Toras Chaim·Shemos Part 2·Mishpatim·Voeileh HaMishpatimתורת חיים·שמות ח"ב·פרשת משפטים·ואלה המשפטים

אבעז"ה ליל שבת קודש פ' משפטים שנת תקפ"ו לובאוויץ
ּואלה המשפטים¹ אשר תשים לפניהם² כו', ויש לדקדק למה א' לפניהם דוקא הל"ל אשר תשים להם ומהו אשר תשים לפניהם שימה זו לפניהם דוקא מה הוא כו'. אך הנה כללות הענין הוא במ"ש לפניהם דוקא מדבר בבחי' פנים דכנ"י שהן הנק' פני אדם דוקא וכמ"ש ופני אדם לארבעתן³. ולהבין זה יש להקדים תחלה בענין האבות שהן המרכבה⁴ כו' שהן כמו המרכבה דפני ארי' ופני שור ופני נשר⁵ שזהו בחי' חג"ת, כידוע פני ארי' להימין בבחי' החסד⁶ ופני שור מהשמאל בבחי' הגבורה⁷ ופני נשר הוא קו האמצעי דבחי' ת"ת⁸ שהוא בחי' הרחמים דנשר רחמני⁹ הוא כמו כנשר יעיר קנו¹⁰ כו' ובחי' פני אדם כולל כולם¹¹ וכמ"ש ופני אדם כו'. וכמ"כ האבות הן המרכבה העליונה אברהם בבחי' האהבה שהוא בחי' החסד¹² כפני ארי' להימין כו' ויצחק בבחי' פחד ויראה¹³ שזהו בחי' פני שור מהשמאל ויעקב בבחי' ת"ת¹⁴ שהוא הרחמים דפני נשר כו' (וגם פני נשר כלול הוא כמ"ש ופני נשר לארבעתן¹⁵ כו' שהוא בחי' רחמים דתפארת שכולל לחו"ג¹⁶ לב' קוין כו' כמ"ש יעקב אלקי אבי אברהם¹⁷ ופחד יצחק הי' לי כו' כידוע). והיינו ענין ג' רגלים פסח שבועות סוכות וג' תפלות¹⁸ שבכל יום ובכל תפלה אמר¹⁹ אלקי אברהם ואלקי יצחק כו', וידוע הטעם משום דאין קורין אבות²⁰ אלא לשלשה דוקא ע"כ אין אומרים בתפלה רק אלקי אברהם כו' ולא אלקי ראובן ושמעון כו' דהשבטים לא נקראו אבות, אע"פ שלגבי הנולדים הן קרבין יותר מאבות כו' לפי שעיקר השרש הן ג' האבות דוקא. וע"כ יש בכל א' מישראל מג' מדרגות דאבות כמ"ש מה יפה ירושתינו²¹ כו' ולכך יכול כאו"א לומר מתי יגיע מעשי²² למעשה אברהם כו'

ברפז, א
והן ג' מדרגות דאוי"ר ורחמים שנטוע בנפש כאו"א כטבעיות ממש.

גאך יש להבין דלמה לא יש בכל א' וא' מדרגות השבטים שהן למטה מן האבות במדרגה שבנקל יותר להגיע למדרגה שלהם ממדרגות האבות שגבוה מאד נעלה מהם כו', אמנם הענין הוא דבאמת אע"פ שהשבטים למטה מן האבות יש בהם יתרון מעלה מן האבות עצמן עד שאין כל אדם זוכה למדריגתן ומדריגת האבות יכול כל א' לומר מתי יגיע מעשי למעשה כו' וד"ל (וראי' לזה ממ"ש ששם עלו שבטים²³ שבטי י"ה כו' שזהו בחו"ב²⁴ דאצי' שלמעלה מבחי' חג"ת דאבות כו'. ועוד ראי' ממ"ש למה תתעינו ה' מדרכיך שהוא דרך הוי' דאברהם באהבה ותקשיח לבינו מיראתיך שהוא יראה ופחד דיצחק, אבל שוב למען עבדיך²⁵ שבטי נחלתיך דוקא שמזה הוראה גמורה שיש כח גדול יותר בשבטים מן האבות שישוב ויתגלה לכנ"י בעבורם דוקא וד"ל). והענין הוא בדרך כלל לפי שהאבות הן המרכבה היינו בבחי' פני ארי' ופני שור ופני נשר כו', אבל בחי' פני אדם דכליל כולהו ומקבל מבחי' פני האדם העליון שעל הכסא כידוע זהו דוקא בי"ב השבטים שהן ד' דגלים²⁶ שכלולים בד' אותיות דשם הוי' בי"ב צרופים²⁷ שבו²⁸ שזהו עיקר בחי' אדם כידוע, וע"כ לא הכל זוכים למדריג' האדם העליון ולא בכל אדם הוא להיות בדומה לעליון ממש כו'. אבל בחי' פני²⁹ המרכבה דפני ארי' ושור ונשר ישנו בכאו"א והן ּ אוי"ר ורחמים דאבות הנ"ל ואמנם אין זה עדיין בבחי' צלם אלקים דפני אדם כו' (וזהו שנק' שבטי י"ה וכן שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך כו'). ויובן זה בדוגמא במה שמצינו בק"ש בפ' ואהבת כו' שהן ג' אהבות דבכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך³⁰ והן ג' מדרגות דאבות הנ"ל שהן המרכבה דפני ארי' כו' ועכ"ז אין זה בחי' [פני] אדם עד אחר התפלה כו'.

דוביאור הענין הנה ג' אהבות הנ"ל ידוע דכל לבבך היינו בשני יצריך³¹ להפוך חום אש זרה דתאוות החומריות שבוער בלב בחלל השמאלי בהתקשרות עמוקות ברצונות הזרות מאד כידוע, ולהיות מואס בהם בתכלית ולא יחפוץ בחיי הבלי תענוגי עוה"ז ויסלק ויבטל כל הרצון שלו בעיקרו ושרשו מכל תאות חומריות ויהי' רצונו האמיתי רק לה' לבדו שנק' לב א'

הרפז, ב
לאביו שבשמים³², וזהו בכל לבבך ביראה ופחד בעול מ"ש [שלימה] ברצון כו' שזהו בחי' פני שור שבמרכבה כו' שהוא שרש גם לנה"ב³³ ונהפוך הרצון הזר שבנה"ב להיות רק לה' לבדו כביטול פני שור העליון כו' וד"ל. וידוע ג"כ שיש בזה מעלה ומדרגה גבוה במה שנהפך חשוכא לנהורא כו' מק"נ דשרשו בבחי' גבורה דז"מ דתהו שהי' קודם במעלה לפני מלוך מלך לבנ"י³⁵ שהוא בחי' התיקון³⁴ דהיינו בחי' חשך סתרו שקדם לאור³⁶ כו' (וע"כ נק' עשו בנה הגדול³⁷ ונק' בגדי עשו החמודות³⁸ כאשר יבורר חשמ"ל דק"נ כמו שהי' בבחי' התהו קודם השבירה ונפילה כו' שזהו כתנות אור באל"ף³⁹ כו'). אך עכ"ז אין ערך לאהבה זו דבכל לבבך לאהבה דכל נפשך דקאי בניצוץ אלקי שהוא חלק אלוה⁴⁰ שנק' נר הוי'⁴¹ ושרשו למעלה מבחי' הפנימי' דשם הוי' דתיקון כמ"ש כי חלק הוי' עמו⁴² כו' שקשורה ודבוקה למעלה באהבה [פנימי'] מעולם, וכאשר הנשמה האלקי' תמסור במס"נ ליכלל ולידבק למעלה בהתקרבות⁴³ עוז אהבה לה' ודאי גדולה הרבה יותר מאהבה דנה"ב בהיפך הרצון הזר כנ"ל, שזהו רק כמו הרחוק שנעשה קרוב לפי שעה כמו בע"ת וכגר כו' ואין לו ערך לקירוב ודיבוק בעצם כבן לאב וכה"ג (וראי' לזה דגם שבעלי' ובירור דעשו שהוא נה"ב בשרשו כמו שהי' קודם השבירה גבוה מאד כנ"ל מ"מ בנפילתו למטה הוא נק' קליפה לפרי כו' וכתי' בי' ואת עשו שנאתי⁴⁴ כו', משא"כ נש"י לא נאמר בהם ענין שנאה בעצם רק אהבה כמ"ש אהבתי אתכם⁴⁵ כו'. וע"כ מאחר שבחי' עשו בתכלית הקטנות גם שיכול לעלות למעלה ביותר כנ"ל כמו באהבה דבכל לבבך אין לה ערך כלל לגבי אהבה דבכל נפשך דנשמה שהיא גדולה ונפלאה בעצם הרבה יותר וד"ל. וידוע דרישא דעשו בעטפוהי דיצחק⁴⁶ שנמשך מפסולת גבו' דקדושה דיצחק וזהו ענין דכל לבבך ע"י רשפי אש דקדושה דפחד יצחק נהפך חום האש הזר דעשו שבנה"ב להיות גם הוא רק לה' לבדו כנ"ל, וזהו ג"כ בחי' פני שור שבמרכבה כנ"ל, אבל אהבה דכל נפשך היינו בחי' אהבה דאברהם שהוא כמו אהבה האלקי' דנשמה ליכלל בשם הוי' כניצוץ באבוקה שזהו כמו פני ארי' להימין שישאג באהבה רבה⁴⁷ כו' וד"ל. והאהבה הג' היא אהבה דכל מאדך ּ שהוא אה"ר בלתי מוגבלת במוח ולב כלל היותו למעלה מן ההשגה ודעת שלא יוכל להתיישב כלל בהשגה וטעם כידוע וזהו בחי' רחמים דיעקב שהוא בחי' פני נשר כו' כנ"ל,

ורפז, ג
וכידוע דכח התפעלות הרחמים שבא מן המרירות והשפלות מגיע למעלה הרבה יותר מהתפעלות אוי"ר דארי' ושור כו' וע"כ נק' נחלת יעקב ונק' נחלה בלי מצרים⁴⁸ כלל שזהו בחי' בריח התיכון⁴⁹ כו' שמעורר ר"ר העליונים שבפנימי' הכתר וז"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים⁵⁰ כו', וזהו [בחי'] ג' מדרגות שבמשיח ונשא מסט' דאברהם וגבה מסט' דיצחק מאד מסט' דיעקב⁵¹ וד"ל.

זוהנה ע"י ג' אהבות הנ"ל הוא שנכלל בכאו"א מג' מדרגות דאבות כנ"ל, והיינו מג' מדרגות דמרכבה פני ארי' ושור ונשר כו', וזהו שיש בכאו"א מבחי' מרכבה דאבות כנ"ל עד שכל א' יכול לומר כו'. אך אחר שהגיע כנ"י לג' אהבות הנ"ל אזי נקראו בשם פני אדם דכליל כולהו וכמ"ש ופני אדם להם⁵² כו' לקבל מבחי' פני אדם העליון שעל הכסא כו', והוא במ"ש אחר ג' אהבות הנ"ל והיו הדברים האלה כו' שזהו מצות ת"ת⁵³ שבחי' דבר ה' וחכמתו ורצונו שהוא פנימי' דאדם העליון דכתיב זאת תורת האדם⁵⁴ כי דבריו חיים וקיימים⁵⁵, וכמו במ"ת ממש שהאיר ה' פניו בחכמתו ורצונו ביו"ד הדברות דכתיב חכמת אדם תאיר פניו⁵⁶ ואעפ"י שהוא בבחי' אנפי רברבי דבחי' ז"א ובנ"י נשמות בגופים נק' אנפי זוטרי⁵⁷ מ"מ זהו כפני האדם דמרכבה שמקבל מהארת פנים דאד"ם שעל הכסא, וכך הוא במצות ת"ת גם עכשיו כשמדבר דבר ה'⁵⁸ שה' יושב ושונה כנגדו⁵⁹ כו' או כמו תען לשוני אמרתיך⁶⁰ כו' כמ"ש במ"א, ואמנם בלא ג' אהבות הנ"ל בתחילה לא נק' אדם כמו האומר אין לי אלא תורה⁶¹ כו' וד"ל. וזהו שלא נק' אדם בצלם אלקי'⁶² כ"א אחר הק"ש ותפלה שאז הוא בדומה לעליון⁶³ שהוא בחי' אדם שעל הכסא בתומ"צ שאחר ג' אהבות הנ"ל, והוא בחי' מדרגות השבטים שאין כל אדם זוכה שהוא בחי' פני אדם הכולל כולם אע"פ שיש בחי' מרכב' דאבות שהוא פני ארי' כו' בכל א' וא' כנ"ל (וזהו שאע"פ שתתעינו ה' מדרכיך כו' מ"מ שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך כנ"ל).

חוהנה לנגד ג' מדרגות הנ"ל דפני ארי' ופני שור כו' אומרים המלאכים ג"פ קדוש⁶⁴ ה' צבאות דהיינו ג' צמצומים מלמעלה למטה בג"פ קדוש כו' והוא כידוע שמבשרי אחזה⁶⁵ כו',

טרפז, ד
דאנו רואים שיש ג' מדרגות באדם בג' צמצומים א' בחי' פנימי' הלב שנק' רעותא דלבא⁶⁶ שמתצמצם ובא ונמשך למוח המח' (שזהו הנק' קלא פנימאה דלא משתמע⁶⁷ בדבור כמו קול חיצוני שנמשך מן הבל הלב החיצוני לדבור בפה כך הוא בחי' קול זה הפנימי שנמשך מן הבל הלב הפנימי למוח כו'), והיינו כאשר יתפעל האדם באהבה וחשק וחפץ בדבר מה ה"ז בחי' כח רוחני ובלתי מוגבל כלל, אבל מיד שמתצמצם אור האהבה וחשק זה לבוא במוח לחשוב ולהרהר באותיות מחשבתו אותו הדבר שחושק ומתאוה בלבו הרי נתצמצם מהות האהבה והתשוקה ּ שהיתה בלב בבחי' הרוחני' להיות ב[מהות] מח' בעלמא ובהגבלת כלי האותיות בצרופי' שונים, וא"כ הי' זה ע"י צמצום ההמשכה מפנימי' הבל הלב לבוא אל המוח לחשוב בדבר זה כו' (וע"כ נק' קלא פנימאה כמו הקול שנמשך מהבל הלב החיצוני לבוא בדבור שנשתנה למהות קול ודבור גשמי כך נשתנה מהות האהבה הרוחני' באותיות המח' שהן בלא אור וחיות כלל כו'). וצמצום הב' הוא באותיות המח' שקודמת להבל הלב החיצוני והוא^*68 דאותיות המח' הגם שאינו רק כמו לבוש חיצוני לפנימי' הלב כנ"ל אבל מ"מ הן בחי' רוחני' לגבי הבל החיצוני שבלב, והוא מה שנתצמצם אותיות המח' בהבל הלב בחיצוני' שבא בדבור. וכאשר אנו רואים שבעת שיוצא הדבור מפי האדם הרי מדבר רק כפי אופן המח' שחושב דמה שחושב הוא מדבר, ובאותו עת שמדבר ירדה המח' מן המוח להבל הלב החיצוני שיוצא בקול ודיבור זה, כמו שנראה בחוש שטרם דברו בדיבור המח' הוא במוח דוקא ומה שרוצה לדבר כלול במח', אבל בעת שיוצא הדבור מהבל הלב אז תשכון המח' בלב עד שהדבור מורכב מן המח' והבל הלב⁶⁸ (והוא ע"י הקנה שמחובר במוח ולב כמ"ש במ"א) (אך מה שהמח' פועל התפעלות המדות במורגש בהבל הלב זהו מפנימי' המח' ביותר כידוע שזהו מבחי' מל' דתבונה שהיא לאה⁶⁹ שילדה ששה בנים⁷⁰ כו', משא"כ חיצוני' מח' זו שיורדת בהבל הלב החיצוני יותר בעת הדיבור שמדבר מה שהי' במח' תחילה כו'). וצמצום הג' היינו מה שנמשך מחיצוני' הבל הלב המורכב שם מאמ"ר⁷¹ רוחני לבא בקול ודבור המורגש בגשמיות בהרכבה דאמ"ר⁷² גשמי (שנק' קלא דמשתמע בדיבור ושרשו בקלא פנימאה הנ"ל שנמשך מפנימי' הלב למח' שבמוח ומשם לחיצוני' הלב ומשם לדיבור

ירפח, א
כו') (וע"כ אנו רואים שהקול הגשמי מעורר את הכוונה⁷³ שבמוח ולב בפנימי' שבו שנק' רעותא דלבא כי מפנימי' הלב הוא שמתצמצם ונמשך למח' ומן המח' להבל הלב שממנו יוצא הקול). והנה צמצום הא' בפנימי' התשוקה שבלב לבא לבחי' במהות⁷⁴ מח' הרי נשארת מהות התשוקה הרוחני' שבלב בבחי' מקיף על הצמצום דאותיות המח' המקבל ממנו, וכמ"כ בצמצום הב' במהות המח' הרוחני' שבא להיות במהות הבל הלב החיצוני כנ"ל ג"כ נשאר מהות המח' בבחי' מקיף על הבל הלב שמקבל ממנו כו', וכמ"כ גם הצמצום הג' ממהות הבל הלב החיצוני שנמשך לבא במהות קול גשמי נשאר גם הבל הזה שבלב בבחי' מקיף על הקול הגשמי (וראי' מהשתנות הקול גשמי מחמת שינוי הבל הלב מקרירות לחום וכה"ג) (ועכ"ז הרי הקול גשמי מעורר הכוונה הפנימי' שבלב ומוח כנ"ל וד"ל).

יאוהנמשל מכ"ז יובן למעלה בבחי' אדם העליון שעל הכסא כו' שיש בו ג' צמצומי' שהן ג"פ קדוש עד שנק' הוי' צבאות בבחי' קול ודיבור העליון שמזה נתהוה כל ריבוי צבאות העליונים, והיינו ה' צבאות ע"י ג"פ קדוש שהן ג' צמצו[מי'] בתחלה. והענין הוא דצמצום הא' הוא מפנימי' הלב דאדם העליון שיבא במהות אותיות המח' שצ"ל ע"י צמצום גדול, שמצמצם לאור האהבה הרוחני' ולא נמשך ממנה רק מה שיוכל להתלבש באותיות המח' לבד וגוף עצם אור האהבה והתשוקה נשאר בבחי' מקיף עליו שהוא ענין הקדושה וה[ה]בדלה ּ בערך. וזהו בחי' קדוש הא' שהוי"ו דקדוש זה הוא בחי' צמצום קדושה הראשונה דבחי' פנימי' המדות שבלב לגבי המח' שהולך בצמצום לבא במהות מח' כו'. וכמו"כ בצמצום הב' שהוא ירידת אור מהות המח' הרוחני לבא למהות הבל הלב החיצוני בעת הדיבור כנ"ל גם זה בא ע"י וי"ו דוקא, אבל עיקר המח' נשאר בבחי' מקיף בהעלם. וכן בצמצום הג' מן הבל הלב לקול ודיבור העליון שבהבל לב האדם העליון, אע"פ שנק' חיצוני' לגבי פנימי' המדות והמח' הרוחני וכנ"ל, מ"מ נק' פנימי' ורוחני' לגבי מהות הרכבת קול גשמי כנ"ל, וצריך גם הוא לבא ע"י צמצום דוי"ו, ועיקר מהות הבל הלב נשאר בבחי' מקיף (וכענין קול ה' בכח קול ה' בהדר⁷⁵ כלול מג' מדריגות חג"ת אמ"ר שבלב כו'). וזהו ענין קדוש הג' בוי"ו שמורה צמצום ההמשכה ממהות המדות שבהבל לב החיצוני לבוא בקול ודיבור העליון להיות מזה התהוות כל העולמות מאין ליש שנק' הוי' צבאות כנ"ל וד"ל.

יברפח, ב
והנה ע"ד הנ"ל בג' צמצומים דג"פ קדוש מלמעלה למטה יובן ג"כ ענין מארז"ל בג' שאגות שעל כל משמר ומשמר⁷⁶ יושב ה' ושואג כארי כו' כמ"ש שאוג ישאג על נוהו⁷⁷ כו'. דהנה ג' משמרות הלילה הן ג' מיני צמצומים בבחי' המל' שנק' לילה⁷⁸, והוא בחי' הדין והצמצום שנק' חשך והסתר אלקי' שבבחי' המל' שיורדת ומתצמצמת בג' צמצומים בג' משמרות בהיכלות דק"נ (שזהו כלבים צועקים חמור נוער⁷⁹ כו') ומבררת משם בירורים והעלאות כמ"ש ותקם בעוד לילה⁸⁰ ותתן טרף לביתה רפ"ח ע"ה גימ' טרף⁸¹, והוא מה שעולה משם ניצוצים דקדושה בבכי' שנק' מי בוכין⁸² מ"ת בוכין⁸³ אנן בעינן למהוי כו' ואז עולה המל' למעלה ומעורר אתעדל"ע מן המשפיע אל המקבל שזהו מ"ש שבכל משמר ומשמר הקב"ה שואג כארי כו'. וענין השאגה זהו התגלות פנימי' המדות שבלב כמו שאגתי מנהמת לבי⁸⁴ כמו שאגת הארי' אשר ישאג לטרוף כו' שזהו התגברות רב בהתפעלות הלב למעלה מן הכלי שלא יכול להכיל בכלי אותיות המח' כלל כו'. וכך הוא למעלה בהתעוררות אה"ר דמשפיע שהוא בחי' סוכ"ע לכנ"י בזמן הגלות דוקא שנק' לילה⁸⁵ ובכל לילה ובכל משמר ומשמר שאז בחי' החשך והסתר אלקו' בתכלית כו', שמפני שהתעוררו' האה"ר ותשוקה זו היא באה מפנימי' הלב דאדם העליון לכנ"י ע"כ נק' בשם שאגה דוקא כמ"ש שאוג ישאג על נוהו, ובפרט על העדר היחוד והקירוב כמו שכנ"י בגלות רשפי' רשפי אש⁸⁶ כו' בשלהובי דרחימותא⁸⁷ יותר מבזמן בהמ"ק כמ"ש במ"א ע"פ כן בקדש חזיתיך הלואי⁸⁸ כן באה"ר ברשפי אש כזו בהיכל ק"ק בזמן בהמ"ק חזיתיך כי נפלאה אה"ר זו מצד הריחוק לפי שאז דוקא תצא לאור נקוד' הפנימי' ביותר. וכך הוא ממש מן המשפיע אל המקבל בתיאובתא דדכורא לגבי נוק'⁸⁹ שבעת הריחוק יותר תגדל תשוקתו כמ"ש אני לדודי ועלי תשוקתו⁹⁰ ואלי תשוקתו⁹¹ יותר מעת הקירוב כנ"ל.

יגוזהו שעל ּ כל משמר דוקא שואג כי משמר לשון משמר האסורים כי בית האסורים נק' משמר ע"ש ששומרי' שם האסורים וגם כאן בהיות בגלות נאמר מלך אסור ברהטי'⁹², אשר⁹³ עכ"ז אדרבה מחמת זה דוקא נתעורר פנימי' אה"ר העליונה לכנ"י שלא יכילנה כלי הלב וע"כ בא לכלל שאגה, כמשל באדם התחתון כשחפץ ומשתוקק מאד לאיזה דבר הנאהב לו ביותר מימי קדם זכור יזכור את האהבה

ידרפח, ג
הישנה אז לא יכיל כלי לבו וישאג בשאגה כי לא יכיל כלי הלב גודל חפצו ותשוקתו, וזהו כמו שאגתי מנהמת לבי שנק' נהמת הלב הנ"ל שזהו ענין תעלומות הלב⁹⁴ מה שלא יכול לכנוס בכלי הלב כנ"ל וזהו שנשאר בבחי' מקיף על הלב כו'. וכך הוא בבחי' שאגה העליונה במדות דאדם דאצי' שזהו בא מבחי' פנימי' מדות עליונות בחי' תעלומות הלב כמו נהמת הלב הנ"ל שזהו הגבה למעלה מהגבלת אותיות המח' עדיין, רק הוא בחי' קול פשוט כו' עדיין בתעלומות הלב כמו צעק לבם אל הוי'⁹⁵ כו' (בל"א קלייעט אין הארצין) והוא בחי' קלא פנימאה, שזהו למעלה גם מבחי' נקודה דחכ' בבינה שלמעלה שנק' חכים ולא בחכ'⁹⁶ כו', וגם למעלה מבחי' ח"ס שנק' מח' סתימאה חש"ב מ"ה⁹⁸ מאחר שבחי' השאגה הוא בנקודת פנימי' הלב שנק' רעותא דלבא ששרשו בנקודת מקור הרצון שנק' רצון פשוט שלמעלה גם ממקור החכ' שנק' טעם כמוס לרצון⁹⁷ כו' והוא בחי' כתר שבכתר שלמעלה מח"ס כו'. וזהו שעל כל משמר דוקא שמצד ההסתר שלמטה בא התעוררות למעלה בבחי' שאגה כארי מבחי' רב חסד דע"י שלמעלה גם מהחכ' ומח' העליונה שנק' ח"ס כו' וד"ל, והיינו מבחי' מקיף דמח' סתימאה שמאיר מפנימי' הלב וכך הוא על כל משמר ומשמר שואג דהיינו כ[מו] שבירידות ההמשכה מבחי' פנימי' הלב למח' שאג מבחי' מקיף דמח' שבפנימי' הלב (שנק' קלא פנימאה כנ"ל). כך גם בירידת [ו]המשכה וצמצום המח' להבל הלב החיצוני שהן המדות שמורכבים מאמ"ר שבלב החיצוני שבא לדיבור כנ"ל (שהוא קדוש השני כנ"ל) הוא שואג מבחי' מקיף דמח' שמקפת על המדות שבהבל הלב בחיצוני' שלא יוכל ליכנס בלב כלל כנ"ל. וכמ"כ בהמשכה המצומצמת מהבל הלב החיצוני לקול ודבור המורגש שהוא וי"ו דקדוש הג' שאג ישאג מבחי' מקיף דהבל הלב בקול ודבור שאז נק' קול זה המורגש בדיבור בשם שאגה ממש, וזה שמה ששואג מנהמת הלב מבחי' תעלומות נקודת הלב שלמעלה מן המח' וח"ס הנ"ל שנק' קלא פנימאה. ונמצא דג' מיני שאגה הללו בג' משמר[ו]' היינו בג' מקיפי' דג' מיני קדוש הנ"ל, דהיינו מקיפים דג' ווי"ן דג"פ קדוש עד שבא לקול ודיבור ממש שזהו שאגה ממש ודוקא בג' משמרות הלילה, לפי שעיקר סיבת התעוררות דמשפיע למקבל שהן כנ"י שיתעורר מבחי' המקיפים דמדות ומח' ודיבור הנ"ל אינו בא רק מצד בחי' קטנות דמקבל בהיותה למטה בחשך דגלות בג' משמורות דלילה כנ"ל וד"ל.

טורפח, ד
ויובן כ"ז בתוס' ביאור בדרך פרט בכל ניצוץ מישראל כו', שהן ג' משמרות הלילה שהגלות נק' לילה והיינו בכלל כאשר כנ"י הן בגלות בגופים החומרים ובצרכי חיי גופם המה משועבדים בתכלית עד שנשכח מלבם לגמרי עומ"ש לחיות כחיי הגוים, והן בחי' המשמר[ו'] דאישון לילה שהן בחשך גמור דק"נ ונחלקי' לג' מדרגות שהן ג' מיני ּ חשך שנק' משמר כמו משמר בית האסורים שהשכינה עמהם בגלות ותפיסא כמ"ש מלך אסור כו'. ובדרך פרט בכל ניצוץ האלקי שנתפס במאסר חומר גופו הבהמי' בג' עבירות חמורות גזל ועריות וש"ד כו' (גזל גוזל או"א⁹⁹ שהן מוחין דחו"ב שבפנימי' המדות שבלב, ועריות בהרהורי עבירה שמן הלב למוח, וש"ד בכעס ורציחה שבהבל הלב לירד לחיי רעהו וגם בלה"ר שהורג בלשון¹⁰⁰ כו' וכה"ג) והן ג' תפיסות, ומאסר הג' שהוא ש"ד קשה מכולם וכמ"ש מי יעלה כו' נקי כפיים¹⁰¹ כו' וכתיב ובפרישכם כפיכם כו' ידיכם דמים מלאו¹⁰² כו' ועל כל משמר ותפיסא ה' שואג כארי כו'. דהיינו כאשר יצעק האדם בצעקת הלב אל ה' בצר לו מחטאיו ואשר בחושך ילך במיני מאסר הגוף כנ"ל וצעקה זו מצד שקצר כלי הלב להכיל צערו מאשר מאד נתרחק מאור פני מלך חיים¹⁰³, וכבעלי תשובה אמיתי' שבוכים וצועקי' מקירות הלב שזהו כמו השאגה מנהמת הלב כנ"ל, אז בזה מעוררים אתדל"ע כמו"כ למעלה, בחי' שאגה העליונה דאדה"ע מפנימי' הלב העליון שלמעלה גם ממח' סתימאה הנ"ל ששאוג ישאג בבחי' המקיפי' שזהו בחי' המשכת הרחמים הגדולים על בניו שהם בגלות וריחוק עצום בזה וצועקים אליו כמו בחי' מ"ת בוכין כו' וד"ל.

טזוזהו סומך ה' לכל הנופלים¹⁰⁴, כי הנה מ"ש נפלה לא תוסיף קום¹⁰⁵ כו' היינו שלא תקום מעצמה אבל קוב"ה מוקים לה¹⁰⁶ כמ"ש סומך ה' לכל הנופלים כו', שהוא לסוכת דוד הנופלת¹⁰⁷ לשון הוה תמיד בתחתית המדרגות בהיותם בגלות זה האחרון שנשמותיהם אסור בחומר שעבוד הגוף בג' מיני מאסר הנ"ל (והעיקר במאסר דגוזל או"א שהוא שרש הראשון דנש"י בבחי' פנימי' דאו"א שהוא בח"ס כו'). אך כתיב כי יפול לא יוטל¹⁰⁸ לגמרי לפי שה' סומך ידו כמשל הנופל בראשו לארץ שבהגיע סמוך לארץ יסמכנו בידו איש גבור חזק שיש בכחו להעמידו גם בסמוך לארץ¹⁰⁹ כו' (כמ"ש במ"א), וגם כאן סומך ה' לכל הנופלים זהו נש"י שנפלה ממקום גבוה מאד נעלה לבירא עמיקתא¹¹⁰ מעומ"ר לעומ"ת שהרי שרשם הראשון בפנימי' המח' העליונה, וזהו שא' ישראל עלו במח'¹¹¹ ונק' לי

יזרפט, א
ראש¹¹² שזהו בחי' ח"ס דא"א כו', ונפלה משם לעומ"ת בתכלית שהן הגופים החומרים שנלקחו מתאוות דאו"א שהוא משמרים דק"נ ובחי' הרע דגזל ועריות וש"ד שהן כוללים¹¹³ ג"ק הטמאות כו' (וכאשר נכרתה הנשמה משרשה באו"א שנק' יתומים ואין אב¹¹⁴ כו'). וזהו כמשל המושלך בבור עמוק ביותר שצריך ליד ארוכה ביותר שיגיע לשם ויוציאנו ויעלנו משם, כך צריך לנפילת כנ"י בעומ"ת דק"נ בחי' יד ארוכה ביותר שנק' יד הגדולה כו' שיוכל להגיע לעומ"ת להעלות משם, דהיינו שבהכרח שיבוא האור האלקי ממקום גבוה יותר גם משרשם הראשון במח' העליונה שמשם נפלה לעומ"ת כ"כ להשיבם למקומם ושרשם הראשון כו' (וכמו שהי' במצרים שנגלה עליהם מלך כו' בכבודו ובעצמו¹¹⁵ ולא ע"י מלאך¹¹⁶ ולא ע"י שרף כו' כי הי' נפילתם ושעבודם בנש"ט דמצרים¹¹⁷ שצריך לבוא שם מאוא"ס בעצמו דוקא כמשל הנ"ל, לפי שכל הגבוה¹¹⁸ גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע גם במקום חושך ואפילה להאיר גם שם משום דקמי' כחשיכה כאורה¹¹⁹ כו'¹²⁰ (וכך הוא גם עכשיו ּ בגלות זה האחרון שנתארך ביותר בתכלית ההסתר והצמצום כו'). וזהו ג"כ ענין השאגה ששואג כארי על כל משמר כו' דבחי' שאגה זו היינו למעלה מעלה גם מבחי' מח' העליונה שהוא שרש נש"י, דבשאגה זו מעלה אותם גם ממקום נפילתם למטה ביותר. וזהו כללות ענין הג' משמרות שהוא בלילה שנק' גלות דוקא (ובכל חצות לילה דוקא דאחית תרין דמעין בימא רבא¹²¹ כו') שזהו יותר גבוה מתענוג שבראי' מקרוב בג' רגלים מטעם הנ"ל כמ"ש כן בקדש חזיתיך וד"ל.

יחומעתה י"ל מהו שאמר ששואג כארי דוקא, להיות מבואר למעלה בענין האבות הן המרכבה דפני ארי' להימין זהו בחי' ומדרגה דאברהם אוהבי¹²² כו' שהוא מצד האהבה העצמי' דנשמה בשרשה בפנימי' ועצמות דאלקים חיים, והיינו אהבה דבכל נפשך שהיא הנה"א שנמשכת אחרי הוי' ממילא מצד שנלקחה משם ועולה למקור חוצבה כו', והיינו בחי' אה"ר שנמשך כמים¹²³, אך זהו בבחי' הגבו' שבחסד והוא בחי' פני ארי' להימין כו' וכמו אחרי ה' ילכו כארי' ישאג כארי' שבמרכבה¹²⁴ העליונה כו'. אך הנה [ידוע] בזהר במ"ש דאית חסד ואית חסד¹²⁵ כו' והוא ב' מדרגות דנוצר חסד¹²⁶ ורב חסד¹²⁷, דנוצר חסד זהו בחי' החסד שהוא אה"ר שברצון (ונק' חסד דא"א) ורצון אותיות

יטרפט, ב
צנור¹²⁸ שזהו נוצר חסד לאלפים (שנמשך לחו"ב מבחי' ח"ס דא"א שנק' מזל הח' דא"א שממנו מקבל אור אבא¹²⁹ דאצי' כו') והוא המשכת האה"ר דרך צנור מאור הכתר שהוא בחי' רצה"ע כו' (והוא הרצון שיכול לבוא בשכל וטעם ג"כ גם כשאינו אלא בהעלם ונק' טעם כמוס לרצון, והוא הרצון הנולד בהתפעלו' שיש לו ביטול והפסק אע"פ שההתפעלו' חזק מאד, וזהו [אהבה] דבכל נפשך נה"א שתרוץ כניצוץ בשלהבת כמו משכני אחריך נרוצה¹³⁰ כו'). אך בחי' ורב חסד הוא למעלה מנוצר חסד, דנוצר הוא רק צנור שנפתח מעצמיות אור הכתר שהוא רק התעוררו' והתפעלות הרצון כנ"ל, אבל אה"ר העצמיי' שבעצמיות הנפש ממש זה[ו] התפעלות עצמיות הנפש ממש שלמעלה מהתפעלו' רצון הנולד לפי שעה כו'. וזהו אה"ר דכל מאדך שלא תכנס בכלי הלב והמוח כלל מפני שלא תגבילנו השכל וגם הרצון, להיותה אהבה עצמיות ופשוטה והוא מצד דיבוק נש"י בעצם במקורם ושרשם בעצמו' א"ס ממש (וכמו שא' רשב"י בי' אחידא בי' להיטא¹³¹ כו') (וכמו שא' חבוקה ודבוקה בך¹³² ממש ולא כניצוץ המרוחק שיפול עליו ענין מרוצה אלא דבוק ממש בעצם המקור), וזהו בחי' ורב חסד דא"א שזהו מה שאמר הקב"ה יושב ושואג כארי כו' דבחי' השאגה באה מנקודת הלב שבעצמיות הנפש ממש שלמעלה מהתפעלו' רצון כנ"ל. וכמ"כ מלמעלה למטה נמשך בחי' אה"ר העליונה שבעצמו' א"ס ממש כמ"ש אה"ר אהבתנו¹³³ כו' שלא יוגבל בכלי החכ' והרצה"ע כלל¹³⁴ רק אה"ר העצמי' ופשוטה כאהבה דכל מאדך למטה בכנ"י מלמטה למעלה, וזהו בחי' ורב חסד העליון שנתעורר אה"ר העצמי' העליונה על כנ"י כמו בעת צרתם ושוועתם אליו או בתוקף גלות ישראל כו' ושכינה עמהם כו', והוא בכל חצות לילה דזכור יזכור על אהבה דכנ"י וז"ש שאג ישאג על נוהו כו', וזהו שיושב ושואג כארי דוקא כשאגת הארי שבמרכבה בבחי' אה"ר כנ"ל¹³⁵ דכנ"י שנא' <842> ּ כארי' ישאג על נוהו מפני שהשאגת הלב באה מצד שאינה נכנסת בכלי כלל וד"ל.

כוהנה סיבת השאגה בלב באה רק [מ]בחי' ראי' דארי' אותיות ראי'¹³⁶ כידוע וראי' היא בחכ' שלמעלה משמיעה דבינה¹³⁷, כמו שאנו רואים שכל זמן שההתפעלו' הלב אינו רק מצד ההשגה האלקי' שמתיישב[ת] בכלי מוחא ולבא יבין גם הוא הבנה והשגה זו דבינה ליבא¹³⁸ הלב מבין¹³⁹ כו' והוא בחי'

כארפט, ג
תמצית המושג שנקלט בלב דוקא, כמו¹⁴⁰ שמזה יוצאים¹⁴¹ ענין התפעלות קול תנועת הניגון בכוונה שבלב ומוח דוקא כשיר המלאכים והלוים וכה"ג. אמנם אז עדיין לא יבא האדם לבחי' שאגה בקול פשוט כלל שהוא בלא סדר והדרגה כלל רק בקול פשוט בלי שום כוונה בתחלה במוח ולב רק פתאום יצעק וישאג כמו שאגתי מנהמת לבי, ונהמת הלב הוא התפעלו' נקוד[ת] פנימי' הלב פתאום מבלי טעם וכוונה שבמוח לפי שלא יכילנו כלי הלב וכלי המוח כלל וכלל ע"כ בא ממילא לכלל שאגה דוקא. וזהו בא רק ע"י בחי' ראי' שבלב דוקא והוא מה שהלב רואה¹⁴² כמו בראי' חושי' לדבר מה שחפץ ומשתוקק בו שזהו בראי' עין השכל שבלב ולא מה שהלב מבין ומשיג בהשגה והבנת שכל בלבד, כמו הרואה את המלך הגדול או [אב] לבנו ובן לאביו שרואהו מרחוק ששאג ישאג עליו בקול פשוט מנהמת לבו כו' לפי שאז נוגע לו בעצם נקודת פנימי' שבו, ולא כאשר שמע מביאתו ולא ראהו עדיין שאינו אלא שמח במוחו ולבו בהתבוננות באיכותו ומהותו כו' וע"כ א' דאינו דומה שמיעה לראי'¹⁴³, וכמו אהבת אדם א"ע ביותר גם מאוהבו נאמנו או בנו כו' לפי שנפשו הוא מכיר כמו בראי' חושית ממש אע"פ שלא ראה נפשו במהותה הרוחני' בעיניו הגשמי' מ"מ בחי' הכרה והרגשה זו שמרגיש לחיי נפשו בגופו זהו כמו ראי' בעין, וזהו הסיבה להתפעלו' עצמו בחיי נפשו יותר מחיי אוהבו נאמנו כנפשו עד שכל אשר יש לו יתן בעד נפשו כו' להיותה בחי' עצמיות ממש, משא"כ התקשרות נפשו בנפש בנו או אוה"נ כו'). וז"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך¹⁴⁴ ממש כו' (וכך הי' במ"ת שבבחי' ראי' מקרוב על כ"ד פ"נ¹⁴⁵ כו'), ואמנם לא תוכל להיות בחי' הראי' בלב כ"א בפנימי' ממש שנק' נקודת הלב ששם הוא בחי' יחיד[ה] דנפש ממש ונק' נהמת הלב כו' אבל לא בבינה והשגה בלב כו'. ומ"ש וידעת היום¹⁴⁶ והשבות אל לבבך כו' היינו בחי' הדעת והשגה שבמוח ישוב ללב ואח"כ יבא לבחי' ראי' בלב כנ"ל כמ"ש בר"מ דבעין השכל דבלבא¹⁴⁷ אתחזי כולא כו', הרי כל פנימי' המראה דנבואה דמשה שנק' רע"מ¹⁴⁸ הי' בבחי' ראיי' עין השכל שבלב שהלב רואה כו' ומזה דוקא [יבא] בחי' השגה כנ"ל דארי' אותיות ראי' וד"ל.

כבוזהו בחי' אהבה דבכל מאדך הנ"ל שלמעלה מב' אהבות דכל לבבך ובכל נפשך הנ"ל, דהנה מבואר למעלה בענין האבות הן המרכבה דפני ארי' ופני שור ופני נשר כו' שהן בחי' חג"ת דאוי"ר דאברהם ויצחק ורחמים דיעקב כו', והנה אהבה דבכל לבבך היינו בשני יצריך שזהו להפוך גם הלב ּ החומרי שיתאווה ויאהב גם הוא לה' [אחד] ולא יהי' לו שום רצון זר כלל כו', והוא ע"י בחי' יראה ופחד יצחק שיכול למשול ברוחו

כגרפט, ד
ולאכפיי' לסט"א כו' להיות לבו ברשותו שלא ילך אחרי ההבל בכל תאוה רעה בלתי לה' לבדו והוא להרגיז יצ"ט על היצה"ר שבלבו כמ"ש לעולם ירגיז אדם יצ"ט¹⁴⁹ כו'. וזהו הכח והגבורה לכבוש את יצרו לכופו שיהי' גם הוא נכנע ובטל לעבודה האלקי' לבד זהו בא מכח ועוז דבחי' פני שור שבמרכבה העליונה, שיש שם שרש לנשמת יצחק בקו השמאל בבחי' גבורה עליונה דקדושה ככח השור בקרנו שמנגח בכח גדול לכל העומדים לנגדו, ויש כח בשור למשא ולעול מ"ש לעבוד בע"כ כמו יוסף שנק' שור כמ"ש בכור שורו¹⁵⁰ כו', ומשם מסתעפי' לכל הניצוצי' לנש"י בכל דור ודור גם בקטן שבקטנים להיות מושג¹⁵¹ וגובר לכבוש את היצה"ר בדרך כפי' לקבל עליו עומ"ש שלימה גם ביצה"ר שבלבו וזהו בכל לבבך כו'. אך כ"ז אינו רק לאכפיי' בע"כ כו' ואין זה נק' היפך הרצונות זרות לגמרי רק שמונע ומתרחק מהם ודוחה אותם וכופה אותם עד שיהי' לבו הטבעי נכנע ובטל בע"כ כמו ע"י הרוגז שמרגיז עליו כו'. אך אהבה דכל נפשך שזהו בחי' אה"ר דנשמה האלקי' שנמשך למקור חוצבה כניצוץ שתרוץ בכח גדול ליכלל לגמרי בשלהבת כנ"ל והוא כמו בחי' פני ארי' להימין באה"ר שברצון כנ"ל בעוצם הדביקות ותשוקה ליכלל באלקי' חיים כו'. והנה עי"ז יוכל להיות גם היפך כל הרצונות הזרות שבגוף החומרי שיהי' מואס ברע לגמרי ולהיות לו רק לב א' לאביו שבשמים ולא בדרך כפי' ודחי' בלבד כענין בטל רצונך מפני רצונו¹⁵² כו'. ואמנם גם זה עדיין לא נק' היפך הרע מעומקא¹⁵³ ושרשה לגמרי מכל וכל כי הרי עדיין יש למציאות הרע כמו שהוא בחום הטבעי' מוכן לכל תאוה רק שמואס ברע זה והסיר כל הרצון ממנו לגמרי מכל וכל (ולא שהוא סו"מ בדרך כפי' ודחי' לבד כו', כמו שמואס אדם באמת בכל חיי הבלי עוה"ז ולא יש בלבו רק רצון א' לידבק בה' אחד בתורה ותפלה ומע"ט כו', שעכ"ז עדיין לא נהפכו כל עיקר פנימי' נקודת התקשרות לבבו הטבעי בכל רצונות הזרות שבגופו החומרי עד שלא יכול להטות לבו אליהם כלל לעולם, שהרי במעט פר"ע מ"ש והיסח דעתו ולבו מה' בקרירות ועצלות ואהבתו ודביקות נשמתו ע"י ביטול טרדת הבלי הזמן בפרנסתו וכה"ג אז יוכל ליפול בהתקשרות רצונות הזרות שלא לה' המה מפני שלא נזדכך גופו הטבעי עדיין בעצם הרע כו'. ואמנם ע"י אה"ר הג' דכל מאדך הנ"ל שזהו בחי' פני נשר דהיינו בחי' הרחמים דיעקב כנ"ל יכול להיות היפך הרע מעיקרו ושרשו שלא ישלוט באדם כלל כאלו מופשט מכל רע בעצם וכמו ולבי חלל בקרבי¹⁵⁴ כו'. והטעם הוא לפי שאה"ר זו דכל מאדך ה"ז למעלה מהגבלת הכלי לגמרי שלא יכילנו הכלי המוח והלב כלל וכלל וע"כ יבא מזה התפעלו' השאגה מבחי' פנימי' נקודת הלב שבעצמיות הנפש ממש, וזהו כארי' ישאג כשאגת ארי בקול

כדרצ, א
פשוט כנ"ל. וזה לא יוכל להיות ע"י אתעדל"ת דאדם מצד עצמו באהוי"ר כ"א ע"י אתעדל"ע שנמשך על נפשו אה"ר העצמי' הנ"ל שלא יוגבל ּ אורה בכלי החכ' והתפעלות הרצון כלל, והוא בא ע"י שמתעורר עליו מבחי' ר"ר העליונים ממקור כל הרחמים שהוא מעצמו' א"ס מקורא דכולא¹⁵⁵ כו', והיינו ע"י מה שבכח הנשמה האלקי' אחר הכפיי' ומואס ברע כנ"ל (כאהבה דכל לבבך ובכל נפשך הנ"ל) לעורר ע"ע ר"ר למעלה, וזהו רק במה שיש בכחה להשפיל א"ע ביותר להכיר בעצמו עוצם הריחוק כ"כ מאלקי' חיים ע"י חטאיו הרבים ופירוד לבבו בהתקשרות עמוקות בהבלי תאוות חומריות כו' ובא לכלל מרירות ושפלות ולב נשבר ונדכה ביותר כאביון המדוכא בעוני וחוסר כל ויותר מזה, אזי עי"ז מתעורר אתעדל"ע ר"ר שבעצמו' א"ס ממש כי רם ה' ושפל יראה¹⁵⁶ כו' דעומ"ר דר"ר אינו נמשך רק בעומק שפלות ולב נשבר כו'.

כהוזהו שרש בחי' קו האמצעי דמדה"ר דיעקב שמבריח לקצה העליון שע"ז א' ופני נשר לארבעתן שבחי' פני נשר הוא שעולה בר"ר העצמי' ממש הנ"ל כמ"ש [במ"א] ע"פ כנשר יעיר קנו¹⁵⁷ על גוזליו ירחף למטה ולפעמים אמר ישאהו על אברתו למעלה מכנפיו וכמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים¹⁵⁸ ואביא אתכם אלי ממש כמו במ"ת כידוע. והענין הוא כידוע דהנשר טבעו רחמני על בניו וכשירא מן טורפים ומזיקים למטה אז יעיר קנו למטה ועל גוזליו ירחף כאשר ינשאם למעלה ויסתירם תחת כנפיו שלא יגיע בהם חץ מלמטה כמו באברתו יסך לך¹⁵⁹ כו'¹⁶⁰ ותחת כנפיו תחסה כו', שלמעלה הן בחי' מקיפים העליונים דר"ר דפני נשר לשמור לנשמות שנק' בנים שלא יגיע חץ הקטרוגי' הקשים כו', שמסתעפי' מחטאים ועוונות כו', אך כאשר רבו מאד החיצים מן המקטריגי' הרעים של הרע עד שלא יועיל ההסתר שתחת הכנפים דנשר שהוא בחי' ורב חסד ורחמים העליונים להצילם, אז א' ישאהו על אברתו למעלה מכנפיו שאין חץ מגיע שם כלל לפי שהנשר פריחתו הגבה למעלה ברום השמים כמ"ש דרך הנשר בשמים¹⁶¹ כו'. וז"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' שאין שם מקום¹⁶² ושרש ליניקת החיצונים והוא מה שנמשך מאה"ר העצמי' ממש כנ"ל שמפני זה דוקא יוכל להיות בחי' היפך הרע בעצם מכל וכל כנ"ל שאין כח זה באוי"ר דאברהם ויצחק [רק] בבחי' רחמים דיעקב שהוא פני נשר והוא אה"ר דכל מאדך הנ"ל וד"ל.

כורצ, ב
וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דוקא דהיינו לבחי' פני אדם שבהם שהוא פני אדה"ע שבמרכבה שכולל כולם וכמ"ש ופני אדם לארבעתן כו' שנק' אדם תתאה. והענין הוא כנ"ל בשרש האבות שהן המרכבה דפני ארי' ושור ונשר ואחר שיהי' ג' מדרגות הללו דמרכבה שהן אוי"ר ורחמים כנ"ל אזי יתעורר בחי' אדם שהוא בחי' המוחין דחב"ד שבמדות, דהיינו ענין בחי' ראי' עין השכל שבלב שלבו יראה בראי' חושית כמו שרואה ומכיר חיי נפשו שזהו עיקר בחי' אדם שנק' בר דעת להכיר את בוראו בלבו ע"י המוחין דחו"ב שבלב דוקא, כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך בראי' ושמיעה שבלב דוקא, וזהו בחי' אדם תתאה בחי' המוחין דבחי' המל' בלב דכנ"י והן השבטים ּ שמתכללים בי"ב גבולי¹⁶³ אלכסון¹⁶⁴ ונק' צבאות הוי' כו' (ובזה יש יתרון מעלה לשבטים על האבות כנ"ל). ולכך אמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך¹⁶⁵ אלא א' יחו"ע, כך אין בלבינו אלא א' יחו"ת דהיינו למהוי אחד באחד¹⁶⁶ יחו"ע ביחו"ת הוי' אחד ושמו אחד¹⁶⁷ בלי חילוק מדריגות כלל וכמ"ש כי הוי' הוא האלקי' כולא חד¹⁶⁸, לפי שבאתעדל"ת דבחי' אדם תתאה דמל' נעשה מזה אתעדל"ע¹⁶⁹ בבחי' אדה"ע שעל הכסא דאצי' שהוא בחי' המוחין דמדות דז"א דאצי' והוא מ"ש כמים הפנים אל פנים¹⁷⁰ כן לב האדה"ע לאדם תתאה¹⁷¹ כו'. והוא ענין מ"ש שבכל משמר יושב הקב"ה שהוא ו"ק דאצי' ושאג כארי כו' שזהו בחי' פנימי' הלב כשהוא בבחי' ראי' הלב דוקא (ודוגמא כזו הי' במ"ת דכתי' פב"פ דיבר ה' עמכם¹⁷² כו' שהיו רואים את הקולות¹⁷³ כו' וכתיב חכמת אדם תאיר פניו הרי י' הדברות שפני האדם הגדול האיר לנש"י שנק' אדם תתאה וע"כ על כל דבור פרחה נשמתן כו' מפני שהי' בפנימי' הלב שלהם בראי' שבלב כנ"ל) (ומעין וקצת דוגמא כזה הי' גם בעולי רגל בג' רגלים דכתיב יראה¹⁷⁴ כו' שזהו אדם תתאה דכנ"י שעולים ליראות וכשם שבא לראות¹⁷⁵ כו', כך גם מאדם העליון נמשך בבחי' ראיי' כו'). והנה אע"פ דכמים הפא"פ יוכל להיות אתעדל"ע [מ]בחי' אדם העליון דאצי' לאדם תתאה דמל' עכ"ז צ"ל בחי' ממוצע ביניהם שיחברם יחד ויהי' אחד עילאה שורה ומתייחד באחד תתאה למהוי אב"א ממש, ואם לא מצד הממוצע דמשפיע והמקבל כשוש' דחתן וכלה הרי יוכל להיות [שיהי'] בחי' יחוד דיחו"ע בפ"ע ויחוד דיחו"ת בפ"ע ואע"פ שיהי' ביחו"ת כמו ביחו"ע כמ"ש כשם שאין בלבך כו', וכן מ"ש כגוונא דאינון מתייחדי' לעילא¹⁷⁶ ביחו"ע אוף הכי ממש איהי אתייחדת לתתא בכורסיי' כו', אמנם הנה בחי' הממוצע הזה הוא התורה שניתנה

כזרצ, ג
ע"י משה כמ"ש תורה צוה לנו משה¹⁷⁷ כו' וכמ"ש במ"ת משה ידבר¹⁷⁸ כו'. והענין כידוע דג' קשרין הן¹⁷⁹ ישראל מתקשראין באוריי' ואוריי' בקוב"ה והיינו ס"ר נש"י¹⁸⁰ שקשורים בס"ר אותיות¹⁸² התורה¹⁸¹ גם במקורם הראשון למעלה בבחי' סתים דאוריי' כמו דקוב"ה סתים וגליא¹⁸³ כך אורייתא סתים וגליא וישראל סתים וגליא כו' כמ"ש בזהר הנסתרות לה' אלקינו¹⁸⁴ והנגלות לנו ולבנינו כו' כידוע דישראל עלו במח' כו', וע"כ ממילא יובן דאותיות התורה הם בבחי' ממוצעים שע"י יתחברו חתן וכלה קוב"ה וישראל יחד כנ"ל וד"ל.

כחוז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ופי' משפטים היינו ההלכות שבדיני ממונות שבין איש לרעהו וכתרגום כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא¹⁸⁵ כו' וכידוע ההפרש שבין חוקים ומשפטים וכן מ"ש לעשות צדקה ומשפט¹⁸⁶ כו', וענין ופי' ההלכות שהוא ענין הילוך¹⁸⁷ מורה ב' עניני הילוך, א' הילוך העליון לגבי התחתון מלמעלה למטה, והב' הילוך התחתון לגבי העליון מלמטה למעלה, ושניהם אמת דב' עניני הילוך זה ישנם בהלכות שבתורה, והוא בחי' הילוך אור המשכות וגילוי הארת פנים דחכ' דאדה"ע להיות מאיר אורו מלמעלה למטה בפני אדם תתאה (כמו¹⁸⁸ בכל מי שיושב ושונה שהקב"ה יושב ושונה כנגדו ממש, וכמו שהי' במ"ת [ביו"ד הדברות] שהאיר פניו לישראל בדבר חכ' דתורה דחכמת אדם תאיר פניו והאירו פניהם כמ"ש ּ באור פניך ממש נתת לנו תורת חיים¹⁸⁹ פני אדם התחתון בחי' אנפי זוטרי¹⁹⁰ כו', הרי נמשך מבחי' מוחי' דחכ' אדם העליון לאדם תתאה ונתחברו ונתייחדו יחד ע"י משה שוש' דמלכא¹⁹¹ ואהרן שוש' דמטרוניתא¹⁹² כמ"ש משה ידבר כו') וזהו בבחי' ההילוך מעליון לתחתון מלמעלה למטה. וז"ש הליכות אלי מלכי בקדש¹⁹³ זה הר סיני שהלך האור מעצמו' א"ס בחכ' דתורה להאיר לנש"י כמ"ש וירד ה'¹⁹⁴ כו' וזה הי' ע"י ממוצע דח"ע דתורה דאורייתא מתקשרא' בקוב"ה ממש כמ"ש בזהר דאורייתא וקוב"ה כולא חד¹⁹⁵ ממש, וזהו הליכות עולם לו¹⁹⁶ שמטעם זה נק' הלכות שהן נתיבות ודרכים שבהן הולך ונתגלה עצמו' אוא"ס למטה כו' ולכך נק' ארחות הוי'¹⁹⁷ דרכי הוי'¹⁹⁸

כטרצ, ד
כידוע והוא המייחד ומחבר יחו"ע ליחו"ת למהוי חד ממש (כרב שמאיר מעצם אור חכמתו לתלמידו שחכ' זו שמשפיע לו בחי' ממוצע שיתחברו יחד והיו לאחדים ממש). והילוך הב' הוא מלמטה למעלה מכנ"י לקוב"ה שזהו בהילוך התחתון לגבי העליון כמו אחרי ה' ילכו כו' דהיינו [כמו] אם בחוקתי תלכו¹⁹⁹ כו' וכה"ג, וזהו בחי' העלי' והתקשרות דנש"י בכלל ובפרט בתו"מ שהתורה היא בחי' ממוצע גם להעלות לנש"י שילכו למעלה מעלה ברום המעלות כמו ילכו מחיל אל חיל²⁰⁰ כו' כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך²⁰¹ כו', וזהו מצד שישראל מתקשראין באורייתא כולא חד²⁰² שפנימי' אותיות התורה הן מקורי' לחיות דנש"י בס"ר בכלל ובפרט בכאו"א מישראל כו' כמ"ש כי אמרתך חייתני²⁰³ ממש (ולכך נק' הלכה אותיות הכלה²⁰⁴ כמ"ש במ"א ע"פ מזמור לתודה²⁰⁵ הריעו לה' כו'). ונמצא מובן מזה דהתורה בחי' ממוצע מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל כנ"ל בהילוך העליון דהליכות אלי [כו'] הליכות עולם כו' גם בחי' ממוצע מלמטה למעלה מן המקבל דכנ"י אל המשפיע כנ"ל וד"ל.

לובזה יובן מ"ש או יחזק במעוזי²⁰⁶ שהוא עוז דתורה²⁰⁷ כידוע יעשה שלום לי שלום יעשה לי [כו'] ב' של[ו]מות שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט²⁰⁸ דענין השלום הוא בחי' [ה]התחברות וההתקשרות דמשפיע [ו]מקבל או ב' הפכים יחד כמו עושה השלום במרומיו²⁰⁹ כו', ויש בזה ב' מדרגות א' בחי' התחברות דמשפיע במקבל כמו הנני נותן לו את בריתי שלום²¹⁰ בפמשמ"ע שע"ז א' יעשה שלום לי מלמעלה למטה כנ"ל ע"י עסק התורה וכנ"ל בהילוך העליון לתחתון, ושלום יעשה לי בפמשמ"ט שזהו התחברות דמקבל במשפיע כנ"ל בהילוך שמלמטה למעלה בהתקשרות דנש"י באותיות התורה וז"ש ורב שלום בניך²¹¹ כו' כמשי"ת. ובזה יובן ג"כ מ"ש ע"פ כ"א בתורת ה' חפצו²¹² ובתורתו יהגה דמעיקרא עביד [אינש] אדעתי' דנפשי' כו' ונק' תורת הוי' כו' ואח"כ ובתורתו יהגה כו' שהוא לשם התורה עצמה כו' שנק' עוסק בתורה לשמה לשם התורה עצמה²¹³ כידוע. וביאור הענין יובן ע"פ הנ"ל בב' מיני הילוך

לארצא, א
דהלכות שבתורה שבחי' הילוך מלמטה למעלה בהתקשרות דנש"י באותיות התורה ז"ש²¹⁴ אדעתי' דנפשי' כדי להמשיך אור דתורה בנשמתו להחיות[ה] באור וחיות חדש כמו אמרתך חייתני כו' וכמ"ש ר"ש חדאי לך נפשאי²¹⁵ לך קראי לך תנאי לך דוקא בשבילה להאיר באור החיים כו' כנ"ל, ואח"כ ּ ובתורתו יהגה כו' לשם התורה עצמה ע"כ נק' תורתו ע"ש שהוא המשיך בה מעצמו' אוא"ס שיאיר באור דתורה והוא בחי' הילוך העליון דעצמות א"ס בתורה להיות התורה מתקשרא' בקוב"ה כו', וכמ"ש בס' הבהיר דדוד המלך הי' מחבר²¹⁶ תורה שלמעלה בהקב"ה כו' וכן א' דוד אני תורתך שעשעתי²¹⁷ שהמשיך מבחי' שעשועי' העצמי' דא"ס שנק' שעשוע המלך בעצמותו²¹⁸ בשעשועי' דתורה כו' וד"ל. וזהו לשמה לשם התורה ולא בשביל להאיר אור בנשמתו רק להמשיך אוא"ס בח"ע דתורה וע"כ נק' תורתו כי בתחילה דעסיק אדעתי' דנפשי' לבד אמר תורת הוי' חפצו כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך²¹⁹ כו' כי הוא חייך ממש כו', אבל עוסק בתורה לשמה לשם התורה עצמה. וזה[ו] שנק' תורתו אומנתו שפטור מן התפלה²²⁰ כידוע שהתורה נק' כלי אומנתו לבד כמו שנאמר על התורה ואהי' אצלו אמון אומנא²²¹ כו' (כמשי"ת) (וז"ש בזהר בעדן [ד]עוה"ב עין לא ראתה²²² [כו'] יעשה למחכה לו למאן דדייק²²³ מילין דחכ[מתא] דתורה מפני שע"י התקשרות עיונו בתורה ממשיך משעשועי' העצמי' הנ"ל להיות משתעשע בתורה והוא העדן דעוה"ב וד"ל).

לבובכ"ז יובן יותר מ"ש ואלה המשפטים שהן ההלכות דוקא אשר תשים לפניהם על פניהם²²⁴ לבחי' פני אדם תתאה דהיינו כדי שישים וימשיך מבחי' פנים העליון דאדה"ע בפנים דכנ"י מטעם הנ"ל ולהמשיך המוחין העליונים מזה אל זה בבחי' פא"פ דוקא כו'. ולהבין שורש הדברים איך יכול להיות בכח המשפטים שהן ההלכות שיושם לפניהם לחבר ולייחד עי"ז בחי' פנים העליון בפנים התחתון דכנ"י, הנה יש להקדים ענין א' והוא מ"ש על התורה ואהי' אצלו אמון אמון מוצנע^*225 כו' וכמו אומן הבונה עפ"י ציווי החכם שמצוה לו אופן סדר הבנין בכל פרטיו כך ולא כך כו', והנה ודאי שזה השכל שמשכיל החכם באופן מעשה הבנין שהוא עשי' גשמי' שנק' שכל שבעשי' לבד

לגרצא, ב
ואין לו ערך כלל וכלל לגבי עצם כח חכמתו שמשכיל במושכלות עמוקות מאד כו', עכ"ז הרי גם שכל מצומצם זה שמלובש בעשי' גשמי' נלקח מעצם כח החכ' שבו דוקא וע"כ כל שהוא חכם בעצם יותר יותר יש חכ' עמוקה גם במעשה הבנין וכמ"ש בחכ' יבנה בית²²⁵ כו'. כך יובן למעלה דבחכ' דבמע"ב דכתי' כולם בחכ' עשית²²⁶ כו' וכמ"ש בראשית ברא ות"א בחוכמתא²²⁷ כידוע הגם שזהו חכ' מצומצמת מאד כמו שכל שבעשי' כנ"ל, עכ"ז נלקחה שרש חכ' זאת מבחי' כח חכמתו העצמי' ית' שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כלל כמ"ש לתבונתו אין מספר²²⁸ כו', והוא בחי' חכ' שבתורה הקדומה שקדמה לעולם אלפים שנה²²⁹ כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו²³⁰ שזהו בראשית בשביל התורה שנק' ראשית²³¹ כידוע שלפ"ע כח החכ' העצמי' כך הוא ערך צמצום החכ' שבעשי' שבמע"ב כו'. וז"ש ואהי' אצלו אמון אצלו ממש כו' אמון מוצנע שזהו כמ"ש בזהר אסתכל באוריי' וברא עלמא²³² כמו האומן שבונה ע"פ ראייתו בלוח שמצוייר בו אופן מעשה הבנין וציור זה נעשה ע"פ שכל וחכ' עמוקה שהוא חכ' שבתורה ולכן נק' אמון מוצנע אמון [מופלא]²³³ כו' ששרשה בבחי' פלאות חכ'²³⁴ ּ שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' (וז"ש ה' בחכ' יסד ארץ²³⁵ כו') (כמשי"ת) וד"ל.

לדוהנה כתי' בי מלכים ימלוכו²³⁶ דזהו שהתורה אומרת בי מלכים עליונים ותחתונים ימלוכו, דהנה כתי' מלך במשפט יעמיד ארץ²³⁷ במשפט התורה דוקא להיות שמל' ית' מכ"ע²³⁸ ומלכותו בכל משלה²³⁹ להחיות רוח שפלים²⁴⁰ ולזון את כל העולם מקרני ראמים²⁴¹ כו', ומה שהוא מנהיג כל העולמות בפרטי [איכות] אופני השפע שלהם [הכל] הוא רק ע"פ משפט התורה כמ"ש י"ב שעות הוי היום²⁴² ג' שעות הראשונות יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן [את כו'] שלישית יושב וזן כו', [ו]הוא ב"ד ש"מ דהיינו חכ' שבמל'²⁴³ דאצי' (שם ע"ב²⁴⁴ דמל') שנלקחה חכ' זאת מחכ' דתורה שהוא חכמתו ית' העצמי' כנ"ל במקור בנין התהוות העולמות שהוא רק שכל שבעשי' שנלקחה מעצמיות החכ' שיצוייר בלוח הבנין²⁴⁵ כו' כמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא כו' שזהו עכ"פ לפ"ע עצם כח גדולת חכמתו אם רב או מעט (וכשיחת ת"ח [ש]צריכים לימוד²⁴⁶ כו', כך בחי' נובלות

להרצא, ג
דחכ' שמ"ע²⁴⁷ בשיחה דו"מ²⁴⁸ כו'). כך היא ג"כ בענין הנהגות העולמות בחד"ת²⁴⁹ כמ"ש לאנהגא בהון עלמין²⁵⁰ לגזור או[מר] כך ולא כך בעולמו' עליונים ותחתונים כמלך שגוזר אומר על יושבי ארצו שנק' חכ' המלוכה לבד שהיא קטנה בערך לגבי עצמי' גדולת החכ' שלו לעצמו כנ"ל, אבל מ"מ נלקח כל פרטי ציווי שלו כך ולא כך רק לפ"ע²⁵¹ עצם החכ' העמוקה שלו שלמד לעצמו והוא חכ' דתוה"ק שנא' ואהי' אצלו כו' וד"ל. וזהו בי מלכים ימלוכו בי דוקא דהיינו בחכ' דתוה"ק מלכים העליונים וכמל' דאצי' בבריאה ומל' דבריאה ביצי' עד מל' דמל' דעשי' כל פרטי הנהגות דמל' בעולמות עד זמן²⁵² את כל עוה"ז הגשמי' כו' הכל מלך במשפט דתורה יעמיד ארץ, וכמו בי"מ שגזר וא'²⁵³ יהי אור יהי רקיע תדשא [ה]ארץ²⁵⁴ וכאשר גזר אומר כן הי' לפי שדבר מלך שלטון²⁵⁵, אבל הי' זה רק ע"פ חכ' דתורה כמ"ש בראשית בחוכמתא כו'. וזהו שאמר מתנית[י]ן מלכתא²⁵⁶ דהמשנה הוא מל[כתא] שגוזר ואו' כך ולא כך ואין הכוונה על הלכות ש[ב]משניות עצמן שגוזרים ואומרים בהנהגות המל' בעניני המלוכה, שהרי דברי ההלכות מדברים בעניני החכ' דתורה כמו להבדיל בין טמא לטהור וכשר ופסול וענין מ"ע כשבת ופסח וכה"ג. אלא הענין הוא דע"ש זה נק' המשנה בשם מל' לפי שמחכ' דתו' זו שבהלכות נמשך שרש ההנהגות²⁵⁷ דמל' דאצי' בבי"ע לגזור אומר כך ולא כך, וע"כ נק' הלכות המשנה בשם מל' כמ"ש מאן מלכי רבנן²⁵⁸ כו' ונק' בוניך שעוסקי' בבנינו של עולם²⁵⁹ כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיך²⁶⁰ [כו'] לנטוע שמים וליסוד ארץ שקיום [ויסוד] שמים וארץ וכל צבאם ופרטי אור השפע שלהם הכל נלקח מדבר ה' זו הלכה²⁶¹ וע"כ נק' הלכה הליכות עולם כו'. אבל עצמות ההלכה הוא בחי' הילוך אור החכ' דתורה עצמה בבחי' הפנימי' ועצמי' כנ"ל ונק' נימין דמטרוניתא²⁶² כו' וכידוע דהלכה אותיות הכלה כו', ור"ת דהריעו לה' כל הארץ הלכ"ה²⁶³ לפי שמקור שפע כל הארץ הוא בהלכה דתורה דוקא, וז"ש ה' בחכ' יסד ארץ בחכ' דתו' דוקא יסד פרטי ההנהגה דמל' העליונה בארץ וד"ל.

לווזהו ואלה המשפטים אשר תשים ּ לפניהם משפטים הן ההלכות (ובפרט דיני ממונות ובכל דיני האדם גם בד'²⁶⁴

לזרצא, ד
נזיקי' כו' שלמעלה מדיני או"ה כשר פסול שהוא מדבר בצו"ח שלמטה מאדם), ופי' הלכות הללו היינו בחי' הילוך האור והשפע דח"ע דתורה שנק' הליכות עולם כו' שנעשה מקור לחכ' דמל' דאצי' שנק' אדם תתאה²⁶⁵ להנהגות מדת מל' בבי"ע והוא בחי' פני אדם תתאה דכנ"י כידוע. וע"י בחי' משפטי' הללו דוקא הוא שנמשך והולך בחי' הארת אור פנים אדה"ע להאיר פניו לפני אדם תתאה שהן כנ"י דהיינו להמשיך בחי' מוחין דחב"ד להיות בבחי' פב"פ דוקא, והוא לפי שמשפטים הללו הן בחי' ממוצע ואמצעי בין חכ' אדה"ע לאדה"ת משום דאוריי' מתקשרא בקוב"ה וישראל מתקשראן באוריי' בהילוך שמלמטה למעלה שיהי' בהם יחוד תמידי בלי הפסק לעולם כו' וד"ל.

לחומ"ש אשר תשים דוקא שמשה הוא שישים את המשפטים [לפניהם] כו' כענין שם שם לו חוק ומשפט²⁶⁶ כו' וכענין ותורה שם בישראל²⁶⁷ שימה זו היא לחק עולם שכמשפט הזה יעשה בין איש ואיש, והן בחי' המדות שבתורה שנק' משפט שכולל חו"ג במיצוע נכון שנק' אמת והן ששה מדות בכלל והוא שא' שש שנים יעבוד כו'. וגם כאן בענין המשכה דפני אדם עילאה לאדם תתאה כמו להנהגת המל' הם ששה מדות שזהו ואלה גימ' ל"ו²⁶⁸ ופי' בהפרש²⁶⁹ שכל מדה כלולה מו' מדות וששה מדות הכולל' יחד הוא ו' דואלה (שהוא שם²⁷⁰ מ"ב²⁷¹ שהוא בחי' גבורה בהעלא'²⁷² המל' למעלה שבהן יוכל להיות העלא' בהילוך מלמטה למעלה (כענין שש מעלות לכסא²⁷³ שש כנפי' לא[חד]²⁷⁴ כידוע) כמו [צדיקים] ילכו בם²⁷⁵. וזהו אשר תשים לפניהם לפני הדו"ר שהן הסנהדרין שידעו לשפוט את העם וידעו דרכי המשפט שילכו בם שזהו הלכה אותיות הכלה כנ"ל. ועכ"ז²⁷⁶ יובן כפשוטו אשר תשים לפניהם לפני חכמי ישראל תשים משפטים אלה שבהן יחוברו ויתייחדו למעלה באדה"ע כנ"ל וד"ל. והטעם שע"י משה דוקא ידוע לפי ששרש נשמת משה הי' מבחי' הדעת²⁷⁷ דאדם עילאה שהוא נק' מפתחא דכליל שית²⁷⁸ כו', והוא בבחי' פנימי' דשם מ"ה דח"ע העצמי' שבתוה"ק כמ"ש בו מן המים משיתיהו²⁷⁹ מבחי' מים עליונים דחכ' הקדומה, וע"כ הי' ביכולתו דוקא לעשות חיבור ויחוד להאיר ולהמשיך מעצמיות חכ' ית' בחכ' דאדם תתאה בפנימי' וחיצוני'

לטרצב, א
שהוא ת"ת²⁸⁰ דתו' לפניהם לנש"י ולהנהגות העולמות בחכ' דמל' דאצי', וכמ"ש בזהר ע"פ חכמות בחוץ תרונה²⁸¹ ח"ע דאתמשיך בח"ת כו' וכמ"ש תנו עוז לאלקי'²⁸² לח"ת דמל' שנק' אלקי'²⁸³ כמו עד [ה]אלקי'²⁸⁴ כו', ומי הממשיך כח ועוז זה לחכ' דמל' זהו ע"י משה דוקא שנק' איש האלקי'²⁸⁵ ונק' מחוקק²⁸⁶ שהוא בחי' יסוד אבא²⁸⁷ שהן בחי' המשפטים הנ"ל שנמשך והושם לבני²⁸⁸ אדם תתאה ע"י דוקא, כי משה הוא ענין א' עם המשפטים עצמן ע"כ הוא המחבר וממשיך מח"ע לח"ת להיות הליכות עולם לו כו' כמו משה ידבר כו' וד"ל.

מוהנה מ"ש אשר תשים לפניהם היינו לבחי' פני אדם שבכ"א בפרט כי ד' דגלים דישראל הם כדוגמת ד' מחנות שכינה²⁸⁹ וכמרכבה דפני ארי' אל הימין כו' שא' ופני אדם לארבעתן²⁹⁰ דהיינו שם מ"ה דחכ' שכוללם יחד והוא בחי' פני אדם ּ בכלל ובפרט וכמ"ש ודמות פניהם פני אדם²⁹¹ כו'. והענין הוא כמבו"ל בענין פני ארי' להימין שהוא בחי' אהבה זהו התפעלות מדת האהבה שנולדה מן השכל והטעם בהשגה האלקי' שמוליד אהבה זו וה[י]א בחי' פני אדם בפרט [במדרגה] דפני ארי' להימין, וכמ"כ בסט' דדרום בדגל ראובן²⁹² כו' הוא²⁹³ בחי' המוחין שבמדת אהבה שלהם כמו בראי' עין השכל שבלב ועומק המושג שבלב ועי"ז נתהפך גם הרצון הזר שלא יומשך אחר ההבל ויהי' לו רק לב א' ממש כנ"ל. ועכ"ז יש בזה בחי' תערובות מעט מצד בחי' הישות וגסות שמרגיש בעצמו ונחשב בעינ[י]ו לעובד ה' באמת ויש לו מזה חיות רב לעצמו כו', ולא בזה ישכון אור ה' כי אינו [שורה] רק בבחי' ביטול המציאות בהעדר הרגשת עצמו מכל וכל שנק' מ"ה, והוא כשאינו מרגיש א"ע כלל שיש לו אהבה וזהו ביטול היש לאין האלקי בתכלית ע"י בחי' מ"ה דחכ' דוקא. וכמ"כ בבחי' פני שור מהשמאל בעומ"ש שלימה בכפיי' הרע שבלבו כו' כנ"ל גם בזה יוכל להיות תערובות מעט מאשר הוא עושה דבר מה ונחשב בעצמו לירא אלקי' בבחי' יש ודבר מה, וגם זה צ"ל בבחי' הביטול בעצמו שלא ירגיש א"ע ביראה זו ועומ"ש זה בביטול עצמי לבטל כל בחי' הגסות וישות שלא יהי' נחשב לדבר מה בעיניו, אדרבה יהי' כחוטא בעיניו משום דכמי דבעי למעבד²⁹⁴ כו', ובחי' ביטול עצמו בזה בא ונמשך ג"כ ע"י בחי' שם מ"ה דחכ' שהוא בחי'

מארצב, ב
אדם שבבחי' פני שור. וכמ"כ כפני נשר בבחי' הרחמים אע"פ שהוא בבחי' שפלות ע"כ צ"ל ע"י בחי' ביטול דמ"ה דוקא.

מבוהנה כל בחי' ביטול במדות דאוי"ר ורחמים הנ"ל אינו אלא בחי'²⁹⁵ ביטול הגסות והישות שיש בזה שנק' ביטול היש לאין לבד ואין זה ערך כלל לגבי בחי' ביטול בעצם בבחי' אין בעצם, כידוע שזהו בחי' מ"ה בעצם דפנימי' חכ' והוא בחי' מדרגת משה שא' ונחנו מ"ה כו' בעצם²⁹⁶ שהוא בחי' תכלית הביטול במציאות בלי ירגיש א"ע כלל [וכלל] שזהו באין העצמי' דחכ'²⁹⁷ דוקא. ולזאת הי' מוכרח שיהי' נמשך מבחי' מ"ה [זה] העצמי' דמשה מה שמו²⁹⁸ כו' במדות דאדם תתאה דכנ"י שהוא במוחין שלהם שנק' פני אדם להיות מקור למוחין הללו שיהי' גם בהם בחי' ביטול לאין האלקי בעצם שלמעלה מן הטעם והשגה ובלתי מורגש בעצמו כלל וכלל (ולא כמו שמרגיש בעצמו גם בחי' הביטול וכמו ופילגשו ושמה ראומ"ה²⁹⁹ ראו שאני בטל כו' וכמ"ש במ"א), ואז יכול להיות בחי' ביטול דמה בעצם הזה אף במלאכים דמרכבה דפני ארי' ושור כו' בבחי' פני אדם שבהם לבלי יתפסו לבחי' יש ודבר מה במציאות כלל (וכמ"ש אלפי [שנא"ן] שאינן³⁰⁰ במציאות) עד גם בגופים גשמי' ששרשם מפני שור יש בחי' ביטול זה העצמי' כו'). וזהו אשר תשים לפניהם שהן המשפטי' בחי' הארה והמשכה משם מ"ה דח"ע שתשים ותמשיך לבחי' פני אדם שבמדות שלהם להיות בהם ביטול במציאות בעצם כנ"ל (גם בנה"ב שמפני שור כו' וד"ל).

מגכי תקנה עבד עברי³⁰¹ שש שנים יעבוד כו', הנה פסוק זה קאי אדסמיך לי' ואלה המשפטים שהן בחי' המדות דחכ' דאדם עילאה שנמשך לפני אדם תתאה למעלה להנהגת המל' ולמטה בפני אדם דכנ"י הן ההלכות ש[ב]משנה במתנית[י]ן מל[כת'] כו'. ּ וזהו כי תקנה עבד עברי שהן כנ"י למטה [כמ"ש כי לי בנ"י עבדים³⁰² ], ולמעלה הוא בחי' נער שהוא בחי' נער מט"ט³⁰³ דבריאה³⁰⁴ ונק' עבד'³⁰⁵ דשכינתא כמ"ש הנה ילך מלאכי לפניך³⁰⁶ השמר בו [כו'] כי שמי בקרבו³⁰⁷ (שהוא ו"ק דאצי' שמלובש בקטנות דכלים דו"ק דבריאה כו'), והוא בחי' נער כרביא³⁰⁸ אנפי זוטרי למטה מבחי' פני אדם דמל' דבריאה כו' והוא שנק' שרו ש"ע בכלל כמש[אר]ז"ל נער הייתי גם זקנתי³⁰⁹

מדרצב, ג
שרו של עולם אמרו. ואע"פ שנק' נער לגבי פני אדם דמל', נק' שרו ש"ע ומקור למרכבה דשרפים וחיות הקדש וכפני ארי' כו' דהיינו כל המלאכים דבי"ע שכולם מקבלים ממנו בחי' המוחין חדשים לבקרים ומכחו הם או' שירה בכל יום להיות כולל כולם³¹⁰ (והוא בחי' כלים די"ס דבריאה שהוא בבחי' אלקות ממש רק שהוא בבחי' הקטנות כנער ורבי' כמ"ש כי שמי בקרבו כו') (וז"ש שבלילה הקב"ה רוכב על כרוב קל שלו³¹¹ שהוא בחי' נער מט"ט³¹² השר הגדול הכולל כל השרים ומלאכים עליונים ונק' עבדו זקן ביתו המושל³¹³ כו'), וכל הו' אלפי שנין³¹⁴ שמסתעפים בזמן ומקום נמשך משרו של עולם זה שנק' עבד עברי³¹⁶ וע"כ א' גם זקנתי כי הי' רק בחי' ו' ימים באצי'³¹⁵, וכמו צמצום קטנות המדות שבלב שמתצמצם באותיות המח' (וכמ"ש בזהר שעז"א תשב אנוש עד דכא³¹⁷ כו' וכתיב אנוש כחציר³¹⁸ כו'). והנה להיות שישראל עלו במח' הקדומה בבחי' סתים בסדכ"ס ובס"ר אותיות התורה הקדומה דג' קשרים הם בבחי' סתים, ע"כ גם בגילוי בו"ק דמל' דבריאה שנק' נער ועבד עברי שהוא שכולל כל נש"י המסתעפים בו' אלפי שנין ע"י התקשרות בחכ' שבתורה, שהוא שא[מר] שש שנים יעבוד שהן ו"א שנה^*319 כי אלף שנים למטה כיום³¹⁹ א' באצי' ושנה א' בעולם הבריאה. וזהו ו' שנים יעבוד לשכינה לייחד יחו"ע דאצי' ע"י ההלכות שבש"ס משנה^*320 שהן ו' מדות דמל'³²⁰ דאצי' [ש]מבררים כל הבירורים דק"נ בבירור והבדלה בין טמא לטהור כשר ופסול [כו'], וכנ"ל בענין הלכה שזהו הליכות עולם לו גם להיות מקור להנהגת העולמות הכל כפי משפט התורה שהן ההלכות שבמשנה שביצי'³²¹ (וכענין יושב ודן [את] כו') (וע"כ ריב"ז שהי' שר התורה [שהיא המשנה] אמר אני כשר לפני המלך³²² שנק' שרי המלוכה ויש שר שכולל כולם שע"י יתנהג כל דבר מל' כו' כך בחי' נער מט"ט שרו ש"ע שמקבל משר התורה וע"כ נק' שר הפנים³²³ כו'). וענין יעבוד עבודה זו לאדון העולם שהוא בחי' המל' בכלל בכל וא"ש לברר בירורים כמו העובד את האדמה לתקן ולהצליח לעשות צמיחה רבה בכפלי כפליים, כך הוא עיקר

מהרצב, ד
המשכות דמוחין מחכ' התורה לשרו ש"ע זהו מט"ט שנק' עבד עברי שהן כנ"י למטה כו' אינו אלא בשביל הצמיחה בתוס' שהוא מה שנתהפך חשך לאור מק"נ ע"י מצות מעשיות בתוס' ברכה והמשכה בשם הוי' דאצי' מטעם יתרון האור מן החשך דוקא, וכדרך עבודת עבד הנאמן בבית ובשדה שנמצא ברכה יתירה במעשה ידי[ו] וכמו שהי' ברכה במעשה עבד עברי דיוסף³²⁴ צ"ע כו' (שהוא ג"כ בהעלם בנער מט"ט³²⁵ בזמן הגלות כמו ונתתי נערים שריהם³²⁶ ). ובזה הוא עיקר הבירור ּ הזה ז"ש שש שנים יעבוד כו' בש"ס משנה דוקא שהן ההלכות שנק' משפטים כנ"ל וכידוע דבחכ' אתברירו³²⁷ בחכ' דתושבע"פ דוקא והוא במתניתין מל[כת'] שנמשך לשרו ש"ע שהוא עבד עברי זה מטעם הנ"ל.

מוובשביעית יצא לחפשי חנם³²⁸, פי' ובשביעית באלף השביעי שהוא העוה"ב שהוא שנה הז' בכלל שנק' שמיטה לשנים דוא"ו אלפי שנין דהוי עלמא שאז הוא למעלה מן העבודה דבירורים דעה"ד טו"ר וכמ"ש לע"ל בחריש ובקציר תשבות³²⁹, שזהו בשנה הז' דכתיב ושבתה הארץ שבת לה'³³⁰ כו' להיות[ו] בבחי' אור העצמות דא"ס ב"ה שלמעלה מכל ההשתלשלו' דקו"ח כו', ולא יתכן אז ענין עליות וירידות כלל ונק' מנוחה לחיי העולמים כו' וע"כ נק' יום שכולו שבת³³¹ שכולו ארוך³³² בחיי עולם הנצחי' ולזאת ע"ע [זה] יצא אז לחפשי חנם בלא מצות³³³ כמ"ד מצות בטילות לע"ל³³⁴ כי א"צ עבודה ובירור כלל, ואז הוא שכר המצות ולאחר שלימות הבירורים דחכ' דתורה שבע"פ דוקא וכמארז"ל כל השונה הלכות דוקא בכל יום³³⁵ מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנק' עולם ברור³³⁶, לפי שע"י ההלכות הוא שלימות הבירורים מלמעלה למטה ומלמטלמ"ע כו' והוא מ"ש למחכה לו דוקא למאן דדייק כו' ומטעם הנ"ל וד"ל.