, הוא רמז ליעקב ודוד הנמנים שלישי ושביעי בסדר האושפיזין, ונק' בלשון המקובלים בשם תפארת (או רחמים) ומלכות. ולכן יעקב אבינו לא מת, וגם דוד מלך ישראל חי וקיים עכ"ל בקיצור הנצרך לענינינו יעו"ש, ודוד הוא הגבר הוקם על, שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן כו', גם על הוא עול תורה ועול תשובה בע"ז ובמ"ק).

פואח"כ רופא חולים ואח"כ מתיר אסורים, זהו לפי הסדר כמו שאמר ר"י אמר רב בגמ', ים מדבר חולה חבוש, ונקט היותר מצוי בתחלה.

פאהיו נכונים לשלשת ימים
היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (ת"י לצד אתתא), ורש"י פי' לסוף שלשת ימים הוא יום רביעי, שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי ר' יוסי (והוא מגמ' דשבת דפ"ו ע"א).

פבאפ"ל דשלשת ימים הם ג"ר ג' שהם ד' מוחין, חו"ב ודעת הכולל חו"ג (וזהו יום רביעי שהוסיף משה מדעתו, פי' מבחי' דעת שלו, כי משה הוא בחי' דעת), כידוע מענין ד' בתים וד' פרשיות דתפילין.

פגושייכות זה למ"ת, כי הוקשה כל תורה לתפילין, וענין אל תגשו אל אשה, כי נשים פטורות מן התפילין, וכן ת"ת ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם (ועי' במ"ג פ"ג דברכות). ורבי יוסי דהכא כרבי יוסי דבזהר ואתחנן דרס"ד ע"א, תפילין דרישא ד' בתים חכמה בינה חסד גבורה מה שהת"ת מניח, ובזהר יתרו דפ"א ע"א ע"פ ויהי ביום השלישי אי אתגלי עלייהו בחילא דגבורה לא יכלין למסבל אבל אתגלי עלייהו ברחמי כו' ביום השלישי ודאי דאיהו רחמי כו' והוא בחי' ת"ת הכולל ג"כ חו"ג. ואפ"ל דמש"כ אי אתגלי עלייהו בחילא דגבורה כו' היינו בחי' מל' דבנין המל' מהגבורות לא יכלין למסבל. וזהו אל תגשו אל אשה.

פדטוב מאד
טוב מאד זה כו', ופירושו ידוע, היינו ע"י בירורים והעלאת הדבר לשרשו, וזה מרומז בתיבת מות.

פהבהקדים ענין נתב"ס סב"ת, ע"ד א"ב דא"ת ב"ש, אשר דווקא תכלית הראש והתחלה מחובר ומיוחד עם תכלית הסוף, וכפי ערך התרחקותו מן התחלה יתחבר דווקא עם הבחי' הרחוקה בערך זה ג"כ מן הסוף, ולזה המו"ת המורה למטה על ענין היותר שפל במדריגה יורה על שרשו אשר הוא מאד נעלה, ולכן מו"ת בא"ת ב"ש יפ"א, יחוד ב' שמות כו', אשר ע"י דווקא חיים וקיימים כל העולמות והנבראים, כידוע מר"ת פותח א"י.

פווזהו טוב מאד זה מלאך כו' מלאך דווקא, כי מלאך בגימט' פא"י. וזהו שרש המות כמו שהוא למעלה ע"ד א"ת ב"ש. ולכן צדקה תציל ממות, כי ממון גימ' סולם כידוע, מוצב ארצה וראשו מגיע כו', ובמצות הצדקה נמשך השורש למטה כו', וע"י נתהפך גם המות לטוב מאד

פזולרמז זה, תיבת צדקה הוא בא"ת ב"ש ג"כ צדקה למפרע, להורות על התייחדות התחלה והסוף.

פחאך אין קץ לדברי רוח, ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו הקדושים אשר תורת אמת הי' בפיהם ומפיהם אנו חיים.

פטידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש
ידיו גלילי זה"ב ⁽⁷²⁾, אם תחבר אותיות ידי"ו עם מה שנגלל בתיבת זה"ב היינו ה', ותצרף לזה (ממילואים בתרשיש) המילויים של אותיות תרשיש, תצא במכוון כמספר תכוינה, אך הזהר בגחלתן שלא תכווה.

צבכל לבבך
בכל לבבך פרש"י בשני יצריך (וכ"ה במשנה ד' פ"ט דברכות), ד"א בכל לבבך שלא יהי' לבך חלוק על המקום. ולכאורה מה שייך ע"ז בכל.

צאואפ"ל דלשון חלוק סובל גם לשון חלוקה. והנה פי' הא' הוא ע"ד עבודת הבינונים אשר זה וזה שופטן, וזהו בשני יצריך והוא בחי' אתכפיא (וע' זהר ואתחנן דרס"ח ע"א יצ"ט אתעטר בהו ויצה"ר אתכנא בהו). ופי' הב' הוא ע"ד בחי' מדריגת הצדיקים ולבי חלל בקרבי שאין לו יצה"ר כלל, והוא ע"ד לב אחד לאביו שבשמים, ואין הלב חלוק כמו אצל הבינונים חלל הימני למשכן יצ"ט וחלל השמאלי למשכן יצה"ר, והוא בחי' אתהפכא.

צבגם חלוק סובל לשון מחלוקת, והוא ע"ד ד"ע וד"ת, יחו"ע ויחו"ת, כי ד"ת הוא ביטול היש לאין, וד"ע הוא שלמעלה היש האמיתי, ומה שלמטה הוא אין וכולא קמי' כל"ח.

צגוהנה הידיעה וההתבוננות בזה יכול להיות גם במדריגת הבינונים, אשר מזה יוכל לבוא לידי אתכפיא בשני יצריך ביטול היש לאין, וזהו וידעת כו' (ומ"מ נצטווינו גם והשבות אל לבבך, כי הרגל נעשה טבע כו'), אבל שיהי' ד"ע מוחש ומורגש גם בלב כמו הלב רואה בחי' אין עוד ממש מלבדו זהו מדריגת הצדיקים אשר עבודתם בבחי' אתהפכא. וזהו והשבות אל לבבך ממש. וזהו שלא יהי' לבך דוקא חלוק על המקום, ד"ע.

צדגם אפ"ל כי מקום הוא בחי' ו"ק ח' וד', איך שהם בטלים לאלופו ש"ע, וזהו לב אחד לאביו שבשמים, שמים אש ומים חו"ג, ואביו שבשמים הוא בחי' חכ', הוי' בחכ', כמ"ש בהג"ה בתניא פל"ה. וזהו כי הוי' הוא האלקים, לפי ב' הפי' הידועים כו'.

צהועי' בהוספות לתו"א בד"ה ויקח המן אות ג', שבכ"ז הרי יש מי שתובע ממנו והוא הנתבע, והרי יש טענה ותביעה כו', וכענין שמצינו באברהם שהי' לבבו נאמן כו', פי' לבב נאמן שאינו בכלל בחי' נפרד כלל להיות בב' לבבות יצ"ט ויצה"ר אלא רק לב אחד ורצון אחד פשוט ולא שייך ענין טו"ת כי אין עוד מלבדו כו'.