Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אהלב ביותר כמו מלא כעס1053 כו' וכגיאות הסוס והבהמה מן השעורי'. ולהיפך יש במאכל הלחם להוסיף כח חלק הטוב כמו ּ במדות [ה]טובות בגשמיות כמו ונשבע לחם ונהי' טובים1054 וברוחני' במדות טובות בדרכי החיים [ה]טוב שיעבוד ה' בכח האכילה ויוברר החום הטבעי מן המאכל להיות בהתלהבות אלקי כו', וכן מוסיף כח השכל האנושי' וגם כח השכל באלקו' ביחו"ע כו'. וראי' לכל זה מבהמ"ז שאחר שאכל לשובע מברך להוי' כמ"ש ואכלת ושבעת דוקא וברכת את הוי'1055 כו' (וכן הקרבנות מבשר ודם וחלב בהמה גשמי' שנקרב ע"ג המזבח נעשה מזה לריח ניחוח להוי' דאצי' כו'). ולכך נק' לחם ל' מלחמה1056 כמו לח"ם שערים1057 שיש מלחמה בסעודת הלחם אם יגבר חלק הרע שבו על הטוב [או] שיגבר חלק הטוב על הרע, וזהו מא' הינוקא מאן דבעי למיכל נהמא אפום חרבא1058 כו' (וכידוע ומבואר במ"א שהאכילה היא הבירור במלחמה בין טו"ר כמו התפלה1059 שנק' קרבא שנה"ב מתגבר על הנה"א כו') ולכך כמו שמזבח מכפר בקרבנות על נפש החוטאת כך שולחנו של אדם מכפר עליו1060 עכשיו מטעם הנ"ל). ולפ"ז הרי הי' ראוי לאסור האכילה בשבת כמו ל"ט מלאכות ממש שמבררי' הטוב מן הרע [כו' כך האכילה מברר לטוב מן הרע] כנ"ל ובורר אסור בשבת להיות ששובת ונח מכל מלאכה ובירור שבו' ימי החול כידוע (ומה שהקרבנו' מקריבים בשבת כמו בחול אע"פ שגם הן כמו בחי' הבירורי' בהקרבת חו"ד וכמוסף שבת בב' כבשי'1061 ונק' עולת שבת1062 כו' מאחר שנק' לחמי לאשי1063 כו', גם זה יש להבין מאיזה טעם הותרו בשבת כו' (כמשי"ת). וא"כ לפ"ז יותר יפלא מ"ש בזהר דקוב"ה מתענג מענוגי' דישראל בסעודות השבת כו', מאחר שנק' בירור כמו מלחמה ואם חלק הרע יגבר יגשם לנפש ויטמא אותו בעונג גשמי זה עד שיופרד מאלקות ולא יגורך רע1064 כתיב ואיך אומר שיתענג כו' ואיך או' ע"ז דא הוא סעודתא כו'. ואם לפי שבשבת אין הרע שבמאכל גובר כלל וכלל ולכך מותר לאכול לתיאבון בשבת1065 וכמו שא' במה מענגו בבשר ודגים1066 כו' וכמ"ש במ"א בענין פרש חגיכם ולא פרש שבתכם1067 כו', הא גופא י"ל למה אין פרש ופסולת1068 במאכלים דשבת עד שלא יגשם1069 בע[ו]נג הגשמי בחלק הרע הגם שיש במאכל בהכרח מאחר שהוא מעה"ד טו"ר).