Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אבעז"ה פ' משפטים
ּכי תקנה עבד1 עברי2 כו', הנה י"ל תחילה אמר אשר תשים דקאי במשה שימשיך לכנ"י וזהו לפניהם3 דקאי בבנ"י וא"כ הל"ל כי יקנו לשון רבים כמ"ש לפניה"ם לשון רבים ולמה א' כי תקנה לשון יחיד דמשמע דקאי במשה. והענין הוא דבאמת א"ל4 דכי תקנה זה קאי במשה וקאי על מ"ש בתחלה אשר תשים אתה דוקא וח[ו]זר ומפרש [לו] למשה דוקא כי תקנה עבד עברי כו' ולכך לא א' כי יקנו לשון רבים דלא קאי אלפניהם דסמ[י]ך לי' אלא על מ"ש בתחלה5 ואלה המשפטים אשר תשים לשון יחיד. ולהבין איך יתכן ענין זה דכי תקנה במשה דוקא, הנה י"ל תחלה
ּכי תקנה עבד1 עברי2 כו', הנה י"ל תחילה אמר אשר תשים דקאי במשה שימשיך לכנ"י וזהו לפניהם3 דקאי בבנ"י וא"כ הל"ל כי יקנו לשון רבים כמ"ש לפניה"ם לשון רבים ולמה א' כי תקנה לשון יחיד דמשמע דקאי במשה. והענין הוא דבאמת א"ל4 דכי תקנה זה קאי במשה וקאי על מ"ש בתחלה אשר תשים אתה דוקא וח[ו]זר ומפרש [לו] למשה דוקא כי תקנה עבד עברי כו' ולכך לא א' כי יקנו לשון רבים דלא קאי אלפניהם דסמ[י]ך לי' אלא על מ"ש בתחלה5 ואלה המשפטים אשר תשים לשון יחיד. ולהבין איך יתכן ענין זה דכי תקנה במשה דוקא, הנה י"ל תחלה
ברפד, ב
שרש ענין הקנין מהו, דהנה ידוע ומבואר [במ"א] בענין קונה שמים וארץ6 וקונה הכל7 כו' מהו ההפרש בין בריאה לקנין דמ"ש בראשית ברא8 כו' וכן בורא שמים וארץ9 כו' (כידוע דג' לשונות בורא יוצר [ו]עושה הן ג' עולמות דבי"ע והקנין בבחי' אצי'10 שהוא רק מהעלם לגילוי) דהבריאה*11 לא שייך רק בדבר שהוא מחודש מעיקרו דוקא דהיינו בדבר שנתחדש יש מאין ממש כמ"ש אם בריאה יברא [ה'] ופצתה האדמה11 שזהו דבר חידוש יש מאין שנתחדש12, וכידוע בענין חידוש יש מאין דהיינו שלא הי' הדבר במציאות[ו] כלל בתחלה רק עתה הנה הוא מתהווה ומתחדש מציאותו יש מאין כו'. אבל הקנין הוא עד"מ הקונה הסחורה שמוציאה מרשות המוכר לרשותו שאין זה התחדשות כלל בגוף הדבר לומר שנתחדש מציאותו ברשות הקונה, שהוא הדבר13 כמו שהי' בהווייתו היתה ברשות המוכר בלי שום שינוי כלל רק שינוי הרשות בלבד כו' רק מה שהיתה ביד המוכר נק' העלם [ה]דבר ּ וכאשר בא לידי הקונה נק' גילוי ההעלם אחר שהוציאה לרשותו כו'. וכמשל זה נק' בשם קנין למעלה*14 שהוא למעלה מבחי' הבריאה דהבריאה הוא יש מאין כנ"ל והוא התהוות העולמות מאין ליש שנק' מחודש, אבל באצי' עצמו מה שנאצלו [ה]ע"ס מן המאציל זהו נק' בשם קנין לבד דהיינו שיצאו מן ההעלם לגילוי בלבד, וכידוע דע"ס דאצי' היו כלולים בהעלם עצמו' המאציל ונק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות14 וכאשר באו לידי גילוי במציאות ע"ס זהו כמו הקנין שהדבר יוצא מרשות לרשות לבד כי אין כאן התחדשות כלל בגוף הדבר כו' (וכמו15 קונה שמים וארץ דודאי שו"א באו בבחי' חידוש הבריאה יש מאין ולא בבחי' קנין מהעלם לגילוי לבד, הענין הוא דלגבי עצמו' המאציל שוה אצי' ובריאה16 דכמו שהאצי' הוא בא רק מהעלם לגילוי בבחי' קנין כך קונה שו"א לפי שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כמשי"ת כו'17 ). וזהו כי תקנה עבד עברי דקאי במשה דוקא לפי שמשה הוא הקונה להביא ההעלם לגילוי כמשי"ת, וע"כ א' למשה דוקא כי תקנה ע"ע שמלבד שהוא הקונה למעלה עוד זאת יעשה במה שממשיך הדעת מאצי' לבריאה לנשמות דבי"ע כנ"ל18 שגם הם יהיו בבחי' אדם דאצי' שהוא נק' בשם קנין אע"פ שמצד עצמן הן נשמות דבריאה בחידוש יש מאין ולא בבחי' קנין אבל באמצעות הדעת דאצי' שממשיך בהם יוכלו לבא לבחי' קנין גם הם וד"ל.
שרש ענין הקנין מהו, דהנה ידוע ומבואר [במ"א] בענין קונה שמים וארץ6 וקונה הכל7 כו' מהו ההפרש בין בריאה לקנין דמ"ש בראשית ברא8 כו' וכן בורא שמים וארץ9 כו' (כידוע דג' לשונות בורא יוצר [ו]עושה הן ג' עולמות דבי"ע והקנין בבחי' אצי'10 שהוא רק מהעלם לגילוי) דהבריאה*11 לא שייך רק בדבר שהוא מחודש מעיקרו דוקא דהיינו בדבר שנתחדש יש מאין ממש כמ"ש אם בריאה יברא [ה'] ופצתה האדמה11 שזהו דבר חידוש יש מאין שנתחדש12, וכידוע בענין חידוש יש מאין דהיינו שלא הי' הדבר במציאות[ו] כלל בתחלה רק עתה הנה הוא מתהווה ומתחדש מציאותו יש מאין כו'. אבל הקנין הוא עד"מ הקונה הסחורה שמוציאה מרשות המוכר לרשותו שאין זה התחדשות כלל בגוף הדבר לומר שנתחדש מציאותו ברשות הקונה, שהוא הדבר13 כמו שהי' בהווייתו היתה ברשות המוכר בלי שום שינוי כלל רק שינוי הרשות בלבד כו' רק מה שהיתה ביד המוכר נק' העלם [ה]דבר ּ וכאשר בא לידי הקונה נק' גילוי ההעלם אחר שהוציאה לרשותו כו'. וכמשל זה נק' בשם קנין למעלה*14 שהוא למעלה מבחי' הבריאה דהבריאה הוא יש מאין כנ"ל והוא התהוות העולמות מאין ליש שנק' מחודש, אבל באצי' עצמו מה שנאצלו [ה]ע"ס מן המאציל זהו נק' בשם קנין לבד דהיינו שיצאו מן ההעלם לגילוי בלבד, וכידוע דע"ס דאצי' היו כלולים בהעלם עצמו' המאציל ונק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות14 וכאשר באו לידי גילוי במציאות ע"ס זהו כמו הקנין שהדבר יוצא מרשות לרשות לבד כי אין כאן התחדשות כלל בגוף הדבר כו' (וכמו15 קונה שמים וארץ דודאי שו"א באו בבחי' חידוש הבריאה יש מאין ולא בבחי' קנין מהעלם לגילוי לבד, הענין הוא דלגבי עצמו' המאציל שוה אצי' ובריאה16 דכמו שהאצי' הוא בא רק מהעלם לגילוי בבחי' קנין כך קונה שו"א לפי שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כמשי"ת כו'17 ). וזהו כי תקנה עבד עברי דקאי במשה דוקא לפי שמשה הוא הקונה להביא ההעלם לגילוי כמשי"ת, וע"כ א' למשה דוקא כי תקנה ע"ע שמלבד שהוא הקונה למעלה עוד זאת יעשה במה שממשיך הדעת מאצי' לבריאה לנשמות דבי"ע כנ"ל18 שגם הם יהיו בבחי' אדם דאצי' שהוא נק' בשם קנין אע"פ שמצד עצמן הן נשמות דבריאה בחידוש יש מאין ולא בבחי' קנין אבל באמצעות הדעת דאצי' שממשיך בהם יוכלו לבא לבחי' קנין גם הם וד"ל.
גרפד, ג
ויובן [ביאור] זה ע"פ הידוע ההפרש שבין נשמות דאצי' לנשמות דבריאה ע"פ ויבא יוסף הביתה19 לעשות מלאכתו ות"א למיבדק כתבי חושבנא20 וזה פלא גדול דהילוך21 יוכל להיות דבר והיפוכו כא' שהרי יוסף הי' בחי' מרכבה להיות שהי' שרש נשמתו באצי' ממש, ופי' מרכבה הוא בחי' הביטול והדביקות תמידית באמיתי' כל חושי גופו ג"כ ואיך הי' להיפך להטריד עצמו בכל עומק העסקי' בכתבי חושבנא ואיך לא הי' מבלבלים אותו כלל מאמיתי' דביקותו וביטולו כו', אלא צ"ל שאין עניני עוה"ז תופסים מקום כלל עד שלא יבלבלו מחשבתו ודביקותו כלל ויכול להיות דבוק רק למעלה באמיתי' הביטול ובאותה שעה עצמו חושב בעומק החשבון בכל פרטי הצטרכות העסקי', וא"ז22 רק במי שנשמתו באצי' ממש ולא במי שנשמתו מאצי' שמלובש בבריאה. והטעם מובן להיות שהארת אצי' בבריאה הרי כבר נסתר ונתצמצם אור האצי' ע"י מסך כו' להיות התהוות הבריאה יש מאין, ומאחר שנעשה בבחי' יש עכ"פ ע"כ מי שנשמתו מע"ס דבריאה לא יוכל להיות מרכבה לאצי' כ"א ע"י מס"נ בעת הכושר ולא תמידי', ומכ"ש23 באותו עת שנטרד בעניני עוה"ז כי תופסים מקום אצלו במח' ואיך יוכל להיות מח[שבתו] פנוי' לגמרי בדביקות אמיתי' להיות בבחי' מרכבה ממש. אך מי שנשמתו באצי' עצמו שהוא בבחי' אוא"ס דאיהו וחיוהי חד24 שאין הבריאה והיצי' תופסים מקום כלל שיצטרך לפשוט עצמו משם ע"י הכנה במס"נ או לפנות מטרדות עוה"ז ע"כ גם בהיותו טרוד מאד בכתבי דחושבנא הוא דבוק למעלה כי למעלה ולמטה שוין בלתי יתבלבל מזה כלל וכלל. וע"כ לא הי' בחי' מרכבה רק כמו האבות25 שהיו בבחי' האצי' עצמו וכמ"ש באברהם אשר התהלכתי לפניו26 התהלך לפני27 בבחי' דביקות וביטול תמידי בלי הפסק אפי' בהיותו עוסק בצרכי ביתו ועבודה בשדה כו' וכן ויתהלך חנוך28 את האלקי' ּ וכה"ג משה ואהרן, אבל נשמות ששרשם מבחי' האצי' שמלובש בבריאה בהפסק המסך כו' יש בהם שינויים לפעמים עולים במס"נ בדביקות אמיתי' מבריאה לאצי' שנק' מבחי'29 גדלות המוחין וזהו מצד הסתר אור האצי' צריכים להפשטת הגשמיי' ביותר כמו שאר הנביאים זולת משה כו', ולפעמים הם בבחי' הקטנות וזהו לפ"ע הזדככות החומר שלהם בשינוי העיתים כו' שהוא
ויובן [ביאור] זה ע"פ הידוע ההפרש שבין נשמות דאצי' לנשמות דבריאה ע"פ ויבא יוסף הביתה19 לעשות מלאכתו ות"א למיבדק כתבי חושבנא20 וזה פלא גדול דהילוך21 יוכל להיות דבר והיפוכו כא' שהרי יוסף הי' בחי' מרכבה להיות שהי' שרש נשמתו באצי' ממש, ופי' מרכבה הוא בחי' הביטול והדביקות תמידית באמיתי' כל חושי גופו ג"כ ואיך הי' להיפך להטריד עצמו בכל עומק העסקי' בכתבי חושבנא ואיך לא הי' מבלבלים אותו כלל מאמיתי' דביקותו וביטולו כו', אלא צ"ל שאין עניני עוה"ז תופסים מקום כלל עד שלא יבלבלו מחשבתו ודביקותו כלל ויכול להיות דבוק רק למעלה באמיתי' הביטול ובאותה שעה עצמו חושב בעומק החשבון בכל פרטי הצטרכות העסקי', וא"ז22 רק במי שנשמתו באצי' ממש ולא במי שנשמתו מאצי' שמלובש בבריאה. והטעם מובן להיות שהארת אצי' בבריאה הרי כבר נסתר ונתצמצם אור האצי' ע"י מסך כו' להיות התהוות הבריאה יש מאין, ומאחר שנעשה בבחי' יש עכ"פ ע"כ מי שנשמתו מע"ס דבריאה לא יוכל להיות מרכבה לאצי' כ"א ע"י מס"נ בעת הכושר ולא תמידי', ומכ"ש23 באותו עת שנטרד בעניני עוה"ז כי תופסים מקום אצלו במח' ואיך יוכל להיות מח[שבתו] פנוי' לגמרי בדביקות אמיתי' להיות בבחי' מרכבה ממש. אך מי שנשמתו באצי' עצמו שהוא בבחי' אוא"ס דאיהו וחיוהי חד24 שאין הבריאה והיצי' תופסים מקום כלל שיצטרך לפשוט עצמו משם ע"י הכנה במס"נ או לפנות מטרדות עוה"ז ע"כ גם בהיותו טרוד מאד בכתבי דחושבנא הוא דבוק למעלה כי למעלה ולמטה שוין בלתי יתבלבל מזה כלל וכלל. וע"כ לא הי' בחי' מרכבה רק כמו האבות25 שהיו בבחי' האצי' עצמו וכמ"ש באברהם אשר התהלכתי לפניו26 התהלך לפני27 בבחי' דביקות וביטול תמידי בלי הפסק אפי' בהיותו עוסק בצרכי ביתו ועבודה בשדה כו' וכן ויתהלך חנוך28 את האלקי' ּ וכה"ג משה ואהרן, אבל נשמות ששרשם מבחי' האצי' שמלובש בבריאה בהפסק המסך כו' יש בהם שינויים לפעמים עולים במס"נ בדביקות אמיתי' מבריאה לאצי' שנק' מבחי'29 גדלות המוחין וזהו מצד הסתר אור האצי' צריכים להפשטת הגשמיי' ביותר כמו שאר הנביאים זולת משה כו', ולפעמים הם בבחי' הקטנות וזהו לפ"ע הזדככות החומר שלהם בשינוי העיתים כו' שהוא
דרפד, ד
מפני שהעולם הבריאה תופס מקום אצלם כו'. משא"כ ביוסף ומשה [וכו'] וכן דוד א' אם זכרתיך על יצועי30 שאז הוא בבחי' הקטנות ג"כ באשמורות אהגה בך דדוד הי' מרכבה31 ל[מל' ד]אצי' ממש32 דקטנות וגדלות שוין ממש. וז"ש ואלה הגבורים אשר לדוד33 אשר יעזרו לדוד בלא לב ולב34 פי' לא לב ולב שוין כו' וכמ"ש בק"ש ובשכבך ובקומך35 יהי' שניהם בשוה כי יש בכאו"א מישראל בשרשו מבחי' אור האצי' עצמו. וזהו כי תקנה ע"ע כנ"ל דע"י המשכות הדעת דמשה יוכלו גם נשמות דבי"ע להיות כמו בבחי' האצי' ממש להיות בבחי' קנין כו' וד"ל.
מפני שהעולם הבריאה תופס מקום אצלם כו'. משא"כ ביוסף ומשה [וכו'] וכן דוד א' אם זכרתיך על יצועי30 שאז הוא בבחי' הקטנות ג"כ באשמורות אהגה בך דדוד הי' מרכבה31 ל[מל' ד]אצי' ממש32 דקטנות וגדלות שוין ממש. וז"ש ואלה הגבורים אשר לדוד33 אשר יעזרו לדוד בלא לב ולב34 פי' לא לב ולב שוין כו' וכמ"ש בק"ש ובשכבך ובקומך35 יהי' שניהם בשוה כי יש בכאו"א מישראל בשרשו מבחי' אור האצי' עצמו. וזהו כי תקנה ע"ע כנ"ל דע"י המשכות הדעת דמשה יוכלו גם נשמות דבי"ע להיות כמו בבחי' האצי' ממש להיות בבחי' קנין כו' וד"ל.
הוהנה י"ל בטעם הדבר דאיך יתכן שע"י בחי' המשכת הדעת שע"י משה יוכלו כל נשמות להיות בבחי' קנין שבבחי' האצי' אפי' בנפש דעשי' בקטן שבישראל כו', אך צריך להבין תחלה מהו ענין ע"ע. דהנה ידוע בטעם קריאת [שם] עברי משום דאאע"ה בעה"נ הי' כמ"ש בעבה"נ ישבו אבותיכם36 וא' בזהר בעה"נ ההוא נהר דאשתמודע כו' והוא מ"ש ונהר יוצא מעדן37 מעה"נ זה דוקא, וביאור הענין ידוע דנהר שיוצא מעדן הוא בחי' פנימי' בינה ששם מתגלה מפנימי' ע"י38 שנק' עדן סתימאה39 כו' שע"ז א' עין לא ראתה40, אך בנהר זה שיוצא מעדן הוא שנמצא שרש וראש לכל השתלשלו' עו"ע כמו עד"מ הנהר הגדול שהוא מקור כללי לכל הנהרות ובריכות מים שמסתעפים הימנה לכל צד וכמ"כ נהר שיוצא מעדן הוא נהר א' כללי וממנו יפרד והי' לארבעה ראשים שהן ד' נהרות כוללים כידוע. וכאשר חטא אדה"ר בעה"ד טו"ר נמשך התערובות טו"ר41 בכל הד' נהרות שיצאו ונפרד[ו] מבחי' הנהר הראשון בכל חלקי העולם כי נפלו שם מרפ"ח ניצוצי'42 והבירור הי' בס"ר נש"י שיצא[ו] מן נהר נילוס43 כידוע וקבלו התורה פב"פ כו', כי שרש הס"ר היו מאברהם שנא' [בו] ואקח אותו מעה"נ44 ונק' אברהם העברי45. והענין הוא שהי' נשמתו מלמעלה מן הנה"ר שיוצא מעדן ונק' עב"ר הנהר [דעובר] לישנא דאקדומי הוא כמו עובר לעשייתן46 כו' והוא בחי' ההעלם דעדן סתימאה הנ"ל דעדיין לא בא בגילוי בנהר כלל, והוא בבחי' עצמ[ו]' אוא"ס ב"ה שלמעלה מעלה מכל עיקר ומקור ההשתל' דאבי"ע כו' שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל (והוא בבחי' העיגולים שלמעלה מבחי' יושר כמשל עיגול
ורפה, א
כדור הארץ47 שאין בו מעלה ומטה48 שהרי השוכני' בכדור הארץ מתחת רגלינו לא יפלו למטה כו' כי הכל שוין בו, משא"כ בבחי' היושר שבציור ּ אדם יש בו חילוקי מדריגות ראש ורגל כו' וד"ל. ועוד יובן זה מענין הידיעה והשגחה כללי' מבחי' ד"ע וד"ת הוא השגחה אלקי' שבא בסדר השתלשלו' מע"ס דאצי' או"כ עד למטה שעיניו משוטטות49 כו' ועיניו פקוחות50 [ע]ל כל [כו'], אבל שתיהם51 הידיעה וההשגחה שוה מה שיודע ומשגיח על האדם השפל עם מה52 שיודע ומשגיח בעולמות העליונ[י'] בגעה"ע ותחתון שוה ומשוה קטן וגדול כולם נסקרי' כא' נשמות בג"ע עם הדצ"ח הגשמי, אין זאת מידיעה שבאה בהשתלשלו' אלא באה מידיעה [דד"ע] שלמעלה מעלה מסדר ההשתל' דאבי"ע שקטן וגדול שוין ממש והוא בחי' העיגולים שאין שם מעלה ומטה כלל. וזהו לפניך [ממש] נגלו כל תעלומות53 וסתרי כל חי בשוה מגדול ועד קטן שבקטנים כו' וד"ל, ושם נאמר אדם ובהמה תושיע ה'54 אדם ובהמה בשוה ממש תושיע בלי הפסק55 כלל בין אדם לבהמה ששוה ומשוה קטן וגדול כנ"ל.
כדור הארץ47 שאין בו מעלה ומטה48 שהרי השוכני' בכדור הארץ מתחת רגלינו לא יפלו למטה כו' כי הכל שוין בו, משא"כ בבחי' היושר שבציור ּ אדם יש בו חילוקי מדריגות ראש ורגל כו' וד"ל. ועוד יובן זה מענין הידיעה והשגחה כללי' מבחי' ד"ע וד"ת הוא השגחה אלקי' שבא בסדר השתלשלו' מע"ס דאצי' או"כ עד למטה שעיניו משוטטות49 כו' ועיניו פקוחות50 [ע]ל כל [כו'], אבל שתיהם51 הידיעה וההשגחה שוה מה שיודע ומשגיח על האדם השפל עם מה52 שיודע ומשגיח בעולמות העליונ[י'] בגעה"ע ותחתון שוה ומשוה קטן וגדול כולם נסקרי' כא' נשמות בג"ע עם הדצ"ח הגשמי, אין זאת מידיעה שבאה בהשתלשלו' אלא באה מידיעה [דד"ע] שלמעלה מעלה מסדר ההשתל' דאבי"ע שקטן וגדול שוין ממש והוא בחי' העיגולים שאין שם מעלה ומטה כלל. וזהו לפניך [ממש] נגלו כל תעלומות53 וסתרי כל חי בשוה מגדול ועד קטן שבקטנים כו' וד"ל, ושם נאמר אדם ובהמה תושיע ה'54 אדם ובהמה בשוה ממש תושיע בלי הפסק55 כלל בין אדם לבהמה ששוה ומשוה קטן וגדול כנ"ל.
זוזהו כי תקנה ע"ע הוא הנשמה אלקי' שנק' עברי שבא מעב"ר הנה"ר שיוצא מעדן שישראל עלו במח'56 סתימאה בעדן הנ"ל, וזהו כי תקנה בבחי' הקנין שבא יבא מן ההעלם לגילוי בלבד כי כבר הי' הנה"א57 בעב"ר הנהר רק שיומשך מהעלם לגילוי בלבד הוא ע"י משה דוקא, כי הנה שרש נשמת משה הוא מן המ"ע כו' כמ"ש [בו] כי מן המים משיתיהו58. והענין הוא כמ"ש יהי רקיע בתוך המים59 כו' שהוא הבדלה בין מ"ע דתהו למ"ת דתיקון וזהו כענין עבר הנהר, שהנהר הוא הנמשך בגילוי מן ההעלם ומ"ע שמעל לרקיע הוא בבחי' העיגולים דתהו שאין בהם מעלה ומטה ושום התחלקות [ו]שם שוין קטן וגדול כנ"ל שכולם שם בתכלית הביטול דמ"ה בתכלית. וזהו כי מן המים משיתיהו שעיקר טעם קריאת שם משה אינו ע"ש המים עצמן אלא ע"ש המש[י]כה מן המ"ע כו', וכתרגומו משיתיהו שחלתי'61 כו', והוא שמיטת החסד60 שקדמה לשמיטה זו שאנו בה כמ"ש בס' התמונה62 ובלשון המקובלים האחרוני' נק' בשם תהו ותיקון והכל ענין א' וב' נשמות דחנוך ומשה63 ירדו מעולם התהו לעולם התיקון כו'. וע"כ יש ביכולת משה להשפיע לכל א' מישראל גם בפחות שבפחותים שיהי' בבחי' הדעת דאדם שנק' זרע אדם כו' ולאהפכא חשוכא לנהורא בפנימי' המדות דאוי"ר כנ"ל לפי ששם שוין קטן וגדול, וזהו אשר תשים אתה דוקא לפי
חרפה, ב
שמשה הוא המשפיע וממשיך לכ"א מבחי' ד"ע כנ"ל הטעם. ולזה א' כי תקנה לשון יחיד שקנין זה הוא ע"י משה דוקא, וזהו בב' אופנים א' מצד הנשה"א64 שכבר היתה בעה"נ כנ"ל וא"צ רק להביא' משם מן ההעלם לגילוי, והב' מצד הגוף שמסתיר על הנשמ' [ו]נק' בהמה שבאדם [הנה] גם בזה נמשך הדעת דאדם, להיות מזרע בהמה זרע אדם ע"י המשכת מזון העשב כנ"ל שהוא ג"כ ע"י משה כמ"ש ונתתי עש"ב בשד"ך לבהמת"ך65 כו', וקנין זה הוא שמביא מעולם הפירוד לעולם היחוד. וזהו פי' הפשוט דכי תקנ"ה ע"ע דישראל [נק'] עבדים*66 מצד הגוף ונק' בנים מצד הנשמה ששרשה בעה"נ מטעם הנ"ל דעלו במח' כו' וזהו פי' ע"ע, וכי תקנה קאי על שניהם רק שהנשמה נקנית מן ההעלם דאוא"ס בעצמו מלמעלמ"ט ומה שנק' עבד מצד הגוף [נ]קנה מלמטלמ"ע ּ והכל א' דמה שיש כח ועוז לבהמה להיות באדם זהו בא רק מצד שרש הנשמה בעה"נ ששם אדם ובהמה שוין. וזהו שאנו רואים שיש כח גדול בנשמה יותר מן המלאך שהנשמה יכול[ה] לירד בגוף גשמי ולהפוך חשך לאור משא"כ המלאך כידוע בענין הנפילים [היו66 כו'] מפני שהמלאך בחי' בריאה יש מאין בדבור שאין בכחו רק לפ"ע הצמצום במדה כו', אבל הנשמה גם בירידתה בחשך החומרי אין בה שינוי מכמו שהיתה במקורה להיותה באה רק67 בבחי' קנין מרשות לרשות לבד כו' וד"ל. ונמצא יש כאן ב' טעמים לענין דכי תקנה ע"ע כו', [ה]א' מצד נש"י ששרשם למעלה [מ]עבה"נ [ששם שוין קטן וגדול אדם ובהמה כו'. והב' מצד משה עצמו שהוא נמשך מן המ"ע דהיינו ג"כ מבחי' התהו שקדם הרבה לעולם התיקון68 והוא בחי' העיגולי' הנ"ל] ששם שוין קטן וגדול כו'. וב' הטעמים כא' טובים והכל א' דמשום ב' הטעמים [הללו] א' למשה דוקא אשר תשים אתה לפניהם מבחי' הדעת עד הקטן שבהם וזהו כי תקנה ע"ע אתה הקונ"ה, ולכך לא א[מר] כי יקנ"ו לשון רבים משום דארישא קאי אאשר תשים ולא אלפניהם [דסמיך לי'] כנ"ל וד"ל.
שמשה הוא המשפיע וממשיך לכ"א מבחי' ד"ע כנ"ל הטעם. ולזה א' כי תקנה לשון יחיד שקנין זה הוא ע"י משה דוקא, וזהו בב' אופנים א' מצד הנשה"א64 שכבר היתה בעה"נ כנ"ל וא"צ רק להביא' משם מן ההעלם לגילוי, והב' מצד הגוף שמסתיר על הנשמ' [ו]נק' בהמה שבאדם [הנה] גם בזה נמשך הדעת דאדם, להיות מזרע בהמה זרע אדם ע"י המשכת מזון העשב כנ"ל שהוא ג"כ ע"י משה כמ"ש ונתתי עש"ב בשד"ך לבהמת"ך65 כו', וקנין זה הוא שמביא מעולם הפירוד לעולם היחוד. וזהו פי' הפשוט דכי תקנ"ה ע"ע דישראל [נק'] עבדים*66 מצד הגוף ונק' בנים מצד הנשמה ששרשה בעה"נ מטעם הנ"ל דעלו במח' כו' וזהו פי' ע"ע, וכי תקנה קאי על שניהם רק שהנשמה נקנית מן ההעלם דאוא"ס בעצמו מלמעלמ"ט ומה שנק' עבד מצד הגוף [נ]קנה מלמטלמ"ע ּ והכל א' דמה שיש כח ועוז לבהמה להיות באדם זהו בא רק מצד שרש הנשמה בעה"נ ששם אדם ובהמה שוין. וזהו שאנו רואים שיש כח גדול בנשמה יותר מן המלאך שהנשמה יכול[ה] לירד בגוף גשמי ולהפוך חשך לאור משא"כ המלאך כידוע בענין הנפילים [היו66 כו'] מפני שהמלאך בחי' בריאה יש מאין בדבור שאין בכחו רק לפ"ע הצמצום במדה כו', אבל הנשמה גם בירידתה בחשך החומרי אין בה שינוי מכמו שהיתה במקורה להיותה באה רק67 בבחי' קנין מרשות לרשות לבד כו' וד"ל. ונמצא יש כאן ב' טעמים לענין דכי תקנה ע"ע כו', [ה]א' מצד נש"י ששרשם למעלה [מ]עבה"נ [ששם שוין קטן וגדול אדם ובהמה כו'. והב' מצד משה עצמו שהוא נמשך מן המ"ע דהיינו ג"כ מבחי' התהו שקדם הרבה לעולם התיקון68 והוא בחי' העיגולי' הנ"ל] ששם שוין קטן וגדול כו'. וב' הטעמים כא' טובים והכל א' דמשום ב' הטעמים [הללו] א' למשה דוקא אשר תשים אתה לפניהם מבחי' הדעת עד הקטן שבהם וזהו כי תקנה ע"ע אתה הקונ"ה, ולכך לא א[מר] כי יקנ"ו לשון רבים משום דארישא קאי אאשר תשים ולא אלפניהם [דסמיך לי'] כנ"ל וד"ל.
טשש שנים יעבוד, פי' שש שנים היינו שיתא א"ש דהוי עלמא69 כו', וביאור הענין הנה כתיב ואברהם זקן בא בימים70 ופי' בזהר באינון יומין עילאין שהן בחי' הלבושי' כו' ע"ש. ולהבין הטעם שהימים נק' לבושי', הנה כתיב והיתה נפש אדוני71 צרורה בצרור החיים, פי' צרור היינו כמו עד"מ הצרור שצוררים הכסף בכיס של עור לשמירה כו', כך כל נשמה אלקי' יש לה לבוש זך
ירפה, ג
שנק' צרור החיים שתצרר בו ותתעלם שעי"ז תוכל לקבל אור [ו]זיו השכינה בג"ע מפני שא"א שתשיג אור האלקי כמות שהיא72 בלי מסך ולבוש המסת[י]ר ואם הי' מסתיר לגמרי לא הי' זה73 השגה כלל, אלא הענין הוא דזה הלבוש הוא לבוש זך ובהיר שע"י תראה ותשיג אור אלקי כמו עד"מ שא"א להסתכל באור צח ובהיר ביותר כ"א ע"י לבוש ומסך זך כו'. וזהו הלבוש שנעשה ממעשה המצות בעוה"ז דוקא כמו ממצות הצדקה להחיות רוח שפלים74 כו' וכתיב והלך לפניך צדקיך75 כו' שנעשה לבוש צח שתלביש בו הנשמה וכה"ג כל התו"מ שנעשי' בעוה"ז דוקא מבירורי' דרפ"ח כו', וכל יום ויום שעושה מצוה א' מן המצות נק' ימים אלה בשם לבושין כי הימים באים מלמעלה מן הזמן בתוך הזמן לברר בכ"י ויום מרפ"ח ניצוצין כו', וכל יום שאין בו מעשה מצות לא נעש[ה] בו בחי' לבוש וז"ש ימים יוצרו ולא אח"ד בהם76 כו' וכמ"ש במ"א. וז"ש ואברהם זקן בא בימים ביומין עילאין שבאי' בזמן הי' בהם יחו"ע דמעשה המצות ברוחני' שאאע"ה קיים כל התומ"צ77 ברוחניות וכמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי78 כו' וכמ"ש במ"א. וכך יובן גם כאן במ"ש שש שנים יעבוד הע"ע הנ"ל, דהנה הע"ע יצא מן ההעלם דעצמו' דא"ס ב"ה לידי גילוי בבחי' קנין כנ"ל ולמה יצאו מעה"נ, היינו כמו שרשם הראשון אברהם שהי' כל ימיו בעבודת הבירורי' דרפ"ח כו' כך בכל נשמה בפרט שנק' עברי ונק' עבד עבודתו בכל יום לעשות מצות שנק' לבושי' כנ"ל. וזהו שש שנים יעבוד הע"ע והן וא"ש דהוי עלמא כידוע שהן ו' יומין79 עילאין דאצי' בלבד שכלולין בהם כל הדורות מאדם עד משיח ּ ועוה"ב וכל נשמה לפי מספר ימיו הקצובים לו בוא"ש [י]עשה לבושי' ממצות מעשיות שזהו כל עיקר כוונת המאציל ב"ה וד"ל.
שנק' צרור החיים שתצרר בו ותתעלם שעי"ז תוכל לקבל אור [ו]זיו השכינה בג"ע מפני שא"א שתשיג אור האלקי כמות שהיא72 בלי מסך ולבוש המסת[י]ר ואם הי' מסתיר לגמרי לא הי' זה73 השגה כלל, אלא הענין הוא דזה הלבוש הוא לבוש זך ובהיר שע"י תראה ותשיג אור אלקי כמו עד"מ שא"א להסתכל באור צח ובהיר ביותר כ"א ע"י לבוש ומסך זך כו'. וזהו הלבוש שנעשה ממעשה המצות בעוה"ז דוקא כמו ממצות הצדקה להחיות רוח שפלים74 כו' וכתיב והלך לפניך צדקיך75 כו' שנעשה לבוש צח שתלביש בו הנשמה וכה"ג כל התו"מ שנעשי' בעוה"ז דוקא מבירורי' דרפ"ח כו', וכל יום ויום שעושה מצוה א' מן המצות נק' ימים אלה בשם לבושין כי הימים באים מלמעלה מן הזמן בתוך הזמן לברר בכ"י ויום מרפ"ח ניצוצין כו', וכל יום שאין בו מעשה מצות לא נעש[ה] בו בחי' לבוש וז"ש ימים יוצרו ולא אח"ד בהם76 כו' וכמ"ש במ"א. וז"ש ואברהם זקן בא בימים ביומין עילאין שבאי' בזמן הי' בהם יחו"ע דמעשה המצות ברוחני' שאאע"ה קיים כל התומ"צ77 ברוחניות וכמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי78 כו' וכמ"ש במ"א. וכך יובן גם כאן במ"ש שש שנים יעבוד הע"ע הנ"ל, דהנה הע"ע יצא מן ההעלם דעצמו' דא"ס ב"ה לידי גילוי בבחי' קנין כנ"ל ולמה יצאו מעה"נ, היינו כמו שרשם הראשון אברהם שהי' כל ימיו בעבודת הבירורי' דרפ"ח כו' כך בכל נשמה בפרט שנק' עברי ונק' עבד עבודתו בכל יום לעשות מצות שנק' לבושי' כנ"ל. וזהו שש שנים יעבוד הע"ע והן וא"ש דהוי עלמא כידוע שהן ו' יומין79 עילאין דאצי' בלבד שכלולין בהם כל הדורות מאדם עד משיח ּ ועוה"ב וכל נשמה לפי מספר ימיו הקצובים לו בוא"ש [י]עשה לבושי' ממצות מעשיות שזהו כל עיקר כוונת המאציל ב"ה וד"ל.
יאופי' יעבוד עבודה זו ל' תיקון וע"ע הנ"ל יתקן אותו כמו עורות עבודים80 כו' שהוא להלבין קליפת העור כו', והענין הוא כידוע דהמצות מעשיות נעשים למטה בדברים גשמי' בק"נ כמו במצות טלית ותפילין בצמר וקלף גשמי וכה"ג כל המ"ע, ואע"פ שזהו רצה"ע ממש ונק' מצות ה' ממש, עכ"ז כדי שיעלו לה' למעלה להיות בבחי' כלי ממש לגילוי אור האלקי עד שיהיו נק' מצותיו ממש כמ"ש אשר קדשנו במצותיו81 שיהי' נק' מצות ה' ממש כו' והוא בבחי' רמ"ח אברים דמלכא כידוע ברמ"ח פקודין82 דמ"ע כו', הנה צריך תחלה לעבוד ולתקן אותם דהיינו להיות מופשטים מבחי' גשמיות דנוג"ה מכמו שהן למטה בהתלבשות הגשמיי' (ואפי' מצות אהוי"ר שבלב ומצות
יברפה, ד
יחו"ע ויחו"ת שבק"ש בהשגה שבמוח צריך ג"כ הפשטה מגשמיות דמוח ולב כשיעלה למעלה וכן מצות ת"ת שלמטה כו'). וזהו הנק' עיבוד ותיקון, ובמה הם מתתקנים ומזדככים ה"ז בא ע"י העלאת אהוי"ר בעבודה שבלב זו תפלה83 דוקא שעי"ז עולין כל המצות שעושין כל היום בהזדככות וליבון מגשמיות לרוחניות עד רום המעלות, לפי שהאהוי"ר נק' גדפין84 עד"מ כנפי העוף שפורחים בהם למעלה ותומ"צ נק' גופא כנ"ל וכמו שבגדפין מגביהי' ומעלי' את גוף [העוף] כך אוי"ר מעלין למצות כו' (והוא בחי' הכוונה ורעו"ד שיש בכל מעשה המצות מחמת העבודה שבלב שנשאר רושם על כל היום בעשותו המצוה שבזה עולין מגשמי' ויעלו לרצון לפני ה', או ע"י האוי"ר של יום המחר עולין כל המעשה מצות85 שעשה אתמול בגדפין שמעלין בו, ואמנם גם מצות אהוי"ר עצמן צריך תיקון כנ"ל). וזהו כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה86 כו', פי' עד"מ עדר הרחלים שצמרם מתטנף ואינם ראוים ללבוש כמו [שהן מפני הילוכם במקומות המטונפים הרי הרועה הנאמן מוליכם למי הנהר להרחיצם היטב עד שיהיו כמו] צמר נקי ב"י87 כו'. וכך הנמשל בנשמות88 שנק' צאן89 כמ"ש אז תעבורנה הצאן90 ע"י מונה שהנשמה בעוה"ז אע"פ שעשתה כמה מצות מפני שהוא בגשמיות דק"נ בעולם השפל החומרי צריך רחיצה במים עליונים ע"י הרועה הנאמן שהוא בחי' משה רע"מ91 שהוא ממשיך הדעת לכנ"י ממקורו שנא' בו כי מן המים משיתיהו ממ"ע דבחי' עיגולי' כנ"ל, וזהו שעלו מן הרחצה. אך עיקר הרחיצה ע"י האהבה שנמשך כמים בעבודה שבלב זו תפלה דוקא, ואע"פ שתפלה דרבנן92 וק"ש דאוריי' האהוי"ר שבלב מרחיצין יותר מטעם הנ"ל ששרשן בבחי' מ"ע דמשה לפי שנתחב"ס וסוב"ת93 דוקא, ובאוי"ר שבא במעשה דוקא הוא נק' סוף הכל וכמ"ש סו"ף דבר כו' את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור94 בפו"מ וסוף דבר זה נעוץ בתחלת הכל שהוא בחי' מ"ע דמשה שלמעלה מעלה מכל ההשתל' ע"כ הם מלבנים ביותר וד"ל.
יחו"ע ויחו"ת שבק"ש בהשגה שבמוח צריך ג"כ הפשטה מגשמיות דמוח ולב כשיעלה למעלה וכן מצות ת"ת שלמטה כו'). וזהו הנק' עיבוד ותיקון, ובמה הם מתתקנים ומזדככים ה"ז בא ע"י העלאת אהוי"ר בעבודה שבלב זו תפלה83 דוקא שעי"ז עולין כל המצות שעושין כל היום בהזדככות וליבון מגשמיות לרוחניות עד רום המעלות, לפי שהאהוי"ר נק' גדפין84 עד"מ כנפי העוף שפורחים בהם למעלה ותומ"צ נק' גופא כנ"ל וכמו שבגדפין מגביהי' ומעלי' את גוף [העוף] כך אוי"ר מעלין למצות כו' (והוא בחי' הכוונה ורעו"ד שיש בכל מעשה המצות מחמת העבודה שבלב שנשאר רושם על כל היום בעשותו המצוה שבזה עולין מגשמי' ויעלו לרצון לפני ה', או ע"י האוי"ר של יום המחר עולין כל המעשה מצות85 שעשה אתמול בגדפין שמעלין בו, ואמנם גם מצות אהוי"ר עצמן צריך תיקון כנ"ל). וזהו כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה86 כו', פי' עד"מ עדר הרחלים שצמרם מתטנף ואינם ראוים ללבוש כמו [שהן מפני הילוכם במקומות המטונפים הרי הרועה הנאמן מוליכם למי הנהר להרחיצם היטב עד שיהיו כמו] צמר נקי ב"י87 כו'. וכך הנמשל בנשמות88 שנק' צאן89 כמ"ש אז תעבורנה הצאן90 ע"י מונה שהנשמה בעוה"ז אע"פ שעשתה כמה מצות מפני שהוא בגשמיות דק"נ בעולם השפל החומרי צריך רחיצה במים עליונים ע"י הרועה הנאמן שהוא בחי' משה רע"מ91 שהוא ממשיך הדעת לכנ"י ממקורו שנא' בו כי מן המים משיתיהו ממ"ע דבחי' עיגולי' כנ"ל, וזהו שעלו מן הרחצה. אך עיקר הרחיצה ע"י האהבה שנמשך כמים בעבודה שבלב זו תפלה דוקא, ואע"פ שתפלה דרבנן92 וק"ש דאוריי' האהוי"ר שבלב מרחיצין יותר מטעם הנ"ל ששרשן בבחי' מ"ע דמשה לפי שנתחב"ס וסוב"ת93 דוקא, ובאוי"ר שבא במעשה דוקא הוא נק' סוף הכל וכמ"ש סו"ף דבר כו' את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור94 בפו"מ וסוף דבר זה נעוץ בתחלת הכל שהוא בחי' מ"ע דמשה שלמעלה מעלה מכל ההשתל' ע"כ הם מלבנים ביותר וד"ל.
יגוזהו כי תקנה ע"ע דקאי במשה שהוא הקונה מהעלם דעצמו' המאציל לגילוי והוא אשר ממשיך בחי' הד"ע בכל נפש מישראל שיהי' בבחי' אדם ונק' עבד להיות עבודתו בכל יום ויום לתקן ולעשות מצות שנק' לבושים כנ"ל באברהם שנק' עבדי95 שבא בימים שהן הלבושי', וע"כ א' למשה כי תקנה ע"ע לעשות לבושין דמצות שש שנים שהן וא"ש הכוללי' כל הימים ּ ולבושי' דמצות יעבוד בעבודה שבלב לתקן ולהעלות
ידרפו, א
אותם מגשמיות שיעלו למעלה [מעלה] דסוף מעשה עבמ"ת כו'. ודוקא ע"ע זה יעבוד הו"ש96 הללו ולא זולתו שאינו ע"ע לפי ששרשו בעה"נ הנ"ל שהוא בחי' מ"ע דבחי' משה ע"כ ביכולתו לרחוץ ולתקן את הלבושים דמצות שנעשו בעוה"ז השפל משום דנתב"ס וסוב"ת כנ"ל וד"ל. [(וז"ש ביום ההוא יצאו מ"ח97 כו' דמ"ת שבאים בבירורי' דמצות יעלו למע' הנ"ל)].
אותם מגשמיות שיעלו למעלה [מעלה] דסוף מעשה עבמ"ת כו'. ודוקא ע"ע זה יעבוד הו"ש96 הללו ולא זולתו שאינו ע"ע לפי ששרשו בעה"נ הנ"ל שהוא בחי' מ"ע דבחי' משה ע"כ ביכולתו לרחוץ ולתקן את הלבושים דמצות שנעשו בעוה"ז השפל משום דנתב"ס וסוב"ת כנ"ל וד"ל. [(וז"ש ביום ההוא יצאו מ"ח97 כו' דמ"ת שבאים בבירורי' דמצות יעלו למע' הנ"ל)].
טוובשביעית יצא לחפשי חנם בלא מצות98 כו', הנה ידוע דכל העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שזהו הנק' אתעדל"ת ואתעדל"[ע]99 לא שייך רק בבחי' האחרונה שבעצמו' אוא"ס ב"ה שנמשך אחר הצמצום דקו"ח שבא לכלל שפע עכ"פ להיות מקור לכל [ה]השתל' דאבי"ע וכידוע בפי' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שזהו בחי' מל' דא"ס100 כנ"ל101, אבל במהו"ע דא"ס עצמו שהוא מובדל ומרומם לבדו ונק' יחיד כו' שלמעלה מעלה גם מהיות בחי' מקור למקור להיות בחי' חיי העולמים לא שייך לומר ענין העלאת מ"ן כו', שכל העלאות הוא לעורר ע"י מעשה התחתונים בחי' חפץ חסד הראשון ובמהו"ע ממש שלמעלה מזה אין העלאת מ"ן מאתעדל"ת במעשה התחתונים מגיע לשם כלל וכמ"ש אם צדקת מה תתן לו102 כו', שגם המצות לא יגיעו לשם אע"פ שהן פנימי' רצונו שמפני רוממות העצמ[ו]' ממש אין לקדושת המצות ערך לו כלל וכמ"ש קדושים תהיו כו' ע"י המצות יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם103 שע"י המצות שאינם תופסים מקום כלל כו', וזהו חנם בלא מצות לפי שהאור המאיר ממהו"ע נק' מתנת חנם ולא מצד מעשה התחתונים כנ"ל וד"ל.
טזוהנה בכל וא"ש דהוי עלמא בכל עולם ועולם יש עליות וירידות שנק' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד מעילה לעילה בלי הפסק [ו]כמו במלאכים דתרגום וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין104 כו', וכך בכללות ההשתל' כמ"ש ילכו מחיל אל חיל105 כו' שאין מנוחה כלל לנשמות ומלאכים שבכל עולם שעולים מדי יום ומדי שבת וחדש מגעה"ת לגעה"ע106 למעלה מעלה בעא"ע107 עד רום המעלות וחוזר ויורד ונמשך אור חדש מלמעלמ"ט וחוזר ועולה כו' ואין זה נק' מנוחה כלל, וגם ההמשכה היא לפ"ע ההעלאה דוקא [וההעלאה הוא לפ"ע ההמשכה] דהא בהא תליא ויחדיו יהיו תמים ואין זה בלא זה שלימות כ"א בהתאחדותם יחד, דהיינו מאחר שההמשכה אינה באה רק לפ"ע ההעלאה הרי ההעלאת מ"ן גורם ההמשכת מ"ד
יזרפו, ב
וגם להיפוך מאחר שאין ההעלא' כ"א לפ"ע כח המשכת מ"ד שמעלה מ"ן כו' והמ"ן מקבל ממ"ד כו' הרי זה כמו מבלי שימצא ראש וסוף108 מאחר שהסוף משפיע לראש וראש לסוף כו' כי רק בהתאחדם יחד יש להם שלימות כו'. וזהו פי' ומקבלין דין מן דין כו' לא שזה מקבל מזה לבד אלא שכ"א משפיע לזולתו וכן זולתו משפיע לו נמצא שניהם משפיעים ושניהם מקבלים מבלי שימצא מי הוא המשפיע ומי הוא המקבל מאחר שמקבלים זמ"ז כו'. וכמו"כ יובן בענין המצות דמבואר לעיל דתפלה באוי"ר מלבנין מעשה המצות שזהו לפ"ע הזדככות הלב ומוח במס"נ בתפלה כן יהי' ערך המשכת גילוי אור אלקי בתומ"צ שיעשה כל היום בהזדככות יותר, הרי לפ"ע התפלה כן ערך ּ התומ"צ שנמצא תו"מ מקבל מן התפלה וכן להיפך שלפ"ע המשכת אור בהיר בהזדככות בתומ"צ כמו בכוונה ורעו"ד כן יהי' ערך הזדככות הלב ומוח במס"נ בעבודה שבלב זו תפלה דהא בהא תליא הרי התפלה מקבל מן התומ"צ, ונמצא שמקבל[ין] דין מן דין [כנ"ל] בהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד שאין לזה בלא זה שלימות ולכך האומר אין לי אלא תורה109 אפי' תורה אין לו ולהיפך בתפלה בלא תומ"צ כו' וד"ל.
וגם להיפוך מאחר שאין ההעלא' כ"א לפ"ע כח המשכת מ"ד שמעלה מ"ן כו' והמ"ן מקבל ממ"ד כו' הרי זה כמו מבלי שימצא ראש וסוף108 מאחר שהסוף משפיע לראש וראש לסוף כו' כי רק בהתאחדם יחד יש להם שלימות כו'. וזהו פי' ומקבלין דין מן דין כו' לא שזה מקבל מזה לבד אלא שכ"א משפיע לזולתו וכן זולתו משפיע לו נמצא שניהם משפיעים ושניהם מקבלים מבלי שימצא מי הוא המשפיע ומי הוא המקבל מאחר שמקבלים זמ"ז כו'. וכמו"כ יובן בענין המצות דמבואר לעיל דתפלה באוי"ר מלבנין מעשה המצות שזהו לפ"ע הזדככות הלב ומוח במס"נ בתפלה כן יהי' ערך המשכת גילוי אור אלקי בתומ"צ שיעשה כל היום בהזדככות יותר, הרי לפ"ע התפלה כן ערך ּ התומ"צ שנמצא תו"מ מקבל מן התפלה וכן להיפך שלפ"ע המשכת אור בהיר בהזדככות בתומ"צ כמו בכוונה ורעו"ד כן יהי' ערך הזדככות הלב ומוח במס"נ בעבודה שבלב זו תפלה דהא בהא תליא הרי התפלה מקבל מן התומ"צ, ונמצא שמקבל[ין] דין מן דין [כנ"ל] בהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד שאין לזה בלא זה שלימות ולכך האומר אין לי אלא תורה109 אפי' תורה אין לו ולהיפך בתפלה בלא תומ"צ כו' וד"ל.
יחוהנה ידוע שבכל יום ויום מתחדשים כל העולמות [ב]חידוש האור והשפע אלקי' בבחי' יחו"ע דמ"ד ומ"ן חדש שלא הי' כמוהו שהוא מפני חידוש הבירורי' דרפ"ח כו' שמתחדשים בכל יום כמ"ש בזהר ע"פ מצמיח חציר לבהמה110 שהן אלף טורין כו', והיינו ענין עליות חדשות בכל יום ומדי חדש ושבת כו' ובכל שנה בכלל ובפרט הכל דרך עא"ע111 בהתחדשו' תוס' אורות עליונים בריבוי מדרגות ואופנים שונים כו' וזהו ילכו מחיל אל חיל כו' שאין זה בחי' מנוחה כלל כנ"ל. וזהו שש שנים יעבוד וא"ש דהוי עלמא*112 שלא נק' מנוחה כלל, אבל באלף הז' יהי' מנוחה112 לחיי העולמים כידוע, ולכך נק' אלף הז' יום שכולו שבת113. והענין הוא כידוע שיש ב' מיני מנוחה א' מנוחה שאחר המלאכה שאין זה מנוחה עצמי' רק ששובת ממלאכ[תו] בלבד וזהו שבתות דעכשיו, ולא תאמר שכך הוא בוא"ש שהן ו' יומין עילאין דאצי'114 כמ"ש כי אלף שנים בעיניך115 כיום אתמול שאלף הז' נק' יום השבת כשבתות דעכשיו שנק' מנוחה ממלאכתו בכללו', אלא הענין הוא דאלף הז' נק' מנוחה לחה"ע כמנוחה עצמי' שלא מן המלאכה כלל והיינו שלא יהי' עוד ירידות ועליות116 כלל. והוא להיות שיהי' אז גילוי אור העצמי' דא"ס שלמעלה ממקור חיי העולמים לגמרי שאין המצות מגיעים
יטרפו, ג
לשם כלל ולא שייך כלל עליות וירידות, שאין ירידות ועליו' שהוא המשכות והעלאות רק בבחי' מעלה ומטה והוא בבחי' קו"ח דאבי"ע כו' וזה שנעשה ע"י המצות ביחו"ע דמ"ד ומ"נ כנ"ל, אבל לע"ל גילוי אור העצמ[ו]' דא"ס יהי' למטה כמו למעלה ממש בשוה כו' ואיך יתכן ל' עלי' מלמטלמ"ע או [ירידות] מלמעלמ"ט. וע"כ לא יהי' עוד עליות העולמות שהוא ההילוך דילכו מחיל אל חיל כו' וע"כ יום שכולו שבת, דעכשיו ו' יומין דחול הוא ירידה והמשכה ובשבת שובת שהוא העלי' ובאלף הז' שיהי' המנוחה בבחי' מהו"ע [ו]לא ממלאכה וירידה כלל ע"כ נק' יום שכולו שבת. ומה שנק' מנוחה לחה"ע דחיי העולמים הוא מל' דא"ס שיורד ועולה לפ"ע העלאת מ"ן במעשה התחתונים ולע"ל שיהי' מנוחה למל' דא"ס כאשר יתגלה בחי' אור העצמיו' ממש ויבא לכלל מנוחה העצמי', ובכל שבת יש מעין יום הז' שכולו שבת117 כו' וד"ל.
לשם כלל ולא שייך כלל עליות וירידות, שאין ירידות ועליו' שהוא המשכות והעלאות רק בבחי' מעלה ומטה והוא בבחי' קו"ח דאבי"ע כו' וזה שנעשה ע"י המצות ביחו"ע דמ"ד ומ"נ כנ"ל, אבל לע"ל גילוי אור העצמ[ו]' דא"ס יהי' למטה כמו למעלה ממש בשוה כו' ואיך יתכן ל' עלי' מלמטלמ"ע או [ירידות] מלמעלמ"ט. וע"כ לא יהי' עוד עליות העולמות שהוא ההילוך דילכו מחיל אל חיל כו' וע"כ יום שכולו שבת, דעכשיו ו' יומין דחול הוא ירידה והמשכה ובשבת שובת שהוא העלי' ובאלף הז' שיהי' המנוחה בבחי' מהו"ע [ו]לא ממלאכה וירידה כלל ע"כ נק' יום שכולו שבת. ומה שנק' מנוחה לחה"ע דחיי העולמים הוא מל' דא"ס שיורד ועולה לפ"ע העלאת מ"ן במעשה התחתונים ולע"ל שיהי' מנוחה למל' דא"ס כאשר יתגלה בחי' אור העצמיו' ממש ויבא לכלל מנוחה העצמי', ובכל שבת יש מעין יום הז' שכולו שבת117 כו' וד"ל.
כוזהו ובשביעית יצא לחפשי חנם היינו באלף הז' שזהו יום118 מנוחה לחה"ע אז יצא גם הע"ע הנ"ל חפשי חנם חפשי מעבודתו לתקן ע"י מעשה המצות בעליות וירידות כי א"צ שם תיקון זה לעורר למעלה בחי' חפץ חסד כי יתגלה בו אור העצמ[ו]' א"ס למטה ּ כמו למעלה שאין אתעדל"ת מגיע לשם כלל כנ"ל, כך בהתגלות בחי' העצמו' למטה א"צ לאתעדל"ת במצות כלל וזהו עוה"ב ונק' חיי עולמים דכתי' יחיינו מיומים119 בימוהמ"ש ביום הג' יקימנו כו'120 בתחה"מ ונחי' לפניו ממש בעוה"ב והוא העדן כו', ואע"פ שעוה"ב בא בשכר המצות בעוה"ז דוקא מ"מ [ב]עוה"ב נעשה חפשי חנם בלא מצות שהוא לאחר תשלום הבירורים כנ"ל וד"ל. ולפ"ז גם משה שנק' גואל ראשון וגואל אחרון121 היינו רק לימוהמ"ש שיהי' התיקון ברוחני' המצות עכ"פ כמ"ש הלכתא למשיחא122, דמ"ש במשה כי מן המים משיתיהו דירושתו123 מבחי' מ"ע דעגולים לתקן הוא עד סוף אלף הששי שהוא ימוהמ"ש, אבל בעוה"ב הוא למעלה מימוהמ"ש שאז א"צ תיקון כלל מטעם הנ"ל וד"ל.