Toras Menachem·Vol. 32 (5722·Part 1)·Shabbos Parshas Haazinu Sicha·13 Tishrei 5722תורת מנחם·לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון·בס"ד. שיחת* ש"פ האזינו·י"ג תשרי·ה'תשכ"ב

אבלתי מוגה

בא. בקשר⁷⁸ לי"ג תשרי, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע⁷⁹, אספר סיפור מבעל ההילולא⁸⁰, מה שקרה בימי ילדותו, בשנת תר"ו או תר"ז⁸¹, בכל אופן – לפני הדפסת הלקו"ת, שהי' בשנת תר"ח:

גכ"ק אדמו"ר הצ"צ הי' מחבב ביותר את בנו כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שהי' נכנס אליו בכל יום, ולפעמים – גם פעמים אחדות ביום.

דפעם נכנס אליו בשעה מאוחרת בלילה, אחרי ה"יחידות" שנמשכה זמן רב, יותר מכפי הרגיל.

הבהמשך דיבורם, התאונן כ"ק אדמו"ר הצ"צ לפני בנו על ביטול זמנו בגלל היחידות, באמרו: מה רוצים ממני, הרי יכול אני ללמוד במשך זמן זה?!

וכ"ק אדמו"ר מהר"ש לא ענהו מאומה, ניגש אל ארון הספרים שבו היו מונחים כתבי דא"ח של הצ"צ, הסיר את הוילון (לארון ספרים זה לא היו דלתות, ורק פרוס הי' עליו וילון), והתחיל לספור את הכרכים של כתבי הדא"ח שהיו מונחים על אחת האצטבאות, ומנה יותר על שלשים כרכים. ויפנה אל אביו בשאלה: האם היית כותב כ"כ הרבה מאמרים – גם אם לא היית מקבל אנשים על "יחידות"? ויענהו הצ"צ: כן, אתה צודק!

זכשסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור זה, הוסיף:

חשלשה סוגים היו בכתבי הצ"צ: א) רשימות "הנחות" ממאמרים ששמע. ב) ביאורים על מאמרים. ג) מאמרים שכתב בתור רבי. – ורוב הכרכים שהיו באצטבא זו היו מסוג הג'.

ט45
ב. מובן, אשר אדמו"ר הצ"צ בשאלתו "הרי יכול אני ללמוד במשך זמן זה", לא נתכוון למנוע (או אפילו רק להחסיר) את ההשפעה שהי' משפיע ע"י היחידות, בכדי שיוכל ללמוד יותר לעצמו – שהרי דין הוא⁸² אשר מבטלין ת"ת מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים (וההשפעות שהשפיע על ידי ה"יחידות" הרי לא היו אפשר להיות ע"י אחרים), ולא עוד, אלא שהובטחנו אשר על ידי מעשה הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה⁸³,

י– אלא שנתכוון לומר, שגם ע"י לימודו הי' יכול להשפיע אותן ההשפעות אשר משפיע על ידי יחידות (וע"ד ירידת הגשמים שהמשיך רשב"י ע"י אמירת תורה⁸⁴).

יאועל זה ענה כ"ק אדמו"ר מהר"ש, אשר הכח לכתיבת מאמרים (מסוג ג' – בתור נשיא) שענינם המשכת עניני סתים דאורייתא בגילוי⁸⁵, באה ע"י ההשפעה באופן של התלבשות דוקא – יחידות (וכידוע ש"יחידות" הו"ע גילוי יחידה שבנפש⁸⁶, שמבחינה זו נמשך הכח לאמירת ולכתיבת מאמרים).

יבומענה זו הוצרך לבוא מבנו, שהי' אח"כ ממלא מקומו, אשר דוקא הוא הי' יכול לעורר את הנ"ל.

יגג. סיפורי צדיקים (גם מה שאירע בימי ילדותם), ובפרט אותם שגילה לנו נשיא⁸⁷ מורה דרך – הוראות הן בעבודתינו⁸⁸.

ידוכן גם בנוגע לסיפור הנ"ל, הנה נוסף על מה שאנו רואים בזה את גודל חכמתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש גם בימי ילדותו, כמאמר רז"ל⁸⁹ "בוצין בוצין מקטפי' ידיע",

טו– בין עצם הענין שעוד בשחר ילדותו מצא במה לעורר את אביו

טז46
כ"ק אדמו"ר הצ"צ, וגם מאופן תשובתו – שתשובתו לא היתה באופן ישיר, רק בדרך שאלה, מצד כיבוד אב⁹⁰ –

יזהוראה הוא בעבודתינו:

יחאף שע"י כל פעולה טובה שהאדם עושה, גם פעולה שלעצמו, מכריע את כל העולם לכף זכות⁹¹ ופועל הזדככות בכללות העולם⁹² – אין להסתפק בזה, וזיכוך העולם צריך להיות בדרך התלבשות דוקא.

יטוע"י השפעתו להזולת באופן דהתלבשות, תומשך תוספות אור גם בהמשפיע, וכדרשת רז"ל⁹³ ע"פ⁹⁴ "מאיר עיני שניהם ה'".

כ* * *

כאד. דובר אודות אלו שבאו לכאן⁹⁵, שנוסף על ההוצאות הכספיות כו', יש כאלו שגם עזבו את עניני הכלל שעוסקים בהם, ובפרט אלו שבהם תלויים הטף – תינוקות של בית רבן, מבלי לדאוג ל"ממלא- מקום" (נוסף לכך שגם כאשר משאירים ממלא-מקום, ואפילו טוב יותר ממנו, יש להסתפק אם כדאי הדבר),

כבולמרות שהורו להם שלא יבואו – לא צייתו, והלבישו זאת באיצטלא של "שפּיץ חב"ד"...

כגומה שבאו ללמוד תורה וכו' – הרי התועלת שיקבלו בבואם לכאן מוטלת בספק, ואילו פעולתם במקומם היא בבחינת ודאי, וכבר נפסקה ההלכה ש"ברי ושמא ברי עדיף"⁹⁶.

כדה. כן דובר אודות ענין ה"שיריים"⁹⁷, שענין זה לא הי' נהוג כלל אצל חסידי חב"ד, כי אם אצל חסידי פולין, אלא שכ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג זאת עבור ענינים שהוצרך להם, אבל, בתנאי שיהי' העיקר (ההוספה בתורה כו'), ואילו כאשר חסר העיקר, אזי מתבטל ח"ו גם הטפל.

כהיש טוענים שהם חוטפים ה"שיריים" (לא עבור עצמם, אלא) לטובת עדת החסידים.

כו47
– בנוגע לעצמו אינו חושב כלל... ומה שנוטל גם לעצמו, אין זה בשביל "עצמו" (כב' האופנים שבזה: "אין זיך", או "צו זיך"), הרי זה כמו הלל ש"כשהי' הולך לאכול הי' אומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה ועני' הוא גופו, כי כמו זר נחשב אצלו כו'"⁹⁸. כנראה חושב הוא שאוחז כבר בדרגתו של הלל, בה בשעה שלא הגיע אפילו לדרגא של הסבא שלו!... –

כזובכן: גם אנכי רוצה בטובת החסידים, ואילו הייתי סבור שדבר זה הוא לטובת החסידים, הייתי חפץ בכך!...

כחהיו חסידים גם אצל הרביים הקודמים, וגם הם הוצרכו לענין המס"נ⁹⁹, ואעפ"כ, הי' יכול להיות מונח פיסת מזונות וכיו"ב, ואף א' לא נגע בה, עד שבא א' מחסידי פולין וחטפה... ואף אחד לא קינא בו!...

כטאין כוונתי לבטל ח"ו ענין שהנהיג הרבי, אבל, צריך שתהי' כאן התוועדות חב"דית, והרי ענינה של חב"ד הוא הוספה והעמקה בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ואח"כ יומשך מחב"ד – מוחין – למדות שבלב, תחילה לחג"ת פנימיים, ומחג"ת פנימיים לחג"ת חיצוניים, שזהו"ע של "שיריים".

לו. ישנם כאלו שיש להם טענות: מדוע הנני פוגע בהם... ובפרט ביום השבת, שצריך להיות מעמד ומצב של מנוחה ותענוג.

לאוהטענה היא בשתיים: (א) מדוע הנני פוגע באנשים שחולקים לי כבוד, (ב) בדקות יותר: כיון שכוונתם רצוי', מדוע צריכים לפגוע בהם?

לבוהמענה על זה – ע"פ מ"ש¹⁰⁰ "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן וגו'", וכמבואר בחסידות¹⁰¹ ש"ידעתי" הוא מלשון חיבה כו', והיינו, שהדיבור בכל הנ"ל הוא מצד החיבה דוקא, שלכן רוצים להעמידם על הגובה האמיתי, ומה גם שהם יודעים זאת מעצמם, ובפרט כאשר מעוררים אותם על זה.

לגואין להאריך בכל זה, ובפרט שיכול להיות שהדיבור בזה לא יועיל, וימשיכו לחטוף השיריים, ובגלל זה לא ישמעו גם את המאמר, אלא רק ימתינו מתי יוכלו כבר לחטוף... שזוהי הוכחה שמלכתחילה באו רק בשביל ענין זה.

לד48
וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: עד כאן בנוגע ל"מסכת" הנ"ל, ועתה נחזור לעניננו – בנוגע לאדמו"ר מהר"ש.

להז. בהמשך להמסופר לעיל אודות אדמו"ר מהר"ש – שאצלו היו ריבוי ענינים באופן של "בעל-שם'סקע מעשיות"¹⁰² – יש עוד סיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר:

לואדמו"ר מהר"ש הי' רגיל בנסיעות עבור עניני הכלל כו'.

לזפעם¹⁰³ נסע אדמו"ר מהר"ש לחוץ-לארץ דרך דווינסק, והוצרך להתעכב משך זמן בתחנת-הרכבת, כדי להמתין עד בוא הרכבת הבאה שנוסעת למחוז חפצו.

לחהיו שם אחדים מחסידי קאָפּוסט שרצו להתנכל אליו ("אים אָפּטאָן"), וביקשו ממנו שיאמר מאמר דא"ח, באמרם, שמפני קוצר הזמן לא יספיקו לילך לעיר ולחזור עד בוא הרכבת, ולכן הציעו שיאמר המאמר בתחנת-הרכבת.

לטלאמירת המאמר הגיע קהל גדול, וכרגיל, הי' דוחק רב וצפיפות גדולה ("גרויסע שטופּעניש"), וכתוצאה מזה נשברו אחדים מהספסלים והחלונות כו' בתחנת הרכבת.

מ– כ"ק מו"ח אדמו"ר הקדים לספר, שבאותו זמן היתה דווינסק עיר-מבצר (כפי שנקרא ברוסית: "קרעפּס..."), ולכן היתה שם שמירה מיוחדת ע"י שוטרים וחיילים, שכן, בעיר-מבצר יש להקפיד ביותר על הסדר, וצפוי עונש גדול על כל דבר של אי-סדר. וכאשר נשברו החלונות מרוב העם כו', הודיעו למשטרה, ומיד הגיע פקיד-המשטרה במרוצה לכיוון המקום שבו הי' אדמו"ר מהר"ש.

מאאמנם, כידוע – סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר – שכל מי שהסתכל על פניו של אדמו"ר מהר"ש נפל עליו פחד, הנה בראות הפקיד את פני אדמו"ר מהר"ש, נסוג אחור וילך לו.

מבאח"כ הגיע למקום ראש פקידי המשטרה ויתחיל לשאול היכן הוא הרבי. – אדמו"ר מהר"ש הי' אז באמצע אמירת המאמר, ומבלי להפסיק אמירת המאמר, הוציא מכיסו נייר-מכתב והראה להפקיד הראשי, ומיד הצדיע הפקיד לאות-כבוד (כפי שנקרא ברוסית: "טשעס"), וילך לו.

מג– בנייר-מכתב הנ"ל היתה פקודה מהממשלה, שכל המשטרה,

מד49
הן המשטרה הגלוי' והן המשטרה החשאית, תסייע לו (לאדמו"ר מהר"ש) ותמלא את רצונו.

מהח. וההוראה מזה:

מויש להפיץ את המעיינות של תורת החסידות בכל מקום, ולא להתפעל משום מניעות ועיכובים, אלא להמשיך ולהפיץ את המעיינות – כבסיפור הנ"ל, שאדמו"ר מהר"ש לא הפסיק אלא המשיך באמירת הדא"ח – אשר, האפשרות לכך היא ע"י ההתקשרות עם ה"מעיין".

מזואז מתבטלים כל המניעות ועיכובים – לא רק מצד אלו שאינם בעלי-בחירה, אלא אפילו מצד אלו שהם בעלי-בחירה, ולא עוד אלא שהם עצמם מסייעים כו'.

מח* * *

מטט. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה כנשר יעיר קנו גו'.

נ______  ______