Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בא. ברשימות כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק על מגילת איכה – שנמצאים עתה בדפוס1329 – נתפרשו כל הענינים שבמגילת איכה למעליותא ("ע"ד שהקללות יהפכו לברכות . . י"ל ג"כ איכה לעליות"1330), כמו בפסוק1331 "כל רודפי' השיגוה בין המצרים", שדוקא מ"בין המצרים" ("מן המיצר"1332) באים לענינים נעלים יותר1333, ועד"ז בשאר הפסוקים שבמגילת איכה.
גועפ"ז אתי שפיר מה שקורין בשבתות ד"בין המצרים" הפרשיות מטות מסעי ודברים, ובכמה שנים (כבשנה זו) גם פרשת פינחס, אף שבפרשיות אלה מדובר אודות ענינים השייכים לגאולה, כמו ענין הקרבנות (בפ' פינחס), כיבוש וירושת וחלוקת הארץ (בפרשיות מטות מסעי ודברים) – כיון שענינם האמיתי של ימי "בין המצרים" הוא למעליותא.
דובנוגע לפרשת השבוע, פרשת פינחס (שקורין בשנה זו בשבתות בין המצרים) – קורין בה, כאמור, פרשת הקרבנות: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו'"1334.
ה***
וב. מאמר ד"ה צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי גו'.
ז***
חג. ברשימות למגילת איכה הנ"ל מבאר הצ"צ מעלתו של חמשה עשר באב, וז"ל1335:
ט"ענין ט"ו באב . . דבט"ו הוא עיקר שלימות הלבנה ("קיימא
יסיהרא באשלמותא"1336), וט"ו באב בפרט יש לו בחי' גבוה יותר משאר ט"ו בחודש . . כל שהירידה למטה יותר . . עי"ז העלי' יותר . . לפי שבת"ב עיקר ירידת המל' . . ע"כ העלי' שלה בט"ו באב גבוה יותר כו'".
יאוההוראה מזה בעבודת האדם – שגם כאשר נמצא במצב של ירידה [עד כדי כך שלאחרי שעסק בעבודה, ונכנס "ליחידות", ה"ה במעמד ומצב ש"לא1337 נגע ולא פגע"...], אין להתפעל ולהתייאש ח"ו מהירידה, אלא אדרבה, יש להתחזק יותר בעבודה, ולשאוף לבוא לעלי' גדולה יותר שתבוא לאחרי וע"י הירידה, כאמור, שככל שתגדל הירידה למטה יותר תהי' עי"ז עלי' גדולה יותר.
יבויש לקשר זה עם פרשת השבוע, פרשת פינחס, שבה מסופר אודות העלי' שנתעלה פינחס ע"י המס"נ שלו – שאף שהי' אז מצב של ירידה גדולה ביותר (כמסופר בס"פ בלק), לא התפעל פינחס מגודל הירידה, אלא אדרבה, התחזק בעבודתו מתוך מס"נ, ועי"ז נעשה אצלו עילוי גדול ביותר, "הנני נותן לו את בריתי שלום וגו'"1338.
יגד. אמנם, בענין זה (ההתגברות על הירידה) אין לכל אחד לילך בדרכים שלו ("מיט אייגענע דרכים"), אלא צריכים לבוא ולשאול אצל הרבי, משה רבינו שבדור, וע"פ הוראותיו יש להתחזק ולשאוף לעלי' שתבוא לאחרי וע"י הירידה.
ידזאת ועוד:
טוגם כאשר הרבי אינו אומר לו בפירוש מה לעשות – אם משום שזהו ענין שהרבי אינו יכול להורות לו משום שזהו ענין ש"הבא לימלך אין מורין לו"1339, או משום שרצונו של הרבי שיבוא לענין זה בכח עצמו – הרי, ע"י השאלה אצל הרבי וההתמסרות אליו, ידע ויכיר ("וועט ער דערהערן") דעתו של הרבי גם בענינים שהרבי אינו אומר לו בפירוש.
טזוע"ד שמצינו בנוגע לפדיון נפש – כידוע אצל חסידים שכאשר כותבים פדיון ושולחים אל הרבי, נפעלת כבר הפעולה גם אם הפדיון לא הגיע עדיין לידי הרבי ובמילא לא ראהו בעיני בשר. – על החסיד לעשות את שלו, להתמסר אל הרבי ולסמוך עליו, וכאשר הוא עושה את שלו ומצדו אין שום מניעות, אזי נפעל כבר הענין ע"י הרבי.
יזועד"ז בנדו"ד, שכאשר החסיד שואל אצל הרבי, מתמסר אליו וסומך עליו, כך שמצדו אין שום מניעות – אזי מקבל את ה"מענה" של הרבי גם כאשר הרבי אינו אומר לו בפירוש.
יחה. ומצינו דוגמת זה בהנהגתו של פינחס – שכאשר "נתעלמה ממנו (ממשה) הלכה", ופינחס "נזכר הלכה", "אמר לו (פינחס למשה) לא כך למדתני כו'" (בתמי')1340:
יטלכאורה, כיון שמשה לא הורה לו מה לעשות, שהרי "נתעלמה ממנו הלכה", ופעולתו של פינחס היתה על דעתו (ש"נזכר הלכה") – למה הוצרך לילך למשה ולשאול אצלו "לא כך למדתני כו'"?
כוההסברה בזה – שאפילו בשעה ש"נתעלמה הלכה ממנו" נלקחת הלכה זו (כמו כל ההלכות) מדברי משה, ולכן, גם כאשר משה אינו אומר מה לעשות – אם משום שבענין זה הדין הוא ש"הבא לימלך אין מורין לו", או "כדי שיבוא פינחס ויטול את הראוי לו"1341 – הולך פינחס ושואל אצל משה!
כאודוגמתו בנדו"ד – שגם כאשר הרבי (משה רבינו שבדור) אינו אומר לו מה לעשות, צריך לשאול אצל הרבי, וע"י השאלה אצל הרבי וההתמסרות אליו, יכוין לדעתו של הרבי גם בענינים שלא נאמרו בפירוש.
כב*
כגו. האמור לעיל שבזמן זה מודגשת העלי' שבאה לאחרי וע"י הירידה – נוגע גם להשליחות שהטיל הרבי על תלמידי הישיבות להקדיש מזמנם להתעסקות בהחזקת היהדות:
כדדובר בהתוועדות שלפנ"ז1342 אודות תלמידי הישיבות – הן תלמידי הישיבות של הרבי והן תלמידי שאר הישיבות – שצריכים לצאת מהישיבה לשבועות אחדים במשך השנה ולנסוע לערי השדה (או אפילו בעיר ניו יארק עצמה, מחוץ לכתלי הישיבה) כדי לעסוק שם בהחזקת היהדות.
כהואף שיכול מישהו לטעון שמוטב להשאר בישיבה ולנצל גם שבועות אחדים אלה ללימוד התורה, ולמה לו לנסוע מהישיבה, שאז יהי' מוכרח להתבטל מלימוד התורה (לפי-ערך לימודו בישיבה), ולא בכל
כומקום יוכל למלא ("אויספירן") את כל ההידורים וכו', כך שהיציאה מהישיבה למשך זמן היא ירידה – הרי, האמת היא שדוקא עי"ז יתוסף עילוי גדול יותר בלימוד התורה במשך כל השנה, כמבואר לעיל בארוכה.
כזובלשון חז"ל1343 – "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות":
כחיציאתם של תלמידי הישיבות מחוץ לכתלי הישיבה, היא, בבחינת "פיזרן לבין האומות", שכן, כל מקום שהוא מחוץ לכתלי הישיבה נחשב ל"בין האומות" לגבי המעמד ומצב בין כתלי הישיבה.
כטוכשם שהענין ד"פיזרן לבין האומות" הוא "צדקה (ש)עשה הקב"ה בישראל", שעי"ז באים לעילוי גדול יותר1344, כך גם בנדו"ד, שהיציאה מד' אמותיו מחוץ לכתלי הישיבה כדי לעסוק בהחזקת היהדות היא "צדקה" גם עבורו, שעי"ז יתוסף אצלו עילוי גדול יותר בלימוד התורה במשך כל השנה.
לז. אמנם, בשביל לקבל עילוי זה יש צורך לצאת ולנסוע ולמלא את השליחות בפועל ממש, ולא להסתפק בהמחשבה שלהיותו חסיד ומקושר מוכן הוא לילך במס"נ למלא שליחותו של הרבי!...
לא– מסופר1345 על הרב המגיד ממעזריטש, שנפגש פעם עם חבר נעוריו מהתקופה שלפני היותו תלמיד הבעש"ט, שגם אז הי' לומד (עם חבירו) קבלה, ומתפלל ע"פ כוונות האריז"ל, ושאל אצלו חבירו: מהו הטעם שמאריך בתפלתו ריבוי זמן? הרי גם אני – הסביר את שאלתו – מכוין כל כוונות האריז"ל, ואעפ"כ, אין תפלתי נמשכת זמן רב כל כך, ולמה אצלך (אצל המגיד) נמשכת התפלה זמן רב כל כך?
לבהמגיד לא השיב לו על אתר, והתחיל להתעניין בהנעשה אצל חבירו, במה מתעסק וכו'. וסיפר חבירו, שעיקר התעסקותו – ב"ה – בלימוד התורה, ומתפרנס מהחנות שמנהלת זוגתו, אלא שפעם אחת בשנה, כשמתקיים ה"יריד", נותנת לו זוגתו רשימת הסחורה הדרושה לחנות, וצרור כסף, כדי לנסוע ליריד לקנות את הסחורה, וגם כשנוסע ליריד – ממשיך לספר – אינו ממהר (שהרי בהיותו בדרך, אין לה שליטה עליו...), אלא מקפיד לסיים בכל יום את שיעוריו הקבועים ורק
לגאז ממשיך בדרכו, כך, שהנסיעה ליריד נמשכת אצלו שבועות אחדים, ואז חוזר לביתו וממשיך לעסוק בתורה.
לדשאל אותו המגיד: אינני מבין לשם מה צריך אתה לבזבז כמה שבועות בשביל נסיעה ליריד – יכול אתה להשאר בחדרך ולצייר במחשבתך את הנסיעה ליריד?! הדרך – ידועה לך היטב, כיון שהנך נוסע לשם כל שנה, ובמילא, נקל לך לצייר במחשבתך כל פרטי הנסיעה: עכשיו אני בתחנה פלונית, ועכשיו בתחנה שלאחרי', ועכשיו אני מגיע ליריד, ואוחז בידי את הארנק עם כל הכסף, ועכשיו אני קונה את הסחורה, ובודק שלא רימו אותי... וכך, תוכל לסיים את כל העסק במשך שעות ספורות, ולא תצטרך לבזבז שבועות אחדים?! – השיב חבירו: אבל צריך אני את הסחורה!
להכששמע המגיד את תשובתו, נענה ואמר: "אַזוי"?! – כן הוא גם בנוגע לתפלה: כשצריכים את ה"סחורה" – לא יכולים להסתפק ב"כוונות" בלבד שמכוונים גם בזמן קצר, אלא צריכים לבוא ולהיות בכל מקום, ובשביל זה יש צורך בריבוי זמן!...
לוועד"ז בנוגע לעניננו:
לזיכול הוא לישב בד' אמותיו ולחשוב אודות התקשרותו אל הרבי, ונכונותו לילך במס"נ למלא שליחותו של הרבי, ולשלימות הענין יוסיף ויצייר לעצמו כל פרטי הנסיעה: כאן אינו יכול להשיג חלב ישראל, כאן לא מקבלים אותו בסבר פנים יפות, וכאן לועגים למראהו של בחור-ישיבה עם זקן ופיאות וכו' – שאז יסיים את ה"נסיעה" (בציור המחשבה) במשך זמן קצר ביותר, חצי שעה או שעה – בהתאם לטיב חוש הציור,
לח[ושתי אופנים בזה: מי שחוש הציור שלו טוב יותר – יעשה זאת במחצית השעה; או להיפך, מי שחוש הציור שלו טוב יותר – יעמיק ויפליג בציור המחשבה שעה שלימה, ומי שחוש הציור שלו מפותח ביותר ("ער האָט גאָר אַ גוטן חוש הציור") – יעמיק ויפליג בציור המחשבה עד שיתעלף1346...],
לטאבל, בשביל להשיג את ה"סחורה" – מוכרחים לנסוע ולמלא את השליחות בפועל ממש!
מצריכים לנסוע, איפוא, ולמלא את השליחות בפועל ממש, ולא יועיל
מאלאף א' להתטען ("זיך אויס'טענה'ן") עם הרב חדקוב1347... או עם עצמו, שבגלל סיבות שונות אין ביכלתו לנסוע, שכן, מכל הטענות למיניהם, לא ישיג את ה"סחורה"; כדי להשיג את ה"סחורה" – בהכרח לנסוע בפועל ממש, ולעסוק בהחזקת היהדות, לעורר יהודים אודות קיום התומ"צ.
מבולהוסיף, שחובת ההתעסקות בהחזקת היהדות מוטלת לא רק על תלמידי הישיבות ובני תורה, אלא גם על בעלי עסק (כמדובר בהתוועדות שלפנ"ז1348) – תלמידי הישיבות לפי ענינם, ובעלי עסק לפי ענינם; וע"י התעסקותם בהחזקת היהדות לפעול על הזולת, יתוסף אצלם עילוי גדול יותר – תלמידי הישיבות לפי ענינם, ובעלי עסק לפי ענינם.
מג*
מדח. ביקרו אצלי השבוע שני יהודים, והעלו הצעה: כיון שהולך ומתקרב מועד הבחירות בארץ ישראל1349, יש להכריז על אמירת תהלים כדי שיהיו הבחירות באופן טוב ("עס זאָל גיין גוט").
מה– אמירת תהלים הוא בודאי דבר טוב בכל עת, ובפרט בענין כזה (הבחירות בא"י), אבל, אין מה להתיירא ("ניטאָ וואָס צו שרעקן זיך") מפני הבחירות. – צריכים לידע ולזכור מאמר חז"ל (המוזכר לעיל) "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות", ובמילא, כשתהי' העבודה בה"פיזרן לבין האומות" כדבעי, יהיו כל הענינים כדבעי, באופן ש"צדקה עשה הקב"ה בישראל".
מוצריכים לידע ולזכור שה"מפתח" נמצא אצלנו, וכן המפתחות של כל הענינים – "מפתח של חי' ושל גשמים ושל תחיית המתים"1350 – נמצאים כאן (כמדובר לעיל בארוכה1351), ובמילא, אין מה להתפעל מכל הענינים, ואין הדבר תלוי אלא בנו1352.
מז**