Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבס"ד. שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשט"ו.
בלתי מוגה
בלתי מוגה
בא. ידוע שבכל חודש ישנו יום (וענין) מיוחד שהוא עיקרו ותוכנו של החודש כולו, ועל שמו נקרא החודש כולו, החל מראש חודש (שכולל את כל ימי החודש, כדלקמן) – כדאיתא בגמרא1 בפירוש דברי המשנה "באחד בניסן ראש השנה לרגלים" (דלכאורה, "רגלים באחד בניסן הוא (בתמי'), בחמשה עשר בניסן הוא"), "רגל שבו ראש השנה לרגלים", והיינו, שר"ח ניסן נקרא ע"ש ה"רגל שבו", להיותו ענינו ותוכנו העיקרי.
גובפרטיות יותר:
דמבואר בחסידות2 דיוק השם "ראש חודש", ולא תחלת החודש – להיותו כמו ה"ראש" שבגוף האדם שכולל את כל האברים, היינו, שהחיות של כל האברים כלולה ונמשכת מהראש,
ה– ובפרטיות יותר, כהדיוק3 במ"ש בתניא פנ"א בענין המשכת החיות מהראש באברי הגוף: "מהמוח מתפשטת לכל האברים", שזהו מה שהיא בשוה בכל האברים, מה שהם חיים (חיות כללי), ואח"כ מוסיף עוד ענין: "וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו כו'" (חיות פרטי) –
וועוד זאת, שגם לאחרי שכבר נמשכה החיות מהראש לאברי הגוף, קשורה החיות שבאברי הגוף עם החיות שבראש, שכל אברי הגוף מונהגים ע"י הראש,
זודוגמתו ב"ראש חודש" – שהחיות של כל ימי החודש כלולה ונמשכת מראש חודש, וגם לאחרי המשכת החיות מראש חודש קשורה החיות של כל ימי החודש עם ראש חודש.
חוכשם שבימי החודש ישנו יום (וענין) מיוחד שהוא עיקרו ותוכנו של החודש, כך גם בהתכללותם בראש חודש – אף ששם נמצאים הם בדקות ובעילוי יותר, מ"מ, מודגשת גם שם המעלה המיוחדת בחלק זה שהוא עיקרו ותוכנו של החודש לגבי שאר חלקי החודש.ב. ומזה מובן גם בנוגע לשבת מברכים החודש:
טשבת מברכים הו"ע של כלל ביחס לכל ימי החודש עוד יותר מראש חודש – שהרי "מיני' מתברכין כולהו יומין"4, היינו, שממנו נמשכת הברכה לראש חודש, ובמילא גם לכל ימי החודש, הן כמו שכלולים בראש חודש, והן כמו שנמשכים בפרטיות במשך החודש כולו.
יויש לומר שזהו אחד הטעמים5 לתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד אמירת תהלים6: "לומר בכל בוקר אחר התפלה תהלים כפי שנחלק לימי החודש"7, "וביום שבת קודש שמברכים החודש השכם בבוקר יתקבצו אנ"ש לבית-הכנסת להגיד כל התהלים"8 – דכיון ששבת מברכים הוא הכלל שממנו נמשך על ר"ח וכל ימי החודש, לכן צריכים לומר בו את כל התהלים השייך לכל ימי החודש, ועוד זאת, שצריכים לאמרו כולו קודם התפלה דוקא (דלא כהשיעור יומי שהוא לאחר תפלת שחרית), כיון שזהו הכנה ונתינת כח לברכת החודש (שבתפלה).
יאוגם בשבת מברכים החודש שבו נמצאים כל ימי החודש בדקות ובעילוי יותר מהתכללותם בראש חודש – מודגשת יותר המשכת הברכה בנוגע להיום (והענין) המיוחד שהוא עיקרו ותוכנו של החודש.
יבג. בנוגע לחודש שבט – איתא במשנה9 "באחד בשבט ראש השנה לאילנות כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו".
יגאמנם, הענין היותר קרוב אלינו הוא – יום העשירי בשבט, יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא הדור.
ידובמילא, גם בשבת מברכים חודש שבט, נוגע יום זה יותר משאר ימי החודש.
טו(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) בעמדנו בהתוועדות דשבת מברכים חודש שבט – ינגגו עתה ניגון של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובשעת מעשה יצייר לעצמו כל אחד ואחד (כפי ששייך אצל רובם ככולם מהנמצאים כאן) מעמד ומצב שבו הי' אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר...
טז[ניגנו ניגון "הבינוני"].
יז***