Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אמכתב כללי
(תרגום חפשי)
(תרגום חפשי)
בב"ה, כ"ה אלול, ה'תשי"ט, שנת השבע
גברוקלין, נ.י.
דאל בני ובנות ישראל
האשר בכל מקום ומקום
וה' עליהם יחיו
זשלום רב וברכה!
חימים אלה, סופה של השנה החולפת ובעמדנו בהתחלת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הם זמן לחשבון הנפש על השנה שחלפה, ובהתאם להסך-הכל של החשבון, יש לקבל את ההחלטות הנכונות לשנה החדשה.
טהחשבון יכול להיות אמיתי, רק אם גם ההערכה של הכוחות והאפשרויות היא אמיתית. ככל שגדולות יותר האפשרויות שישנן ולא נוצלו, כך גדול יותר הצער, העבירה של אי-ניצולן, וכך צריכה להיות בתוקף יותר ההחלטיות שמכאן ולהבא ינוצלו האפשרויות במלוא המדה.
יהזמן שלפני ראש השנה, ושל ראש השנה עצמו, אינו רק הזדמנות הדורשת חשבון הנפש בכללות, אלא היא גם מזכירה ודורשת הערכה פנימית עמוקה של הכוחות הנשגבים שיש לאדם – בתור אדם, בחיר הנבראים, ובתור יהודי שהבורא יתברך נתן לו תורת-חיים אלקית, שהרי ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם.
יא***
יבכאשר נברא האדם, הורה לו הבורא מיד מה הם כוחותיו ומהו תפקידו בעולם:
יג"מלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חי' הרומשת על הארץ".
ידלאדם ניתנו כחות לכבוש את כל העולם ולשלוט בו, ביבשה, בים ובאויר, והוא נצטווה לבצע את הדבר, זהו התפקיד שלו.
טומה היא הדרך לשליטה בעולם, ומהי מטרתה ותוכנה? – מספרים חז"ל ומלמדים לנו:
טזכאשר ברא הקב"ה את אדם הראשון – הנה הנשמה שלו, צלם אלקים, חדרה והאירה בו, וענין זה ועל ידו – שלט על כל הבריאה. כל הנבראים התכנסו כדי להכתיר את האדם בתור בוראם. אך אדם הראשון הוכיח להם את טעותם ואמר להם: "בואו נשתחוה – לפני ה' עושנו".
יז***
יחהשליטה על העולם שניתנה לאדם כתפקיד ושליחות, ענינה לרומם את הסביבה, העולם כולו, כולל החיות והבהמות, לשימושה של האנושות האמיתית, אנושות החדורה ומוארת בצלם אלקים, בנשמה, חלק אלוקה ממעל ממש – דבר המביא את כל הבריאה להכרה ש"ה' עושנו".
יטמובן מאליו, שלפני שהאדם מתעסק בשליטה על העולם, מוכרח הוא תחלה לשלוט על עצמו, על הארציות והחייתיות שבטבעו. וענין זה נעשה ע"י קיום הוראות התורה, תורת-חיים – מורה דרך בחיי היום-יום, כך שהגשמיות והחומריות נעשים חדורים ומוארים באור של – ה' אלקינו ה' אחד.
כהקב"ה ברא אדם אחד, ולאדם אחד ויחיד זה מסר את התפקיד האמור והמשימה האמורה. כאן טמונה המשמעות העמוקה אך ברורה, שאדם אחד – כל אדם – מסוגל "לשלוט על העולם".
כאאם אדם לא ממלא את תפקידו, הוא לא מנצל את כחותיו האלקיים הבלתי מוגבלים – אין זה רק הפסד אדיר וכשלון אישי, אלא הדבר נוגע לגורל העולם כולו.
כב***
כגבימי חשבון הנפש, כאשר מתבוננים, שכל אחד מאתנו – ע"י מילוי הוראות בורא העולם בתורתו – יש לו אפשרות לכבוש עולמות, צריך כל אחד להעמיד לעצמו את השאלה, עד כמה פעל בשנה החולפת בכיוון זה, שזוהי השליחות האלקית ומטרת חייו, ועד כמה עדיין נשאר חייב, ולקבל את ההחלטות המתאימות לשנה החדשה.
כדוה' הרואה ללבב, בראותו את התוקף של החלטות טובות אלה, יתן את ברכתו שיקיימו אותן במלוא המדה – בשמחה ובטוב לבב, בהרחבה בגשמיות וברוחניות.
כהבברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
כומנחם שניאורסאהןבס"ד. שיחת ליל כ"ט אלול, ה'תשי"ט.
כזבלתי מוגה
כחא. מהתחלת השנה מדברים אודות "ופרצת",
כטואעפ"כ – אינני יודע מהי הסיבה לכך, ולמאי נפק"מ, אבל – בנוגע לפועל, הנה במשך כל הזמן לא נראית עדיין שום הזזה!
למה עוד יכול הנני לעשות בזה?! – דברתי, בקשתי וכתבתי, פעם ופעמיים ועד עשרה פעמים, ובמשך השנים אולי גם עד מאה פעמים, ולפועל, לא נעשה מאומה, לא בענינים הפרטיים, ולא בענינים הכלליים.
לאבענינים הפרטיים – היו מונחים ב"קטנות", דברים קטנים,
לב– וכמשל כ"ק מו"ח אדמו"ר1 אודות שנים שמבקשים "פנינים" ("פּערל"), האחד רוצה (תבשיל הנקרא) "פּערל" (גריסים) בתוך המרק... והשני רוצה מחרוזת פנינים שעונדים על הצוואר! –
לגובפרט בענינים הכלליים שבהם לא הי' כלל "ופרצת", כי אם באופן של צמצום; יותר צמצום או פחות צמצום.
לדובעמדנו ביום האחרון של שנת תשי"ט – הנני להציע ההצעה דלקמן.
להב. ובהקדמה:
לובאמת2 מצינו בפסוק3 שיום הכיפורים נקרא בשם ראש השנה. אמנם, בפסוק אפשר לפרש שמדובר אודות שנת היובל4. אבל ע"פ ביאור הצמח צדק5 הרי כן הוא בכל שנה6.
לזגם ע"פ נגלה שייך יוהכ"פ לר"ה – כפי שמצינו בענין שילוח עבדים, ש"מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדיןלאדוניהם, אלא אוכלין ושותין .. כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן"7.
לחויש בזה ב' הסברות ע"פ נגלה:
לטא) ענין היובל נעשה ביוהכ"פ ע"י תקיעת שופר, והיינו, שביוהכ"פ נתברר שבר"ה הי' השחרור8.
מ– ע"ד החילוק בין צדיקים גמורים ובינונים, ש"בינונים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ"9, וביוהכ"פ זוכים בדין –
מאב) הר"ן בר"ה10 מבאר ענין זה, שהשחרור הוא ע"י תקיעת שופר דיוהכ"פ שהוא ר"ה לענין השחרור, ומה שמר"ה אינם משתעבדים ואוכלים ושותים, הרי זה הוספה משנה שעברה והכנה להשחרור.
מבהנפק"מ בין שני ההסברים היא: לפי ההסבר הראשון, נמצא, שמר"ה מתחילה השנה החדשה, אלא שזה תלוי בהבירור דיוהכ"פ. ולפי ההסבר השני, נמצא, שעד יוהכ"פ שייך לשנה שעברה.
מגוענין זה הוא לא רק בשנת היובל, אלא כן הוא גם בכל שנה – שבפנימיות הנה יוהכ"פ הוא ראש השנה, וכפי שמצינו שענין סליחת העונות דשנה שעברה נעשה ביוהכ"פ.
מדג. בהתאם לכך הנני להציע, אשר, מהיום ועד יוהכ"פ (ועד בכלל), יום המיוחד בשנה, שהוא למעלה ממדידה והגבלה – יעסקו בתורה ותפלה באופן של "ופרצת",
מה– שהרי יש להתחיל בענין הפנימיות, שזהו הענין ד"ופרצת" ששייך לפנימיות, כי, חיצוניות היא היפך ענין "ופרצת", כיון שזהו ענין של הגבלה, והו"ע שבעת ימי הבנין, שבעת המדות, כמ"ש11 "כי אמרתי עולם חסד יבנה"; וע"י ההתחלה בענין הפנימיות, תחדור הפנימיות ותבקע ("דורכברעכן") את החיצוניות, ועד ש"פרזות תשב ירושלים"12 –
מושבמשך כל כ"ד שעות המעת-לעת יעסקו בתורה, תפלה ואמירת תהלים, עי"ז שיסדרו (עד כמה ששייך ענין של "סדר" ב"ופרצת") משמרות, באופן שלא יזיק לבריאות הגוף, של שנים-שלשה בחוריםלכל-הפחות, שיעסקו בתורה, תפלה ואמירת תהלים, במשך כל שעות היום והלילה.
מזד. ועי"ז יתן השי"ת, אשר, כל ההמשכות וההשפעות שנמשכו בשנת תשי"ט – שהיתה שנת השבע, שנה ועיבורה, שנה תמימה ושנה מלאה – ולא ניצלו אותם (ואדרבה, הי' ענין של הגבלה), הנה בכח התורה יכולים בנ"י למלאות זאת, שיומשכו כל ההמשכות וההשפעות,
מחוימשיכו הענין ד"ופרצת" על השנה החדשה, בגשמיות, למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי, ובאופן ש"אתה מחוייב לעשרו"13, וגם ברוחניות למטה מעשרה טפחים,
מטותהי' שנת גאולה, עי"ז ש"יעלה הפורץ לפנינו"14.
נכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
נא**