Toras Menachem·Vol. 6 (5712·Part 3)·Reshimos of Wednesday Parshas Pinchas·16 Tammuz 5712תורת מנחם·– ו – שנת תשי"ב – חלק שלישי·בס"ד. ר"ד יום ד' פ' פינחס·ט"ז תמוז·ה'תשי"ב

א– להתלמידים הנוסעים בשליחות ה"מרכז לעניני חינוך"**, בחדרו הק' –

בא. ידוע⁴¹⁸ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, בשם כ"ק אדמו"ר הזקן, אשר איש הישראלי צריך להיות "מתאים להזמן", ופירש דבריו – מתאים לפרשת השבוע.

גפרשת השבוע היום היא פ' פינחס. אחד מחידושי הענינים בפ' פינחס הוא סדר הנחלה.

ד– ענין הקרבנות ומנין ישראל יש גם בפרשיות אחרות, ובארוכה, אבל סדר הנחלה בכלל, ונחלת ארץ ישראל בפרט, מקומם העיקרי הוא בפ' פינחס.

הב. חלוקת הארץ היתה על פי הגורל, כמאמר הכתוב⁴¹⁹, "אך בגורל יחלק את הארץ". בגמרא ובמדרש⁴²⁰ מבואר כי החלוקה היתה ע"פ הגורל וע"פ האורים והתומים.

וולכאורה אינו מובן, כיון שכל הדברים דלמטה מתאימים ומשתלשלים משרשם כמו שהם למעלה, וגם בענינינו – חלוקת ארץ ישראל בגשמיות היא לעומת סדר חלוקת ארץ ישראל ברוחניות⁴²¹, נמצא אשר החלוקה בעבודה האלקית של כל אחד הוא ג"כ ע"פ הגורל, וזה צריך הסבר, מאחר שסדר העבודה צריך להיות ע"פ שכל ולא ע"פ הגורל, שהוא למעלה מטעם ודעת⁴²²?

זאמנם יסוד העבודה הוא קבלת עול דוקא⁴²³, שהוא למעלה מטעם ודעת, אבל זהו רק יסודה. אבל תיכף בהתחלת העבודה, כאשר האדם צריך לגשת אל הפועל ולבחון מה חייב לעשות ומה אסור, והמחויב – באיזה אופן לעשותו, הרי כל זה אפשר להיות רק ע"י ידיעת התורה שהוא בשכל והשגה. ומהו א"כ ענין הגורל בחלוקת עניני העבודה ובירור המעשה?

חועוד יותר יקשה להבין אומרו "אך בגורל יחלק את הארץ", שבא למעט, ומשמעותו שהחלוקה צריכה להיות אך ורק ע"פ הגורל, ולכאורה אפכא מסתברא, שצריכה להיות אך ורק ע"פ טעם ודעת?

טג. והנה באחד ממאמריו⁴²⁴ של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ובמאמרים לנשיאינו שלאחריו, מבואר ענין "אך בגורל יחלק את הארץ" בנפש ועבודת האדם, וע"פ המבואר שם מתורצת הקושי' הנ"ל:

יאמת שהגורל הוא למעלה מטעם ודעת, וחלוקת הארץ היתה צריכה להיות אך ע"פ הגורל, כי החלוקה באה ממקום שלמעלה מטעם ודעת.

יאוהביאור בזה הוא, ובהקדמה:

יבהגם אשר כל איש הישראלי מחויב הוא בכל המצוות, אעפ"כ יש לכל אדם בישראל ענינים מיוחדים השייכים אליו בפרט,

יגוכמבואר באגה"ק בתניא⁴²⁵ מה שמוצאים אנו כמה תנאים ואמוראים שהיו זהירים טפי במצוות פרטיות. מובן אשר זהירים היו בכל המצוות, אלא שבענינים מיוחדים היו, כדיוק לשון רז"ל⁴²⁶, זהירים טפי, משום שענינים אלו היו שייכים אליהם בפרט, ובם ועל ידם היתה גם המשכת שאר העבודה והמצוות שלהם ועלייתן.

ידכמו כן יש לכל אדם בישראל ענינים מיוחדים בעבודה השייכים אליו עוד יותר משאר עניני תורה ומצוות.

טווחילוק זה אינו ענין של טעם ודעת, שיוכל להשיג בשכלו שייכותו המיוחדת לענינים אלו בפרט. וזהו ענין הגורל.

טזד. ולכן אם רואה אדם בישראל שבקיום איזה מצוה נתקל בהעלמות והסתרים יותר מכפי הרגיל, סימן הוא⁴²⁷ כי מצוה זו שייכת אליו ביותר, שאלמלא היתה נוגעת אליו ביותר, לא הי' מוצא העלמות והסתרים כל כך בקיומה.

יזואם גם אינו רואה כלל בשכלו השייכות שיש לו לענין ההוא, ואדרבה, רואה הוא כי קיום מצוה זו בא לו ביגיעה יוצאת מדרך הרגיל, או שבמקצוע זה בתורה אין לו תענוג, אַ געשמאַק, והצלחה, אעפ"כ ענין זה דוקא שייך אליו ביחוד, וע"י ענין זה יתעלו גם כללות שאר עניניו בתורה ומצוות, ומשום כך עומד היצה"ר לשטן לו בחוזק גדול.

יחובמילא לא יניח ידו מהענין להתעסק בדברים אחרים הבאים לו בקלות יותר, ואדרבה יתאמץ יותר בענין ההוא, כי ענין ההוא שייך אליו בפרט ונוגע אליו ביותר. וגם זה גופא שאינו משיג בשכלו שייכות ונגיעה זו אליו, הוא מההעלמות וההסתרים שבדבר⁴²⁸.

יטה. ובזה יובן ענין "אך בגורל יחלק את הארץ", בגורל שהוא למעלה מטעם ודעת.

ככי היו בארץ ישראל חלקים שונים: הר שפלה ועמק, שדה לבן, שדה פרדס⁴²⁹, וכו'. וחלוקת הארץ ע"פ הגורל למטה, שלזה נפל חלקו בהר, ולזה בשפלה ובעמק, לזה שדה לבן, ולזה שדה פרדס, הוא לעומת

כאשייכותו הפרטית של כל אחד ואחד לחלקו בארץ ישראל הרוחנית, שנשתלשלה ממנה נחלתו בחלוקת ארץ ישראל הגשמית.

כבוזהו ענין "אך בגורל יחלק את הארץ", כי שייכותו של כל אחד ואחד לחלקו הפרטי אינה ע"פ טעם ודעת, אלא ענין שלמעלה מטעם ודעת, שדוגמתו למטה הוא ענין הגורל.

כגו. כיון שגילו לנו דבר זה, והתורה היא נצחית⁴³⁰ בכל זמן ובכל מקום, הנה ענין זה נוגע לנו ביחוד.

כדלכל אחד מאתנו יש ענין מיוחד השייך אליו בפרט, ועל אף ההעלמות וההסתרים שיש לו בענין זה, צריך הוא להשתדל ביותר בענין זה, כיון שהוא שייך אליו בפרט, ובו ועל ידו תהי' המשכה ועלי' גם לשאר עניניו.

כהז. ובנוגע לנסיעותיכם בפרט:

כונסיעה מהבית בכלל, ומכתלי הישיבה בפרט, הרי זהו ענין שקשור בו ביטול תורה, ועוד זאת, אשר בדרך קשה לקיים כל הידורי מצוה שרגילים בהם בבית ובישיבה.

כזנוסף על זה, הנה במשך נסיעתו צריך יהי' לרדת ממדריגתו ולהתלבש בענינים פשוטים, שכן כוונת הנסיעה היא לקרב את הרחוקים, לעת עתה, מתורת הוי' ועבודתו⁴³¹, ובמילא צריך יהי' לבוא במגע ומשא עם אנשים של נחות דרגא. ואחר כל זה יש ספק אם יצליח.

כחומכיון שכך, שמא יטעון הטוען, מה לו ולצרה הזאת? מוטב שישב גם שבועות אלו בין כתלי הישיבה ויעלה מעלה מעלה בעבודת התפלה לימוד החסידות ולימוד הנגלה עם כל ההידורים.

כטדעו נא, כי עבודה מיוחדת זו שייכה אליכם בפרט, ובה ועל ידה תוסיפו כח ועוז בכל עניניכם דתורה ומצוות והידורי מצוה, גם אחר כך בשובכם לישיבה, במשך כל השנה כולה.

לוהגם אשר ע"פ טעם ודעת אין שייכות זו ניכרת, ולא רק שאין השכל משיגה, אלא שהיפוכו של דבר נראה יותר, היינו לשבת בישיבה שבועות אלו, אעפ"כ העמיס כ"ק מו"ח אדמו"ר על שכמכם ענין זה של טלטול הדרך, מחוץ לד' אמות של הישיבה, כדי להתעסק במשך שבועות אחדים בהשתדלות לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים,

לאכי ענין זה שייכות מיוחדת לו אליכם, וזה יוסיף לכם כח בכל עניניכם. עי"ז שתשיבו לב בנים אל אביהם שבשמים, לתורה ומצוות, ישלח לכם אבינו שבשמים הצלחה בעניניכם הפרטיים והכלליים במשך השנה כולה.

לב*

לגח. צאתכם לשלום, ותהי נסיעתכם בשמחה. קחו עמכם "נר מצוה ותורה אור"⁴³² ומאור שבתורה זו תורת החסידות⁴³³, צידה לדרך, ותאירו הדרך אשר תלכו בה והדרך אשר תשובו בה.

לדובכל מקום בואכם תמסרו פ"ש חסידותית, ותביאו פ"ש של שמחה.

להצאתכם לשלום ותהי דרככם צלחה.

לו**