Toras Menachem·Vol. 7 (5713·Part 1)·Sicha of Thursday Parshas Haazinu 6 Tishrei 5713תורת מנחם·– ז – שנת תשי"ג – חלק ראשון·בס"ד. שיחת יום ה' פ' האזינו·וא"ו תשרי ה'תשי"ג.

אבס"ד. שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי ה'תשי"ג.
– לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק'* –

בבלתי מוגה

גא. לכל לראש אביע את תודתי על טירחתכם לבוא לכאן.

דובהתאם להנהוג אצל בנ"י¹ שבמשך חדשי אלול ותשרי מאחלים (אחד לחבירו) כתיבה וחתימה טובה – הנני מאחל לכם חתימה וגמר חתימה טובה, בטוב הנראה והנגלה.

ה"טוב" – אצל הקב"ה – יכול להיות גם באופן שהתוצאה תהי' טובה, היינו, שהתכלית של הדבר היא טוב; אבל, כיון שאצל בני-אדם נחשב כל יום לדבר בפני עצמו – הנני מאחל לכם, שבכל יום בפני עצמו תראו את הטוב שביום זה, כלומר, לא רק טוב מצד החשבון שיהי' מזה תוצאה טובה, כי אם, טוב הנראה והנגלה².

וב. בנ"י³ מקווים ובטוחים שבראש השנה העניק הקב"ה להם ולבני ביתם שנה טובה ומתוקה, בכל הפרטים, בני חיי ומזוני רויחי, בטוב הנראה והנגלה.

זאבל, כיון שטוב אין לו שיעור ("צו גוט איז דאָך קיין שיעור ניטאָ") – נתן הקב"ה את הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, עשרת ימי תשובה, שע"י העבודה בימים אלו יכולים לפעול שביוהכ"פ יתן הקב"ה יותר ועוד יותר, "מידו המלאה כו' והרחבה"⁴, בהתאם ליכלתו של הקב"ה.

חמהי העבודה הדרושה בימים אלו? – על זה אנו אומרים במחזור⁵: "תשובה, תפלה וצדקה", שע"י ג' דברים אלו פועלים אצל הקב"ה שיתן מידו המלאה והרחבה.

טובהקדמה – שבהשקפה ראשונה נראה, שג' דברים אלו קיימיםגם אצל אוה"ע (להבדיל), שהרי גם אצלם ישנו המושג של "רעפּענטענס" (תשובה), "פּרייער" (תפלה), "טשאַריטי" (צדקה). אמנם, לאמיתתו של דבר, קיים הבדל גדול ומהותי בג' הדברים הנ"ל כפי שהם אצל בנ"י ועד – להבדיל – כפי שהם אצל אוה"ע. והבדל זה מתבטא גם בתיבות אלו עצמן: "תשובה, תפלה וצדקה".

יג. תשובה:

יאתרגומה המדוייק של המלה "רעפּענטענס" – בלשון הקודש הוא – "חרטה". אבל אצל בנ"י אין זה נקרא בשם "חרטה", כי אם, בשם "תשובה".

יבהחילוק בין "חרטה" ל"תשובה" הוא הפכי:

יג"חרטה" מדגישה – דבר חדש. האדם מצטער על שעשה דבר לא טוב, או על שלא עשה דבר טוב, ורצונו להתנהג בדרך חדשה.

יד"תשובה" מדגישה – שיבה חזרה. יהודי הוא טוב בעצם, ורצונו לעשות טוב⁶, אלא, שמסיבות שונות – שאינן באשמתו כלל, או באשמתו במקצת – עשה דבר לא טוב. אבל, בעצם הוא טוב.

טווזהו תוכן הענין ד"תשובה" – שחוזר לשרשו ומקורו, לה"אני" הפנימי שלו ("צו זיין אינעווייניקסטן איך"), ומגלה את ה"אני" הפנימי שלו באופן שנעשה "בעל-הבית" בחייו.

טזולכן ישנו ענין התשובה אצל כאו"א מישראל⁷: גם אצל צדיק שייכת תשובה, כלומר, שתמיד שואף הוא להגיע אל ה"אני" הפנימי שלו ולגלותו. וגם אצל רשע שייכת עבודת התשובה, שכן, עד כמה שיהי' במצב ירוד, יש בכחו ובאפשריותו תמיד לעשות תשובה, כיון שאינו צריך ליצור דבר חדש, כי אם, רק לשוב אל ה"אני" הפנימי שלו.

יזד. תפלה:

יחתרגומה המדוייק של המלה "פּרייער" – בלשון הקודש הוא – "בקשה". אבל אצל בנ"י אין הדבר נקרא בשם "בקשה", כי אם, בשם "תפלה".

יטהחילוק בין "בקשה" ל"תפלה" גם הוא הפכי: "בקשה" פירושה תחינה, ו"תפלה" פירושה התחברות⁸."בקשה" מדגישה – שמבקש מהקב"ה שיתן, מלמעלה למטה, את החסר לו. וכאשר לא חסר לו דבר, או שאין לו רצון לדבר – לא שייכת בקשה. "תפלה" מדגישה – התחברות עם הקב"ה, מלמטה למעלה. וענין זה שייך אצל כולם ובכל עת.

ככל יהודי יש לו נשמה הקשורה עם הקב"ה. אמנם, מצד זה שהנשמה ירדה לגוף ונתחברה אליו, מוכרחת הנשמה להתקשר עם ענינים גופניים, כגון אכילה, שתי' וכיו"ב, ובאותו זמן נחלשת התקשרותה עם הקב"ה. ולכן נקבעו זמנים מסויימים ביום לתפלה, כדי לחדש ולחזק את הקשר עם הקב"ה.

כאולכן ישנו ענין התפלה – ובכל התוקף – גם אצל אלו שלא חסר להם שום דבר, כי, תפלה אינה רק תחינה ובקשה בלבד, אלא, עיקר ענין התפלה הוא – חידוש וריענון ("דער אָפּפריש") התקשרות ודביקות האדם עם הקב"ה.

כבה. צדקה:

כגתרגומה המדוייק של המלה "טשאַריטי" – בלשון הקודש הוא – "חסד". אבל אצל בנ"י אין הדבר נקרא בשם "חסד", כי אם, בשם "צדקה".

כדהחילוק בין "חסד" ל"צדקה"⁹ גם הוא הפכי:

כה"חסד" מדגיש – שהוא אדם טוב ("אַ גוטער מענטש"). כלומר: להזולת לא מגיע, והוא אינו מחוייב ליתן לו, אלא שמצד טובו נותן לו.

כולעומת זאת, "צדקה" – מדגישה את הצדק ("גערעכטיקייט") שבדבר. ובשני אופנים:

כזא) הוא מחוייב לתת לזולתו. הוא יודע שאינו נותן את שלו; הקב"ה נתן לו מעות אלו בפקדון כדי שיתנם לזולתו¹⁰.

כחב) כיון שהוא זקוק שהקב"ה יתן לו, והרי הקב"ה בודאי אינו חייב לו דבר – צריך ומחוייב הוא לעשות "מדה כנגד מדה"¹¹, ליתן לזולתו, אף שאינו חייב לו. ועי"ז מעורר גם למעלה, שהקב"ה יתן לו יותר ממה שמגיע לו, כיון שגם הוא נתן לזולתו יותר מכחותיו.ובפרט צדקה השייכת לרבים, וביחוד צדקה עבור מוסדות תורה, אשר, כל אחד מהמתחנכים במוסדות אלו מהוה יסוד בעתיד לבנין בית בישראל, ומורה-דרך בעתיד בסביבתו, הנה כאשר נותנים צדקה בשביל מוסדות כאלו, יכולים לבוא אל הקב"ה ולומר: אני נתתי יותר מכחותי בשביל ה"עסקים" שלך, כביכול, תן גם אתה יותר ממה שמגיע, בשביל הצרכים שלי.

כטו. וזהו תוכנם של ג' הדברים – "תשובה, תפלה וצדקה" – שעל ידם פועלים שתהי' חתימה וגמר חתימה טובה:

לכאשר שבים אל ה"אני" הפנימי (תשובה), מתחברים אל הקב"ה (תפלה), ונותנים צדקה באופן של "צדק" – אזי, נוסף על הטוב שנתן הקב"ה בר"ה, נותן ביוהכ"פ עוד יותר, שנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

לאז. האמור לעיל (ס"ה) שהדרך לפעול שהקב"ה יתן וישפיע לאדם יותר ממה שמגיע לו היא ע"י נתינת צדקה בכלל, ובפרט נתינת צדקה עבור מוסדות התורה שמעמידים תלמידים שמאירים את כל העולם באור התורה – הוא בהדגשה יתירה כשמדובר אודות נתינת צדקה עבור המוסדות של תומכי תמימים ליובאוויטש:

לבמייסדי ישיבות תומכי תמימים – כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר¹² – הנהיגו שתלמידי הישיבה ילמדו תורת הנגלה ביחד עם תורת החסידות¹³, שלימוד זה (לימוד החסידות) מכניס חיות ושמחה בכללות התורה. זאת ועוד: מייסדי הישיבה השרישו ("האָבן איינגעוואָרצלט") בהתלמידים להפיץ את שיטותיהם והשקפותיהם גם בהסביבה שלהם, כך שעי"ז מאירים הם את כל העולם.

לגולכן, כאשר מאפשרים לישיבות תומכי תמימים לחנך את תלמידיהם באופן המתאים, כולל גם להכניס תלמידים חדשים לישיבה, אשר, כאו"א מתלמידים אלו יהי' נר מאיר בקהילה שלימה של יהודים – הרי עי"ז מאירים ריבוי קהילות של בנ"י ע"י "נר מצוה ותורה אור"¹⁴, ומאור שבתורה, זוהי תורת החסידות¹⁵.וכיון שזהו בודאי מ"עסקיו" של הקב"ה – הרי עי"ז יתן לו הקב"ה עבור עניניו שלו "מידו המלאה כו' והרחבה".

לד*

להח. [לאחרי שהרה"ג הרה"ח ר' שמרי' גורארי'¹⁶ אמר לכ"ק אדמו"ר שליט"א שהבעלי-בתים רוצים לשמוע משהו בקשר לה"דינער"¹⁷ – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

לואמרו חז"ל¹⁸: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה . . אם הוסיף מוסיפין לו", ועי"ז ניתוסף גם בחשבונו הפרטי של האדם¹⁹.

לזובמילא, כאשר מחליטים בימים אלו להוסיף בנתינת הצדקה, ובפרט אלה שיש להם גם המעלה ד"גבאי צדקה" שהיא גדולה יותר מהנתינה עצמה²⁰ – אזי מוסיף הקב"ה עוד יותר גם בהחשבון הפרטי שלהם²¹.

לחוכיון שבנוגע לעשי"ת נאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"²², היינו, שבימים אלו הקב"ה הוא קרוב לכאו"א מישראל – הרי זה הזמן ("דער סיזען") המתאים שכאו"א יתעורר בעצמו להוסיף בנתינת הצדקה, וכן לעורר את חביריו בזה, אשר, עי"ז יוסיף הקב"ה עוד יותר בהחשבון הפרטי שלהם.

לט(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

מברכת הצלחה, ושנה טובה ומתוקה.

מא**